מה לבשתי לאחרונה

היוש היוש מה קורה אני נורא עסוקה היום ואין לי זמן לכתוב רשומה כמו שכותבים (אתם יודעים, עם מילים ומשפטים ומשמעות וזה). לא, לא היום. וחבל כי אני רוצה לשבת בשקט ולעבד את התשובות שקיבלתי לסקר הקטן שערכתי אתמול בדף הפייסבוק של השבלוג. אולי במהלך סוף השבוע אגיע לזה. בכל מקרה, אני ממהרת! אני ממהרת! אז הנה שלושה מלבושים מהעת האחרונה וחזרה לעבודה בשבילי.

תלבושת לשישי נינוח

מעיל של בלינקי (קניתי שנה שעברה בחצי מחיר וטוב שכך כי הוא יקר ונפלא לאללה)

מכנסים מאלמביקה 

נעלים משופרא

ילקוט שקיבלתי בכנס של Salesforce 

כפי שמעיד הילקוט, עוד לא יצאתי עדין ממוד תיכוניסטית אבל אני עובדת על זה.

צילום - אודליה ממן

סלפי מעלית מ-She Codes Hackday

חולצה מעונות

מכנסים של טולה

אותן הסניקרז של שופרא

הצילום גרוע, אבל אני מתה על החולצה הזאת. הרבה זמן חיפשתי חולצה לבנה גברית רכה בלי כיסים בחזה (למה כולם תוקעים תמיד כיסים בחזה??) עד שמצאתי אותה בעונות. קניתי אותה במידה 52 למרות שאני 48 כדי שתהיה גדולה מדי. המכנסים, שאני מכנה "מכנסי שרונה" כי בזמנו ביקשתי מטולה שיכינו לי כאלה במידה שלי והם אכן הכינו, נהדרים ממש ואני מאד מרוצה מהם. הם נראים פה מהוהים קמעה כי בכיס אחד יש ארנק ובכיס השני יד.

ולסיום, זוכרים שדיברנו על תלבושות לא מחמיאות לגזרה שמחמיאות לאופי של הלובשת? אז הנה אחת.

תלבושת לתאטרון

סוודר של H&M Studio

חולצה-שמלה של מוטיף

ג'ינס, תיק וסיכות מאסוס

מגפונים מנקסט

הסוודר הזה במידה מדיום, מה ששב ללמדנו ששווה למדוד בגדים שלא במידתכן (במיוחד בחורף). את המגפונים הזמנתי לא מזמן מנקסט והם נוחים מאד. אני מרוצה מהמחיר הנמוך יחסית למחירי נעלים דומות בארץ ומהצבע השוקולדי. לא ממש ברור איך ולמה, אבל אלה הנעלים החומות הראשונות שקניתי בשלוש השנים האחרונות, אם לא יותר. סיכות הניצנוצאז' המאד מאד גדולות (מכירים את הקטע הזה של אסוס, שאתם מזמינים אביזר אופנה ומגלים שהוא פשוט ענק?) מגניבות לאללה לדעתי והולכות מעולה עם סוודר גדול. 

הסוודר הזה חם כל כך שלא צריך ללבוש איתו מעיל, וזה תמיד נחמד ופרקטי. וכעת, הנה תמונה מטושטשת שלי מהבימה ויאללה ביי!

A photo posted by Sharona R (@sharona_shblog) on Jan 5, 2016 at 2:00pm PST

פונפונים ופפיונים

ככל שמזג האוויר מתקרר אני נהנית יותר להתלבש. אני חושבת שזה בגלל ההזדמנות ללבוש בגדים שלא לבשתי הרבה זמן או בפעם הראשונה. אחרי הרשומה משבוע שעבר ודאי הבנתם כבר שאני קופצת על כל הזדמנות לרענן את המלבושים בימים אלה. עליי לציין שהשבוע החולף הביא כמה בגדים חדשים ונחמדים למלתחה שלי. אם פרויקט מלתחת הקפסולה מענין אתכם, אכתוב עליו כשאתקדם משלב התכנון לביצוע.

בכל מקרה, הנה שתי תלבושות שחורגות מהשטנץ שלי בתקופה האחרונה, וטוב שכך.

הראשונה היא תלבושת להדלקת נרות עם החברה. באותו יום הייתי בדמדומי דלקת הריאות שלי, כך שהיה חשוב לי ללבוש משהו רך וחמים למסיבונת אליה הוזמנתי. מיזע הדוב שמח עם פונפונים בכתפיים (או Pom Bear כפי שקורא לו היצרן) עונה בדיוק על ההגדרה.

הלילה היה קר אבל לא יכולתי ללבוש מעיל, בגלל הפונפונים. כשחיפשתי פתרון מתאים מצאתי את הפונצ'ו הזה מהימים שמשכית היתה משכית. הוא היה של אמא והיא אהבה אותו מאד. מה נעים יותר מלהתעטף בחום של אמא כשלא מרגישים טוב בחנוכה?

