יום שלישי, 15 בפברואר 2011

יחצ גורר יחצ

הרי לכם ענין פנימי של הבלוגוספירה - מערכת היחסים בין בלוגרים ויחצנים. מהי מערכת יחסים בריאה בין יחצן לבלוגר, ומה צריכים להיות הגבולות שלה? כתבתי על זה כבר בעבר, אבל אירועי הימים האחרונים בביצה עוררו את הדיון מחדש בקרב החבר'ה. אז מה היה לנו?
  • אירוע אחד מבזה ברמה כזו שבלוגריות רבות מתלבטות אם להגיע שוב לאירועים של היחצ"ן המדובר
  • אירוע אחד בו מכרו לנו מוצר שהתברר כמוצר אחר לגמרי, אבל היו מספיק בלוגריות שהיללו את המוצר הזה כאילו הוא מתנת האל לאדם גם אחרי שנודעה האמת
  • אירוע אחד שהעלה ספקות בנוגע לאמינות המשתתפים בו וגרם למעורבים בו עוגמת נפש עליה אף אחד לא מדבר בקול רם
במקרה כל זה נפל על אותו השבוע, אבל דברים כאלה קורים כל הזמן. בנוסף, הלחץ על הבלוגריות מצד יחצנים לכתוב, לכתוב "שבחים אובייקטיבים" ולכתוב מהר מחמיר והולך מיום ליום. אותי, למשל, העיפו לאחרונה מקבוצה של בלוגרי אוכל בגלל שלא הסכמתי לכתוב על אירוע שבו השתתפתי והיה גרוע לתפארת. למה לא רציתי לכתוב על זה? ראשית כי זה לא היה מענין איש, ושנית כי המארחת היתה כל כך נחמדה וכל כך התאמצה שפשוט לא הגיע לה. מנהל הקבוצה המדוברת קרא לי "אוכלת חינם" וסילק אותי מהקבוצה שלו.

לא חסרים בלוגים שמעתיקים קומוניקטים ששולחים יחצנים ומפרסמים אותם מבלי להוסיף כל ערך אישי משלהם. המטרה של בלוגרים כאלה היא כנראה לקבל מתנות או חיזוקים לאגו. אמרתי כבר מיליון פעם - אני מתה על מתנות. מתה מתה מתה על מתנות, מתה על תיקים קרמים ואיפור חינם. אני מתה על אירועים נוצצים ומתה על קפקייקים קטנים ולמברוסקו צונן שמחלקים בהם. יש לי גם וואחד אגו. בכל מה שקשור לבלוג שלי, אני דיווה. עם זאת, עוד לא נולדו היחצן או החברה שאני אשבח אם לא מגיע להם.

בלוג הוא יומן אישי. הוא מתאר חוויות ורשמים אינדבידואלים ואין לאיש הזכות לדרוש מבלוגר שיכתוב א ולא ת. אמנם אתם מחלקים לנו מוצרים במרבית ההשקות, אבל הם ניתנים לנו לביקורת ולא כשוחד (אלא אם כן אני מפספסת פה משהו) ואני לא חייבת לכם תודה בכך שאכתוב דברים טובים. בנוסף, בלוג הוא לא משרה. אני לא עובדת בו בשעות מסודרות או חייבת לעמוד בלו"ז מסוים. אם הייתי באירוע של הלקוח שלך לפני חודש וטרם כתבתי על זה כנראה שאני לא רוצה לכתוב עליו, אבל יתכן גם שיש לי צרור רשומות מוקדמות יותר בצינור, או שמשפצים בבית שלי ואין לי סבלנות לכלום או שאני חולה או שהחבר שלי ברח עם כבשה שבדית ואני רק בוכה כל היום בלי שאיש ידע. שורה תחתונה - יש לי סיבות משלי. אני לא מחייבת יחצנים למסור לי דין וחשבון על חייהם וסדרי העדיפויות שלהם, ולא מוכנה לקבל מהם תכתיבים בנוגע לשלי.

