אירוע המידות ההוגנות בקניון שרונים - סקירה והמלצות

הבוקר נפתח אירוע המידות ההוגנות של גאלה רחמילביץ' בקניון שרונים, שימשך עד יום שישי הראשון לאפריל. לרגל המאורע המבורך ארזתי את עצמי ובקבוק מים ואצתי רצתי לחטט, לצלם ולחפש את הבגדים היפים ביותר (לטעמי, מן הסתם) כדי להשוויץ ולהמליץ לכן, קוראות יקרות. 

בדומה לאירועים קודמים, תמצאו במקום אוסף מגוון של מעצבות (ומעצב יחיד שעובד עם שותפה) למידות שונות - מזעירות (יש שתי מעצבות שמעצבות עד מידה 40-42 אצלן לא ביקרתי) ועד נדיבות (בחלק מהדוכנים נמכרת מידה 60). המגוון נאה ואני מאמינה שכל אישה בעלת מידות, תהיה צעירונת או קשישה או כל דבר באמצע תמצא לעצמה בגדים שתאהב. בכל הדוכנים תמצאו מבצעים והנחות מיוחדות לאירוע.

לתשומת לבכן, להבדיל מבאירועים הקודמים של גאלה, הפעם האירוע נמצא במקום חשוף לקהל ולכן לא הרגשתי נוח למדוד בגדים בפומבי אלא רק בתאים. לכל מעצבת יש תא או שניים משלה והם סגורים ונוחים, אבל חם מאד בפנים.

לפני שנתחיל, אבקש להעיר שלא צילמתי אצל טליה כי כתבתי על הקולקציה שלה לאירוע לפני כשבועיים. יש עוד הרבה דוכנים בהם לא צילמתי מאחר ולא היו רלבנטיים עבורי, בעיקר בגלל שהסגנון לא מתאים לי, אבל יתאימו בהחלט לנשים מבוגרות יותר, או מסורתיות יותר, או צעירות יותר או רזות יותר ממני. מה שמזכיר לי את ההערה האחרונה, והיא שאני לובשת מידה 48-50 וגובהי 1.71 (כי תמיד יש מי ששואלת, ובצדק). ויאללה יצאנו לדרך.

נומה

הדוכן הגדול של נומה ממוקם בקומה הראשונה של הקניון קרוב לרזילי (זה, אגב, הסניף החביב עליי של רזילי עם המוכרות הכי חמודות). הבגדים של דנה עליזים וצבעוניים עם נטיה להיפסטריות. 

אני לובשת שמלת עופר ורודה

במידה 4 מתוך 4 

שעולה באירוע 279₪

השמלה קיימת גם בשחור חלק ובפסים ירוק-אפור ומעוטרת בכפתורים מקסימים במיוחד (בורודה הם בצורת סוסוני נדנדה). היא מחמיאה מאד, נוחה מאד ויש בה כיסים שזה תמיד פלוס.

אני לובשת חליפת חצאית וחולצונת משכית חסידה בחופשה

במידה 2 מתוך 4

שעולה באירוע 472₪ (לשני חלקי החליפה)

אני לובשת חולצת פורר 

במידה 2 מתוך 4

שעולה באירוע 183₪

את התיק שלי קניתי ב-My Urban Runway

החולצה הזו קיימת גם בסגול, שחור (אם איני טועה) ואפור עם אווירונים ידידותיים סגלגלים (כן כן).

מה שלא צילמתי ויקבל בקרוב רשומה משלו הן הפיג'מות החדשות של דנה בעיטור דגים מצוברחים וקפלים מלבבים שאין דברים כאלה. הפיג'מות האלה פשוט לא נורמליות.

Motif

הבגדים של הדס ממוקמים בקומה השניה של הקניון, ליד הכניסה למיס סלפרידג'ס. כולם נמכרים ב-15% הנחה לפריט ראשון ו-20% הנחה על השני.

אני לובשת שמלה דמוית עור 

במידה XL מתוך XL

שעולה באירוע 500₪

השמלה הזו מדגישה את הירכיים וסקסית להפליא מבלי לחשוף כל חזה או יותר מדי מהרגליים. ויתרתי עליה בצער כי חששתי שיהיה לי חם מדי איתה בקיץ (תמיד חם לי, אני זאת שמקפיאה את המשרד).

אני לובשת שמלה במידה L מתוך L

שעולה באירוע 612₪

השמלה הזו קיימת גם בבד דק ונעים בצבע ג'ינסי למראה. למרבה הצער, היא נטולת כיסים (אבל השבלוג מעודד נראות של שמלות בעלות מוגבלויות).

אני לובשת שמלה במידה L מתוך L

שמחירה באירוע 578₪

השמלה הזו צרה מעט עבורי באיזור החזה אבל היא ממש יפה, עם חיתוכים גאומטריים מגניבים בחלקה התחתון. היא מגיעה גם בבד משובץ בגוונים אפורים.

אני לובשת חולצית במידה XL מתוך XL

שעולה באירוע 330₪

החולצית מגיעה גם בגוונים שחורים-סגולים בבד שקוף והיא נעימה עד מאד.

נעמי פלוס

הדוכן של נעמי ממוקם בקומה הראשונה קרוב לכספומט של בנק הפועלים. נעמי ואני קבענו שאבוא לצלם בגדים בחנות שלה בעוד שבועיים-שלושה ולכן צילמתי בינתים רק את החולצה הזו, שמאד חיבבתי.

אני לובשת חולצה במידה 4 מתוך 5 (אם איני טועה)

שעולה באירוע 212₪

Two Tone

Two Tone הם צמד מעצבים שאני מכירה מרזילי. הבגדים שלהם הם One Size Fits Most וחלקם מתאימים לי וחלקם צרים לי מדי בזרועות (הזרועות העליונות והירכיים הם לרב נקודת התורפה שלי בכל הנוגע לבגדים שלא עוצבו במיוחד למידות גדולות). הם אמרו לי שהם עובדים על הרחבת השרוולים כדי שיתאימו למידות גדולות יותר, כך שיש למה לצפות. המחירים שלהם הם הגבוהים ביותר באירוע (למעשה, הם בין הגבוהים גם ברזילי) אבל הם יוצאי דופן בין המציגים בכך שהם פשוט מעצבים מה שהם אוהבים, בלי קשר למידת הלובשת. 

לצערי איבדתי את הפתק עליו רשמתי את מחירי הבגדים שצילמתי, אבל כל הבגדים שלהם נעים בין 600₪-1000₪ לפני הנחה לאירוע.

טולה

מאז שגיליתי את טולה לפני כשנה הפך המותג לאחד האהובים עליי בארץ. הבגדים שלהם פשוטים ומונוכרומטיים (יענו, אורבניים), מתאימים למגוון גילאים וסגנונות והגזרות שלהם מחמיאות להפליא. הם ממוקמים בקומה הראשונה של הקניון ליד החנות של אמה. 

אני לובשת שמלה במידה יחידה שעולה באירוע 263₪

וזו אותה השמלה בדוגמת פסים

אני לובשת גופיית סידני בלבן עם הדפס אנשים הולכים

במידה 3 מתוך 4

שעולה באירוע 200₪

הגופייה מגיעה גם בשחור עם הדפס דומה.

וזו שמלת נלי במידה 3 מתוך 3

שעולה באירוע 320₪

השמלה הזו מגיעה גם בכחול ובאפור-ירקרק והיא מחמיאה ונעימה להפליא.

