רשומה אורחת - אופנת חדר המורים

תאמרו מה שתאמרו, הרבה מאד זמן לא היתה לנו פה רשומה אורחת. לכן, כשכרמית אופק הציעה לכתוב אחת בה תציג את המגמות האופנתיות בהן היא נתקלת במהלך עבודתה כמורה בישראל (הידד כרמית!) הסכמתי בשמחה וכרמית פנתה לעבודה - כתבה, צילמה וערכה. מאז חלפו עידנים. ממותות הופיעו ונכחדו, האומה האצטקית הגדולה קמה ונפלה והרשומה לא פורסמה. למה? כי אני פארש. אך לא עוד, קוראים יקרים, שכן הנה היא, הרשומה העוסקת בשאלת האמירה האישית האופנתית בקרב מורות ומורים בגילאים שונים בבית הספר הישראלי. אני מקווה שתהנו!

פאשניסטה בחדר המורים

חדר המורים הוא בהחלט דבר לכתוב עליו. ההתרחשויות בו לעולם אינן משעממות. ברגע אחד מיני רבים קולגה שלי התבשרה שהפכה לסבתא צעירה וברגע אחר הטוסט כמעט ונשרף. כאמור, הרגעים האנושיים בו מגוונים הם. אולם, בפוסט אורח זה אתמקד בתחום שהינו אהוב עליי ביותר, וכוונתי לאופנה, סטייל ובחירות אופנתיות של אלו הפוקדים את חדרי מורים. נשאלת השאלה, האם  יכולה להיות אמירה אופנתית בקרב המורות וגם המורים? ובכן, לאחרונה, לפחות לתפיסתי, נראה שמגמת שינוי נרקמת לה אט אט, במיוחד בקרב המורות הצעירות אשר כן מצליחות להכניס Say אופנתי משהו בהופעתן החיצונית. 

מדריך להזמנה מהאינטרנט דרך חברות שילוח - רשומה אורחת

אוכמניות אוכמניות, מה נאות הן! גם סגולות, גם עגולות וגם מתוקות. אם רק היו כותבות רשומות לשבלוג במקומי, הן היו מושלמות. אך חכו, מה זה? רשומה שימושית במיוחד שביקשתם חזור ובקוש ונשלחה אליי בידי לא אחרת מאשר.. האם זה חלום? לא! האוכמנית הואילה לכתוב עבורנו על חברות שילוח מחו"ל כדי שנוכל לקנות דברים שאנחנו רוצים מאתרים שלא שולחים לישראל.

במידה ואתם תוהים למה מי מת שאוכמניות ירצו לנו על הזמנה באינטרנט, התבקשתי לציין שבסניף הדואר שלה מברכים אותה בשמה מהדלפק של החבילות ברגע שהיא נכנסת בדלת, ושמספר הטלפון שלה כתוב מקדימה על הכריכה של החוברת איפה שחותמים על קבלת חבילות. תכלס, היא היתה צריכה לפתוח בלוג משלה כבר מזמן. ועכשיו לענייננו.

אוכמניות, צילום אילוסטרציה

מדריך האוכמנית להזמנה מהאינטרנט דרך חברות שילוח

כל מי שעושה קניות בחו"ל דרך האינטרנט, מכיר את הרגע הזה. מצאתי את הנעליים המושלמות במחיר מציאה, אבל המשלוח שלהן לישראל עולה כפול מהנעליים עצמן. וזה במקרה הטוב. במקרה הגרוע, אין בכלל משלוח לישראל. מה עושים? לא נקנה? שערורייה! בשביל מה המציאו את האינטרנט הזה בכלל?

כאן בדיוק נכנסות לתמונה חברות השילוח. הרעיון דומה בכולן – נרשמים בחינם ומקבלים כתובת בארצות הברית (ולפעמים גם במדינות אחרות, כפי שאפרט בהמשך). קונים מוצרים באתר כלשהו באינטרנט, ומציינים ככתובת למשלוח את הכתובת שקיבלתי מחברת השילוח. כשהחבילה מגיעה אל חברת השילוח, היא גובה מאיתנו תשלום על המשלוח לארץ (וגובה גם את המסים אם צריך לשלם כאלה), והחבילה תגיע עם שליח עד הבית. שתי החברות המרכזיות בתחום (שתיהן ותיקות ומהימנות) הן Mustop ו-buy2usa או בשמה הקודם Ushops. בהמשך אשווה ביניהן במפורט.

מלבד שירות המשלוח הבסיסי, שתי החברות מציעות שירותים בתשלום נוסף, כגון: איחוד חבילות שהגיעו מאתרים שונים, אריזה מחדש של חבילות כדי להקטין נפח, קניה עבורך באתרים שמקבלים רק כרטיסי אשראי אמריקאים, מחשבון אמזון שמזינים לו כתובת של מוצר באמזון ונותן מראש כמה יהיו עלויות השילוח וכו'. לשתי החברות גם יש עמודים לקנייה ישירה דרכן, מידע על מבצעים בחנויות אינטרנטיות גדולות ועוד.

לוחות זמנים

זמן המשלוח כולל את הזמן של המשלוח הפנימי בתוך ארה"ב (תלוי באפשרות המשלוח שבחרתי באתר שממנו הזמנתי, בדרך כלל כמה ימים) + הזמן שייקח לחבילה להגיע אלי מרגע הגעתה למחסני חברת השילוח (שתי החברות עושות משלוחים לארץ כמה פעמים בשבוע). הזמן הכולל הוא לרוב מהיר יותר מאשר בהזמנה ישירה מאתרים, בערך שבועיים, לפעמים פחות.

שתי החברות שולחות עדכונים תכופים במייל לגבי מצב החבילה, פעולות נדרשות, חיובים וכדומה. שירות הלקוחות בעברית, יעיל מאוד אצל שתיהן. ברגע שהחבילה נשלחת לארץ, מתקבל במייל מספר משלוח; אפשר לחכות עד שהחבילה תגיע אלינו, או להקדים ולתאם עם חברת השליחויות את המשלוח ליום ושעה שנוחים לנו. רק שימו לב – אפשר לערוך את התיאום הזה רק לאחר שהחבילה הגיעה אל מרכז החלוקה בארץ.

כמה יעלה לי המשלוח

תעריפי השילוח של שתי החברות דומים למדי (ראו טבלה בהמשך). לשתיהן יש מבצעים קבועים ומתחלפים, ומדי פעם הטבות ללקוחות ותיקים, כך שתמיד כדאי לחשב נקודתית כמה יצא המשלוח אצל כל אחת ולראות מה יוצא משתלם יותר, ולא לשכוח לעשות לייק לדפי הפייסבוק שלהן כדי לקבל מידע על מבצעים (זהירות – מעודד קניות...). ל-buy2usa יש גם אופציית משלוח ימי אטי וזול יותר.

לא לשכוח שהחבילה עוברת שני שלבים בדרך – מהאתר שבו קנינו אל חברת השילוח, ומחברת השילוח אלינו. גם לחלק הראשון (משלוח בתוך ארצות הברית) עשויות להיות עלויות. יש אתרים שמציעים משלוח חינם, יש כאלה שהעלות בהם קטנה, בכל אופן צריך לזכור לקחת בחשבון גם את העלות הזאת. היא תיגבה כמובן כחלק מהרכישה ובלי קשר לחברת השילוח.

זה מחירון המשלוחים הבסיסי של Mustop וזה מחירון המשלוחים הבסיסי של buy2usa.

חשוב לשים לב שעבור כל חבילה, חברת השילוח מחשבת משקל פיזי ומשקל נפחי, ומחייבת לפי הגדול בין השניים. כלומר, המשלוח של חבילה קלה אבל ענקית עלול לעלות הרבה כסף. באתרים של שתי חברות השילוח יש מחשבונים שאפשר להזין בהם את סוג המוצר, המחיר של המוצר ומשקל וממדי החבילה הצפויים, ולקבל הערכת מחיר שלוקחת בחשבון הכול כולל מסים.

מחשבון לדוגמה, של buy2usa

מסים

כשמזמינים חבילה ישירות מאתר, לא דרך חברת שילוח, עניין המסים הוא קצת רולטה. עקרונית הסף לתשלום מסים הוא 75$, ואם העלות מתחת לזה, לא צריך לשלם מסים בכלל. הסף הזה כולל את מחיר המוצר + משלוח, אבל זה תלוי באיך שהשולח מציין את העלות על החבילה, אם הוא כלל בה את עלות המשלוח או לא. רשות המכס בודקת את החבילות מדגמית, ככה שאולי יתמזל מזלנו ונחמוק מתשלום מס, ואולי לא. עלות משלוח גבוהה מעצבנת פעמיים – גם מעצבן לשלם משלוח יקר על מוצר זול, וגם מעצבן כשבגלל המשלוח היקר המוצר הזול עובר את סף המכס. לפעמים השילוב של שתי הבעיות האלה הופך את הקנייה לבלתי כדאית.

כשמזמינים חבילה דרך חברת שילוח, אין רולטה. אם עוברים את הסף, תמיד משלמים מסים (המיסים נגבים מאיתנו ישירות על ידי חברת השילוח). אבל יש לחברות השילוח יתרון אחד ענקי מבחינת המסים – חישוב העלות לצורך הסף הוא של המוצרים + השילוח בתוך ארצות הברית בלבד, לא כולל את המשלוח לארץ. ככה שאם קניתי מוצרים ב-75$, והמשלוח בתוך ארצות הברית היה חינם, אני לא אשלם מסים.

לסיכום - טבלת השוואה בין שתי החברות 

פרמטר להשוואה	Mustop	buy2usa
שילוח החל מ... (לפני הנחות ומבצעים)	29$ לחבילות עד 1 ק"ג, ממשיך במדרגות של 1/2 ק"ג.	22$ לחבילות עד 1/2 ק"ג, 27$ לחבילות בין 1/2-1 ק"ג, ממשיך במדרגות של 1 ק"ג.
שילוח ימי	אין	לוקח כחודש, זול משמעותית ממשלוח אווירי, בעיקר כשמדובר בחבילות כבדות. מתחיל מ-20$ לחבילות עד 3 ק"ג.
עושים משלוחים מ...	ארה"ב, אנגליה, סין (עלויות השילוח מאנגליה ומסין שונות מאשר מארה"ב. המשלוח מאנגליה מהיר במיוחד).	ארה"ב בלבד
התשלום על המשלוח	אוטומטי ברגע שהחבילה מגיעה למחסני מסטופ, לפי פרטי כרטיס האשראי השמורים אצלם. כדי לקבל הנחות במבצעים, יש לשלוח מראש הודעת דואר אלקטרוני שמציינת את סוג המבצע.	ידני, לאחר בחירת סוג משלוח (אווירי/ימי) והפעלת קופונים ומבצעים אם יש. בדרך כלל גם צריך להעלות אליהם צילום מסך של החשבונית (אבל התהליך מוסבר היטב ונוח מאוד).
מבצעים קבועים (בכל מקרה כדאי להיכנס לעמודי המבצעים באתר ולבדוק מבצעים עדכניים)	10$ הנחה על המשלוח בקנייה באמזון, Zappos ו-ebay. לשם הקנייה, חובה להיכנס לאתרים הללו דרך הלינקים באתר של Mustop. משלוח נעליים שנרכשו באמזון – 19$, בכניסה דרך לינק באתר.	משלוח נעליים מכל חנות שהיא ב-20$, לא צריך להיכנס דרך לינק מיוחד. הנחה קטנה אוטומטית ללקוחות ותיקים.
החבילה מגיעה הביתה עם	שליח של DHL. שירות יעיל מאוד.	שליח של דואר חבילות הישראלי.

