יום שני, 30 במרץ 2015

נו, מה?


ביום ראשון אחר הצהרים הזמינה אותי דנה מליק לחנות שלה, נומה, לראות מה חדש.

כשהייתי אצלה לראשונה לפני קרוב לשנה גיליתי מעצבת צעירה שמציעה לקהל מידות הביניים סגנון ייחודי שלא קיים בשום חנות אחרת בארץ - סגנון אותו אני מגדירה כמגניבו יפואי. בניגוד לאחיו האורבנו תל אביבי המונוכרומטי, המהונדס והנוטה ליוניסקסיות (הוא הסגנון החביב עליי), הסגנון המגניבו יפואי נשי מאד, נוטה להיפסטריות וקורץ לסבתא שיק. דנה מתמחה בשמלות וחצאיות בגזרות המתכתבות עם שנות החמישים והשישים והיא יודעת לגזור את השמלות כך שיחמיאו לשמנות ולרזות כאחת. היא משתמשת בבדים צבעוניים ועתירי הדפסים ומקפידה לתפור כיסים בחצאיות והשמלות שלה, שזה תמיד נהדר. אפשר לקצר ולומר שהיא מעצבת בגדים לנשים שמרגישות נוח בעורן, וטוב שכך.

אני, כידוע, לא סובלת היפסטר-סבתא-שיק. לעבודה אני אוהבת ללבוש מכנסים מחויטים, רחבים וכהים עם חולצה צרה וסניקרז שובבים או תכשיט מענין, ובזמני החופשי תמצאוני כמעט תמיד לובשת ג'ינס עם חולצה נשית כלשהי. אבל אפילו אני, הייקית  מהרצליה, אוהבת לזרוק על עצמי בקיץ שמלה קלילה ולשזוף אפודלים מעוטרי לקה בזוג כפכפים צבעוניים, או כאן נכנסת דנה לתמונה. שכן אם בשמלה צבעונית חפצה נפשך ואת לובשת מידה 48-50 כמוני, נומה היא הכתובת. לכן שמחתי על ההזמנה לבקר בחנות.

כדרכי בקודש, מדדתי מגוון בגדים על מנת להציגם בפניכם. דנה הואילה לצלם אותי ברחוב הסואן. אני אומרת לכם, שרות כזה לא רואים כל יום! הנה לפניכם כמה מהדגמים של קולקציית האביב החדשה ובתוכם השוגמנית לבנת הרגליים, אנוכי.

אני לובשת חולצת בר במידה 4 מתוך 4

מחיר החולצה 199 ש"ח
אני לובשת שמלת דני במידה 4 מתוך 4

מחיר השמלה 279 ש"ח
אני לובשת שמלת מור במידה 3 מתוך 4

מחיר השמלה 349 ש"ח
אני לובשת שמלת דניאלה במידה 4 מתוך 4 

מחיר השמלה 289 ש"ח
אני לובשת חולצת סער משובצת בצהוב וחצאית קצרה, שתיהן במידה 3 מתוך 4

מחיר החולצה 189 ש"ח ומחיר החצאית 249 ש"ח
אני לובשת שמלת נועם במידה 4 מתוך 4

מחיר השמלה 359 ש"ח
אני לובשת גופיית קרוקודילים וחצאית קצרה, שתיהן במידה 3 מתוך 4 

מחיר החצאית 249 ש"ח ומחיר הגופייה 139 ש"ח
אני לובשת שמלת תמי במידה 3 מתוך 4

מחיר השמלה 349 ש"ח
 אני לובשת שמלת נועם במידה 4 בתור חולצה מעל חצאית מקסי במידה 3 מתוך 4

מחיר השמלה 359  ש"ח ומחיר החצאית 249 ש"ח
אני לובשת גופיה במידה 3 מתוך 4 ומכנסי שולה במידה 4 שקצת גדולים עליי

מחיר המכנסים 289 ש"ח ומחיר הגופייה 139 ש"ח
אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני מרוצה למרות שזה לא סגנון הלבוש שלי. הקולקציה החדשה מוצלחת וצבעונית ומחמיאה ואני מאמינה שרבות מקוראותיי יהנו ממנה. המחירים הם מהנמוכים בהם נתקלתי אצל מעצבת ישראלית, ועל כך אני מורידה את הכובע בפני דנה שכן אני יודעת כמה קשה להתפרנס כאן בכבוד בתחום אם לא מפקיעים מחירים. רבים מהבגדים יתאימו ללובשות מידות 50-52, וגם זה נאה בעייני עד מאד.

דנה הציעה לי, כמו בביקור הקודם, לקבל שני בגדים במתנה. בחרתי בשתי חולצות שמתאימות לסגנון הלבוש הרגיל שלי - חולצת בר מהצילום הראשון (שהיא רכה ונעימה ומתנפנפת ותהיה מקסימה עם ג'ינס, כמו זה הישן של אסוס בתמונה) וחולצת סער תנינים, שלא רואים פה כי הצילום יצא איום ונורא. מספיק לומר שזו אותה הגזרה כמו חולצת סער הצהובה לבנה המצולמת פה למעלה, רק אפורה ומעוטרת דקלים ותנינים ירקרקים חביבים והיא תהיה חמודה לעבודה. ואם כבר בתנינים עסקינן, נסיים בבדיחה.