אני לובשת שמלה מכופתרת לבנה במידה 4 מתוך 4

שעולה באירוע 375₪

וזו אחותה השחורה 

השמלות המכופתרות האלה תפורות לעילא ומחמיאות להפליא. הבד רך ונעים ונושם והן נופלות ברכות מסביב לגוף, פשוט תענוג. אם היינו בפתח העונה הקרה הייתי מניחה עליהן את טלפיי שאין דברים כאלה.

וכעת, נבחרי האירוע שלי:

הבגד הסקסי ביותר - שמלה דמוית עור של מוטיף, שהיא סקסית לאללה מבלי להיות חושפנית

הבגד הגזור הכי טוב (AKA הבגד המחמיא ביותר) - שמלות כפתורים שחורה ולבנה של טולה
הדוכן המאכזב ביותר - אילת לבן, כי ציפיתי ללבוש את הבגדים שלה והם היו קטנים עליי

הדוכן המצטיין בקטגורית "זה לא נראה כמו בגדים לשמנות" - Two Tone

פרס הפריט המצטיין לאירוע אביב 2016 - פיג'מת הדגים המבואסים של נומה, שהפכה אותי לג'לי רוטט מרב אושר

חזרו איתי הביתה (המון תודה לכל המעצבות שפינקו אותי ונתנו לי בגדים במתנה) השמלה האפורה הנהדרת של טולה, החולצה הכתומה עם הרוכסן הענקי של נעמי עליה קיבלתי המון מחמאות ובצדק, פיג'מות מהחלומות חולצת פורר ושמלה ורודה של נומה וטישרט שחור מושלם של מוטיף. את כולם אני בטוחה שתראו פה בזמן הקרוב במסגרת מה לבשתי היוםים.

ואתן, אל תהיו ביישניות! ספרו לי מה קניתן, מה הייתן רוצות לקנות ואילו מאפים אתן חובבות. אני למשל, נהנית מאד מהמיני פיצות האלה עם זיתים שיש לפעמים בלחמנינא. 

אני מוציאה את המונח "מידות גדולות" מהלקסיקון

שולם עליכם, עגולי הכנפיים. ברגעים אלה ממש מונחת לפני רשימת המטלות היומית שלי, והיא ארוכה כמו הגלות and then some. אז למה אני כותבת פה במקום לעבוד, אתם שואלים? התשובה היא שאתמול בלילה זז לי משהו במוח ועכשיו אני לא מצליחה להחזיר אותו למקום. תקוותי היא שאצליח להזיז את החלק הזה גם אצלכם.

אתמול בלילה עברתי על הפידלי שלי ונתקלתי בכתבה הזו בבלוג של חנות האופנה המקוונת החביבה, מוד קלות'. אם לאמלק לכם, הצוות של מוד קלות' ניהל דיון מתמשך בשאלה האם נכון או שגוי לנהל קטגוריה נפרדת של בגדים במידות גדולות והחליטו לבסוף לבטל אותה, בטענה שבגדים צריך לחלק לקטגוריות לפי סוגם ולא לפי מבנה הגוף של הלובש. כך שמעתה יופיעו הבגדים במידות XS-4XL בכל חלקי האתר בלי שום התייחסות מיוחדת ותם עידן המידות הגדולות. במקביל, דורותי פרקינס הכריזו על השקת קו מידות גדולות חדש, למרות שהקו הרגיל שלהם מגיע עד מידה 50 מאז השקת המותג.

ההכרזות האלה גרמו לי לתהות מה מקור ההפרדה בין מידות גדולות ומידות רגילות מלכתחילה. השאלות שמטרידות אותי הן שתיים - למה רשתות אופנה מפרידות את המידות הגדולות מאלה הקטנות ומי היה ה"גאון" השיווקי שהחליט לציין מידות בגדים כגודל ולא כמספר. 

ראשית, יש כאן ענין תרבותי. טווח המידות ה"רגיל" משתנה בהתאם לרוח הזמנים. בשנות התשעים המאוחרות יכולתם למצוא מידה 46 בכל חנות נורמלית, והיום קשה למצוא מידה 44. בעבר מידה 48 נחשבה ענקית והיום יצרני מידות גדולות מציעים כחלק רגיל מהקו שלהם בגדים במידה 56. גם המידות הקטנות ביותר 2-0 נוספו רק בעשורים האחרונים ולא היו קיימות לאורך רב המאה העשרים.

התרבות הצרכנית בה אנחנו חיים מוכרת לנו תדמית מסוימת לה אנחנו צריכים להתאים כדי להיות ראויים לאושר. הבעיה שלנו היא שאנחנו לעולם לא נתאים לתדמית ולכן לעולם לא נפסיק לצרוך מוצרים שאמורים לקרב אותנו אליה (זו אמנם קלישאה אבל זכרו שגם צילומי הדוגמניות בתקשורת מרוטשים כדי להתאים לסטנדרט בלתי אנושי מסוים). התדמית הזו כוללת מוסכמות חברתיות (עדיף להיות גבר לבן וסטרייט מאישה שחורה ולסבית), סמלי סטטוס (הרכב הנכון, הדירה הנכונה והמשרה הנכונה) ומראה (מידה, גוון עור ועינים, מראה עור). לחברה צרכנית משתלם לחלק את מידות הבגדים ל"טובות" ו"רעות" ולהקצות את מי שלא עונה על הגדרת היופי הסטנדרטי לרשתות אופנה נפרדות בהן מוכרים ביוקר בגדים סוג ב לאזרחים סוג ב. רמת השרות מתאימה לרמה הנדרשת בידי הלקוחות, הלא ברור לכם שלקוח של מרצדס לא היה מוכן לקבל את רמת השרות שמקבלים צרכני התחבורה הציבורית.

שנית, יש את הפן המעשי. בגדים במידות גדולות דורשים יותר בד מה שמטרפד לעתים את היכולת לייצר בגד מסוים בטווח מידות רחב ולתמחר את כל המידות בו באותו האופן. לא יתכן שנשים שמנות ישלמו יותר על הבגדים נכון? נכון. אבל יש דרכים לעקוף את זה, כמו להעלות את מחיר כל המידות לרמה אחידה שתסבסד, כביכול, את עלות הבד הנוסף ואם צריך גם את הצורך בתדמיתנות כפולה עבור כל דגם.

אז למה בעצם דורותי פרקינס בחרה להוסיף קו נפרד של מידות גדולות במקום פשוט להגדיל את טווח המידות שלה עוד יותר? קו נפרד מאפשר מיתוג נפרד והפרדה בין שני קהלי היעד. יש שתי סיבות לרצות להפריד בין הקהלים וכל אחת מהן עגומה יותר מהשניה - המחשבה שלנשים שמנות צריך למכור אחרת מלרזות (כלומר, להשתמש בקמפיין אחר) והרצון להמנע מתדמית של רשת שמוכרת לשמנות, כי איזו אישה רזה ואופנתית תרצה לקנות בחנות שמוכרת לנשים שמנות ומוזנחות?

