המלצות לחולנית החובבת

כמה מגיבים נחמדים הביעו דאגה מזה שאני חולה הרבה. זה נכון, אבל כנראה שאנחנו יודעים מה הסיבה לזה ואם אני רק אפסיק למות מפחד מהבדיקה שאני צריכה לעשות ואקבע תור סוף סוף, אני אהיה על הדרך לריפוי. למעשה, תוך כדי כתיבת שורות אלה, נזכרתי איך אבא היה קורא לי בחיבה "חולנית קטנה שלי" כשהייתי חולה בילדותי. כשגדלתי והייתי חולה, הוא היה מתקשר לדרוש "בולטין רפואי". אני מתגעגעת אליו. הוא ידע להעריך חיידק טוב!

בכל מקרה, הכינותי רשימה של דברים שעוזרים לי להעביר את הזמן בלי לסבול יותר מדי. מי יודע, אולי יש עוד חולניות קטנות שקוראות את השבלוג ברגעים אלה ממש ומחפשות מזור.

1. טישו עם אלוורה של קלינקס
   לא יעזור בית דין, קלינקס מייצרים את הטישו הכי טוב בעולם. הסוג הפושטי ביותר שלהם עולה עשרת מונים על הסוגים היוקרתיים ביותר של יצרני הטישו המקומיים ובקצה הפירמידה (בקצה החוטם, למעשה) נמצא הטישו עם אלוורה אותו אני רוכשת בהמוניו בכל פעם שצילה של הצטננות מתקרב אליי. הוא יקר (אתמול קניתי שניים ב-20 ש"ח במבצע "שני בשקל" של ניו פארם) אבל שווה כל אגורה, בפרט אם העור מתחת לאף שלכם נסדק בקלות כמו שלי.
2. Laline Girls Foam Fatale - Whipped body soap
   סבון במרקם קצפת וריח מתקתק. אני לא יודעת מה מחירו, כי קיבלתי אותו במתנה מחברה, אבל בפעם הראשונה שהשתמשתי בו פשוט התפקעתי מצחוק כל המקלחת. הוא חמוד כל כך וכיפי והריח שלו מזכיר לי שמפו וקונדישיונר מרשמלו שקניתי ב-Boots כשהייתי תיכוניסטית ואני מחפשת בנרות מאז. אחלה מוצר, שהטענה היחידה שלי כלפיו הוא ששמו אנגלי. למה חברה ישראלית צריכה לייצר מוצרים שהתוויות הראשיות שלהן באנגלית? זה מעצבן כמו לשמוע ישראלים שאומרים כל מילה שניה באנגלית. אני לא מתכוונת לאנגלוסקסים שחיים בישראל, או לכאלה שחושבים באנגלית אלא לסוג מסוים של פיקוץ שמי שמכיר אותו, יודע בדיוק על מה אני מדברת. בכל מקרה - מותק של סבון!
3. Eight Hour Cream Skin Protectant של אליזבת ארדן
   תגלית חדשה שלי. קניתי אותו בסט עם קרם הפנים (שטרם בדקתי) וקרם הידים (שהוא ממש לא משהו) בסופרפארם ב-289 ש"ח, שזה כנראה המחיר של הקרם עצמו ביום יום בארץ (ומחיר מופקע יחסית למחירו בחו"ל). הקרם מיועד למריחה על כל מיני פגעים בעור דוגמת מרפקים יבשים (עובד מעולה), צלקות טריות (העלים לי אחת כזו ביד), שפתים יבשות (לא מחזיק יותר מרבע שעה) וכולי. אני משתמשת בו כעת כדי להגן על העור הפצוע מתחת לאף שלי, וזה מוצלח ביותר. הבעיה המרכזית של הקרם הזה, ועל זה יעידו בעצבים חבריי למשרד, שהריח שלו פשוט מגעיל. הוא מריח כמו תרופה מעורבת בבייבי פסטה. מצד שני, הוא כל כך מוצלח למטרות מסוימות שזה שווה את זה.
4. קרם לחות ללא שומן לעור רגיל עד שמן של ד"ר קרבלניק
   אני משתמשת בקרם היום עם ההגנה של רופאת העור האלילית שלי, שצריך לקבוע לה תור חצי שנה מראש במקרה הטוב, כבר כמה שנים. ויש לי גם קרם לילה מצוין (בלי שם יצרן, מוזר) שעושה קילוף עדין ומאחד את גוון העור, אבל אין לי סתם קרם לחות ובימים כאלה אני צמאה לאחד. אז קניתי את הקרם הזה של קרבלניק, שלא הכרתי קודם, והוא על הכיף כיפאק - מלחח בלי להציק ויש לו ריח נורא נחמד. לתשומת לבכם, ביום ראשון הוא עלה לי בערך 120 ש"ח בטבע עדן מרקט ואתמול ראיתי שהוא עולה 15 ש"ח פחות בניצת הדובדבן.
5. עקרות בית אמיתיות ניו ג'רזי
   הטמטומון המושלם לימי חולי (ובריאות). למרות שדניאל המופרעת עפה העונה עדין יש מספיק דרמות. איכשהו זה תמיד משודר בדיוק כשאני מתעוררת, ומספק שעה של הנאה מרכילות וצרות של אחרים. בודהה בטח לא היה מרוצה מזה, אבל אני אומרת למה לא למה לא.

מובן שהמקור העיקרי לנחמה הוא פינקי, אותו לא מיספרתי בתמונה כדי שלא יכעס שאני מתייחסת אליו כמו לחפץ. בחלומות הכי שחורים שלי לא הייתי מעיזה לחפצן את הפנש, אחרי הכל אני יודעת בדיוק באיזה צד ובמה מרוחה פרוסת הלחם שלי, ובידי מי.

טיפוחים ותמרים לנשים ולגברים

שבוע טוב שבוע טוב. הנה ביקורת על כמה מוצרי טיפוח שהצטברו על שולחני (לא באמת) בשבועות האחרונים. חלקם נשלחו אליי בידי יחצנים ואת חלקם קניתי.

מה - 212 VIP

מי -קרולינה הררה

אופן הגעתו אליי - מהיחצן.
כמה - 520 ₪ ל- 100 מ"ל או דה טואלט אבל חבר קנה ב-245.

דבר היצרן - קוקטייל מתפרץ של וודקה עם מנטה קפואה, קוויאר ליים ותבלינים תוססים, השואבים השראתם מהניחוח ומהגישה של המסיבות האקסקלוסיביות ביותר.

מי נגד מי ולמה - העברתי את הבושם בין הגברים במשרד במשך מספר ימים. כל מי שניסה אותו התלהב מהניחוח ומהעמידות שלו לאורך שעות. נוצר תור של חבר'ה שמחכים לראות אם אחי ירצה אותו או לא, ואם לא "אני רוצה אותו". אחד מהם הבין שאין לו סיכוי לקבל את הבקבוק היפה וקנה לעצמו אחד בסופרפארם בפחות מחצי מהמחיר שציינה היחצנית. לטעמי, אגב הריח מתוק מדי אבל אי אפשר להתווכח עם מספרים.

שורה תחתונה - הגברים בעבודה מטורפים עליו.

מה -מסיר לק עם פקק לחיצה 

מי - לייף
כמה - 22.99 ₪ ל-200 מ"ל.

אופן הגעתו אליי - מהיחצן

מי נגד מי ולמה - בקבוק מסיר לק נטול אצטון כמו במכונים, נוח לשימוש ויעיל להסרת לק רגיל עם base coat. יש לו ריח מאד חזק והוא לא מי יודע מה יעיל להסרת לקים מסובכים (למשל, נדרשו שפשופים מסיביים כדי להסיר את שילוב הלק הכחול עם עלי הזהב שמרחתי השבוע).