אני לובשת

מיזע של Lazy Oaf

חצאית מ-H&M BIB (לונדון) 

גרבונים מאסוס

תיק של Lazy Oaf מסטורי

פונצ'ו של אמא ממשכית (וינטג')

מגפונים משופרא

פונפונים במקום כנפיים, טנק במקום זוג ישבניים

תגידו מה שתגידו על אירוע האופנה ההוגנת שנערך בשבוע שעבר, חם היה שם. אנשים הסתובבו עם מניפות והתקלפו מכל שכבותיהם, ובצדק. אני הסתובבתי עם שיער לח ופרצוף אדום והעמדתי פנים שזה אופנה של בלוגריות. בכל מקרה, זה מה שלבשתי לביקור קצר נוסף באירוע. 

אני לובשת

שמלה של So Simple

בולרו של Marni for H&M (ישן)

מגפיים של Red Valentino (ישנות)

ודאי הבנתם כבר שאני מטורפת על שמלות וחצאיות מקסי עתירות בד או שכבות על שכבות של טול. לו יכולתי הייתי מתלבשת כמו במאה ה-19, עם תחתוניות וקרינולינות ומחוך והכל. מילדות אני מפנטזת על זה. לבת המצווה אבא לקח אותי לחנות כלות בלונדון וקנה לי שמלת שושבינה עם תשע תחתוניות טול. בשנים האחרונות יש לי חלום קבוע בו אני מגיעה לחנות ובה מחלקה של תחתוניות, טול וקרינולינות אבל אני תמיד מתעוררת לפני שאני מספיקה למדוד.

אם לחזור לעניינו, השמלה מהנה מאד ללבישה. הבעיה היחידה איתה היא שהיא מעט ארוכה מדי ולכן התלכלכה לי בהליכה הקצרה בגשם מהמונית לכניסה לאירוע. בהזדמנות אקח אותה לתופרת שתראה לה מי הבוס ותקצר אותה.

לכבוד השלוליות נעלתי את מגפי הגשם בעיטור סרטים של רד וולנטינו שקניתי לפני כמה שנים בהנחה מטורפת באיזה אאוטלט. כשחזרתי הביתה קפצתי לתוך שלולית עמוקה בכניסה לבית כדי לבחון אותן וראיתי כי (ר)טוב. 

אכן, אין כמו דוב פונפונים טוב או מגפי פפיונים לשיפור המצב רוח!

ובו אני לובשת בגדים למרות שחם מאד

מה שלומכם כרוביות וחמוצים? אני חולה תודה. יש לי חום וכאב ראש וכאב גב ואתמול גם כאב לי הגרון אבל למרבה השמחה זה עבר מהר. מאחר וכך, אין לי כח לכתוב וגם לא אייקיו ולכן, במקום לשתוק עוד כמה ימים, החלטתי להעלות מה לבשתי השבוע. מגניב נכון? בטח מגניב.

הנה לפניכם שתי תלבושות לימים בהם היה חשוב לי להתלבש נחמד ולהראות טוב למרות שחום אימים. הפתרון? כמה שיותר רגלים חשופות ובגדים שמכבידים על הגוף מעט ככל האפשר.

תלבושת א - אני לובשת

חולצה של טליה

גופיה ממרקס אנד ספנסר

חצאית מ-H&M (ישנה)

נעלים של נייקי

ילקוט של כיסים (ישן)

עגילים של דריוס מרזילי (ישנים)

משקפיי שמש של המשקיפה

צילום - נעמה נחליאל

קשה להבחין בכך בתמונות, אבל החולצה של טליה מנוקדת בכתמים לבנים ביניהם פזורים פה ושם כתמים ורודים עזים. את הוורוד הזה ביקשתי לתגבר עם העגילים הורודים שחורים זהובים האלה של דריוס והנעלים בשחור ורוד כתום ולבן מנוקד.

תלבושת ב - אני לובשת

חולצה של צילה

מכנסונים מגאפ

שרשרת של N2

תיק מרזילי

סנדלים של דורית בר אור לגולף

אני מאד מרוצה מהחולצה הזו של צילה. יש לה שרוולים תפוחים (היוש אן שרלי!) והיא בדיוק באורך הנכון. אני לובשת מידה 2 מתוך 6, כמדומני. לחולצת הפסים ציוותתי את שרשרת חולצת הפסים החביבה עליי.

את המכנסונים קניתי בסוף העונה של גאפ לפני כמה זמן. הם יושבים נמוך, כמו שאני אוהבת, יש להם כיסים עמוקים ונוחים והם עשויים מבד דמוי צוללנים אבל נעים להפליא, כך שהם עבים מספיק בשביל לשמור על צורה מכובדת מחד ונוחים לאללה מאידך. הסנדלים האלה, לעוסים ככל שסנדלי גלדיאטור עלולים להיות, נוחים מאד ומתאימים להרבה בגדים, קצרים וארוכים כאחד. נוח זו מילת המפתח, כבר אמרנו.

וכך מגיע לסיומו עוד פרק בתכניתנו הפופולרית מרחתי פוסט של עמוד בלי לכתוב כלום. לא יודעת מה אתכם, אבל אני מרגישה שהרווחתי כוס קפה ואיזה אקמול טוב.