מחירי המשלוח אינם זולים, אבל נותנים אופציה במקרה של משלוח עוד יותר יקר ישירות מהאתר, או כשאין משלוח לארץ בכלל. יעשה כל אחד את השיקול בעצמו.

פיזיותרפיה לסטריאוטיפים - מאמר של ניר קריגר

את המאמר הזה שלח לי ניר קריגר, פיזיותרפיסט בוגר אוניברסיטת אריאל, מעסה רפואי ומדריך כושר, שאשתו לירון קוראת את השבלוג. הוא נתקל ברשומה הזו שלי והחליט לשלב אותה במאמר מקצועי שכתב אודות המנעות מאבחון לקוי בשל סטראוטיפים על מטופלים. המאמר מדבר, לדעתי, גם להדיוטות שמנמנים ואחרים. ביקשתי מניר רשות לפרסם אותו גם כאן גם כדי לתרום להפצתו וגם כדי להראות לקוראיי, שכמוני נפגעו מאבחון לקוי בשל עודף המשקל שלהם, שיש מי שמקשיב ומבקש לתקן את עצמו ואחרים כדי לעזור להם. מכאן והלאה, רשות הדיבור לניר.

פיזיותרפיה לסטריאוטיפים

לחדרו של אביב הפיזיותרפיסט נכנסה מטופלת שמנה. אביב ביצע עימה היכרות קצרה וביקש את ההפניה מהאורטופד. בהפניה תואר בקצרה כי המטופלת סובלת מכאבי ברכיים (אבחנה אורטופדית- דלקת פרקים ניוונית- OA) מזה שנה, ומציע טיפול פיזיותרפי הכולל טיפולי אולטרה סאונד. בצד הדף רשומה אבחנה רפואית בשם Overweight. אילו שאלות ישאל את המטופלת? איזו בדיקות יבצע אביב על מנת לאשש את האבחנה הדקה של עמיתו האורטופד? האם תהליך הסקת המסקנות שלו יכלול את כל הגורמים המשפיעים על כאב הברך במידה הסטטיסטית המתאימה?

דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה והמחבר של "לחשוב מהר, לחשוב לאט" כנראה יהמר שברגע שאביב רואה מטופלת שמנה, ורואה אבחנה מקצועית בשם "משקל יתר"- הוא יתעלם או יקטין את חשיבותם של הגורמים האחרים. בבלוג של שרונה ראובני מתוארת סיטואציה דומה שהביאה אותה כמעט לניתוח ללא בירור מעמיק של כלל הגורמים לתלונתה (החזר ושטי). מתוך הבלוג:

"אני סובלת בשנים האחרונות ממחלת ההחזר הושטי (רפלוקס)... מאז שאובחנה הבעיה אני מטופלת בידי רופאת אף אוזן גרון מצוינת והיא הפנתה אותי לפני זמן מה לגסטרואנטרולוגית שתבדוק מה הסיבה לבעיה הזו. חצי שנה חיכיתי לתור לרופאה הזו ברעננה, שכל מי שהזכרתי את שמה בפניו הילל ושיבח. חצי שנה זה לא הרבה לחכות למומחה מדרגה ראשונה. לבסוף הגיע היום הקסום ונכנסתי למשרדה עם מכתבים מהרופאים שלי ותקווה שסוף סוף יגמר הסבל הזה. שתי דקות מאוחר יותר נזרקתי משם עם הפניה לניתוח קיצור קיבה באיכילוב."

בספרו כהנמן מתאר 2 ערוצי חשיבה בהם אנו מתנהלים. מערכת 1- היא מערכת אינטואיטיבית הפועלת באופן אוטומטי ובמהירות, תוך השקעת מאמץ מועט אם בכלל, וללא תחושה של שליטה רצונית.
מערכת 2- היא מערכת מבוקרת ומחושבת, אשר מקצה קשב לפעילויות מנטאליות מאומצות הדורשות זאת. פעולותיה מקושרות לחוויה סובייקטיבית של סוכנות (רצון חופשי), של בחירה ושל ריכוז.

כהנמן מסביר כי על פי רוב, מערכת 1 היא השולטת בדפוסי החשיבה וההתנהלות שלנו. היא מושפעת בקלות ממצבי רוח, לחץ, מידע מוקדם ואמונות, ובעצם כל דבר. אף על פי כן יש לה יכולת מרשימה לפעול במהירות ובדיוק יחסי, והיא לא גוזלת משאבים כמו זמן ואנרגיה. מערכת 2 היא מערכת קרה ומבוקרת, אשר פועלת בעיקר כאשר דורשים ממנה לפעול. היא אחראית על משימות חשיבה מורכבות אשר דורשות זהירות וחשיבה סטטיסטית. עצלות היא האויב של מערכת זו. 

בהמשך הספר מתייחס כהנמן לניסויים סטטיסטיים וחברתיים אשר ממחישים עד כמה נוחים המחשבה ושיקול הדעת שלנו להשפעה ולהטייה (BIAS). בחרתי להתייחס לשני מושגים חשובים מתוך הספר הממחישים עד כמה קל לנו כאנשים (וקלינאים- נ.ק.) לטעות או להיות מושפעים מהטיות אלו.

קלות קוגניטיבית- "כיצד אתה יודע שטענה מסוימת נכונה? אם יש לה קשר חזק – לוגי או אסוציאטיבי – לאמונות או להעדפות אחרות שלך, או אם היא מגיעה ממקור שאתה נותן בו אמון ומחבב אותו, אתה תחוש קלות קוגניטיבית. הצרה היא שייתכנו סיבות נוספות לתחושת הקלות שלך, ובכללן (למשל) איכות הגופן והקצב המושך של המילים- ואין לך דרך פשוטה להתחקות אחר המקור לרגשותיך...(רק) כשיש לאנשים מוטיבציה חזקה לעשות זאת, הם מסוגלים להתגבר על חלק מהגורמים השטחיים שיוצרים אשליות של אמת..."

סטריאוטיפיזציה- "אחד ממאפייניה הבסיסיים של מערכת 1 (האינטואיטיבית- נ.ק.) היא הייצוג של קטגוריות באמצעות נורמות ואבות-טיפוס. כך אנחנו חושבים על סוסים, על מקררים ועל שוטרים; בזיכרוננו קיים ייצוג אחד או יותר של חבר "רגיל" מכל אחד מהקטגוריות הללו. כאשר הקטגוריות הן חברתיות, הייצוגים נקראים סטריאוטיפים. ישנם סטריאוטיפים שגויים באופן ממאיר, (...) אך לא ניתן להתעלם מהעובדות הפסיכולוגיות: סטריאוטיפים נכונים וכוזבים הם דרכנו לחשוב על קטגוריות."

בסיטואציה המתוארת למעלה, רואה אביב מטופלת שמנה. הוא לא רואה מטופלת עם חולשת שרירי אגן, או מטופלת עם הגבלת טווחי תנועה בשוק. אביב נפגש בדיוק אתמול עם מטופלת שמנה שסבלה מכאבים בברך, וקרא תקציר מאמר על הקשר בין OA לבין עודף משקל, והופ... הסטריאוטיפ השתלט, והתמונה בראשו כבר נצרבה: עודף המשקל לוחץ את עצם הירך לשוק ונוצר חיכוך בין העצמות, אשר גורם לדלקת מפרקים וכאבים. המטופלת טרם הוציאה מילה מפיה וכבר גורלה נחרץ. אין ברירה, היא חייבת לרזות על מנת לשפר את מצבה.

אביב סובל מקלות קוגניטיבית, והמטופלת שלו נפגעת מכך. אם אביב היה יכול לשים בצד את גורם המשקל, התהליך האידיאלי היה פועל בסדר הבא:

1. היכרות עם המטופלת 
2. קבלה סובייקטיבית (תיאור המטופל את הבעיה ממנה הוא סובל)
3. קבלה אובייקטיבית (בדיקות קליניות אשר מאששות\מפריכות את חשד המטפל על פי החלק הקודם)
4. סיכום הממצאים ושקלול משקלם באבחנה הקלינית על פי ממצאים סטטיסטיים מקובלים בספרות וכן ניסיון המטפל.
5. המלצות וטיפול.

אביב הגיע לשלב האחרון לפני שהתחיל עם הראשון.

סביר להניח כי מי שסובל מעודף משקל מודע לכך היטב, ולא שלם לגמרי עם מצבו. ייתכן והמטופלת ניסתה לפתור זאת בדרכים שונות ונכשלה פעם אחר פעם. מבחינת מטופלת זו- הדרך לירידה במשקל היא דרך ללא מוצא. ואולם ידוע כי עודף משקל הוא לא הגורם לדלקת פרקים. הסיבות שונות ומגוונות, ויש הסובלים מOA ללא עודף משקל וגם להיפך. עודף משקל הוא רק חלק מתוך מגוון גורמים אשר מחריפים את תופעות הלוואי של OA . אם יבחר אביב לפנות למטופלת ולהסביר לה את מגוון הגורמים ודרכי הפעולה שניתן לפעול בהם, ולהדגיש את חשיבותם של הדרכים שבהן היא יכולה לחולל שינוי במצבה- ייתכן ותרתם ותהיה חלק פעיל ומרכזי בשיקומה, וידוע לנו כמה זה נחוץ להצלחת הטיפול.

כך גם הציעה שרונה מהבלוג: 

"מסתבר שבקופות חולים אחדות (אולי בכולן? לא יודעת) רופאים מקבלים הנחיה מלמעלה לדבר עם חולים שמנים על עודף המשקל שלהם. אני אומרת, גם אם יש הוראה מלמעלה יש דרך לעשות דברים, ויש טיימינג וטאקט. אפשר למשל, בזמן בדיקה שגרתית ובלי שום בעיה בוערת, לשאול על הרגלי התזונה וההתעמלות של המטופל ולהציע טיפים ורעיונות לשיפור. בלי לתקוף, בלי להטיף, ורק בצורה של דיאלוג, לא מונולוג."

ציטוט לסיום, של סנט פרנסיס:

"אלוהים תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות ואת החוכמה להבדיל בין השניים."

