מה לבשתי בעשרת אלפים השנים האחרונות - חלק ג'

קשים חיי השבליג, קשים ולא קלים. ארבעה חודשים עוברים ואני לא כותבת פה כלום ואז הופ שלוש רשומות בשבוע אחד. על שום מה? אין לדעת. דרכי השבלג נסתרות הן, כלומר הן לא סודיות או משהו פשוט מוחבאות מאחורי הרבה מאד שומן. אקיצר, הבטחתי שיהיו שלוש רשומות מה לבשתי בזמן האחרון וזו השלישית.

הפעם, נתרכז בטישרטים מודפסים, שהם פריט האופנה החביב עליי בעת האחרונה. זה מוזר, איך הטעם משתנה עם הזמן ודברים שפעם אהבתי ואז הפסקתי לאהוב חוזרים להתחבב עליי עם חלוף השנים. נראה שאת רובן אמשיך ללבוש בקיץ, עם עליונית כזו או אחרת. הבא ונשזוף כמה מהחולצות המודפסות החביבות עליי בימים אלה, של ווי? יאלליק.

חולצת סבא ונכד גרב

לעתים נראה לחבריי שאני סטטוס פייסבוק מהלך, ולעתים הם גם צודקים. לאחרונה נראיתי לובשת מספר מימים שאני אוהבת ומה אהוב יותר מערכים מוויקיפדיה מומחזים בידי גרביים? מיד כששמעתי שהגרביים הוציאו חולצית במהדורה מוגבלת במחיר מגוחך למדי אצתי רצתי להזמין לי אחת. מסתבר שהחולצה לא רק חמודה אלא רכה ונעימה עד מאד מה שעשה אותי שרונה מרוצה עד הגג.

חולצית זו משתייכת לקבוצת החולצות המודפסות שאני לובשת בתקווה למצוא בעלי ברית בין הקהל. כאלה שיזהו את הסמל שעל החולצה שאני לובשת וידברו איתי על כמה גם הם אוהבים את הדבר אותו הוא מייצג או סתם ינידו ראשם לעברי בחיוך ברחוב כשיזהו אותי כמשתייכת לאותו המועדון בו הם עצמם חברים. הבעיה היא, שנראה שאני אוהבת דברים שנמצאים בשוליים השוליים ביותר של התרבות (כמו חולצת יהויפלין שמעולם לא זוהתה בידי אדם או חיה מאז קניתי אותה לפני כשנה וחצי). נראה שמעריצי ערכים מוויקיפדיה מומחזים בידי גרביים הם מתי מעט בחברה אך אני עדין מאמינה שיום יבוא ואתקל באחד.

חולצות לאנשים עם שיער שיבה

סיפרתי לכם כבר שאני אוהבת ללבוש חולצות שמבהירות לנודניקים מסוגים שונים שאני מגדלת שיער שיבה מבחירה ולא כי אני מוזנחת או כל סיבה דבילית אחרת שעשויה לעלות על דעתם. אני לובשת אותן גם כשאני עצמי מרגישה שאני לא נראית במיטבי ומחפשת להתגונן מפני מבטי תוכחה דמיוניים של אחרים. כן, כשאת אישה עם שיער שיבה גלוי את נהנית מביקורת אמיתית של אנשים (לרב במסווה של "שיואו איזה אמיצה את") וגם עם דמיונות אודות ביקורת מאנשים שבכלל לא מעוניינים במה שכן או לא צומח על ראשך. נו שוין.

חולצת פיגי

לא לעתים קרובות מזדמן לאישה להתקל בחולצת מיס פיגי חושנית בזהב, לכן כשחברה שביקרה בניו יורק שלחה לי צילום של החולצה הזו מחנות לא ברורה בצ'לסי מרקט מיד צווחתי "קני לי אותה, קני לי אותה מיד!". בדיעבד, הסתבר שזו חולצה של Opening Ceremony שעלתה איזה שישים דולר. אופסי!

חולצת ציפורים

אוח, כמה שאני אוהבת את קומיקס הציפורים של נעה כ"ץ. מיותר לציין שהשקעתי בקמפיין מימון ההמונים של הספר שלה ובין השאר בחרתי בחולצה נאה זו, שכן גם אני (כמו ידידנו הקקפו) שמנמנה וריחנית, ויד מי שיעידו על כך.

חולצת צ'רלי בראון

את החולצה החמודה הזו קניתי בתערוכה היפהפיה של צ'רלי בראון בסומרסט האוס בדצמבר. היא גם חמודה כללית, גם מתאימה ספציפית לימים בהם אין לי חשק להחבר עם בני אדם וגם יש לה צבע אפרסק כהה (או תפוז בהיר) נחמד.