שורה תחתונה - מתאים לשימוש יומיומי רגיל. המחיר גבוה אבל האריזה חסכונית.

מה - MUA eyeshadow pallete - Heaven and Earth

מי - MUA, אנגליה

אופן הגעתו אליי - קניתי בסופרדראג בלונדון 
כמה - 4 פאונד

מי נגד מי ולמה - פלטה של גווני אדמה וגוונים בסיסיים אחרים כולל הצללות והיילייטים. עמידה במשך שעות, הגוונים משתלבים זה בזה להפליא והמראה שמתקבל הוא טבעי משודרג פלוס פלוס. המברשונת מספוג המצורפת מיותרת לחלוטין, כצפוי.

שורה תחתונה - קניה מעולה.

מה - אלקסיר אולטים

מי -קראסטס

אופן הגעתו אליי - קניתי במספרה 
כמה - 160 ש"ח

דבר היצרן -הסוד לשיער מוגן ומלא זוהר. שימוש לפני החפיפה יזין את שערך, שימוש לפני פן יגן על שערך, שימוש לאחר פן יותיר את שערך בעל ברק מדהים ושימוש יומיומי מדי בוקר יגן על שערך מפני פגעי הסביבה ויעניק לו ברק מושלם.

מי נגד מי ולמה - הכל נכון. שילוב של שמני ארגן, תירס ועוד מותיר את השיער נפלא, רך, ריחני ומקסים להפליא. השימוש לפני פן שומר על השיער רך ומבריק גם לאחריו ומריחה קלילה על שיער משומש (כמה ימים אחרי חפיפה) הופכת אותו לחמוד ונעים כאילו חפפתי לפני שעתיים.

שורה תחתונה - מעו-פאקינ-לה.

מה - Daily Microfoliant, Precleanse, Dermal Clay Cleanser

מי - דרמלוג'יקה

אופן הגעתו אליי - קניתי בליברטי בלונדון בהרבה כסף שעדין היה חצי ממה שעולה בארץ

מי נגד מי ולמה - Precleanse מסיר איפור ולכלוכים, Dermal Clay Cleanser הוא סבון פנים מטהר עם מנטה חימר ומלפפונים ו-Daily Microfoliant הוא פילינג אורז עדין לשימוש יומיומי.

אני מכירה את המוצרים של דרמלוג'יקה כבר כמה שנים, בפרט את סבון החימר ופילינג האורז. הם נגמרו לי לפני תקופת מה ולא קניתי חדשים כי הם עולים יותר מ-400 ש"ח בארץ. עכשיו חידשתי את המלאי בלונדון בחצי מחיר, קניתי את השמן מסיר האיפור, הסבון והפילינג וקיבלתי ערכת מתנה של פילינג אורז מוקטן (בתמונה) ופילינג מסיבי יותר שטרם ניסיתי. 
את מסיר האיפור מעסים על הפנים ואז מוסיפים מים עד שהוא הופך לנוזל לבנבן ושוטפים. אחריו משתמשים בסבון אותו משאירים קצת על העור לפני ההסרה במים (אפשר גם להשתמש בו כמסכה, אם מורחים שכבה דקה על העור ונותנים לו להתייבש כמה דקות). לסיום, לוקחים ככפית של אבקת הפילינג, מוסיפים מים (המים מפעילים את האנזימים) ומשפשפים את הידים ליצירת קצף לבן עם גרגרים. מעסים כדקה על הפנים, אפשר גם לתת לו לעמוד קצת יותר, ואז שוטפים. מן הסתם, לא חייבים להשתמש בכל המוצרים ברצף. אני עושה פילינג פעמיים שלוש בשבוע, משתמשת במסיר האיפור רק כשצריך ובסבון כל רחצה. המוצרים מותירים את העור נעים, נקי, רענן ומצמצמים למינימום הופעת פצעונים ושאר חולערות. 

שורה תחתונה - מוצרים מצוינים לעור שמן-מעורב כמו שלי. הפילינג משמש גם כמסיר איפור עדין ואפשר להסתפק בו בלי השמן (השמן הוא פינוק). העור שלי במצב מצוין מאז חזרתי מלונדון ומאז התחלתי להשתמש בחבורה הזאת וזרקתי את שאר השטויות שהיו לי.

קנו עייפתי וקבלו רשומה

חברים זה רשמי - אני עייפה ורוצה לישון. מה זה עייפה ורוצה לישון, אני ממש ממש עייפה ומאד רוצה לישון. אבל לשבלוג רצונות משלו, ויש לעדכן אותו כמו שמאכילים ינשוף מחמד (בטחינה וממתקים, כמובן, שמשמשים פה כמטפורה לרשומות וצילומים).

אז הנה מה שלבשתי היום, כי האקסנטים נחמדים בעייני, ועוד משהו והופה למיטה.

אני לובשת -
ג'ינס שקיבלתי במתנה מנסי מ-ML (חדש)
חולצה מ-H&M בכפר סבא
סנדלים - עמנואל (ממש ישנים)
שרשרת "עד החתונה זה יעבור" - Asos 

יהלום בגודל של אפריקה

נעלים מזהב 14 קראט

ולפני שאני ושמיכי נפרוש לעולם שכולו פוך (שמתם לב שעטפתי את השבלוג בשמיכי??), אני חייבת לספר לכם שאחרי חודשים של חיפושים, סוף סוף מצאתי את האחד!

בשנים האחרונות השתמשתי בסומק Rose-Beige של גארלן אבל מסיבה שרק אלוהים ושמיכי מבינים, הם הפסיקו לייצר אותו לפני כשנה ומאז אני מחפשת ולא מוצאת תחליף מתאים. ומה כולה ביקשתי? סומק שנראה בדיוק כמו סומק טבעי, ורדרד ורענן ושקוף ומתוק ומושלם כמו שקודמו זכרונו לברכה היה. חיפשתי בהמון חנויות ורשתות ולא מצאתי שום דבר שהניח את דעתי, עד שלבסוף סגרתי על Smashbox O-Glow Intuitive Cheek Color Gel Blush שבתחילה מאד אהבתי, אבל ככל שהשתמשתי בו יותר (לאורך חודשים) הבחנתי שמרקם הג'ל מתקשה והולך והצבע נהיה יותר ויותר וורוד, כלומר - פחות ופחות טבעי. הוא עבר לתיק האיפור שלי, כדי שאוכל לשפץ איתו איפור מחוץ לבית בלי מברשת, ושוב צץ הצורך בחלופה ראויה.

ולפני שבועיים מצאתי אותו סוף סוף. בניגוד גמור לתחושות הבטן שלי, שאמרו לי ללכת על משהו שנראה וורוד באריזתו, נתתי למוכרת במאק לבדוק עליי כל מה שבא לה ויחד מצאנו את הסומק הטבעי-המקסים המושלם - Mac Blushbaby. 

מימין - סאקורה, משמאל - Blushbaby

הוא שקוף וקליל, אפשר לבנות אותו לדרגת הצבע שבה חושקים. הוא נראה שזוף וורדרד בו זמנית, והרבה יותר ורדרד על העור מאשר בקופסא, בדיוק מה שרציתי. אני הולכת איתו יום יום מאז קניתי אותו (גם בתמונה למעלה).

בנוסף קניתי גם את Sakura, שהוא חלק מהקולקציה המוגבלת Quite Cute. ניסיתי אותו כי הוא כזה חמוד למראה, וכי שרה דיברה עליו בוולוג שלה ועשתה לי חשק לראות איך יראה עליי סומק בצבע לבנדר, כי מעולם לא ניסיתי כזה עד כה. למרבה הפלא, הוא נראה נפלא. לב המג'נטה מתערבב בלבנדר ליצירת גוון מחמיא ומתוק, בדיוק כמו שם הקולקציה. הפסד שלכם גארלן - יש מלך חדש בבית!