הפיזיותרפיסט אמנם אינו אלוהים, אך יש בכוחו לתת את הכוח והאומץ הדרושים על מנת לחולל שינוי אמיתי במטופל. פעמים רבות המטופל עצמו לכוד בסטריאוטיפ. הוא אינו מאמין שיש ביכולתו לשבור את חומת הסטריאוטיפ מכיוון שכל חייו התייחסו אליו ככזה, או מכיוון שקיבל את הרושם הזה ממקור מידע מוטעה.
לעתים אף נוח לו לחשוב כי אין ביכולתו לשבור את החומה (כבר הזכרנו שעצלות היא האויב של מערכת 2 המבוקרת). תפקידו של הפיזיותרפיסט הוא לתת בסיס נוח ואמין למטופל לשפעל את מערכת הבקרה של המטופל, ולתת לו כלים מעשיים ליצור שינוי אמיתי במצבו. ביסוס סטריאוטיפים כמו מבנה גוף, משקל, גיל או כל טייפ קאסט אחר הוא האויב הגדול של הרפואה.

ועוד מילה: הפוסט הנ"ל מדבר על טיפול פיזיותרפי, אך גם ניתן להחליף את שמות התואר- רופאים, מאמני כושר, פסיכולוגים ושאר נותני השירות בתחום הבריאות ובכלל- המפתח להצלחה שלנו במקצוע תלויה בלקוח שלנו- המטופל. כשמטופל פונה לעזרה, חובתנו להקשיב לו. הקשבה, כבוד ואמפתיה הם הבסיס לאבחון וטיפול יעיל ואיכותי.

כתבתנו לענייני שבלוג מציגה - קוסמטיקה קוריאנית

רשומה מאת ענבר מאירסון, כתבתנו לענייני שבלוג.

צילום - אייל בארי

 קוסמטיקה קוריאנית

גיליתי את העולם הזה לא מזמן, דרך לקים קוריאניים, ומיד עלזתי. המוצרים איכותיים ומעניינים, המחיר נמוך באופן מגוחך, וכולם באים באריזות מקסימות, חמודות, מהממות, מנצנצות ועם חיות חמודות.

יש הרבה חברות והמון מוצרים, אבל לא המון ביקורות ברשת, ועוד פחות מזה ביקורות באנגלית. מצד אחד מדובר בסיכון, מצד שני- במחיר כזה, אני מוכנה להסתכן. הרבה מהמוכרים באיביי גם מוסיפים דוגמיות חינם להזמנות, וזה בונוס נחמד- יכול להיות הכל בין שקיק התנסות לבין פלסטר עם הלו קיטי. בקיצור- אני מתה על קוסמטיקה קוריאנית. היא זולה, איכותית, וחמודה במיוחד. ממליצה לכולן לנסות אותה במהרה!

כמה ביקורות ותמונות, כדי שתצווחו בחדווה..

מה – Pocket Bunny sleek mist – גירסת כרוב, אננס ולימון
מי -  Tony Moly
אופן הגעתו אליי –  קניתי באיביי
כמה -  כ 9$
דבר היצרן – מכיל מים קלטיים נקיים מצרפת שטוהרו על ידי אבנים עם מינרלים [??!]. תמצית פירות לבנים וירקות, מועיל לשליטה על בלוטות החלב, גורם לעור רענן.
מי נגד מי ולמה – תרסיס מים עם תמצית כרוב, אננס ולימון, שמגיע בצורת ארנבון חמדמד. התרסיס מרענן וכיפי עם ריח פירות נעים, בעיקר בימי הקיץ הנוראיים שבהם שואפים למקלחת כל חמש דקות. בקיץ אני מסתובבת איתו בתיק תמיד ומתרעננת בחדווה. לא שמתי לב לשיפור בעור או משהו, אבל לא באמת חושבת שלזה הוא מיועד. יתרון נוסף- אפשר להבריג החוצה את ראש הבקבוק, ולשים בפנים כל נוזל אחר אחרי סיום המוצר- מבושם לתרסיס פלפל.
שורה תחתונה – תרסיס מים נעימים עם ריח טוב לריענון בשעות החום בקופסת ארנבון. מומלץ לקיץ!

מה – Lovely ME:EX Mini Pet Perfume Hand Cream – גירסת sweet fruits
מי -  The Face Shop
אופן הגעתו אליי – קניתי באיביי
כמה -  כ 5$ [15 ₪]
דבר היצרן – עיצוב חמוד, גודל קומפקטי. לחות גבוהה! אפס דביקות! ספיגה מצויינת! טקסטורה אוורירית אך מכילה לחות גבוהה והזנה גבוהה, שמשאירה את הידיים רכות ומשייות.
מי נגד מי ולמה – אריזה קטנה של קרם ידיים מצויין בעיצוב חיה חמודה. יש ארבע גירסאות- דוב לבן בריח טלק, פנדה אדומה בריח פירות, חתלתול בריח פרחים לבנים, וכלבלב בריח פרחים פירותיים.
הקרם נעים למגע בריח פירות קל, נספג מהר ולא מרגיש שומני או מגעיל. העור מרגיש רך וחלקלק יותר אחר כך, והריח עדיין נמצא אבל באופן קלוש, כמו חלום שהתעוררת ממנו אבל עדיין זוכר את הפנדות. הקופסה חמודה נורא עם פתיחת הברגה, כך שאין חשש להחזיק אותה בתיק, והגודל הקומפקטי באמת נוח.
שורה תחתונה – קרם ידיים מצויין עם ריח פירות באריזת פנדה אדומה סופר חמודה וסופר קומפקטית.

מה – Fresh Cherry Tint גירסת RD301
מי -  [ETUDE HOUSE]
אופן הגעתו אליי – קניתי באיביי
כמה -  כ 6$ [22 ₪]
דבר היצרן – לחות חלב דובדבן בצבעי דובדבן, כדי להדגיש את השפתיים בצבעי סומק טבעיים ולחות.
מי נגד מי ולמה – טינט לשפתיים שבא בארבעה צבעים- אני בחרתי באדום-ורוד RD301. הוא פשוט מצויין- נמרח בצורה שווה ונוחה, לא דביק בכלל ואחרי שמורחים אותו לא מרגישים בכלל שיש משהו על השפתיים! הטינט גם ממש עמיד- אחרי מריחה, עמד מצויין באכילה, שתייה, ונשיקות אינטנסיביות. הדבר היחידי שמנצח אותו הוא זמן- עמיד באיזור ה-6 שעות. בא באריזה יפה ואלגנטית שגם נוחה לנשיאה בתיק.
שורה תחתונה – טינט שפתיים מצויין ועמיד בפעילויות שפה, נעים למגע ונוח למריחה. מומלץ מאוד

מה – Petite Bunny Lip Gloss Bar- גירסת Juicy Orange
מי -  Tony Moly
אופן הגעתו אליי – קניתי באיביי
כמה -  כ 6$
דבר היצרן – מוצר חמוד אך מתוחכם- מקלות גלוס ארנביים ומקסימים, המרככים את העור, בעלי לחות גבוהה, נותנים צבע זוהר לשפתייך, ועשירים בפרוטאין.
מי נגד מי ולמה – שפתון ארנבון. מגיע ב9 צבעים, ולכל אחד יש פרצוף ארנב בעל הבעה שונה. המריחה נעימה ולשפתון יש כמות ניצנוץ קטנטנה וריח קלוש של פרי, ששניהם נחמדים מאוד. הצבע עדין ובעיקר מעשיר את צבע השפתיים בגוון שלו, והן אכן מרגישות רכות יותר אחרי המריחה.
שורה תחתונה – מקל שפתון עדין, נעים, וחמוד לגמרי.

רשומה אורחת - משולחנה של מעצבת

היום השבלוגרית האורחת מגיעה אלינו מהצד השני של הדלפק. זוהי טלי שרף-חזן, מעצבת אופנה נדיבת מידות המשלבת מחשבה עסקית וקהילתית עם צידה היצירתי באופן הנדיר למדי במחוזותינו. אני מקווה שתהנו לחטט מעט בראשה של אישה שבזכותה ובזכות דומותיה אנחנו יכולות לצאת מהבית בבגדים מחמיאים המשמחים ומתאימים לנו במקום להסתובב בעולם מחופשות לאהיל פוליאסטר בעיטור נחושתן פאייטים. 

רשימה משולחנה של מעצבת

כבר ארבעה ימים אני מתלבטת איך להתחיל את הפוסט ששרונה הציעה לי לכתוב. תנו לי חתיכת בד ומיד אני רואה לנגד עיני מה הוא יכול להיות, אבל לשבת לכתוב פוסט זה כבר אתגר גדול. 

תמונת פרופיל של טלי שרף-חזן, כי אני אוהבת להשוויץ בחברות היפות שלי

קצת עלי: אני טלי שרף-חזן, המעצבת והבעלים של ״טליה״, סטודיו אופנה לנשים מלאות חן. אני עצמאית כבר 6 שנים. את ״טליה״ הקמתי לפני כשנתיים אחרי שאזרתי אומץ ללכת עם החלום הגדול שלי - להלביש נשים אמיתיות שאוהבות אופנה ואוהבות את עצמן. הסטודיו והחנות שלי נמצאים בבית טפר, תל אביב, כמו כן אני משווקת לבוטיקים מובחרים ברחבי הארץ. 

עיצוב לנשים מעל מידה מסוימת מצריך ידע מקצועי והבנה מעמיקה של גוף האישה והצרכים שלה. הורגלנו לחשוב שחולצה חייבת להיות שחורה וחסרת גזרה, התרגלנו לאפליקציות המיותרות, התרגלנו לעלבון שכרוך ביציאה למסע שופינג. ונמאס לי, אני רוצה להתלבש איך שבא לי! אני רוצה להיות יפה ולהרגיש טוב עם הבגדים שאני לובשת, למרות שאני לא מידה 36. עם הזמן אני מגלה שיש עוד הרבה שחושבות כמוני. ובשביל זה אני כאן, עושה את מה שאני עושה.

צילום של עדי פרץ מקולקצית חורף 2012. סטיילינג אנה לוקצקי ,דוגמנית גילי אלבז

אישה צריכה להכיר את הגוף שלה ואת המבנה שלה, בגיל מסוים ומעל מידה מסויימת מבנה הגוף הוא מה שקובע. כולנו שמענו את המושגים האלה- גזרת אגס, שעון חול, תפוח ועוד ועוד. תקראו לזה איך שתרצו, אלה בסך הכל שמות חביבים לתבניות של חוקי לבוש.

הטיפים שלי לשופינג במידה גדולה

• הכירי את מבנה הגוף שלך, את הצבעים שמתאימים לך ואילו גזרות מחמיאות לך, יש הרבה מידע ומאמרים באינטרנט, עשי מחקר קטן וצאי לדרך.
• פתחי את הארון וראי מה חסר לך – אני ממליצה לבנות מלתחת בסיס איכותית בצבעים נייטרלים (ג'ינס טוב, ג'קט מחמיא, מכנסיים נכונים, שמלה מנצחת..) ובכל עונה להוסיף פריטים של טרנד, חשק וצבע.
• לא להתפשר – אם את לא מרגישה שלמה עם הבגד, אל תקחי אותו. בגדים נועדו בשביל שנלבש אותם, לא כדי לשכב בארון שלנו.
• קחי איתך חברה טובה, מישהי שמפרגנת וגם אומרת את האמת, מישהי שאת מעריכה את הסטייל שלה עדיפה.
• סדר בארונות – מה שלא נלבש כבר שתי עונות, כנראה לא ילבש לעולם. תרמי את הבגדים, תמיד יש מי שצריך.
• אתגרי את עצמך – פעם בעונה קני פריט מיוחד שלא היית קונה בדרך כלל (לפני שאת משלמת עליו, חשבי עם מה מהקיים ניתן לשלב אותו זה יבטיח את השימוש בו).
• וחוץ מזה – אופנה זה כיף. אנחנו נשים, זה בטבע שלנו.