בלוגרים רבים מדי מסתובבים כפופי ראש בצילם של יחצנים, בתחושה שהם מנהלים את המשחק ואנחנו צריכים לשחק לפי הכללים שלהם אחרת לא יזמינו אותנו יותר. אבל אני אומרת לכם, אחיי הבלוגרים, שהם צריכים ללקק לנו ולא ההפך. הם צריכים לחזר אחרינו כדי שנוותר על שעות עבודה בתשלום (כן, לבלוגרים יש חיים ומשרות להתפרנס מהן) ונגיע לאירועים שלהם. הם צריכים גם לזכור שלא האירוע הוא החשוב אלא המוצר. אני לא מסקרת סלבס ולא מענין אותי איזה פליט השרדות\כוכב נולד\החננה והג'נון הזמנתם. אני כותבת כשרות לעצמי (כי זה כיף לי) ולקוראיי (שמצפים ממני להביא מידע שאני חשופה לו והם לא) וזהו. זוהי לא פרמידה עם לקוח בשפיץ, יחצנים בתווך ובסיס רחב ויציב של בלוגרים.

 אז זהו שלא.

הקוראים תופסים סיקור חיובי בבלוגים כאמין יותר מזה בעיתונים ובצדק ולכן הקשר בין בלוגרים ליחצנים יקר מפז. אתם נותנים לנו חומר ואנחנו מספקים תוצאות. אם לא היה עלינו כל הלחץ הזה, פחות בלוגים היו מרמים את קוראיהם וזו הלא השורה התחתונה פה - הקורא הוא הלקוח שלנו, ואותו אנחנו צריכים לספק. היחצן הוא ספק ולא לקוח, בניגוד למה שרבים משני צדי המתרס חושבים. בין ספק ללקוח צריכים להתקיים כללי שרות נאותים, אחרת מערכת היחסים לא תשרוד לאורך זמן.

ושוב, לסיום, אני חושבת שיש מקום לגילדה של בלוגרים. כל בלוגר עומד בפני עצמו, כפי שכל סופר או אדריכל עומדים בפני עצמם, אבל כן יש מקום לתת אחד לשני את הכח לעמוד בגב זקוף בפני הקמים להזמיננו (או לא). יתכן שהאג'נדה שלי שונה משלך, ושהסגנון שלך שונה משלי, ומוסר הוא בוודאי ענין סובייקטיבי. עם זאת, יש מקום לאתיקה בסיסית שמקובלת על כולם, וכן - כשיש גילדה יש גם פורשים מהגילדה, וזה ראוי כשלעצמו. תחשבו על זה.

24 תגובות:

  1. צודקת ב- 100%! פוסט מעולה!!!

    השבמחק
  2. מילים כדורבנות. למזלי עדיין לא נתקלתי ביחסי ציבור עויינים כמו שאת מתארת, אבל זה נשמע מאוד לא כייף כל הסיפור הזה.

    אנחנו צריכות לברור בפינצטה את האירועים אליהם אנחנו מגיעות, מה שחווינו השבוע היה די מזעזע!!! בזבוז זמן משווע.

    שרונה

    השבמחק
  3. יקירתי,
    את רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה זה לא עובד ככה.
    הבלוגריות אוכלות מה שבישלו. את מתבאסת שמחקו אותך מרשימה מסוימת? למה? זה מראה לך בדיוק את התפיסה של היח"צ על עולם הבלוגינג. אתם זונות, אנחנו נשלם ואתם תבצעו. את לא משחקת לפי כללי המשחק שלנו אז אין לך מה לעשות פה. קאפיש?
    הרי יש המון בלוגים שנוצרו רק כדי לקבל מתנות ולהעתיק קומוניקטים. זה בזיון לשמו. פשוט מביך.
    ואת דעתי המורחבת כבר כתבתי לך בפוסט הזה שלך:
    http://sharonabaaron.blogspot.com/2010/10/blog-post_04.html