זוט עני

זהו, תם והושלם אוסף התלבושות שלי משבע מאות השנים האחרונות. עכשיו אאלץ למצוא נושאים רציניים יותר לכתוב עליהם כאן, אבל כרגע המחשבה הזו מעייפת אותי ומתחשק לי לאכול גלידה פצפוצים וזאת בדיוק אעשה כי בשנת 2019 אישה יכולה לבלוע פיצפוצים אם בא לה. 

מלחמת השיבה הגדולה - חלק ב'

הפעם האחרונה שכתבתי על ההחלטה לגדל את שיער השיבה שלי היתה באוקטובר, אז חשבתי שמן הראוי לפרסם עדכונאז'.

לא צבעתי את השיער מסוף מרץ 2018, כלומר לפני שנה ושלושה חודשים בערך. בחודשים הראשונים הייתי במלחמה יומיומית עם הדחף להרים ידיים ולצבוע שוב. בפרט ששתי הפעמים בהן צבעתי את השיער לבלונד פלטינה היו כה נפלאות (לא הצביעות עצמן, אללה איסטור, אלא התוצאה). בכל 43 שנותיי לא אהבתי את צבע השיער שלי כמו בשנה בה היה בלונדיני על גבול הלבן. הרגשתי זוהרת וחמודה ונשית לאללה ונהניתי מכל רגע. כלומר, מכל רגע בו לא נגעתי בשיער או הרטבתי אותו, כי הוא היה מגעיל כל כך שדמה יותר לניילון ישן מלמשהו אנושי. זה עדין נכון, אגב, הקצוות המחומצנים שלי איומים ונוראים למגע. 

שיער השיבה שלי מפוזר בקדמת הראש, מימין בעיקר

בשנה ומשהו הראשונות (כלומר עד לפני כחודש) נאבקתי כל הזמן עם הפחד שאני נראית מוזנחת, זקנה ומוזנחת בגלל השיער הלבן. השילוב של פגישות עסקיות מחד וחיפוש זוגיות חדשה מאידך עם מראה שעלול להתפס כמוזנח לא עובד בשבילי ומצאתי את עצמי ברכבת הרים רגשית בה יום אחד אני מרוצה מעצמי עד השמיים ויום אחרי כן אני מתביישת באיך שאני נראית, וחוזר חלילה עד אינסוף.

כחלק מחיפוש הפתרונות האינסופי שלי בחודשים האחרונים, שקלתי לפני כחודש לשים תוספות שיער. הרעיון היה להאריך את השיער שלי במכה, ולחסוך לי שנתיים של הארכה בדרך לשיער הארוך האסוף בקוקו ארוך או סופגנייה שמנה, מראה בו (לדעתי) שיער שחציו לבן וחציו טבעי אחר יעבוד עליי יופי. מצאתי עצמי נכנסת לבוחצן גליחצען שלם של מחקר על מקורות השיער בתוספות, בסופו הגעתי למסקנה שאיני יכולה מוסרית להשתמש בשיער של אדם אחר שכן, אם לסכם את הענין במשפט אחד, אף אחד לא מוכר את השיער שלו אם אינו חייב לעשות כן. ובזאת נגנזה תקוותי האחרונה לעבור את התהליך הזה בקלות. דווקא אז, להפתעתי, השתחרר משהו והתחלתי להרגיש נוח יותר עם המעבר. לא שהפסקתי לחלוטין לבהות בעצמי במראה ולשקול צביעות, גוונים ושאר דרכים לחזור למראה "מטופח" יותר, אבל תדירות הנסיגות האלה ירדה לכאחת בשבוע וזה פיזבילי לחלוטין מבחינתי.

להלן כמה דברים שעוזרים לי במאבקי הצודק לחיות בשלום עם השיער הטבעי שלי:

 אני מזכירה לעצמי למה עשיתי את הבחירה הזו

הסיבות העיקריות להחלטה להפסיק לצבוע את השיער היתה תהייה בנוגע לצבע השיער הטבעי שלי, אותו לא ראיתי כעשרים שנים, ומצבו האומלל של שערי בעקבות עשרים שנות טיפולים כימיים, ששיאן שני חמצונים למוות. אני רוצה שיער נעים למגע שדורש מינימום חומרים לתחזוק. בנוסף, בחרתי לעבוד על הקבלה העצמית שלי בדרך הזו. הזדקנות הגוף קשה ומפחידה. בגילי מתחילים שינויים פיזיים שניכרים כלפי חוץ וחשוב למצוא דרך לחיות איתם בשלום אחרת צפוי לי עתיד של אומללות רבה וארוכת שנים.

קבוצות תמיכה

אין כמו שיתוף האומללות עם אומללות אחרות וקבלת השראה מנשים שוחלקות איתי את הדרך לשיפור מצב הרוח. יש הרבה קבוצות של נשים שעוברות לשיער השיבה שלהן, אני מחבבת במיוחד את קבוצת הפייסבוק הזו ואת קבוצת האינסטוש הזו. הקבוצות האלה הן המקום ללכת אליו גם כשקשה וגם כשחווים שביעות רצון עצמית, ושני הפורמטים הללו מתקבלים בשתיהן בברכה.