זהו. הייתי שמחה להישאר ולפטפט אבל יש כרית עם השם שלי עליה, ואני צריכה לוודא שאייתו אותו נכון. לילה טוב לכולם!

אנחנו מפסיקים את החרם על שיק כדי להביא לכם את התמונות הבאות

שיק גרפיטופ True Blue

סלח לי אבי, כי חטאתי. אני רק נערה חומרנית.

הטיפול המושלם ליתומים

אל אלוהים ברוטב שום, אתם לא מאמינים מה עבר עליי הערב!!

ראשית, אציין שהיה לי שבוע מהתחת, בשיאו של חודש מהתחת, שנה מהתחת וגלגול מהתחת, כך שאני לא אדם מרוצה באופן כללי. ראתה זאת חברתי תמר וחשבה לעצמה מה יאה יותר להביא במתנה ליום ההולדת של השרונית מאשר שובר לטיפול ספא מפנק. חשבה ועשתה. וכך היום, עצבנית מעָצבּוֹן נסעתי אחרי העבודה לספא ארמון החמאם בתל אביב כשכל רצוני לשתוק שעה שלמה בעוד מישהו משחרר את הגב האומלל שלי בעדינות מפנקת.

כשהגעתי למקום, שנמצא בתוך המרכז האולימפי ברחוב שטרית, התבאסתי מהר מאד. אין אוירת ספא, הפקידות בכניסה מדברות בקול רם ולא נעים אחת עם השניה וכל קשר בין הכניסה למקום לרוגע מקרי בהחלט. הבנתי שנפלתי על ספא סוג ג והתבאסתי לי בשקט. קיבלתי לוקר, חלוק ונעלים והמשכתי להתבאס בדרכי לחדר העיסוי. טיפלה בי מורן, יתומה טריה גם כן מסתבר, שהבינה מיד את הלך הרוח שלי, התאימה את עוצמת המגע לעוצמת כח הסבל שלי (בשלב זה, אפס) והעניקה לי חצי שעה של עיסוי נעים נעים. בשלב הזה כבר הייתי מרוצה, אבל עדין לא ידעתי מה מחכה לי בחמאם.

את משאירה את הנעלים בכניסה, נכנסת לחמאם האפלולי, החם והלח ונשכבת על ספסל שיש מחומם (בשלב הזה אמרתי לעצמי הי הי הי זה נחמד), ואז נכנסת הבלנית ומתחילה לטפל בך. זה השלב שבו אני התחלתי לצחקק ולא הפסקתי שלושים דקות.

הבלנית שופכת עליך מים מקערות, זה מרגיש כאילו את מתחת למפל שוצף וקוצף שלא נגמר. ואז היא מתחילה לקרצף אותך בקצף ריחני מלמטה עד למעלה. ואחר כך פילינג לכל הגוף, ואחרי זה את חוזרת למפל, ואחרי זה חופפים לך את הראש. שמעו, זה כמו לחזור להיות בת שנתיים וההורים שלך רוחצים אותך. זה פינוק מושחת לחלוטין - החדר כולו מלא במים, הם נשפכים על הרצפה ועל השיש (ישראל מתייבשת ולי לא אכפת), אדם הופך להר של קצף בזמן שהבלנית עושה לו קרנים מקצף בשיער. זה אושר מושלם, או כמעט מושלם - כי השכיבה על השיש עשתה לי כאב גב מחריד כמעה, ממנו התעלמתי בנונשלנטיות כל הטיפול. כל זמן הטיפול חשבתי לי על דיאלוג שהיה לי עם אמא לפני כשנה, ורשום ביומן שלי - זה התחיל כשהתחשק לי קפה ותהיתי למה אמא לא משרתת אותי פעם, לשם שינוי.

אני: איפה הימים שהיו מעירים אותך בארבע אחר הצהרים ומביאים לך קפה למיטה?

אמא: איפה הימים? איפה הימים שהיו מרימים אותך ושמים אותך בסלקל ומביאים לך כל מיני דברים טובים?

אני: באמת תודה רבה (הולכת להכין לי קפה)

יצאתי משם מתפוצצת מצחוק (זה הרבה אושר להכיל בחלל כזה קטן) הכנתי לי תה מתוק ונשכבתי על כסא נוח כשלידי אישה מבוגרת ממני בהרבה יושבת ומגחכת גם היא כפעוטה שעשו לה קו'צי קו.

טיפול ארמון החמאם, צילום אילוסטרציה.

חברים, זה הטיפול המושלם ליתומים בפרט ולבני אדם בכלל. אני ללא ספק מתכוונת לחזור לשם (בפרט שקיבלתי בסוף הטיפול שובר לטיפול נוסף בהנחה). אם אתם רוצים לחזור לסלקל לשלושים דקות ושיביאו לכם כל מיני דברים טובים, התעלמו מהלובי המעצבן ושעטו לחמאם הטורקי כעדר פילים הגולש מהרי ההימלאיה, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.

מתוק הטיפוח

לפני כשבועיים פרסמתי רשומה שבסופה תהיתי איך קוראיי מסירים איפור, מאחר והמסקרות שלי מגלות עמידות לכל חומר עלי אדמות (פרט לציפיות והמגבות שלי, שמלאות כתמים שחורים). קיבלתי המון תגובות מועילות, פה בשבלוג וגם בפייסבוק ובאימיילים (שוב תודה לכולם!), ולאחר ימים אחדים הגיתי תכנית פעולה.

התכנית כללה פתרון זול ומומלץ בחום לבעיה - שהושתת על מסיר איפור דו פאזי (התלת פאזי אזל) של גרנייה, ומטליות להסרת איפור מהסופר פארם. לצערי, התכנית נכשלה כשלון חרוץ. המטליות שקניתי, Almay Oil-Free Eye Makeup Remover Pads שעלו 22 ש"ח, קטנות מדי, שמנוניות עד גועל וצורבות והכי חשוב - לא מורידות איפור שחורג מצללית רגילה. מסיר האיפור של גרנייה Skin Naturals 2 in 1 Waterproof Makeup Remover שעלה 19 ש"ח לא מוריד את המסקרה של לנקום, שלא לדבר על המסקרה העמידה למים של בנפיט. השתמשתי בשניהם ברצף ואז נכנסתי להתרחץ ויצאתי כמו דביבון ששתה הרבה יותר מדי וודקה. הבנתי שזה לא יעזור ועברתי לתכנית ב'.

זה לא משחק ילדים, זה זבל.

תכנית ב' כללה פתרונות יקרים יותר ומומלצים יותר - נוזל דו פאזי להסרת איפור של לנקום ושמן הידרופילי של לוקסיטאן. התכנית כשלה מיד, שכן השמן ההידרופילי חסר במלאי ולא ידוע מתי יחזור. ניסיתי לתפוס את האוכמנית שהיתה בלונדון בתקווה שתקנה לי אחד בקובנט גארדן אבל היא, ממזרתה מסירת איפור בקלות שכמותה, לא היתה זמינה. החלטתי להסתפק ב-Lancome Bi-facil Bi Facil Double-Action Eye Makeup Remover קטן שעלה כ-120 ש"ח במבצע בסופר פארם (הגדול עולה כ-50 ש"ח יותר). זה השלב בו נכנס מיודענו אדושם לתמונה.

אמר אדושם שרונהל'ה חולנית קטנה שלי, תראי אותך. כולך שפעת ונזלולים, אפך אדום ועל גבול קריסה, לחייך חסרות חיים ושפתיך יבשות כקרום פיצה דאשתקד. למה לא תפנקי את עצמך עם איזה קרם פנים טוב שראינו ביוטיוב? אמרתי לו אדושם, אתה יודע שאני קרועה על התחת שלך, אבל מי ישלם, סבתי עליה השלום? אמר לי אל תדאגי, הנה מכרתי לך בובה. עכשיו קני קרם.

