אירועי השבוע בתמונות

אירועי השבוע מוגשים בחסות סמסונג, מצלמות בינוניות לסלולרים זה אנחנו. אז מה עשיתי השבוע, אתם שואלים? ובכן..

השבוע לא נפרדתי מחיקוי הדיור הדו"צ שקניתי באיביי בגרושים, וקיבלתי עליו שפע מחמאות (זוג נוסף בדרך).

מצאתי בטיב טעם אוכמניות טריות וטעימות ולמדתי שלאכול פירות לארוחת בוקר אולי מצטלם טוב, אבל אחרי שעה אני שוב מורעבת.

פגשתי את האישה שאופה את הסינבונים היפים ביקום (אבל לא טעמתי, כי אני שונאת סינבון).

קיבלתי במתנה 3Doodler והתחלתי להתאמן בציור תלת מימדי (אבל זה ממש קשה לי בגלל הניתוחים בידים).

הצטלמתי לדף הפייסבוק של השבלוג בעודי מתעלסת באהבים עם קפסולות אספרסו, כדי להרגיש אחת מהחבר'ה.

קיבלתי מכתב מעירית תל אביב שחושבת שבזכותה ירד קמפיין שנאת השמנים.

החבילה לה אני מחכה כבר שבועיים מנקסט הגיעה גם היא ובחובה מגוון גופיות רכות ונעימות במחירים מגוחכים ששמנות יכולות רק לחלום לקנות בישראל וכמה חולצות אדומות שתראו בצילומים מכאן והלאה. חדי העין יבחינו שהחולצה בתחתית הערימה בכלל הגיעה מאסוס אחרי שהחלפתי חולצה קטנה מדי במידה גדולה יותר (וזה שוב הזמן להלל את שרות הלקוחות היעיל שלהם).

נסעתי לקולאז' סייל, שהיה מאורגן על הכיפאק הפעם, וקניתי מפה ופמוטים כמו אישה בוגרת. בנוסף קניתי עוד פסלון קרמיקה לאוסף מפוגי נעים אהובתי.

בקולאז' מדדתי כמה קשתות חמודות, שאם הייתי צעירה בעשר שנים גם הייתי קונה (ותאמינו לי שהתלבטתי רבות עד שהחלטתי שאני ממש אבל ממש לא צריכה את זה). אני חושבת שהדבר ששכנע אותי סופית לא לקנות את שואת הסוסים החביבה שבתמונה הוא העובדה שאני פשוט לא מסוגלת לקנות מוצרים שבלוגרים מסוימים מקדמים, לא יכולה ולא רוצה. אני אומרת לעצמי אבל את משלמת על זה! ועונה לא משנה, אני מתביישת שיראו אותי עם המוצר הזה. שוין.

להפתעתי, נתקלתי שם באיור שהזמינה ממני הסטייליסטית רביד מנשה לפני כמה שנים טובות. שמחתי לראות שהיא עדין משתמשת בו.

בסופ"ש לא היה לי רגע לנוח. פגשתי המון חברים ותיקים וחדשים וביליתי את השבת במקצה סטיילינג עם ישראלית שחיה בקליפורניה אבל מתעקשת לקנות את הבגדים שלה בישראל (ספציפית ברזילי, בכל ביקור שלה בארץ אנחנו שורצות ברזילי בתחנה). בחרנו לה שמלה, שתי חולצות וחצאית - כולם מקסימים להפליא, ואני רכשתי לי על הדרך חצאית ועוד איזה משהו שאראה לכם בהזדמנות. בכל מקרה, החלטתי ללבוש בגדים לצורך היציאה מהבית איתה (חבל להביך לקוחות).

אני לובשת

חולצה מנקסט (ראו חבילה למעלה)

מכנסונים וגרביונים מאסוס

נעלים של נייקי לליברטי לונדון

שרשרת של N2

תיק של דניאלה להבי

משקפמש של פנדי

במהלך שיטוטינו בתחנה, אגב, פגשתי חתיך שחבל על הזמן.

ולסיום השבוע, החלטתי שהגיע הזמן להסתפר.

שיהיה לכולנו שבוע טוב עם מקסימום חתיכים ומינימום שיער בעינים.

