יום חמישי, 26 בינואר 2017

על ראש הברוש


לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים ואני לא יודעת מה אתכם, אבל לדעתי עכשיו הזמן לענוד ברוש. ברוש או סיכה, כפי שמרבית בני האדם קוראים לזה, הוא או היא תכשיט שנענד על הבגד ולא על הגוף. מאחר וכך, ניתן למקום אותו בחופשיות רבה יחסית, להעבירו מצד לצד, מחולצה לצעיף לסוודר למעיל וחוזר חלילה. 

אני מעדיפה לענוד ברוש בחורף ממספר סיבות. ראשית, הברוש מתאים לדעתי לסוודרים. שנית, ניתן לעטר באמצעותו מעילים ובכך לעדכן מעט את המראה שלהם מעת לעת (וכולנו יודעים שמעילים קונים אחת ל). ולסיום, לחולצות ושמלות הקיץ בדים עדינים ודקים מלאלה של החורף וענידת סיכה עלולה להרוס אותן.

חשבתי להראות לכם מספר ברושים שיש לי. אמנם רובם נמצאים ברשותי כבר זמן רב ולכן לא ניתן לקנות אותם יותר (וגם אם כן, אין לי מושג איך קוראים לאמני מלאכת היד מהם קניתי אותם בשלהי שנת טיכו), אבל חשבתי שהם יתנו לכם קצת השראה וחוץ מזה הם חביבים וקר לי. במידה ואתם תוהים למה מי מת שהתחלתי פתאום לקרוא לאביזרי אופנה בשמם הלועזי במקום לעברת אותם למוות, ובכן ברוש זו מילה שאמא וסבתא נהגו לומר ואני אוהבת את אמא ואת סבתא ולכן אוהבת את המילה. עקרונות בצד אחד וסנטימנטים בשני אני אומרת.

את הצמד הזה קניתי באטסי מאמנית ספרדית חביבה. השפן והענן מחוברים בשרשרת דקה ולכל אחד מהם סיכה על הגב. תכשיט מושלם למזג אויר חורפי!


ראו את פירות הים הנאים האלה! את צמד השרימפ והסקלופ הזמנתי מאמנית ישראלית שמתגוררת בגרמניה,נעמה בן משה שמה. הם הולכים מעולה עם הסרבל שקניתי ממותק ועם רוטב עגבניות ושום או שמנת מעודן.


והנה ידידי הוותיק מר דב. מר דב אוחז אוצרות וקניתי אותו באטסי לפני הרבה הרבה שנים. הוא מקסים ותמיד אני מקבלת עליו מחמאות. יתרון נאה שלו הוא שהסיכה שלו מהודקת במיוחד, כך שתינוקות שמנסים למשוך אותו מגלים שאי אפשר, מוהאהאהא.


צמד הסיכות הזה מאסוס (מלפני שנתיים שלוש) נראה אולי תמים בתמונה, אבל כל אחת מהן היא בגודל של אגרוף של שרונה ממוצעת. מאחר ואני נוהגת לענוד אותן יחד, האפקט נוטה להיות דרמטי.


והנה צמד צבעוני נוסף מאטסי. אותן אני לא עונדת ביחד, לפחות לא אחת עם השניה. לפעמים אני מצוותת לאחת מהן סיכה קטנה אחרת בשביל ריווח טוב. זה מאד נחמד בעיני כל האסימטריה העמוסה הזו. הן מתאימות, אגב, גם לטישרט קיצי לבן למשל (הסיכה שלהן דקה יחסית כך שזה לא הרסני לחולצה).


והנה יוסף! מה יש לומר? את יוסף קניתי מזמן בחנות של אורנה לאלו. אני תוהה אם היא עדין מעצבת תכשיטים, לא שמעתי עליה הרבה מאד זמן והחנות נסגרה.


ולסיום, הנה ניקולס. את ניקולס קניתי באטסי לפני 4000 שנה פלוס מינוס ומאז הוא מחובר למעיל הצמר האפור שלי. את המעיל קיבלתי במתנה מהאוכמנית לפני כ-3500 שנה והוא מחמם ונעים אך לא מיוחד בשום צורה ואופן. ניקולס הוסיף לו את הז'ה נה סה קווה שהיה חסר לו ומאז הוא אחד המעילים אם לא ה.


לסיום, הנה לפניכם המלצותיי לענידת ברוש:
  1. ודאו שלברוש יש סיכה איכותית. סיכה איכותית מגיעה עם סוגר אמין ומאפשרת לברוש להשאר קרוב לבגד עליו הוא נענד מבלי להתנודד לכאן ולכאן עם כל תזוזה של הגוף (אותי זה מעצבן).
  2. וודאו שהבד עליו בכוונתכם לענוד את הברוש יחזור לצורתו המקורית לאחר הוצאת הסיכה בסיום הענידה ושכובד משקלה לא ירחיב אותו או יגרום לו נזקים אחרים.
  3. נסו לענוד את הברוש בצורה לא קונבנציונאלית, למשל - לעיטור צווארון השמלה או מחשופה במקום שרשרת. זה לא צפוי ונחמד, במיוחד עם סיכות מתכת או כאלה משובצות ניצנוצאז'.
  4. ודאו שהברוש מרוצה ושנוח לו. אני לא יודעת מה אתכם, אבל כשאני עונדת את יוסף המקק חשוב לי לוודא שהוא לא הולך לירוק עליי או לעשות לי פרצופים. 
ובברכת ראש כל ברוש נשתול עץ נסיים.

יום שלישי, 24 בינואר 2017

כחול ולבן זה הצבע שלייי


נו תראו מה זה, בלי להתכוון יצאו לי שלוש תלבושות עם חולצות פסים בכחול ולבן וזה אומר דבר אחד - מה לבשתי היום! לה לה לה בואו נראה מה יש באמתחת מצלמתי הסלולרית.

