ובו אני לובשת בגדים למרות שחם מאד

מה שלומכם כרוביות וחמוצים? אני חולה תודה. יש לי חום וכאב ראש וכאב גב ואתמול גם כאב לי הגרון אבל למרבה השמחה זה עבר מהר. מאחר וכך, אין לי כח לכתוב וגם לא אייקיו ולכן, במקום לשתוק עוד כמה ימים, החלטתי להעלות מה לבשתי השבוע. מגניב נכון? בטח מגניב.

הנה לפניכם שתי תלבושות לימים בהם היה חשוב לי להתלבש נחמד ולהראות טוב למרות שחום אימים. הפתרון? כמה שיותר רגלים חשופות ובגדים שמכבידים על הגוף מעט ככל האפשר.

תלבושת א - אני לובשת

חולצה של טליה

גופיה ממרקס אנד ספנסר

חצאית מ-H&M (ישנה)

נעלים של נייקי

ילקוט של כיסים (ישן)

עגילים של דריוס מרזילי (ישנים)

משקפיי שמש של המשקיפה

צילום - נעמה נחליאל

קשה להבחין בכך בתמונות, אבל החולצה של טליה מנוקדת בכתמים לבנים ביניהם פזורים פה ושם כתמים ורודים עזים. את הוורוד הזה ביקשתי לתגבר עם העגילים הורודים שחורים זהובים האלה של דריוס והנעלים בשחור ורוד כתום ולבן מנוקד.

תלבושת ב - אני לובשת

חולצה של צילה

מכנסונים מגאפ

שרשרת של N2

תיק מרזילי

סנדלים של דורית בר אור לגולף

אני מאד מרוצה מהחולצה הזו של צילה. יש לה שרוולים תפוחים (היוש אן שרלי!) והיא בדיוק באורך הנכון. אני לובשת מידה 2 מתוך 6, כמדומני. לחולצת הפסים ציוותתי את שרשרת חולצת הפסים החביבה עליי.

את המכנסונים קניתי בסוף העונה של גאפ לפני כמה זמן. הם יושבים נמוך, כמו שאני אוהבת, יש להם כיסים עמוקים ונוחים והם עשויים מבד דמוי צוללנים אבל נעים להפליא, כך שהם עבים מספיק בשביל לשמור על צורה מכובדת מחד ונוחים לאללה מאידך. הסנדלים האלה, לעוסים ככל שסנדלי גלדיאטור עלולים להיות, נוחים מאד ומתאימים להרבה בגדים, קצרים וארוכים כאחד. נוח זו מילת המפתח, כבר אמרנו.

וכך מגיע לסיומו עוד פרק בתכניתנו הפופולרית מרחתי פוסט של עמוד בלי לכתוב כלום. לא יודעת מה אתכם, אבל אני מרגישה שהרווחתי כוס קפה ואיזה אקמול טוב.

היום, אגב, יצא גליון לאישה ובו ראיון איתי. תוכלו למצוא את הראיון בעמוד התקשורת של השבלוג, מיד כשתהיה לי סבלנות להעלות אותו.

תשקיף לקיץ 2014

שולם עליכם שמנמנים, שמנמנות ושמנמנים\ות של כבוד\ות. שמתם לב שחם? כן, גם אני שמתי. שמתי ואז לקחתי בחזרה, שמתי במקפיא ואחזור בעוד שעתיים להוציא. כי לב קפוא הוא מוצר חובה לבלוגרית ובטח ובטח כשבחוץ אפשר לטגן ביצה על עוברי אורח חפים מפשע.

אז איך מבלים ביום החם של השנה, אתם שואלים? ובכן אני נסעתי לאירוע המטריף של הקיץ שנערך מדי שנה במכון הרישוי. טסט חברים, טסט. כי אין כמו לעמוד שעה בתור בשיא החום ביום ראשון בבוקר ולקלל את הרגע שנולדת רק כדי שעוברי אורח ממש לא חפים מפשע ינסו לטגן עליך ביצים. מצד שני, היה שם במוסך ליד המכון, מין חלון ראווה גדול שאפשר לי לצלם מה לבשתי היום קטן והחלטתי שנלך על זה וגם נראה לכם (אני ותולעיי המעיים השמנות שלי) את המשקפים החדשים שכולם (לא באמת כולם) שואלים עליהם.

הנה תמונה שהחברעלייצים בדף הפייסבוק של השבלוג כבר ראו בבוקר, כי היה לי ממש אבל ממש ממש משעמם בזמן שחיכיתי לתורי.