היום, אגב, יצא גליון לאישה ובו ראיון איתי. תוכלו למצוא את הראיון בעמוד התקשורת של השבלוג, מיד כשתהיה לי סבלנות להעלות אותו.

תשוויצלונדון והגרלונדון

מה השעה? השעה לשתוויצלונדון, תודה ששאלתם! אחרי כל נסיעה לחו"ל מגיע תשוויץ (למה? אין לי מושג) וזה השתוויצחול הראשון בשבלוג מזה אי אילו שנים, אז למה לא למה לא.

כפי שכתבתי כבר, נסעתי הפעם עם תקציב מצומצם מאד. למעשה, התקציב לנסיעה הזו היה בדיוק שליש מתקציב הנסיעה שקדמה לה ב-2012. רשימת הקניות שלי כללה בגדים לראיונות עבודה, פיג'מות', חזיות (קניתי חמש חזיות מעולות ויפות במרקס אנד ספנסר ב-570₪, מחיר של חזיה ורבע במידתי בישראל), בושם וארנק ובהחלט עמדתי ביעדים ובתקציב.

אני מחפשת תחליף לבושם הקבוע שלי בשנים האחרונות (מדמואזל שאנל) כבר תקופה ארוכה וטרם מצאתי מועמד ראוי. החלטתי מראש שתקציב הקניות הגבוה ביותר בנסיעה הזו יוקצב לרכישת בושם, יוקרתי ככל שיהיה. בחנתי בשמים שונים ומשונים עליהם קראתי ושמעתי. רחרחתי את בקבוקי הבושם ב-250$ של טום פורד ולא התקשיתי לוותר עליהם. ביקרתי בבוטיק של שאנל ובחנתי מספר בשמים שלא ניתן להשיג במקומות אחרים, כולל מספר 22 המסתורי, ולא מצאתי שום דבר שרציתי. בסוף, בביקור השני של בחנות של ג'ו מאלון בקובנט גארדן בחרתי לי שני בשמים נפלאים ממש - בקבוק גדול של בושם מרוות עצים ומלח ים המפורסם, שמריח בדיוק כך (רענן ואוקיינוסי) במחיר 82 פאונד ובקבוק קטן של אגס אנגלי ופרזיה המתקתק במחיר 40 פאונד. הבשמים של ג'ו מאלון מיועדים להנחה בשכבות, כך ששילוב השניים יוצר בושם שלישי מורכב יותר. תענוג של ממש.

התכנית המקורית שלי היתה לקנות ארנק בטד בייקר, עם מבנה זהה לזה הקודם שלהם שהתפגר לאחרונה אחרי ארבע שנות שירות נאמן. לצערי, לא מצאתי שם שום ארנק שרציתי והמחירים שלהם (יותר ממאה פאונד לארנק) לא מתאימים לקניה בסגנון נו טוב שיהיה. ההחלטה להציץ מה חדש ברדלי השכנים התבררה כמוצלחת, מאחר והם בדיוק התחילו במכירת חיסול על העונה הקודמת ומצאתי שם את שני הארנקים הנחמדים האלה עם כלבים וחברים. לארנק הגדול מהשניים יש מבנה פנימי מספק להפתיע ויש בו מקום מסודר לכל מה שציפיתי להכניס לארנק גדול פי שתיים בטד בייקר. הוא נכנס בקלות לכל התיקים הקטנים המשונים שאני נוהגת לסחוב איתי לאחרונה, מה שהופך אותו לקניה מצוינת. את ארנק המטבעות הגמדי טרם חנכתי, והוא מחכה להזדמנות נאותה לשמש כארנק צהרים.

כצפוי, החנות היחידה אליה יכולתי להגיע עם מאה פאונד ולצאת עם שתי שקיות מפלצתיות היא פריימרק. בחרתי לי הרבה פריטים ובסוף סיננתי מחצית מהם ויצאתי מרוצה ובידי כמעט כל מה שקיוויתי לקנות בנסיעה הזו, ועוד. חוץ משרשראות נורות לקישוט הבית ובטריות בגרושים, תחתונים וגרביים לרב וכל מיני דברים שמשפריצים ניצנוצאז' קניתי כמה בגדים מצוינים במחירים מגוחכים.

מצאתי שם את הקומבניזון הזה שקניתי למטרת יצירת מראה שכבות רומנטי. כמה מכן אולי זוכרות שלפני כמה שנים היה קומבניזון כמעט זהה באלמביקה שנמכר ביותר מ-400₪. אתן יכולות לתאר לכן איך ציחקקתי בהנאה כשמצאתי את התאום שלו במחיר 7 פאונד (42₪) בלבד.

להפתעתי מצאתי מגוון זעיר אך מעולה של בגדי ספורט עד מידה 20 (48). קניתי שני זוגות מכנסי ספורט מקצועיים ואת החולצה המצוינת הזו ב-10 פאונד, שחולצה זהה לה כמעט קניתי לא מזמן באתלטה במחיר גבוה פי חמישה. הכובע סופג הזיעה עם הרשת באיזור השיער עלה 3 פאונד. אין לי מושג למה, אבל כובעי מצחיה לספורט עולים בארץ לפחות 80 ש"ח.

