קוונטום של נחמה

ברשומתי הקודמת סיפרתי לכם על תלאותיי בחנות החדשה זה: על והבטחתי לספר על המשך חוויותיי בקניון פשן מוללללל. ובכן, לאחר הביקור בחנות הזו זחלתי, כולי יוגמה וחרלש, במעלה המדרגות הנעות אל סניף COS הראשון בישראל לחפש קורטוב של נחמה.

COS היא חנות רגילה (כלומר כזו שמוכרת לנשים, גברים וילדים רזים) והיא אחת מהחנויות האהובות עליי בלונדון. מדובר במותג הפרימיום של רשת H&M, המתאפיין בבגדים מפוסלים, נקיים ואיכותיים. מאחר וטרנד האוברזייס, יתברך שמו, עדין איתנו ניתן למצוא שם מגוון מה של בגדים שמתאימים אפילו לשמנות כמוני, במידה 48-50 וגובה 1.71. שמנמנות רזות ממני ימצאו שם מגוון רחב אף יותר. בכל מקרה, למרות שזו רשת שמיועדת לאנשים רזים מצאתי שם יותר בגדים שמצאו חן בעיני מבמעלה חרלש שבקומה הראשונה, וזה כבר אומר הרבה.

אני לובשת

שמלה במידה L מתוך L שעולה 355₪

כשראיתי אותה על הקולב ולקחתיה לתא המדידה הייתי בטוחה שמדובר בחולצה מהסוג הקצר מקדימה וארוך מאחורה, כך שרבה היתה הפתעתי כשגיליתי שמדובר למעשה בשמלונת. הבד נעים אך עבה יחסית (ראו הערתי לקראת סיום הרשומה) וגמיש. חבל רק שהצווארון שלה לא פתוח יותר, כי אני מרגישה חנוקה משהו בצווארונים סגורים. בכל מקרה, היא מגיעה גם באדום יפה ובתכלת כמעט מחוק.

אני לובשת

שמלה במידה L מתוך L שעולה 455₪

ברור לי שזה ענין של טעם, אבל בעיני השמלה הזו פשוט מהממת. טוב, אולי לא מהממת אבל ממש מגניבה. היא אסימטרית, מכווצת בנעימות, יש לה אחלה כיסים, האורך שלה אידיאלי ללבוש ככה או מעל מכנסיים והיא נעימה מאד. אם מישהי משתינו נראית לא מי יודע מה, זו אני ולא היא.

אני לובשת

עליונית במידה L מתוך L שעולה 555₪

מכנסים במידה L מתוך L שעולים 295₪

רב המכנסים והחצאיות המחוייטים לא יעלו על שמנדובה שכמוני, אבל יש ב-COS גם כאלה מבדים גמישים יחסית שמתאימים לי בהחלט. המכנסים האלה יושבים על התפר האלגנטי שבין טרנינג למכנסיים מחוייטים לעבודה. יש להם כפתורים לא מזיקים בקרסול וכיסים וגומי במותניים. העליונית בצבע קרם היא פינוק רציני, אבל עניינה חורף ואנחנו עניינו קיץ.

פרט לבגדים, COS חזקים באביזרי אופנה. יש להם תיקים, תכשיטים ונעלים יפים במחירים סבירים ביותר (לרב). בצילום הבא אני מודדת כמה זוגות נעלים שעולים בסביבות ה-450₪ (כולן מעור). הנעלים שמדדתי נוחות מאד וקל לראות שיהויתיק, תיקי החביב, חיבב אותן גם (הוא קיבל יחס מאד מפנק מהמוכרות, אגב).

מדובר בחנות עם בגדים יפים מאד ולא טרנדיים (יענו, על-זמניים) שמיועדת לרזים שבחבורה אך יכולה לשמש גם את השמנים שבה (בפרט עם תרחיבו את טווח החיפוש שלכן למחלקת הגברים, שם יש בגדים רבים שיכולים לשמש גם אתכן מבלי לבאס את הנשמה על עצם התיוג). הבעיה המרכזית בה נתקלתי בשני ביקוריי בסניף היא שהבגדים שלהם מתאימים לרחוב הלונדוני ולא לזה הישראלי. הבדים עבים מדי, השרוולים ארוכים מדי והמעילים נוכחים מדי. התקשיתי ממש למצוא טישרט קצר שרוולים למדוד ובזמן שבחוץ להטה תל אביב בשלושים ומשהו מעלות, הקולבים היו עמוסים בבגדים ארוכי שרוולים, מיזעים וסריגים. עם זאת, יתכן ששונאות המזגנים יעריכו דוקא את התכונה הזו.

בעיה נוספת היא שהמוכרים לא לובשים מדים ולכן הדרך היחידה לאתר אותם היא לשאול כל מי שנושא יותר מקולב אחד אם הוא עובד במקום, וזה מביך קמעה לכל המעורבים. לו לפחות היו עונדים תגית שם, זה היה קל יותר. אני לא מצליחה להזכר אם בלונדון זה גם כך או לא. 

