כחול ולבן זה הצבע שלייי

נו תראו מה זה, בלי להתכוון יצאו לי שלוש תלבושות עם חולצות פסים בכחול ולבן וזה אומר דבר אחד - מה לבשתי היום! לה לה לה בואו נראה מה יש באמתחת מצלמתי הסלולרית.

תלבושת ראשונה

חולצה של מותק

ג'ינס אמהות של אסוס

עגילים מאסוס

נעלים משופרא

החתיך למטה הוא מוצרט, הכלבלב האיכותי

הלוק הזה הוא הלוק הפריזאי שלי גרוסי המושלם וכשאת שמנה ממש ממש קשה לארגן אותו. 

ראשית, צריך את חולצת הפסים הכחולה-לבנה הנכונה עם צווארון סירה נונשלנטי. את שלי מצאתי פה. בנוסף, לראשונה זה זמן רב מצאתי ג'ינס שאני מרוצה ממנו. ה-Mom Jeans האלה רחבים ברגל כמו Boyfriend Jeans  אבל צרים יותר בקרסול ונגמרים שם, ולהבדיל מהג'ינס של החבר הם גבוהים ונסגרים מעל הפופיק וזה נוח בהרבה, בפרט כשאין לי חשק להעמיד פנים שאני שרברב. בנוסף לזה, הם אלסטיים קלות (2% כמדומני) ולכן אין לי צורך למצוא תופר שייצר לי את המותניים, כמו ברב הג'ינסים האחרים מסוגם. ככה זה כשיש מותנים צרים יחסית לירכיים. 

חבל שלא רואים את העגילים בצילום אבל הם נחמדים. אלה עגילי חישוק פשוטים מכסף שמתאימים לניטים הכסופים של הנעלים. אי אפשר ללכת עם תכשיטים מוזהבים ונעלים עם ניטים מוכספים, זה לא בית זונות פה!

אני לובשת

חולצה מנקסט

ג'ינס מנקסט (ישן)

אותן נעלים משופרא 

אותם עגילים מהתלבושת הקודמת

אחח ריפרופים ריפרופים, מה רבה אהבתי אליכם. החולצה הויקטוריאנית קלות הזו מכותנה נעימה כל כך ויושבת על התפר העדין שבין נשי וגברי. הגזרה הכללית גברית, אבל הצווארון והשרוולים מסתיימים ברפרפת מעודנת. 

רפרפת

הזמנתי מנקסט חולצה ויקטוריאנית נוספת בזמנו, והפעם אחת עתירת ריפרופים, אבל משום מה היא היתה קטנה עליי (למרות שאני תמיד מזמינה מהם אותה מידה). לא צריך טובות!

אני לובשת

מעיל מגאפ (ישן)

חולצה של קרמה קומה (ישנה)

ג'ינס אמהות מאסוס

נעלים מנקסט

עגילים מאטסי

פסים פסים פסים באורז ושעועית! הפעם הלכתי על הג'ינס האמהי המוצלח עם טוניקה מכופתרת שיש לי יותר מחמש שנים ולא לבשתי לפחות שנתיים. מוזר כמה המילה "טוניקה" גומרת לי אי נוחות. רק מזכירים אותה ואני מיד חושבת על שמנות  מבואסות לובשות שחור. אבל זו בהחלט לא רעה. מאחר והנעלים שלי חומות ולא מי יודע מה קר היום, ניצלתי את ההזדמנות ללבוש את המעיל הכי פחות נלבש שלי, הוא הטרנץ' המוצלח הזה מגאפ שקניתי בשלהי שנת טיכו. יש לו מותניים צרים רצח ולכן אני נורא נהנית ללבוש אותו. הוא גורם לי להרגיש סמי ויקטוריאנית. רגע, ויקטוריאנית אמרתי? סגרנו מעגל ואפשר לסגור את הרשומה! שתהיו בריאים ותלבשו כחול לבן, זה בריא לנשמה.

הדיבוק, טייק 2

בשבת בלילה היו לנו כרטיסים לדיבוק בתאטרון גשר. לבשתי מה שתכננתי ללבוש (חצאית, חולצה קצרה לבנה מכופתרת ומעליה טישרט שחור ארוך שרוולים) והתארגנתי לצאת אבל החברה שהתארחה אצלי באותו זמן ותכננתי להקפיץ הביתה בדרך לתאטרון אמרה לי  את נראית כאילו התחפשת, את לא יכולה ללכת ככה. התבאסתי נורא, כי רציתי ללבוש את החצאית החדשה, אבל החלטתי לציית ולהחליף בגדים. 