אז קניתי את הסרום שכולן משבחות ביוטיוב - Idealist Pore Minimizing Skin Refinisher שעלה כ-200 ש"ח אחרי הנחה באריזה הכוללת קרם עינים Advanced Night Repair Eye וקרם יום מתנה. בנוסף קיבלתי ערכת מתנה על הקניה שכללה ליפסטיק, סרום Advanced Night Repair Concentrate מוקטן, סט צלליות בצבעים שרציתי (קפוצ'ינו - בצבעי קפה וחלב), וקרם לילה מסדרת אידיאליסט. הערכה הזאת הצילה את עורי, פשוט כך. מיד בשימוש הראשון בסרום המתקן (את מצמצם הנקבוביות החלטתי לשמור ליום בו מצב העור שלי ישתפר אחרי המחלה) העור הפך ממתקלף ויבש עד כדי היווצרות חתכים קטנים מסביב לאף ולפה לקטיפה יוקרתית ומלוחחת היטב שנושמת כפי שלא נשמה מעולם. קרם העינים המופלא מוסיף פיניש מרכך ומנחם לכל יום עבודה, ארוך ככל שיהיה. אחרי שסיימתי את בקבוקון הסרום המתקן, ואפי חדל להתחזות לברז וחזר לתפקד כאביזר לנשימה וייצור שחורים, עברתי לסרום לצמצום נקבוביות. בכנות, אני לא יודעת להגיד אם הוא מצמצם נקבוביות או לא. מה שכן, הוא יוצר תחושה לא פחות ממופלאה בעור, שנמשכת שעות ארוכות. העור מוזן, חלק ונפלא למגע. לא פלא שזה מוצר זוכה פרסים שמהולל חזר והלול בכל רחבי האינטרנט.

לפתרון בעית השפתיים היבשות שלי, עוד קורבן אומלל של יותר מדי קינוחי אף, ניסיתי במשביר את הבאלם המהולל של סיסלי והוא לא עשה שום דבר שוזלין לא עושה. גם זה של קליניק לא עזר, וגם היה לא נעים. לבסוף קניתי פשוט וזול של ניטרוג'ינה והוא עשה את העבודה. אלטרנטיבה מצוינת לימים בהם המשחה של בליסטקס פשוט מרימה ידיים. הוא עלה כ-16ש"ח שזה בערך 1/15 ממחיר הבאלם של סיסלי.

והאוסקר מוענק ללנקום, גרנייה, ד"ר קרבלניק, אסתי לאודר וסוטי'ס.

אבל מה עם המסקרה, אתם שואלים. ערכת המתנה של אסתי לאודר כללה גם סבון פנים בעל ריח של נקיון ורעננות ולכן החלטתי שזה הזמן למרוח מסקרה עמידה למים. אז זהו שלא. כלומר כן. כלומר - חשבתי שלא יקרה כלום אם אשתמש בסבון למרות שהוא מיועד לעור יבש והעור שלי מעורב, אבל טעיתי. אחרי שלושה ימים של שימוש העור מסביב לפה שלי התחיל להתקלף. מסרבת להאמין שמשהו יכול להיות פגום בסרום הפלא, נטשתי את הסבון והעור חזר לעצמו. לא צריך טובות, אמרתי לעצמי, ועברתי לתכנית ג'.

תכנית ג' נטוותה בזמן שקניתי לחמניות שוקולד במגה השכונתי. בקופה שאלו אותי אם אני רוצה מבצעים ולהפתעתי, אחד מהם היה Garnier Pure Active Exfo-brusher סבון לפנים באריזה המצוידת במברשת באמצעותה מקרצפים את הפנים בחומר. קראתי על מוצרים דומים של חברות יוקרתיות ויקרות מאד (דיור, נדמה לי, ועוד מוצרים אוטומטיים שעושים פעולה שכזו בכמה מאות דולרים) אבל זה עלה פחות מ-40 ש"ח והיה לו ריח טוב ומבטיח של נקיון. קניתי אותו והחלטתי לבדוק ביקורות מקוונות עליו ומקסימום להחזיר לחנות ולהחליף בעוד לחמניות שוקולד לכל החבר'ה במשרד (הם תמיד מחסלים לי אותן). הביקורות היו טובות, יחסית למחיר, והחלטתי לנסות. הסבון נעים מאד, המברשת יכלה להיות רכה יותר אבל אינה בלתי נעימה, והתחושה אחרי השימוש היא של נקיון נטול יובש. הביקורות שקראתי טענו שמדובר במוצר מעולה נגד אקנה. לי היו כמה פצעונים חדשים לאחר השימוש הראשון במוצר, אבל מאז (טפו טפו) העור מצוין מתמיד. המברשת עושה גם קצת פילינג על הדרך, וזה תמיד טוב כל עוד זה נעשה בעדינות.

כוונונים אחרונים כללו החלפת סדר הפעולות, כדי להבטיח את הסרת האיפור אחת ולתמיד לקראת שינה טובה ונטולת כתמים, וכך לבסוף גובשה רוטינת הטיפוח החדשה שלי לשעות הלילה.

1. מקלחת הכוללת שטיפת הפנים במים ואחר כך קרצוף עם הסבון של גרנייה.
2. ביציאה מהמקלחת, הסרת המסקרה שנזלה מהריסים עם הבי-פסיל של לנקום. כולל הטיפ המעולה שקיבלתי משירה 59, שאמרה שמאחר ואנחנו מורחים את המסקרה בצד הפנימי של הריסים, צריך גם לנקות צד זה.
3. שטיפת פנים נמרצת להפטרות מהתחושה השומנית בעפעפיים.
4. מריחת סרום מצמצם נקבוביות של אסתי לאודר.
5. קיפוצים עליזים ברחבי הבית תוך ליטוף הלחיים.
6. קרם עינים של אסתי לאודר.
7. הופ למיטה.

ורוטינת הבוקר כוללת

1. מריחת סרום מצמצם נקבוביות של אסתי לאודר.
2. מריחת קרם לחות והגנה של ד"ר קרבלניק (עם מקדם הגנה 30). מאחר והאריזה הנוכחית כמעט נגמרה לי, אני אבדוק אחריה את קרם הלחות וההגנה החדש של נייטרוג'ינה שקיבלתי בהשקה בשבוע שעבר - Neutrogena Multi Defense Daily Moisturizer עם מקדם הגנה 25. פרטים וביקורת יפורסמו בשבועות הקרובים.
3. איפור והופ לעבודה.

ואם כבר בטיפוח עסקינן, המלצה קטנה נוספת - כשהייתי בלונדון קניתי כמה מוצרים של בנפיט שאני פותחת לפי הצורך. לפני כמה ימים, אחרי שנוכחתי שה-Paint Pot של מאק יבש כמו השפתיים שלי לפני שבועיים, פתחתי את הפריימר לאיפור עינים שקניתי Benefit Stay Don't Stray, מרחתי אותו עם האצבעות על ומתחת לעפעפיים, כמתואר בהוראות, והמשכתי לעשן את העינים עם כמה צלליות ומסקרה. האיפור החזיק מהבוקר עד סוף הערב (לרב צלליות נעלמות אצלי איפשהו אחרי הצהרים) ולא היו הצטברויות בקפלי העין. בנוסף, אני חושבת (למרות שזה לא כתוב בשום מקום) שהוא משמש גם כקונסילר וברייטנר. כלומר, הוא האיר את האזור שמתחת לעין והסתיר את העיגולים השחורים שלי בהצלחה מרובה.

הלו משטרה? העיגולים השחורים שלי נעלמו!