חפיפות תכופות יותר

השיער נראה טוב יותר כשהוא נקי וחשוב מכך, הוא מרגיש טוב יותר. אם בעבר הייתי גוררת 4 ימים בין חפיפה לחפיפה, כיום אני משתדלת לחפוף כל 3 ימים. 

שטיפה צבעונית

בארון האמבטיה שלי מחכות שטיפה ורודה-שפרנבת וצביעה סגולה בהירה-עננים. אחת לכמה ימים אני שולפת אחת מהן ומניחה ליד הכיור כתזכורת להשתמש בהן (הפעם האחרונה היתה בשבוע שעבר, לפני פגישה עסקית חשובה) ואחרי יומיים-שלושה הן חוזרות לארון כלאחר כבוד, כשהתקף ה"אאההעעע אני חייבת לעשות משהו עם השיער המביך הזה!!!" עובר. אגב, מאחר והשטיפות האלה מחזיקות שבועיים-שלושה גג ולא משפיעות על הרכב השערה אלא מכסות אותה בלבד, לא יקרה שום דבר נוראי אם כן אשתמש בהן ויהיה לי שיער צבעוני נחמד לכמה זמן. אחרי הכל, המטרה היא להרגיש טוב עם עצמי ולא לסבול.

שפתון צבעוני

איני חובבת גדולה של איפור בכלל ושל שפתונים בפרט. שפתונים נוהגים לייבש את השפתיים עד תום מחד ולהפוך אותן למוצג מוזיאוני מאידך. כזה שאין לגעת בו וכל קינוח אף, לעיסת מאפה או מלגום המיץ יהרסו ויאלצו אותך לתחזק לנצח, כלומר לייבש את השפתיים שוב ושוב. עם זאת, שפתון צבעוני (בדומה לבגדים ושיער צבעוניים) מגיע עם הכרזה ציבורית והיא אני מרוצה מעצמי ואין לי בעיה לבלוט, סו דיל וויט איט. ההכרזה הזו חשובה מאד למלבינות השיער בימים טובים אך גם בימים רעים (if you can't make it, fake it עובד טוב למדי ברב המקרים). לפיכך, מצאתי לי כמה שפתונים איתם אני יכולה לחיות בלי לסבול (כמעט כולם של ליים קריים, שניתן לקנות באתר שלהם וגם באתרים אחרים) ואני מורחת אותם יותר ויותר בימים אלה. 

בתמונה Red Rose matte lipstick של ליים קריים

חולצות יעודיות

התגלית האחרונה שלי, ואחת האחראיות להקלה בתחושת הלחץ לצבוע בחודש האחרון, היא קיומן של חולצות שכל מטרתן לצעוק לעולם "השיער שלי לבן בכוונה ביצ'ז!!!" המגוון אינו עצום ושתיים מהחולצות שקניתי לא נשלחות לישראל והגיעו אליי דרך חברה אמריקאית, אבל אני מאד מאד מרוצה מהן. למעשה, לבשתי אחת מהן לראיון עבודה לפני כמה ימים עם מכנסיים מחויטים מאד, והרגשתי אחלה וגם בחלה (זה המקום להזכיר שבעולם ההייטק נהוג להפקיר זקנים בגילי בערבות הקרח לחכות למותם).

באופן כללי, אני מתלבשת צבעוני יותר ויותר מאז שמזג האוויר התחיל להתחמם. ברגעים אלה ממש, בעודי יושבת ומקלידה, נמצאת מאחורי שקית עצומה ובה מכנסים אדומים, וורודים ואדומים-וורודים שמחכה לקיצור אצל התופרת. ולמקרה שתהיתם, כל המכנסיים האלה הם מכנסים מחויטים לעבודה.

השפעה חיובית על סביבתי

זה החלק הבאמת נפלא בכל הסיפור. לאחרונה נתקלתי בכמה נשים, בהן אחת מחברותי הטובות ביותר, שראו כי טוב והחליטו להפסיק לצבוע את השיער והן מאד מרוצות מעצמן. זה כה משמח! אני מניחה שככה מרגישה שלי גרוס, שבגללה אני החלטתי להפסיק לצבוע בעצמי (למרות שלא חסרה לה השפעה חיובית על אנשים בשפע אופנים אחרים). בכל פעם שאני קרובה ללהשבר, אני מסתכלת בתמונות של שיערה הארוך והיפה של שלי ומזכירה לעצמי שזו המטרה - להיות נינוחה עם עצמי ויפה כמוה. 

