יחצ גורר יחצ

הרי לכם ענין פנימי של הבלוגוספירה - מערכת היחסים בין בלוגרים ויחצנים. מהי מערכת יחסים בריאה בין יחצן לבלוגר, ומה צריכים להיות הגבולות שלה? כתבתי על זה כבר בעבר, אבל אירועי הימים האחרונים בביצה עוררו את הדיון מחדש בקרב החבר'ה. אז מה היה לנו?

• אירוע אחד מבזה ברמה כזו שבלוגריות רבות מתלבטות אם להגיע שוב לאירועים של היחצ"ן המדובר
• אירוע אחד בו מכרו לנו מוצר שהתברר כמוצר אחר לגמרי, אבל היו מספיק בלוגריות שהיללו את המוצר הזה כאילו הוא מתנת האל לאדם גם אחרי שנודעה האמת
• אירוע אחד שהעלה ספקות בנוגע לאמינות המשתתפים בו וגרם למעורבים בו עוגמת נפש עליה אף אחד לא מדבר בקול רם

במקרה כל זה נפל על אותו השבוע, אבל דברים כאלה קורים כל הזמן. בנוסף, הלחץ על הבלוגריות מצד יחצנים לכתוב, לכתוב "שבחים אובייקטיבים" ולכתוב מהר מחמיר והולך מיום ליום. אותי, למשל, העיפו לאחרונה מקבוצה של בלוגרי אוכל בגלל שלא הסכמתי לכתוב על אירוע שבו השתתפתי והיה גרוע לתפארת. למה לא רציתי לכתוב על זה? ראשית כי זה לא היה מענין איש, ושנית כי המארחת היתה כל כך נחמדה וכל כך התאמצה שפשוט לא הגיע לה. מנהל הקבוצה המדוברת קרא לי "אוכלת חינם" וסילק אותי מהקבוצה שלו.

לא חסרים בלוגים שמעתיקים קומוניקטים ששולחים יחצנים ומפרסמים אותם מבלי להוסיף כל ערך אישי משלהם. המטרה של בלוגרים כאלה היא כנראה לקבל מתנות או חיזוקים לאגו. אמרתי כבר מיליון פעם - אני מתה על מתנות. מתה מתה מתה על מתנות, מתה על תיקים קרמים ואיפור חינם. אני מתה על אירועים נוצצים ומתה על קפקייקים קטנים ולמברוסקו צונן שמחלקים בהם. יש לי גם וואחד אגו. בכל מה שקשור לבלוג שלי, אני דיווה. עם זאת, עוד לא נולדו היחצן או החברה שאני אשבח אם לא מגיע להם.

בלוג הוא יומן אישי. הוא מתאר חוויות ורשמים אינדבידואלים ואין לאיש הזכות לדרוש מבלוגר שיכתוב א ולא ת. אמנם אתם מחלקים לנו מוצרים במרבית ההשקות, אבל הם ניתנים לנו לביקורת ולא כשוחד (אלא אם כן אני מפספסת פה משהו) ואני לא חייבת לכם תודה בכך שאכתוב דברים טובים. בנוסף, בלוג הוא לא משרה. אני לא עובדת בו בשעות מסודרות או חייבת לעמוד בלו"ז מסוים. אם הייתי באירוע של הלקוח שלך לפני חודש וטרם כתבתי על זה כנראה שאני לא רוצה לכתוב עליו, אבל יתכן גם שיש לי צרור רשומות מוקדמות יותר בצינור, או שמשפצים בבית שלי ואין לי סבלנות לכלום או שאני חולה או שהחבר שלי ברח עם כבשה שבדית ואני רק בוכה כל היום בלי שאיש ידע. שורה תחתונה - יש לי סיבות משלי. אני לא מחייבת יחצנים למסור לי דין וחשבון על חייהם וסדרי העדיפויות שלהם, ולא מוכנה לקבל מהם תכתיבים בנוגע לשלי.

בלוגרים רבים מדי מסתובבים כפופי ראש בצילם של יחצנים, בתחושה שהם מנהלים את המשחק ואנחנו צריכים לשחק לפי הכללים שלהם אחרת לא יזמינו אותנו יותר. אבל אני אומרת לכם, אחיי הבלוגרים, שהם צריכים ללקק לנו ולא ההפך. הם צריכים לחזר אחרינו כדי שנוותר על שעות עבודה בתשלום (כן, לבלוגרים יש חיים ומשרות להתפרנס מהן) ונגיע לאירועים שלהם. הם צריכים גם לזכור שלא האירוע הוא החשוב אלא המוצר. אני לא מסקרת סלבס ולא מענין אותי איזה פליט השרדות\כוכב נולד\החננה והג'נון הזמנתם. אני כותבת כשרות לעצמי (כי זה כיף לי) ולקוראיי (שמצפים ממני להביא מידע שאני חשופה לו והם לא) וזהו. זוהי לא פרמידה עם לקוח בשפיץ, יחצנים בתווך ובסיס רחב ויציב של בלוגרים.

 אז זהו שלא.

הקוראים תופסים סיקור חיובי בבלוגים כאמין יותר מזה בעיתונים ובצדק ולכן הקשר בין בלוגרים ליחצנים יקר מפז. אתם נותנים לנו חומר ואנחנו מספקים תוצאות. אם לא היה עלינו כל הלחץ הזה, פחות בלוגים היו מרמים את קוראיהם וזו הלא השורה התחתונה פה - הקורא הוא הלקוח שלנו, ואותו אנחנו צריכים לספק. היחצן הוא ספק ולא לקוח, בניגוד למה שרבים משני צדי המתרס חושבים. בין ספק ללקוח צריכים להתקיים כללי שרות נאותים, אחרת מערכת היחסים לא תשרוד לאורך זמן.

ושוב, לסיום, אני חושבת שיש מקום לגילדה של בלוגרים. כל בלוגר עומד בפני עצמו, כפי שכל סופר או אדריכל עומדים בפני עצמם, אבל כן יש מקום לתת אחד לשני את הכח לעמוד בגב זקוף בפני הקמים להזמיננו (או לא). יתכן שהאג'נדה שלי שונה משלך, ושהסגנון שלך שונה משלי, ומוסר הוא בוודאי ענין סובייקטיבי. עם זאת, יש מקום לאתיקה בסיסית שמקובלת על כולם, וכן - כשיש גילדה יש גם פורשים מהגילדה, וזה ראוי כשלעצמו. תחשבו על זה.