למי שתוהה, את כל המוצרים עליהם כתבתי כאן קניתי מכספי. כלומר, כמעט את כולם - כי הנה אחד שקיבלתי בהשקה לפני כמה שבועות. המדובר במסכת אנטי אייג'ינג דו שלבית של חברת הקוסמטיקה Sothys שכוללת חלק א' בצבע סגלגל מחליק ומעניק זוהר וחלק ב' בגוון פנינה זרחני המהדק את העור. עכשיו, אני לא יודעת בנוגע לאנטי אייג'ינג, ואני לא מרוצה מטרנד האנטי אייג'ינג בגיל צעיר (אני עוד מעט בת 35 וזה צעיר מדי לטעמי למוצרים כאלה, אבל הרבה מהבלוגריות שמקבלות את אותם המוצרים כמוני בנות עשרים ומשהו בלבד) אבל אני כן יודעת שהמסכה הזאת עושה משהו טוב לעור. במשך כמה שעות אחרי הסרתה העור מרגיש מהודק וזו תחושה נעימה. צריך לתחזק אותה עם קרם לחות אחרי השימוש, כי היא מייבשת את העור אבל אני ממליצה עליה לקראת אירועים מיוחדים או אם רוצים להרגיש כאילו אתם בספא. קיבלתי עוד מוצרים שלהם לבדיקה (סרום וקרם לחות) אבל טרם הגעתי אליהם, כי אני נאמנה למוצרים בהם אני משתמשת עכשיו והקרם לא מתאים להחליף את ד"ר קרבלניק מאחר ואין לו מקדם הגנה גבוה מספיק.

טוב די, מספיק כתבתי. זמן לישון, לעבוד בגינה, לגדל ילדים, למלא פלפלים ולומר קריאת שמע של שחרית. אם כך, בברכת שתראו כמו ריטה הייוורת' בימי זוהרה אסיים.

יחצ גורר יחצ

הרי לכם ענין פנימי של הבלוגוספירה - מערכת היחסים בין בלוגרים ויחצנים. מהי מערכת יחסים בריאה בין יחצן לבלוגר, ומה צריכים להיות הגבולות שלה? כתבתי על זה כבר בעבר, אבל אירועי הימים האחרונים בביצה עוררו את הדיון מחדש בקרב החבר'ה. אז מה היה לנו?

• אירוע אחד מבזה ברמה כזו שבלוגריות רבות מתלבטות אם להגיע שוב לאירועים של היחצ"ן המדובר
• אירוע אחד בו מכרו לנו מוצר שהתברר כמוצר אחר לגמרי, אבל היו מספיק בלוגריות שהיללו את המוצר הזה כאילו הוא מתנת האל לאדם גם אחרי שנודעה האמת
• אירוע אחד שהעלה ספקות בנוגע לאמינות המשתתפים בו וגרם למעורבים בו עוגמת נפש עליה אף אחד לא מדבר בקול רם

במקרה כל זה נפל על אותו השבוע, אבל דברים כאלה קורים כל הזמן. בנוסף, הלחץ על הבלוגריות מצד יחצנים לכתוב, לכתוב "שבחים אובייקטיבים" ולכתוב מהר מחמיר והולך מיום ליום. אותי, למשל, העיפו לאחרונה מקבוצה של בלוגרי אוכל בגלל שלא הסכמתי לכתוב על אירוע שבו השתתפתי והיה גרוע לתפארת. למה לא רציתי לכתוב על זה? ראשית כי זה לא היה מענין איש, ושנית כי המארחת היתה כל כך נחמדה וכל כך התאמצה שפשוט לא הגיע לה. מנהל הקבוצה המדוברת קרא לי "אוכלת חינם" וסילק אותי מהקבוצה שלו.

לא חסרים בלוגים שמעתיקים קומוניקטים ששולחים יחצנים ומפרסמים אותם מבלי להוסיף כל ערך אישי משלהם. המטרה של בלוגרים כאלה היא כנראה לקבל מתנות או חיזוקים לאגו. אמרתי כבר מיליון פעם - אני מתה על מתנות. מתה מתה מתה על מתנות, מתה על תיקים קרמים ואיפור חינם. אני מתה על אירועים נוצצים ומתה על קפקייקים קטנים ולמברוסקו צונן שמחלקים בהם. יש לי גם וואחד אגו. בכל מה שקשור לבלוג שלי, אני דיווה. עם זאת, עוד לא נולדו היחצן או החברה שאני אשבח אם לא מגיע להם.

בלוג הוא יומן אישי. הוא מתאר חוויות ורשמים אינדבידואלים ואין לאיש הזכות לדרוש מבלוגר שיכתוב א ולא ת. אמנם אתם מחלקים לנו מוצרים במרבית ההשקות, אבל הם ניתנים לנו לביקורת ולא כשוחד (אלא אם כן אני מפספסת פה משהו) ואני לא חייבת לכם תודה בכך שאכתוב דברים טובים. בנוסף, בלוג הוא לא משרה. אני לא עובדת בו בשעות מסודרות או חייבת לעמוד בלו"ז מסוים. אם הייתי באירוע של הלקוח שלך לפני חודש וטרם כתבתי על זה כנראה שאני לא רוצה לכתוב עליו, אבל יתכן גם שיש לי צרור רשומות מוקדמות יותר בצינור, או שמשפצים בבית שלי ואין לי סבלנות לכלום או שאני חולה או שהחבר שלי ברח עם כבשה שבדית ואני רק בוכה כל היום בלי שאיש ידע. שורה תחתונה - יש לי סיבות משלי. אני לא מחייבת יחצנים למסור לי דין וחשבון על חייהם וסדרי העדיפויות שלהם, ולא מוכנה לקבל מהם תכתיבים בנוגע לשלי.

בלוגרים רבים מדי מסתובבים כפופי ראש בצילם של יחצנים, בתחושה שהם מנהלים את המשחק ואנחנו צריכים לשחק לפי הכללים שלהם אחרת לא יזמינו אותנו יותר. אבל אני אומרת לכם, אחיי הבלוגרים, שהם צריכים ללקק לנו ולא ההפך. הם צריכים לחזר אחרינו כדי שנוותר על שעות עבודה בתשלום (כן, לבלוגרים יש חיים ומשרות להתפרנס מהן) ונגיע לאירועים שלהם. הם צריכים גם לזכור שלא האירוע הוא החשוב אלא המוצר. אני לא מסקרת סלבס ולא מענין אותי איזה פליט השרדות\כוכב נולד\החננה והג'נון הזמנתם. אני כותבת כשרות לעצמי (כי זה כיף לי) ולקוראיי (שמצפים ממני להביא מידע שאני חשופה לו והם לא) וזהו. זוהי לא פרמידה עם לקוח בשפיץ, יחצנים בתווך ובסיס רחב ויציב של בלוגרים.

 אז זהו שלא.

הקוראים תופסים סיקור חיובי בבלוגים כאמין יותר מזה בעיתונים ובצדק ולכן הקשר בין בלוגרים ליחצנים יקר מפז. אתם נותנים לנו חומר ואנחנו מספקים תוצאות. אם לא היה עלינו כל הלחץ הזה, פחות בלוגים היו מרמים את קוראיהם וזו הלא השורה התחתונה פה - הקורא הוא הלקוח שלנו, ואותו אנחנו צריכים לספק. היחצן הוא ספק ולא לקוח, בניגוד למה שרבים משני צדי המתרס חושבים. בין ספק ללקוח צריכים להתקיים כללי שרות נאותים, אחרת מערכת היחסים לא תשרוד לאורך זמן.