אני לובשת

חולצה של רונן חן (מהקולקציה הנוכחית)

הג'ינס הקדוש של טליה 

הנעלים הקדושות משופרא

שרשרת של COS (משנת טיכו)
בקבוק מיץ של פריגת בכיס

את הג'ינס הקדוש של טליה בטח ראיתם פה כמה פעמים בעבר. הוא נוח ומחמיא ואחר ומושלם ולכן אני לובשת אותו כמעט כל שבוע. את הנעלים הקדושות קניתי בשופרא לפני שלושה שבועות בערך וקרה לי איתן דבר שלא קרה כבר שנים רבות - אני נועלת אותן כמעט מדי יום מאז נקנו. הן נוחות ויפות ומתאימות ל-90% מהבגדים שיש לי, ממחויטים ועד זרוקים, ואני מתה עליהן. הן מקולקציית החורף של D.A.T.E וקניתי אותן ב-40% הנחה. אני בטוחה שאקנה עוד נעלים של המותג הזה בעתיד.

והנה משקפי השמש החדשים המעולים שלי, שכבר שבועות אני שוכחת להראות לכם. המסגרת היא של דפנה לוסטיג והמשקיפה שקניתי ברזילי (675₪ לפני הנחת מועדון). למרבה השמחה, יכולתי להזמין עבורם את העדשות האופטיות הכי עבות כי הן ממילא נבלעות במסגרת המסיבית. האופטיקאי שלי ציין גם שגודל העדשה מאד קטן ביחס למשקפי שמש אחרים, מה שהוזיל אותן עוד יותר. סה"כ הם עלו לי 1100₪ כולל העדשות, שזה הכי מעט שהוצאתי על משקפי שמש אופטיים במאתיים השנים האחרונות. וכאילו זה לא מספיק, הם מגניבים אחו שלוקי חציליים ואני מקבלת עליהם מחמאות מפה עד הודעה חדשה.

ולסיום תקריב, לבקשת הקהל, על המשקפים האופטיים החדשים. לפני כן אספר לכם את הסיפור העצוב ומלא הלקח על מותם בטרם עת של המשקפים הקודמים שלי, שמאד אהבתי. וסיפור שהיה כך היה - לפני כמה שבועות טובים התלכלכו לי העדשות, כדרכן של עדשות, וחבר מהעבודה הציע לי את השפריצר לניקוי משקפים שלו. מה שהוא שכח להגיד היה שהשפריצר הזה בילה תקופה ארוכה בתא הכפפות של האופנוע שלו, שם התפרק והפך למשהו שפעם היה חומר לניקוי משקפים והיום הוא חומר לגירוז מנועים. אקיצר, השפריצר הוריד לי את הציפוי מהמשקפים ואיכל חלק מהמסגרת וכשהבאתי את המשקפים לאופטיקאי שלי בתקווה שיצליח לנקות אותן הוא הודיע לי שאלה משקפים לשעבר, פגר של משקפים, משקפים שמריחים את החרציות מלמטה. אתם ודאי מתארים לעצמכם כמה מאושרת הייתי מהחדשות. 

חיפשתי אחרי המסגרת המושלמת במשך כמה שבועות ובסוף מצאתי אותה (בינתיים חזרתי למשקפים ישנים שהזמנתי לפני שנתיים ובקושי הרכבתי מאז) - דגם CH3284Q של שאנל הוא הדגם שלי, בשחור ובז' עם פפיון קטן שהתברר בדיעבד כעשוי עור, כך שהמשקפים לא טבעוניים (לא העליתי על דעתי לבדוק אם מסגרת היא טבעונית או לא). אני מתה על השילוב בין המהודר ליוצא דופן שיש במסגרת הזו.

מיותר לציין, אני מאמינה, שכל המשקפים והגי'נסים הקדושים האלה נקנו בידי ולא התקבלו במתנה משום יחצן או חברה. אפילו על הטסט שילמתי! ועכשיו, מחוזקת ברשיון רכב בתוקף, אלך לדרכי. ואתם, ילדים, זכרו את מוסר ההשכל שלמדנו ואל תקחו שפריצר למשקפים מזרים, אפילו אם הם נראים ידידותיים.

שבוע חדש משקפים חדשים

השבוע יצא לי לתרגל קצת את המשקפים החדשים שלי. המספר אמנם נותר כשהיה בשנתיים האחרונות, אבל אני רגילה למסגרת כהה וקטנה ומוזר לי עדין להסתובב יום שלם עם מסגרת גדולה ובהירה. המסגרת היא מדגם סנטינלה של אליזבת וג'יימס (מי ומי?) וקניתי אותם באופטיק דורון בקניון רמת אביב, שם אני ממשקפת כבר כך וכך שנים.