שרונה אחת הולכת למכולת לקנות לחם. פתאום בא אליה תנין וצועק "בעעע אני אטרוף אותך!". השרונה צורחת ורצה משם. למחרת השרונה חוצה את הכביש ושוב צץ לו התנין וצורח "בבעעעע אני אטרוף אותך!". מתעצבנת השרונה וצועקת "די כבר! עוד פעם אחת אני הופכת אותך!". התנין מתעצבן והולך. למחרת מתגנבת השרונה למכולת לקנות גבינה. בא אליה התנין ומתחיל לצעוק "בבבעעעעע..". השרונה מכניסה את היד לפה של התנין תופסת לו את הלשון והופכת אותו מבפנים החוצה. למחרת יוצאת השרונה שמחה לרחוב. הציפורים מצייצות והשמש זורחת. פתאום קופץ עליה נינת.

יום חמישי, 26 במרץ 2015

תשוויץ אביבי



צוויץ צוויץ
צוויץ צוויץ
אביב הגיע
ואיתו תשוויץ





אחחח דמעות זולגות מעיני שכן יצאתי חיים נחמן ביאליק, בדיוק כמו אבי שי, עליו השלום.

לכבוד האביב וכל הקולקציות החדשות שצצות כפרחים ביום בהיר רעננתי קצת את המלתחה ומאחר ולא היה פה תשוויץ די הרבה זמן, חשבתי לי למה לא למה לא לתשווץ קצת.

ראשית, כמה דברים מהקולקציה של דורית בר אור לגולף. בפינת הגילוי הנאות אציין שקיבלתי מהרשת הטבה בסך 50₪, סכום בו אפשר לקנות תכשיט מהקולקציה (אבל אני לא ממליצה לעשות זאת כי מסתבר שהם משחירים תוך שלוש דקות פלוס מינוס). בנוסף מימשתי כמות משמעותית של נקודות מועדון והנחת יומולדת, כך ששילמתי הרבה פחות מהמחירים המלאים המצוינים כאן למטה.המחירים המלאים ללא ספק גבוהים ביחד לגולף אבל זולים מאד ביחס לדורית בר אור. אקיצר, זול זה לא.

כפי שכתבתי כבר בדף הפייסבוק של השבלוג, שמחתי לגלות שיש כמה בגדים בקולקציה שמתאימים למידה 48-50 (אבל לא יותר מכך) ואף רכשתי לי את אלה שהכי אהבתי. הגלביה הזו במידה XL מחמיאה במידה מהממת ממש ונראית מאד גזעית ולא מתאמצת (ובשביל זה אחרי הכל יש לנו דורית בר אור). היא זקוקה לקיצור מסיבי שכן במצבה הטבעי היא נגררת על הרצפה וגובהי 1.72 כך שהיא עוצבה ככל הנראה לדוגמניות.

מחיר השמלה 800₪

קניתי גם את החולצה הזו במידה XL. היא מגניבה רצח, אבל אני חוששת מעט מכושר ההישרדות של המשולשים המודבקים במכונת הכביסה. נחיה ונראה! בינתיים היא שרדה כביסה אחת בסבבה.

מחיר החולצה 200₪

קניתי גם צעיף מטבעות משגע שהמטיר מטבעות בכל אשר הלך והחלטתי להחליף אותו, למרות יופיו הרב. במקומו בחרתי להפתעתי את הסנדלים האלה. בהשקה פסלתי אותם מיד, מאחר והסוליה שלהם נראית שטוחה לחלוטין וזה רע לגב שלי וכי סנדלי גלדיאטור זה הכי פושטי וקלישאי שיש. אבל כשחיפשתי במה להחליף את הצעיף, החלטתי למדוד אותם ולהפתעתי הסוליה כלל לא שטוחה וגם מרופדת היטב והם ממש מחמיאים לי. לזוועתי קלטתי שהם מושלמים בשביל הגלביה השחורה מלמעלה, שלא ממש ידעתי עם אילו נעלים לצוות אותה, וגם לגלביה השחורה היפה של טליה שיש לי, וגם לאלף בגדים אחרים. אקיצר, החלטתי לשבור את המילה של עצמי ולקנות אותם ואני די מרוצה.

מחיר הסנדלים 549₪
עד כאן גולף אבל אנחנו ממשיכים עם התימה השחורה. ביקור אצל נעמי הניב את החולצה הבאה שמתאימה בול לקרייריסטיות בקיץ.