    אז אם הבלוגריות ממשיכות ללכת לכל אירוע נחות, לצטט קומוניקטים ולהלל מוצרים גרועים אז אין לי ציפיות, במיוחד כשאפילו אין גילוי נאות בסיסי שהן לא שילמו על המוצר. זה מבזה אותן ובמיוחד את הקוראות.
    אותי בכל אופן לא תמצאי באירועים הטפשיים של הבלוגריות והאינטגרטי חשוב לי ביותר. אני יכולה לכתוב מה שאני רוצה על מי שאני רוצה. זה לא מונע מהבלוג שלי להיות מאוד פופולרי ולא מונע מהיח"צים לחזר אחרי אחרי שירדתי על הלקוחות שלהם ברמת המוצר ו/או היבואן.
    אז תתאימי ציפיות. ניהול היח"צ מול הבלוגריות בארץ הוא ברמה כל כך נמוכה שפשוט לא שווה להתבאס בגללו.

    השבמחק
  4. פוסט מעולה. כל מילה במקום.

    השבמחק
  5. את השנקל שלי בעניין כתבתי לך היום בפייס. ועדיין, אני חייבת להסכים עם Danra. כל אחד אוכל מה שהוא מבשל, יח"צ לא יהיה עוין אם לא תיתן לו להיות כזה וזה ממש כמו כל דבר אחר בחיים.
    בשביל רובינו הבלוגינג הוא תחביב וצריך לזכור את זה ולהזכיר את זה לעצמנו.
    שיהיה בכיף :)

    השבמחק
  6. דברים באמת יצאו מכלל פרופורציה.
    יחצ זה עולם מטופש, וגם מאוד לא מתוחכם. חבל ליפול לויכוחים עם יחצנים ערלי אוזניים, במיוחד כשכסף מעורב בתמונה.
    אגב, מתקפת היחצ הפכה את הבלוגוספירה לסוערת, אולי - אבל גם למאוד משעממת. די מתיש לקרוא בעשרה בלוגים שונים באותו שבוע בדיוק את אותם דברים.
    זו גם טעות מזעזעת מצד היחצנים - אני בתור לקוחה פוטנציאלית, מרגישה שמזלזלים באינטליגנציה שלי כשמציפים אותי בקומוניקטים. אין שום סיכוי שאתלהב ממוצר אחרי שנחשפתי לכזה שיווק מגושם ומטופש.

    השבמחק
  7. בתור אחת מהקוראות הקבועות שלך - שאין לה בלוג משל עצמה - אני חושבת שאת מאוד מאוד צודקת.
    וחוצמיזה נראה לי שראיתי אותך היום נכנסת למתחם התחנה בדיוק כשאני יצאתי ממנו. הכי פפראצי :)

    השבמחק
  8. פעם, לפני שנאלצתי לפרמט את מחשב הביתי שלי, היה לי מייל מוכן ליחצנים שמזהיר אותם שאני כותבת בכנות ולא מתחייבת לסקר את המוצר\אירוע שלהם. אבל הוא מת, יחד עם המייל שלי. אני אכין כזה חדש בדחיפות.

    ואכן, חשוב להגדיר גבולות ברורים למשרדים מולם עובדים.

    צודקת גם מרג'ורי שאומרת שיש שבועות בהם כולם כותבים על אותו הדבר. למשל האירוע של שטרן שיה בשבוע שעבר - כולן פרסמו תמונות זהות כמעט, כי היתה רק תמונה אחת לצלם. כמו כן, אני (וחושבתני שכם האחרות) שמרו את הביקורת השלילית שלהן לעצמן וכתבתו רק על מה שהיה טוב (למרות שכמעט כולם התלוננו על השי המאכזב מאד מאד שקיבלנו באירוע, שוב במחיר אובדן שעות עבודה בתשלום). האמת שאני לא שלמה עם מה שפרסמתי על האירוע הזה, וזו תחושה שאני לא אוהבת. והכי מענין - אין כמעט תגובות על הפוסט ההוא, כאילו הקוראים הרגישו שהלב שלי לא שם. קוראים חכמים!

    אנונימית - פפראצי שחבל"ז, זו אכן הייתי אני! פעם הבאה תגידי שלום :0)

    השבמחק
  9. שילכו לחפש הם והמו רים שלהם, אם המוצר חרא אלתקדמו אותו.

