בתחנה של מיכל

ביום שני שעבר הגעתי למתחם התחנה לרגל השקת החנות החדשה של רזילי. אחרי ההשקה זחלנו אני וחברותיי אל האוטו, בטמפרטורה של קרוב לשבעים מעלות, כשלפתע ראיתי פאטה מורגנה של ניצנוצאז' ומשכתי את חברותיי אל מה שנגלה כחנות החדשה של מיכל נגרין.

סיור מודרך במעיינות הניצנוצאז'

אני חייבת להודות - אני לא סובלת את העיצובים של מיכל נגרין. עד היום ראיתי אותם כצעקניים, פשטניים ופופוליסטיים וממש לא היה לי ענין בבעלות על אחד מהם, למרות העובדה שרבות מחברותיי וקרובותיי מעריצות גדולות. אבל החנות עצמה, בה שהינו בתחילה בגלל המזגן המשובב, התגלתה כאוצר של ממש מהתצוגה היפה והמקורית ועד לכמה תכשיטים חדשים ויחודיים.

ארונות התצוגה בחנות מזכירים לי את החנות של בנג'מין פולוק בקובנט גארדן

ציורי קיר במה שהיה פעם וילה וילנד והיום הוא החנות של מיכל נגרין

אני מקווה שלא אטעה כשאציין שהם צוירו בידי גרד רוטשילד

בין הפרחים הויקטוריאנים הרגילים והמלאכים הנדושים הציצו אליי רקדניות רחבות טוטו מתכתי, קרוסלות צבעוניות, מכוניות נהוגות על ידי בובות בסגנון הפרסים של פעם ושאר אוצרות. אני קניתי לי את השרשרת המדהימה הזו. הייתי קונה בשמחה את השרשרת הקצרה יותר המעוטרת בחמש רקדניות, אבל זה היה ממש ממש מאד מחוץ לתקציב.

רואים שהחצאית תלת מימדית? שילבתי שתי תמונות במיוחד בשביל זה

לסיכום - כפי שאני מגלה פעם אחר פעם, הפתעות משמחות ואוצרות נחבאים מחכים לנו במקומות הכי לא צפויים. כל מה שצריך הוא לחפש אותם בעינים פקוחות לרווחה.

מדד השרונה -

זה לא הם, זה אני

החלטתי למכור שני פריטים נפלאים, נבונים, ספונטנים ורגישים שאינם מתאימים לי מסיבות שונות. מה לעשות, זה קורה. זה לא הם, זה אני. אני נשבעת. ואני בטוחה שהם ימצאו מישהי שתאהב אותם ותהנה מהם כפי שמגיע להם.

הצעתי אותם למכירה בפורום אופנה מלאה, אבל בגלל ארועי התקופה האחרונה לא היה לי ראש לטפל בכך ופספסתי כמה קונות פוטנציאליות. משום כך, אני מציעה לשלוח אותם בדואר רשום במקום לקבוע איסוף ממני, אני לא יכולה להתחייב למקום או מועד פגישה בימים אלה ומשלוח יהיה נוח בהרבה לכל הצדדים.

מגפיים של Irregular Choice

המגפים על עקב רוקי קטנטן, מידה 40, עם חרטום מעט מוגבה, בצבעים שחור, סגול (כהה ובהיר), חרדל וטורקיז. בפנים קטיפה ורודה. מושכות המון תשומת לב והמון מחמאות. קניתי בלונדון, נעלתי שלוש פעמים, עלו לי 110 פאונד ואני מוכרת ב-230 ש"ח כולל משלוח.

שמלה של טובהל'ס (נעמה חסין) שמורה

מידה XL (כלומר 44-46). היא שחורה עם פסים דקיקים אדומים ותחתית אפורה עם דפוס, אסימטרית, עם כתפיות ספגטי וכיס שמנמן וחמוד מקדימה. מאד מאד מחמיאה. מחירה המקורי בסביבות ה-700 ומשהו ש"ח, אני מוכרת ב-150 ש"ח כולל משלוח.

ניתן לשלם בצ'ק, העברה בנקאית (עמלה של כ-7 ש"ח) או בפייפל.

רזילי נגד משמין לי

ביום שני האחרון נסעתי להשקת החנות החדשה והיפהפיה של רזילי במתחם התחנה האהוב עליי ושם היה לי העונג לפגוש את אורית רזילי, בעלת הרשת, ולהחליף איתה כמה מילים בענין המידות הגדולות . ניסיתי לענין את אורית ביצירת קולקציה מיוחדת למידות גדולות, עד שהבנתי שמבחינתה היא כבר מספקת אלטרנטיבה למידות גדולות ברשת, רק שהגדולות לא באות לקנות.

חתיכה, כמו כל החנויות במתחם

קצת רקע - אני קונה ברזילי כבר שנים, מאז שהיו חנות קטנטנה בקניון רמת אביב. הייתי אז רזה (מידה 42-44) והרווחתי הלוואי על כולנו, ומצאתי שם את מיטב בגדי המעצבים הישראלים הצעירים. מאז ומעולם הרשת שמה לה למטרה להיות חממה למעצבים צעירים (נשמע כמו משפט של יח"צ נכון? דוקא הגיתי אותו מנהמת ליבי) ורבים וטובים התחילו שם. המצב התחיל להסתבך כשבועת הדוט קום התפוצצה לה יחד עם המשכורת שלי. אבל עדין יכולתי לקנות בגדים לטעמי, בפרט עם הנחת מועדון החברים, פשוט הייתי צריכה להסתפק בפחות ולהיות בררנית יותר.
 
מאז נפתחו כמה וכמה סניפים, והרשת התרחבה וגם אני. עם זאת, תמיד מצאתי בסניפים הקבועים שלי (קניון רמת אביב וקניון שבעת הכוכבים בהרצליה) מציאות שוות שהלמו אותי ואת כיסי, ויחס חם מהמוכרות שגם מתקשרות להודיע לי כשמגיעים פריטים שווים במידות גדולות. מעולם לא הרגשתי שם נבוכה בגלל שהשמנתי. כל מה שקיבלתי שם מעולם היה דיעה כנה על הפריט שמדדתי ומחמאות על האומץ שלי. נראה לי שהמוכרות בהרצליה כבר יודעות שאם הן יציעו לי פריט שחור הן יקבלו את התגובה הקבועה  "אם הייתי רוצה שחור הייתי הולכת למשמין לי".

לא מדדתי ואין לי מושג אם החזה שלי והן יהיו חברים, אבל הן כל כך יפות שבא לבכות n'est pas?

מה שחברותי השמנות ימצאו ברזילי (פרט לתיקים ונעלים) הוא חולצות וטוניקות (בדקו את חיה ניר מכתומנטה, לרב ה-one size שלה מתאים לטווח גדול של מידות והמבחר איכותי יותר ברזילי מבחנות שלה בדיזינגוף, שלא לדבר על היחס של המוכרות שעדיף פי מיליון), שמלות, חצאיות (ששון קדם לחובבות הסגנון היפני-מלודרמטי) ולעתים נדירות מאד, גם מכנסים. בנוסף, אני חובבת ידועה של תכשיטי Statement (גדולים ובולטים, כאלה שמראים לעולם שאת לא מפחדת שיסתכלו עליך ובמקביל מושכים את תשומת הלב מכל מיני מקומות שאת מעדיפה שלא ישימו לב אליהם) לנשים שמנות. בפרט, שהתכשיט הנכון יהפוך את כל המראה שלך מבוקר לערב וחזרה, יחסוך לך כסף ובגדים מיותרים ויהווה פתיח לשיחה נחמדה עם זרים.