נשים שמנות אכן מרגישות נפרדות מקהל הנשים הרזות אבל אין לכך סיבות מוצדקות או מוסריות. אנחנו מרגישות נפרדות כי מתייחסים אלינו ככה והתרגלנו. התרגלנו לקבל בגדים דלים מכל בחינה אפשרית ולשלם עליהם יותר. התרגלנו לקנות טרנינגים של גברים במקום פיג'מות כי לא הציעו לנו משהו אחר. התרגלנו לחזיות מכוערות ויקרות שמצמצמות וחונקות אותנו. אחרי מספיק שנים של יחס חברתי מסוים את מתחילה להפנים אותו ביחס לעצמך. אם איש אחד אומר לך שאתה שיכור למי אכפת, אבל כשכל רשתות הצריכה, הפרסום, העיתונות ומערכות הבריאות אומרות לך שאתה שיכור, אתה הולך הביתה, מכבה את האור ונכנס למיטה.

בחברה בה אנו חיים כיום ההפרדה בין ערכים, חיברות וצריכה לא קיימת יותר. פרופסור דן אריאלי וכלכלנים התנהגותיים אחרים דנים באריכות בכך שסביבת החיים הנוכחית שלנו ביטלה את חופש הבחירה ויכולת דחיית הסיפוקים ומחייבת אותנו לפתח מנגנונים חדשים שיחליפו אותם כדי לחיות טוב באמות המידה שלנו. ברגע שאנחנו מפתחים מודעות לכך העינים נפתחות, אנחנו מתחילים לראות את האיש שמתפעל את העסק מאחורי הוילון ומפתחים את היכולת לשים גבולות חדשים במקום בו אנו זקוקים להם. אין סיבה להסכים לכך שרשתות בגדים יסמנו את מידתי כ"גדולה פי שתים מהרגיל" במקום "50" שהוא מספר נטול ערך על רצף מספרים נטולי ערך.

אנחנו, ציבור הצרכניות השמנות, נמצאות כבר שני עשורים לפחות במאבק על זכותנו לקנות בגדים ראויים במידה שלנו. אני אומרת, הגיע הזמן לעבור לשלב הבא - זה שמוד קלות' נמצאים בו, ולדרוש לחסל את ההתייחסות התרבותית והצרכנית למונח "מידות גדולות". 

אני לא בלוגרית מידות גדולות. אני בלוגרית אופנה ושמנופמיניזם. כבר שנים שאני מגלגלת עינים ודופקת את הראש במקלדת בכל פעם שמישהו משתמש לידי ביופמיזמים נשים אמיתיות כי מרתיח אותי שאנשים מנסים לטייח את העובדות שניצבות מול עיניהם כדי שלכולם יהיה "נעים" יותר. זה לא נעים לי וגם אם כן היה, נעים זה לא ערך בעייני אלא כלי שאנשים שאין להם יכולת לשים גבולות מנצלים לטובתם כשרומסים אותם. ותאמינו לי שכשמישהו רומס אותך, הדבר האחרון בעולם שמענין אותו זה אם נעים לך באותו הרגע או לא כי אתה בלתי נראה בעיניו. 

אתמול בלילה שכבתי במיטה ובהיתי בתקרה נטולת יכולת להרדם. כבר ימים שאני מתרחקת מפייסבוק ומקריאת כתבות בעיתונות הפופולרית כי אווירת השנאה והאלימות שחוגגת בישראל הפכה לבלתי נסבלת עבורי. חשבתי על כל הציבורים עליהם אני נמנית ונגדם מופנית שנאה והסתה ועל המחיר הגבוה שאנחנו משלמים על הציווי להיות נאמנים לערכינו ולעצמנו. ואז עלה בי שביב תקווה. שרונה, חשבתי לעצמי, בעוד חמישים שנים המאבק המייאש והמייסר שלנו נגד מיזוגניה, הומופוביה ותרבות האונס יהיה אנקדוטה מהעבר. אנחנו נראה את נכדינו נהנים מעולם טוב יותר, בזכותנו, ומזלזלים בנו על כל מה שסבלנו בדרך לשם. הם יוולדו לתוך עולם מכבד יותר ודרך החיים שלנו תראה להם פרימיטיבית, ובצדק. זה לא חלום, אני מוקפת בנשים וגברים שנלחמים כל יום במגוון דרכים כדי להביא אותנו לשם.

אז אני מודיעה רשמית שאני עם המונח "מידות גדולות" גמרתי. לא אשתמש בו בעצמי ולא אגלה סבלנות כלפיו. אני מקווה שתצטרפו אליי. זה נשמע אולי כמו צעד קטן מאד לאנושות, אבל כשאת אישה ישראלית שמנה (בין שאר הדברים) זה משהו די גדול.

ככה עושים קולקציית קיץ למידות גדולות

הכינו את הממחטות, קוראות שמנות יקרות, כי את מה שתראו פה לא תקבלו (אלא אם יש לכן קומבינות אצל הדוד סם). זוהי קולקציית הקיץ של לילי פוליצר לטרגט במידות גדולות והיא כוללת את כל מה שאף יצרן מידות גדולות בישראל לא רוצה או מסוגל לתת לכן.

הקולקציה של לילי פוליצר למידות גדולות תימכר רק באתר הרשת, החל מה-19 לאפריל. העובדה שהיא תימכר במקוון בלבד עוררה זעם רב בקרב השמנוספירה האמריקאית והיא חלק ממגמה ששוטפת את עולם המידות הגדולות העולמי לאחרונה (להזכירכם, בלונדון נאמר לי במספר חנויות שהמידות הגדולות נמכרות רק בחנויות המקוונות). הכעס על כך שאי אפשר למדוד את הבגדים ושהם מוחבאים ברשת כדי לא לזהם את החנויות עם לקוחות שמנות מוצדק, אבל נתעלם ממנו לצורך ענייננו.

וענייננו הוא שהקולקציה נראית כמו חנות גדולה של גלידה. הצבעים רכים, עליזים ומגוונים. הגזרות טרנדיות מבלי להיות מופשטות משיק כנהוג במחוזותינו השמנים. כאן לוקחים טרנד, מוציאים לו את המיץ, מחליפים את הבד במשהו מיוזע ועבה ואת הצבע בשחור אדום וטורקיז וקוראים לזה לבוש טרנדי לנשים אמיתיות. טרגט מציעים מכנסונים קצרים ומתוקים עם פונפונים, אוברולים חמודים, שמלות קטנות, בגדי ים מטריפים ועליוניות מכל סוג ומין. אני לא בטוחה שיש מותג מידות קטנות שמציע דברים כאלה בישראל, אבל אני יודעת ששום מותג לא מציע את זה מעל מידה 42.

סימפלי בי ניסו לעשות משהו דומה ונכשלו בגדול

על טעם ועל ריח אפשר להתווכח כמובן, ולא כולן יתחברו לסגנון, אבל העובדה החשובה פה היא שהרזות והשמנות קיבלו את אותו הסגנון בדיוק, הן בגזרות והן במגוון. אין פה שום אפלייה בין השמנות לרזות (פרט, כמובן, לכך שהשמנות לא יכולות לקנות בחנויות כפי שכתבתי למעלה). טווח המחירים הוא 96-172 ש"ח, פרט נוסף שאין לו תחרות במחוזותינו. 

אלה הפריטים בהם אני חושקת. נראה לי שאפתח סוף סוף חשבון בחברת שילוח כלשהי כדי להניח טלפיים על משהו מהם, למרות שאלוהים יודע שהקולקציה בטח תחוסל תוך שעה מרגע שתהיה זמינה לרכישה. 