ביום שישי הלכנו לקולנוע ולסושי ספונטני, קומפלט עם עמידה של ארבעים דקות בתור לשולחן. היה טעים ונעים ושמחתי שלבשתי בגדים נוחים ולא תלבושת יציאות כמו האומללה שחיכתה בתור אחרינו, במיני ועקבים. מאחר והתחיל להתחמם השבוע שלפתי מהמגירה את התיק הזה, שיש לי כבר קרוב לעשר שנים, ומשמש אותי רק באביב ובקיץ (כנראה בגלל צבעו הלבן). אני תמיד נהנית ללכת איתו בגלל שהוא תורם הרבה לכל תלבושת ונוח לאחיזה, להבדיל מתיקי יד אחרים.

אני לובשת

גופיה לבנה של דורותי פרקינס

גופיה ארוכה של H&M

מכנסים מאסוס

כפכפים מגאפ

תיק של אנטונלו סריו 

בנוסף קיבלתי את הג'קטינו שהזמנתי מנקסט והוצאתי אותו לטיול הערב וטוב שכך, כי תפס אותנו גשם זלעפות.

אני לובשת

ג'קטינו מנקסט (חנות מקוונת)

חולצה מאסוס

גופיה מדורותי פרקינס

ג'ינס ממרקס אנד ספנסר

נעלים של אדידס

שרשרת של N2 (הפוכה בתמונה)

ג'קטינו הזה קצר, כדרכם של מעילי אופנוענים, אבל נוח להפליא, מחמם במידה ורך רך רך. אני שמחה שסוף סוף יש לי ג'קט קליל שאינו מעיל ומתאים כמעט להכל (כל עוד הכל לא ורוד). למעשה, אפילו לבשתי אותו עם התלבושת הירקרקה שלמעלה כשהיה לי קר בדרך חזרה. אני חייבת לנסות אותו עם חצאית בקרוב.

בכלל, אני רוצה ללכת יותר עם שמלות וחצאיות עכשיו שמתחיל להתחמם. הבעיה היא שאני לא אוהבת ללכת עם חצאית לעבודה. ישיבה של יום שלם עם חצאית יכולה לשגע כל בלוגרית, אפילו אחת ותיקה כמוני ויש לי מוניטין לשמור עליו. אחרי הכל, מה כולם יגידו אם אני אשתגע פתאום בגלל חצאית? אילו תוויות ידביקו לי? והאם התוויות לא יגרדו? אני בטוחה שיגרדו ולכן אמשיך ללבוש מכנסים למשרד. אבל אני מבטיחה ללבוש שמלות וחצאיות לבילויים ולצלם ולפבלש פה. אחרי הכל לא הכרזתי על דיאטת בגדים כדי ללבוש כל יום אותו הדבר. נכון? נכון.

חדש חדיש ומחודש

השבוע אילצתי את עצמי ללכת לצבוע את השיער סוף סוף, אחרי שגידלתי שורשים באורך שני ס"מ ושיער השיבה שלי בצבץ במלוא הדרו. חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה לתקן את התספורת הקודמת מלפני חודשיים, שהתבררה כלא מוצלחת ככל שהשיער גדל. הקווצות הקצרות מקדימה נגזרו בזוית לא מחמיאה ועמדו כמו קסדה קטנה בעוד שהחלקים הארוכים של השיער נתלו חסרי חיים ומפוצלי קצוות (מוזר למדי, בהתחשב בזמן הקצר שעבר מאז התספורת). בזמן שחיכיתי לתורי מצאתי את עצמי אומרת לספר שמה שאני באמת רוצה זה מוהוק, ומהון להון החלטנו שהולכים על גאלח סמלי מאחורי האוזניים, כזה שלא רואים כשהשיער פזור. למעשה, החבר'ה בעבודה לא שמו לב אליו עד שהתקרבתי אליהם והצבעתי עליו. יתכן שזה בגלל הפן החלק, ויתכן שזה בגלל שהם גברים שלא יודעים מהחיים שלהם. בכל מקרה, הנה כמה תמונות.

וביום המחרת -

משקפי שמש של מארק ג'ייקובס

התמונה הימנית מזכירה לי שהחלטתי שאני לא מסדרת גבות יותר. אחרי שראיתי את עצמי בטלויזיה הבנתי שהסבל שתלישת גבות גורמת לי לא שווה את התוצאה, ואני מעדיפה לתת להן לגדול פרא ולא לגמור כמו אמא שלי והאחיות Pixiewoo, שתלשו לעצמן את הגבות עד שנאלצו לצייר לעצמן חדשות כל יום. העולם יכול להתמודד עם הגבות שלי, אחרי הכל הוא התמודד עם היטלר וסדאם ומיצי גיינור.