ניצחנו!!!!!

אחרי הראיונות לעתונות לטלויזיה ולרדיו, ואחרי שהכרזתי שבכוונתי לתבוע את ג'יי סי דקו (החברה שעומדת מאחורי הקמפיין) ואת ענבר מרחב ניסן G (חברת הפרסום שעיצבה את הכרזה עליה כתוב "יא דאבה" שתלויה קרוב לבית שלי), ראיתי עכשיו את המבזק הבא בויינט:

אני כל כך גאה בנו, הציבור שלא הסכים לשתוק מול עוולה נוראית זו. אני גאה ששנלחמנו, וצרחנו, וזעקנו, ובכינו (כמה דמעות שאני הזלתי במהלך היומיים האחרונים. דמעות צורבות של עלבון וזעם. וכמה מכתבים קיבלתי מקוראים שבכו כמוני), וצילמנו, ולא ויתרנו ודרשנו שהקמפיין המתועב הזה ירד לפני שעוד נפש של ילד (או מבוגר שמן) תפגע.

אני גאה שנלחמנו על הצדק ושניצחנו. מתי בפעם האחרונה יצאתם למאבק ציבורי על הצדק וניצחתם?

אני גאה שילדים ומבוגרים שמנים מבינים עכשיו את המסר - 

שמנים אינם חולים

שמנים ראויים לאהבה

שמנים אינם שונים מאחרים

שמנים אינם חלשים

שמנים אינם מכוערים

שמנים אינם מצחיקים

שמנים אינם אשמים או רעים

שמנים אינם עצובים 

שמנים אינם שום דבר שהם לא רוצים או בוחרים להיות.

שמנים הם בני אדם ומשקלם הוא עניינם הפרטי.

לאף אחד אין את הזכות לשפוט את רעיו.

שמנים זכאים לחיות את חייהם בפרטיות ובשקט.

שמנים יכולים להיות יפים

בריאים

חזקים

מובילי דיעה

מנהיגים

נערצים

וכל דבר אחר שהם בוחרים להיות.

אני גאה על שילדים שנפגעו מהכרזות האלה קיבלו שיעור ראשון במעלה באזרחות.

אני גאה על כך שהשגנו את ההישג הזה ללא אלימות או וונדליזם אלא בדרכי שלום.

אני מאושרת שדרך החמלה ניצחה.

אני פשוט מאושרת.

תלונה לעירית תל אביב על הקמפיין נגד שמנים

בוקר צח בוקר לח! בהמשך לרשומה מאתמול, והרעש התקשורתי שנגרם בנושא, התבקשתי מספר פעמים לשתף את נוסח התלונה ששלחתי לעירית תל אביב בבקשה להסרת קמפיין החוצות. 

אני מצרפת את הפקס ששלחתי וקוראת לכם להמשיך לכתוב לעיריה ולדרוש את הורדת הקמפיין. כמו כן - המשיכה לשלוח לי תמונות שלכם מוחים על רקע הכרזות. אני אומרת לכם, אנחנו נוריד את הקמפיין הנתעב הזה!

כשיורידו את הקמפיין והסערה תחלוף, וחברת הפרסום תגיד אתם רואים? העלינו את הנושא למודעות הציבורית, הקמפיין הצליח! זכרו היטב שמי שהעלה את הנושא למודעות הציבורית הוא אנחנו, הציבור שלא הסכים לשתוק מול הבריונות, ולא הם.

כרזות נגד שמנים ברחובות

חברים, זה הולך להיות פוסט קצר מאד. אני כועסת. מאד מאד כועסת. מסתבר שהקמפיין נגד השמנת ילדים יוצא לפועל, ושמעתי שמתחילים לתלות את הכרזות הזוכות ברחובות תל אביב.

אני רוצה דבר פשוט מאד - אם אתם רואים כרזה כזו, אמרו לי איפה היא נמצאת. אני אצטלם לידה עם שלט עם המשקל שלי ועם הבטן השמנה שלי בחוץ. אולי בביקיני, כן זה רעיון טוב. 

תגובה שפרסמתי בדף הפייסבוק של הקמפיין 

אם אתם רואים כרזה כזו ואתם רוצים להצטלם לידה עם המשקל שלכם או בלי חולצה, שלחו לי את התמונה לכתובת raisinlike @ gmail.com (בלי הרווחים) ואני אעלה אותה לדף של הבלוג.