עכשיו נכון - אם את מחפשת חולצה ב-80 ש"ח לא תמצאי אותה שם (למרות שכבר קניתי שם טייצים ב-70 ש"ח וגופיות במבצע, אבל זה נדיר) וגם לא תמצאי שם בגדים במידה 54. אבל אם את נושקת למידה 50 ומטה, ומוכנה להשקיע כמה מאות שקלים בפריטים יחודיים שאין לאף אחת אחרת, אני ממליצה לך להפוך את רזילי לנקודת הפתיחה שלך בכל ציד בגדים. את הג'ינסים ובגדי הבייסיק שלך תלכי אחר כך לקנות בכיף ב-H&M, או בג'אמפ או בשוק, מה רע?

שמלמלה של דינה גלאס - 430 ש"ח לפני הנחת חבר

תראו את השמלמלה המתוקה הזאת של דינה גלאס. מדדתי אותה באירוע במידה L והיא מקסימה להפליא. אני אלבש אותה מעל קומבניזון בצבע גוף שקניתי בגרטרוד לפני מאה שנה וארגיש ורודה וחמודה.

לסיכום - חנות מקסימה ויפה, צוות מוכרות יעיל ונעים, מבחר נפלא של בגדים בקשת מידות רחבה להפליא, אביזרים ותכשיטים מעולים, מחירים גבוהים.

מדד השרונה -

קוראים וקוראות יקרים, אתם חייבים להעז ולנסות פריטים שמושכים אתכם גם אם סביר שהם לא ינוחו על הגוף שלכם כפי שהתכוון המשורר. לעתים, מה שמשווק כשמלת מיקרו מיני סקסית לחתיכונת רזה יתגלה כגופיה המושלמת לפגישה עם לקוח למנהלת החשבונות השמנה. כי כפי שכל משורר יגיד לכם, חלק מההנאה של היצירה היא בכך שכל קורא עשוי לפרש אותה באופן שונה מכם. ואיזה כיף זה לשמוע משורר אומר מה שיהודה עמיחי אמר פעם למורה אחד לספרות שהציע פרוש לשורה משירו בכנס בו השתתף - "וואו, לא חשבתי על זה".

עדכון קצר

הי שרונה, לא רואים אותך בזמן האחרון, הכל בסדר?
האמת שכלום לא בסדר. 
אני כל כך מצטערת לשמוע, מה קרה?
אמא שלי חולה מאד, בקושי ישנתי ביומיים האחרונים, אני מפסידה ימי עבודה ומשכורת ומנהלת אורח חיים של פיליפינית פלוס מינוס. גם הפסדתי היום שני ארועי בלוגרים שציפיתי להם שבועיים.
זה נורא! אז מה את עושה פה בבלוג בזמנים קשים כאלה?
מנסה לשמור על שפיותי.

אני עדין לא מצליחה להביא את עצמי לכתוב על האירועים האופנתיים בהם נכחתי בתחילת השבוע (אמא של מיכאלה, אם את קוראת - לא שכחתי אתכן). אבל כדי לשמור על הבלוג בחיים, החלטתי לגרור את עצמי עד הסלון ולצלם עבור קוראי הנאמנים תמונה של פינוקי השבוע.

מהשקת החנות החדשה והשווה של Accessorize בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה

• מניפה מתקפלת (לא יודעת איך לא קניתי מניפה עד היום)
• עגילים ורדרדים-קורליים ששמתי עליהם עין מתחילת האירוע
• שרשרת גדולה בבורנזה ורוד ותכלת שהיא חיקוי חביב של
  Stormy sea neckacle in sky של אנתרופולוג'י
•  ארנק שמנמן ורב תאים

מהשקת החנות של רזילי במתחם התחנה (צפו לפוסט מורחב ומתלהב בנושא)

• שתי מחברות קטנות
• תליון של אושן
• הטישרט הצר בעולם, שהולך לחברתי המתחתנת
  (שהיא האישה הכי רזה שאני מכירה)

ופינוק קטן מהסופר פארם - לק 381 של ג'יידבצבע Lilac Melody  ב-13 ש"ח

חשוב לשמור על שפיות בימים כאלה, למרות שאני חייבת להודות שאיבדתי את חוש ההומור שלי במיון של מאיר לפני יומיים ומאז לא מצאתי אותו. בורכתי בחברים תומכים ואוהבים ובמוסך ששלח אליי שליח לקחת את האוטו לטסט כדי שאני לא אצטרך לצאת מהבית. השמועה אומרת שמחר יבוא הדוד שלי לכמה שעות כדי שאוכל לצאת מהבית לבית קפה עם חברה או משהו. אני אאמין כשאני אראה את עצמי לובשת משהו שהוא לא גופיה ישנה וטרנינג.

זהו לעכשיו. לשבוע הבא, באסותא הבנויה אמן.

אני מחליפה את עניבת החנק בשרשרת

אני עיפה מאד היום. עיפה, עצובה וחסרת סבלנות. לדוגמה, את מרבית הערב ביליתי בקריאה של זה. אז יסלחו לי אלה שמחכים לפוסטים אודות ארועי האתמול, אני אשלים אותם במהלך השבוע. בינתים אני אתן בקטנה מאד.

זוכרים שלפני כמה חודשים סיפרתי לכם על שרשרת הים הסוער של אנתרופולוג'י, שלא הצלחתי להשיג בשום מקום, ובסוף התייאשתי והכנתי לעצמי שרשרת כפיצוי?

 המקור הנערץ. התמונה מהבלוג הנחמד הזה

השרשרת שלי, וריאציה חופשית על הנושא

ובכן, אתמול הייתי באירוע השקת החנות החדשה של Accessorize בהרצליה ותראו תראו מה מצאתי בחלק בו נתנו לנו לבזוז את החנות.

ככה נראים בלוגרים מותשים בימינו

מיותר לציין, שלמרות שמאז גיליתי את השרשרת הזו כבר ראיתי המוני חיקויים שלה, מוצלחים יותר ופחות, פשוט לא יכולתי שלא לקנות את החיקוי הזה. אמנם הוא פלסטיקי ומגושם מהמקור, אבל היי - אני חולמת עליה בלילות כבר חודשיים.

על מה עוד ראיתי ועשיתי באותו יום אדווח אחרי שאמלא את הבטריות. אבל כרגע הן ריקות ואני הולכת לישון. לילה טוב.

תחלופת ליקוקים

השבוע פנתה אליי הנעלולית ובפיה הצעה שקשה לסרב לה - לקקי לבלוגרית רנדומלית ותלוקקי בעצמך! מיד הפניתי אותה לעורכת הדין שלי (היא עצמה) על מנת לחתום על חוזה.

