קוראיי משכבר הימים יודעים, מן הסתם, שאני טיפוס יצירתי. אבל למרות ואף בשל כך אני נאלצת לעתים קרובות למתוח לעצמי גבולות ברורים ולהגדיר חוקים לפיהם עליי לפעול, אחרת אצא מן הקווים בכל הזדמנות וכל פעולה יומיומית קטנה תהפוך להופגדרולבייטה שנמשך בין שבע לשמונה שעות ולא מביא שום תועלת משום סוג.
לשם כך בדיוק נחקקו חוקים דוגמת "החוק לשתיית כוס גדולה של מים במהלך תליית כביסה" ותקנות מסוג "חובת סידור ברווזים בעת ניקיון חדר האמבטיה". הראשון קיים כבר שנים רבות, ואחראי לכמות נאה של מים שגמעתי במהלכן. את השני הוספתי עם הכניסה לדירה הזו, שכוללת תושבת ברווזים בחלון האמבט. זה לא שבחרתי בזה, בניגוד למה שחושבים כמה מחבריי, המצב בחר בי ולא נותר לי אלא להסכים.
תושבת הברווזים התחילה סולידית, עם הטניסאית ואלברט דאקשטיין (שקיבלתי במתנה מחברה), ברווז וכמה ברווזיים שעוברים איתי מדירה לדירה כבר הרבה שנים ואיתם ידידנו הפינגווין שאינו ברווז אבל אם לא תספרו לו, גם אני לא אספר.
הבעיה התחילה כשקניתי קרם לחות של טוני מולי בצורת פנדה.
כמה מן הברווזים הגיבו באופן קשה לכך שהנחתי אותו בברווזייה, אבל לא היתה לי ברירה - כל המדפים האחרים מלאים ואני צריכה גישה נוחה אליו בבוקר.
לאן הברווזים עפים כשהפנדה קפוא? איני יודעת. וניכר שגם ליפז לא, כי כשהיא ביקרה אותי לפני הסגר בדיוק סיימתי לנקות את האמבטיה ובתגובה להצעתי האדיבה לסדר את הברווזים כיפה בעיניה, יצרה אנדרלמוסיה גמורה.
אחרי יומיים פלוס מינוס התחילו הברווזים ליפול לכיור וכל העסק קרס בגעגועיי צהלה. יופי ליפז.
בכל מקרה, הסדר הושב על כנו במהירות ושלווה ירדה על העמק. כדי להרגיע את החברים, ביקשתי מדאקשטיין להעביר שיעור טבע ולהסביר לכולם שאת הקקטוס (האמיתי) יש להשקות במעט מאד מים אחת לשבועיים לכל היותר.
בשלב זה הבחנתי בדבר מה מוזר.
ברווז זעיר חדר לברווזיה. יתכן שהתעופף פנימה מהחלון הקטן במטבח, שהוא היחיד בבית שאין בו רשתות, וקרוב יחסית לאמבטיה. בכל מקרה, הוא שם ואני נאלצת להתמודד עם זה שיש לי עוד פה קטן להאכיל.
בשלב זה, עדכנתי את השבליג וחברה חובבת ברווזים שאלה אותי אם אני מתכוונת לכתוב רשומה ברווזית. לאחר ששקלתי את הדבר החלטתי להעתר לבקשתה ולברווז כאן. בנוסף, הבטחתי לה לחשוף באופן חגיגי את ברווז הבית שטרם ראתה. אני מקווה שאת קוראת כאן עכשיו, כי זה במיוחד בשבילך!
בברווז הבית הבחנתי בקרבת גן מאיר בתל אביב לפני כחודשיים. מיד הבנתי שמדובר בברווז משכמו ומעלה וגייסתיו לשורותיי. מענין לציין שגם אז הייתי בחברת ליפז. ליפז הזאת, יש בה משהו ברווזי עד מאד.
הנה ברווז הבית באמבטיה. לרב הוא משקיף עליה מלמעלה, אבל ביקשתי שירד לצורך הצילומים לרשומה.
והנה הוא על הכיור.
ולחובבי המדע ביניכם, הנה השוואה בינו לבין שאר הברווזיים.
אני מקווה שעכשיו הענין ברור. וכעת, אם תסלחו לי, עליי ללכת לתלות כביסה. איפה המימייה שלי?