    כבר הוחרמתי כילא אהבו את דעתי ואני בטוחה שגם אוחרם כי גם כשזה לא טוב אני כותבת.

    אתמול הצחיק אותי מישהו כהזכיר את יואב קוטנר, הוא מעולם לא כתב ביקורת שלילית ובגלל זה הוא גם לא כתב על הרבה מאוד אלבומים :-)

    השבמחק
  10. אני מכירה את העניין בתחום האוכל והמסעדות והטלוויזיה. תחום האוכל בשנה האחרונה הפך להיות מסחרה אחת גדולה, ועצוב לי לראות בלוגרים ובלוגריות שאני מעריכה ואוהבת, הופכים לשלט פרסום מהלך, ועוד אחד ממש גרוע.

    להלל ולשבח כל מסעדה אלמונית בשערי אור יהודה (no offense) כאילו יש לה 3 כוכבי מישלן, או לכתוב עד כמה נוזל הכלים פלוני הוא ההמצאה החשובה ביותר מאז החיסון לפוליו, לא רק פוגע בבלוגר/ית עצמו (כי מי יקח אותו ברצינות כבר?), זה פוגע בכולנו.

    חברות יח"צ באו וראו כי טוב, ועכשיו מקדמים כל מוצר אפשרי דרך קהילת האוכל: "נארגן סדנת שוקולד/בישול/אפיה/טעימות ונדחוף שקית עם מוצרי איקס וואי וזד - הם כבר ידעו לעשות את ההקשר, ואנחנו נקבל את הפרסום המבוקש".
    גם אני חטאתי בכך (סדנת בישול עם שף מוערך מאד על ידי, במסגרת סיור במפעל שמן זית/דבש), אבל היום אני כבר נמנעת גם מאלו. יותר מזה, היח"צ עשה לי כל כך רע שפשוט הפסקתי לכתוב. וחבל.

    לסיום, אתייחס לפסקה שכתבת על "מנהל קבוצת הבלוגרים". עם כל הכבוד לששת, הוא לא מנהל כלום ואף אחד, וההתנהגות שהוא הפגין כלפיך (וגם כלפי אחרים) היא בריונית, מאפיונרית ועלובה. לא הפסדת כלום, ויתרה מזאת אני בטוחה שהיחצ"ן שעמד מאחורי ההזמנה (אם היה אחד כזה בכלל) לא מודע בכלל לסיפור שהיה בינכם.

    השבמחק
  11. אני תוהה האם אני עומדת מאחורי האירוע המבזה, האירוע בו נמכר מוצר אחר לגמרי או זה שבו עלו הספקות לגבי אמינות המשתתפים...
    אם לאו, אז יש משהו קצת לא מאוזן בפוסט הזה. יצא שקצת הוכפש לו תחום שלם, שמלא באנשים ונשים נפלאים, שיורקים דם בתוך תחרות בלתי אפשרית על תשומת הלב הציבורית.
    אמנם הבלוג הוא ביתך ויומנך וזווית ראייתך על העולם, אבל מהיכרותנו, יש לי הרושם שהראיה הזו נראית גם אחרת :)

    השבמחק
  12. יעל - למרבה השמחה התשובות הן לא, לא ולא. למעשה, רוני ארנון הם אחד משרדי הציבור היותר מעודכנים, נעימים ויעילים. האירועים שאתם מפיקים מוצלחים משמעותית מרב אירועי היחצ שאני נוכחת בהם (למעשה, לפעמים אני חוששת שיאשימו אותי שתמיד אני כותבת עליכם חוות דעת חיוביות תמורת שוחד כזה או אחר). אתם מבינים מה זו מדיה חדשה (לכן אתם גם מלמדים את התחום) אבל אתם יוצאי דופן (יש עוד כמה כמובן, אבל הם לא הגדולים בחבורה).

    משרדי יחצ שמנהלים אותנו כמו שמנהלים עיתונאים (אני מניחה) חוטאים לעצמם וללקוחות שלהם.