אז העפתי את החולצה הלבנה ואת החצאית הארוכה ולבשתי את מכנסי הניצנוצאז' החדשים שלי במקום. אבל אז גיליתי שאין לי נעלים שמתאימות למכנסים האלה, שתכננתי ללבוש כשחם יותר עם כפכפים שחורים. בסוף נעלתי את הגורילות כי הן שחורות ויצאתי מהבית מבואסת רצח אבל עם אפס זמן להחליף שוב בגדים.

תלבושת גרועה לדיבוק טייק 1

 מכנסים של Monif C

חולצה וגופיה מנקסט

נעלים של אדידס

עגילים מרזילי

למה תלבושת גרועה (וכתוצאה מכך, למה מבואסת)? כי המכנסים האלה צריכים חולצה עם מחשוף עמוק ומחמיא יותר, וככל הנראה, לבנה ונעלים שהן או כפכפים שחורים או נעלי עקב שחורות. הגורילות קיצרו לי את הרגלים וניפחו את המכנסים וגרמו לי להראות וגרוע מזה, להרגיש כמו ליצן. ולא רציתי להראות כמו ליצן, רציתי להיות יפה.

מאחר ואלוהים אוהב אותי יפה ולא אוהב אותי ליצן, נסענו לתאטרון ביפו, חיפשנו חניה כארבעים דקות, לא מצאנו חניה בשום מקום ופספסנו את ההצגה. עצרתי את האוטו בצד הכביש, בכיתי קצת מעצבים ותסכול, ואז נסענו למסיבה הקבועה של החבר'ה שם עודדו אותי בסיפורים מצחיקים וחיבוקים.

ביום ראשון התקשרתי לגשר לספר להם שלא ראינו את ההצגה כי לא היתה חניה ולהתחנן להנחה על זוג כרטיסים נוסף. לשמחתי הרבה הודיעו לי, עוד לפני שפתחתי בשלב התחנונים, שמאחר ולא אספנו את הכרטיסים אפשר לבוא להצגה בתאריך אחר על בסיס מקום פנוי. וכך בבוקר יום רביעי התקשרתי לשאול אם יש מקומות וקיבלתי שני כרטיסים לשורה 19 בלי להוסיף שקל על מה שכבר שילמנו.

מה שמוביל אותנו לתלבושת לדיבוק, טייק 2

אני לובשת

חצאית של קרמה קומה

חולצה מגאפ

גרביונים ומעיל עור מאסוס *

שרשרת מרזילי (ישנה מאד)

מגפים איטלקיות כלשהן (ישנות)

הפעם היה הרבה יותר טוב, למרות שלא לבשתי את החצאית המקורית (החולצה הרלבנטית בכביסה המלוכלכת) אבל בהחלט הרגשתי יפה ונחמדת. כשהגעתי לקופה לקחת את הכרטיסים פגשתי אישה שמכרה שני כרטיסים בשורה 6 באמצע במחיר מגוחך. החלטנו לקנות ממנה את הכרטיסים וכך ראינו את ההצגה מהמקום הכי טוב באולם. ההצגה היתה מצוינת (אפרת בן צור שחקנית אדירה) ובסופה היתה שיחה עם השחקנים והמחזאי (לא ידענו שמתוכננת שיחה כזו) ממנה נהנינו מאד. 

* לקחתי את המעיל לסיבוב אחרון לפני שיימכר במכירה הביתית שלנו ביום שישי. 

מה אנו למדים מפרשיית הדיבוק אתם שואלים, ילדים? ובכן, לא שאסור להפר נדרים כי אז מסתבכים, כפי שאמר איש זקן מוזר שדיבר הרבה יותר מדי בשיחה עם השחקנים אחרי ההצגה, אלא שכשמתלבשים פיכס ומרגישים כמו ליצן אלוהים (היקום, ווטאבר) מתיחס אלינו בהתאם וכשמתלבשים כמו אישה שנחמד לה עם איך שהיא נראית אלוהים (וישנו, מה שלא יהיה) מחייך לעצמו ואומר חמודה זאתי, נפרגן לה הערב בילוי מפניק. אז השתדלו להתלבש כמו אנשים שכיף להם עם מי שהם ויהיה לכם הרבה יותר כיף.

ובנימה אופטימית זו, אסיים.