עליי לציין שאני לא מרוצה מצבע השיער. אני אוהבת את השיער שלי ג'ינג'י כתום, וזה נוטה יותר לכיוון אדום כהה של שמנות. במספרה אמרו לי שאני יכולה לבוא לתקן את הצבע אם אני לא אתרגל אליו, ונראה לי שאני אקבע מחר תור לעשות את זה.

חוץ מזה, ניצלתי את הנסיעה לכיכר המדינה לבדוק מה חדש בחנות של בראצ'ליני וגיליתי שיש סייל של 30% הנחה על קולקצית החורף, אז קניתי לי תיק חדש שעונה על כל הצרכים - שחור, שרונאי ובעל רצועת כתף (התיק הקודם שקניתי מהם הוא תיק יד, וזה מעיק במידה מדהימה ממש. כל מי שהלכה לסופר עם תיק יד כבד יודעת בדיוק למה אני מתכוונת). הוא ענק, הוא חמוד, יש רק שניים כמותו בארץ, והוא מצהיר על אהבה ללונדון, אחת הערים האהובות עליי. יאיי.

לכבוד התיק והתספורת החדשים, הלכתי על שני Big No Noאים ושילבתי כחול ושחור (מענין שקניתי עגילים של דריוס בשילוב אבנים בצבעים האלה ממש לא מזמן) בתלבושת בסגנון שנות השמונים, הו האימה!

טוניקה - של אמא
קומבניזון בסיומת תחרה - פיפה
טייץ - Next (לונדון)
נעלים - Primark (לונדון)
עגילים - דריוס מרזילי

הטשטושים שאתם רואים בצילום נובעים מזה שלא ניקיתי את המראה לפני הצילום. אם אני לא אקנה בטריה חדשה לשלט הרחוק של המצלמה מהר אני אאלץ להמשיך לצלם מהראי, מה שאומר שאאלץ לנקות אותו וזה לא בא בחשבון כי זה מעייף (צריך ללכת עד המטבח להביא מטלית ולשפשף את המראה וזה אומר להתנתק מהספה לחמש דקות לפחות). לפעמים נראה לי שיהיה יותר מהיר לקנות שלט חדש מאיביי וזהו מאשר למצוא חנות שיש בה את הבטריה המתאימה לשלט שיש לי. נו שוין. שבוע טוב לכולם. אני אראה לכם את השיער אחרי שיתקנו את הצבע.

עוד 15 שניות תהילה לאוסף

כפי שאתם רואים, אני מעוניינת בשנים רבות של תהילה כך שאני אוספת את השניות בכל הזדמנות. לכן שמחתי מאד לכתוב עבור TimeOut תל אביב ביקורת אופנה \ טור אישי בן מאתיים מילים לגליון "מעבירים ביקורת" השנתי שלהם. הרעיון פשוט - הכותבים הקבועים נחטפים ומוחזקים בשבי במקום לא ידוע תוך התעללות קשה וכותבים מוכשרים אך לא מקצועיים מחליפים אותם. הידד.

הי הי, תראו איזה מסכן פישלר

עד שאני אגמור אתכם, המילה ניצנוצאז' תהיה שגורה בכל בית בישראל

וחוץ מזה, בדיוק כשהתייאשתי מלמצוא משקפמש, מצאתי את הזוג היפה בעולם בחנות עיינים בקניון איילון. נכון, הם עלו המון, אבל בזכות מבצע משונה שבו כל הפריטים האדומים והוורודים בחנות היו ב-40% הנחה לרגל ט"ו באב והעובדה שהעדשות שלהם זולות משמעותית מאצל שני האופטיקאים הקבועים שלי, יכולתי להרשות לעצמי להזמין אותם עם עדשות פולורויד בלי לפשוט רגל, למרות גודלן ועוביין של העדשות.

ככה בדיוק אני נראית כשאני מרכיבה אותם

מדובר בפנדי דגם fs5014 בבורדו. עוד משהו שמשותף לי וללינדסי לוהן

ובנוסף, השגתי סוף סוף השגים משמעותיים (שלא לומר, קריטיים) בהשגת טיפול איכותי לאמא כך שאני מרוצה באופן כללי. בדיוק אתמול דיברנו בעבודה על זה שהמוצר שלנו מאפשר ללקוחות של הלקוחות שלנו קצת נחת. אז גם לי מגיע קצת נחת, הלא כן?

