‏הצגת רשומות עם תוויות ירושלים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ירושלים. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 5 באוקטובר 2013

כרוניקה של פליס מושאל ידוע מראש


ביום שישי עליתי ג'רוזליימה לבדוק מה מזג האויר ואם יש משהו טעים לאכול (כי כשאין לי כח לבשל, עד כדי כך אין לי כח לבשל). הסתבר שנעים מאד ביום וקר בערב. אחרי ששקעה השמש ישבנו במרפסת ואני רעדתי בתוך מעיל הפליס שהושאל לי וחשבתי מחשבות על חורף.

כשהגעתי ואחרי שליטפתי חתול, שמנו פעמינו לעין כרם כשבראש סדר העדיפויות שלנו אכילת אוכל טעים ומהר, כי מתנו מרעב. בתפריט של כרמא מצאתי את המנה הבלתי סבירה בעליל הבאה, שכוללת חונקי כרמים ברוטב בולונז, עם כדורי בשר ומוצרלה שנאפו בתנור בציפוי בצק פיצה. האמת שחששתי קצת מהמנה הזו, אבל היא היתה כל כך טעימה! כל מרכיב בה היה מוצלח בפני עצמו, והשילוב שלהם בקדירה חמה וריחנית עם בצק רך וטרי לטבילה ברוטב היה פשוט מושלם. מאחר והיא היתה ענקית, לקחתי את השאריות הביתה לארוחת ערב מאוחרת. נום! בא לי שוב.


אחרי שהרעב נרגע יצאנו לשוטט ומצאנו את כנסית יוחנן המטביל בהרים פתוחה לשם שינוי. אני רגילה כבר לראות אותה מבחוץ, כי תמיד כשאני שם היא סגורה למבקרים, ושמחתי להכנס לחללים הקרירים שלה, לראות קברים ופסיפסים ביזנטיים ולהחליף מילה או שתים עם המושיע, שגם הביא את השה שלו.


מחוץ לכנסיה יש שוק קטן אך נחוש של מזכרות לתיירים.


מאחר והנחתי שמזג האויר יהיה קריר מבתל אביב, תכננתי תלבושת מודולרית שכללה גלביה, ג'ינס שלבשתי רק כשהגעתי לירושלים, וקרדיגן ורוד ששכחתי במכונית אחרי שחזרנו מהטיול, ולכן נאלצתי לשאול את מעיל הפליס שהזכרתי למעלה. 

אני לובשת
ג'ינס ממרקס אנד ספנסר
שרשרת מאקססורייז (ישנה)
תיק עם נקודות של אנטונלו סריו (ישן מאד)
כפכפים מגאפ




ראו הפירות שאני צבעונית ואמרו למה לא למה לא. האבטיחים נראו שמחים לראות אותי.


וכמה רימונים ואשכוליות עשו לי עינים, ממש כמו באירופה.


בשלב זה, אחרי גלידת שוקולד ומנגו מלאכת יד מהשוקולדיה שסמוכה לכנסיה, החלטנו שהגיע הזמן להתאחד עם מכונת האספרסו והמרפסת. צפינו בשקיעה והצצנו לציפורים ואז התחלתי לרעוד ואת הסוף אתם יודעים כבר כי מעיל פליס שמוזכר במערכה הראשונה, יושאל במערכה האחרונה.

שבוע טוב לכולם והיכונו לפסטיבל 10 השנים לבלוגים פשוט מבשלת ועפיפונים, בו אני משתתפת, שמתחיל מחר.

יום רביעי, 3 באפריל 2013

ג'ינס אחד, שתי חולצות

הנה שתי חולצות חדשות שהגיע זמנן לצאת מהארון. הנחמד הוא שקניתי את שתיהן אותן בחנויות רגילות (בניגוד לחנויות למידות גדולות) כך שהחלטתי ששווה להעלות את התמונות למרות שכולה מדובר בג'ינס וחולצה.

ביום שני עלינו לג'רוזליים כדי לבדוק מה שלום המפלצת, לבקר את אליהו הנביא ולאכול משהו טעים בזוני
אני לבשתי -
חולצה מזארה
ג'ינס ממרקס אנד ספנסר
נעלים של מליסה
עגילים של דריוס מרזילי (ישנים)
והיום לבשתי לעבודה את החולצה הזו, למרות שתארתי לעצמי שהחבר'ה במשרד לא יעברו על זה בשקט.


אני לובשת - 
חולצה של Cheap Monday מבל וסו
ג'ינס ממרקס אנד ספנסר
 שרשרת של דריוס מרזילי (ישנה)
כפכפים מגאפ
מה אנו למדים, אתם שואלים? ששווה לשמנמנות להרחיב את חיפוש הבגדים שלהן גם לחנויות שלאו דווקא מיועדות לשכמותן ושלי יש כמה וכמה תכשיטים של דריוס.