אלה מיטב הטיפים שלי לגידול שיער שיבה וחיים בשלום עם ההחלטה. בסופו של דבר, אתם יודעים, מדובר בהחלטה ובכל רגע אפשר להחליט החלטה אחרת. אני לא אסירה של השיער שלי בשום אופן ועם זאת, מענין כמה דבר חיצוני ונטול ערך לחלוטין כשלעצמו עמוס בפועל בכל כך הרבה משמעויות חברתיות ואישיות. בעולם תקין לא היתה פוליטיזציה של הגוף, כי לא היה צורך בכך. אבל בעולמנו הלקוי, כל קבלה עצמית מלווה בהכרזה פוליטית, תרצו בכך או לא. ולהיות שמנה עם שיער שיבה וליפסטיק, זו הבעת עמדה פוליטית. עם זה, בכל מקרה, אין לי שום בעיה. כל דבר שאני יכולה לעשות כדי לערער את מוסדות הפטריארכיה מקובל עליי.

ועכשיו אם תסלחו לי, אני רוצה ללכת לחפוף ראש לפני שאנדי מארי וסרינה וויליאמס מתחילים לפרק את המגרש בווימבלדון. 

אני חוזרת לשורשיי (הוורודים)

מכירים את זה שאתם עושים כל מה שכתוב ברשימת המשימות היומית שלכם פרט לזו הראשונה, עליה הצלחתם לדלג מבלי לשים לב בכלל? ובכן אני תזמנתי את הרשומה הזו לעלות בלי לכתוב לה התחלה וקלטתי את זה רק הרגע. איזה מביך זה יכול היה להיות לו הרשומה היתה עולה בלי התחלה? ועוד אצל מי שמתיימרת להיות מקצוענית תוכן? בא לי לבכות רק מהמחשבה על זה. ועכשיו שהתחלנו, אפשר להמשיך.

תלבושת ליום שנגמר בורוד

חולצה מ-Monki (ברלין שנה שעברה)

גי'נס מאסוס

הבלאנדסטון הקדושים

לפני שאתם מתחילים שוב עם הנעלים, תראו את השיער! נתתי לניסים לשכנע אותי לצבוע את הקצוות המחומצנים שלי ואת שיער השיבה מקדימה בוורדרד חיוור ויצא אחלה בחלה! זריקת הצבע הזאת היתה בדיוק מה שהייתי צריכה החודש, שהפך בעקבותיה לוורוד במיוחד כפי שתראו בהמשך.

תלבושת להופעה של פוצים פוצים

סוודר מ-Monki (ברלין שנה שעברה)

חולצה של מותק

ג'ינס מאסוס

עגיליאש של Yippy Whippy

סניקרז של אדידס

פוצים כותב שירים יפים על חיות הבר והמשק ולכן מן הראוי היה לענוד לכבוד ההופעה את העגילאש (עגילים בצורת דג הפרווה שלי, מיקולאש) החדשים שלי. להבדיל ממה שרבים מחבריי חושבים, לא הכנתי אותם או הזמנתי אותם במיוחד, אלא מצאתי אותם בקולקציה קודמת של מעצבת אוסטרלית חביבה ממנה קניתי דבר נוסף שתראו מאוחר יותר.

עגילאש!!!

הדבר השני האדיר בתלבושת הזו הוא הנעלים האלה של אדידס, בהן חשקתי חודש לפני נסיעתי ללונדון. ניסיתי להשיג אותן מהסוחרים המקומיים החביבים עליי אבל הן לא הגיעו לארץ. כך נאלצתי להזמין אותן לחברה שחיה בלונדון והיא הביאה לי אותן כשנפגשנו לצרכי מפגש, טיול ופלין. כשהוצאנו אותן מהקופסה שתינו כמעט התעוורנו. שניה מאוחר יותר כבר רקדתי באמוק ברחבי חדר המלון שלי בעוד חברתי שוכבת בתנוחה עוברית על השטיח מקיר לקיר ומתייפחת. חברתי טופז נוהגת לומר שאם הרבנות היתה מאפשרת זאת, היא היתה מתחתנת עם מפזר החום שלה. ובכן אני רוצה להתחתן עם הנעלים האלה ואם זה דורש נסיעה מהירה לקפריסין, שיהיה כך.

מי יפות של אמא

תלבושת לביקור בכפר

 כובע מאסוס

עגילים מאקססורייז בלונדון

חולצה מתערוכת סנופי וחברים בלונדון

ואם כבר בטופז עסקינן, אז נסענו לבקר אותה בביתה הזמני שבעמק יזרעאל, שם היא התאהבה בעוגה בעוד אני אימצתי חציל.