קניתי גם מספר מכנסי פיג'מה מהדגם הזה ב-9 פאונד המכנס. הם מעוטרים בדמויות שמנמנות וחביבות מסרטים מצוירים שונים. מה עוד יכולה אישה לרצות?

החדשות הרעות על פריימרק הן שהם הקטינו את טווח המידות שלהם, ומרבית הפריטים שלהם מגיעים עכשיו רק עד מידה 18-20. שאלתי את אחת המוכרות לאן נעלמו הפיג'מות והתחתונים במידה 20-22 והיא ענתה לי לא היית פה הרבה שנים הא?. לא טוב בכלל. והמגמה הזו נמשכה לצערי ברב חנויות הבגדים בהן ביקרנו במהלך הנסיעה.

כאמור למעלה, חיפשתי בגדים שיתאימו לראיונות העבודה שמצפים לי בתקופה הקרובה ולעבודה חדשה. לאחרונה התרגלתי להגיע לעבודה בג'ינס וטישרט, בהתאם לתרבות הארגונית בחברה, והאמת שממש נמאס לי מזה. חיפשתי את החנויות בהן קניתי בגדים לעבודה בנסיעות קודמות - נקסט, ניו לוק, מרקס אנד ספנסר, ווליס, דורותי פרקינס וירקות דומים אחרים.

בנסיעה הקודמת ללונדון היו לפחות 3 חנויות של דורותי פרקינס ברחוב אוקספורד (רחוב הקניות הראשי של לונדון). הפעם לא מצאתי אפילו אחת. בניו לוק ונקסט (שם אני קונה את רב הבגדים שלי בשנה האחרונה) אמרו לנו שהם מחזיקים בחנות רק פריט אחד מהמידות 18 ו-20 (46 ו-48) ושנוכל למצוא פריטים במידות האלה וגדולות יותר באתר שלהם. בנסיעה הקודמת שלי זה לא היה כך וזה הרתיח אותי. חברתי שלובשת מידה 22 לא מצאה בגדים בשום חנות כמעט, פרט לאוונס שם היו ג'ינסים במידות גדולות מאד אך אף אחד מהם לא החמיא לא לה ולא לי.

במכירה שהיתה בפינת המידות הגדולות הקטנה בסניף ריג'נט סטריט של H&M מצאתי שמלה שראיתי יום קודם בסניף אחר במחיר מלא של 30 פאונד והחלטתי לא לקנות. היא עלתה שם 10 פאונד בלבד (60₪) וקניתי אותה במידה 18. היא רכה ומתנפנפת וארוכה יותר מאחור, וזה תמיד חביב עליי.

קניתי במכירה גם חצאית קצרה במידה 20 שהתבררה כגדולה עליי (זה מה שקורה כשחולים ומקיאים כמעט חודש) ולבשתי השבוע בפעם הראשונה בה יצאתי מהבית מאז חזרתי. היא עלתה 5 פאונד (30₪) בלבד!

אני לובשת

חולצות מגאפ ונקסט

חצאית מ-H&PM פלוס

גרביונים מסימפלי בי 

מגפונים ישנים של גזית

המקום היחיד בו מצאתי בגדים לראיונות במידתי הוא חנות גדולה בשם BHS ליד תחנת אוקספורד סירקס ברחוב אוקספורד. זה מין כלבו שמאגד בתוכו הרבה מותגים מסוגים שונים, כולל את מותגי המידות הגדולות אוונס ופרופיל (שהיה חדש לי). זה גם המקום היחיד בו מצאתי בגדים של דורותי פרקינס בנסיעה הזו. קניתי שם שני זוגות מכנסים מחויטים במחיר מצחיק (אחד עלה 96₪ והשני 35₪. הידד להנחות חג המולד!) ואת החולצה הזו של דורותי פרקינס שעלתה עשרים ומשהו פאונד בלי הנחה אבל מתאימה בדיוק לראיונות עבודה בהן המתראיינת היא שרונה.

בתמונות רואים גם את הידיות החדשות לארון הבגדים, שקניתי בזארה הום (חנות שאכזבה אותי למדי, אני חיבת להודות. פוקס הום הרבה יותר שווה).

הבגד היקר ביותר שקניתי בנסיעה הזו הוא הקרדיגן הזה מסימפלי בי שעלה 40 פאונד (238₪). בקנייתו קיבלו מתנה של עשרה פאונד לקניה נוספת, אותם הוצאתי על גרביונים ועגילים נחמדים כך שזה יצא משתלם בהחלט. חיפשתי קרדיגן אפור ארוך ועבה הרבה זמן, וזה הראשון שמדדתי וממש מצא חן בעיני (ברב החנויות הקרדיגנים הארוכים דקים נורא, ולזה יש משקל והוא באמת מחמם). הוא רך ונעים והשרוולים שלו רחבים כמעט כמו קימונו, מה שהופך אותו לסופר נוח מחד ובעייתי ללבישה מאידך, כי אי אפשר ללבוש מעליו מעיל. אופסי. ציפיתי להרבה מהחנות הזו, עליה אני קוראת בבלוגים מחו"ל כבר שנתיים, והתאכזבתי שזה היה הבגד היחיד שם שרציתי.