יום ראשון, 6 בנובמבר 2011

אתונו של משיח

הדבר האחרון שאני מאחלת לשבלוג שלי הוא שיהפוך למעוז פמיניזם לוחמני. וזה לא כי אני לא פמיניסטית, אני פמיניסטית בת פמיניסטית אבל אני לא אוהבת לוחמנות משום סוג (ולראיה, אני מכנה את עצמי שמנאצית כשאני מטיפה לשמין ושמון פה בשבלוג ובכלל). בכלל, אני לא חושבת שאני מי יודע מה מצטיינת בהטפות מוסריות אבל אירועי הימים האחרונים בחזית הפמיניזיה העלו לי את לחץ הדם עד שעשן יוצא מהאוזנים המעוצבות שלי והגיע זמן לשפוך לאגר.

שני עניינים לי אליכם. אחד מהם כבר מטופל בידי אחותו של ברשומתה המשובחת ככה לא נראית ערווה, ואני פשוט אשלח אתכם לשם לקרוא ולהשתתף באירוע שהיא מארגנת במקום להכביר מילים. אז בואו נדבר על הענין השני - אדי, העמותה לתרומת איברים בישראל, יצאה בקמפיין פרסומי חדש ברחבי הארץ שמטרתו לעודד חתימה על כרטיס תורם איברים. לא רק שהם יצאו בקמפיין הזה, הם אפילו הודיעו לי לפני מספר שבועות שנבחרנו להמנות על כוכבי הקמפיין, אני ובומזי החתיך.


איפה הקטץ' אתם שואלים? ובכן, יום לפני שעלה הקמפיין בירושלים עיר קודשנו גילה משרד הפרסום של העמותה שנאסר על שימוש בתמונות נשים בקמפיינים בעיר, התקפלו חיש קפול ויצאו בקמפיין מותאם אשכים הכולל תמונות ואיזוכרי זכרים בלבד. הדבר עורר זעם רב בדף העמותה בפייסבוק, וגרר דיונים ארוכים כמו הגלות שעיקרם קריאה למנכ"ל העמותה מר גדי בן דרור להתפטר ולעמותה ככלל להעיף את משרד הפרסום שלהם לעזאזל. על כך הם הגיבו באופן הבא:
שלום חברים, בהמשך לדיון הערני ולתלונות שהועלו כאן ובמקומות אחרים:
צוות המרכז הלאומי להשתלות מתנצל שוב על פרסום שלטי האוטובוסים שלא הכיל תמונות נשים, ומבהיר:
בשום אופן איננו תומכים או מזדהים עם הדרת נשים או דמויות נשים מהמרחב הציבורי.
על הפתרון של שלטים המכילים דמויות גברים בלבד הוחלט אחרי היסוס רב, בלחץ גדול, אחרי שראינו מול עינינו את הצורך הקריטי ליידע את הקהל, ולא למנוע ממנו את המידע החיוני שאין להפחית בחשיבותו – והוא הצלת החיים לכל דבר וענין.
חשוב שתדעו כי את הדרישה המיוחדת להסרת תמונות נשים קבלנו בדקה ה- 99, יומיים לפני תליית השלטים.
לא ידענו קודם לכן על האיסור והופתענו מאוד,
בהתארגנות של הרגע האחרון אלתרנו חלופה,
כי כאמור עמד מול עינינו הצורך ליידע את הציבור על תכנית הקדימות בתור להשתלות,
הייתה לנו אפשרות לוותר על ירושלים ולא לפרסם בה, אבל חשבנו שלא מגיע לתושבי העיר "להיענש" ולא לדעת על תכנית הקדימות,
ובעתיד מבטיחים שלא לחזור על כך.
אנו מעריכים מאוד את קול הצעקה שהקמתם; אם יש האומרים שהחברה הישראלית הפכה לאדישה, אז אתם הוכחתם את ההיפך - הראיתם אכפתיות, מעורבות גבוהה ודרישה לשינוי.
בנוסף לכך להתחמקות החנפנית חסרת הערך הזו, מקפיד מר בן דרור לענות למגיבים והמתלוננים בגסות רוח שאינה הולמת את רוח העמותה המוסרית שהוא עומד בראשה, ברוח זו בה ענה לאחד המתלוננים:
חז"ל כבר אמרו בעבר "כל הפוסל במומו פוסל". כנראה שערכי המוסר שלך היו גורמים לך לנהוג כך. ולמלא כרטיס תורם מתוך רמיה.מזלנו שאין רבים כמוך.
כל הכבוד מר בן דרור, מפה ישר לפוליטיקה המקומית ואחריה חיש מהר לכנסת, מקום בו במקום להקשיב בענין אחד לדברי השני, כולם צורחים קריאות בינים כאילו היו אחרוני הבבונים.