תרפיה בקניות

אתמול אחרי העבודה המשכתי את חיפושיי הנואשים אחר משקפי שמש חדשים, אחרי ששלי נשברו בחדר המיון של מאיר (באמצע הלילה, בתוך קופסא קשיחה, תהרגו אותי אם אני יודעת מה קרה להם. בכל מקרה) ולא מצאתי כלום, שוב.

שמעו, מבחר משקפי השמש השנה פשוט מחריד. לא משנה אם חיפשתי יקר או זול (תקצבתי את זה בעד 2000 ש"ח והעדשות שלי עולות חצי מזה בערך) הכל מכוער. אפילו טום פורד מכוער השנה, אפילו שאנל. ריי באן נראים עליי זוועה, וכמעט הכל חיקויי ריי באן. מצאתי מסגרות יפות של פול פרנק, אבל הן גדולות ועדשות יעלו 1800 ש"ח העדשה לא כולל פולורויד, או כמו שאחי אומר - אז"ש (אז זהו שלא). זה כל כך מתסכל, כי ממש קשה לי לנהוג ככה ואני לא רוצה לשים עדשות מגע ליום שלם רק בשביל שעה של נהיגה עם משקפים לא אופטיים. אוף.

שלשום חיפשתי בקניון רמת אביב, ולא רק שלא מצאתי משקפים, גם לא מצאתי שום מתנה לשובב את נפשי, פרט לסומק הזה (Love Joy של מאק) שלולא המוכרת הציעה לנסות אותו בחיים לא הייתי חושבת שיראה טוב, אבל הוא גורם לי להראות שזופה. כן, אשכרה שזופה, אני!

אז אתמול חיפשתי בעזריאלי, ומאחר וכבר הייתי שם המשכתי לחפש לי מתנה שתשמח אותי. פה זה קצת יותר קל. H&M אמנם משמים, אבל הצלחתי למצוא שם את הצעיף היפה הזה וחולצית סגולה במחיר מבצע שקשה לסרב לו (59.90 ש"ח).

קניתי עוד איזו שמלה ורדרדה אבל אחרי שמדדתי אותה שוב בבית החלטתי להחזירה, אז אני חוסכת לכם את הצילום. בנוסף, אחרי חיפוש של כמה ימים, מצאתי מדדתי ולהפתעתי קניתי את נעלי הפלטפורמה המטורפות לחלוטין האלה, שהתאהבתי בהן אחרי שראיתי את אירית מיוקה מיי נועלת אותן באחד המפגשים שלנו (יש צילום שלה נועלת אותן פה). זה דגם 401-7 של גזית ובזכותו אני מיתמרת לגובה 1.80 מטר שזה לא רע בכלל.

הן לא היו חלק ממכירת החיסול, אבל המוכר הוריד לי אותן מ-300 ש"ח ל-270 ש"ח. לא ידעתי שאפשר להתמקח בחנויות רשת, אז שווה לנסות! עכשיו, אני יודעת. גם אני נבהלת כשאני רואה את התמונה, ואם אמא לא היתה בבית חולים עכשיו והיתה רואה אותי נועלת אותן, היתה מתאשפזת בבית חולים, אבל אני אומרת לכם - מעולם לא נעלתי נעל עקב כלשהי נוחה כל כך. הן פשוט לא מרגישות כמו נעלי עקב (אני מניחה שזה מסוכן). אני צריכה להתרגל, והסיכוי שאני אנהג איתן זהה לסיכוי שאני אנהג מרצון עם עקרב בגודל שלושה מטר במושב האחורי, אבל בשביל זה אלוהים המציא את הכפכפים ספייר ואת הביסלי גריל (כלומר, אם אני אמצא את עצמי בסיטואציה שבה עליי לנהוג עם עקרב שלושה מטר במושב האחורי, אני אתן לו שקית של ביסלי גריל ומצידי שיפזר פרורים על כל המושב).

אגב, עבדתי שלשום על כמה עגילים חדשים. אני אראה לכם אותם בהמשך, אבל הנה הצצונת.

רואים? גם התעודדתי קצת, גם ראיתם לי את הרגלים (חדי העין ישימו לב שהציפורנים שלי נשברו מאז התמונה האחרונה) וגם נתתי לכם טיפים להתמודדות עם עקרבי ענק. ברשומה הבאה - פינקי יעביר סדנה קצרה על תמנוני ענק.