באחד הימים הראשונים שלי בלונדון הלכתי לחנות התכשיטים האהובה עליי, לה נריד, וחיפשתי על מה להוציא מאה פאונד. מאחר ולא מצאתי שום תכשיט שבאמת רציתי, שחררתי את תקציב הלה נריד לתוך התקציב הכללי של הנסיעה, מה שאפשר לי לקנות שני בשמים במקום אחר ומגבת של מומינים ולאכול בכמה מסעדות מוצלחות במיוחד. בזמן שחיכינו לשולחן באחת המסעדות האלה (האיטלקית של ג'יימי, נום נום נום) התהלכנו ברחובות הסמוכים וגילינו שחנות האאוטלט של לה נריד, עליה שאלתי בחנות הראשית ואמרו לי שנסגרה, קיימת ועוד איך והתבאסתי למדי לנוכח המחירים המוזלים והמבחר מקולקציות קודמות שאהבתי יותר.

חזרתי לשם ביום האחרון שלי בעיר עם תקציב זערורי וקניתי לי את העגילים הכי חמודים שמצאתי ויכולתי להרשות לעצמי. הם עלו 20 פאונד והם מתאימים עד מאד לשיער קצר. אני חושבת שאחגוג עליהם בקיץ הקרוב.

זהו לעת עתה. לחנויות היקרות שאני אוהב לא נכנסתי אפילו בנסיעה הזו, כדי לחסוך לי עוגמת נפש. ותכל'ס, כשחלק נכבד מהתקציב מיועד למלון נוח, כרטיסים לתיאטרון וארוחות שחיתות אין על מה להתלונן. לונדון היא לונדון ואני אוהבת אותה מכל ליבי. ויחסית לנסיעה עם תקציב מוגבל חזרתי מפונקת היטב, אז הידד! 

עד כאן תשוויצלונדון. אך עובדה ידועה היא שאין תשוויצלונדון ללא הגרלונדון, וכך הדבר גם הפעם! לצערי, תקציב ההגרלה היה דל עד דל גלים, אבל לא בודקים סוס מתנה בשיניים. נכון? נכון!

אז מה בהגרלונדון לפתיחת שנת 2015

• פנקסון נעים במיוחד מחנות העיצוב היפנית האהובה מוג'י
• קרם רגלים משובח של Soap & Glory 
• ליפ גלוס של Soap & Glory
• שרשר דובדבנית מהסייל של H&M
• איילינר חום של Barry M
• לק חורפי של Topshop
• מבחר דוגמיות

והנה הוראות ההרשמה.

1. ההגרלה תמשך מהיום (חמישי 15.1.15, הא תאריך נחמד! בטח יש הרבה חתונות יקרות היום) עד יום חמישי ה-22.1.15 בערב אז אודיע כאן בשבלוג את שם הזוכה ואיך ליצור איתי קשר. אם לא אקבל תשובה תוך 24 שעות, אבחר זוכה חדש\ה.
2. כדי להירשם להגרלה יש להגיב כאן למטה. התגובה חייבת לכלול תשובה לשאלה קרם רגליים, בעד או נגד? ואת שמכם (או כל אמצעי זיהוי ייחודי אחר שייצג אתכם בהגרלה).
3. אם אתם לא עושים זאת כבר, יש לעקוב אחרי השבלוג (יש כפתור "הצטרף לאתר זה" למעלה).
4. יש לעשות לייק לדף השבלוג בפייסבוק וגם לרשומה הזו (יש כפתור "Like" מתחת לכותרת הרשומה).
5. שתפו את החבר'ה בדבר ההגרלה באמצעות המייל, פייסבוק, טוויטר, שיחות סלון, חבילות שי בדואר שליחים ואיתות באמצעות מניפות.

שימו ♥ - התגובות בשבלוג מוסתרות עד שאני מאשרת אותן, אז אין צורך להגב שוב אם אתם לא רואים את התגובה שלכם מתפרסמת מיד.

בהצלחה לכולם ולשנה הבאה בלונדון הבנויה עם תקציב על הכיף כיפאק.

עדכון 22.1.15 - והזוכה בהגרלונדון היא...

שלחי לי בבקשה את כתובת הדואר שלך ל-raisinlike @ gmail.com בלי הרווחים. אם לא תחזרי אליי עד שישי בצהרים, אבחר זוכה אחרת.

יום ראשון שגעון

אתמול היה יום ראשון. אני מודה שציפיתי לשלישי, אבל ראשון הפתיע והגיח מיד לאחר שבת ועל כך הוא זוכה להערכתי. מאחר והיה יום ראשון והלכתי לעבוד בעבודה החלטתי ללבוש בגדים כדי שלא יהיה לי קר ולא נעים.