הקטע המתסכל בכל הסיפור הוא שאנשי העמותה ומר בן דרור בראשם מנצלים את עובדת מוסריותם הגבוהה של חברי העמותה החתומים על כרטיסי התורם, ואת העובדה שלא מדובר באגודה צרכנית אלא בגוף שיכול להציל חיים מחד ונוגע לאידאות גדולות מהיום יום מאידך - הם יודעים שהם יכולים להמשיך למרוח אותנו ולירוק עלינו ואנחנו לא נפסיק להצטרף ולתרום, כי לכאורה לא צריך להיות כל קשר בין מוסריותם של אנשי העמותה לערכים אותם היא מייצגת. שיחקו אותה, אין מה לומר. אבל יש כמה דברים שכן אפשר לעשות גם בלי להתפשר על ערכי המוסר שלנו.
  • אפשר לכתוב על זה בכל מקום ציבורי (בלוג, טוויטר, פייסבוק, ווטאוור)
  • אפשר לכתוב להם לכתובת adicardisrael@gmail.com או בדף הפייסבוק שלהם עד שהם יאלצו לפעול
  • אפשר לפנות בענין לתקשורת ולצעוק צעקה רמה (אפשר גם לשיר את זה על הדרך)
  • אפשר להדפיס במדפסת הביתית כמה שלטים עם תמונת נשים אוחזות כרטיס אדי וכותרת מתאימה ולתלות ברחבי ירושלים, אחד פה אחד שם, בקטנה
  • אפשר אפילו להדפיס טישרטים של "כרטיס תרומת ערווה" ולהרוג שתי ציפורים במכה אחת
או שאפשר להמשיך לקלל מתחת לשפם, או להגיד "אבל חשוב לשמור על סטטוס קוו" ולהיעלם עוד קצת. להיות קצת יותר חיוורות, קצת יותר שקטות, קצת פחות אנשים, קצת יותר אובייקט.

כפי שאולי שמתם לב יש כאן לאחרונה תימה של שבירת שתיקה. מתי תצעקו כבר? מתי תבינו שלהתחבא כאילו אתן עושות משהו רע לא יוביל אתכן לשום מקום פרט למטבח? קומו ותצעקו כבר אני קיימת וגם אם תפנו את המבט לכיוון השני, אני לא אשתוק ולא אעלם. תקומו ותצרחו כבר ואל תשאירו את כל העבודה לפמיניסטיות הלוחמניות כי אם אתן לא נלחמות למען עצמכן אין לכן את הזכות להעזר במלחמתן של אחרות. 

למקרה שלא הבנתם, ה"רעים" פה אינם החרדים אלא שומרי הסטטוס קוו החילונים במינוי עצמי שרק רוצים שיהיה לכולם נעים כל הזמן. נעים לא מוביל את האנושות לצמיחה, נעים לא ישווה את השכר שלך לזה של אחיך, נעים לא יגרום לממשלה לספק מעונות יום וחינוך חינם לילדים שלך, נעים לא יאפשר לך לפרוש בגיל שישים וקצת או יקנה לך תרופות כשתחלי בסרטן. תתעוררו כבר!!!

יום שלישי, 31 במאי 2011

אייר בעין כרם

ביום שישי נסענו, אני וחברתי היפה וגם אופה, לירושלים להשקה החגיגית של מלון הבוטיק אלגרה. מצאנו את עצמינו בין שועי עולם ועשיריו, ובכל שולחן אליו הצטרפנו שמענו קינות מרות על שטואים מאכזבים בבורדו וטירות מאכזבות בדרום איטליה. כתוצאה מזה מאד התאכזבנו גם אנו ונעצבנו אל לבנו, אבל זה לא נמשך זמן רב מאחר והמקום פשוט יפהפה. פגשתי כמה מכרים וחברים, אכלתי כמה גבינות משובחות של משק יעקובס ושתיתי מגוון יינות ובירות בוטיק. אקיצר, היה ממש מפנק והנוף מרהיב. אין לי הרבה מה להוסיף, פרט להערה היחידה שלי - שהמיטות בחדרים אמנם ענקיות, אבל החדרים והאמבטיות הצמודות אליהם ממש קטנים. מסקנתי - זה יכול היה להיות המקום המושלם לחתונתי, אבל החניה באיזור מאד מאד בעייתית כך שאאלץ כנראה להתחתן במקום אחר או לארגן הסעות. אני אשוחח על זה עם בעלי, כשאפגוש אותו.

ועכשיו:

תמונה = 1000 מילים
ברשומה זו יש 16 תמונות
קבלו 16,000 מילים

התפוח לא נופל רחוק מהעץ


 היה לנו חם מאד בחצר, ואזאנשים טובים גילו לנו שהכי קריר לשבת בתוך הסאונה המקורה
הספסלים שם היו קרים כמו קרח, וזה הלך מצוין עם היין 





זרוע מקועקעת



גבינות של משק יעקובס (גבינת הפסטו נפלאה במיוחד) ובירות של אלכסנדר


ערק ,תאנים משובח של ערק יירוס עם קרח. אחד המשקאות הטעימים שטעמתי בחיי




כמו שאתם רואים, אין צילומי מה לבשתי, כי הם יצאו לא מפוקסים. אבל למי אכפת כשיש אויר הרים צלול כיין וריח אורנים. נכון? נכון.