צילום של טלי שרף-חזן מקולקצית חורף 2013. דוגמנית (וחברה אהובה של טלי) רעות בוכניק

לסיום, נתבקשתי לענות על השאלה מדוע בגדי מעצבים ישראליים יקרים כל כך? התשובה מורכבת ואני לא בטוחה שאצליח לענות עליה. קשה להשוות מעצב שמייצר 150 יחידות ממוצר כלשהו לרשת שמייצרת 20,000 יחידות ממוצר אחד. העלויות אחרות. כשמקפידים על איכות החומרים, על איכות הגזרה ועל איכות התפירה זה עולה יותר. כשמייצרים בארץ ולא בסדנת יזע סינית, זה עולה יותר. עד שהבגד מגיע לשקית של הלקוחה הוא עובר 6-10 אנשים - מעצב, תדמיתן, גזרן, תופר, בקרת איכות, שיווק והפצה ובסוף גם מגיע למוכרת בבוטיק. לכן  אישה שרוצה ללבוש בגדים מיוחדים  שאין לכולם, יודעת שתאלץ לשלם יותר.

השאלה האמיתית בעיני היא מה זה יקר? לדעתי, הרבה יותר יקר לקנות הרבה בגדים זולים שנזרקים לפח אחרי חודשיים מאשר לקנות פריט אחד איכותי וקלאסי שמחזיק מעמד זמן רב יותר. גם חסכוני, גם אקולוגי וגם עזרת לעסק ישראלי שמאחוריו עומדים הרבה עובדים וספקים ומשפחות ישראליות שמתפרנסות מזה.

כולי תקווה שהצלחתי להעניק לכן כמה נקודות למחשבה ותודה לשרונה על ההזדמנות והפירגון.

על החתום, 

טלי

רשומה אורחת - איך להתלבש כשאת עובדת מהבית

רשומה זו נכתבה בידי רחלי זוסימן, חברתי האהובה. כשביקשתי מחבריי לכתוב רשומות אורחות לבלוג לרגל פסטיבל ניתוחים זה אחלה רחלי התנדבה מיד לכתוב על נושא שהזנחתי בשבלוג עד כה, ושמחתי מאד על ההזדמנות לפנות סוף סוף ישירות גם לאמהות שבין קוראותיי. אז הנה היא רחלי, ולחיי האמהות והאמהות שבדרך!

לבוש לנשים העובדות מהבית

בסרט "אבדון", ג'ייק (טום קרוז) ו-ויקה (אנדריאה רייזבורו), גרים במעין מגדל פיקוח. ויקה היא קצינת תקשורת ולמעשה עובדת מאחד החדרים במגדל. בסרט מתוארת שגרת הבוקר שלהם, הכוללת ארוחת בוקר, ספורט, מקלחת וכמובן התלבשות לעבודה. השחקנית צועדת למרחב העבודה שלה על עקבי סטילטו, בשמלה אפורה מהודרת, מאופרת וכל שערה במקומה.

כפרילאנסרית העובדת מהבית, ואימא, כל מה שיש לי לומר על זה הוא: כן, בטח.

כשעבדתי במשרד גם אני הייתי מתלבשת ככה, אבל מאז שעשיתי את המעבר לעבודה מהבית, ומכיוון שבמסגרת עבודתי אני עובדת מול מחשב ולא פוגשת אנשים או לקוחות, אני מתלבשת, ובכן, בבגדי בית. כלומר פיג'מה.

הבעיה מתחילה כאשר מגיעה השעה ללכת לקחת את הבן שלי מבית הספר. כל דקת עבודה היא דקה יקרה ואין לי כוונה לבזבז אותה על התלבשות והתפנפנות. כתוצאה מכך אני מוצאת את עצמי יוצאת מהבית במראה שרחלי-שעבדה-במשרד בחיים לא הייתה מאשרת אותו.

כשמדובר בהליכה לבית הספר, עוד אפשר לומר שזה לא כזה סיפור גדול. הבעיה היא שהשלוכיות הכללית הזו מתחילה לגלוש לעוד שעות ביממה, ובסופו של דבר אני מתחילה להרגיש ש, ובכן, - אני מאבדת את זה. ויתרתי על אופנה וייצוגיות לטובת הנוחות.

מה עושים? איך שומרים על הנוחות מחד ומוותרים על מראה ה"כרגע קמתי משינה" מאידך?

לאחר שהקדשתי לנושא מעט מחשבה, הגעתי למסקנה שהפתרון נמצא בבגדי בית בצבעים קלאסיים שנראים מספיק ייצוגיים כך שאפשר לצעוד איתם גם מחוץ לבית, כאשר מעליהם מוסיפים שכבות של אקססוריז שנלבשים בשנייה אבל משדרגים את המראה.

להלן הצעת הגשה לאם העובדת מהבית בחורף – מכנס יוגה מבד נעים, שצבעו השחור וגזרתו הטובה גורמים לו להראות כמכנס לעבודה במשרד. חולצות רכות ונעימות בצבעים ובמראה קלאסי, וקרדיגן כהה. אני תמיד נועלת כפכפי אצבע בבית.

ונגיד שעוד דקה הצלצול ואת חייבת לרוץ לבית הספר – את פשוט חולצת את הכפכפים ומחליפה בנעלי סירה, עונדת שרשרת מגניבה (שפם בריטי!) ואת כבר במעלית.

כל זה טוב ויפה, אבל בחורף באמת יותר קל. יש קרדיגנים ומעילים שיכולים להסתיר בקלות כל פיג'מה מוכתמת שהיא. מה עושים בקיץ, שבו בכל יציאה מחוץ למזגן וצעידה לבית הספר משוועת נפשי למעט צל או לפחות איזה משב רוח רענן. כיצד תתלבש לה אמא מיוזעת, כאשר בגדים ארוכים הם לחלוטין לא אופציה, שלא לדבר על שכבות?

גם כאן הפתרון הוא כנראה בשמירה על המראה הקלאסי. מכנסי ברמודה כהות וחולצות טי לא שלוכיות – מתאימות לעבודה מהבית בנוחות.

צריכה לצאת? בעיקרון אפשר לצאת גם ככה. אני מעדיפה להחליף את הכפכפים בסנדלים שנוחות יותר להליכה. אפשר לשדרג עם שרשרת, וכמובן בל נשכח את משקפי השמש והכובע.

הצלחתי להוכיח לעצמי שאפשר לזנוח את מכנסי הטרנינג ואת הקפוצ'ון. המשותף לכל האאוטפיטים האלו, ברם אולם, הוא ששערות החתולים שמכסות אותם מסגירות בדיוק איך ואיפה את מבלה את רוב היום שלך.

רשומה אורחת - האקונה בטטה

השבלוגרית האורחת היום היא ואן דר גראף אחותך (ונראה אתכם מוכיחים שלא) הידועה בכינוי הילה בניוביץ'-הופמן. היא אחת הכותבות הפמיניסטיות המוצלחות בישראל, לטעמי, והחביבה עלי באופן אישי. היא מתרגמת וכותבת בעלת תואר שני בלימודי מגדר. הכתיבה שלה אינטילגנטית, ובהומור ואומץ נדירים היא מישירה מבט למציאות בלי למצמץ ואומרת לה תראי אוגר!

האקונה בטטה

גילוי נאות: כותבת שורות אלה אינה מדענית, רופאה, או פיזיקאית חלקיקים. עם זאת, ומבלי להתרברב, בדרך פתלתלה של ניסוי ותעייה הצלחתי במהלך השנים לנסח חוק חשוב מאין כמוהו לקיום האנושי בקוסמוס, הלא הוא "החוק הראשון של קניות בגדים לנשים שמנות" - או אם תרצו, בשמו האחר, "עיקרון הגרויסע-תוכעסיטיס".

העיקרון הוא זה: לעולם אל תקנו בגדים במקום שמסרב להודות בזה שאתן שמנות, ואפילו עושה מאמצים כבירים, שמיניות באוויר וצוקהארות הפוכות כדי להסתיר עובדה זו. אם תעשו זאת, תמצאו את עצמכן עטופות חסרות ישע בעיצובים סבוכים וחסרי פשר שמשלבים הדפסים, נצנצים, פרנזים, כיווצים, שסעים, זיקוקי דינור ומסרים זן-בודהיסטיים בלועזית. לכל אחת מאיתנו, דומני, היתה פעם בארון לפחות חולצת-אוהל או שמלה אחת עם ניטים ונצנצים פזורים במקומות אקראיים, פרצוף של נמר מופתע מקדימה, שסע בשרוול וגומייה בצווארון, ומסר מודפס בפסבדו-אנגלית לאמור "To live is to be live" או "To life is to love" או משהו כזה, כמיטב דמיונו הפרוע של המפעל בסין/קמבודיה/תאילנד שיצר את החולצות.

העניין הוא שאני דווקא מאוד אוהבת שמלות, רק שונאת ללבוש אותן, כי אני לא אוהבת להרגיש כמו בטטה עטופה בנצנצים. אם הייתי אוהבת להרגיש כמו בטטה מנצנצת, הייתי פשוט עוטפת את עצמי בנייר אלומיניום וקופצת לתוך התנור מחומם מראש ל-200 מעלות. אבל אז, לפני כשנה, קרה משהו ששינה לחלוטין את דעתי בענייני שמלות, והוכיח לי שיש גם אנשים שחושבים שלא חייבים לבצע להטוטים קסומים כדי להפוך אישה שמנה לערימה מהלכת של טריקים ויזואליים כדי להסיח את דעתו של המתבונן מהעובדה שהיא, ובכן, שמנה.

חברתי הטובה מורין לקחה אותי לחנות בגדים למידות גדולות, שם הצלחתי לרכוש בלי ייסורים רבים מדי שתי חולצות נאות. בשלב מסוים העירה מורין, "הי, יש פה שמלות ממש חמודות. אולי תנסי אחת?" – "שמלות זה פויה", השבתי לה בנועם, "כל מטרתה של השמלה היא להפוך אותי מאישה רגילה, בעלת מידה סבירה כלשהי של כבוד עצמי, לבטטה מקושטת בכיווצי בד משונים עם נצנצים, שסעים ושאר הסחות דעת. וזה גם לא נוח." – "אגיד לך מה, בטטה יקרה שלי", כך מורין בתבונתה הרבה, "נסי ללבוש אחת, ואם לא ימצא חן בעיניך, את לא חייבת לקחת אותה." מרמרתי וגרגרתי מעט, אך בסופו של דבר ניסיתי למדוד את הזהו.