שתבינו, בחירת לק עבור אישה זרה אותה אני מכירה רק מרפרוף אקראי בבלוג האופנה שלה, זו משימה כבדת משקל. לאחר תחלופת מיילים באורך הגלות (ואז במכונית סגורה, ניטפקתי לה את הצורה) הבנתי את המשימה העומדת בפניי במלואה. הוטל עליי לעלעל בבלוג של אחת, מודנה, לאבחן סגנון אישי, לבצע ניתוח אופי מהיר, ולבחור עבורה לק ממבחר הקולקציות של OPI, חברת הלקים המהוללת בפי רבים שעושה סוף סוף עלייה לארץ ישרואל.

להלן דו"ח הנתיחה שביצעתי.

דנה הינה אישה צעירה ותוססת, חובבת תלבושות סקסיות ונשיות, טקסטורות נועזות וצבעים בוהקים. היא נועלת נעלי עקב, ציפורניה קצרות ומטופחות והיא מקפידה למרוח אותן בלק בגוונים עזים. יש לה רגליים חטובות להפליא שהיא נהנית לחשוף, אבל נראה שמירב הלקה נמרחת על ציפורני הידים ולא על ציפורני הרגלים. היא נראית כבחורה רצינית למדי שמבקשת ליצור תדמית של אישה בוגרת ובטוחה בעצמה. לסיכום - נדרשת לקה בוהקת, עזה וסקסית שתגלם את רוחה מבלי להתנחמד או להתיילד.

עד כאן מסקנות הנתיחה.

לנגד עיני צוות המומחים שלי (שכלל אותי) ניצבה דנה במניקור נמר על רקע חום-זהוב-כתמתם וחברבורות בגוון חום ברונזה כהה. אבל אלה שני גוונים, ונדרשתי להציע אחד. מיד עברתי לתכנית ב - חום ברונזה ניצנוצאז' (גם סקסי, גם גוון בוגר, וגם touch פראי) אבל ציפור קטנה לחשה לי שלא ללכת על גוונים מטאליים כי מלאו כיסיה של דנה בלקים מוזהבים וכסופים. לפיכך ביצעתי פניה חדה והלכתי על Hot & Spicy גוון קורל טרנדי אך לא קורבן אופניי, שיהלום לדעתי הן את המלתחה של דנה והן את גוון עורה ושיערה. הצוות הקריאטיבי שלי (שכולל אותי) הכין פרזנטציה קצרה לבקשתי.

זהו הצבע שנבחר

וזוהי דנה וירטואלית המדגימה אותו

דנה, אני מקווה שתהני מהצבע שבחרתי עבורך. נעלולית, אני מקווה שאת לא מקללת את הרגע שהזמנת אותי להשתתף בפרויקט החמוד שלך. קוראים יקרים - אם אתם רוצים שאבחר עבורכם לקה, כתבו לי. אם אתם מעדיפים שלא אבחר עבורכם לקה, אתם מוזמנים לתרום לקרן לקנית מצלמה איכותית לבלוג.

סקס והעיר 2

מצב הרוח הלאומי (שלי) חנק לי את היצירתיות באופן די מרשים בשבועות האחרונים. למעשה, לא הכנתי בובה מאז סוף פברואר, אם זכרוני אינו מטעני. אמנם יש לי הרבה רעיונות, אבל אין לי אנרגיה לבצע אותם. הנה פרויקט שעלה בדעתי לראשונה לפני חודשיים, אבל רק עכשיו הצלחתי לסיים אותו. עדיף מאוחר מלעולם לא, אני אומרת.

אמנם הסרט התברר כמפלה אחת גדולה, אבל בוביילים לעולם לא יאכזבו אותך. לפיכך, אני גאה להציג את קרי, מירנדה, שרלוט וסמנתה הקטנות - שיוצעו למכירה בחנות שלי החל ממחר בערב (שבת 19.6.10).

זו התכנית המקורית שלי

וזו התוצאה הסופית. כולן בוביילים, כלומר הן בובות מניאטוריות 

בגודל כ-17 ס"מ (בלי עקבים) שניתן לתלות כמובייל. 

חוט המובייל השקוף מעוטר בחרוזים צבעים מתאימים לכל בובייל.

את קרי הלבשתי בטוטו האייקוני שלה ומגפי בוקרים של לובוטין

למירנדה הכנתי שמלת סטרפלס בהדפס צבעוני עם כפתורי זבורובסקי, 

תיק יום Oversized בורוד וניוד ועגילי ענק יקרים להחריד (300 ש"ח למטר)

לשרלוט הכנתי שמלת קטיפה בצבע קורל בעיטור תחרה וורדי סאטן שחורים

 עם תיק ערב ניצנוצאז', עגילי יהלומים ורודים וטבעת תואמת

סמנתה, כראוי, לובשת שמלת מיקרו מיני חושפנית בצהוב בוהק בעלת 

מחשוף גב עמוק ומעוטרת בניצנואז'. היא עונדת, כהרגלה, Statement jewelry

הכוללים צמיד קריסטל סגול עז, עגילי זהב ענקיים וכמובן - טבעת הפרח 

שקיבלה במתנה מסמית'. משקפי הקריאה המוזהבים נוספו רק לתמונה זו.

זהו. עבדתי עליהן כל השבוע, וזה עלה לי בשעות שינה שעלו לי בבריאות, אבל לא יכולתי להתאפק יותר. דעו לכם שקשה לעסוק באמנות אחרי תקופת קפאון, ואני מרגישה שלא ממש הפשרתי עדין. עם זאת אני מרוצה מהמלתחה שלהן, כך שזהו עוד נצחון לעיסוק הצדדי שלי בסטיילינג. ועכשיו, סוף סוף, אני הולכת לישון. לילה טוב לכולם, ספוגנים ואנשים.

♥♥♥ עדכון ♥♥♥ - החנות עודכנה. למקומות, היכון, רוץ!

פלישת חטובי הגופות

בימים האחרונים פורום אופנה מלאה בתפוז מוצף בנערות (גם נשים, אבל בעיקר נערות) רזות שמחפשות עזרה במציאת בגדים במידות שלא עולות על 42. מאחר ובבלוג שלי אני יכולה להגיד בכנות מה שבא לי, דעו לכם שזה ממש מרגיז אותי.

ראשית, לבחורות האלה יש בעיה רצינית של דימוי עצמי. אני לא יודעת אם הן נולדות ככה, מחונכות לזה, לומדות את זה מהמדיה או השד יודע מה. אני רק יודעת שכשאני הייתי בגילן גם אני חשבתי שאני שמנה והיום הייתי רוצחת כדי להיות מידה 42 כמו אז. חוץ מזה, יש מספיק חנויות לצעירות רזות לקנות בהן. אם אני קונה מדי פעם בזארה ועד לא מזמן יכולתי לקנות בטופשופ, בנות שרזות ממני בשלוש מידות יכולות גם.