מה לבשתי 

חולצה מרזילי

מכנסים מרזילי (ישנים)

עגילים מרזילי (ישנים)

גרבים מ-H&M *

נעלים של Be&D

* הדבר היחיד שיש להם במידתי בימים אלה, למרות שמידתי לא השתנתה ואם כבר קטנה קצת

חוץ מזה שלבשתי בגדים, גם ענדתי שיער. אבל השיער היה מבולגן רצח וזקוק נואשות לתספורת, אז לקחתי אותו לניסים ידידנו. 

כשהגעתי לשם ושחררתי את אלפי הקליפסים שהחזיקו אותו במקום הוא נראה ככה

הצעתי לניסים שהפעם נלך על פיקסי וסגרנו על פיקסי עם ליפה, כדלהלן

וזהו.

חזרה למגרש

נראה שהשבלוג החליט לשים את מידת הגאווה שלי למבחן בימים האחרונים. ראשית החלטתי לפרסם את הפוסט הזה, למרות שכמה מהצילומים בו גורמים לי לרצות להתחבא מתחת למיטה, ועכשיו זה. בגלגול הבא, בי נשבעתי, אחזור כבלוגרית דוגמנית שכולם אוהבים, בהנחה שעדין יהיו אז בלוגים.

בכל מקרה, זוכרים שהתלוננתי לא פעם ולא פעמיים על העובדה שאין בארץ בגדי ספורט לשמנות (יכול להיות שגם לשמנים, אבל טרם יצא לי להיות שמן)? וזוכרים שמצאתי חנות מקוונת שמוכרת בגדי ספורט מקצועיים גם במידות גדולות והזמנתי כמה? ובכן אתמול, אחרי חמישה חודשי העדרות בעקבות הפציעות בידים שלי והניתוח שעברתי, סוף סוף חזרתי למגרש הטניס ולמאמן שלי כדי לראות איזה נזק נגרם לי, אם בכלל, ואם אני יכולה לסבול אימון של חצי שעה בלי יותר מדי כאבים.

כל כך התגעגעתי לטניס. פשוט לא יאמן איך אדם כמוני, שלא הולך למכולת ברגל, יכול לסבול מהעדר פעילות גופנית. הבנתי את זה במלוא העוצמה כשהגעתי אתמול לחניה של המגרשים בהרצליה והתחלתי לבכות בהתרגשות למראה השלט בכניסה. יש בזה משהו, במאמץ להשתפר כל הזמן, שמשמח אותי. באימוני הטניס אני לא מוותרת לעצמי וממשיכה גם כשכואב וכשאני עייפה ואדומה כמו תשע עגבניות ועוצרת רק כשהמאמן שלי מורה לי להעביר את המחבט ליד השניה ולשתות. אז לכבוד המאורע המשמח לבשתי את מיטב בגדי הספורט החדשים שלי והנה הם לפניכם, בתמונה בה העינים שלי עצומות והרגלים שלי מוזרות ואני נראית כמו תחש שהרגע סיים שחייה מהנה ועודו לח. גלגול הבא, דוגמנית, וגו'.

אני לובשת 

חצאית טניס מאתלטא (שזה בעצם גאפ האמריקאי)

חולצת ספורט 100% כותנה מ-H&M

גרבים של נייקי

נעלי טניס של אדידס (ישנות)

תיק טניס של ווילסון מאיביי (אם מענין מישהו שאסקור אותו פה, תגידו)

אז אולי אני לא נראית מי יודע מה, אבל ההרגשה היתה נהדרת. וצלחתי את השיעור בלי יותר מדי כאבים. ומסתבר שלא שכחתי את הטכניקה, רק שסיבולת הלב-ריאה והשרירים שלי הדלדלו (כצפוי) וצריכים לחזור לעצמם. אבל אני מאמינה שבעוד שנים שלושה אימונים מקוצרים אוכל לחזור לשיעורים מלאים ולסגור את הפער תוך חודש-חודשיים.

ועכשיו, יום אחרי, השרירים שלי כואבים כמו שלא כאבו הרבה זמן ואני מאושרת מזה. אני. ספורט. אהבה. מה הלאה, שלום במזרח התיכון? לכו תדעו.

חתולסקי יוצא לטיול

ביום שישי, כידוע, מקובל לקחת חתול ולהוציא אותו לטיול. ואני, כידוע, נוהגת כמקובל. לפיכך, עם פרוץ שישי לקחתי את חתולסקי החולצה לטייל. 

ראשית, נסענו למסעדת דגים בראשון. אני אכלתי פיש אנד צ'יפס וחתולסקי אכל רק פיש.

 אחר כך המשכנו לנמל ביפו. שם ראינו דגים, וחתולים, וכלבים ואנפות בקר. חתולסקי אהב את הסירות הצבעוניות.

על רקע השקיעה, סיפרתי לחתולסקי על ימיי כבלרינה צעירה בבולשוי באלט. הוא התרגש מאד וביקש לראות צעד או שניים, ואני פיזזתי כאיילה קסומה ופסקתי רק כשלהקת שחפים החלה לחוג סביבי ולהשליך עליי צדפים ודגיגים מסוגים שונים. נורא נעלבתי אז הלכנו הביתה וכך נהרס כל יום שישי. חבל!