להפתעתי העצומה, גיליתי שיש גם יצרני שמלות למידתי שזנחו את תיאוריית הבטטה המקושטת, כך שמה שלבשתי בתא המדידה היה פריט לבוש הגיוני, מבד רך ונוח, בגזרה פשוטה שגלשה סביב גופי. על כן העזתי לצאת מתא המדידה ולהסתכל במראה. לנגד עיני נגלתה אישה שמנה, לבושה בשמלה נאה ועדינת-הדפס, שעטפה ברכות את חמוקיה, כמו אומרת: "תראו, יש פה אישה במידות גדולות, והיא לובשת שמלה". על כן השמלה נרכשה. שבוע לאחר מכן גם העזתי לצאת איתה מהבית למקום ציבורי, והעולם לא עצר מלכת.

כיום מלתחתי מתהדרת בארבע שמלות שלמות. כולן באותה גזרה פשוטה, פחות או יותר, שמלווה בעדינות את הקימורים הטבעיים של גופי ולא מנסה לכווץ או להסוות אותם. מה אנו למדות מכך? כמה דברים:

1. חבל לוותר על שמלות רק בגלל שמעצבים מסוימים חושבים שחמוקיים זה דבר שיש להסתיר בכל מחיר.
2. הגוף שלי, בעצם, הוא לא דבר רע כל כך, על אף גרויסע-תוכעסיותו.
3. מורין היא האישה הכי חכמה בעולם.
4. מממ, בטטה בתנור.

שלכן באהבה, ואן דר גראף אחותך, שונאת שמלות לשעבר

רשומה אורחת - ארון הבגדים החתולי

קוראים יקרים, בזמן שאתם קוראים רשומה זו אני לובשת חליפה ירוקה חד פעמית ומתגלגלת לחדר הניתוח, לניתוח בידי השמאלית (חשוב לגוון). מאחר וכך, ומאחר ואיני רואה את עצמי עושה משהו בימים הקרובים שאינו כולל אנחות קורעות לב, שינה ובליעת כדורים נגד כאבים ו\או מרק, הזמנתי כמה מהכותבים החביבים עלי לפרסם פה רשומות אורח.

הראשונה בין הכותבים האורחים היא בריי. בריי היא בלוגרית מחוננת השולחת כפה במגוון עיסוקים אחרים, ביניהם אמנויות לחימה, עיצוב פנים, פתיחת מקררים ונשיכה חופשית. בנוסף לכך, היא חתול. קבלו אותה!

ארון הבגדים החתולי

עם כל הכבוד לכמה שקשה למצוא בגדים כשאת שמנה, תנסו למצוא בגדים כשאתם חתולה! משום מה אנשים חושבים שרק כי חתולים הם חתולים וכל מה שהם עושים כל היום זה לישון, לאכול ולהרוס את הרהיטים זה אומר שהם לא יכולים להתעניין באופנה, אבל אין טעות גדולה מכך. ולכן החלטתי לשנות את הסטיגמה ולתרום קצת מחוכמתי האינסופית ומחוש הסגנון הנעלה שלי.

דבר ראשון שחשוב לכל חתולה – וגם חתול, אני לא מפלה – זה לדעת איך לבחור בדים איכותיים. אז הנה כלל כפה בשבילכם – בד טוב הוא לא סתם כל בד רך ונעים, אלא כזה שסופח אליו פרווה באופן השלם והיסודי ביותר. איך יודעים אם הוא עושה את זה? אין מנוס מתהליך של ניסוי וטעייה. מלבד התוצאות שאתם רואים בשטח, אפשר גם להיעזר באדם שלכם. אם הוא נכנס להיסטריה בכל פעם שאתם מתקרבים לבגד מסוים, כנראה שבחרתם נכון (ובכל זאת רשימת המלצות קצרה: כותנה ופליס שולטים!).

דבר שני שחשוב הוא כמובן התאמת צבעים. אז נכון, אפשר לנמנם גם על בגד שתואם במדויק את צבע הפרווה שלכם, אבל מה הכיף בזה, תגידו לי? הרעיון הוא שיהיה כמה שיותר קונטרסט, כדי שכשתשירו את הפרווה שלכם (ואין ספק שזה יקרה), יישארו עדויות בולטות לכך. אז אם אתם שחורים, תמצאו אדם שאוהב ללבוש בגדים לבנים ולהפך. ואם אתם מרובי צבעים כמוני, ברכותיי – יש  לכם הרבה יותר אופציות.

דבר אחרון להפעם, ואין מספיק מיאו בפי להדגיש את חשיבות העניין – תמצאו מרכך כביסה שאתם אוהבים ותישארו נאמנים לו. אתם תריחו אותו הרבה, אז כדאי שזה יהיה ניחוח שנעים גם לכם וגם לאדם שלכם, כי זה יוריד לו קצת את החשק לצרוח עליכם כשתקפצו עליו מדיפים ריח רענן של כביסה נקייה.

בררריייי

מה לבשתי היום:

נ.ב. המחשבה היומית להיום – סוף מעשה במחשבת חתולה

כתבתנו לענייני שבלוג מציגה - או פי אייייי קרמבה!

זוכרים שלפניי כמה חודשים שאלתי בדף הפייסבוק של השבלוג מי מעוניין להתנדב כשבלוגר אורח וללכת במקומי לאירועים שאין לי זמן ללכת אליהם בעצמי? ובכן, הנה הרשומה הראשונה שנכתבה במסגרת זו.

מאת ענבר מאירסון - כתבתנו לענייני שבלוג

צילום - אייל בארי

ענבר מאירסון התנדבה ללכת במקומי לאירוע של חברת הלקים OPI שנערך בשעת צהרים בה שבלוגריות עובדות לפרנסתן, ללגום הפוך ומאפים ולעבור מניקור מפנק במקומי ולכתוב על זה לפי הנחיות שקיבלה ממני. ענבר התמודדה יפה עם המטלה וצורפה לצוות הקטן אך האיכותי (שכולל כרגע אותה) של הכתבים לענייני שבלוג. מעוניינים להצטרף גם? כתבו לי בדף הפייסבוק. ועכשיו לסקירת הלקים של ענבר.

מה – לק Peace & Love & OPI, מקולקציית סן פרנסיסקו, סתיו 2013
מי – OPI
אופן הגעתו אליי – בקבוק מיני מתנה באירוע יח"צ של השקת המותג ברשת אפריל
כמה – 65 ש"ח באפריל, 7-9$ באיביי
דבר היצרן – מתואר כלק מרווה וחציל הולוגרפי
מי נגד מי ולמה – לק יפיפה. בניגוד למה שהיצרן מצהיר, זה לק דואוכרומי מטאלי נפלא, שמשתנה לפי התאורה מאפור לטורקיז לסגול לירוק, וכל אחד מהם פשוט מהמם. אטימות מלאה בשתי שכבות, החזיק מצויין 4 ימים ואז הורדתי אותו כי קשה לי בלי שינוי. המריחה היתה נעימה, עם מעט קרחות בשכבה הראשונה אבל זה התאזן לגמרי בשכבה השניה.
שורה תחתונה – לק ורסטילי ופשוט נהדר. כבר הזמנתי לי בקבוק בגודל מלא.

מה – לק Polka.com, מקולקציית יורו-סנטרל, אביב 2013
מי – OPI
אופן הגעתו אליי – קניתי באיביי
כמה – 7-8 $
דבר היצרן – קולקציה המשלבת בין מטאליות לבין צבעים בהירים ושובבים
מי נגד מי ולמה – לק גליטרים, עם גליטרים משושים בצבע ורוד סגול לילך וטורקיז, עם מיקרו גליטרים בסגול לילך. נמרח מצויין בשיטת ה-Dabbing, במריחה רגילה הגליטרים נערמים ויש חורים. נראה מצויין על לקים בהירים וכהים ומנצנץ בחדווה.
שורה תחתונה – יפה וכיף, אך יש למרוח בזהירות.

מה – מחזק ציפורניים Matte Nail Envy
מי – OPI
אופן הגעתו אליי – קניתי באיביי
כמה – 8 $
דבר היצרן – מחזק עם פרוטאין חיטה וסידן, נגד ציפורניים מתקלפות, נסדקות ומתפצלות. יכול לשמש כבסיס ללק או כטיפול לחיזוק ציפורניים.
מי נגד מי ולמה – הציפורניים שלי היו מאוד חלשות, עקב 20 שנה של כסיסתן. המחזק הזה פשוט מופלא! הציפורניים שלי הרבה יותר עבות, גדלות הרבה יותר מהר, מרגישות חזקות יותר וכמעט ולא נשברות. הבעיה- בניגוד להצהרת היצרן, לא עובד טוב בתור בסיס ללק. לי גורם לקילופים תוך יום-יומיים, לא משנה איזה לק שמתי ואיזה top coat. בשבילי זו לא בעיה כי אני גם ככה מחליפה לק כל יומיים, והיתרונות שלו כמחזק עולים פי כמה וכמה על כל בעיה שלו כבסיס.
שורה תחתונה – מחזק ציפורניים מצויין וקסום שמחזק לחלוטין אפילו את הציפורן הדקיקה ביותר.

מה – שמן אבוקדו לחידוש העור והציפורן Avoplex
מי – OPI
אופן הגעתו אליי – מתנה באירוע יח"צ של השקת המותג ברשת אפריל
כמה – 6-10 $ באיביי
דבר היצרן – מעניק לחות ומטפח את הציפורן והעור מסביבה. יש לעסות טיפה אחת של השמן לכל קוטיקולה של הציפורן פעמיים ביום.
מי נגד מי ולמה - שמן לריכוך וטיפוח הקיוטיקלז והציפורניים. בא בבקבוק לק רגיל עם מברשת, מה שמקל על המריחה. הקיוטיקלז שלי מאוד יבשים ובעייתים והרגשתי שיפור משמעותי אחרי שימוש במוצר, הם התפצלו הרבה פחות והיו רכים ונעימים. שימוש פעמיים ביום מומלץ למי שהעור שלה ממש יבש, לאחרות יספיק פעם ב.
שורה תחתונה – מומלץ לשימוש למי שהעור מסביב לציפורניה יבש ומעצבן.

מה – מסיר לק מהיר בצנצנת
מי – אפריל
אופן הגעתו אליי – מתנה באירוע יח"צ של השקת המותג ברשת אפריל
כמה - ???
דבר היצרן – מסיר לק מהיר, רק לטבול ולסובב.
מי נגד מי ולמה – התנסות ראשונה שלי עם מסיר הלק בצנצנת שנעשה כה פופולרי. התרשמתי לטובה, השימוש מהיר, נוח, וחוסך בלאגן. מושלם לנשיאה בתיק או להשארה במשרד לרגעי חירום של לק. בעיה יחידה - לא ממש מתאים להסרה של לק גליטרי [נצנצים]*, כי הם נתפסים בספוג וקורעים אותו.
שורה תחתונה – פתרון נוח ומהיר להסרת לק ללא ליכלוכיאדה.