שנית, הפורום מיועד לנשים בוגרות ושמנות שרוצות לדסקס אופנה שמתאימה לצרכים שלהן ואני כבר לא מוצאת את עצמי מרב התכתבויות עם ילדות ושירשורים שעוסקים בבגדי ים מידה 42. החנויות לא רלבנטיות לי, הגזרות לא רלבנטיות לי, המחירים לא רלבנטים לי, הדיון לא רלבנטי לי. ענייני דימוי עצמי מקומם בפורום שמנות ויפות, ולא בפורום אופנה מלאה. מבחינתי, הפורום נהיה משעמם עד מטריד וענייני בו פוחת והולך.

מכל הלב וברצינות אני אומרת - בנות, אתן צריכות מקום לדבר בו והפורומים הקיימים לא עונים על הצרכים שלכן. פתחו פורום או קומונה לצעירות אופנתיות. ככה תוכלו לדון בבגדים וחנויות שעונים על צרכי התקציב, הסגנון וההכתבות החברתיות שלכן. יהיה נחמד אם ינהלו את הפורום הזה במקביל פסיכולוגית וסטייליסטית צעירות ומגניבות. בכל מקרה, עיזבו את הפורום שלי בשקט, הוא שלי ולא שלכן.

שמלות מקוונות

היום ביליתי עם אימי בישיבה ברחוב. כלומר לא ממש בילינו. כלומר לקחתי אותה לרופא מומחה אחד והיא היתה אמורה לחזור הביתה עם אמבולנס פרטי, אבל מישהו שכח להזמין לה את האמבולנס, כך שחיכינו משתים עשרה וחצי עד כמעט אחת וחצי עד שהקפיצו לה בדחיפות אמבולנס מהמוקד. אקיצר, ישבנו ברחוב - זו מקללת את הרגע שנולדה וזו מקללת את הרגע שכל האחרים נולדו, עד שאמא אישרה לי לנטוש אותה לכמה דקות כדי לקפוץ לדואר מעבר לכביש להביא חבילות ולקנות לה מיץ קר בדרך חזרה. לשמחתי נכנסתי בריצה בדיוק כשהם עמדו לסגור, וקיבלתי חבילה מאיביי וחבילה (עליה שילמתי 107 ש"ח מכס) מאסוס. אחרי זמן שנראה כמו נצח, האמבולנס הגיע ואמא נישאה במעלה המדרגות בידיים חסונות ואדיבות שלא עזבו אותה עד שהניחו אותה על הכורסא החביבה עליה. אחרי שכולם שתו מיץ, בדקו את הנטבוק שלי, לקחו את הפרטים שלו והלכו לדרכם נותרנו אני אחת, אמא מסכנה אחת, מזגן אחד ושתי חבילות בסלון. שמנו נקניקיות בתנור ואמא פקדה עליי ללכת למדוד כדי לשמח את נפשנו.

חבילה א כללה את השמלה הזו מאיביי, תוצרת מדמאוזל גבריאל, אולהלה!

מדובר בשמלת בלון קיצית, אותה קניתי במידה 1X (שהיא בערך 48, אבל יש מידות באינצ'ים כך שזה די נוח). המחשוף שלה די עמוק אבל הכתפיות מסתירות את כתפיות החזיה באופן חינני למדי. מאחורה יש גומי נמתח, כך שהיא מתאימה את עצמה לגוף. החגורה משמינה, כי היא רחבה ונדבקת בדיוק למקום הכי גרוע על הבטן, אבל אפשר להחליף אותה בחגורה אחרת. לדעתי היא חמודה ביותר, למרות שאמא אומרת שיש לי בגדים שמחמיאים לי הרבה יותר. זה לא שהיא יוצרת לי בטן בולטת שאין לי, היא מבליטה את זו שיש לי אז אני אומרת לא נורא. מחירה 32$ כולל משלוח, לדעתי זה נחמד.

בחבילה מאסוס היו הג'קט עליו פינטזתי חודשיים ושמלה שאמא בחרה בשבילי.

ולחדשות הרעות תחילה - הג'קט גם צר בכתפיים, מה שאומר שאני צריכה להחליף אותו במידה אחת לפחות גדולה יותר (הזמנתי מידה 20) וגם לא מחמיא אלא יוצר צללית מלבנית נטולת חינניות. אקיצר - הוא חוזר לחנות ואני אקבל זיכוי עליו בעוד כשבועיים. פיצוי על המכס ששילמתי אני לא אקבל, לצערי. לעומת זאת, השמלה ממש חמודה.

היא ארוכה וחמודה, ורודה ולבנה (ורציתי משהו ורוד), עם קשירה גבוהה במותן, צרה מאחורה ומאריכת רגליים. הכתפיות ניתנות להתאמה (כמו כתפיות של חזייה). מידה 20 יושבת עליי פיקס. הבד רך ונעים, ויש לה כיסים חביבים (אני אוהבת ללכת עם ידים בכיסים). אמא אומרת שהיא לא לעבודה, אבל אני אומרת שהיא בהחלט כן לשישי-שבת ויציאות קזו'אליות. הלקח המובן מאליו הוא - יש לסמוך על אמא.

אם למישהו היה שכל (או אם לי היה כסף להשקיע בעסק) היו מוכרים בגדים כאלה בישראל, אבל מה לעשות ואין. תודה לאל שיש אינטרנט. אני מבטיחה צילומים בקרוב. לא יהיו פה צילומים לפני שאני אחפוף את הראש, וכרגע אני עצלנית מדי.

תעשו לי טובהל'ס

אתמול עלה במוחי חזון. ובחזון לבשתי את החצאית שקניתי בטובהל'ס עודפים עם גופיה שחורה, מעשה שמלה, לעבודה. מאחר והחזונות הרגילים שלי (איך אני רוצה שהחיים שלי יראו, איך אני רוצה שהקריירה שלי תראה, איך אני רוצה שהמשפחה שלי תראה וכולי) מסובכים בהרבה למימוש, החלטתי ללכת על זה.

חצאית - טובהל'ס

גופיה - רזילי

שרשרת - קאלה, יש גם באטסי

סנדלים - עמנואל

אחת הסיבות שאני חולקת אתכם את התמונה הזו, מעבר לכך שהתלבושת מאד נחמדה בעיני, היא שהיא באמת איומה. ולמה אני חושפת תמונות מחרידות בפניכם? גם כי אין לי ברירה, כי זה מה ש-Canon A590is שלי מסוגלת לצלם וגם כי החלטתי להתגבר על המבוכה וחוסר ההערכה העצמית הרגילים שלי ולהוסיף לממשק שלי אפשרות לתרום לקרן לקנית מצלמה איכותית לבלוג. במקום להאריך בהסברים, אפנה אתכם לפה, כתבתי שם הכל (כולל כל ה"אל תרגישו מחויבים, באמת שלא וגם אל תכעסו עליי על שהעזתי" הראויים).