אני לובשת

חולצת חתולסקי מ-Threadless

חצאית מ-H&M (ישנה)

חגורה מ-New Look

סנדלים שיש לי כמה שנים ושכחתי מאיפה הם

תיק של זארה

צילומים שלי - אודליה ממן
צילומי נוף - שלי

שנות השישים העליזות

השבוע הוזמנתי למסיבה בסגנון שנות השישים. האורחים התבקשו להתלבש בהתאם וכך מצאתי את עצמי מתקשטת בהתאם לאחת התקופות המאוסות עלי בהיסטוריה של האופנה. המטריד בכל העסק הוא שהיתה לי תלבושת מתאימה פיקס בארון שכללה אך ורק פריטים שאני לובשת ביום יום. נישט גוט!

העמסתי איילינר שחור (של Nars), מסקרה לריסים עליונים (Armani Eyes to Kill) ותחתונים (של קליניק), עפרון עינים שחור (של בובי בראון) וסומק סגלגל (סקויה של Mac) וגרבתי את המשקפים החדשים שלי, שנראו הולמים.

אני לובשת

ג'ינס מ-Next

חולצה מזארה

שרשרת של מרני ל-H&M

כפכפים מגאפ

טבעות - אחת מאנתרופולוג'י ואחת של אמא

קישוט פרחוני לשיער של Chapeau Claudette מלונדון

אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה התבאסתי כשהתברר שרק אני וכלת המסיבה התלבשנו בהתאם לנושא? נו שוין, העיקר שנהנינו. לשנה הבאה במסיבה בנושא ירושלים הבירה! 

שטוח כמו קרש

גבירותי ורבותי, הכירו את התיק השטוח שלי. וכשאני אומרת "תיק שטוח" אני מתכוונת לתיק ש ט ו ח.

הזמנתי אותו מחברה בשם Jump From Paper שמייצרת תיקים שנראים דו מימדיים, אבל למעשה הם תיקים רגילים לכל דבר. אז נכון, התיק צר למדי ובקושי דחפתי לתוכו את האייפד בתוך השמיכי העבה שלו (הפלסטי הדק מת ועוד לא הגיע החדש מאיביי, אז בינתים הוא בתוך שמיך בד מרופד למדי שקניתי פעם באטסי ואני לא סובלת) אבל הוא מכיל בכיף ארנק, איפור, קלמר, מחברת וכולי ויש לו תא קטן ונוח למדי בחלקו האחורי שבו אני שמה מפתחות וסלולרי. המשלוח לישראל עולה בערך 20 דולר. מסתבר שיש באיביי המון חיקויים זולים לתיקים האלה, אם אתם מוכנים להתפשר על האיכות (די ברור שהם לא תפורים מי יודע מה טוב).

בשבוע שעבר, לקחתי את שטוחי למסיבת יום ההולדת של לובה שם ידעתי שיקבל את תשומת הלב לה הוא ראוי. בתמונה הבאה תוכלו לראות בבירור כמה צר התיק - רוחבו 6 ס"מ אבל רק בקרקעית, והוא הולך ונהיה צר כלפי מעלה. אחח למי אכפת!

 צילום - לובה שמוקלר

אני לובשת

עליונית מכותון

טוניקה\גופייה מ-Mod Cloth

ג'ינס ממרקס אנד ספנסר

נעלים משופרא

תיק שטוח

עגילים מ-H&M

ואלה העגילים, שקניתי ב-H&M בלונדון ב-6 פאונד (כ-36 ש"ח). הם חביבים עליי, בעיקר בגלל צבעם היפה.

בקיץ הזה תלבשי שמלה

הקיץ מתקרב ואיתו החום הגדול, שמלות מתנפנפות ורגלים לבנות הרבה יותר מדי (לפחות במקרה שלי). לכבודו, וכרמז דק שיבוא כבר כי מיציתי את חשיכת החורף, עשיתי סדר בארון והעברתי אותו למוד אביב, שכולל שליפת כמה שמלות קצרות למקרה שיהיה יום חמים מספיק בשביל ללבוש אותן. והנה הן לפניכן.

ראשונה היא שמלה של מרג'יאלה ל-H&M שקניתי ב-70% הנחה אחרי שנגמר ההייפ הגדול והם נתקעו עם כמויות מרשימות של סחורה מאד יקרה על המדפים. היא נטולת מידה ונראה לי שבנוסף אלי יכולות ללבוש אותה נשים רזות ממני בשלושים קילו וגם שמנות ממני בשלושים קילו. בקיצור - היא ענקית, אבל מעניינת והחגורה נותנת לה צורה ואני חושבת שאפשר ללבוש אותה בכל מיני צורות. מאחר וטרם יצא לי ללבוש אותה מאז קניתיה, אני מצפה לכך בקוצר רוח יחסי.

את השמלה הבאה פגשתם כבר אי אלו פעמים. מאז קניתי אותה לפני כשנתים היא משרתת אותי היטב. היא קלילה ומתנפנפת ואני נהנית אפילו מצבעה, למרות שבגדול אדום ממש לא מוצא חן בעיני בלבוש. נראה לי שהשנה אני אפטר סוף סוף מהקשירה המיותרת מאחורה.