    בכל מקרה, אני ממש לא מנסה להכפיש את התחום כולו. אני מנסה לעורר דיון בשאלת הגבולות במערכת היחסים הזו. כמישהי שעוסקת בתחום שירות הלקוחות כבר מיליון שנה פלוס מינוס, אני מתמחה בתחום יחסי ספק-לקוח, ורואה בבירור את העיוותים הבוטים בתחום.

    מאיה - לקרוא לששת בריון זו הגזמה שרק מחמיאה לו. אבל היו כמה מלקקי פנכת ששת שמיהרו להסכים איתו (מובן שהן אלה שמפארות כל מסעדה או מיץ פירות כאילו היו ספרו החדש של הדלאי לאמה). והקבוצה הזו באמת הולכת לאירועים שבע פעמים ביום, ואני לא יודעת מאיפה יש להם זמן או ענין לכתוב עליהם אחר כך. אז בסדר - תמשיכו ללקק אחד לשני. אני אישית לא בקטע של ליקוקים, לא לי (אני די בזה לחנפנים) ולא בידיי. או בקיצור - שילך לחפש מי יזמין אותו לאירוע גבינות נאקה בגולן.

    השבמחק
  13. קראתי את הפוסט בעיון רב... ושוב חזרתי וקראתי ואני חייבת לומרשרגשותיי מעורבים.
    קודם כל, אולי אני סתם מקשקשת כי אני לא מכירה את כל עולם היח"צנות הקשוח, אבל איפשהו בא לי לומר: "זה מה שקורה כשמוכרים את נשמתך לשטן" או "מי שמשחק באש נכווה בסוף" או עוד כל מיני קלשאות כאלו ואחרות.
    את צודקת בקשר לפירמידה ההפוכה שלך אבל היהפוך נמר חברבורותיו???
    את הרי יודעת למה את נכנסת, את יודעת איך העולם הזה פועל ולפי מה שהתרשמתי, ברוב המקרים אין אם מי לדבר ואי אפשר לשנות את הדברים. אז בפעם הבאה כשמגישים לך מנה מסריחה תשאלי את עצמך "אני באמת רוצה לטעום ממנה"? או יותר טוב: פשוט אל תכנסי יותר למסעדה שהגישה לך!
    את צודקת במה שכתבת לגבי הציפיות המוגזמות מהבלוגרים, אבל אני גם יכולה לראות בראש את קרן מור אומרת "אוי יוי יוי". את לא חייבת לשתף פעולה ולהיות חלק מהעולם הזה. אף אחד לא מכריח אותך.
    קבלי חיבוק גדול ממני ולכי לשתות כוס תה חם!

    השבמחק
  14. אבל אני לא כל כך הקטע של תה.. אפשר קפה חם? במקרה הכינותי מראש הפוך סויה קטן עם טים טם.

    ואת צודקת, ועם זאת אני שואפת לשינוי אז אני מנסה לעורר אותו.

    השבמחק
  15. נגעת בנקודה רגישה ומאוד אקטואלית, מבחינתי גם כבלוגרית וגם כקוראת.

    אני (ואני מקווה שהקוראים שלי מודעים לזה) לא מחוייבת לאף אחד חוץ מאשר לעצמי... מצד אחד אני מעולם לא אכתוב ביקורת טובה על מוצר גרוע, ומצד שני על מוצרים שלדעתי לא טובים לא אכתוב ביקורת מעליבה, כי אין לי עניין להעליב אלא להעביר מידע.

    אני נתקלתי בתופעה קצת מכוערת לאחרונה.. תגובות זבל (כולן מאותה כתובת מייל) בבלוג שלי, שמהללות מוצר מסויים שקיבלתי לסקור (כמובן שהן נמחקו). די מרגיז שלא מסתפקים במה שאני כותבת ומעיזים למלא אותי בג'אנק.

    מצד שני, כנראה שלא מספיק בלוגרים שומרים על עצמאות וזה יכול ליצור תחושה אצל משרדי היח"צ שההתנהגות שלהם לגיטימית (אף אחד לא יוצא נגד)

    ובסיום תגובה ארוכה זו... חשוב לי לציין שלא כל משרדי היח"צ עובדים בצורה הזו. חלקם כן עובדים בצורה שמכבדת אותם, אותנו ואת הקוראים, ולכן האמור כאן לא מכוון אליהם

    השבמחק
  16. אני שומרת את הפוסט הזה במועדפים שלי כדי להזכיר לעצמי מדי פעם שכל מילותייך זהב ואין ספק שבזה מדובר העניין ולא במירוץ מול היח"צ.