* ראשית, לא אומרים נצנצים אלא ניצנוצאז'. שנית, גם המסיר המצוין של לייף בצנצנת לא מתמודד עם ניצנוצאז'. ושלישית, גם אני לא מצאתי את המחיר של מסיר הלק הזה. מוזר.

רשומה אורחת - איך הפסקתי לפחד וקיבלתי את משמניי

 אני קוראת  את הבלוג של שרונה כבר המון זמן. הגעתי אליו דרך הדבר הקרוב ביותר שאי פעם חוויתי למסע לגילוי עצמי שעליו רציתי לספר ברשומה זו. זה כבוד אדיר עבורי לחצות את הקווים ולכתוב היכן ששנים אני רק קוראת, זה קצת כמו ב"כח וידאו" כשהילד נכנס לתוך המסך בכדי להילחם ברשע לצידה של עגבניה עצומה... על מה דיברתי? אה כן, תודה רבה, שרונה, על ההזדמנות, ואני מקווה מאוד שזה לא ישעמם אתכם.

אין ממש דרך טובה לתרגם Fat Acceptance  לעברית. קבלת השומן נשמע כמו משהו שלוקחים בשבילו מספר בדואר והשלמה עם השומנים שובר שיניים. לצורך הטקסט הקצר הזה נראה לי שניצמד לקיצור האנגלי המקובל FA.

תנועת ה-FA היא תנועה פוליטית-פמיניסיטת ששורשיה, בדומה לתנועה לזכויות האזרח, בשנות השישים העליזות. כידוע, זו היתה תקופה בה כל מיני סוגים של אפליות עלו לדיון ורבים יצאו למחות על מה שנראה היה הגיוני כל-כך רק כמה שנים קודם לכן. בשנות ה-70 וה-80 העניינים הלכו יותר לכיוון הפמיניסטי והרדיקלי ובחורות שמנות יצאו לרחובות לשרוף חזיות גדולות.

הסיפור שרציתי לספר כאן הוא פחות אקדמי ויותר אישי והוא מתחיל ב-2008. באותה שנה רחוקה ישבתי בבית, ניסיתי למצוא נושא לתזה והייתי אומללה. הייתי שמחה לכתוב כאן שמקור אומללותי היה משבר הסאב-פריים, אבל לצערי הסיבות היו גשמיות הרבה יותר. האמת היא שפשוט עליתי המון במשקל. כלומר, תמיד הייתי שמנה, מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי הילדה השמנה, אבל דווקא במהלך התואר הראשון הצלחתי להוריד 20 קילו בעזרת דיאטה מאוזנת ונראיתי מצוין. והנה, כאשר הסתיימו שנות הכיף בדשא של הפקולטה למדעי הרוח, נראה היה שבבת-אחת העליתי חזרה את כל הקילוגרמים שהורדתי עד אז עם עודף של עוד עשרה קילו. אז ישבתי לי בבית אומללה ושמנמנה והטבעתי את יגוני בקריאה של חומרים שלא היו שימושיים בשום צורה לכתיבת התזה שלי. בוקר אחד נתקלתי בהארץ בכתבה קטנה עם הכותרת המסקרנת מרד השמנות. הכתבה עסקה בויכוח סביב השמנתה של השפית הטלוויזיונת נייג'לה לוסון.

מעבר לדיון עצמו (נשים עם חזה גדול מתפקדות לעיתים קרובות כ-TV FAT, כלומר כאלו שנראות שמנות בטלוויזיה, אבל בעולם האמיתי הן רזות למהדרין) נתנה הכותבת כמה לינקים לבלוגים מהפטוספרה (Fatosphere =Fat+Blogosphere), כלומר של כותבות בלוגים המשייכות את עצמן ל-FA. אני לא אדם ספיריטואלי ולא נוטה למיסטיקה, אבל עבורי היה מדובר בסוג של הארה. מאז השקעתי שעות אינסוף בקריאה אובססיבית של בלוגים של נשים שמנות וכך אני עושה עד היום.

דרך הבלוגים האלה גיליתי כמה אמיתות חשובות שהפכו לסוג של פילוסופיית חיים בשבילי. הבלוג המעמיק ביותר היה Shapely Prose של האמריקאית קייט הרדינג, כותבת מוכשרת, אם כי קצת מאריכה בדברים, שהקדישה עצמה לפילוסופיית FA הארדקור. היום הוא אינו פעיל, אבל הוא עדיין משמש עבורי כתנ"ך של ה-FA ואני עדיין פונה אליו כשהמצב קשה.

אם שרדתם עד לכאן אתם בטח שואלים את עצמכם מה הם אותם עקרונות? ובכן הנה.

1. להיות שמן זה לא מצב זמני (אני לא מדברת כאן על כל מי שהעלתה 10 קילו אחרי ההריון ותוריד אותם עד הקיץ). זה גם לא מחלה או נגע. אני נוטה לחשוב על זה כתכונה. כמו צבע שער, גובה או מידת נעליים. תגידו לי שיש לזה השלכות בריאותיות? אז אענה לכם שגם אנשים גבוהים סובלים מכאבי גב וג'ינג'ים צריכים להזהר מהשמש. זה המצב המולד שלי והוא מאפיין אותי כמו העיניים החומות שלי.
2. כפועל יוצא מהסעיף הקודם, השמנה אינה משהו שיש להילחם בו. אני יודעת שקשה מאוד לקבל את זה, כי אנחנו מעבירים חיים שלמים באמונה שגם אם כיום איננו נלחמים בשומן שלנו, יבוא יום ובדרך כלשהי נפסיק להיות שמנים. אבל לצערי זה פשוט לא נכון ואין בחורה רזה שמחכה לצאת ממני. רובן המוחלט של הדיאטות מסתיימות בזה שתוך 5 שנים אנשים מעלים את המשקל שהם הורידו בתוספת משמעותית.
3. מכיוון שאני לא אפסיק להיות שמנה אף פעם, ממש ממש חבל על כל אותם דברים שאני דוחה באופן מודע או תת מודע למועד שבו אפסיק להיות שמנה. קייט הרדינג מכנה זאת הפנטזיה של להיות רזים והיא כתבה על זה את אחד הפוסטים הנפלאים ביותר בבלוג שלה שצוטט לעייפה ברחבי הפטוספרה. היא מדברת בו על דרך חשיבה שמאפיינת המוני אנשים שנוטים לאמר, אני חייבת להוריד 20 קילו לפני החתונה, אני חייבת לרזות לפני שאלך לים, יהיה לי חבר כשאהיה רזה וכו'. בעצם זה די פשוט אם חושבים על זה: אל תדחו את מה שאתם יכולים לעשות היום לאיזשהו מחר וירטואלי שבו לכאורה תהיו רזים וכל-יכולים. המחר הזה כנראה לא יבוא ואתם תפסידו את כל הדברים הנפלאים שהייתם יכולים לעשות. אין שום סיבה לשבת על הספסל המטאפורי של החיים רק בגלל שאתם שמנים.
4. להיות שמן לא מקביל ללהיות לא בריא. אפשר לשאוף לאכול בריא, אפשר לעשות ספורט, אפשר להירשם לחדר כושר, לעשות יוגה, להיות טבעונים וכו', רק שהמטרה היא לא לרזות כתוצאה מכל הדברים האלה, אלא פשוט להרגיש טוב. זה מוזר בהתחלה, אבל אז מתרגלים.
5. אם קיבלתם את כל מה שאמרתי עד עכשיו, אפשר להפסיק את מערכת היחסים המתישה עם אוכל שאנחנו מנהלים כל חיינו. אוכל הוא לא מושחת או רע או  טוב הוא פשוט טעים או לא טעים ממלא או לא ממלא. תאכלו כשאתם רעבים. תפסיקו כשאתם מלאים. 

אם אתם רוצים לאמר משהו שסותר את אחד הסעיפים כאן אני לא יכולה להתווכח אתכם ויש ימים שבהם אני אפילו אחשוב בדיוק כמוכם. יש לי בעיות בריאות שקשורות ככל הנראה למשקל שלי. אני עדיין מרגישה אשמה לפעמים אחרי שאני אוכלת שוקולד ולעיתים אני אף מדמיינת איך זה מרגיש להיות מידה 40. חוץ מזה יש מלאנתלפים דברים שאני לא אוכל לעשות אלא אם כן ארד במשקל פעם, כמו לנסוע על סגווי, לצנוח ממטוס או אפילו לשבת בנוחות על הרבה סוגים של כסאות.

ואף על פי כן, מאז שגילית את דרך החשיבה של ה-FA החיים שלי טובים יותר. אני פוחדת פחות. התחתנתי, ילדתי ילד ואפילו סיימתי את אותה תזה ארורה. הייתי כלה שמנה, אקדמאית שמנה ואני אמא שמנה ואתם יודעים מה? זה בסדר בעיני, כי שחררתי את האחיזה בשאלת המשקל כשאלה המרכזית של חיי. יש דברים חשובים יותר לדאוג מהם, כמו איפה לעזעזל משיגים קצת בגדים במידות גדולות?

הכותבת משלימה עם משמניה

רשומה אורחת – משפחה חתולית שכזו

שמי לירון שבס. כשהייתי צעירה והגיונית חשבתי שהכי טוב למצוא מקצוע "רציני", כזה שגם יביא כסף, אז הלכתי ללמוד הנדסת מחשבים. ברקע תמיד יצרתי. היו לי תקופות שבהן ציירתי, פיסלתי, עיצבתי תכשיטים ועוד ועוד. סיימתי את הלימודים ומצאתי עבודה בהייטק. גיליתי שגם בעבודה ה"רצינית" שלי אני מתחברת לצדדים היצירתיים (וכן, יש כאלה). בנתיים החלטתי להגשים חלום ישן והלכתי ללמוד תפירה. הקליק היה מיידי: התפירה ואני, אני והתפירה. וככה חיינו: אני, המקצוע שלי והתחביבים שלי בשלווה ובנחת. עד ש...הפכתי לאמא.

כשהפכתי לאמא התהפך לי העולם. פתאום שעות הפנאי שלי שהיו מוקדשות ליצירה, הפכו לשעות אמהות. בסוף היום נפלתי מותשת במיטה, והיצירה נדחקה לפינה. בהתחלה לא הבנתי את גודל האסון אבל אחרי זמן מה, נפל לי האסימון. בלי יצירה, אני לא אני. רוצה יצירה, ועכשיו! אז החלטתי לעשות מעשה. תחילה הורדתי את אחוזי המשרה שלי בהייטק, ואז פתחתי עסק. עסק למה? למה שיבוא: תכשיטים, בובות, כתיבה, לימוד תפירה וסדנאות יצירה, בקיצור כל מה שאהבה נפשי. היום אני עושה הכל מהכל ונהנית מכל רגע. את תהליך היצירה שלי אני מתעדת בבלוג של דודה לירון ואת אהבתי לאופנה בבלוג האופנה שלי. בנוסף פתחתי חנות באטסי, וגם דף עסקי שדרכו ניתן לעקוב אחרי, והחיים יפים!