צילום - אייל רדושיצקי

בלונדון ביקרתי באחת התערוכות המתוקות והחכמות בהן הייתי בחיי - תערוכה על Peanuts והאמנות העדינה והמהפכנית של צ'ארלס שולץ (מסתבר שהוא השפיע על התרבות המערבית באופן מהותי ממש, מפוליטיקה ועד פסיכולוגיה). חנות התערוכה היתה, כצפוי, שדה מוקשים גמור. מצאתי עצמי מוציאה שם חלק ניכר מתקציב הנסיעה שלי ואני לא מתחרטת על כך בכלל. ראו כמה חמודה חולצת לוסי שקניתי! זה הבגד היחיד שיש לי בצבע הזה ומסתבר שהוא משתלב מעולה עם ורודים בשיער ובכלל. לכן שילבתי אותו עם עגילי הפרחים הוורודים הענקיים שקניתי בקמדן, הקניה הראשונה שלי ברשת Accessorize בחמש השנים האחרונות, אם לא יותר.

תלבושת לעבודה

חולצה של Lazy Oaf 

עגילים של They Dream

לאחרונה שטחתי בפניכם את התאוריה שלי בנוגע לבגדים שהם גם חברים. חולצה זו, ובכן, היא אחת מאלה ומגיעה, מן הסתם, מהמותג השולט בתחום Lazy Oaf (קניתי אותה בישראל דווקא, ברשת Story שהורידה לאחרונה את מחירי המותג המיובא הזה). אין על לייזי. באמת שאין.

תלבושת נוספת מהמותן ומעלה

אותו הכובע מאסוס

חולצה של אדידס

מעיל מגאפ (ישן)

עגילים של פאולה לפידות

אני ממש מחבבת את הכובע הזה, שהוא הרך באוסף הכובעים שלי. מי שעוקב אחרי האינסטושבלוג אולי זוכר שהחולצה הזו היא חלק מחליפה, שמגיעה עם המכנסונים האלה. טרם יצא לי ללבוש את החולצה והמכנסיים ביחד, כי זה דורש מזג אויר בו טרם נתקלתי אבל אני מניחה שיגיע בשבועות הקרובים.

תלבושת לעבודה

צעיף מ-River Island

סוודר קימונו של Simply Be (ישן)

שמלה של טולה

תיק מ-Monki (ישן)

נעלים מ-Story

את הצעיף הזה, שצבעו האמיתי זעקני משמעותית מבצילום, קניתי בנסיעה הקודמת ללונדון ביולי. כשחזרתי והוצאתי אותו מהמזוודה אמרתי לעצמי "ברור לך שסתם זרקת כסף ולא תלכי עם זה בחיים". קיפצו 4 חודשים קדימה ואני הולכת אותו כמעט כל הזמן. האנסמבל (אוווו!!) הזה היה יותר אפור מאפור ודרש איזה פיק מי אפ או ז'ה נה סה קווה והצעיף היה בדיוק זה. הנעלים, תופתעו לשמוע, אינו קונברס אלא פלאדיום. עד כה נמנעתי מהנעליים ההו כה טרנדיות של המותג הזה, כי הן ממש לא לטעמי, אבל הנעלים האפורות-אפורות האלה היו בדיוק מה שחסר לי במלתחה ואני שמחה על הקניה. קניה מוצלחת נוספת שמופיעה בצילום היא התיק האפור כהה הזה, שקניתי לפני כמה שנים באסוס. כשראיתי אותו הוא כבר עמד להתחסל (ביום בו עלה לאתר), ככל הנראה בגלל הצבע הייחודי והסופר שימושי שלו. הוא משמש אותי כבר כמה שנים נאמנה ואין ספק שזו אחת מקניותיי האופנתיות המוצלחות ביותר אי פעם (והוא גם היה זול, כי אתם יודעים - Monki).

תלבושת לסופ"ש

הצעיף ממקודם

המעיל של גאפ ממקודם

חולצה של Yippy Whippy

צמודוני ג'ינס מנקסט (ישנים)

הנעלים ממקודם

כשקניתי לי את העגילאש הנאים הזמנתי גם את החולצה הזו, כי בחודשים האחרונים כל מה שאני רוצה זה ללטף כלכלבים. בגלל שאכלתי שפע מרורים בחיי מטישרטים במידה 2XL עלאק, הזמנתי מידה 3XL וקיבלתי שמלה שאבא שלי ואני יכולנו ללבוש ביחד במסגרת תחפושת לתאומים סיאמיים. לא נורא! יש לי שימושים גם לחולצות קצרות גדולות מדי, בפרט שלאחרונה הסגנון שלי מקבל טוויסט יותר ויותר ראפרי (שזה ללא ספק אחד הדברים הפחות הגיוניים שקורים פה). אני מאמינה שבקיץ תראו אותי משלבת את החולצה הזו בתלבושות משונות מאד. המצעים, למי שתוהה, מהאתר האמריקאי של Urban Outfitters אבל קניתי אותם לפני שנה ואני מניחה שלא נשאר מהם כלום.