אני לא מוצאת את הקבלה, אבל היא עולה בסביבות ה-200₪
אבל לא הכל שחור ולראייה רכשתי לי את השמלה\טוניקה\אלוהים יודע מה הזו ברזילי. אני מודה שלא ראיתי את זה בא. היא נראית כמו משהו של אלמביקה ויש לה את הווייב המגניבו-יפואי שאני לא מתחברת אליו ביום יום. אבל כולם נופלים לפעמים, וכך צללתי גם אני. היא של אווה מנדלבאום והיא מגיעה במידה אחת ובעוד כמה צבעים שפחות דיברו אליי. אפשר לקשור אותה או לשחרר אותה בכל מיני אופנים ואני חושבת שהיא תהיה מגניבה רצח עם כפכפים בקיץ. או זה, או שאמצא לי באמצעותה עבודה כעוזרת בית. ימים יגידו!

מחיר השמלה 699₪ לפני הנחות והתמונה ממש עושה לה עוול אבל לא מצאתי צילום יחצ
לסיום פסטיבל היומולדת והתשוויץ בכלל, הגיעה אתמול סוף סוף המתנה שקניתי לי לפני יותר מחודש - שרשרת מקולקציית הקיץ החדשה של N2 אהוביי (כשהייתי בלונדון היא טרם שוחררה לחנויות). זו שרשרת ארוכה ומזעזעת מקולקציית מפלצות הסוכר שלהם. מוצא חן בעיני הרעיון לשלב אותה עם בגדים בהירים וכאלה בצבעוניות מנוגדת (אדום, צהוב וכו'). היא תהיה ממש כיפית בקיץ.


ועד כאן תשוויצנו להיום. אני חוזרת לדיאטת קניות, שכן אלוהים יודע שקניתי מספיק בגדים לאביב.

עדין לא התרגלתי לתקופה השחורה שעוברת עליי. הנחתי שהיא תחלוף עם בוא האביב, אבל בינתיים נראה שהיא עדין כאן. ולחשוב שהמוטו של השבלוג תמיד היה אם הייתי רוצה שחור הייתי קונה במשמין לי. יתכן שזה משבר גיל הארבעים שהגיע מוקדם, אני אחשוב על זה בזמן שאנשנש עוד כריך.

יום שלישי, 24 במרץ 2015

ובו אני מקבלת את תיק הטכנולוגיה והינשופים


שני סוגים של בלוגריות יש בעולם - אלה שמוזמנות לאירועים של חברות שונות ומקבלות שם מוצרים בחינם ואלה שהולכות לחנות וקונות מוצר בכספן. לרב אני נמנית על הסוג השני, מה שמתאים לי כי אני בת 39 ולא בת 21 ולהיות אסירה של תודה לא מתאים לי (לא שזה עצר אותי אי פעם מלכתוב מה שאני חושבת על מוצר. מצד שני, זו הסיבה שבימים אלה נותרו שלושה וחצי יחצנים שעדין עובדים איתי).

אקיצר, היחצנית של דניאלה להבי לא מזמינה אותי לאירועים, אבל אני עדין רשאית לרכוש ברשת ולכן קניתי שם תיק למיצי המחשב הנייד. תאמינו לי, אתם לא תאמינו כמה קשה למצוא תיק למחשב נייד שמשלב נוחות ובגרות. או שהם קטנים מדי, או שהם גדולים מדי, או שהם ילדותיים מדי, או שהם פשוט לא נוחים. מוקדם מאד בחיפוש התיקים למחשב הבנתי שאני צריכה ילקוט, כי לשאת קילו וחצי פלוס על רצועת כתף זה לא כיף. אבל רב הילקוטים נראים כל כך תיכוניסטיים, ואני מנסה להראות בהתאם לגילי המתקדם וחשקה נפשי במשהו אלגנטי. חיפשתי וחיפשתי, באינטרנט ובחנויות מקומיות, ולא מצאתי עד שהגעתי לתיק הזה. הוא יקר, אבל היתה לי הנחת יומולדת (גם קיבלתי ארנקון קטן במתנה בקניה, וזה מצוין כי איבדתי את הארנקון החמוד עם הכלבלב באמבטיה שקניתי בלונדון). הוא בצבע אבן, שזה נורא בוגר, ויש לו את הידית השמנה רכה יפה שיש לתיקי המסנג'ר החדשים של המותג למרות שהוא לא אחד מהם. מיצי נכנס לשם בנוחות ויש הרבה תאים מסוגים וגדלים שונים ורצועה שמתחברת למחזיק המפתחות ומונעת ממנו לחמוק למשולש ברמודה של התיקים.

מאחר ובוגרת בוגרת אבל יש גבול, צירפתי לתיק הסולידי ינשופן אחד עם לשון מדלדלת לקישוט.

כן, הינשופן ללא ספק מוסיף להדרו של התיק שבלעדיו היה משעמם ונטול ינשופן.