כשחברתי הטובה, אילנית, הייתה בהריון עם ילדה השלישי התחלתי לחשוב על המתנה שאכין לה. אין כמו להכין מתנה למישהו שאוהבים. היה ברור לי שהמתנה חייבת לכלול פינוקים לרך הנולד אבל גם לאחות והאח הגדולים. מכיוון שבתקופה האחרונה אני בשוונג של בובות חתולים, החלטתי לפנק כל ילד בבובת חתול משלו. ואם כבר 3 ילדים, אז חייבים גם זוג הורים...

התחלתי את הפרוייקט בבובת התינוק. היא קטנה ומתוקה ויש לה מוצץ נשלף וטיטול.

הבובה המתוקה הזו ישבה אצלי זמן מה על שולחן היצירה, ובכל פעם שנכנסתי לחדר ממש התחשק לי לחבק אותה.

הבובה הבאה הייתה עבור הילדה. כמה דברים היו ברורים לי מראש:

1. היא צריכה להיות ורודה
2. צריכה להיות לה חצאית מסתובבת
3. חייבים תלתלים

אז לבובת הילדה יש חצאית שאפשר להוריד ולהחליף צד.

לבובת הילד בחרתי אחת מבובות "שולה החתולה" שלי. או במקרה שלנו "שרול החתול". מדובר בבובת חתול שאוכל דג. הפה שלו עשוי מרוכסן ובתוכו יש דג (עכשיו אלפי אמהות נאנחות ואומרות הלואי והיה לילד שלי רוכסן בפה).

ונעבור להורים! אבא חייכן עם ידיים ורגליים ארוכות. בקצה הידיים יש סקוצ' על מנת שיוכל לחבר את בני המשפחה.

ואמא, מחבקת, חייכנית ומתולתלת.

 אין ספק שבין ההורים יש אהבה גדולה.

תמונה משפחתית לסיום

מזל טוב למשפחת חתולי!

פוסט אורח מאת לימור, זוכת הגרלת הסטיילינג עם רביד מנשה

כמובטח, הנה רשומה פרי עטה של לימור, שזכתה לפני מספר שבועות בהגרלת מפגש הסטיילינג עם הסטייליסטית רביד מנשה. הידד!

שלום, שמי לימור, בת 32. בשנים האחרונות אני סובלת ממה שנקרא "שחוריטיס נפוצה". זה התחיל עם המכנסיים (חשבתי שזה מרזה), התפשט לחולצות, נעליים, תחתונים ועוד ולפני שהספקתי להגיד בלאק ג'ק גיליתי שהשחוריטיס השתלטה עלי לגמרי. וככה זה נראה:

 

 

נכון, לא הכל שחור. יש גם אפור כהה, אפור בהיר, ולפעמים (בימים עליזים במיוחד) יש חולצה בהירה עם נקודות. שחורות. שהולכות עם מכנסיים שחורים.  בשיא המשקל שלי (מידה 50) פנטזתי לזרוק את כל הבגדים הכהים שלי לפח. עד היום, ממרחק של שתי מידות מטה, לא עשיתי זאת. זה מוזר, הרי צבעים בכלל לא מפחידים אותי. לראייה, בביתי אין ולו פריט אחד שחור. אפילו בחירת מסגרת לתמונה שחורה מעוררת בי אי נוחות. אז למה כשזה מגיע לבגדים זה אחרת? מה בצבע הזה נותן לי ביטחון? רביד הסטייליסטית הסבה את תשומת ליבי למשמעות ולמסר ששחור מעביר. מי כמוני, מעצבת גרפית במקצועי,יודעת במה מדובר. כשאתה לובש שחור, אתה לא באמת נעלם. זהו צבע מאוד בולט בסביבה הטבעית שלנו ומשמש בעיקר להעברת מסר של עוצמה, ביטחון ונוכחות. הכול חוץ מהסתרה והסוואה. בני בן הארבע מגדיר אותו היטב: זה צבע שמנצח את כל הצבעים האחרים. אז למה בכל זאת השחור נותן לנו תחושה, מעבר לאשליית הרזון, שהוא גם מעלים? אולי כי לא רואים בו פרטים. כמו החושך. השחור מטשטש את האינדיבידואל. שחור לחרדים, שחור לכיסויי הראש של המוסלמיות, שחור לנזירות. חומר שחור למחשבה.  

 

כבר דובר רבות על הקושי הגדול למצוא בגדים יפים בטווח המידות שלבשתי ועודני לובשת. קיוויתי שכשאדגדג את ה-44, אראה כאילו נתלשתי מעמוד הטרנדים החמים בווג. זה לא קרה. מה שאומר שהכל מתחיל בראש. זה לא משנה אם אתה רזה שמן (כלומר, עדיף רזה), העיקר שיהיה לך סטייל. וכאן נכנסות שרונה ורביד וההגרלה המשמחת. רביד קיבלה אותי בסטודיו הנעים שלה ואחרי שיחת היכרות ומדידת הגוף, אובחנתי כבעלת מבנה גוף משולש.  

מכאן והלאה התמקדנו בשני דברים. איך מדגישים את האזורים היפים בגוף שלי (מפתח צוואר, מותניים) ואיך מטשטשים את האזורים הפחות יפים (כלומר את הירכיים והישבן).

 

איך מטשטשים? בוחרים מכנסיים בגזרות גבוהות ((boot cut, wide leg, flare מבד יציב עם לייקרה. נמנעים מקישוטים, הדפסים, עיצובים באזור הירכיים.  

 

איך מדגישים? מאזנים את צורת המשולש ע"י יצירת שעון חול. בפועל זה אומר להדגיש את החלק העליון ע"י אביזרים שיסיחו את המבט מהירכיים, לבחור באורך נכון של חולצות, מחשופים כמו סירה או וי רחב, וסטים קצרים ושמלות באורך הברך. בנוסף דיברנו גם על חנויות, התאמת צבעים, נעליים (עקב קטן ונעל פתוחה ללא רצועות קולר), חזייה נכונה ומהם פריטי הבסיס שאני צריכה שיהיו לי בארון. רביד גם הדגימה לי בלייב את הטכניקה של הדגשת החלק העליון (ראו תמונה). צריך להודות: שעה וחצי זאת רק טעימה קטנה אבל טעימה שווה. למדתי הרבה תיאוריה, ועכשיו צריך לתרגל בבית.

אני חייבת להשוויץ ולומר שאני איירתי בשביל רביד את הלוח הזה

ניסיתי למצוא בין בגדיי פריט שיכול להחמיא לי לפי הטיפים שקיבלתי. מצאתי את שמלת היד השנייה הזאת שתמיד נרתעתי מהצווארון שלה. בראייה מחדש, דוקא עודף הבד שם מדגיש את החלק העליון. מה דעתכם?

המשימה החשובה שלי, אם לא ה, תהיה רכישת ג'ינס. אין לי ג'ינסים בכלל ואני ממש חולמת על לקנות אחד שגם יחמיא לי. חמושה בטיפים, צפויה לי משימה מיוחדת. פרטים בהמשך!

 

אני רוצה להודות שוב לשרונה ולרביד, זה היה נהדר ומקצועי! בנות יקרות, מקווה שזה עזר לכן ושנהניתם מהפוסט. לי זאת פעם ראשונה.  

 

באהבה, לימור

פוסט אורח - ילדים, היזהרו מעצי המשמין לי!

והיום חברים, חברה לכוחותיינו באלי חברתי המאממת!!!1 שהיא גם בלונדינית, גם חכמה וגם מנהלת פורום קינוחים ומנות אחרונות בתפוז בפוסט מרתיח במיוחד (אבל מה עוד חדש) על חוויות הקניה שלה במשמין לי. שמתאים בדיוק לבאנר שהכנתי אתמול לדף המכירות החדש שלי -

אבל שווה לקרוא, כי יש סוף טוב.

עד כאן דבר הבלוגרית

פעם, כשלמשמין לי קראו משמין לי ולא ראשי תיבות, הם הכריזו בריש גלי שהם חנות למידות גדולות.
באותה "פעם" יכלתי גם אני, במידה 48 שלי, להיכנס ולמצוא לעצמי בגדים בינות המדפים והקולבים, לקבל יחס נעים מהמוכרות, ולהרגיש שזה שאני שמנה לא אומר שאני בחיים לא אמצא בגדים נורמלים.
ואז קרה משהו רע ועצוב, עצוב ורע, רע ומשפיל ומגעיל שגרם לי להגיע להחלטה שמעכשיו אני מחרימה את משמין לh ואפילו שיש לי זיכוי של כמה עשרות שקלים מהם בארנק, מצידי שילך לפח או שאתן אותו למי שירצה, כי אני לא קונה שם שוב.

זה התחיל בתקרית לא נעימה לפני כמה חודשים. הלכתי עם אשתו של אבא שלי כדי לחפש לי איזה פריט לבוש שהיא תיתן לי במתנה. לבשתי חולצה שקנו לי ברשת שלהם מעט זמן לפני כן. הם כבר החליפו שם לראשי התיבות, והתחילו להחליף את הגישה. המידות הגדולות (48 ומעלה) הוחבאו במחסן ובקושי הופיעו על המדפים והמוכרות הפכו לבלתי נעימות עד כדי משפילות.

אני באתי בשביל לקנות מכנסיים, מצאתי מה שרציתי ורציתי ללכת לקופה. המוכרת ניסתה לשכנע אותי לקנות גם חולצות. אמרתי לה בנימוס "לא תודה, אני לא צריכה חולצות" כי קיבלתי זמן קצר לפני כן 4 חולצות חדשות. המוכרת מצידה החליטה לרדת נמוך כדי לשכנע אותי לרכוש עוד חולצה ואמרה לי "בחולצה הזו את נראית בהריון!". מעבר לכך שהייתי המומה, ההשפלה צרבה מאד. מילא בחנות של שחיפיות אם הייתי מודדת חולצה 4 מידות קטנה עליי. מילא, למרות שגם אז הייתי נפגעת מאד. אבל בחנות למידות גדולות?! את רוצה שאקנה או שאזרוק עלייך נעל?

הייתי צריכה לדעת כבר אז שלשם אני לא חוזרת, אבל לא בדיוק מצאתי מקום אחר למצוא בו בגדים...
עברה שנה, שוב קיבלתי מחברה חולצות שנקנו ברשת משמין לי, חלקן היו טובות לי וחלקת קצת פחות, ולא היתה לי ברירה אלא לחזור לשם ולהחליף את אלה שלא התאימו. הפעם חשכו עיניי - על המדפים מידות 42 עד 44-46. אין פריט אחד במידה 48 או 50 בסביבה. יש מבחר קטן של מידה 48 במחסן, ומבחר ממש מצומצם של מידה 50. מעל מידה זו לא תמצאו רבע פריט. עצוב? מאד.

מילא זה, אבל יחס המוכרות התדרדר כל כך. הבאתי איתי את שתי החולצות שרציתי להחליף. מדדתי אותן שוב רק כדי לראות מה אני לא רוצה. יצאתי מתא המדידה כי אין שם מראה והמוכרות פצחו במחמאות מזויפות שגם ילד בן חמש היה מבין שהן לא יודעות מה הן אומרות. זה קטע של הרבה מוכרות ולכן אני נמנעת מאינטראקציה איתן עד רגע הקנייה או אם יש לי בקשה מאד ספציפית.