לפני שאשכח, עדכון קטן בענין סוגית Top Shop הבלתי נגמרת - היום נסעתי לקניות רמת אביב כדי להחליף משהו במאק, והצצתי בחנות בתקווה למצוא איזו טוניקה ורודה נחמדה. ובכן, חברותיי השמנמנות, הם כנראה לא רוצים בנו יותר. אחרי שבשנתיים הקודמות קניתי כמעט את כל החולצות והשמלות שלי שם, הם ממשיכים להדרדר ועכשיו לא רק שאין מידה 16 באף דגם, גם אין 14 ובקושי יש 12 (כולל בגופיות הבייסיק ובגדי ההריון). מוכרת ששאלתי אמרה לי הפעם שזה מה יש והיא לא צופה שינוי. אקיצר - אני ו-Top Shop ישראל גמרנו. כלומר, הם זרקו אותי, אבל אני משחקת אותה כאילו זרקתי אותם. בושה.

ושאלה לסיום, האם אני מטורפת, או שכפתור ה-Preview של בלוגר עבר מלמעלה למטה?

שוב השמלה הזאת???

טעיתי כשדנתי בשאלה אם היא נראית יותר טוב בגדול או בקטן. היא איומה נקודה והיא חייבת להעלם כבר. ברצינות.

 לפחות זו הזדמנות להציג לכן את פפי ומימי, הבלוגריות המדליקות מפינלנד. שוין.

חברתי המתחתנת

אחרי תלאות רבות ושונות, ושלל תקלות ביזאריות שנפתרו בדרך נס בדיוק שניה לפני שהיה מאוחר מדי, נישאה חברתי המתחתנת (לשעבר) בטקס יפה ורב רושם לבחיר ליבה. מאחר ועירבתי את הקוראים בחלק מההרפתקאות שהובילו לחופה, ומאחר ושימשתי כסטייליסטית של הכלה, אני מאד מאד מודה לאהובתי על שהרשתה לי לחלוק אתכם תמונה שלה - יפה ומאושרת. נו, מה אתם אומרים? ראיתם פעם כלה יפה כזו?

פשוט מושלמת. 

השמלה של חגית ויטמן

תכשיטים וקשת לשיער פטריסיה נווגרודסקי

נעליים ניין ווסט

שיער איב אטל

קריאה ממני השמנה אליכם, בעלי החנויות למידות גדולות

קוראיי הנאמנים יודעים שאני מעדיפה טיגון בשמן עמוק מאשר לקנות או לדרוך בחנויות של רשתות למידות גדולות בארץ. מרבית הרשתות האלה מגלמות את כל מה שרע בהלבשה למידות גדולות בישראל: מוכרות מעצבנות, הטעיית הצרכן במחירים ומבצעים, בגדים סינטטיים מעודדי הזעה, גזרות משמינות ומיושנות, קשת צבעים של שחור-אדום-פוקסיה-טורקיז-חרדל שאף אישה צעירה (או מבוגרת) לא צריכה ללבוש לטעמי, מחשופי ענק, פייטים וניטים בכל פינה, טווח מידות שקטן והולך עם השנים ודוגמניות רזות מדי.

באופן כללי - הם לא מספקים לאישה השמנה את מה שהיא (אני) רוצה - בגדים יפים ומגניבים, במגוון סגנונות (אלגנטי, פאנקי, סקסי, נוח), מבדים טבעיים ונושמים, בצבעים טבעיים ורכים, עיצוב מחמיא ומחירים נוחים. או בעברית - אותם הבגדים שרזות מקבלות, רק במידה גדולה יותר. כלומר, כבוד ללקוחה השמנה ולשיקול דעתה. ואנא, חיסכו ממני את הרצאת ה"קשה וגם נורא יקר להכין גזרות למידות גדולות". נכחתי בשיעור מידות גדולות בשנקר וגם קראתי מספיק בשביל לדעת שזה תירוץ, בפרט כשרואים את המחירים שהרשתות האלה גובות מאיתנו. אצל אלמביקה למשל, מכנסים עולים אותו הדבר אם הם במידה 0 או 6 והולך לה טוב מאד, אז אנא מכם.

הבוקר, בזמן סיור הבלוגים שלי, נתקלתי בפוסט הבא אצל הבלוגרית השמנמנה אליסון. מסתבר שרשת ההלבשה במידות גדולות, ליין בריינט, הזמינה אותה ובלוגריות שמנמנות אחרות ליום כיף. הם נתנו להן תלבושת במתנה (מהג'קט ועד לתכשיטים), איפרו, סרקו וצילמו אותן, סיפרו להם על האג'נדה של החברה, שאלו אותן שאלות ובגדול - יצרו אצלן הערכה ונאמנות למותג. מיד חשבתי לעצמי - איך זה שבארץ אף רשת לא טורחת לגייס לטובתה את מעצבי הדיעה באינטרנט כדי לדרבן מכירות?

תארו לעצמכם אירוע, כמו זה שאליסון היתה בו, שבו במקום לדקלם לנו מצגות של יח"צ ואז לתת לנו קטלוג ולשלוח אותנו הביתה בציפיה שנשווק אותם על בליינד לקוראינו, היו מספקים לנו חוויה מתקנת אמיתית. כזו שהיתה גורמת אפילו לי להגיד "וואו, [הכנס מותג אקראי למידות גדולות כאן] באמת משתדלים להעלות את הרף!". תנו לי להרגיש הכי יפה שאפשר בבגדים שלכם, נשית וסקסית. תנו לי מבחר סגנונות למצוא בו את עצמי. תנו לי להתלהב לשם שינוי ממשהו שיש לכם להציע. למען השם, תנו לי להרגיש שאתם לא יורקים בפרצוף שלי. שאני לא ארנק מהלך עבורכם. שאתם מבינים שלקוחה מרוצה, כזאת שעונים על הדרישות הכי גבוהות שלה, היא הנכס הכי יקר שיכול להיות לחברות שלכם.

אני קוראת עליכם תגר - רגשו אותי, עזרו לי לאהוב אתכם. עייפתי מאכזבות. אני רוצה לכתוב פוסט שכותרתו "איביי מת, יחי אבי מלכה". מה אתם אומרים, רוצים לעזור לי?

ונעבור לפרסומות - עגילים חדשים

הנה כמה עגילים חדשים שהוספתי לחנות בשבוע האחרון, הכל מלאכת ידי, לשיפוטכם. המחירים בין 70 ל-95 ש"ח פלוס משלוח בדואר רשום. ניתן לקנות גם ישירות דרכי, למרות שהקניה באטסי פשוטה ונעימה, אני מבטיחה לכם.

עגילים פרחוניים מוזהבים עם זרקוניה אדומה

קורי עכביש מוזהבים עם חרוז בצבע ברונזה

עגילי ורד פסטליים

יונקי דבש מוזהבים בקישוט חרוז בצבע פוקסיה

עגילי בבושקה אדומים

מגרדים ביחד

לפני כמה ימים ישבנו וראינו טלויזיה כשלפתע צץ ועלה לאימי זכרון נושן מהילדות. היא נזכרה איך כשהיתה פיצית, אמא שלה סיפרה לה שלמארי אנטואנט היו קיסמים מיוחדים להתגרד באמצעותם מתחת לתסרוקות המסובכות שלה. מאחר ובאותם הימים היה מאד לא מנומס לאישה לגרד בראש, סיפרה סבתא, היו יושבות כולן ומתגרדות בטירוף עם מקלות מה שנתפס בעיניהן כמנומס מאד.