שורה תחתונה - אם יש לכן סבלנות לחטט בין מבחר המידות הקטנות בחיפוש אחר אוצרות, אם אם אתן שמנמנות לייט (שלא לדבר על רזות) או מחפשות אביזרי אופנה יפים ואלגנטיים, זה המקום בשבילכן (ו בשבילכם).

זה: על

מכירים את זה שאתם מגיעים לחנות בגדים כשאין לכם מי יודע מה הרבה כסף להוציא על בגדים והכל כל כך יפה שאתם מקללים את הרגע שנולדתם? ובכן, אתם יכולים להרגע, כי בחנות עליה באתי לספר לכם זה לא עומד לקרות.

לכבוד תחילת השנה היהודית הקדמונית בשבועות, הלכתי לסקור עבורכם את החנות החדשה זה: על (או במקור is: about) בקניון האופנה החדש והמצוחצח של תל אביב, הוא קניון פשן מולללל. חברה, שתקרא כאן פזית, סיפרה לי שמדובר בחנות נחמדה עם בגדים במידות גדולות בה כדאי לי להציץ וכשפזית ממליצה, אני מתמלצת.

החנות נמצאת בקומה הראשונה של הקניון ליד המדרגות הנעות, כמעט מתחת ל-COS. החנות עצמה נראית כמו עוד סניף של עונות או משמין לי, עם מגוון בגדים לא טרנדיים במיטב הצבעים למוקיון הסינתטי. עם זאת, פזית אמרה שיש אחלה ג'ינסים ואני הייתי נחושה לא לשפוט את הקנקן לפי תוכו לפני שאמדוד אותו. לפני התמונות וכו' אזכיר לכם שאני לובשת לובשת מידה 48-50 וגובהי 1.71.

ראשית, ביקשתי מהמוכרות האפטיות למדוד מכנסים קצרים מג'ינס במידתי. רשמית, החנות מוכרת עד מידה 52, אבל בפועל המידה הגדולה ביותר בדגם הזה היתה 48. לזאת ציוותתי את הטישרט הסביר ביותר שמצאתי, בצבע אפור עם ניצנוצאז' (אני בטוחה שאם היתה מוכרת באיזור, היתה מוציאה מפיה את מילת העוועים מלאנז').

אני לובשת

טופ ריב לורקס מידה 4 מתוך 5 שעולה 129₪

ג'ינס מידה 48 שהוא הכי גדול שהיה בחנות ועולה 159.9₪

המכנסים גמישים למדי ואני מאמינה שאחרי שעת לבישה היו מתרווחים לכדי בויפרנד רגוע. בכל מקרה הם נוחים גם במצבם הבסיסי. על החולצה לא נראה לי שיש צורך להכביר מילים.

אני לובשת

שמלה במידה 4 מתוך 4 ששכחתי לרשום את מחירה (בוז)

יתכן שהשמלה מיועדת לנשים נמוכות ממני, אבל עליי האורך הזה פשוט מגוחך. השמלה צריכה להיות קצרה או ארוכה ב-5 ס"מ לפחות כדי להראות הגיונית. פרט לכך, הבד (הקלדתי בטעות סד חחח) קליל אבל סינתטי לחלוטין והסרט במחשוף מיותר לגמרי וכפי שניתן לראות בצילום ניתן לראות מבעדה כל תחתון ונקודת חן שיש לי.

אני לובשת

ג'ינס סקיני אפור קרעים במידה 52 מתוך 52 שעולה 239.90₪

גופית ספגטי עם סיומת תחרה במידה 3 שהיא הכי גדולה שהיתה בחנות ועולה 109.90₪

גופית רוק במידה 3 שהיא הכי גדולה שהיתה בחנות ועולה 89₪

לפני שיצאתי מתא ההלבשה, חששתי שהגרביים המפוספסים שלי יהרסו את הלוק אבל לאחר שהצצתי בראי הבנתי שרמת הגיחוך של הגרביים משתלבת יפה באאוטפיט והכל סבבה אגוזיים. בכל מקרה, הג'ינס קצרים וקרועים מדי, הקומבניזון קטן מדי והגופיה גם קטנה מדי.

אני לא אוהבת חנויות מידות גדולות (עלאק) בהן אין את המידות הגדולות. איני יודעת אם באמת חיסלו להם את המלאי או שהם מביאים מעט מדי מידות גדולות לחנות אבל השורה התחתונה היא שלא היה הרבה למדוד במידה שלי. בנוסף, המידה שלי בחברה לא אחידה - בג'ינס אחד הייתי 48 והיה לי נוח מאד ובאחרים 52 היה טוב הוא מעט קטן עליי. 

לסיכום - כשהגעתי לשם קיוויתי למצוא חנות שאפשר למצוא בה פרטי בייסיק מוצלחים למידתי (ג'ינסים, טישרטים פשוטים וטובים, חולצות ומכנסים לעבודה וכו') ובמקום זה מצאתי עוד חנות אופיינית למידות ביניים שמתיימרת לספק בגדים טרנדיים לציבור השמנמנות והשמנות-לייט הישראלי ולמעשה מוסיפות עוד טפח סינתטי וסר טעם שמכסה טפחיים שלצערי הרב יש לי במגוון מידות מצומצם מדי. בקיצור, עם כל הכבוד לפזית נאלצתי לגרור רגליי לחנות השכנה מלמעלה כדי להתאושש קצת, ועל כך ברשומה הבאה.