עליוניות לבגדי ים, מכנסים קצרים מקסימים, שילובי צבעים שעושים לי טוב על הנשמה השמנה

תוהים איך עומדים הבגדים במבחן המציאות? צ'סטיטי גרנר קיבלה פריטים (בלוגרית או לא בלוגרית) וצילמה רשומה שגרמה לי להזיל ריר על המקלדת. המידות שהיא לובשת כאן נעות בין מידה 20 ל-24. אני לא מוצאת את טווח המידות של הקולקציה בשום אתר רשמי, אבל מידה 24 שהיא לובשת מקבילה ל-56 ישראלית.

הצילום מהבלוג של צ'סטיטי

אני לא יודעת מה אתכם, אבל אותי העסק מבאס כמו שצריך. בארצות הברית הבינו כבר ששמנות רוצות לקנות בגדים בדיוק כמו הרזות. מרבית הרשתות מציעות להן שמעטס סינתטיים סרי טעם בדיוק כמו בארץ, אבל במחירים נמוכים משמעותית. כאן קם מותג שלקח צעד קדימה מבחינה סגנונית (ושני צעדים אחורה עם שיטת המכירה) ומציע קולקציה שאפשר לסכם אותה במילים מלאת שמחת חיים, פלרטטנית, שמחה, נעימה. מתי יתנו גם לשמנות הציוניות משהו כזה? אלוהים יודע. השמנות הישראליות מפנימות יותר ויותר את ענין החירות ממוסכמות חברתיות מגבילות אבל היצרנים המקומיים נמצאים עוד עשרים שנים מאחורינו. אני מקווה שמישהו פה ירים כבר את הכפפה השמנה.

עונות למי שלא ניזונות ממלפפונים ותכנית ההבראה שלי לרשת

כבר חודש כמעט שהיחצ של עונות מחזר אחריי שאבוא לפגישה עם המעצבת שלהם, טובית סגל גרובר, באחד מסניפי הרשת. מאחר וחשבתי שיהיה מגניב יותר להיות חולה פעמיים, הפגישה נדחתה שוב ושוב. בזמן הזה הספיקה היחצנית לעקוב אחרי הרשומה הזו ואחרי כמה דיונים עצבניים בנושא מרכולתה של הרשת אותה היא מייצגת בדף הפייסבוק של השבלוג ומילאה זמנה בקורבנות אדם ודקירת בובות וודו קטנות ושמנות בדמותי.

בשבוע שעבר הגענו סוף סוף, אני הווירוסים שלי, לסניף הדגל של הרשת בקניון איילון לפגישה עם טובית סגל גרובר, המעצבת הראשית של הרשת בשש השנים האחרונות. טובית, מסתבר, עבדה קודם בקסטרו ולבושה בדיוק כמו שהייתם רוצים שמעצבת למידות גדולות תתלבש - פשוט ויפה בטישרט לבנה וג'ינס צרים של הרשת.

בשל הרקע והסגנון שלה היא מנסה להפוך את עונות לקסטרו לשמנות מבחינת הסחורה ומבחינת המחירים, ותכלס הולך לה לא רע בכלל. רגע רגע רגע אתן צורחות עכשיו על המסך מה קסטרו מה? התחלקת על הטרללום שרונה? ובכן זהו שכן. מסתבר שבינות לבובות התצוגה מעוטרות האימה הסינתטית, הכניסה לחנות בה תמצאו את עצמכן ניצבות מול שני סטנדים ענקיים דמויי שוק בצלאל עם אוסף כביר של שמעטס סינתטיים באדום, כתום וטורקיז מעוטרות במיני קרושה ותחרות והמוכרות עטויות האוהלים והטייצים מסתתרים פריטי בייסיק מצוינים במחירים מצוינים. האיכות, מן הסתם בינונית, אבל זה הגיוני במחירים האלה אני מניחה. כמחצית מהדגמים מגיעים ממידה 42 עד מידה 54 ומחציתם מגיעים רק עד מידות קטנות יותר כנהוג ברשתות כאלה (למה? למה לעזאזל זה נהוג??).

בין הבגדים בחנות תמצאו ג'ינסים חלקים לחלוטין (בלי תפרים בולטים, בלי ניצנוצאז', בלי דרקוני תחרה סינית, סתם ג'ינס) במגוון גזרות, מכנסים רגילים מכותנה ופשתן, תחתונים (!) ופיג'מות (בקרוב יגיעו חליפות פיג'מה קצרות), טישרטים וגופיות סבא חלקים מכותנה במגוון צבעים מצומצם, מכנסי ברמודה ומכנסים קצרים (!!), חצאיות (לחרדיות ולחילוניות) ונעלים שמיוצרות במיוחד עבור הרשת. חוץ מזה תמצאו כל מיני אביזרי אופנה זולים למראה, שמלות מחרידות, ומגוון פרטי לבוש סינתטיים ומיוזעים למראה בדוגמאות שיקסמו לכל מכשפה. אבל יש מבחר גדול בהחלט של בגדים יפים ושימושיים.

הנה כמה דוגמאות בפינה לשיפוטכן. לתשומת לבכן, כל המחירים שציינתי הם לפני מבצעים והנחות.

שמנה לבנה

מכנסים ישרים מכותנה - 190₪

טוניקת גלביה מכותנה - 180₪

תיק זהב קלוע - 100₪

שמנה שדומה לנקניקיה

שמלת סטרפלס (יכולה לשמש גם כחצאית) - 300₪

נעלים - 100₪

קלאץ' מנומר 100₪

שמנה עם נקודות

גופית נקודות עם חוטים לא ברורים בגב 150₪

סקיני ג'ינס אפור - 300₪

כפכפים מוזהבים - 60₪

מקדימה הגופיה נראית סבבה אבל מאחור היא חושפת את החזיה

באופן מאד לא חינני. ממש לא בגד לנשים מלאות או שמנות.

שמנה רוקרית

 גופית סוסים - 130₪

ג'ינס שחור אדום - 300₪

תיק קלאץ' שחור - 100₪

זו הגופיה האהובה על טובית ולכן התבקשתי לדגמן אותה.

ובשינוי קטן, עם חצאית תחרה שחורה במקום הג'ינס - 280₪

שמנה שהבטיחה לקוראיה למדוד שמלת ערב

שמלת מעטפת עם חגורת ניצנוצאז' - 250₪

כאמור, הבטחתי לקוראים בדף הפייסבוק של השבלוג למדוד את אחת

השמלות השחורות שהופיעו בקומוניקט ה"פרימיום" ששיתפתי שם. אז נכון,

הגזרה שלה מחמיאה אבל הבד סינתטי ופושטי כל כך שהייתי מתביישת 

לצאת איתה מהבית, בטח ובטח לאירוע רשמי או רומנטי. יאמר לזכות טובית

שהיא מודעת היטב לבעיה בתחום שמלות הערב, שנראה שלא היא עיצבה.

היא אומרת שקו הפרימיום הזה יצא בשל מדי ולא היה צריך להגיע עדין לחנויות.

השמנה לים וחסל

שמלת גופיה - 280₪

תיק - 100₪

כפכפים מוזהבים - 60₪

השמלה הזאת נראתה אחלה על הקולב אבל חסרת טעם לחלוטין על הגוף.

שמנה ספורטיבית

גופית כותנה - 80₪

מכנסי דריי פיט - 150₪

בגדי הספורט שלהם לא מתאימים לי כי אני צריכה מכנסים קצרים, 

אחרת אני אמות מחום על המגרש, ועם כיסים. אבל יש לציין לחיוב את 

העובדה שהם מייצרים בגדי ספורט למידה גדולה. חבל שרק בשחור ואפור.