    השבמחק
  17. תראי, אין ספק שיש בעיה מאוד גדולה בעניין הזה.
    אבל את צריכה להתייחס לעניין הזה ממש כמו עיתונאית. לא בכדי יש כאלו שתופסים את הבלוגרים כסוג של עיתונאות ויש אפילו דיבור על מתן תעודות מתאימות לבלוגרים מתאימים.
    את צריכה לשמור לא רק על יושרה אישית שלך, אלא גם על היושרה העיתונאית, וזו יקירתי- נושאת בחובה חשיבות מאוד גדולה. את נותנת את חוות דעתך לאנשים שקוראים אותך, וחושבים שהנה, מדובר בבן אדם מן השורה ולא עיתונאי.

    אל תתני לאחרים להשפיע על האמינות שלך. לא אהבת? זה חרא? את רוצה לחסוך השפלה אז לא כתבת משהו רע- אבל בחרת לא לכתוב?
    מישהו ייצר חרבונה של מוצר? את לא חייבת לפרסם שום דבר חיובי.
    חזקי ואמצי.

    גם אם לפעמים אני לא מסכימה איתך, אין לי ספק שפה כל הצדק עומד מאחוריך.

    אגב, אם המחיר של להשאר נאמנה, ישרה ואמיתית הוא לא לקבל הזמנות- בעיני זה אומר הרבה על עולם היח"צ הזה וחובה עליך לפרסם ולהפיץ דבר הרשומה הזו. (ולכן אסייע לך ואציין אותה בפורום הבלוגיה, ברשותך). חשוב שאנשים אחרים ידעו מה בדיוק הם קוראים כשהם קוראים "המלצות בלוגרים". לא כן?

    השבמחק
  18. אני לא מבינה איפה הבעיה? שימי לב מה כתבת לגבי השי, שהוא היה מאכזב בתמורה לשעות העבודה שהפסדת. הלו? תתעוררו כולנן. אתן לא עיתונאיות, אתן לא מובילות דעת קהל ולא נעליים. אתן כולכן - אותן 10 הולכות לכל ארוע. אתן מוזמנות כי אתן כותבות עליו בליקוקי תחת משובחים. כל ארוע - אותן 10 בלוגריות. הרי מי קבע שאתן מובילות? אף אחד. אתן קבעתן. אתן מחזיקות קליקה מאוד מטופשת. בלוג הוא לא עבודה. הבלוג שלך - שהפך מללא יחסי ציבור, נהיה אחד הבלוגים שיותר ויותר מלאים ביח"צ. וגם אם תתיימרי לכתוב "אמין" זה לא יצא לך. כי את רוצה ללכת לארועים האלה שהם משאת נפשך כאילו היית מיוצ'קה פראדה בכבודה ובעצמה.
    תתאפסו כולכן. זה בלוג. המשרדים לא מבינים כלום בשיווק רשתי, הבלוגים נפלו עליהם כרעם ביום בהיר והם נבהלו. על סמך מה לתת לך שי? שהזזת את עצמך מהספה לקניון? איפה הימים שאנשים היו באים כדי שלמוע, לראות ולהנות זה מחברתו של זה?לא! נגמרו! היום אתן באות כדי לראות מי לבשה מה, מי שמנה, מי רזה, מי מכוערת ומי יפה. וכדי לקבל שי. הרי קונים אתכן. תפסיקו לקשקש. אני נגעלת. לי היה בלוג. גם אותי הזמינו. אני לא הולכת. הטיול המאורגן הזה עושה לי בחילה. יש לי כסף - יש לי עבודה, יש לי חיים ויש לי אהבה. מה שארצה לקנות לעצמי אקנה לבד. לא צריכה מתנות.
    איזה עולם זה נהיה? בלוגריות מובילות דעת קהל? איפה?! בישראל?! לא...
    וכן, אני חותמת באנונימיות. כדי שלא תעשו עליי עליהום כמו שאתן אוהבות.