הפעם, כיוון שידעתי שלא אמצא את המידות שלי על המדפים ואני זקוקה לעזרתן, באתי למוכרת וביקשתי שתראה לי אילו חולצות בסגנון X יש להם במידה 5 או 6. כשהמוכרת טרחה להתייחס אליי אחרי דקות ארוכות היא נזפה בי "תסתכלי בחנות ותראי מה את רוצה, זה מה יש!" אמרתי לה שאין בעיה, אם היא רוצה שאפרק לה את כל הערימות המקופלות שיש שם, כי אני לא יכולה לדעת מה יש שם, זה מה שאעשה. היא עשתה פרצוף, לקחה את הזמן והלכה איתי למחסן.

במחסן היא התחילה להראות לי חולצות שהיו ממש ממש רחוקות מהסגנון שביקשתי, ולא משנה כמה אמרתי לה – אמרתי לא X, ולא בצבעי השחור והחום, היא המשיכה להראות לי את הדברים האלה תוך כדי הערות "זה מה יש!". ברגע חסד היא חפרה ומצאה חולצה אחת בדיוק כמו זו שהחזרתי כי היתה צמודה מדיי, רק מידה אחת גדולה יותר, ואח"כ, אחרי שהתעקשתי, היא מצאה עוד חולצה שהתבררה להיות מוצלחת במיוחד, ולמזלי הגדול היתה בול במידה שלי ולא קטנה מדיי.

הלכתי לקופה כדי לבצע את ההחלפה, שוב חיכיתי לנצח, המוכרת ביצעה את ההחלפה והוציאה לי גם את הזיכוי על ההפרש במחירים בין מה שהחזרתי למה שלקחתי. ברגע זה היא עזבה את הדלפק. בלי לקפל את החולצות, בלי לשים בשקית. פשוט הלכה. קראתי לה וביקשתי שקית (את הבגדים קיפלתי לבד כבר כי מתתי לצאת משם ולא לחזור יותר). היא עשתה טובה וזרקה לכיווני שקית. חברה שלי פגשה אותי שם בשלב סיום הקנייה וכשיצאנו היא אמרה שיחס כזה היא לא ראתה בחיים. הסכמתי איתה כמובן.

כשאני חושבת על זה, אולי זה לא כזה עצוב שהם נהיו זוועה של רשת. שיתרסקו הם והבגדים בצבעי חום- שחור- בז'- לבן "אני אשה בת 30 שאוהבת להתלבש כמו בת 60" שלהם. אני איתם ג-מ-ר-ת-י!!! (לפחות עם סניף קניון מלחה ירושלים).

אבל, מתוך החרם הזה גיליתי פנינת חן ירושלמית שבה אוכל למצוא בגדים להבא. לפנינה קוראים טלי-טל וזו חנות למידות גדולות ובגדי הריון, אבל הפעם באמת מידות גדולות, והכל על המדפים. מעבר לכך, מדובר בחנות שיש בה הרבה בגדי מעצבים במחירים הוגנים, והבגדים יפים וצבעוניים ואני מוצאת שם לא פעם משהו יפה שמתאים לי, נעים לי ויפה לי. והיחס של המוכרות מקסים. מומלץ מומלץ מומלץ!

פוסט אורח - שיטת הטיהור בשמן של האוכמנית

שישו וגילו, קוראיי הבלוג, בשמחת האוכמנית! הואילה זו, המוכרת ואהובה על כולם מתרומתה המפתיעה להגרלת הלקים המוזרה של פיצי וברבי, לכתוב לבלוג על טיפול חדש שהפך לחלק משגרת הטיפוח היומית שלה. מי יודע, אולי אם נקפיד אף אנו על ביצוע השיטה המפורטת לעיל, נהיה גם אנו אוכמניות? שווה לנסות.

 אוכמניות (צילום אילוסטרציה)

עד כאן דבר הבלוגרית

מה זה OCM

בשיטת OCM לניקוי הפנים (Oil Cleansing Method, האינטרנט מלאה מידע בנושא למתעניינים) נתקלתי בפעם הראשונה לפני כמה חודשים בפורום של איפור מינרלי. התגובה הראשונה שלי היתה, כמובן, ספקנות מזועזעת (לנקות את הפנים בשמן? כטיפול בפצעונים?! גם לא אם ישלמו לי). אבל העדויות היו רבות ומרשימות, והשיטה קלה ופשוטה, ואני מתלהבת ונוחה להשפעה בכל מה שקשור בשיטות "עשי זאת בעצמך מחומרים לא צפויים". אז אמרתי, יאללה.

הרעיון של OCM (שיטת טיהור בשמן - שט"ש? טוב, אולי לא) הוא שפצעונים נגרמים מסתימה של בלוטות חלב, ועיסוי בשמן מאפשר המסה של הפקקים שנוצרים. או במילים אחרות, איכס. אפשר לכלול בתערובת השמנים גם שמנים מחטאים ונוגדי דלקת לטיפול באדמומיות הפצעונית שנוצרת אחרי הסתימה.

תערובת השמנים

יש ברשת אינספור מתכונים לתערובות שמנים שאפשר לערבב ולהשתמש בהן. הרעיון הוא להשתמש בשני סוגים של שמני מסאג' (שאפשר למצוא בפארמים ובחנויות טבע): שמני בסיס עדינים יותר שנמכרים בבקבוקים גדולים (לדוגמה שמן חוחובה, זרעי ענבים, שקדים, אפילו שמן זית) ושמנים ארומתרפיים שנמכרים בבקבוקים קטנטנים כי יש להם ריח חזק מאוד ומשתמשים רק בטיפות בודדות מהם (יש המון סוגים, לימון, גרניום, רוזמרין, אקליפטוס, לבנדר, מה לא.)

רוב התערובות שקראתי עליהן עושות שימוש בשמן קיק (castor oil) שנמכר דווקא בבתי מרקחת, פלוס משהו נוסף. אני משתמשת בתערובת של חצי שמן קיק וחצי שמן חוחובה, פלוס טיפה או שתיים של שמן עץ התה לחיטוי וכמה טיפות של שמן גרניום לריח (אבל בהחלט אפשר לוותר על הטיפות הנוספות ולהסתפק בתערובת הבסיס. לשמן עץ התה יש ריח מסריח למדי, ואם לא מוסיפים טיפות ריחניות אלא מסתפקים בתערובת הבסיס, יש לזה ריח די ניטראלי ונעים של... שמן). אבל אתם מוזמנים לקרוא על השיטה באתרים הרבים שדנים בה, ולמצוא רעיונות לתערובות נוספות.

אני מיחזרתי לצורך העניין מיכל עם משאבה של קרם לחות שנגמר (גם נוח וגם עושה נעימי בגב לכדור הארץ). הדבר הנוסף שצריך זאת מגבת פנים.

הצחיק אותי שזה היה במקור קרם לחות... נטול שמן.

המסאג'

הרעיון הוא לעסות את הפנים בשמן, בתוספת אדים חמים לפתיחת הנקבוביות. על פי השיטה הקלאסית זה כרוך בהנחת מגבת רטובה וחמה על הפנים, מה שבעיני מאוד לא נוח, נראה מגוחך וגם עדיין לא הצלחתי למצוא דרך לנשום דרך מגבת רטובה וחמה, כי אני לא סלמנדרה.

במקום זה בחרתי באטלטרנטיבה של עיסוי תוך כדי מקלחת, שדי משתלב לי בסדר הזמנים בלי להעיק יותר מדי. אני לא עושה את זה בימים שאני חופפת כי לא מרטיבים את הפנים כשעושים את המסאג', אבל בימים שאני עם כובע מקלחת זה עובד יופי. אז נכנסים למקלחת ולא מרטיבים את הפנים (או שכן מרטיבים את הפנים ומייבשים אותן במגבת, אם אתם מרגישים שאתם פשוט חייבים לשטוף את הפנים לפני.) מיבשים את הידיים במגבת היבשה, שופכים לכף היד כמות קטנה מתערובת השמן, משפשפים את כפות הידיים זו בזו ומתחילים לעסות את הפנים.

לא מדע מדויק. כמה שרוצים, בעצם.

זה... ממש נעים! כלומר, עיסוי של הפנים בשמן, מה יכול להיות רע. מעסים במשך כדקה, ואז ממשיכים בענייני המקלחת כרגיל רק בלי להרטיב את הפנים, ותוך כדי כך האדים עושים את שלהם. פעם פעמיים במהלך המקלחת מיבשים שוב את הידיים ומעסים קלות את הפנים (כמה שניות, לא יותר). בסוף המקלחת מרטיבים את המגבת במים חמים ככל שהעור סובל, סוחטים ומנגבים את הפנים להסרת שאריות השמן והאיכס. הפנאטים של השיטה טוענים שהעור נשאר מלא לחות נפלאה ולא צריך קרם פנים. אני טוענת שזה מיבש את העור יותר ממקלחת וצריך גם צריך קרם לחות אחרי. תנסו ותראו. את המגבת כמובן שוטפים / מכבסים היטב בין מסאג'ים. אבל הפנים יוצאות מאוד נקיות למרות שלא נשטפו וסובנו!

התוצאות

אני משתמשת בשיטה כבר כארבעה חודשים, פעמיים-שלוש בשבוע. התוצאות התחילו להתבטא אחרי כשבועיים. יש לציין שהעור שלי מעורב, כלומר גם יבש בחלקים מסוימים וגם שמנוניות ופצעונים באזור ה-T, אבל ממה שקראתי ברשת, ככל שהעור יותר שמן ויותר פצעוני, כך התוצאות יותר מרשימות. במקרה שלי, התוצאה בהחלט מרשימה כשלעצמה. עברתי משימוש קבוע במייקאפ על כל הסנטר והמצח במשך כמעט כל הימים בחודש, לשימוש אקראי, לא כל יום, וגם כשכן רק לכיסוי פצעון פה ושם.

עכשיו, אני יודעת שזה לא בדיוק הוכחה חותכת. יכול מאוד להיות שאין לשמן שום קשר לזה ושכל עניין "שמן ממיס שמן" הוא שטות מוחלטת. ההתנקות של הפנים מפצעונים לא קרתה במקרה, זה בטוח, אבל אולי זה פשוט בגלל העיסוי בלי קשר לשמן? אולי שגרת העיסוי גרמה לי להקפיד יותר על שאר שגרת הטיפוח, ולכן השינוי? בהחלט יכול להיות. אבל מה שבטוח שהמצב כרגע מצוין, והתוספת של העיסוי בשמן נעימה למדי ולא מעיקה, אז נראה לי שאמשיך. יכול להיות שאצל אנשים אחרים זה לא יעבוד באותה מידה, או בכלל לא, אבל בהחלט ממליצה לנסות, נניח למשך חודש, ולראות מה קורה. נסו ותיהנו! ודחוו על התוצאות, יהיה מעניין.