אחרי שגמרנו לצחוק, רצתי לגוגל וחיפשתי מידע בנושא. מארי תמיד עניינה אותי, וקראתי כמה וכמה ביוגרפיות שלה, אבל מעולם לא נתקלתי בתיאור של פריט כזה. 

 מארי אנטואנט ומתחזה חסרת בושה. התוכלו ילדים לזהות מי היא מי?

להפתעתי גיליתי שסבתא צדקה גם צדקה. אבל לא סתם קיסמים היו להן, אלא מקלות שדומים יותר למגרדי הגב של ימינו - עם מקל ארוך וראש שטוח דמוי כף אותו החדירו מתחת לפיאה. מקלות הגירוד, או בצרפתית Grattoir (מַגְרֵד בעברית) היו עשויים כסף, זהב או שנהב ורווחו בקרב אצילות התקופה.

 אוסף מגרדות מכריסטי'ז, התמונה מפה

באותם הימים, התסרוקות היו מסובכות כל כך וערבו שיער אמיתי ומלאכותי, כך שנשים לא היו חופפות את הראש חודשים ברציפות. צרפת היתה מוכת כיני ראש, וסביר שהאומללות סבלו מגירודים נון סטופ (מגרד לי רק מלכתוב את זה, בחיי). כך שאם עוד לא הבנתם עד כה שלהיות מארי אנטואנט לא היה מי יודע מה זוהר, אני מקווה שהבנתם זאת עכשיו.

השמנות נגד הרזות

בשיטוטיי בהתמכרות האחרונה שלי, Asos, הבחנתי שחלק גדול מהבגדים שנמכרים בקולקצית המידות הגדולות Curve קיימים גם במחלקת המידות הרגילות (עד מידה 18 כלומר 46). תוך כדי הסתכלות הבחנתי בהבדלים בין הדוגמניות ותהיתי מה נראה טוב יותר על מי.

מקרה א - שמלת פרחים ונקודות במידה גדולה ובמידה קטנה.

האמת שאני לא מתה על הדוגמה הזאת, והצבעים נראים לי די פושטים, אבל ניחא. המותנים הצרים והחצאית המתרחבת מחמיאים לדוגמנית הרזה, והכתפיים המודגשות מאזנות יפה את הרוחב (flare אם לדייק) של החצאית. אורך החצאית מחמיא לרגליה והדוגמה הצעקנית גורמת לאשליה של רוחב במקומות הנכונים (חזה, מותניים וידים). על השמנה* עודפי הבד מרחיבים את המותן ומסתירים את הטליה, והחגורה לא מונעת את האפקט הזה. הכתפיים המודגשות גורמות לה להראות גברית מדי וקו המותן מרחיב את פלג הגוף התחתון שלה. אם לקצר - השמלה גורמת לה להראות כמו מלבן.

הרזה מנצחת.

מקרה ב - שמלת אבני חן דיגיטליות אסימטרית במידה גדולה ובמידה קטנה.

השמלה הסקסית אמנם עשויה מבד מדגיש צלוליטיס, אבל היא מונחת יפה על החזה הגדול וזורמת ברכות עד מעל הברך, מיקום מחמיא אצל רב הנשים השמנמנות, וגם כזה המאפשר לך לשבת בלי שכל העולם יחזה במשמני ירכך. הכתף האזימטרית יוצרת צללית צרה ומחמיאה וגורמת לפלג הגוף העליון להראות צר יותר. על הדוגמנית הרזה, ההצללות בדוגמה גורמות לה להראות גרומה יותר משהיא באמת במקום להדגיש את הקימורים בגופה (משמע, להדגיש את הנשיות שלה ולגרום לה להראות יותר סקסית).

השמנה מנצחת.

המסר שלי, שמנות ורזות יפות שלי, הוא שאין "נכון ולא נכון" או חוקים גלובליים שמתאימים לכולם. כל אחת צריכה לבחון את הבגדים העומדים לפניה לפי מאפייני הגוף שלה - מה מוטב להצניע ומה כדאי להדגיש. לא כל השמנות צריכות להדגיש חזה ולא לכל הרזות יש רגלים שכדאי לחשוף. סטייליסט טוב ידע להתאים את עצמו לסגנון האישי וההעדפות שלכן כמו גם למציאות של גופכן (וכיסכן, אם כבר). לימדו להיות הסטייליסטיות של עצמכן, וכך תאלצו לשלם לעצמכן שכר נדיב לפי שעה אותו תוכלו לבזבז על עוד שופינג!

* הלוואי עליי להיות שמנה כמו הדוגמניות האלה, אמן.

♥♥♥ עדכונית ♥♥♥ מאחר וקיבלתי תלונות על כך שהשמנות לא שמנות (לא שזאת אשמתי, אבל ידעתי שיש לי פתרון לבעיה) הנה תמונה של הבלוגרית האהובה עליי, סקינה, לובשת את שמלת האימה של Asos Curve במידה 48 (המידה הכי קטנה שלהם היא 48 והיא כותבת שקנתה אותה ב-Curves ולא בקו הרגיל). התמונה מפה.

והזוכה בהגרלת הלקים הגדולה של פיצי, ברבי והאוכמנית היא...

יוסף וכתונת הפסימיות

ביום חמישי בערב גררתי את גופתי המצומקת לתצוגה לרגל 10 שנות יצירה של מעצב האופנה יוסף. מאחר והבטיחו אירוע מושקע ונוצץ, ומאחר ויוסף מצליח לפעמים לייצר שמלות ערב יפות מאד שמחתי לנסוע, למרות מצב רוחי הממורמר עד כחוש, למתחם התחנה החביב עליי. צלחתי תחנת דלק מעצבנת והפגנה שגרמה לרחוב הירקון להפוך לפקק הגדול והמיותר במדינה והגעתי לבסוף, מצפה למנת הזוהר השבועית שלי. או אה, כמה שהתאכזבתי.

הבעיה המרכזית היתה זמן ההמתנה הארוך, והעובדה שכמו מטומטמים עמדנו בתור וחיכינו להכנס על עקיבינו וטפינו (לידי היתה גברת ג'ינג'ית יפה עם ילדה) בזמן ששלל סלבריקות וכתבי טלויזיה עקפו את התור על ימין ועל שמאל. עמדתי כבר לוותר וללכת אבל תודות לנילי מפורום אופנה מלאה ששמרה לי מקום בפנים, מצאתי את עצמי בדקה התשעים (כלומר, אלף שמונה מאות ותשעים) יושבת במקום לא רע בכלל. אבל אולי עדיף היה אם הייתי הולכת.

סטיילינג מחפיר, גזירה בינונית, בדים זולים למראה, תיקים עם נורה בפנים (כמה מקורי), דוגמניות מורעבות, דגמים שמזכירים יותר מכל קלינקס אלוורה מקומט, נעלים תלושות מהקשר, מלאני פרס אחת יפהפיה שעישנה על המסלול (!) ופיהוק ענקי. זה רחוק היה מלסכם 10 שנות פעילות של יוסף. צר לי, אבל הוא מעצב מוכשר בהרבה מזה או לפחות כך חשבתי. נו שוין, תראו בעצמכם.