אני רוצה שילדים שמנים ידעו שאין להם במה להתבייש. אני רוצה שהורים יתמכו בילדים השמנים שלהם ויעזרו להם בדרך בריאה ומחזקת ולא בדרך מאמללת ומשפילה. אני רוצה שהחברה הישראלית תלמד לקבל את מי שלא הולך בתלם שמוכתב לנו מלמעלה. 

אני כועסת מכדי לכתוב שוב את מה שכבר כתבתי. אתם מוזמנים לקרוא את דעתי על הקמפיין הזה ברשומה הזו. 

אני מקווה שתתמכו ברעיון, ומקווה שנצליח לעשות שינוי כלשהו. כל דרך מתחילה בצעד קטן.

כרזה שהכנתי בחצי דקה מחטיפים שמצאתי במשרד

עדכונון - חשבתי על זה והבנתי מה חסר בקמפיין הזה, ולכן מותיר אותו נטול ערך. חמלה. אין בקמפיין הזה מילימטר אחד של חמלה. אל תבלבלו חמלה עם רחמים. רחמים באים ממקום של התנשאות. חמלה היא הרגש המבטא אנושיות, שותפות גורל, רצון להפחית מסבלו של האחר. הקמפיין נטול חמלה ולכן הוא מקדם בושה ואשמה. אני לא יכולה שלא לתהות מה קרה לאנשים שעומדים מאחורי הקמפיין הזה שהפך אותם לאדישים כל כך לרגשותיו של האחר.

בנוסף, שיניתי את כותרת הרשומה מכרזות נגד השמנה ברחובות לכרזות נגד שמנים ברחובות, בהמלצת קוראת.

עדכונוסף -  דיברתי עם עירית תל אביב, מחלקת שילוט ופרסום. שאלתי מה ניתן לעשות בנוגע לשילוט חוצות שפוגעני בעיני. הנחו אותי לשלוח פקס עם פרטי קשר ופרטי הענין לפקס 03-5216046, לידי רבקה שובבו (אני מקווה ששמעתי נכון את שמה) מנהלת השרות לשילוט ופרסום. אם אתם מסכימים איתי שהקמפיין לשנאת שמנים צריך לרדת, פנו אליהם.

ועוד איזה משהו קטן שהוא מובן מאליו, אבל לפעמים צריך לומר את המובן מאליו - אני מתנגדת באופן מוחלט למעשי וונדליזם. אנחנו מתרגלים פה מחאה אזרחית, טיבט סטייל. המטרה היא לעודד ילדים (ואנשים) שמנים ולא לבייש, לפגוע או להזיק למארגני המקפיין הזה. התקשורת המודרנית הפכה את המשקל שלי לפוליטי? סבבה, הם יקבלו מחאה פוליטית.

הנה כמה הצעות לשלטים שתוכלו להחזיק כשאתם מצטלמים ליד המודעות

•  אני ילד\ה שמנ\ה
• ביוש שמנים הוא בושה
• די לשנאת השמנים
• די לשנאה
• שלט עם המשקל שלכם
• ילדים שמנים ראויים לאהבה
• כולנו ראויים לאהבה

אתם מוזמנים להציע פה עוד רעיונות לשלטים וכמובן, להמשיך להצטלם ליד השלטים ולשלוח לי את התמונות (אם אתם רוצים שאפרסם אותן). 

ולסיום משהו שכבר אמרתי מספר פעמים אבל נראה שיש להבהיר - אני לא מעודדת השמנה. אני מתנגדת לקמפיין הזה שכולו שנאת שמנים, הפחדה וביוש שמנים. כן, השמנת ילדים היא בעיה. בעיה בריאותית ותרבותית (צרכנית ופיננסית בעיקר) ולא בעיה חברתית. הקישור בין שומן לבידוד חברתי פסול, בפרט כשמדובר בילדים ויש להלחם בו.