הבעיה היחידה עם הצבעים הפסטליים האלה היא שהם דוהים מהר מאד וכל חפיפה שוטפת אותם ממך והלאה. אתמול החלטתי לשים נפשי בכפי ולנסות לצבוע את השיער לבד, מתוך מחשבה שמקסימום אלך למספרה לתיקון אם אדפוק את העסק. לשמחתי יצא אחלה בחלה. הצבע לא תופס מי יודע מה על שיער השיבה, אבל ככה זה תמיד (גם במספרות). הצבע יצא חמוד לאללה ואני כבר מתכננת מה יהיה הצבע הבא. 

הצבע, אגב, של ליים קריים שם גם קניתי את השפתון שאני גורבת בצילום בחולצה של אדידס. השפתונים שלהם מחזיקים המון זמן, כל עוד לא נוגע בהם שומן משום סוג (מאוכל או מבאלם) והם היחידים שאני יכולה לסבול. אם תזמינו מהמותג באמצעות הקישור הזה תקבלו 20% הנחה על הקניה הראשונה שלכם וגם אני אקבל כמה מעות. לצורך ההבהרה (וכן, חי חי חי, הצבעים האלה לא תופסים על השיער בלי הבהרה) הם לא שלחו לי מעולם מוצרים לסקירה, אני קונה מהם מיוזמתי כבר שנתיים ומשתפת את הלינק כי אני מרוצה מהם.

אם אתן מעוניינות, הרשמו להגרלת התחתונים סופגי המחזור/דליפ"ש שאני עורכת. אני מאשרת את כל התגובות לפני שהן מתפרסמות, אז אל תדאגו אם התגובה שלכן לא מוצגת בשעות אחרי שכתבתן אותה. אני אפרסם את שמות הזוכות ביום ראשון הבא.

אישה זקנה זה לא רכבת אקספרס

אם חשבתם שלגדל שיער קצר זה קשה, נסו לגדל שיער קצר וגם להחליט להפסיק לצבוע אותו.

אני צובעת מגיל עשרים ומשהו, מאז שהתחלתי להאפיר. שיער השיבה שלי מפוזר בקבוצות בכל רחבי הקרקפת, כך שבמשך שנים שיחקנו (אני והשיער שלי) מחבואים ותופסת עם צביעה וגוונים ושאר ירקות. בשנים האחרונות הגדלתי לעשות וחימצנתי לבלונד פלטינה, מה שהשמיד אותו סופית. 

אני מתגעגעת נוראות לשיער הבריא (אני לא באמת זוכרת את זה) והמתולתל (בקושי נראו תלתלים מאז החימצון) שלי. השיער שלי תמיד מאדים בצביעה, כך שאין דרך לצבוע אותו לבלונד המאד כהה הטבעי שלי אותו אני אוהבת מאד ואותו לא ראיתי כמעט שני עשורים. אבל זה קשה. מאד קשה.

ראשית אני בת 42 ומחפשת עבודה עכשיו. 42 זה כבר עם שתי רגלים ויד בקבר של תעשיית ההייטק, אז להוסיף לזה שיער מאפיר? בהצלחה לי.

חוץ מזה אולי לא הבחנתם, אבל אני שמנה. שמנים נתפסים גם ככה כמוזנחים, אז שמנה עם שורשים לבנים מסתובבת ברחובות? בהצלחה לי.

ואם כל זה לא מספיק, אני מחפשת זוגיות חדשה בימים אלה. אני מכירה נשים יפהפיות שצובעות את שיערן כי הגבר בחייהן מבקש מהן לעשות את זה. אז שמנה בת 42 בלי עבודה ועם שורשים לבנים שמחפשת חמודן רב מעשים שיאמצה אל לבו? שפע בהצלחה לי. 

זהירות קשישות בדרך

ככל הידוע לי, הדבר היחיד שיכול היה לעזור לי עכשיו זו תספורת נהדרת, אבל כפי שציינתי אני גם מגדלת את השיער, אז תספורת לא באה בחשבון. אני צריכה להתאפק וזה קשה במידה מהממת ממש. החזון שלי, על שיער חצי אפור, ארוך ו(סוף סוף) נעים ורך למגע יתממש בעוד שנתיים לכל הפחות ובינתים אני צריכה לחרוק שיניים ולעצור את עצמי פעמיים ביום כל יום מלקבוע תור לספר. אני מתכוונת לזה מילולית, כל יום פעמיים ביום לכל הפחות אני מוצאת עצמי מסתכלת בראי ולא יכולה לסבול את זה יותר.

לא יאמן כמה העולם מקשה על בת אדם לעשות דבר פשוט כמו להפסיק לצבוע את השיער. מסתבר שלהפסיק לצבוע את השיער זו החלטה פוליטית, בדיוק כמו להיות שמנה ולא להתנצל על עצם היותך כזה כל הזמן. באמת אין צורך לשפוט את עצמנו בוקר, ערב וצהרים כשהחברה עושה את זה בשבילנו.

