אתם יודעים מה ממש לא כיף? דלקת ריאות. דלקת ריאות זה לא כיף. אני יודעת שאולי סיפרו לכם כשהייתם ילדים איזה כיף זה כשיש דלקת ריאות, ונחנקים משטויות ואי אפשר לבלוע רוק כי זה כואב וכאלה אבל תנו לי לספר לכם שזה ממש לא כיף.
אחד הדברים שממש לא כיפים בדלקת ריאות זה שאנשים שחולים בה נאלצים לבטל שיעורי שחיה מהם הם נהנים בימים בהם הם יכולים לנשום באמצעות צמד הריאות שלהם. כל זה מרגיז כפליים כשחום אימים בחוץ וגם בפנים וכל מה שאתה רוצה זה שהצמרמורות יפסיקו לאיזה רבע שעה כדי שתוכל לטבול בבריכה וזהו, שלא.
בכל מקרה, מאחר
והחלטתי שהספורט שלי הולך להיות שחיה, התחלתי לחפש לי בגד ים בנוסף על זה הקיים והמוצלח שקניתי בחורף שעבר (המתכננים מראש יודעים שהכי זול לקנות בגד ים בחורף). מאחר ואני יודעת שזה מעניין הרבה מקוראותיי העגולות, החלטתי לגדל ביצים מפלדה ולתעד את תהליך המדידות. תנו לי לומר לכם שביצים מפלדה הן לא נכס כשמחפשים בגד ים.
גוטקס דאשתקד, נקנה בחצי מחיר במשביר לצרכן
יום אחד אחרי העבודה (אחח זוכרים את הימים שהלכתי לעבודה להתפרנס שם? זה היה לפני שחטפתי דלקת ריאות) נסעתי לקניון עזריאלי, אליו
נשבעתי לא להכנס יותר לעולם, כי זכרתי שיש שם גם משביר וגם סניף של ליה לונדון, שחברתי סיפרה לי שיש בו 60% הנחה. התברר, כמובן, שזו הנחה לבעלות כרטיס אשראי כזה או אחר בלבד ואני אקבל רק 50% הנחה, אבל מה ענין אמת בפרסום לכלי מיטה? ביקשתי למדוד את כל מה שיש במידה שלי, בזוכרי שלפני כשנה, כשהם עוד היו Women Only מדדתי שם כמה בגדי ים יפהפים שממש לא הייתי צריכה. מסתבר, שהימים ההם חלפו עברו להם יחד עם המבחר, היצרנים האיכותיים ומגוון המידות. היו להם שני בגדי ים בלבד להציע לי.
מדדתי ביקיני.
חמוד אבל ממש לא לענין לתלמידי שחיה שבאים במגע עם המורה שלהם כל מהלך השיעור.
וגם טנקיני.
סבבה אגוזים אם את בקטע של חזה שצונח עד הברכיים. מה גם שלא היה חלק תחתון תואם.
וכל זה במחיר "צנוע" של כמה מאות שקלים בלבד אחרי הנחה. אקיצר, יצאתי משם והלכתי למשביר. זו היתה טעות, כי מסתבר שזה הסניף הדוחה בייקום של המשביר (או לפחות, אני מקווה שאין להם סניף דוחה עוד יותר מזה). בגדי הים שם היו כל כך מבולגנים והמוכרות כל כך עסוקות בלרכל אחת עם השניה, שברחתי אחרי מספר דקות בלי למדוד כלום.
בשלב הזה הבנתי שעדיף שאסע ל
חנות המפעל של קוברה, בהרצליה. קניתי שם פעם לפני מאה שנים וזכרתי שיש להם מגוון גדול של דגמים. ובכן, לא היה מבחר עד כדי כך גדול במידה 48 (והמוכרת אמרה לי שכל הצבעוניים כבר נקנו בתחילת העונה) אבל בהחלט היה מה למדוד. לשמחת האנושות התאורה היתה גרועה כל כך שאין מה לצזנר אפילו, כל הצלוליטיס נעלם בחשיפת יתר, הורה!
חזיה מרופדת עם כתפיות מתכוונות וסלסולי בד חביבים. היה לי ולמוכרת ויכוח אם הוא קטן או טוב,
לדעתי הוא קטן ואני כידוע, תמיד מנצחת בוויכוחים עם מוכרים.
תנו לי ניצ תנו לי צאז' מה קיבלנו? ניצנוצאז' לא שומעים? ניצנוצאז'! ועוד הפעם ניצנו.. טוב הבנתם את הקטע.
נחמד? כן. טורקיז? כן. מסתיר בטנונים עודפים? כן. לטעמי? אה.
הוא סגול הוא סגול הוא סגול הוא סגול הוא סגול, הוא סגול הוא סגול!
ומי שלובש אותו - עגול, אממה - מחשוף טיפה גדול.
טוב לא באמת. סתם הוא נראה לי קצת פשוט מדי. מה גם שכולם עושים כל מיני כיווצי הסוואה על הבטן, אבל הבעיה שלי היא בירכיים, או ליתר דיוק - בחיבור של הירך והמותן. כלומר מה שנראה לפעמים בתמונות כאילו אני לובשת תחתונים קטנים מדי מתחת לבגד שאני מודדת, הוא פשוט מבנה הגוף שלי. כך שאני הייתי מעדיפה טשטושאז' בצד של הירך ולא על הבטן, אבל שוין. דווקא הצילום של זה שקניתי בסוף יצא שרוף לגמרי, ולכן אני אראה לכם אותו בלי שרונה. מחירו אחרי הנחה (יש הנחות גדולות על המותג קוברה, למרות שיש להם עוד כל מיני מותגים) כ-230 ש"ח.
חוץ מזה, למרות שאני לא הולכת הרבה לים, התפתיתי (הו מוכרת ערמומית!) למדוד את שמלת החוף הבאה. תסכימו איתי שאפילו בתמונה הגרועה הזו רואים כמה היא מחמיאה, והבד כזה נעים ורך וכיפי. היא נהדרת ושווה כל אחד מ-399 השקח"ים שעלתה לי. אני שוקלת לעשות מה שהמוכרת המליצה, ולקחת אותה לתופרת שתסגור את השכבה התחתונה על מנת להפוך אותה לשמלת יציאות מן המנין.
נו, מה הפלא שחטפתי דלקת ריאות אחרי שאני מסתובבת פה חצי עירומה כל הפוסט?? אני יכולה לשמוע את סבתא צועקת עליי ללבוש משהו כל הדרך מהקבר. יאללה סבתא, אני הולכת להכין לי תה. אם הייתם שומעים אותי עכשיו הייתם יודעים שיותר מכל אני דומה לכרובי בימים אלה, וזה לא ממש להיט. בטח ובטח שלא בביקיני ורוד עם נקודות.