Fat Shaming

חברים, הרגע הקאתי את ארוחת הצהרים שלי. הקאתי ואני שמחה על כך, כי זה מקדם אותי צעד אחד קרוב יותר לחלום שלי להיות רזה ומהממת. רזה, מהממת ומאושרת. ולמה הקאתי אתם שואלים? כי חברה שלחה לי לינק לדף הזה ובו תמונות של כרזות מתחרות עיצוב כרזות בנושא השמנת ילדים שעורכת חברת פרסום בשם JCDecaux שהיא, מסתבר, מהגדולות בעולם. הם פתחו לצורך הענין דף פייסבוק יעודי אליו מוזמנים כל דיכפין להעלות הצעות לכרזות והזוכים יזכו לראות את עבודתם מתנוססת על שלטי חוצות ברחבי תל אביב בתחילת 2014.

אני לא אעלה תמונות של כרזות מאחר ואיני רוצה להפר את זכויות היוצרים של האמנים כמו גם לבייש אותם או לגרום להם להרגיש רע, אבל 95% מהן מכריזות שאחד מארבעה ילדים בישראל מתבייש ללכת לבריכה או שהשמנת יתר הורגת ילדים והנורא מכל - כרזה הזועקת שאחת מארבע נערות בישראל לא אוהבת לעשות שופינג עקב בעית משקל! והכל בצירוף תמונות מחרידות של צעצועים מנופחים, כרסים תפוחות, איקסים אדומים ולולאות תליה ומגוון דימויים ויזואלים שלעומתם מודעות נגד עישון נראות כמו טיול בפארק. מה הבעיה אתם שואלים? הבעיה היא שהכרזות מיועדות להורים וילדיהם, והן מעוררות שנאה ובושה במקום להציע פתרונות אמיתים לבעיה (ובואו נעמיד פנים שניהלנו כבר את הדיון בנושא אבל להיות שמן זה לא בריא והסכמנו שזה אולי נכון אבל שיש דרך לומר כל דבר וזו בטח לא הדרך).

אז כן, הקאתי את ארוחת הצהרים שלי. אבל זו הזדמנות פז להעלות נושא שאני מתכננת לכתוב עליו כבר ימים אחדים, והוא Fat Shaming או ביושמנים (לא שמתי מילה זו בכותרת הרשומה, כי היא חמודה מדי ואני לא שלמה איתה).

Fat Shaming היא תופעה חברתית שכוללת הטרדה, העלבה, בריונות ותקיפה של אנשים בעלי עודף משקל בשל היותם שמנים.

על פניו נראה כי מדובר בתופעה המתמקדת בהיטפלות לקבוצה יחודית בעלת מאפין ברור בחברה, אבל אני טוענת שאין שום הבדל בין Slut Shaming או ביושרמוטות (העלבה, הלבנת פנים, הטרדה ובריונות כלפי נשים שנתפסות כ"מופקרות מינית") לבין ביושמנים או הומופוביה. מדובר בעוד דרך אחת, מיני רבות, לשפוט את מי שבוחר לחיות את חייו באופן שונה משלנו או שאנחנו חושבים שבוחר כך (כי בורים חושבים שהומוסקסואלים ושמנים בחרו להיות כאלה) כדי להרגיש בטוחים יותר בעמדות שלנו.

ביושרמוטות וביושמנות ספציפית מבטאים צורה נורמטיבית כביכול של מיזוגניה (שנאת נשים). תפיסה לפיה נשים שייכות לכלל וככאלה חייבות להתאים עצמן לסטנדרטים הנורמטיביים של מה טוב ומה יפה (אחרי הכל, אישה צריכה להיות טובה ויפה כי זה טבעה - לרצות אחרים). אישה שמזדיינת עם מי ומתי שבא לה (כמו גברים מסוימים) היא שרמוטה וככזו ראויה לגינוי, השפלה, חינוך מחדש וגם הענשה אקטיבית בדמות הטרדה, תקיפה ואונס. אחרי הכל, הן בחרו לפתוח רגלים.

שמנות הן נשים שבחרו לזלול במקום להיות יפות ובריאות וזה אומר שיקשה עליהן להכנס להריון, וזה כבר יותר מאנטי חברתי, זה אנטי פטריוטי.