תשוויץ הנחות סוף השנה ואנחות בצידו

ברוך רופא חולי נפש ברשות הציבור, אפשר לחזור לכתוב רשומות מוגהות על תכנים לא בוערים! ומה מתאים לחגוג זאת יותר מתשוויץ בן תשוויצים? אולי רק עוגת שוקולד חצי מוס חצי בראוניז שנאפית בתנור ברגעים אלה ממש.

ראשית, פתרתי לי בעיה חורפית קשה. בחנות של הביתה, מצאתי שטיח מוארך שמתאים בול לצד שלי במיטה ובזה נגמרה בעית הרגלים הקרות על הבוקר שלי.

עכשיו, כשירד ממני העול הקריר, התפניתי לבדוק את הנחות פוסט חג המולד באתרים החביבים עלי.

בחודשים האחרונים לא הולך לי עם אסוס, אבל החלטתי לנצל את ההנחות להשלמת חסרים. הזמנתי לי את המכנסים הלבביים האלה, בהם חשקתי זמן מה, במידה 22 (אני תמיד מזמינה מכנסים במידה 22 ומצרה אותם, כי הירכיים שלי רחבים מהמותן) ומסתבר שהם ממש גדולים (או שרזיתי, כי בזמן האחרון כמעט כל מה שאני קונה אונליין גדול עלי). אני משאירה אותם למרות גודלם כי הם רכים ונוחים והגומי במותן מונע מהם ליפול ממני. הם כמו שרוואל, אבל חורפי, וזה נחמד.

הזמנתי גם את החצאית דמוית העור הזו, שלא באמת דמוית עור, אבל במחיר 9$ קשה להיות קטנוני.

אני רגילה לחשוב על סיכות כתכשיט חורפי ואיני יכולה שלא לתהות אם יש מי שעונדת סיכות גם בקיץ. מאחר והסוודרים שאני לובשת לאחרונה הרגישו קצת ערומים, חיפשתי סיכות ניצנוצאז' שיתאימו להם אבל הכל היה מאד יקר. לשמחתי, מצאתי באסוס את צמד הענקיות האלה בהנחה גדולה, וזה בול מה שרציתי.

החצאית הזו של קרמה קומה גם היתה מוזלת באותו זמן, אבל ראיתי שבסייל של קרמה קומה היא עולה כמעט חצי ולכן הזמנתי אותה משם במידה L שהתגלתה כגדולה. אבל החלטתי לא להחזיר אותה (בשל העלויות הנלוות, ראו מה שכתבתי כמה פסקאות למטה) אלא ללבוש אותה כך בינתים ואולי להצר אותה בהמשך.

מהסייל של קרמה קומה הזמנתי גם את השמלה הזו, שנראית בתמונה יוקרתית, סקסית ומקסימה והתגלתה במציאות כסחבה פושטית נטולת כל חן, וכאילו שזה לא מספיק (בבד הזול שלה היתה רכבת ליד הכפתורים בצוואר) גם יש לה מין כותפות צבאיות מטופשות ומכוערות שלא רואים בצילומים באתר. שלחתי אותה, בתוספת מגוון איחולים למעצביה, חזרה לדנמרק.

עכשיו, ראו הוזהרתם - לקנות בגדים בסייל של קרמה קומה עולה חצי מלקנות את אותו הבגד בסייל באסוס, אבל קחו בחשבון שהדנים שולחים הכל ב-UPS מבלי להודיע מראש, מה שגורר עלויות נלוות (מילא המע"מ, אבל יותר מ-200₪ של עמלות UPS שונות) כך שאתם משלמים הרבה יותר משנדמה לכם. אני נמצאת עכשיו בקרב איתם לקבל פיצוי על העלויות האלה, ובשלב זה של חיי נראה לי שאני לא אראה מהם שקל.

ולסיום, דילמה. קניתי בסייל של אסוס גם את התיק הזה של אלדו. התיק מתוק להפליא ואין לי תיק שחור קטן, אבל למרות היותו שמנמן מספיק בשביל להכילן מפתחות, ארנק קטן, טישו וכל דבר אחר שהייתי מצפה להכניס לתיק ערב, אין שום דרך להכניס לתוכו טלפון סלולרי (וניסיתי שנים, גדול וקטן). זה פשוט לא הולך. הוא קצר מדי, אבל הוא כזה חמוד שאני לא מצליחה להחליט אם להחזיר אותו או לא.

מה אתם אומרים?