מה אני לובשת?
ג'קט מהמשביר לצרכן
טישרט מנקסט
ג'ינס רחבים מאוונס (לונדון)

צילומים - אודליה ממן

החיים טובים יותר כשיש ינשופן, זה נכון, אבל המחשב עדין תקוע עם השם הג'נרי מיצי ומגיע לו יותר מזה. אם יש למי מכם רעיון לשם נחמד למחשבון, אשמח לשמוע. אחרי הכל הוא נרכש הודות למשקיעים בקמפיין השמינמון של השבלוג!

יום חמישי, 19 במרץ 2015

לא תבואי שישי שבת ממגוון סיבות המפורטות למטה


תשעה קבין של סטייל ירדו על העולם. ארבעה ניתנו לשלי גרוס, ארבעה ללי וולף והשאר מתחלק בינינו, פשוטי העם. שתי הגברות האלה, גרוס ווולף, הן הכח החיובי מניע הרכישות הגדול בחיי (השלילי הוא קניות אימפולסיביות כתוצאה מרגשות אלה ואחרים, סוג של הפרעה כפייתית שרבים מאתנו מכירים כתרפיה בקניות). לשתיהן כשרון לאיתור פריטים מלאי שיק וסטייל שאין גזעיים מהם ושתיהן בורכו בעבודה בעיתונות אופנה, שמאפשרת להם גישה למיטב פריטי האופנה שיש לארצנו הקטנה להציע. כשאני מתעדכנת בבלוג של שלי אני מניחה לידי פנקס כדי לרשום מה צריך לקנות. כשאני נתקלת בלי באירוע אני בודקת היטב נתיבי בריחה למקרה שתלבש משהו שאהיה חייבת אבל חייבת לקנות. בלתי נסבל הדבר הזה, פשוט בלתי נסבל.

אקיצר, השבוע נתקלתי בלי בהשקת הקולקציה היפהפייה של דורית בר אור (אנחנו לא חברות, אני לא מכירה אותה ולכן אני מסרבת לקרוא לה דודו. זה כאילו שמישהו שקורא את השבלוג יקרא לי שרי. למה מי מת?) לגולף.

הקולקציה מלאה בתכשיטים מגניבים, וגלביות ושמלות ומכנסים וחצאיות וחולצות (מרביתם שחורים בעיטורים שונים) שהייתי מרכיבה מהם מלתחה שלמה, לו רק היו נמכרים במידה שלי. המידה הגדולה ביותר היא XL שזה מעין 44 ובחלק מהדגמים יש רק L. זה מקומם לנוכח העובדה שגולף מייצרים ברגיל עד מידה 48 וסביר כשלוקחים בחשבון את תדמיתה הציבורית של המעצבת, שנמצאת עכשיו בעיצומו של מסע לשיפור תדמית שנשמע נחמד בעקרון אבל לא עומד במבחן המציאות. המחירים נמוכים יחסית לבר אור וגבוהים יחסית לגולף והם ימכרו החל מיום ראשון בכמאה מסניפי הרשת. יש גם גם לבני תחרה (מדהימים וקטנים), מגבות וכלי מיטה שחורים מוזהבים שאני מתה להניח עליהם טלפיים. נראה איך ילך במכירה המוקדמת למוזמנים שתערך הערב, אליה אני לוקחת איתי כאורחת קוראת של השבלוג שמתה על המותג. אני צופה מלחמת עולם וקרבות משיכה על כל אחד מהפריטים במהדורה מוגבלת. 

דורית בר אור לגולף, צילום יחצ

חזרה לענייננו, לי היפה ניגשה לברך אותי לשלום ולרגליה נעלים מסדרת נייקי אייר מקס 90 החביבה עליי (יש לי זוג בגוונים שונים של ג'רזי אפור וטיפונת צהוב זרחני). הנעלים האלה מיוצרות במהדורות מוגבלות במגוון צבעים ודוגמאות ויש להן אימום עם עקב גבוה שעושה שמח לגב השמן שלי וכריות אויר מקדימה, מה שהופך אותן למאד נוחות. אני מחפשת עוד זוג יפה כזה כבר זמן מה. אלה של לי היו שחורות לבנות וורודות זרחניות עם טיפונת כתום בוהק והתאהבתי בהן מיד. היא אמרה שקיבלה אותן מסטורי להפקת אופנה שעשתה למגזין ומיד ביקשה לקנות כאלה במידה שלה. רציתי גם. אז נסעתי לסטורי בקניון רמת אביב ושם גיליתי לשמחתי שהם מביאים רק שני זוגות מכל מידה ונותר אחד במידתי. יש!

ביום הבחירות הצבעתי ואז השארתי את האוטו בבית ויצאתי לבלות בתל אביב עם חברים. מאחר וידעתי שאסתובב ומאחר והרגשתי חגיגית ורציתי ללבוש בגדים צבעוניים מחד ונוחים מאידך, נעלתי את הנייקי החדשות ושמחתי שמחה רבה.


בין המקומות בהם שרצנו במהלך היום נכללת חנות בגדי ילדים וזאטוטים לא נורמלית ממש שנקראת Out to Play ונמצאת בכיכר מסריק. זו חנות מדליקה ולא מי יודע מה זולה, אבל יש להם מיני מבצעים ומדד המגניבות שלהם גבוה בשמים. תראו מה מצאתי שם!


חבל שלא היה במידה שלי.

וזה מה שלבשתי ביום הבחירות
חולצה של Ne-Net מטונרי
ג'ינס מנקסט
עגילים מ-H&M (לונדון)
נעלים של נייקי
תיק גב (ישן) של כיסים


לחובבי האמל"ק הנה תקציר הרשומה - אם אתם רואים את שלי גרוס או לי וולף תברחו, אני אוהבת את הנעלים החדשות שלי ואם אתן לובשות מידה 44 ומטה או מתות לכלי מיטה מטריפים חדשים ומוכנות ללכת מכות על הזכות לרכוש אותם לכו מחר לגולף.

יום שני, 16 במרץ 2015

שמין שמין, שמין שמן


בול בול בול בול ביל בל לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה וכל מי שראה אמר, ווי איזה בלוגרית שמנה!

זמרירים ממלאים את לבנו, עת אביב הגיעה! התחשים מקננים על כל עץ, עננים קלים בניחוח דובדפארש נודדים אל ארצות הקור וביום חמישי נסעתי להצטלם לתכנית מהיום דיאטה עם הדיאטניות אולגה רז וחלי ממן.

בתחילה התלבטתי אם להסכים להצטלם לתכנית בכלל, כי לא ידעתי מה לי ולתכנית דיאטה. אני לא מאמינה בדיאטות. דיאטות הן מכשיר כלכלי שתפקידו למנף את יצרני הדיאטות (חברות מזון, חברות דיאטה, חברות ספורט וכו'). דיאטות מהגדרתן הן שינוי תזונתי זמני שמכוון להשגת מטרה מסוימת, ולכן הן מאבדות את ערכן כשהמטרה הושגה. אם האדם שעושה דיאטה רזה וצריך להוריד מספר מצומצם של קילוגרמים שהצטברו במהלך תקופה קצרה (פסח, למשל, או חופשה בחו"ל) מילא, אבל לאנשים שמנים אין צורך בדיאטה. השמנה היא בעיה מורכבת ולה אספקטים פיזיולוגיים, רפואיים, מנטליים, רגשיים, התנהגותיים, סביבתיים ורוחניים. לכל אדם שמן תמהיל ההשמנה המיוחד לו או לה וכל אדם שמן צריך פתרון מורכב אחר. עם דיאטה אף שמן לא יגיע רחוק, בפרט לנוכח העובדה שדיאטות הן חגיגה אחת גדולה של קיפוח ואיזה אדם שפוי יבחר מרצון בחיים של קיפוח? השבלוג לא מעודד דיאטות ולא עוסק בדיאטות, איש השמנמנן בעיניו יעשה. רוצים לרזות? בהצלחה. מרוצים ממשקלכם הנוכחי? שיהיה לכם בכיף. אם כל אחד יעסוק בענייניו הוא וישמור את אפו לעצמו, נחיה בעולם טוב יותר. המסר של השבלוג הוא שבדיוק עכשיו, כשהמצב הוא מה שהוא, צריך לעשות איתו את המקסימום ולהנות ככל האפשר ושערך עצמי לא קשור במידת המכנסיים או במספר הסנטרים שלך (לי עצמי יש אוסף נאה של סנטרים, שאני שומרת ממוינים בארונית זכוכית שהזמנתי במיוחד מנגר המתמחה בדימוי גוף).

מצד שני, אתם יודעים, טלוויזיה אגו וזה.

מאחר ולא הצלחתי להחליט, פניתי לחברייה העליזה בדף הפייסבוק של השבלוג ושאלתי לדעתם. התפתח דיון מענין שחציו תמך בהשתתפות בתכנית (שתפי את המסר) וחציו התנגד נחרצות (זו תהיה חוויה מעצבנת וממילא לא יקשיבו לך). בשלב זה נטיתי לסרב וזהו, כשלפתע צצה איזו פרצופלוחה אחת וכתבה לי אולי במקום להתבכיין בתקשורת תקחי את עצמך בידיים, תפסיקי לזלול ותתחילי לעשות ספורט? מאחר ובדיוק גמרתי אימון טניס ולעסתי כריך אדירים, ירקתי את אשר בפי על מסך המחשב ואמרתי לי שרשיר, אנחנו הולכות לתכנית כי יש יותר מדי פרצופלוחים בעולם שעדין מטיחים בפניהם של שמנים שיקחו את עצמם בידים וגו' (ורבים מהם דיאטנים, למרבה הצער). אמרתי ועשיתי.

בשלב כלשהו בזמן שאופרתי, הכניסה חלי ממן את הראש לחדר ושאלה מי אני. 
אני השמנה עניתי לה. אה, אחלה! אמרה והלכה לדרכה

למרבה ההפתעה, זו היתה חוויה חיובית מאד. הצוות, מהמפיקות ועד הבמאי, היה מרוצה מאד מהראיון איתי ומהמסר החריג למדי לתכנית (ועיקרו שאין שום קשר בין משקל לערך עצמי). חלי היתה מקסימה ואולגה היתה חייכנית. אקיצר, הכל בסדר. אני מודה שהיה לי קשה מאד לשמוע את הראיונות שהיו לפני ואחרי (איך לקפח את עצמך בארוחת הסדר וכו') ולכן שמחתי שאני שם כדי להעביר מסר שונה לצופי התכנית.


חבל רק שלא הצלחתי לארגן תור למספרה לפני הצילומים כי בחיי שהגעתי לשם ועל ראשי אלפקה נאה. שוין, גם לאלפקות מגיע. בסוגיית המה ללבוש לצילומים החלטתי שאני הולכת על עליז וצבעוני. ידעתי מראש שיראו אותי מהמותן ומעלה בלבד ולכן לבשתי את הג'ינס הרחב החדש החביב עליי מלונדון וחולצת ואן סייז פסיכדלית בעיטור מיני תחש מהחנות היפנית האהובה עליי טונרי, המייבאת את מותגי הבת של איסי מיאקי זוקה, ניי-נט ואחרים. היא מדהימה, היא מהממת, היא חד פעמית והיא דורשת מכירת כליה או שתיים לפני קניה (או שתעשו מה שאני עושה, ותבואו רק כשיש סייל). שנה שעברה קניתי שם סוודר בצורת עצלן קומפלט עם אצבעות, זנב וראש קטן וחמוד.

אני לובשת
סוודר מרזילי
חולצה של Ne-Net מטונרי
ג'ינס מ-Evans
תיק (חצי חיקוי שאנל Boy וחצי חיקוי סטלה מקרטני) מזארה
עגילים מרזילי
נייקי אייר מקס 90 מאסוס (שנה שעברה)


התכנית תשודר ביום שישי ה-3.4.15 בעשר ומשהו בבוקר. אחרי השידור, אני אעלה את הקטע שלי לפה (אם לא יהיה מביך מדי) כדי שתראו ותיראו. ועכשיו אלך לאכול כריכים. ברוכים תהיו ויאללה ביי.

יום רביעי, 11 במרץ 2015

בשביל כבוד צריך לעבוד?


בזמן האחרון אני תוהה מה יקרה אם פתאום לא אהיה שמנה יותר. מה אם בוקר אחד תתעורר שרונה ראובני במיטתה ותגלה שהפכה לשחיפה ענקית. האם תמשיכו לקרוא את הבלוג שלי? האם התקשורת תמשיך להתעניין בי? האם אנשים ימשיכו לזלזל בי רק כי אני שמנה? ומי יאכל את כל הפיצות שאני כבר לא אבלע בשלמותן? כל כך הרבה שאלות ותשובות אין. כלומר יש תשובה אחת, והיא נוגעת לעניין הזלזול. והתשובה הזו היא כן. כשיפסיקו לזלזל בי כי שאני שמנה יזלזלו בי כי אני אישה. הידד!

אתם זוכרים איך בשלהי שנת טיכו, כשעוד היינו צעירים ותמימים, כתבתי את הרשומה הזו וקראתי לאחיותיי הבלוגריות לדרוש תמורה הולמת עבור עבודתן? ואת קריאתי הזועמת לנשים עצמאיות ובכלל לדרוש תמורה לעבודתן אתם זוכרים? אכן קונספט רדיקלי. ובכן, בימים האחרונים פנו אלי מספר גופים תקשורתיים בהצעות שונות ומשונות בדרגות לגיטימיות שונות. לאישה, למשל, הציעו לי להתראיין לכתבה על בלוגריות (שמנות שמנות, כי אנחנו ב-2015 ונשים שמנות שלא מתביישות לחיות הן עדין בונטון) אבל השיער, הבגדים, הנסיעות ועלות הזמן הדרוש עליי. התלבטתי אם להסכים או לוותר והחלטתי ששווה להצטלם כי אולי אצליח להעביר את המסר השמנופמיניסטי שלי לכמה קוראות שלא ממש היו מגיעות לשבלוג אחרת. אז נגיד שזה מצב של Win-Win. אבל כשפנו אלי פעמיים בשבוע אחד בבקשה לייעוץ מקצועי והשתוממו לגלות שאני מצפה לתשלום בתמורה לפגישה, או אז נעלו מיצי הקיבה שלי את נעלי הספורט הצבעוניות שלהם והתחילו לטפס מעלה מעלה בגרוני.

זה שנשים (נשים!) מצפות מנשים אחרות לעבוד עבורן בחינם או תמורת קרדיט, הידוע בכינויו חינם מקומם אותי. זה שפונים אליי ספציפית ומצפים ממני לשתף פעולה עם הקשקוש הזה, מעיד על כך שאין להם מושג למי הם פונים. הם לא קראו שום רשומה שלי, הם לא מבינים שזה בלוג פמיניסטי. הם רואים כמה תמונות שלי בבגד ים ואומרים יו שמנה ופונים אלי בצפייה שאפול בתודה אפיים ואתמסר למטרה ,שהיא תהילת עולם. ואין הרבה דברים מזלזלים יותר מלפנות לאדם בצפייה לשרותים כאשר ברור שאין לך מושג מי הוא ומה הוא מייצג. אותי זה מעליב. ואני כידוע לא נעלבת, אני מתרגזת, כי עלבון הוא קורבני ואומלל וכעס הוא מקור מעולה לאנרגיה למעשים ולרעיונות יצירתיים.

עכשיו, חשוב שתבינו - הדבר היחיד ששמן יותר מכריך הבייקון שאכלתי הבוקר הוא האגו שלי. האגו שלי שמן כל כך שאין לי ולו מקום באותו תא מדידה. האגו שלי כל כך כל כך שמן וגם גבוה שהוא מאמין שכשהוא מופיע באמצעי התקשורת לא רק הוא מרוויח מזה. הוא חושב שיש לו אמירה, השמן הנפוח, ושלקול שלו יש מקום בתרבות החברתית בה אנו מדשדשים. שמן, כבר אמרנו. אבל אחד מהפיצ'רים שלו (תחת אגו > אפשרויות מתקדמות > אמצעי תשלום) זה שהוא מצפה לתמורה הולמת לעבודתו. אז לפעמים, כמו במקרה של לאישה או תכניות טלוויזיה, החשיפה עצמה שווה כסף. אבל זה רחוק מלהיות כלל אצבע לשימוש כללי.

נהוג לומר שבשביל כבוד צריך לעבוד, אבל אני מאמינה בהפך הגמור. כבוד הוא ברירת המחדל וצריך לעבוד כדי לאבד אותו. כך אני נוהגת בשכנים, קולגות, ספקי שרות, נבחרי ציבור ושאר סוגי בני האדם. וכך אני מצפה שינהגו בי. כיבדתם אותי? תקבלו כבוד בחזרה. זלזלתם בכבודי? נקודת הפתיחה שלנו היא, בלשון המעטה, לא משהו. אם כן, קוראיי היקרים, אני מקווה שאתם מבינים את החשש שלי ממה שיעלה בגורלי אם אהיה רזה פתאום. השומן הופך אותי למיוחדג'ת, כי לאף אחד באמצעי התקשורת לא אכפת כמה טוב אני כותבת או מה יש לי לומר, הם מעוניינים בעיקר באחוזי השומן שלי. כל עוד את שמנה מזלזלים בך כי את שמנה. אם את רזה ועדין מזלזלים בך זה באשמתך או גרוע מכך - זה פשוט פני הדברים, כי בתרבות שלנו כל דאלים גבר. נכון אני מכלילה, אבל השבוע מותר לי.

ואם כבר בזלזול בשמנות עסקינן, ברצוני לדווח שביקרתי בשני סניפים של So Simple השבוע, במטרה למדוד סוף סוף את בגדי הקיץ שלא היו זמינים למדידה באירוע ההשקה בו נכחתי לפני שבועיים. לא רק שלא מצאתי שום דבר שרציתי (זה לא הפתיע אותי) אבל גיליתי שדפנה שיקרה לי בהשקה כשאמרה שכל הבגדים יימכרו בכל המידות. העובדה היא (ובדקתי זאת בשני סניפים, בהם בדקו זאת עבורי במחשב) שחלק מבגדי הקולקציה החדשה, והם הטרנדיים שבחבורה, מגיעים רק עד מידה 3 בעוד שדגמים אחרים מגיעים עד מידה 5. המוכרת בחנות הראשונה בה ביקרתי התנצלה על זה. השניה, בחנות בה הייתי הבוקר אמרה לי בהתרסה יש בגדים שלא יפים במידות גדולות. ובכן מוכרת יקרה, ראשית הבגדים שלכם לא יפים גם במידות קטנות ושנית אתם לא מייצרים מידות גדולות. הנה תלבושת שמדדתי הבוקר, החולצה במידה 4 (לא קיימת מידה גדולה יותר, לפי המחשב בחנות) והמכנסים המחוייטים במידה 5 מתפוצצים עליי. אלה שני הבגדים היחידים שהסכמתי למדוד מהמבחר שהיה בחנות.


קסם של ממש n'est pas? עכשיו שיהיה ברור, אני עם הרשת הזאת גמרתי. לא רוצה לשמוע מהם ולא רוצה לראות אותם. הם מזלזלים באינטליגנציה שלי, הם מזלזלים בטעם שלי, הם מזלזלים ביכולת שלי לזהות איכות, הם מזלזלים בכסף שלי והם מזלזלים בקוראות שלי ובאינטליגנציה הטעם האיכות והכסף שלהן. גמרנו. את התלושים שקיבלתי מהם במתנה בהשקה וחשבתי להגריל פה נתתי במתנה לבחורה זרה בה נתקלתי בחנות. היא עמדה לשלם על בגד כלשהו והחלטתי שמאחר והתלושים טובים לעוד ימים בודדים בלבד עדיף לשמח אישה זרה מאשר להגריל אותם. מה גם שנראה לי טפשי להגריל משהו שאני מעדיפה לתת במתנה לזר מאשר להשתמש בו בעצמי.