הרעיון שמותר למישהו לשפוט בקול רם את גופו של אדם אחר, או את הבחירות שלו, פרימיטיבי וראוי לגינוי. במקום לחגוג את השוני בין הפריטים בחברה אנחנו מנסים לטשטש אותו, הכל כדי שיהיה לנו יותר נוח. אז יש לי חדשות בשבילכם, אנחנו לא פה כדי לרצות או לדאוג שיהיה לכם נוח. ביושמנים וכל ביוש חברתי אחר מעודדים שנאה ויותר מכך - שנאה עצמית, וכולנו יודעים אילו דברים נוראים אנשים ששונאים את עצמם עושים לאנשים אחרים, ולו כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם לרגע. שלא לדבר על הדברים שהם עושים לעצמם.

אני מודיעה לכם קוראיי וקוראותיי, במידה ועוד לא הבנתם זאת, שלהיות שמנה וללבוש מה שבא לך זו הכרזה פוליטית. הבחירה שלכן ללכת עם גב זקוף, קוראותיי השמנות, היא קריאה לשמנות אחרות לחייך ולהיות מרוצות מעצמן גם. הדרישה שלי מרשתות האופנה המקומיות לספק לי בגדים יפים ומגוונים במידתי היא דרישה פוליטית ולא רק אסטתית.

מאחורי הבדיחה הקטנה הזו שפרסמתי היום בדף של הבלוג עומדת כוונה יחידה - להכריז בקול רם כמה אני שוקלת, כדי אחרים יוכלו להסתכל על המשקל לבד באמבטיה בלי להרגיש את כיווץ הבושה המוכר בחזה.

הכח של מיעוטים נרדפים הוא בסולידריות, ונשים צריכות לעזור אחת לשניה במקום לתקוף אחת את השניה או את האישה השניה הכי חלשה שהן מזהות לידן. חמלה, בין אדם לעצמו ובין אדם לחברו. זו התקווה היחידה של החברה האנושית, וככל שנפנים זאת מוקדם יותר ייטב לנו. אנחנו חיים בעולם קשה, קשה לנשים ובכלל. נסו לתרגל חמלה וסולידריות, זה יעשה פלאים לדימוי העצמי שלכם. ואם הילד שלכם שמן, חבקו אותו ותזכירו לו כמה הוא יפה וחמוד וחכם וצאו איתו לטיולים ולשחק כדורגל והפחיתו את אחוזי השומן והסוכר בתפריט שלו בלי לעשות מזה יותר מדי ביג דיל. התפקיד שלכם כהורים הוא לחזק את ילדכם ולהכין אותו לחיים הבוגרים, והפחדה ובושה אינן הדרך לעשות זאת. מאה ופאקין אחת עשרה קילוגרם. תתמודדו עם זה.

עדכון - אחד ממעצבי הכרזות טוען באתר פטריה שהדרך היחידה להתמודד עם הבעיה המסוכנת של השמנת ילדים היא באמצעות הפחדה, כי זה כלי הפרסום הכי אפקטיבי. זה לא נכון, כי מחקרים בשנים האחרונות מראים שהפחדה בפרסום לשם יצירת מוטיבציה לשינוי עובדת רק אם הפרסום כולל כחלק אינטגרלי ממנו הצעה לפתרון לגורם הפחד. מאחר והכרזות האלה לא מציעות שום פתרון, והולכות על ההפחדה הכי קיצונית שאפשר (ילדים מתים! נערות לא עושות שופינג!) הן נופלות לקטגוריה הבאה (ציטוט מהערך עמדה בויקי) -

כיום מקובלת ההנחה, שישנו סף של איום שמעבר לו הנמען חש חסר אונים ומופעלים אצלו מנגנוני הגנה שונים שיביאו אותו להתעלם מהמסר.

אקיצר, נסיון נחמד אבל אני לא מכירה אדם אחד שהפסיק לעשן בגלל המודעות המפחידות על קופסאות הסיגריות. אז עם מה נשארנו? אה כן, Fat Shaming. כי אין דרך טובה יותר לגרום לאדם לעשות מה שאתה רוצה שהוא יעשה מאשר לגרום לו לשנוא את עצמו כל כך שהאמון שלו בעצמו מתערער במידה שהוא יעשה כל מה שרק תגיד לו.

Tomer Maimoni