ושוב, לסיום, אני חושבת שיש מקום לגילדה של בלוגרים. כל בלוגר עומד בפני עצמו, כפי שכל סופר או אדריכל עומדים בפני עצמם, אבל כן יש מקום לתת אחד לשני את הכח לעמוד בגב זקוף בפני הקמים להזמיננו (או לא). יתכן שהאג'נדה שלי שונה משלך, ושהסגנון שלך שונה משלי, ומוסר הוא בוודאי ענין סובייקטיבי. עם זאת, יש מקום לאתיקה בסיסית שמקובלת על כולם, וכן - כשיש גילדה יש גם פורשים מהגילדה, וזה ראוי כשלעצמו. תחשבו על זה.

מזור לכף הרגל

בפרקים הקודמים, קוראים אומללים, סיפרתי לכם איך פדיקור נוראי אחד לפני כשלושה חודשים (!) הרס את כפות הרגלים שלי. ובכן, בחודש האחרון אני יכולה כבר למרוח לקה, אבל מצב העור התנודד בין מכאיב למביך. למה מביך? כי בכל פעם שהלכתי יחפה ליד אנשים הרגשתי שהם נועצים מבטים באימה הניבטת אליהם מהעקבים שלי, שהיו מלאים חריצים שחורים ומפחידים. הנה הדגמה קטנה ממה שהלך שם לפני שהעסק התחיל להשחיר, והחלטתי שלצלם זה יותר מדי.

מקסים הא?

אפילו המשחה שהרופאה נתנה לי לא עזרה לעקב האומלל שלי. למעשה, החלטתי שהדבר הכי טוב הוא פשוט לחכות לחורף, עם הגרביים שלו, ולקוות שזה יסתדר לבד. אבל אז, מצאתי ארוכה לפצעיי!

למשחה המופלאה הזאת קוראים פלקסיטול (את הלבבות אני הוספתי) ומצאתי אותה בבית המרקחת של קופ"ח. היא אכן עושה את מה שהיא מבטיחה - תוך שלושה ימים נראה שיפור משמעותי בעקבים, ועכשיו עשרה ימים אחרי - נעלמו כל החריצים השחורים, העור ורוד ורך ונעים וכלום לא כואב יותר. זה כל כך מוצלח שקניתי גם את קרם הידים שלהם שמבטיח להציל אותי ממכת היובש של העונה המתקרבת (בחורף תמיד יש לי חתכים בידים מרב יובש). אני מקווה שהוא מעולה כמו קרם הרגלים, אבל גם אם לא - הקרמקב הזה הוא מוצר חובה לכל מי שאוהבת, כמוני, ללכת עם סנדלים. הא, ואפילו לא מרחתי אותו פעמיים ביום כמו שכתוב על האריזה. פנומנאל!

פוסט אורח - שיטת הטיהור בשמן של האוכמנית

שישו וגילו, קוראיי הבלוג, בשמחת האוכמנית! הואילה זו, המוכרת ואהובה על כולם מתרומתה המפתיעה להגרלת הלקים המוזרה של פיצי וברבי, לכתוב לבלוג על טיפול חדש שהפך לחלק משגרת הטיפוח היומית שלה. מי יודע, אולי אם נקפיד אף אנו על ביצוע השיטה המפורטת לעיל, נהיה גם אנו אוכמניות? שווה לנסות.

 אוכמניות (צילום אילוסטרציה)

עד כאן דבר הבלוגרית

מה זה OCM

בשיטת OCM לניקוי הפנים (Oil Cleansing Method, האינטרנט מלאה מידע בנושא למתעניינים) נתקלתי בפעם הראשונה לפני כמה חודשים בפורום של איפור מינרלי. התגובה הראשונה שלי היתה, כמובן, ספקנות מזועזעת (לנקות את הפנים בשמן? כטיפול בפצעונים?! גם לא אם ישלמו לי). אבל העדויות היו רבות ומרשימות, והשיטה קלה ופשוטה, ואני מתלהבת ונוחה להשפעה בכל מה שקשור בשיטות "עשי זאת בעצמך מחומרים לא צפויים". אז אמרתי, יאללה.

הרעיון של OCM (שיטת טיהור בשמן - שט"ש? טוב, אולי לא) הוא שפצעונים נגרמים מסתימה של בלוטות חלב, ועיסוי בשמן מאפשר המסה של הפקקים שנוצרים. או במילים אחרות, איכס. אפשר לכלול בתערובת השמנים גם שמנים מחטאים ונוגדי דלקת לטיפול באדמומיות הפצעונית שנוצרת אחרי הסתימה.

תערובת השמנים

יש ברשת אינספור מתכונים לתערובות שמנים שאפשר לערבב ולהשתמש בהן. הרעיון הוא להשתמש בשני סוגים של שמני מסאג' (שאפשר למצוא בפארמים ובחנויות טבע): שמני בסיס עדינים יותר שנמכרים בבקבוקים גדולים (לדוגמה שמן חוחובה, זרעי ענבים, שקדים, אפילו שמן זית) ושמנים ארומתרפיים שנמכרים בבקבוקים קטנטנים כי יש להם ריח חזק מאוד ומשתמשים רק בטיפות בודדות מהם (יש המון סוגים, לימון, גרניום, רוזמרין, אקליפטוס, לבנדר, מה לא.)

רוב התערובות שקראתי עליהן עושות שימוש בשמן קיק (castor oil) שנמכר דווקא בבתי מרקחת, פלוס משהו נוסף. אני משתמשת בתערובת של חצי שמן קיק וחצי שמן חוחובה, פלוס טיפה או שתיים של שמן עץ התה לחיטוי וכמה טיפות של שמן גרניום לריח (אבל בהחלט אפשר לוותר על הטיפות הנוספות ולהסתפק בתערובת הבסיס. לשמן עץ התה יש ריח מסריח למדי, ואם לא מוסיפים טיפות ריחניות אלא מסתפקים בתערובת הבסיס, יש לזה ריח די ניטראלי ונעים של... שמן). אבל אתם מוזמנים לקרוא על השיטה באתרים הרבים שדנים בה, ולמצוא רעיונות לתערובות נוספות.

אני מיחזרתי לצורך העניין מיכל עם משאבה של קרם לחות שנגמר (גם נוח וגם עושה נעימי בגב לכדור הארץ). הדבר הנוסף שצריך זאת מגבת פנים.

הצחיק אותי שזה היה במקור קרם לחות... נטול שמן.

המסאג'

הרעיון הוא לעסות את הפנים בשמן, בתוספת אדים חמים לפתיחת הנקבוביות. על פי השיטה הקלאסית זה כרוך בהנחת מגבת רטובה וחמה על הפנים, מה שבעיני מאוד לא נוח, נראה מגוחך וגם עדיין לא הצלחתי למצוא דרך לנשום דרך מגבת רטובה וחמה, כי אני לא סלמנדרה.

במקום זה בחרתי באטלטרנטיבה של עיסוי תוך כדי מקלחת, שדי משתלב לי בסדר הזמנים בלי להעיק יותר מדי. אני לא עושה את זה בימים שאני חופפת כי לא מרטיבים את הפנים כשעושים את המסאג', אבל בימים שאני עם כובע מקלחת זה עובד יופי. אז נכנסים למקלחת ולא מרטיבים את הפנים (או שכן מרטיבים את הפנים ומייבשים אותן במגבת, אם אתם מרגישים שאתם פשוט חייבים לשטוף את הפנים לפני.) מיבשים את הידיים במגבת היבשה, שופכים לכף היד כמות קטנה מתערובת השמן, משפשפים את כפות הידיים זו בזו ומתחילים לעסות את הפנים.

לא מדע מדויק. כמה שרוצים, בעצם.