    השבמחק
  19. מסכימה איתך לגמרי. לכן אני לא מפרסמת שום דבר בבלוג ובטח שלא מקבלת מוצרים בחינם. זה הבעיה עם בלוגרים שקונים אותם בשקל שלושים.

    השבמחק
  20. היה היה בלוג שחיבבתי מאוד. הוא לא עסקת בענייני אופנה או אוכל אלא דווקא יותר בלוג אישי של בחורה שנקראה חכמה ומעניינת. שנתיים וחצי קראתי אותה באדיקות עד שלפני חצי שנה בערך היא פרסמה פוסט הזוי ולא קשור לכלום שבו היא מהללת עד קבס איזה קונדישינר שהיא קיבלה. בשלב מסויים הרגשתי שאני קוראת את ה"מאחורה" של השמפו ומאז לא נכנסתי לבלוג שלה. מי שחושב שהקוראים שלו טפשים, שיחפש קוראים אחרים.
    בקיצור, מסכימה איתך.

    השבמחק
  21. ההתנשאות הלא מובנת של רבים מהיחצנים עדיין מתמיהה בעיניי. יש פה מערכת של יחסי גומלין, התפקיד שלהם זה לחשוף את המוצרים למכתיבי דעת קהל בתקווה שכותב באמת יחשוף את המוצר. אגב, בהקשר הזה, זה בכלל לא משנה אם החשיפה היא טובה או רעה. חשיפה זאת חשיפה. למזלי (סוג של) עסקתי בעבר ביח"צ (בתחום התתרבות ולא צרכנות) אז אני מאד יודעת לסנן התנהגויות ואמירות של יחצנים.
    אני מחזקת אותך ומקווה שנוספות יצטרפו. מי ש"מחרים" אותך מפסיד את הסיכוי לחשיפה אצלך בבלוג וההפסד הוא כולו שלו...
    על התקציבאיות הצעירות אני קצת מרחמת כי הן באמת רק עושות את העבודה שלהן ולכל אחד עושה את העבודה שלו... (לפחות שלי הושיבה אותי ליד פסנתר כנף עם פיל קולינס ולצהריים עם פלאסיבו...!)

    השבמחק
  22. "יש לי כסף - יש לי עבודה, יש לי חיים ויש לי אהבה. מה שארצה לקנות לעצמי אקנה לבד. לא צריכה מתנות." - זה אחלה שיר לביונסה או שרית חדד, אבל לא רלבנטי. תתפלאי לשמוע שאני מכירה בלוגריות שיש להן משרה רווחית, וכן - אפילו בעל! יש לה בעל והיא ממשיכה לכתוב בלוג?? שככה יהיה לי שעון יהלומים מתנה מיחצן!

    שמעי אנונימית יקרה, התגובה שלך נשמעת בעיקר כמו טנטרום קנאה מלא בשמות ומונחים שגויים (מה הקשר לשווק רשתי, לא הבנתי). לא חבל?

    ואגב, כן - אני מובילת דעת קהל. בגלל זה עיתנואים מציקים לי עם שטויות כמה פעמים בשבוע. נקסט!

    האמת שאני מאוכזבת מאד מכמה בלוגריות שאני מכירה היטב ותוהה בימים האחרונים על מידת ההשפעה של הכתיבה שלהן על הרצון שלי להיות חברה ב"חיים האמיתיים". אמון הוא אבן יסוד באהבה, ואם אין אמון, והשקר כתוב שחור על גבי רשת, אז.. לא יודעת. אבל זה עצוב לי.

    השבמחק
  23. אגב, "אנונימית" הנה כמה דוגמאות ל"ליקוקי תחת משובחים" שלי לאירועי יחצ. יש עוד רבים בבלוג, אלה היו הכי קלים לאיתור -
    1
    2
    3
    4

    השבמחק
  24. קיבלתי תגובה מהדוגמנית! כבוד!

    *מסמיקה להנאתי*

    השבמחק

שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים