יום רביעי, 29 במאי 2013

דו תלבושת הבלוגן


תאמרו מה שתאמרו, אני עומדת ביעד שהצבתי לי לפרסם רשומת מה לבשתי היום אחת לפחות מדי שבוע. כל הכבוד לשבליג!

לכבוד זה שלבשתי מכנסים שאינם הג'ינס הקבוע שלי פעמיים ברציפות (מכירים את זה שיש לכם ארון מלא ואתם תמיד לובשים אותם מכנסים?) החליטותי לצלם אותם עבורכם שחבל על הזמן, והנה הם.


אני לובשת
סקיני ג'ינס מדורותי פרקינס
חולצה מ-Next
סנדלים מעמנואל שמלווים אותי יותר מ-7 שנים
עגילים של דריוס מרזילי


מסיבה תמוהה זו או אחרת, העגילים נראים בתמונה בצבע סלק, אבל למעשה הם בגוון פוקסיה. 

אגב, אני מאוהבת לחלוטין בסמקים הקרמיים של סטילה, מסדרת Convertible Color. הם מושלמים לקיץ, נמרחים בקלילות (עם אצבע ואז עם מברשת Stippling של סם צ'פמן), שקופים כמעט, נמסים לתוך העור, מחזיקים מעמד שעות ארוכות והצבעים.. אחח הצבעים! יש לי את גרברה (גוון ורדרד-אפרסקי כמעט טבעי מטריף) ואת קמיליה (ברונזר עדין ונפלא עם תת גוון אפרסקי שאני משתמשת בו כסומק משזף, ולא להצללות לחיטוב הפנים) ואשמח מאד לקנות עוד צבעים. אבל אני מתאפקת. לעת עתה. בתמונה הזו אני בערך 8 שעות אחרי המריחה בבוקר, ועדין סמוקית וחמודה.

הלק הוא של רוקוקו בגוון T-Cup

עד כאן תלבושת אלף. נעבור לבית!

אני לובשת 
חולצה ושרשרת מ-COS
מכנסים של טובהל'ס (יש לי אותם לפחות עשר שנים)
סנדלים ששכחתי איפה קניתי


קשה כל כך למצוא חולצה שמתאימה למכנסים האלה. עד השנה שעברה היו לי שתי גופיות במין Mauve חיוור וורדרד מוות כזה שממש התאימו להם, אבל שתיהן הוכתמו והדבר היחיד בארון שנראה סביר איכשהו היה החולצה הזאת. אני חייבת לארגן חולצה שתים חלקות בצבעים מתאימים, אני לא לובשת אותם כמעט ואני כל כל אוהבת אותם! הם מהדורה מוגבלת של נעמה חסין, שלהבנתי סגרה את הבסטה (פרט אולי לבגדי ילדים). כל כך חבל, היו לה בגדים מקסימים בכלל ובפרט למידות גדולות אבל עם המחירים שלה.. לא פלא שלא הלך לה. אני שמחה, בכל מקרה, שנותרו בידי כמה מהעיצובים היותר נחמדים שלה (שתי חצאיות, המכנסים האלה, חולצה שקטנה עליי כרגע ותיק חמוד שהוא פריט המעצבים הראשון שקניתי בחיי, אי שם בשלהי שנת טיכו).

ואגב הספה שמאחורי, הסיכוי שלי לזכות בתחרות הדירות הקטנות המגניבות של Apartment Therapy נושק לאפס ככל הנראה, אבל זה לא משנה כי אני מאושרת מעצם זה שהגשמתי את החלום הקטן שלי. לפני שנה אתם מבינים, במהלך התחרות של 2012 , הבטחתי לעצמי שב-2013 ארשם לתחרות. זה היה לפני שעברתי בכלל לדירה שלי (כנראה שגם לפני שקניתי אותה, אבל אני לא בטוחה), כך שמבחינתי עצם ההשתתפות היא הפרס. אז תודה מקרב לב לכל מי שהצביע עבורי, והיי - התחרות עוד לא נגמרה, ועדין אפשר להצביע, אז יכול עוד לקרות מהפך!

יום שני, 27 במאי 2013

בלי דיבורים על דיאטה


אתמול למדתי משהו מענין. מסתבר שמלכות ומלכי דרמה ובריונים למיניהם עושים את זה בסופו של דבר (יהיו שורשי הבעיה אשר יהיו) כי הם מכורים לאדרנלין שזורם להם בגוף כשהם יוצרים כאוס סביבם. בדיוק כמו ספורטאי אקסטרים למיניהם, הם מרגישים במיטבם כשהכל סביבם מתפרק. מעולם לא חשבתי על זה ככה, וזה באמת מסביר הרבה דברים. אני רואה את זה בהתנהגות שלי לפעמים ואני רואה את זה באחרים.

הרשת והיקום מלאים בריונים. באינטרנט קוראים להם טרולים. חיים של טרול הם קלים ונחמדים כי הוא יכול להיות בריון מרושע וחסר גבולות תחת מסווה ה"אנונימיות" כביכול שהרשת מספקת גם אם במציאות מדובר בחצי תולעת שמפחדת לצייץ בקול רם אם נושפים עליה. מדהים איך אנחנו מתמכרים לתחושת הריגוש המלאכותית שהגוף שלנו בעצמו מייצר. אין ספק שהאדם הוא יצור מופלא. 

והיצור המופלא הזה מגיע במגוון גדלים וצורות וככזה חשוף מסביב לשעון לדיונים בלתי פוסקים על איך אפשר לשנות, להסוות ולשפר את מבנה גופו. והאינטרנט, כדרכו של עולם שהמציא את הטרול, טוחן את הנושא 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע. תעשיות שלמות מבוססות על הפחד שלנו שאנחנו לא טובים או יפים מספיק ומאכילות אותנו ישירות ובעקיפין בעוד ועוד מהפחד הזה ואנחנו אוכלים ואוכלים. הדיבור הנשי ספוג בדיבורים על דיאטות. מגזיני נשים מקוונים דנים בנושא ללא הפסקה כאילו זה הנושא הראשי שמטריד נשים, והמפחיד הוא שזה די נכון. במקום לדבר על הבריאות שלנו, על הקריירה שלנו, על הבחירות שלנו, על המשפחה שלנו אנחנו מדברות על איך שאנחנו נראות. יוטיוב דולפת סרטונים של ילדות בנות 12 שמראות מה הן קנו היום ברשתות האיפור הישראליות הזולות. לראות ולהקיא.

קבלה עצמית היא אתגר שיכול לקחת חיים שלמים, ולעתים קרובות מדי נותר מחוץ להשג ידינו. הרבה אנשים שמנים (תהיה ההגדרה שלכם לשמנים אשר תהיה) הם כאלה בגלל הפרעה פיזית, הפרעת אכילה ואינספור סיבות אחרות. בשביל האנשים האלה דיבור על דיאטה יכול להוות טריגר (כלומר לעורר תגובה רגשית חריפה). בשביל הרבה אחרים זה יכול להיות סתם מכאיב או פוגע. ובשביל המוני אחרים זה פשוט משעמם.

יש כל כך הרבה תפיסות מוטעות בנוגע לשמנים, לעזאזל אפילו הרופאים שלנו לוקים בהן, למרות שיש אינסוף מחקרים שמפריכים טענות קלסיות נגד השמנה (הידעתם שהמגמה הרפואית המודרנית היא שאנשים שמנים חולים בסכרת פחות מרזים? שמחקרים מראים ששמנים שורדים דיאליזה והתקפי לב יותר מרזים?). לי אישית נמאס לשמוע נשים מדברות על זה. ונמאס לי לשמוע את עצמי מדברת על זה, מספיק לי לשמוע את עצמי חושבת על זה. אבל הכי נמאס לי לקרוא מאמרים סוג נ שנכתבו בידי אנשים שאינם מקצוענים ומעודדים אותי לאכול לפי דיאטה טרנדית זו או אחרת.

מה גם שכבלוגרית שמנה מצפים ממני לכל מיני דברים - לרדת על ניתוח שרוול, להמליץ על ניתוחי שרוול, לעבור בעצמי ניתוח שרוול, להיות טבעונית, להיות צמחונית, להיות עצמונית, לאכול רק נקניקים ורק בימי שני ורק עם חרדל דיז'ון ורק בנוכחות כומר ונימיה. מצפים ממני לתמוך ולאהוב כל ידוענית או בלוגרית שמנה ולשנוא את הרזות. כל מיני יחצני דיאטה פונים אלי פעם בשבועיים בהצעות שאפשר לסרב להן, כדי שאקדם את שיטת ההרזיה שלהם בבלוג. אז זהו, שלא.

בבלוג הזה לא מדברים על דיאטות. לא בוכים על חלב שנשפך ונאגר בתאי השומן שלנו, לא מבקרים אנשים על מבנה גופם ובטח שלא מבקרים אותי, כי אני בעלת הבית ואני מסרבת לקדם את התעשיה שמנסה לרושש אותי. 

אז מה כן, אתם שואלים? כן מבקרים את התעשיה שמעודדת אותנו להיות כאלה, כן מהללים את אלה שחיים כמו שהם רוצים ולפי החוקים שהם קובעים לעצמם, כן מוצאים דרכים אופנתיות לבטא את עצמנו, כן מעודדים שיח נשי תומך וכן מעודדים העצמה אישית שמגיעה בכל הצורות והגדלים. כלומר, בדיוק אותו הדבר כמו תמיד רק שמעכשיו אני מודיעה רשמית שהסבלנות שלי לנושאי דיאטה היא אפס, ודיונים בנושא יטופלו בהתאם. 
אני באמת חושבת שאם הייתי הייתי מתרגמת את התג הזה לעברית הייתי כותבת עזבו אותי באמא שלכם. זה נשמע יותר לענין, ויש סיכוי שאפילו טרולים יבינו את זה (וחזרזירים יעופו כמו מלאכים ותחש עם גדי ירבץ. על הצלחת שלי). זה כמו לתלות על עצמכם שלט קחו את הדרמה שלכם למקום אחר.

ואם מישהו, חבר או זר, מציק לכם בדיבורי דיאטה לא לענין פשוט תגידו שאתם לא מעוניינים לדון בענייני סקס, פוליטיקה, דת ודיאטה. זה אמור להשתיק אותם.

יום ראשון, 26 במאי 2013

חתולסקי יוצא לטיול


ביום שישי, כידוע, מקובל לקחת חתול ולהוציא אותו לטיול. ואני, כידוע, נוהגת כמקובל. לפיכך, עם פרוץ שישי לקחתי את חתולסקי החולצה לטייל. 

ראשית, נסענו למסעדת דגים בראשון. אני אכלתי פיש אנד צ'יפס וחתולסקי אכל רק פיש.



 אחר כך המשכנו לנמל ביפו. שם ראינו דגים, וחתולים, וכלבים ואנפות בקר. חתולסקי אהב את הסירות הצבעוניות.





על רקע השקיעה, סיפרתי לחתולסקי על ימיי כבלרינה צעירה בבולשוי באלט. הוא התרגש מאד וביקש לראות צעד או שניים, ואני פיזזתי כאיילה קסומה ופסקתי רק כשלהקת שחפים החלה לחוג סביבי ולהשליך עליי צדפים ודגיגים מסוגים שונים. נורא נעלבתי אז הלכנו הביתה וכך נהרס כל יום שישי. חבל!


אני לובשת
חולצת חתולסקי מ-Threadless
חצאית מ-H&M (ישנה)
חגורה מ-New Look
סנדלים שיש לי כמה שנים ושכחתי מאיפה הם
תיק של זארה

צילומים שלי - אודליה ממן
צילומי נוף - שלי

יום שני, 20 במאי 2013

שנות השישים העליזות


השבוע הוזמנתי למסיבה בסגנון שנות השישים. האורחים התבקשו להתלבש בהתאם וכך מצאתי את עצמי מתקשטת בהתאם לאחת התקופות המאוסות עלי בהיסטוריה של האופנה. המטריד בכל העסק הוא שהיתה לי תלבושת מתאימה פיקס בארון שכללה אך ורק פריטים שאני לובשת ביום יום. נישט גוט!


העמסתי איילינר שחור (של Nars), מסקרה לריסים עליונים (Armani Eyes to Kill) ותחתונים (של קליניק), עפרון עינים שחור (של בובי בראון) וסומק סגלגל (סקויה של Mac) וגרבתי את המשקפים החדשים שלי, שנראו הולמים.



אני לובשת
ג'ינס מ-Next
חולצה מזארה
שרשרת של מרני ל-H&M
כפכפים מגאפ
טבעות - אחת מאנתרופולוג'י ואחת של אמא
קישוט פרחוני לשיער של Chapeau Claudette מלונדון


אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה התבאסתי כשהתברר שרק אני וכלת המסיבה התלבשנו בהתאם לנושא? נו שוין, העיקר שנהנינו. לשנה הבאה במסיבה בנושא ירושלים הבירה! 

יום ראשון, 19 במאי 2013

התפוח הגדול


שרלוט האת היא בלוגרית בת 22 מצפון לונדון, המנהלת בלוג בו היא חולקת את הרפתקאותיה כחובבת אופנה במידה גדולה. אבל יותר מזה, היא גם סטודנטית לעיצוב אופנה מצפון לונדון שסיימה זה עתה שלושה חודשי עבודה על קולקציית הסיום שלה לה היא קוראת התפוח הגדול וחולמת לפתוח בית אופנה למידות גדולות.

מדי שבוע אני שומעת על מעצבים ישראלים חדשים למידות גדולות והמשותף לרובם הוא שאני לא רוצה ללבוש את הבגדים שלהם. רב המידות ה"גדולות" שלהם לא עוברות את ה-46, הבדים סינתטיים במקרה הטוב, הגזרות גרועות והצבעים נעים בסקלה שבין שחור לאפור לבורדו לפוקסיה (הידועים בכינויים צבעים של שמנות). אבל שרלוט הזאת.. אין בגד אחד בקולקציית הסיום שלה שלא הייתי רוצה לעצמי.

נתחיל באוברול הזה - שילוב מרטיט של גזרה אוונגרדית בקטנה, עם צבעוניות ודוגמה קלסית להתיישבות הציונית של ראשית המאה שעברה. המקטעים הלבנים יוצרים אשליה של גוף צר וארוך וממתנים את האפקט המרחיב של המכנסים. מתוק כל כך!


סקלת הצבעים הכל כך לא אופיינית למידות גדולות הזו ממשיכה לתלבושת הבאה - מכנסים גבוהי מותן בלבן ועיטורים ורודים בהירים, ג'קט אוניברסיטאות קצרצר וורדרד והחולצה היפה ביותר שראיתי זה זמן רב, בלבן מנוקד באדום. אני כל כך חושקת בחולצה הזו. דמיינו כמה יפה היא תהיה עם ג'ינס קצר או ארוך, או עם חצאית בגזרת A מכותנה לבנה או אדומה או ורודה או ג'ינס. אלוהים, היא נהדרת בעיני.


הקריצה לאמצע המאה הקודמת נמשכת עם האנסמבל המטריף הזה של מכנסונים מתרחבים וחולצה מכופתרת קצרה באדום ולבן. לצידם, שמלה מתוקה בגוונים שונים של ורוד ולבן, עם אפודונת תואמת בלבן עם תיפורים ורודים. אני רוצה את כולם, אבל בעיקר את המכנסונים.


ולסיום, בובה של חצאית עם מותק של טישרט, שוב בשילוב הרענן והיפה כל כך של ורדרד, אדום ולבן. זה חמוד במיוחד על הדוגמנית הבלונדינית!


לפי מה שלורן כתבה על הקולקציה הזו, שרלוט לא קיבלה שום תמיכה בתהליך העבודה מהאוניברסיטה או מהתעשייה בגלל התעקשותה לייצר קולקציה למידות גדולות, מה שמעורר בי זעם רב לנוכח העובדה שאוניברסיטאות אמורות לעודד חדשנות בתלמידים שלהן ולתמוך בשינוי חברתי. אבל הי, ישראל לא מיוחדת בגישתה השלילית לאופנה במידות גדולות.

בכל מקרה, שרלוט הצליחה להעמיד קולקציה משגעת ביופיה, פרקטית לחלוטין, המכבדת את יוצרתה ואת קהל היעד שלה ויותר מכל - כזו שמשמחת את הלב וגורמת לי לחשוב ככה בדיוק אני רוצה להרגיש ולהראות!

הלוואי שיום יבוא ויקומו פה כמה מעצבים מקומיים שמבינים את הלקוחה השמנה כמו שרלוט ומאמינים בה כמוה. ועד אז, אקווה ששרלוט תקבל ציון מעולה על עבודתה ואתפלל שביום מן הימים, קרוב ככל האפשר, תגשים את חלומה לפתוח עסק משלה בו אוכל לקנות את הבגדים המקסימים האלה.  


יום שישי, 17 במאי 2013

ביקור ביריד


אחת לזמן מה מזכירה לי הלובה שגם הפאוור קאפל של הבלוגוספירה הגלקטית חייב לרדת אל העם מדי פעם, ואז אנחנו נוסעות לפה או לשם לנשנש ירידים ואיזה פרעצל קטן עם כוס יין. הפעם נסענו למתחם התחנה לשזוף את יריד החלומות של נתנאלה שמתקיים גם היום ומחר.

לי היה אתגר משלי ביריד - במסגרת דיאטת הקניות ורווית הדירה שלי (קל מאד לעבור את הגבול בין מעוצב למעיק בסגנון שבו הדירה שלי מעוצבת) הודעתי ללובה ולעצמי שיש לי תקציב בזבוזים של 100 ש"ח בלבד לכל הדוכנים באירוע.

היו שם כל מיני דברים יפים.

תיקי שלטי רחוב

עוגיות בצנצנת, רק להוסיף ביצה והופ לתנור

תיק עם חתול זוממני

כבשת הרש חשמלית

דוכן מיצים חייכני

אחרי שסיימנו את עניינינו ביריד וסיור קצר בחנויות במקום, שמנו פעמינו לארוחת ערב. לובה אכלה ממולאים טבעוניים ואני אכלתי מרק עם קרפעלך.


בית לתנשמת על העץ. מה שמזכיר לי שכמעט עשיתי תאונה חזיתית עם תנשמת על אילון לפני כמה לילות 



מה שמענין בקביעת תקציב מצומצם להוצאות הוא שפתאום שום דבר לא ראוי לקניה. בדומה לספוגיות למניעת הריון של איליין מסיינפלד, מצאתי את עצמי בוחנת כל מיני דברים שנראו חמודים או מגניבים במבט ראשון ואומרת נהההה ומחזירה אותם למקומם בלי לקנות.

אז מה, אם בכלל, קניתי אתם שואלים? ובכן, מצאתי את עצמי בדוכן של אחיות בובנאיות (אחיות ביולוגיות אחת של השניה ואחיות רוחניות שלי כבובנאית) אירה ולנה סימונוביץ'. הן תופרות בובות מוטרדות דלוקס שנראות כאילו כל סבל העולם מונח על כתפיהן הרכות. וכאלה בובות אני אוהבת, עם אישיות ואופי.



סימניה עצבנית 



ומה אני קניתי, אתם תוהים? ובכן, לא הוצאתי אפילו חצי מהסכום שאתגרתי לי!

רציתי סימניה והתלבטתי בין שפן אחד למין יזנוב ירקרק. רציתי לקחת הביתה את הנבעך שבין השנים, שיראה איך זה לגדול בבית שבו בובות מקבלות כבוד, ארבע-חמש ארוחות ביום וקפה למיטה בשבת (לעזאזל פינקי!). המעצבת אמרה שליזנוב יש רגלים מאד קטנות ושהוא מחבק את עצמו וזה עצוב, מה שנכון, ולכן בחרתי בו.


מה הלקח אתם שואלים, קוראים יקרים? ובכן, שלמרות הפיתוי לקחת הביתה את התינוק החייכן והתמים והמתוק יותר שינוי אמיתי בחייה של בובה נעשה כאשר מאמצים אותה בבגרותה ולא בינקותה ומראים לה שאפשר לאהב ולאהוב ולחיות אחרת. וכל זה ב-45 ש"ח בלבד. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני והסימניית יזנוב שלי מרוצים וזה מה שחשוב.

בכל מקרה, היריד נמשך גם היום ומחר. אז אם אתם אוהבים להסתובב במקומות יפים ולראות כל מיני דברים צבעוניים אני ממליצה ללכת. ועכשיו - אכין לי וליזנוב ולפינקי ולברבי ולבומזי ובומזי2 כריכים. עם כל הכבוד לשבלוג, יש לי בובות לשרת וזה לא משחק.

יום רביעי, 15 במאי 2013

סוגרת פינות


הימים האחרונים היו עמוסים למדי, אבל בין לבין סגרתי כל מיני פינות לא מטופלות בבית.

יש לי חברה שכל פעם שהיא באה לביקור מסדרת לי מחדש את המדפים במטבח. היתה שם צנצנת אחת שהיא מתחננת כבר חודשים שאסלק משם, והפעם נתתי לה להוריד אותה ולראות אין זה יראה. אין ספק שהקומקומית נראית יפה יותר ככה, כשלא גונבים לה את הבכורה. 
 

לכבוד שבועות קניתי לאגרטלדודה הותיקה שלי פרחים. אל תשאלו אותי אילו פרחים אלה, הם מוזרים לאללה אבל הם גם היחידים בחנות שנראו לי מתאימים.


חוץ מזה, תליתי את שעון הקוקיה של סבתא (היחיד שנמצא אצלי מהאוסף שהיה לה) ואת המלאכית שמסתובבבת איתי בכל הדירות שהיו לי. והצנצנת הצבעונית עם החרפוש שהחברה שלי כל כך שונאת מצאה מקום הולם במדפון מעל הכיריים.


בנוסף ניקיתי סוף סוף את אוסף מחזיקי המפתחות של אמא משנות החמישים ואני תוהה מה לעשות בהם. אם יש לכם רעיונות יצירתיים, אשמח לשמוע. 


לפני כמה זמן הגיע סוף סוף הפטפון שהזמנתי בכמה גרושים מואללה שופס ומאז אנחנו שומעים תקליטים בנוסף לדיסקים. יש לי ארבעה תקליטים חדשים (ביטלז, קיור, קילרז ואיימי ווינהאוס שאני לא באמת אוהבת) והשאר תקליטים שהיו של אבא ושמרתי אחרי מיון נמרץ. יש שם אוצרות אמיתיים כמו פלטרז, ולואי ארמסטרונג ואמני ג'ז אחרים, וישראליאנה קלאסית וכל מיני דיסקו ופופ שאבא, בחטאיו, אהב. כיף זה לא מילה!


פינת העבודה קיבלה סוף סוף מקום איחסון נוסף ונפטרתי מהארגזים שמילאו אותה. חבורת האטבים ששי אהרן הכין לי לפני כה וכה שנים נראית מרוצה עד הגג.


מתחת להוד קישקשותו, תליתי תמונות של הבובות האהובות עליי ששמתי במסגרות לבנות של איקאה. אף בית, אני מאמינה, אינו שלם בלי תמונה של בעל הבית עשוי מספוג מנשנש מעדנים.


ואם כבר בבובות שלי עסקינן, פצע ושפכטל (בובות עיסת הנייר הראשונות שעשיתי בלימודיי) יצאו סוף סוף לחופשי ומפחידים את האורחים (אותה אחת שהופכת לי את המדפים, ותשאר אנונימית, לחצה עליי עד שהלכתי וסובבתי את פצע כדי שלא יבהה בה בזמן שראינו סרט. נו באמת). לידם יושב בומזי2 שלא אני עשיתי, אלא הזמנתי מאמנית לבד סקוטית, שהכינה אותו לפי תמונה של בומזי, שיושב מתחת לשידה הזו על כסא שאמא צבעה וקישטה. הציור הוא שלי, מה שמוכיח שאני בובנאית יותר טובה מציירת.


חדר השינה, כמובן, לא מוכן עדין. אבל הנה הצצונת למנורה הקריאה שפוגי נעים הכינה לי. 


וזהו. השולחן מוכן לארוחת חג קטנה. שבועות שמח ונחמד לכולם! אני מבלה אותו בלשכב על הספה ולא לעשות כלום. מקווה שמצבכם דומה.




יום ראשון, 12 במאי 2013

יום ראשון - תשוויצון


דיאטת הקניות לא ממש מרגישה ככזו, כי אני מבקרת אחת לשבוע בדואר לאסוף אלוהים יודע מה שהזמנתי טרם תחילתה. הנה שלושה דברים נחמדים שרציתי להראות לכם.

הראשונה היא חולצה אוורירית וקיצית מזארה. שמעתם נכון, יש בזארה בגדים במידה XL שעולים עליי (את הראשון כבר ראיתם פה). קניתי את שתיהן יחד, אבל את זו עוד לא יצא לי ללבוש. אני חושבת שהיא תהיה נחמדה עם גי'נס קצר או עם הג'ינס הארוך הבהיר השנות שבעימי שקניתי בנקסט.


את הטייץ החתולי הזה קניתי ב-Mod Cloth במידה XXL והוא נוח וחמוד, רק טיפלה חמים. נראה אם הוא מתאים לקיץ הישראלי או שיאלץ לחכות לעונה קרירה יותר. בכל מקרה, כולו שפמים וזנבות וזה תמיד באופנה.


ולסיום, נעלים מ-Mod Cloth. ראיתי אותן שם לראשונה לפני יותר משנה ולא היתה המידה שלי, ופתאום לפני חודשיים הן חזרו ובפחות מ-40$. הן קצת צרות ואני לא יודעת כמה זמן אוכל לסבול אותן, אבל לעזעזל - אני אמורה להחזיר דבר כזה?!



לפני חודשיים בערך קניתי את העגילים האלה מ-N2, אבל לא יכולתי לענוד אותם כי הם הגיעו עם קליפסים, ולא סתם קליפסים אלא הקליפסים המכאיבים ביקום.
חיפשתי אצל ספקי התכשיטנות הקבועים שלי עגילים לחור שיתאימו להם ולבסוף בחרתי עגילים צהבהבים בצורת טיפה (כי לא היה עיגול) שהגיעו לפני כשבוע. בבוקר המחרת, אחרי ניתוח השתלה מוצלח שביצעתי בלילה, שלגי ושבעת הגמדים היו מוכנים לענידה ובאו איתי לעבודה.


לסיום אבקש ממי שטרם עשה זאת, להרשם ל-Apartment Therapy ולהצביע עבור הדירה שלי בתחרות הדירות הקטנות השנתית. זה יקח לכם שתי דקות וישמח אותי מאד. תודה ושבוע טוב!