שמנה חלוצית קיצית

מכנסים קצרים מפשתן - 180₪

גופית סבא מכותנה - 40₪

נעלים - 100₪

מי שמכיר אותי יידע מיד שזו התלבושת האהובה עליי מאלה שצילמתי.

כנהוג בתחום, הציעו לי לקבל מספר פריטים במתנה ובחרתי לי את המכנסים הקצרים במידה 48 (בצילום למעלה אני לובשת מידה 50 שהיתה ענקית עליי), את הג'ינס האדום-שחור במידה 48 (למרות שטובית לחצה עליי לקחת 46 בהנחה שיתרחבו, אבל הם היו צמודים לי מדי בשוקיים) ואת שרשרת העלאק-דיור עם עלאק-פנינה שממש אהבתי. כמו כן קניתי שלישית תחתונים ב-60₪ כי אני חייבת לנסות אותם (טרם עשיתי זאת). ועכשיו, לשלב המסקנות.

סיכום שלב א: יש בעונות בגדי בייסיק על הכיפאק לשמנות, באיכות לא מדהימה אך מתקבלת על הדעת. זה כולל בגדים לצעירות (נערות בנות 17 ימצאו בהחלט בגדים נחמדים לבית הספר במידות 46-54) ונשים בטווח גילאים רחב. תראו לי עוד חנות ישראלית אחת שיש בה מגוון של מכנסים קצרים (לא ברמודה, קצרים) במידה 54 או תחתונים במידה הזו.

סיכום שלב ב': עונות הם המשווקים ואנשי המכירות הגרועים בתבל.

שמישהו יסביר לי למה הרשת היחידה בישראל שיש לה בגדים סבירים עד מידה 54 מחביאה אותם מאחורי הררים של שמעטס סינתטיים שזמנם עבר בראשית שנות התשעים. למה המוכרות כל כך עייפות, מבואסות תמידית למראה ולבושות כמו שאף שמנה שמכבדת את עצמה לא תרצה להתלבש. למה עיצוב החנויות זועק אבדו כל תקווה הו הבאים בשעררר. למה הכניסה לחנות נראית כמו דוכן בשוק לשמנות בנות שבעים. למה כל בובות התצוגה (הרזות) לובשות את הבגדים הכי סטראוטיפים ומכוערים שיש בחנות. למה מככבות בקטלוג שתי דוגמניות רזות. למה כל הפרסומים שלהם (ציבוריים וקומוניקטים לעיתונאים ובלוגרים כאחד) נראים כל כך מיושנים, סרי טעם ועבשים.

 זה הג'ינס המעוטר ניצנוצאז' היחיד שמצאתי בחנות, אז למה הוא מוצג על הבובה בכניסה??

לפניכם תכנית ההבראה שלי לעונות (הנה חסכתי להם כמה מאות אלפי שקלים, שווה שני זוגות מכנסים ושרשר דמוי דיור נכון? ברור שכן). השורה התחתונה שלי היא זו - לכו עד הסוף עם הקסטרו לשמנות שלכם. קברניטי עונות, הקשיבו כי אני מדברת אליכם:

אתם זקוקים בדחיפות למיתוג מחדש. רב הרשתות שממתגות את עצמן מחדש מנסות לצבוע את אותו תוכן עבשושי ולח תחת לוגו חדש ומנצנץ. במקרה שלכם אשכרה יש תוכן שאף אחד לא מודע אליו בגלל מגבלות הצורה. הנה הכינותי עבורכם תכנית בשמונה סעיפים.

1. עיצוב מחדש של כל החנויות - עיצוב צעיר, חנויות גדולות ובהירות ולהצניע את צבעי ודגמי השמנות.
2. חינוך מחדש של המוכרות - ראשית יש ללמד אותן איך מתלבשים כדי לשנות את המראה שלהן ואת הסטיילינג שהן עושות ללקוחות. וגייסו מוכרות צעירות, חמודות ושמנות לכל החנויות.
3. דוגמניות חדשות - הקטלוג שלכם מביך אסתטית ויותר מזה, מעליב את קהל היעד שלכם. חפשו דוגמניות שמנות או לכל הפחות שמנמנות (המלצה שלי - תמצאו את לורה וולס ושלמו לה מה שצריך כדי שתסכים להצטלם בשבילכם) והקפידו להלביש אותן בבגדים החזקים שלכם (בייסיק, בייסיק, בייסיק). ותפסיקו כבר לשתף פעולה עם בלוגריות רזות, זה מביך אותן ואתכם. גם בובות תצוגה שמנמנמות לא יזיקו.
4. גם לנערות מגיע - צרו מחלקה נפרדת לצעירות (15-25) עם בגדים זולים וטרנדיים יותר. תכל'ס, אתם כבר בחצי הדרך לשם. מתגו את זה (עונות, אביב, משהו).
5. קו פרימיום - הוסיפו קו של בגדים ולערב במחירים ואיכות גבוהים יותר. וחלאס כבר עם השחור הסינתטי.
6. נשי יותר - הרשת חייבת תגבור לבגדים הנשיים והרכים, כי אין לכם כאלה. הביאו לנו שמלות כותנה צרות מותניים ורחבות חצאית, תנו לנו חצאיות מתוקות באורכים שונים. מיכרו לנו בדים נוזלים בצבעים והדפסים רומנטיים.
7. ספורט ובית - הפכו את דוגמיות בגדי הספורט והבית למחלקה נפרדת העומדת בפני עצמה. לשמנות בארץ אין איפה לקנות תחתונים, גרביונים, בגדי ים, גופיות ומכנסים קצרים רכים ופיג'מות. אני מבינה מטובית שקשה מאד לעצב חזיות, בסדר, לא צריך. אבל את כל השאר הרחיבו, גוונו והוסיפו עוד צבעים וגזרות. 
8. (סעיף בונוס) לוגו חדש - שחור ואדום הם ה-צבעים הסטריאוטיפים של שמנות. עצבו לוגו חדש בצבעים נעימים יותר. 

אני חייבת להודות שהופתעתי מהביקור הזה בעונות. אבל היי, אם So Simple יכולים להפוך תוך עונה למשמין לי, למה שעונות לא יהפכו תוך עונה לקסטרו? עכשיו רק נותר לראות מה יוליד יום, האם יהיו שיפורים, האם הם יקחו את הפידבק של הלקוחות לתשומת ליבם ולא יסתפקו במראית עין של עניין והאם בעונה הבאה נראה שם שמלות שאשכרה יתחשק לנו ללבוש. בינתים, אם אתן מחפשות ג'ינס נורמליים או מכנסים קצרים חתיכיים, יש רשת שבה אשכרה תוכלו למדוד את הבגד לפני הקניה.

עדכון - דיון בנוגע לרשומה מתנהל גם כאן בדף הפייסבוק של השבלוג.

משהו רקוב בממלכת ספרד

חדשות טובות - מנגו השיקו קולקציה ארוכת טווח למידות גדולות. חדשות רעות - הקולקציה מגיעה ממידה 40 עד מידה 52, שזה מידות גדולות כמו שאגודת הדודניות מידות גדולות (אתרים ובלוגים מסביב לעולם מגנים את מנגו על כך בכל הכח). חדשות טובות - הבגדים ממש יפים. חדשות רעות - אין תכנית להפיץ את הקולקציה בארץ בשלב זה, הם מחכים קודם לראות כמה זה יצליח בחו"ל. התבאסתן? חכו.