אני, גבירותי ורבותי, עברתי את השלב בחיי (הידוע בשם רב חיי) בו הסכמתי להיות טעטעלע של כל טמבל שחושב שהוא יותר טוב ממני. רזה או שמנה, אני מצפה לכבוד. אנשים מסוימים רואים זאת כהתנשאות או חוצפה, אבל ככל שרבים מאתנו יתנו כבוד ויצפו לכבוד בתמורה נצליח אולי לגרש את הרעה השחורה הזו שנפלה עלינו בדמות זלזול, תוקפנות וגסות רוח תרבותית. יש בחירות לפנינו ואני מציעה להתייחס אליהן ברצינות ואז אולי יכבדו אותנו אפילו שאנחנו נשים או חס וחלילה, שמנות.

יום שני, 2 במרץ 2015

ערב טוב לך, את מושבלגת בנוכחות עוגה חגיגית!


התזכרו, קוראים יקרים, ששיתפתי אתכם בכך שאני בעיצומו של גל דכאון מצמית? והתזכרו שהתחייבתי לפני מיליון שנים במסגרת קמפיין השמינמון של השבלוג לארח אתכם בערב חגיגי לקוראי השבלוג הכולל ארוחה, הרצאות ופינוקים? ובכן, לצאת מהדכאון לוקח זמן וכל תמורות הקמפיין נדחו כתוצאה מזה אבל הנה הגיע יום פקודה והפקודה היא ערב טוב לך את מושבלגת! ולמה פקודה אתם שואלים? ובכן, גם כי הבטחות צריך לקיים וגם כי שמתי לב לאחרונה שמספר הכניסות הכולל לשבלוג עבר את ה-915,000 שזה כמעט מיליון. זה כל כך מדהים ומרגש שאני מתקשה לעכל את זה, כמעט מיליון קוראות וקוראים!!! את זה חייבים לחגוג.

אז ביום רביעי הקרוב, הרביעי במרץ, בשעה שבע בערב נתאסף בביסטרו השכן (אחד המקומות האהובים עליי בתל אביב) לערב של אוכל ומשקאות טעימים, תוכן מענין, צחוקייה לרב ופינוקים.

הערב יפתח במינגליג (בו תוכלו לפגוש את בוביתוש, בובת הקמפיין) ולאחריו ארוחת ערב מלווה ביין או משקה קל לבחירתכם. לארוחת הערב תוכלו לבחור בתפריט מפנק הכולל מנה ראשונה, עיקרית וקינוח שהוא בשרי, צמחוני או טבעוני (כי כזה הוא השכן, גם טעים וגם ידידותי למגוון סועדים).


אחרי הארוחה יהיו הרצאה שלי על קבלה עצמית והרצאה של טלי שרף חזן, המעצבת והבעלים של סטודיו טליה, חברה טובה ומעל הכל - יזמית שיודעת לחלום וגם לבצע. היא מהווה דוגמה אישית ל-Fearless Living שכולו עשיה (אני לא חובבת גדולה של הסוד ושיטות דומות, כידוע. אני מבכרת עשיה על דיבורים). טלי תדבר על הדרך מחזון למימוש ותיתן לכם השראה וכלים למימוש החזון שלכם, עסקי או אישי. אחרי ההרצאות תוכלו לשאול אותנו שאלות כאוות נפשיכם.


בסיום הערב נשלח אתכם הביתה עם שקית פינוקים, כי חשוב לעשות לחבריך מה שאהוב עליך ואני אוהבת פינוקים. ואם זה לא מספיק לכם, תהיה גם עוגת כמעט מיליון קוראים לשבלוג חגיגית! אני מניחה שאני משוחדת (שכן אני משמנת את עצמי היטב היטב, כידוע) אבל אני מאמינה שיהיה ערב נפלא.


אחרי המוזמנים שכבר רכשו כרטיס לאירוע, נותרו לנו כ-20 מקומות פנויים לערב במחיר 285₪ המושב (התשלום במקום במזומן או אשראי). יהיה כיף לבוא עם חברה (או חבר) ולבאים בגפם, אני מבטיחה שתפגשו אנשים נהדרים ותהנו אפילו אם לא הכרתם איש מהם לפני כן. אחרי הכל טלי, אני וצוות המקום נדאג לכם. 

מרגישים ספונטנים? רוצים לבוא לחגוג איתי? עשו Attending לאירוע בפייסבוק (כדי שנדע לשמור לכם מקום ולהביא לכם פינוקים) ובואו לבלות איתנו ביום רביעי מ-19:00 בביסטרו השכן, אבן גבירול 8 תל אביב. אני, הצוות ובוביתוש מצפיםה לפגוש אתכם!