רציתי לומר לכם תודה.
רבים מכם יודעים שאני מתעבת את השימוש הקלוקל, השיווקי, הסחי, הרווח כל כך בתרבות הישראלית בשנים האחרונות במילה מרגש. מאז ההתנקשות בשורש גמר לא נראתה בישראל התעללות מתמשכת ויסודית כל כך במילה עברית. אני אעשה כל דבר כדי להימנע משימוש במילים מהשורש הזה, שכל שערה בגופי סומרת מאזכורו. אבל הפעם אני יכולה להשתמש בו במשמעותו האמיתית ואני אעשה זאת הרבה ברשומה קצרה זו, כי ההיענות של כולכם לקמפיין מימון ההמונים של השבלוג מרגשת אותי במידה שאין לתאר.
כל כך הרבה חששות מילאו אותי בתקופת העבודה על הקמפיין – מה יהיו התגובות? כמה הטרלות אחטוף? ניסחתי לעצמי אינסוף תגובות מרושעות שעלולות לעלות ומיותר לציין שחששתי שהקמפיין יהיה כשלון מוחלט, מה שאומר שא. לא יהיה יותר בלוג וב. זה יהיה בצדק כי לאף אחד לא ממש אכפת אם אני כותבת או לא.
במקום זה קיבלתי תמיכה גורפת. היעד הראשוני של הקמפיין (לאפשר לי להמשיך לכתוב פיזית) הושג תוך פחות משבוע וההשקעות ממשיכות להיכנס. אני מקבלת המון פניות ממשקיעים וקוראים שמחזקים אותי, משתפים את חבריהם ואת כל מי שעולה על דעתם אודות הקמפיין ותומכים בי כפי שלא העזתי לחלום. קהל הקוראים שמלווה אותי כבר שנים ארוכות נרתם כולו לעזור להציל את השבלוג ולהפוך אותו לטוב יותר, איזו מילה מתאימה יותר לתאר את תחושותיי מאשר נרגשת? מאושרת אולי.
דבר נוסף שמרגש ומשמח אותי עד אין קץ הוא העובדה שמיעוט המשקיעים הם חברים אישיים שלי. למעשה, אני לא מזהה את השמות של משקיעים רבים כל כך וזה נפלא בעיני. חלקם קוראים חדשים שנחשפו לשבלוג בעקבות הקמפיין (יופי!) וחלקם קוראים ותיקים ושקטים שיצאו מהארון לכבוד הקמפיין.
העובדה שהחלום שלי מדבר אל כל כך הרבה אנשים, ושיש עוד 19 יום של קמפיין לפנינו וכל הדלתות פתוחות ואין לדעת לאן נגיע גורמת לי לדלג על עננים בימים האחרונים. אני מאמינה שנגיע רחוק! הקמפיין מתעדכן כל הזמן, מפת היעדים עוברת שכתוב (היא לא ברורה מספיק) ותעודכן בקרוב, ואני מוסיפה עוד תמורות (בעקבות המון פניות שקיבלתי הוספתי הבוקר עוד חבילת פינוקים מסתורית גדולה יותר ומשודרגת, כלומר – משובלגת!).
מסתבר שלפעמים חלומות מתגשמים.
נ.ב. בוביתוש, פודינג וסומסום מתרגשים גם הם עמוקות, רק שתפסתי אותם פה באמצע סרט מותח על איש שתקוע במקרר, אז דעתם קצת אתם יודעים.. מוסחת.