נחמתי היחידה כרגע היא שנובמבר מתקרב בצעדי ענק ואיתו הסיכוי לירידה בטמפרטורות. אז אוכל לשלוף את אוסף כובעי הצמר שלי ולהסתתר תחתיו עד שיגיע הזמן להסתפר קצת. ועד שזה יקרה, נראה שאצטרך להתיידד עם הליפסטיק האדום שתקוע במאחורה של המגירה שלי ולשים הרבה מסקרה. זה או זה, או להראות כמו רוז הדביבונה החרמנית, ואף אחת לא רוצה להראות כמו רוז בזמן שהיא מחפשת גם עבודה וגם בעל.

אז זהו, שלא

הכן שרונתך לקיץ ב-16 שלבים

קשים חייה של פרילנסרית, שכן תהיה מי שתהיה מבפנים, כלפי חוץ עליה לשחק אותה מקצוענית רצינית וסולידית. כך שבשנתיים האחרונות נהגתי לצבוע את שערי לחום, עם גוון בהיר פה ושם, ולהסתפק בזה שאני ורודה מבפנים. אבל עכשיו, שאני שכירה שוב ומשרת החלומות שלי כבר בידיי, אני יכולה סוף סוף לצעוק "אני פריחה!!!" ולעשות מה בא לי (כל עוד אין נסיעה ללקוח בסינגפור על הפרק). לפיכך אשפזתי עצמי במספרה לצורך מבצע הכן שרונתך לקיץ.

חשוב לציין שהכינו אותי מראש לזה שהתהליך המדובר יקח 8 שעות לכל הפחות, כך שבאתי עם סבלנות ולפטופ ועבדתי רב היום תוך כדי המתנה.

שלב א - תהליך הכנת השרונה לקיץ ארוך מאד. לפני תחילתו יש לוודא כי השרונה טעונה באמצעות כריך טעים עם סלט ביצים.

שלב ב - קיצוץ גס של שיער מיותר.

שלב ג - סבב ראשון של חימצון השיער, שלקח כמעט שעתיים.

שלב ד - קרטושקע.

שלב ה - קרטושקע בתנור.

שלב ו - לילו דאלאס מולטיפס.

שלב ז - חפיפה, ייבוש, מריחה חוזרת ועוד שעתיים של חימצון.

שלב ח - חזרה לתנור.

שלב ט - חפיפה ומנוחה לקרקפת, שבשלב הזה כבר שורפת

שלב י - מי המטומטם שהניח עליי מריצה?

שלב י"א - חצי שעה עם חומר לעצירת תהליך החימצון

שלב י"ב - חצי שעה צבע ורוד.

שלב י"ג - מסיכה על הצבע הורוד.

שלב י"ד - חפיפה ותספורת

שלב י"ה - ייבוש

שלב ט"ו - מניחים את השרונה במונית, סוגרים את המספרה והולכים הביתה לישון.

The Aftermath - אני מתה על הצבע ועל התספורת. מבחינת הקרקפת, התוצאות קשות. "ביליתי" את כל השבוע עם כוויות כימיות על רב הקרקפת, כשאחת מהן (בתחתית העורף) היתה חמורה במיוחד וגרמה להדבקה של כל השיער באיזור במשך יומיים עד שהתחילה להגליד. היום, שבוע מאוחר יותר, רב הקרקפת החלימה.

השיער עצמו במצב די נוראי. הוא יבש כמו פיאה נוכרית וחלקים ממנו הופכים למסטיק בחפיפה. את אפקט המסטיק קצת קשה להסביר, אבל די אם אומר שהשיער לא מרגיש כמו שיער כשהוא רטוב אלא כמו עיסה של אלוהים יודע מה וזה מלחיץ מאד. כשאני נוגעת בו כשהוא במצב הזה נותרות לי ביד קווצות שמזכירות את הנשירה שהיתה לאמא בתחילת הכימו. בקיצור, טוב זה לא. אני מתמודדת עם הזוועה הזאת באמצעות חומר שנתנו לי במספרה (שלב 3 של שני הטיפולים שעשו לי תוך כדי הצביעה) לשימוש אחת לשבוע לפני חפיפה ובאמצעות מסיכה מיוחדת שחברה (לה היה שיער ורוד מאד בעבר) נתנה לי לנסות. הסברה הרווחת היא שהגעתי למצב הזה כי הלבינו לי שיער שכבר היו בו גוונים מחומצנים, דבר שיודעי דבר טוענים שאסור לעשות אבל אני לא רואה טעם לבכות על חמצן שנשפך.

לסיכום - סביר להניח שזו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שאני מלבינה את השיער, אבל אני מתה על המראה הזה.