זה... ממש נעים! כלומר, עיסוי של הפנים בשמן, מה יכול להיות רע. מעסים במשך כדקה, ואז ממשיכים בענייני המקלחת כרגיל רק בלי להרטיב את הפנים, ותוך כדי כך האדים עושים את שלהם. פעם פעמיים במהלך המקלחת מיבשים שוב את הידיים ומעסים קלות את הפנים (כמה שניות, לא יותר). בסוף המקלחת מרטיבים את המגבת במים חמים ככל שהעור סובל, סוחטים ומנגבים את הפנים להסרת שאריות השמן והאיכס. הפנאטים של השיטה טוענים שהעור נשאר מלא לחות נפלאה ולא צריך קרם פנים. אני טוענת שזה מיבש את העור יותר ממקלחת וצריך גם צריך קרם לחות אחרי. תנסו ותראו. את המגבת כמובן שוטפים / מכבסים היטב בין מסאג'ים. אבל הפנים יוצאות מאוד נקיות למרות שלא נשטפו וסובנו!

התוצאות

אני משתמשת בשיטה כבר כארבעה חודשים, פעמיים-שלוש בשבוע. התוצאות התחילו להתבטא אחרי כשבועיים. יש לציין שהעור שלי מעורב, כלומר גם יבש בחלקים מסוימים וגם שמנוניות ופצעונים באזור ה-T, אבל ממה שקראתי ברשת, ככל שהעור יותר שמן ויותר פצעוני, כך התוצאות יותר מרשימות. במקרה שלי, התוצאה בהחלט מרשימה כשלעצמה. עברתי משימוש קבוע במייקאפ על כל הסנטר והמצח במשך כמעט כל הימים בחודש, לשימוש אקראי, לא כל יום, וגם כשכן רק לכיסוי פצעון פה ושם.

עכשיו, אני יודעת שזה לא בדיוק הוכחה חותכת. יכול מאוד להיות שאין לשמן שום קשר לזה ושכל עניין "שמן ממיס שמן" הוא שטות מוחלטת. ההתנקות של הפנים מפצעונים לא קרתה במקרה, זה בטוח, אבל אולי זה פשוט בגלל העיסוי בלי קשר לשמן? אולי שגרת העיסוי גרמה לי להקפיד יותר על שאר שגרת הטיפוח, ולכן השינוי? בהחלט יכול להיות. אבל מה שבטוח שהמצב כרגע מצוין, והתוספת של העיסוי בשמן נעימה למדי ולא מעיקה, אז נראה לי שאמשיך. יכול להיות שאצל אנשים אחרים זה לא יעבוד באותה מידה, או בכלל לא, אבל בהחלט ממליצה לנסות, נניח למשך חודש, ולראות מה קורה. נסו ותיהנו! ודחוו על התוצאות, יהיה מעניין.

טלולה הו?

בכל פעם שאני צופה בסרטון הדרכה של פיקסיוו, גורואיות האיפור שלי ביוטיוב, אני לומדת משהו חדש. לפעמים אני מגלה טריק, ולפעמים מוצר טיפוח חדש. בזכותן הצלחתי לשים איילינר כמו שצריך בפעם הראשונה. הטריק - מברשת 209 של מאק ואייליניר ג'ל של אותה החברה ולהסתכל למטה בזמן המריחה.

השמפניה באדיבות יוסף, הצילום באדיבות נילי ממן

 בספרו How to Have Style (עליו נדבר בפעם אחרת) כותב אייזיק מזרחי שככל שהאיילינר נמרח עבה יותר, כך האישה מסוכנת יותר. מה יש לומר but גררר!

בכל מקרה, התחלתי לחכות לסרטונים החדשים של הבנות לא רק בגלל הטריקים והטיפים וכמה שאני אוהבת את סם היפהפיה עם הפה המעט עקום והעינים המדהימות (והמבטא הבריטי שמאז ומעולם עשה לי את זה) אלא בגלל התכשיטים היפים שהשתים עונדות. מתברר שהן מקבלות תכשיטים לפרסום מחנות מקוונת נחמדה בשם טלולה טו, שמייצרת חיקויים לתכשיטים שנראים בתצוגות הנחשבות כיום. בהיתי בחנות הזו ימים ארוכים והתלבטתי מה בא לי ובסוף בחרתי בשרשרת הזו כי היא שמנמונת וצ'אנקית וורודה, ואני ממש בקטע של ורוד בהיר בימים אלה משום מה.

משלוח עולה 50 ש"ח, אבל עם הסיילים שלהם אפשר למצוא תכשיט סופר מגניב במחיר כולל של 150 ש"ח או פחות, וזה די שווה לדעתי. ומה כל זה מוכיח? שלמצוא את האדם הנכון לדגמן את הסחורה שלך וליחצן אותה עבורך שווה יותר מכל יחצן או שטח פרסום שעולים הרבה יותר כסף. לתשומת לב המוכרים שבינינו (כלומר, אני). מישהו רוצה לדגמן בוביילים?

הגרלת הלקים המוזרה של פיצי, ברבי והאוכמנית

אירועי הימים האחרונים (בבלוגוספירה לא בעזה) שכנעו אותי שיש בבית לקים שצריכים ללכת. התכנית המקורית היתה לזרוק אותם, אבל אז חברתי המתחתנת לשעבר אמרה שאני מטומטמת. חזרתי הביתה והתלבטתי מה לעשות וחשבתי על כל היתומים באריטריאה שאין להם לקה, והחלטתי לעשות הגרלה (יענו blog giveaway) של כל הלקים שאני לא רוצה יותר. שמעה על כך חברתי האוכמנית, והציעה להוסיף לקים משלה. וכך נוצרה לה הגרלת לקים מוזרה לתפארת!

התנאים הם:

1. יש לכם עד ה-6.6 (יום ראשון) להרשם ניתן להרשם עד 19:00.
2. כדי להרשם צריך להגיב פה ולעקוב אחרי הבלוג
3. שתפו את החבר'ה וספרו על ההגרלה הזו בטוויטר, הבלוג או הפייסבוק שלכם
4. הזוכה יבחר באמצעים רנדומליים ואני אודיע מי הוא או היא פה בבלוג
5. הזוכה יצטרך לאסוף את הזכיה ממני (בתל אביב סביר להניח), או לחילופין לשלם את מחיר המשלוחה ולקבל אותה בדואר רשום

כזו אני, קרציה.

ומה מקבלים, אתם שואלים. ובכן, פיצי (היא ה-Mini Me שלי) וברבי הנאוות הסכימו להיות דיילות יופי לחמש דקות ולהציג בפניכן את השלל.

• 2 לקים כמעט מלאים של של Eve Cosmetics בגוונים 95 (טורקיז) 31 (בורדו קורל גלוסי)
• 6 לקים כמעט מלאים של Chic בצבעים 13 (שקוף גימור פנינה) 68 (שיקרא ורוד פקצה) 62 (חום מוזהב כתמתם) 275 (סגול כהה מטאלי) 57 (בורדו מטאלי) 33 (שקוף)
• לק מספר 71 של Angello (חציל כבוש) חדש לגמרי (קבלתי אותו במתנה אתמול)
• גולת הכותרת (פה שווה לכם לשלם את המשלוח) - Le Vernis של לנקום, חדש כמעט לחלוטין ובאריזה המקורית שעלה לי שבעים ש"ח בגוון 12 (Pure Gold). חשוב להבהיר שהלק הזה אינו שייך לחבורת הלקים שלמעלה, הוא יוקרתי ואיכותי ופשוט לא מתאים לגוון העור שלי ולכן חבל לא להעביר אותו הלאה

כן, גם לאוכמנית יש דוגמנית ספוגנית

• 6 לקים של OPI מתנת האוכמנית - Altar Ego (ורוד עם שימר סגול), Done Out in Deco (קרם סגול אפרפר), Do You Lilac It (קרם סגול לילך. דה), Bastille My Heart (בורדו מטאלי), ושני Nic's Stick שהם מברשת מגניבות שנטענת בלחיצה כמו עט בלי לטבול בשום דבר, בצבעים Vio-Let's Go! (תכלת אפרפר עם ניצנוצז' סגול) ו-Call My Cell (כחול כהה עם ניצנוצז' כסוף)
• לק Resists & Shine של L'oreal מתנת האוכמנית בצבע 535 (בורדו ניצנוצז')
• לק Eve Cosmetics מתנת האוכמנית בצבע 2 (תכלת, כן כן ניחשתם, ניצנוצז') 

זהו - ח"י לקים יכולים להיות שלכם (תהיו בני אדם, תרמו אחד ליתומים באריטריאה ואני לא מתכוונת ללנקום). אני מקווה שתהיה הענות להגרלה, למרות שהיא מוזרה. כלומר למען השם, אני מוזרה? לפחות אני לא אחכה לכם עם סכינים ולומים כשתבואו לאסוף את הלקים. למקומות, היכון, צא!