את השמלה הזו אתם אולי זוכרים מהתחפושת שלי לפורים. כשראיתי אותה בסייל באסוס חשבתי שהיא נראית לא משהו אבל אחרי שראיתי כמה נחמד אודרי נראתה בה, החלטתי לקנות בכל אופן. בתחפושת היא היתה מושלמת, האתגר יהיה לגרום לה להראות סבירה ביום יום. אני חושבת שעם קלאץ' אדג'י נעלי סירה רגועות או נעלים גבריות שטוחות כמו של אודרי ותכשיט מג'ינס היא תעבוד. בכל מקרה - תראו את כל הטול הזה! אני מתה על טול.

את השמלה החמודה הזאת קניתי יד שניה במאה ש"ח במסיבת החלפות (קניות במסיבת החלפות זה דבר די רווח מסתבר) אחרי שכל פורום אופנה מלאה בתפוז מדד אותה והיא לא התאימה, אני הייתי הסינדרלה שלה! הידד. הצבע שלה מקסים, הגזרה מחמיאה להפליא והבעיה היחידה שלה היא שהמחשוף פשוט כביר. בעיה זו נפתרת בקלות עם אחת או שתים מסיכות הבטחון הפיציות שמחברות את התויות לבגדים חדשים מאסוס (אני תמיד שומרת אותן, הרי לכם טיפ!). אני מרגישה יפה כשאני לובשת אותה, ויותר מזה אי אפשר לדרוש משמלה.

אוי כמה שהתמונה עושה עוול לסראפן המדהים הזה של ששון קדם. כנראה שרק צילום על הגוף יעשה לה כבוד. הבעיה היא שאת יצירת האמנות הזאת (השמלה הזאת היא פסל של ממש) יהיה קשה מאד ללבוש ביום יום כי היא דרמה קווין של שמלות ודורשת אירוע מיוחד. יש לה צווארון משתפל ענק, וכמויות בד אדירות בחצאית שגורמות ללובשת להרגיש כמו מלכה יפנית מוזרה ומעוררת אימה (אין לי בעיה עם זה). אפשר ללבוש אותה עם גופית סבא צמודה שחורה או לבנה, ואני מניחה שאני אוריד אותה למטה עם כפכפים שחורים ואצרף לה איזה תכשיט מפוצץ ומונוכרומטי. להפתעתי היא עלתה לי בסייל 800 ש"ח בלבד בחנות שלו ברחוב דיזינגוף. כשראיתי אותה על הקולב ציפיתי שהיא תעלה 5000 ש"ח לכל הפחות.

ולסיום, שתי שמלות שאין סיכוי שאני אלבד הקיץ.

הראשונה היא השמלה הזאת שקניתי באובססיה בשנקין ז"ל בשלהי שנת טיכו כשהייתי בת עשרים ומשהו ורזה בעשרים קילו לכל הפחות. כשקניתי אותה במאה ש"ח היא היתה עצומה, שמלת מומו של ממש עם שרוולים ארוכים. בעלת החנות (אם מישהו יודע איפה היא עובדת היום, אם בכלל, אשמח אם יודיע לי) תפרה לי אותה מחדש על הגוף, הורידה את השרוולים, יצרה מחשוף והצמידה למותן והפכה אותה לשמלת ערב מטריפה עם חצאית ענקית וארוכה שגרמה לי להרגיש כמו נסיכה בחתונה אליה לבשתי אותה. מאחר ואני אני וכבר אז הייתי, ציוותתי אותה למגפי אופנוענים מרובי אבזמים כדי שיהיה לי נוח. האורחות בחתונה בהו בי בתמיהה, אבל אני גיחכתי לעברן כשהעקבים שלהן נתקעו בדשא והן נזקקו לחילוץ. כזו אני, נחמדת. בכל מקרה, אני אצטרך לרדת ארבע מידות בערך כדי ללבוש אותה שוב, ועם זאת אני לא מוותרת עליה והיא עודנה תלויה בארון, קורצת אליי וקוראת לי אמא. יבוא יום חמודה, יבוא יום.

אחרונה חביבה היא שמלת הערב הזאת משנות השישים שהיתה של אמא. את השמלה הזאת אין סיכוי שאלבש אי פעם, שכן אמא שקלה איזה 40 קילו בשנות העשרים שלה ואני לא שקלתי ככה מאז הלידה שלי וגם לא אשקול. עם זאת אני שומרת אותה ומטפלת בה יפה מסיבות מובנות. איזה יפה היא נכון?

את כל השמלות האלה, פרט לשתים האחרונות, תראו פה במהלך החודשים הקרובים. ואגב סידור ארונות, הכנתי רשומת ארון שתתפרסם בימים הקרובים. אני אוהבת רשומות סדר וארגון של אנשים (שלא לדבר על סרטוני סיור בחדרים של הבלוגריות החביבות עליי) וראיתי שנהניתם מרשומת הטואלט (וואו זה נשמע רע) ולכן החליטותי לשתף אתכם בבלגן הכביר שלי. ועכשיו הגיע הזמן לקריאת שמם של מאפים. שלום!