מה לבשתי השבוע

שלום לכולן ולכולם. גם השבוע לא אכביר במילים שכן עבדתי עד לפני עשר דקות ועכשיו אני רוצה לחפוף ראש ולשרוץ בניחותא עם החבר'ה. אז הנה רשומת מה לבשתי השבוע נוספת נוסח עדות אינסטושבלוג.

ראשית, מתישהו בשבוע שעבר יצאתי לנשנש בוריטוס ומרגריטות לבושה במכנסי השרונה החדשים שלי. מדובר במכנסי ראפרים רחבים כאלה מבד שקוף למחצה אליהם מחוברים צמודונים קצרצרים למטרות כיסוי הבושה. הם לא באמת חדשים, שכן קניתי אותם בסייל סוף הקיץ של תחילת החורף שעבר, אבל זו הפעם הראשונה שלבשתי אותם. אני ממש נהנית מבגדים כאלה, עליי לספר לכם. אפילו הקפדתי, בניגוד להרגלי, לחשוף את כתפיות החזיה ולא להחביא אותן מתחת לגופיה. ככה זה כשאתם פרועים כמוני.

אני לובשת

מכנסיים מאסוס (קיץ שעבר)

גופיה של טולה (קיץ שעבר)

סנדלים של דורית בר אור לגולף (קיץ שע.. בדיוק)

ביום חמישי הלכתי למספרה ולמרות שבסוף בכלל לא הסתפרתי קיבלתי את הפן של חיי ונקרא שמי שְמָנָה פוסט.

איי קראמבה!!! אחרי המספרה הלכנו לחגיגת היומולדת הראשון לחנות של מוטיף וטונשיניו בפלורנטין ושם מדדתי מגוון בגדים של שתי המעצבות ושל נומה, שצירפה את בגדי הים שלה לחגיגה. אני מודה שכבר שבועות שאני רוצה למדוד את בגדי הים האלה ולא מוצאת זמן, והנה סוף סוף הנחתי עליהן טלפיים ואף אימצתי אחד.

אני לובשת

בגד ים לוויתנים של נומה

כי כל שמנה שמכבדת את עצמה צריכה בגד ים בהדפס לוויתנים.

אני לובשת 

שמלה של מוטיף

סיכת דש פרחונית של שחף שריקי 

השמלה הזו מגיעה בעוד צבעים והיא מהממת. אני לובשת מידה 3 מתוך 3 כך שטווח המידות נדיב למדי ומתאים לבנות דיכפין רבות.

אני לובשת

גופיה של טונשיניו

מכנסונים של גאפ

נעלים משופרא

גרביים מ-COS 

הגופיה הזו, שמגיעה בעוד שני הדפסים בשחור ולבן, היא אחת המחמיאות שיצא לי למדוד. היא כל כך מחמיאה שהייתי חיבת לקחת אותה הביתה (באישור נורית, מעצבת המותג, כמובן). היא נראית נהדר אפילו עם המכנסונים האלה שלבשתי כי היה חמסין מטורף באותו יום. אני לובשת מידה 6 מתוך 6 כך שללא ספק יש לה מגוון נאה של מידות.

מוטיף, טונשיניו ונומה יתארחו כולן ביריד Ready to Wear שמתחיל מחר. אני ממליצה בחום לבקר אותן ולהנות מההנחות הנחמדות שהן מציעות שם.

ומה בעבודה, אתם שואלים? ובכן השבוע לבשתי כל מיני בגדים להתרועעות עם לקוחות. התלבושת החביבה עליי היתה זו, שהיא הקלילה והקיצית בחבורה.

אני לובשת

מכנסים של River Island Plus

חולצה וגרביים מנקסט

נעלים משופרא

תגידו מה שתגידו, אני מתה על המכנסים האלה. הם יושבים נמוך ורחב והצבע שלהם כל כך קיצי וכל כך בלתי ניתן להשגה כשאת שמנה ישראלית שאפשר לכתוב על כך ספרים עבי כרס כמעט כמוני. אני כל כך אוהבת אותם שאני סולחת על כך שאין בהם כיסים. אני כל כך אוהבת אותם שאם מישהו יגיד עליהם מילה רעה ממש לא יהיה אכפת לי.

וכך התלבשתי השבוע. אם אתם טרם עוקבים אחרי האינסטושבלוג, אתם אנשים מאד משונים או כאלה שלא מתעניינים באינסטושבלוג שלי, מה שסביר למדי כשחושבים על זה.

לפני סיום אזכיר למי שטרם נרשם להגרלת המניפה היפה והשימושית, שירשם להגרלת המניפה היפה והשימושית כי היא אוטוטו מסתיימת. אני קיבלתי השבוע את המניפה היפהפיה הזו משרון ולא רק שאני אוהבת אותה, היא (ואני על הדרך) מקבלות מחמאות מכל רואיה.

ועכשיו אם תסלחו לי, אני רוצה להיות שמ(פו)!