הבא נתנחם בכמה מראות שמשכו את עייני בקרב המוזמנים.

קישוט שיער מדליק, רגלים ,תיק ברווז ושמלת זהב סקסית 

האישה בפינה העליונה כל כך מצאה חן בעייני - היא גבוהה ויפה, השיער שלה מקרין בריאות, ניכר בה שהיא גאה בעצמה והאביזרים שלה (תיק איכותי וקישוט השיער, אביזר שממני נדרש מצב רוח אמיץ במיוחד כדי לצאת איתו מהבית) מעידים על טעם משובח. אלמונית יקרה, הבלוג מצדיע לך!

פוסט אורח - כיצד (לא) מצאתי מכנסי הריון, פרק 1

גבירותיי ורבותיי, קבלתי במחיאות כפיים סוערות את חברתי החתיכה עדי - אמנית מוכשרת, מהנשים המצחיקות שתפגשו, בעלת אחד מהראשים הטובים בשוק והריונית חובבת בפוסט אורח נוגע ללב.

קשה להגיד שאני חובבת גדולה של שופינג בכלל ושופינג של מכנסיים בפרט. כמו כל אישה מצויה, אני אוחזת בשלל תסביכים בנוגע לגזרתי, ישבני וכיוצא בזה. אבל עם השנים הצלחתי למצוא את דרכי בין שגעונות האופנה השונים, ולהתביית על גזרות מכנסיים שפחות או יותר מתאימות לי. המידות שלי יחסית סטנדרטיות (38-40), יש לי קו מותניים סביר, בטן שטוחה ורגליים סבירות באורכן, ואם פוסחים על שלל חנויות שלא נועדו לבנות עם אגן (מישהו אמר פול&בר ואמריקן אפארל?), בסופו של דבר המבחר העומד לרשותי הגיוני עד מקובל.

אבל כל זה שייך לעבר, או כמו שממחיש זאת יפה האיור הסכמטי הבא -

השבוע, כשגם המכנסיים האחרונות שעוד נותרו לי (משהו מכוער להחריד מראש אינדיאני. לא פחות!) הראו סימני מצוקה, הגעתי למסקנה שאין ברירה אלא לחפש בגדים חדשים. ביום-יום, אני יודעת לאן ללכת כשנגמרים לי הבגדים. בדרך כלל חנויות יד שנייה שמוכרות ג'ינסים של דיזל וLEE יהיו אופציה הגיונית בשבילי. הפעם? אין לי שמץ של מושג. שמות כמו "רמי-לי", "משמין לי" ודומיהם היו תמיד בגדר המפלצות המאיימות שמסתתרות אי שם מעבר להרי החושך, שמחכות לבלוע אותי ברגע שאפריז בכמות הגלידות. לכן, החלטתי ללכת לH&M.

אני מחבבת את H&M. יש להם בגדים נחמדים, זולים וצבעוניים. אני אוהבת בגדים צבעוניים. לכן שמחתי לגלות שיש להם מחלקת בגדי הריון, שאפילו תהיה שוממת לחלוטין משלל הטינאייג'ריות הפקאצות והחיילות המעצבנות שפוקדות את עזריאלי. השמחה, כך הבנתי ברגע שהגעתי לשם, היתה מוקדמת מדי. והיו לכך שני רמזים מטרימים:

1. בגדי ההריון נמצאים יחד עם הבגדים למידות גדולות. וכשאני אומרת "נמצאים יחד", אני לא מתכוונת זה לצד זה, אלא זה בתוך זה. לא שיש לי משהו נגד מידות גדולות (כמה מחברותי הטובות וכו'), אבל ראבק, מספיק אני צריכה להתמודד עם בדיקות אולטראסאונד, אז גם להתמודד עם העובדה שרשתות אופנה חושבות שאני שמנה?
2. לקולקציה קוראים MAMA. אז ככה: אני בהריון. כלומר: לא ילדתי. מסקנה: אני עדיין לא אמא. מה אתם רוצים מחיי?

אבל על שני הפגמים הללו יכולתי לעבור בשקט, לו היו מכנסיים במידה שלי. מסתבר שכל מה שנותר אלו מכנסיים במידה 36, או מכנסיים במידה 46. מדי פעם השתרבבו 44 או 42 תועים. 40? 38? יוק. השלטונות (להלן המוכרות) התגלו כבלתי יעילות לחלוטין ("כל יום מגיעה סחורה". יופי. מה זה עוזר לי?). החלטתי בצער רב לנטוש את השוודים, ולעבור לאופציה הבאה שלי: NO NAME.

ל-NO NAME, כך גילו לי, יש מכנסי ג'ינס עם מותני גומי נוחים בשלל צבעים. ואכן, היו להם מכנסי ג'ינס עם מותני גומי נוחים בשלל צבעים. ואפילו במידה שלי (!). אבל מה? סקיני. כבר כמה זמן אני טוענת שבטן הריון וסקיני זה דבר שנראה טוב רק על נשים שהן לא את. אז גם בטן הריון וגם סקיני? חלילה וחס. נאלצתי לעזוב את החנות בידיים ריקות.

על האופציה האחרונה בקניון עזריאלי, להלן פוקס, החלטתי לפסוח. אני לא מתקרבת לפוקס גם אם זו היתה החנות האחרונה עליי אדמות. סמרטוטים אני יכולה לקנות בחנות כלי בית. ויש לי הרגשה שהם יחמיאו לי יותר.
לסיכום: העברתי 3 שעות בקניון המבחיל בישראל. יצאתי עם שמלה אחת מ-H&M מאמא-עאלק (דווקא חביבה), שלושה זוגות תחתונים ומחנק מפיצה סבארו שאכלתי בהיסח דעת. מכנסיים עדיין אין. בפרק הבא: חנויות המעצבות המפונפנות בבאזל, בתקווה ששם תימצא הגאולה (או שאלד קודם, מה שיבוא יבוא).

בנימה אישית - על גל האיומים נגד בלוגריות אופנה

לאחרונה נוצר בונטון חדש - איום על בלוגרים מצד חברות וגופים עסקיים שאוזכרו בבלוג (לרב לרעה, הפתעה הפתעה). בהתחשב בפייסקו התקשורתי הגלובאלי באמצעו אנחנו שקועים עכשיו עד אחרון תלתלינו, זה לא ממש מפתיע שחברות הפרסום והיח"צ בישראל תקועות (בחלקן - אל תתבעו אותי) בשלהי שנות השמונים, עת ציצים וגלעחטרים א-לה "חייך אכלת אותה" הצליחו למכור לישראלים הלבנטיניים משהו.