בבוקר שבת הזברה קמה

הבוקר קמתי מוכנה ומזומנה לבצע ניסויים בבני אדם. אחרי שראיתי את הסרטון שנמצא פה למטה מוקדם יותר השבוע, החלטתי לצאת ולקנות את הלקה הכי זולה בעולם (או ברעננה, קניתי ב-Wow בקניון רננים) ולבצע באצבעות רגליי שפטים.

וכך, מצוידת בכמה גוונים זרחניים שהולמים היפסטריות בנות 16, התיישבתי לעבוד. זה מה שיצא. מענין אם החבר'ה בעבודה יאהבו את זה..

 בעלת הבלוג זוהרת בחושך, יותר מתמיד

הפתרון המושלם ליום שיער רע

בחודשים האחרונים פינטזתי על מחליק שיער קרמי. זה התחיל מצפיה בעונה השישית (העלובה מתחת לכל ביקורת, לדעתי) של פרויקט מסלול שם כל המתחרות קמות עם הנץ החמה ומתייפיפות חיש מהר עם המחליקים שלהן והגיע לשיא אחרי שראיתי את הסרטון הזה של פיקסיוו, גורואיות האיפור והטיפוח שלי ביוטיוב.

כך בדקתי מחירים וחברות במשך כמה שבועות, אבל לא מצאתי מכשיר שהתאים לכיס שלי, עד שלפני כשבועיים מצאתי בפייסבוק המלצה על המכשיר הבסיסי של Corioliss עליהם מעולם לא שמעתי קודם לכן. המחיר היה סביר, ביחס למכשירים אחרים דומים בעוצמתם, ולמרות שהייתי מוטרדת משהו מכך שהטמפרטורה המקסימלית שלו היא 210 מעלות צלזיוס בעוד שקראתי ששיער עבה צריך 260 מעלות, החלטתי לקנות אותו דרך האתר הישראלי שלהם. בחרתי בדגם הקלאסי במחיר 409 ש"ח כולל משלוח עד הבית.

 בפינה הימנית העליונה - חצי שיער מוכן וחצי טבעי ומבולגן

אתמול בערב, לאחר שהבנתי שהתלתלים שלי איבדו עצמם לדעת ושיערי נותר חלק ונפוח להחריד, החלטתי לנסות את הבייבי החדש שלי. המכשיר קל להפעלה, מתחמם מהר ויש לו כפתור אותו מסובבים לטמפרטורה הרצויה. הפלא ופלא, עבדתי על טמפרטורה של 160 עד 180 מעלות וזה היה די והותר, כך שלא היה צורך לקנות את הדגמים היקרים יותר. השימוש קל להפליא, אפילו בחלק האחורי של השיער, וההבדל ניכר מאד לעין ולמגע. תוך 7 דקות היה לי שיער מאולף למשעי, בלי תחושת הגועל הנוקשה של פן במספרה. ממש תענוג. ובבוקר בעבודה, לא היה גבר (גבר!) אחד שלא שם לב לשינוי בפריזורה והחמיא לי. אני משתוקקת לנסות את הטריקים למתקדמים (שמצאתי ביוטיוב, וגם בגלרית הסרטונים באתר) ולתלתל את השיער ולשפר את מראה התלתלים הקיים. 

לסיכום - אני מאד שמחה שקניתי אותו, ללא ספק תוספת מבורכת לארסנל הביתי של בעלי ובעלות שיער סורר, והפתרון המושלם לבעלות פוני קופצני. חבל רק שהוא לא זול יותר.

מדד השרונה -

הרטיטי את רגלי

את הפעם הראשונה בה גילחתי את הרגליים אני לא אשכח לעולם. הייתי בת 12 או 13 וההורים שלי יצאו מהבית. חשבתי שזו הזדמנות נהדרת לגנוב את סכין הגילוח של אבא ולגלח את הרגלים וכך עשיתי - לקחתי את הסכין החלודה שהוא שם בצד ושכח לזרוק וחתכתי לעצמי את הגיד בקרסול. דיממתי כל כך הרבה שהתעלפתי מרב פניקה ואז קמתי וגררתי את עצמי לשכנה שהצילה אותי. אחרי זה לא הלכתי לבית הספר שלושה ימים, והיה לי פטור משיעורי התעמלות במשך כמה שבועות. דיסקו.

מאז הקפדתי לחתוך את עצמי בגילוח במשך שנים רבות, בעיקר מאחורי הברך שם זה הכי מעצבן, אבל בחודש האחרון אני פשוט לא מצליחה לחתוך את עצמי יותר. הסיבה לכך היא סכין גילוח חדש שגיליתי באיזו פרפומריה בעיר, Gillette Venus Vibrance, שמעבר לדמיונו לסכיני Venus הרגילים מכיל בטריית AAA קטנה שגורמת לו לרטוט בהתרגשות בגילוח ומונעת ממנו להתקרב אל העור ולו כזית יותר ממה שצריך. המוכר בחנות סיפר לי שבסכיני גילוח של גברים הטריק הזה קיים בערך משנת טיכו, אז למה רק עכשיו אנחנו שומעות??

משום מה, אני לא מוצאת אותו בסופר פארם או בחנויות דומות אחרות. אני לא יודעת למה, אבל אני ממליצה בחום לכולן למצוא ולאמץ אותו.

* אילנבכפז = אף יחצן לא נפגש במהלך כתיבת פוסט זה, כלומר המוצר נקנה ונוסה על ידי, מרצוני החופשי ולא התבקשתי לכתוב עליו או תוגמלתי כתוצאה מזה.

הנני כאן, כמו ציפורנים חדות

שאלה לי לקוראות הבלוג הנוהגות להשתמש בלאקים של Essie. אמנם יש להם צבעים יפים, אבל בכל פעם שאני משתמשת בלק שלהם הוא מתקלף בשלמותו (כלומר, פשוט נושר מהציפורן בחתיכה אחת) כאילו לא עלה 62 ש"ח הבקבוק. זה לא קורה לי עם לאקים אחרים (למשל Chic שעולה חמישית ממנו) וניסיתי לשלב אותו עם ה-Top coat שלהם וגם עם לק שקוף כבסיס ומחזק ציפורניים כבסיס. מה שאני לא עושה, אני מוצאת את עצמי שלושה ימים אחרי עם ציפורן כן ציפורן לא (במקרה הטוב).

האם אני מוטציה ציפורנית או שזה קורה לכולן? כי אם מוסיפים לזה את העובדה שאת גוון הפוקסיה המדהים למראה (בבקבוק) שלהם קניתי רק כדי לגלות שעל הציפורן הוא נראה כמו טוש שחור של ילדים, ואז לשמוע מהקוסמטיקאית שלי שחייבים לשים שתי שכבות פלוס Top coat בתשעים ומשהו ש"ח, אני לא מוכנה יותר לבזבז שקל על המוצרים שלהם.

מתי אני כבר אלמד שלא נכנסים למיטה עם כל מי שנראה טוב