מדובר בקולקציה קלאסית ויפה שמציעה בגדים בסיסיים וסולידיים בצבעים, בדים וגזרות ששמנות מקומיות יכולות רק לחלום עליהן. כולי תקווה שמעצבים מקומיים ילמדו ממנה איך לספק נשים שמנות (המפתח לכך, כפי שכתבתי כבר מיליון פעמים, הוא להציע להן בדיוק את אותו מגוון הבגדים שמציעים לנשים רזות).

בכל מקרה ומאחר ואני חלאה מכומנת, החלטתי להראות לכן כמה מהדגמים היותר מוצלחים בקולקציה, לטעמי. למה שרק אני אזיל ריר מול המסך? אגב, כמה מהחבר'ה בדף הפייסבוק של השבלוג שם שיתפתי את הקישור לחנות ההולנדית, התלוננו על כך שפני הדוגמנית חתוכים בצילומי הדגמים. האמת היא שלא שמתי לב לכך לפני שהעירו על זה. זה לא כל כך מפריע לי אבל אולי אני מפספסת משהו. יאללה, נתחיל.

קרדיגן אדום יפה (מוזר, אני לא נוטה לחבב בגדים אדומים) במחיר מעולה.

מחירו 141₪

שמלה קלאסית בצבעים שלא רואים בארץ בבגדים במידות גדולות (ידועים בכינויים - צבעים טבעיים וניטרליים). 

מחיר 378₪

שמלה מתוקה ומחמיאה שקיימת גם בגרסת חולצה. אני הייתי חוגגת עליה בקיץ.

מחירה 260₪

מה מיוחד בתלבושת האפורה הזו אתם שואלים? ובכן, כלום, וזה בדיוק מה שמיוחד בה. מתי לאחרונה ראיתם אישה שמנה בתלבושת פשוטה ונקיה שכזו? זה מה שחשבתי.

מחיר כל התלבושת (חולצה, מכנסים וסנדלים) 708₪

בנוסף, יש אוסף משובח של ג'ינסים יפים וחולצות בסיס מוצלחות וזולות.

עליי לציין שתמונות הקטלוג הטרידו אותי. לוקחים שוגמנית צמרת כמו רובין לוולי רק בשביל לצלם אותה בפרצוץ לפת לובשת ג'ינס עם גומי כאחרונת הדודות? זה יוצר בעיני את הרושם שמנגו מזלזלים בקהל הלקוחות שלהם.

אם בשלב זה חשבתי שאני פרנואידית, עכשיו אני כבר יודעת שיש לי אויבים. המזימה הערמומית שלי היתה להזמין מהחנות המקוונת האנגלית בעזרת חברת שילוח, אבל אז עיינתי בטבלת המידות שלהם והשוויתי אותה לזו של אסוס ומוד קלות' והיא פגומה לחלוטין. הפער בין מידות החזה והמותן בתוך אותה המידה ענק ומידות הירך כלל אינן מצוינות, כך שירדתי מהרעיון עד שיתאפשר לי לנסוע למדינה בה יש חנות ולמדוד את הבגדים. אני חושדת שמידה 52 שלהם היא למעשה מידה 46 של חברות אחרות. יתכן שהעיצובים כל כך מוצלחים כי הם לא באמת נוצרו במחשבה על קהל לקוחות שמן, אחרי הכל - המאפיין השמן היחיד בקולקציה הוא הגומי במותני כמה מהג'ינסים. תחשבו על המסר שזה מעביר לנשים במידות 40-46, שמעכשיו הן רשמית שמנות. זה לא פחות ממחפיר.

אם להיות מעשיים, זו לא ממש קולקציה לאף אחת, לא אם היא שמנה. אני חושבת שנכון להתייחס לכך כאל תרגיל באיך לעצב בגדים לנשים שמנות. הבגדים מצוינים ועכשיו כל מה שצריך זה להפוך את הקולקציה לזמינה בכל חנויות רשת מנגו ברחבי העולם ולהגדיל את טווח המידות כדי שנשים שמנות יוכלו ללבוש אותה (קונספט מהפכני, אני יודעת). כשהתחלתי לכתוב את הרשומה התלהבתי מאד ותמהתי מדוע שוחטים אותם בכל אתר אופנה רציני ברחבי העולם. עכשיו אני מבינה שמנגו פשוט עבדו עלינו.

אז נכון, יש פה הרבה בגדים שהייתי רוצה לעצמי, אבל טעם הלוואי שנשאר לי בפה בסופו של דבר הוא מר. מר ועצוב. כנראה שככה נוצרות שמנות ממורמרות.

שמנה בלי כיסים

ביום שישי הגעתי לאימון טניס עצבנית ובלי כיסים, כרגיל. בשלב כלשהו שאל אותי המאמן שלי למה אני עצבנית ולמה אני אף פעם לא באה עם כיסים (צריך כיסים כדי לשמור כדורים להגשה). אז סיפרתי לו, תוך כדי ניסיונות לצלוף בו עם חבטות עצבניות במיוחד, מה עשיתי לפני השיעור.

לפני השיעור נסעתי לנמל תל אביב עם חברתי המתחתנת. אחרי שאכלנו ארוחת בוקר מפנקת ונשמנו אויר ימי מרענן הסתובבנו לנו בשוק ובין החנויות שבנמל. אחת החנויות שקרצו לי עוד לפני ארוחת הבוקר היא חנות גדולה של אדידס. מאחר ואני די מיואשת מהסיכויים לקנות בגדי ספורט מקצועיים במידה שלי החלטתי שלא מענין אותי כמה זה עולה, אני אקנה לי שם משהו איכותי כי נמאס לי להזיע בבגדים מבאסים וסינתטיים.

המבחר בחנות יפהפה וצבעוני כל כך, אבל בלטו לעיני שני קולקציות מדהימות ביופין - סטלה מקרטני לאדידס, קולקציה כללית 2013 וסטלה מקרטני לאדידס קולקצית טניס 2013. בחנות היו פריטים משתי הקולקציות במידות 2XS, XS, S ו-M (כן, גם אני בחיים לא שמעתי על 2XS עד יום שישי). אפילו L לא היה, שלא לדבר על XL (שאני מודה שאיני בטוחה שקיים בקולקציה הזו). ולמה אני כל כך נעולה דוקא על סטלה מקרטני אתם שואלים? 

כי אלה הבגדים שהייתי יכולה ללבוש לאימון טניס לולא הייתי שרונה ראובני.

הצילומים מפה

הצילום מפה

תשמחו לשמוע שהמצחייה בתמונה אשכרה עולה עליי, ואכן קניתי אותה אתמול

ואלה הבגדים שהייתי לובשת לאימון טניס, אם הייתי שרונה ראובני.