היום המצב שונה - עוד לפני שהאירוע קרה כבר כתבו עליו במיליון אתרים. והבלוגרים (אני מתייחסת לתחום האופנה, אליו אני משתייכת, אבל אני מניחה שזה זהה בתחומי הטכנולוגיה, התרבות ועוד) הם מעצבי דעת קהל מהחשובים שיש. מעצבי האופנה בחו"ל הלכו עם זה עד הקצה וגיחכו את עצמם לדעת כשהציבו את טאבי בת השלוש עשרה בשורה הראשונה של כל התצוגות הגדולות ביותר. זו רק דוגמה אחת מבין אלפים. רק במדינת הגמדים שלנו (ביבי, אל תתבע אותי) מאיימים לתבוע ולנקנק בלוגרים. רק פה מעזים מעצבים להציף בלוגרית צעירה וחביבה שאין לה עצם אחת רעה בגוף (אני מניחה, אל תתבעו אותי) בתגובות אנונימיות אלימות, מתלהמות וגסות.

הגישה שלי, עליה חטפתי הרבה במהלך השנים אבל זה מה יש, היא להמנע מסודות כדי להמנע מניצולם על ידי אויבים. רוצים לקרוא לי שמנה בבלוג שלי? הלא אני הכרזתי שאני שמנה, זה בלוג של שמנה. הכרזתי גם שאני משחקת בבובות בגיל 34 (וגם מתפרנסת מזה, תתבעו אותי) אז יאללה נסו לצחוק עליי. רוצים להגיד שהתכשיטים שאני מוכרת באטסי לא מקוריים? אני אמרתי את זה לפניכם. הציורים שלי, הבובות שלי, הם מקוריים והם יצירת אמנות. התכשיטים הם פופולאריים. אז יאללה, תקראו לי מעתיקנית. תקראו לי סנובית, בזבזנית, דכאונית, מכורה למותגים, מוזרה, קשקשנית, נודניקית, קראו לי מה שאתם רוצים - אני אמרתי את זה לפניכם וממילא אם תעברו את הגבול אני אתבע אתכם.

הנקודה שלי היא זו - מוטב שתרגיעו ומהר. למדו מחברות היח"צ הרציניות שיש בארץ, ויש כאלה. אנחנו, כפי שאמרה היחצ"נית החביבה עליי למעצבת בעת שהציגה אותי ואת חברותיי, הדור השלישי של העיתונאות. אתם לא צריכים לפחד מאיתנו, אבל אתם צריכים לתת לנו כבוד. לא רק בגלל שאנחנו כוח הקניה והמכירה מספר אחד בתחום, אלא בגלל שאנחנו בני אדם לא מכונות. אנחנו לא שייכים לכם, יש לנו רצונות משלנו, אנחנו כותבים יומנים מקוונים, זו לא פרנסתנו ובלבנטינית מדוברת - אנחנו לא חייבים לכם כלום. אנחנו מחוייבים למוסר ולחוק ולעצמנו. לפני שאתם באים בדרישות ואיומים לפלטפורמה חדשנית שאתם לא מבינים בכלל, התיעצו עם מבוגר אחראי, שיסביר לכם כמה דברים על העולם.

ומחשבה בצידו - אולי הגיע הזמן שנתאגד, אנחנו בלוגריות האופנה המקומיות, ונגדיר לעצמנו איזה קודקס או אתיקה? אני אשמח לשמוע מחשבות. ותחשבו טוב לפני שאתם מגיבים - כי אני.. טוב אתם יודעים מה אני אעשה.

הגרלת הלקים המוזרה של פיצי, ברבי והאוכמנית

אירועי הימים האחרונים (בבלוגוספירה לא בעזה) שכנעו אותי שיש בבית לקים שצריכים ללכת. התכנית המקורית היתה לזרוק אותם, אבל אז חברתי המתחתנת לשעבר אמרה שאני מטומטמת. חזרתי הביתה והתלבטתי מה לעשות וחשבתי על כל היתומים באריטריאה שאין להם לקה, והחלטתי לעשות הגרלה (יענו blog giveaway) של כל הלקים שאני לא רוצה יותר. שמעה על כך חברתי האוכמנית, והציעה להוסיף לקים משלה. וכך נוצרה לה הגרלת לקים מוזרה לתפארת!

התנאים הם:

1. יש לכם עד ה-6.6 (יום ראשון) להרשם ניתן להרשם עד 19:00.
2. כדי להרשם צריך להגיב פה ולעקוב אחרי הבלוג
3. שתפו את החבר'ה וספרו על ההגרלה הזו בטוויטר, הבלוג או הפייסבוק שלכם
4. הזוכה יבחר באמצעים רנדומליים ואני אודיע מי הוא או היא פה בבלוג
5. הזוכה יצטרך לאסוף את הזכיה ממני (בתל אביב סביר להניח), או לחילופין לשלם את מחיר המשלוחה ולקבל אותה בדואר רשום

כזו אני, קרציה.

ומה מקבלים, אתם שואלים. ובכן, פיצי (היא ה-Mini Me שלי) וברבי הנאוות הסכימו להיות דיילות יופי לחמש דקות ולהציג בפניכן את השלל.

• 2 לקים כמעט מלאים של של Eve Cosmetics בגוונים 95 (טורקיז) 31 (בורדו קורל גלוסי)
• 6 לקים כמעט מלאים של Chic בצבעים 13 (שקוף גימור פנינה) 68 (שיקרא ורוד פקצה) 62 (חום מוזהב כתמתם) 275 (סגול כהה מטאלי) 57 (בורדו מטאלי) 33 (שקוף)
• לק מספר 71 של Angello (חציל כבוש) חדש לגמרי (קבלתי אותו במתנה אתמול)
• גולת הכותרת (פה שווה לכם לשלם את המשלוח) - Le Vernis של לנקום, חדש כמעט לחלוטין ובאריזה המקורית שעלה לי שבעים ש"ח בגוון 12 (Pure Gold). חשוב להבהיר שהלק הזה אינו שייך לחבורת הלקים שלמעלה, הוא יוקרתי ואיכותי ופשוט לא מתאים לגוון העור שלי ולכן חבל לא להעביר אותו הלאה

כן, גם לאוכמנית יש דוגמנית ספוגנית

• 6 לקים של OPI מתנת האוכמנית - Altar Ego (ורוד עם שימר סגול), Done Out in Deco (קרם סגול אפרפר), Do You Lilac It (קרם סגול לילך. דה), Bastille My Heart (בורדו מטאלי), ושני Nic's Stick שהם מברשת מגניבות שנטענת בלחיצה כמו עט בלי לטבול בשום דבר, בצבעים Vio-Let's Go! (תכלת אפרפר עם ניצנוצז' סגול) ו-Call My Cell (כחול כהה עם ניצנוצז' כסוף)
• לק Resists & Shine של L'oreal מתנת האוכמנית בצבע 535 (בורדו ניצנוצז')
• לק Eve Cosmetics מתנת האוכמנית בצבע 2 (תכלת, כן כן ניחשתם, ניצנוצז') 

זהו - ח"י לקים יכולים להיות שלכם (תהיו בני אדם, תרמו אחד ליתומים באריטריאה ואני לא מתכוונת ללנקום). אני מקווה שתהיה הענות להגרלה, למרות שהיא מוזרה. כלומר למען השם, אני מוזרה? לפחות אני לא אחכה לכם עם סכינים ולומים כשתבואו לאסוף את הלקים. למקומות, היכון, צא!