תלבושת ראשונה
חולצה של מותק
ג'ינס אמהות של אסוס
עגילים מאסוס
נעלים משופרא

החתיך למטה הוא מוצרט, הכלבלב האיכותי
הלוק הזה הוא הלוק הפריזאי שלי גרוסי המושלם וכשאת שמנה ממש ממש קשה לארגן אותו. 

ראשית, צריך את חולצת הפסים הכחולה-לבנה הנכונה עם צווארון סירה נונשלנטי. את שלי מצאתי פה. בנוסף, לראשונה זה זמן רב מצאתי ג'ינס שאני מרוצה ממנו. ה-Mom Jeans האלה רחבים ברגל כמו Boyfriend Jeans  אבל צרים יותר בקרסול ונגמרים שם, ולהבדיל מהג'ינס של החבר הם גבוהים ונסגרים מעל הפופיק וזה נוח בהרבה, בפרט כשאין לי חשק להעמיד פנים שאני שרברב. בנוסף לזה, הם אלסטיים קלות (2% כמדומני) ולכן אין לי צורך למצוא תופר שייצר לי את המותניים, כמו ברב הג'ינסים האחרים מסוגם. ככה זה כשיש מותנים צרים יחסית לירכיים. 

חבל שלא רואים את העגילים בצילום אבל הם נחמדים. אלה עגילי חישוק פשוטים מכסף שמתאימים לניטים הכסופים של הנעלים. אי אפשר ללכת עם תכשיטים מוזהבים ונעלים עם ניטים מוכספים, זה לא בית זונות פה!

אני לובשת
חולצה מנקסט
ג'ינס מנקסט (ישן)
אותן נעלים משופרא 
אותם עגילים מהתלבושת הקודמת


אחח ריפרופים ריפרופים, מה רבה אהבתי אליכם. החולצה הויקטוריאנית קלות הזו מכותנה נעימה כל כך ויושבת על התפר העדין שבין נשי וגברי. הגזרה הכללית גברית, אבל הצווארון והשרוולים מסתיימים ברפרפת מעודנת. 

רפרפת
הזמנתי מנקסט חולצה ויקטוריאנית נוספת בזמנו, והפעם אחת עתירת ריפרופים, אבל משום מה היא היתה קטנה עליי (למרות שאני תמיד מזמינה מהם אותה מידה). לא צריך טובות!

אני לובשת
מעיל מגאפ (ישן)
חולצה של קרמה קומה (ישנה)
ג'ינס אמהות מאסוס
נעלים מנקסט
עגילים מאטסי


פסים פסים פסים באורז ושעועית! הפעם הלכתי על הג'ינס האמהי המוצלח עם טוניקה מכופתרת שיש לי יותר מחמש שנים ולא לבשתי לפחות שנתיים. מוזר כמה המילה "טוניקה" גומרת לי אי נוחות. רק מזכירים אותה ואני מיד חושבת על שמנות  מבואסות לובשות שחור. אבל זו בהחלט לא רעה. מאחר והנעלים שלי חומות ולא מי יודע מה קר היום, ניצלתי את ההזדמנות ללבוש את המעיל הכי פחות נלבש שלי, הוא הטרנץ' המוצלח הזה מגאפ שקניתי בשלהי שנת טיכו. יש לו מותניים צרים רצח ולכן אני נורא נהנית ללבוש אותו. הוא גורם לי להרגיש סמי ויקטוריאנית. רגע, ויקטוריאנית אמרתי? סגרנו מעגל ואפשר לסגור את הרשומה! שתהיו בריאים ותלבשו כחול לבן, זה בריא לנשמה.

יום ראשון, 1 בינואר 2017

תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וניצנוציה


היושנה טובה ביושנה מגעילה 2016, לכי הביתה לאמא שלך קישטה, לכולם! אני קמתי היום בשבע בבוקר אחרי שחזרתי הביתה באחת ומשהו בלילה ולכן לא אכביר במילים. רציתי רק להראות לכם את שמלת הניצנוצאז' הנאה שלבשתי למסיבה ביום שישי, כי ממש נהניתי ללבוש אותה.

אני לובשת
שמלה של טליה
ג'קט עור מאסוס (ישן)
גרביונים ועגילים גדולים מאסוס
נעלי סטן סמית בזמש אפור של אדידס


איזה כיף ללבוש שמלה ארוכה ומנצנצת. אבל מאחר ואני אני ולא ג'יין מנספילד, ברור היה לי מרגע שקניתי אותה ששום נעלים מעודנות או מעוקבות יתקרבו אליה ושנחלתה תהיה מתחת למעיל עור או מיזע ותו לא. משום שכך, ציוותתי לה את הסניקרז החביבות עליי.


העגילים האלה, אני אומרת לכם בוודאות מדעית, הם העגילים הכי גדולים בעולם. למרבה הפלא, עם זאת, הם לא כבדים במידה בלתי נסבלת (רק במידה כמעט בלתי נסבלת) ושרדתי את כל הלילה איתם. כל הכבוד לי!


במידה ואתם תוהים איך שרדתי לילה תל אביב קפוא (..) עם שמלה דקה וג'קט, ובכן הצטיידתי בגרבונים עבים ובקומבניזון ארוך שקניתי פעם עם שמלת מקסי של אלמביקה. את השמלה העברתי הלאה מזמן, אבל הקומבניזון עדין משרת אותו נאמנה.  


ועכשיו, סיימתי לצוד מחמאות ואני מוכנה לארוחת ערב. בתאבון וסוף עונת הסופגניות שמח לכולם!