אני לובשת

כובע מלמטייל

טישרט מהוה שלא ממש סופג זיעה

טרנינג מחנות כלשהי בסנטר

נעלים של אדידס

איזה כיף לי, אש יא באבא

המוכרים בחנות היו פחות מאדיבים כלפי, בואו נגדיר זאת כך. לא מפתיע לנוכח זה שאני שמנה וכן מפתיע לנוכח זה שנעלתי נעלי טניס עם לוגו אדידס בורוד זוהר שרואים מקילומטרים. הציעו לי, כרגיל, מכנסי טניס מקולקציית הגברים במידה XL וכשאמרתי שאני לא רוצה עזבו אותי לנפשי. בסוף קניתי את המצחיה הלבנה של סטלה ובזמן ששילמתי הסתכלתי על דוכן התחתונים הספורטיביים (אל תשאלו אותי) שבדרך לקופה שם נתלו זה לצד זה תחתונים במידה XS לנשים ותחתונים במידה 2XL לגברים. אותי זה מרתיח. גם המאמן שלי כעס מאד ואמר לי לכתוב להנהלה האמריקאית של הרשת לדרוש שיספקו לסניפים בישראל את ההיצע המלא שיש בארצות הברית. אמרתי לו שאעשה את זה.

אבל בואו נעזוב את אדידס, אני באמת לא בטוחה מה טווח המידות האמריקאי שלהם כי באתר שלהם אין מידות. אבל נייקי, הם מייצרים קולקצית טניס (וגם כללית) למידות גדולות ויש שם חצאיות טניס במידה 3XL שאני יכולה לשחות בהן. אז למה בחנויות הישראליות שלהם יש בגדי ספורט לנשים במידה L אבל לא את ה-XL שלא לדבר על יותר מזה?

אודליה, מפורום אופנה מלאה בתפוז, המליצה לי על חנות בשם Z Sport שמוכרת בגדי ספורט במידות גדולות (סיפרו לי שיש 5XL) ואף נותנת 10% הנחה לחברות הפורום. נסעתי לשם לפני כמה שבועות ומדדתי בשמחה כל מה שהיה במידה 2XL כולל מכנסים קצרים וכמעט כל מה שמדדתי היה קטן עליי. יצאתי משם עם זוג אחד של מכנסי ספורט שחורים (כרגיל) בלי כיסים, אבל מחמיאים למדי, שלוש חזיות ספורט צבעוניות (יש להם מבחר גדול בתחום הזה) ושתי עליוניות עם ריצ'רץ'. אני לא מאמינה שהבגדים האלה עשוים מבד מיוחד לספורטאים אבל זה מה שנאמר לי. מבחר המכנסים היה קטן מאד ואני קניתי את הגדולים ביותר, כך שאין סיכוי שמישהי שמנה ממני תמצא שם בגדים במידה שלה. סה"כ, מאכזב כי אין שם שום דבר שלא מוצאים בחנויות בקומה התחתונה של דיזינגוף סנטר. למי שמעוניינת לנסות, החנות נמצאת מול הקניון איילון בצמוד לספורט ורטהיימר עודפים. ברחוב כנרת 15, בני ברק טלפון 03-5700629.

לסיכום, שוב אני לא מוצאת בגדי ספורט נורמלים במידה שלי. וכשאני אומרת נורמלים אני מתכוונת ראשית כל למקצועיים (בדים נושמים, גזרה נושמת, פתחי אוורור, גזרה וכיסים שמתאימים לסוג הספורט וכולי) ורק אחרי כן לצבעוניים, יפים ומפנקים. מספיק קשה לעשות ספורט עם 30 קילו עודפים גם בלי לעשות אותו בבגדים שמכבידים עליי במקום להקל עליי. הידיעה שבארצות הברית הייתי יכולה לקנות מה שבא לי ובישראל אני לקוחה סוג ז' מתסכלת במידה מדהימה ממש. במהלך השבת עשיתי חיפוש מטורף באינטרנט והצלחתי למצוא חנות אמריקאית ששולחת לישראל בגדי ספורט מקצועיים במגוון מידות, אך בעלות גבוהה. עשיתי מהם הזמנת טסט אתמול, אז אנא התפללו איתי שהמידות אכן יתאימו לי.

לסיכום איגור, מאמן אהוב שלי, בפעם הבאה שאתה רואה אותי אל תשאל אותי שוב למה אין לי כיסים במכנסיים ובמקום זה חזור על המנטרה "התלמידה שלי שמנה, התלמידה שלי שמנה, התלמידה שלי ממש ממש שמנה".

אני מתאפקת אני מתאפקת נההה אני לא מתאפקת

היום הייתי בהשקת סאמפלים של Forever21 שפותחים סניף ישראלי ראשון במהלך החודש. אני ועוד המוני בלוגריות הוזמנו לאירוע "מצומצם מאד, אז נא לשמור על דיסקרטיות" שבו הוצגו בפנינו בגדי נשים בתוך ומסביב מכוניות קטנות מאד. שוין. בואו נדבר על מה שמענין באמת, shall we?

1. המחירים בארץ יהיו המחירים בדולרים כפול ארבע ועוד דולר וחצי, כלומר - זולים למדי. הכי זולים שיש בארץ לדעתי. הנה רשימת המחירים שחולקה לנו. עד לכאן, הכל דבש.
2. המידה הכי גדולה בחנות, לפי קריסטן סטריקלר, מפקחת יחסי ציבור בחברה שהיתה אורחת באירוע, היא L שזהה למידה 8-10 אמריקאית (כלומר, 40-42 ישראלית). מתחילים להתעצבן? חכו לסעיף 3.
3. הצגתי את עצמי בפני קריסטן כבלוגרית מידות גדולות, סיפרתי לה על הקבוצה שפתחתי בפייסבוק, ושאלתי אותה מתי יגיע לארץ קו המידות הגדולות הפופולרי של החברה. תשובתה - מאחר והסניף קטן, אנחנו מביאים בתחילה רק בגדי גברים ונשים. נשקול להביא בגדים במידות גדולות כשיפתחו סניפים נוספים. כששאלתי אותה אם נשים שמנות אינן נחשבות נשים היא חייכה במבוכה. כששאלתי אותה למה הם לא רוצים את הכסף שלנו, היא אמרה שאפשר לקנות את קו המידות הגדולות אונליין.

ועכשיו, כמה הבהרות:

1. הסניף, שיפתח ליד H&M בקניון עזריאלי בתל אביב צפוי להתפרש על שתי קומות. 
2. יודעות דבר טוענות בתוקף שבאתר האמריקאי של החברה יש מידות נורמליות (כגון 14 אמריקאי, שהוא 46 ישראלי), בניגוד למה שקריסטן אמרה לי שימכר בישראל. מצד שני, אני לא זוכרת שראיתי בסניף בו הייתי בלונדון לא מזמן משהו שהיה גדול מ-42.
3. מאחר ו-Forever21 הם היבואנים של עצמם, אין להם שום אינטרס כלכלי להביא את המידות הגדולות לארץ - הם לא מפסידים כלום מזה שאנחנו קונות אונליין בחו"ל, כי הכסף נכנס לאותו הכיס בדיוק, מינוס הוצאות הייבוא, ההפצה והתחזוקה, כך שלמעשה הם מרוויחים.

 וכאילו שלא מספיק להרתיח בחזית הצדק האופנתי (טוב, הרזות מקבלות סוג של צדק אופנתי כי הן מקבלות בגדים טרנדיים בעלות מגוחכת. האיכות בהתאם, אבל היי - You get what you pay for אז זה לא רע בהכרח), הצליחו לחמם אותנו גם בחזית הצדק הבלוגרי, כי בעוד שאנחנו זומנו לשעה 10:00 ובקושי קיבלנו חניה בחינם בחניון, שלא לדבר על תמורה כלשהי להגעתנו לאירוע כמקובל בענף (H&M, לדוגמה, נוהגים לתת תלושי שי של 250 ש"ח בהשקות שלהם) ואפילו לא תיק עיתונות, סיפר לי המייל שחיכה לי בשובי הביתה היום ש"מיטב הסלבריטאיות הגיעו להצצה ראשונה של קולקציית הסאמפלים שהגיעה לישראל והיו הראשונות למדוד את הפריטים ולחזור עם השלל הצבעוני". למייל צורפו תמונות של שלל חתיכות עמוסות שקיות, כדוגמת זו, שבחיי שאין לי מושג מי היא אבל אני רוצה את השקיות שלה (כדי לרפד בהן את המיטה של החתולה, זה לא שמשהו שם עולה עליי ממילא) - 

צילום יח"צ - שוקה כהן

אחח איזה כיף להיות רזה \ סלב \ מישהי שאני לא מכירה אבל נראית מה זה מרוצה מהחיים שלה! ועם הכל אני הייתי מרוצה, כי לבשתי את השמלונת החדשה היפה שלי ועגילים מדהימים שקניתי לא מזמן ואת המשקפים החדשים שלי עם הדרקון שהגיעו סוף סוף ולא נתקעתי בפקקים בדרך וממילא לא ראיתי בחנות בלונדון שום דבר ששווה לקנות, חוץ מכמה שרשראות במחירים מגוחכים שיעלו אותו הדבר כמעט בארץ.

אני לובשת - שמלה של פיפה

עגילים של דריוס מרזילי

ילקוט של מאיה שלו מרזילי

טייץ מ-Next (לונדון)

מגפיים מזארה

אוזניות בלוטות' בעיטור קריסטלי סבורובסקי של Novero

משקפים של קוקו צ'אנג

לפחות עכשיו אני מבינה את מקור שם המותג. Forever21 מתייחס כנראה לגיל המנטלי או להיקף המותנים בס"מ או לתקציב של הלקוחה הישראלית האידיאלית של המותג, ואני לא זה לא זה ולא זה וטוב שכך, כי עם מותנים כאלה סביר שלא היו נותנים לי לעלות לרכבת השדים בסופרלנד.

שמנה אקטיבית? אגרסיה פסיבית!

כמו דלקת בגיד הנשה נפלה עליי ההבנה הפתאומית והכואבת שאני עושה ספורט עכשיו וזהו, זה סגור. מהבריכה נפרדתי די מהר, אבל הטניס ואני זו אהבת אמת. האמת היא שכל כך הרבה שנים לא עשיתי ספורט, שפשוט לא היו לי אף חולצה או מכנסים, קצרים או ארוכים, שניתן להתעמל איתם. למעשה, לשיעור הראשון הלכתי עם פיג'מה.

נעלים קניתי עוד לפני שהתחלתי לשחק. ראיתי נעלי טניס שממש מצאו חן בעייני ואמרתי לעצמי "אני קונה לך אותן רק בתנאי שאת משחקת טניס". אז הסכמתי לתנאי, קניתי אותן ויום אחרי זה קבעתי עם מדריך חדש במגרש חדש ועכשיו אני שם. למצוא בגדים, לעומת זאת, היה מסובך בהרבה.

 הן גדולות הן גדולות הן גדולות, הן גדולות.

איפה לא הייתי? מגה ספורט והמתחרה שלה ששכחתי את שמה, אדידס, נייקי, אמריקן אפרל, חצי דיזינגוף סנטר, משמין לי - בשום מקום לא מצאתי טרנינג במידה שלי. אם הייתי רוצה לקנות משהו ממחלקת הגברים הייתי מוצאת, אבל מאחר ואני אישה (שמנה, אבל עדין אישה) לא היתה לי שום כוונה לעשות את זה. כל בגדי הספורט החמודים והצבעוניים שמצאתי הגיעו עד מידה 42 גג, שלא לדבר על הכשלון הטוטלי לאתר חצאית טניס שתעלה על מישהי גדולה מברבי, הברבי שלי. האמת, שזה התחיל להרתיח לי את הדם. חצי מאוכלוסיית המדינה טוחנת לנו בשכל שאנחנו שמנות כי אנחנו לא זזות, וכשאנחנו רוצות לעשות ספורט אין בשום חנות בגדי ספורט בשבילנו? שלא לדבר על זה שאני רציתי, בעוונותיי, בגדי ספורט יפים. יפים! לא כאלה של גברים, לא כאלה מהסופר עם גומי מגעיל במותנים. בגדי ספורט ממש כמו שנשים אחרות מקבלות, כלומר כאלה שאינו עסיסיות או עגלגלות או עולות על גדותיהן או איך שהחברה כל כך אוהבת לקרוא לנו.

בעלת הבית חווה קשיים.

אבל שבלוג אופטימי הוא זה, ומטרתו מציאת פתרונות (מיוגמה ליוזמה היא ססמתנו!) ולכן תשמחו לשמוע שנמצאו שני צדיקים שמנמנים בסדום, ושניהם מפתיעים - האחד כי בחיים לא שמעתי עליו והשני, כי הוא המקום האחרון ביקום שציפיתי למצוא בו בגדי ספורט במידה 48.

אחרי שעברתי את כל דיזינגוף סנטר וירדתי עצבנית לחניון, נתקלתי למטה למטה בחנות בשם פרופר שמחזיקה בגדים של פרוט אוף דה לום וה-XXL שלהם ממש ענק (גם ה-XL סבבה). קניתי שם שני מכנסי טרנינג רכים ונחמדים מהסוג הדק שאני אוהבת, בשני גוונים של אפור, 6 זוגות גרבי ספורט קצרות ושני שרוולונים כאלה עם קשירה, כמו של בלרינות, ב-400 ש"ח.

כמה ימים מאוחר יותר, חיפשתי משהו מסוים בסניף H&M בעזריאלי ומצאתי אוצר בלום של בגדי ספורט המידה XL. חלקם אפילו גדולים משמעותית עליי. קניתי שם שני זוגות מכנסים (כולל מכנסי קטיפה סגולים נחמדים), חמש חולצות מתוכן שתי חולצות יוגה דקות עם שרוול ארוך שמכסה את שורש כף היד עם חור לאגודל, שזה ממש נעים וכיף כשקר וסווטשירט רך רך ממין בד מגבת כזה עם קפוצ'ון ענק שמכסה את הצוואר וטוב לימי רוח. הבגדים הללו עלו בין 79-149 ש"ח כל אחד וכל אחד ואחד מהם נוח להפליא, ונראה מצוין.

אז זהו. כנראה שחצאית טניס אני אזמין באיביי (הידעתם שבארצות הברית של אמריקה יש חצאיות טניס של נייקי עד מידה XXXL? הבעיה שאני לא יודעת איזו מידה להזמין, 1XL או 2XL) ומכנסי התעמלות ורודים או דמויי שרוול אני כבר אקנה לי בחול בהזדמנות, אבל נכון לעכשיו יש לי מספיק טרנינגים להתעמל איתם וגם לשרוץ בהם בבית או בבתי חברים, וזה טוב בהרבה ממה שהיה קודם. ובבנין Faith21 ננוחם.

חולצה - Next (מלונדון)

מכנסים - H&M

נעלי טניס - אדידס
מסקרה עמידה למים - Bourjois Volume Clubbing (מלונדון)