שורה תחתונה - לצערי, עליי זה לא יעלה.

כולם היו בגדיי פלוס מנעמי

נראה שעברה שנה בדיוק מאז סקרתי בפעם האחרונה את הנעשה בחנות של נעמי פלוס ברחוב בזל 32 בתל אביב. מאחר וכך חשבתי שרק מן הראוי להיענות להזמנתה הנדיבה של נעמי לבוא לראות מה חדש בחנות, עכשיו שהיא חזרה מפריז ובאמתחתה מגוון בגדים אביביים ישר מהתנור.

הביקור בחנות הציב לי אתגר. כידוע לי, לנעמי ולכם, הקוראים, אני נוהגת לצלם בחנויות בהן אני מתארחת רק תלבושות שמתאימות לאופיי ולטעם שלי במקום לתת לאחרים לסגנן או להלביש אותי כרצונם. כרגע הטעם שלי מונוכרומטי, מרוחק מהגוף, פשוט ויש שיאמרו יבש (כמו יין טוב ולא כמו הומור דלוח, לפחות כך אני מקווה) ואילו הקולקציה של נעמי כולה עליצות צבעונית עם קריצות היפיות וטישרטים עם הדפסים עליזים. קשה למצוא בגדים שמתאימים לך כשאת פרצופלוחה בחנות של חביבים! 

למרות כל זאת, עמדתי בפרץ ובחרתי חמש תלבושות להראות לכם. סביר שלא תראו אותי מהדסת ברחוב בשמלת תחרה מפוסטלת בימים הקרובים, אבל בהחלט אעשה לכם לייק נלהב אם תלבשו אותה בעצמכם.

אני לובשת

חולצה במידה יחידה שעולה 199₪

ג'ינס סקיני במידה 48 מתוך 48 שעולה 299₪

כובע קש שעולה 99₪

החולצה הזו מגיעה גם בכחול בוהק והיא מעוטרת לבבות נחמדים. היא מזכירה לי חולצה מדהימה ביופיה שקניתי בפריז לפני 400 שנים וקילוגרמים פלוס מינוס. הגי'נס יתאים גם למידה 50 שכן הוא נדיב בגמישותו.

אני לובשת

שמלת פשתן במידה יחידה שעולה 399₪

צעיף מוזהב שעולה 149₪

השמלה הזו מתאימה למידות 42 עד 60 (לקוחה במידה 60 רכשה אותה השבוע) ומגיעה במגוון הדפסים וצבעים. היא מאד נוחה ונעימה על הגוף. את הצעיף צרפנו כי הרגשתי שהשמלה חייבת איזה je ne sais qui שירים אותה למעלה והשרשראות הרבות בחנות הן (שוב) צבעוניות ועליזות מדי לטעמי כרגע. מה קרה לי שאני לובשת רק אפור שחור וקרם לאחרונה? מי את ומה עשית לשרונה?

אני לובשת

שמלה של Aye במידה 5 מתוך 5 שעולה 610₪

נעמי מחזיקה בחנות מגוון בגדים של Aye מאת איילת קוצר רדעי, שהרחיבה את טווח המידות עד 52 (להערכתי). מדדתי שמלה וחצאית במידה הגדולה ביותר ושתיהן היו גדולות עליי. הדגמים שלה רומנטיים ובהירים וכל כך לא מתאימים לסגנון הנוכחי שלי שזו אגדה ממש, אבל נעים מאד ללבוש אותם. יש לציין שהבגדים שלה הם היקרים בחנות (מה לעשות, ככה זה כשמייצרים סדרות קטנות בייצור מקומי).

אני לובשת

ג'ינס בויפרנד במידה 48 שעולה 449₪

חולצה עם "תחתית" שיפון במידה יחידה שעולה 229₪

הג'ינס היה גדול עליי ויתאים למידה 50 ואולי גם ל-52. העונה אני לובשת רק ג'ינס בגזרת בויפרנד ונאלצתי להתאפק שלא להוסיף את המכנסיים האלה לאוסף, כי כמה מכנסים באותה גזרה כבר אפשר לקנות. יש בחנות חולצות בסגנון הזה, עם חלק עליון דמוי טישרט מפוספס וחלק תחתון שמדמה חולצת שיפון שמציצה מלמטה , במגוון צבעים ודגמים.

אני לובשת

חולצה במידה XXL מתוך XXL שעולה 249₪

וג'ינס סקיני במידה 48 מתוך 48 שעולה 299₪

לחולצה יש שרוולוני "כתף קרה" מתנפנפים שאופנתיים עכשיו (ראו התמונה הבאה) והיא מגיעה בעוד מספר הדפסים. הג'ינס מאד רכים וצמודים דלוקס. נשים שאוהבות להרגיש שהבגד "מחזיק" אותן טוב יאהבו אותו, לדעתי.

כל הצילומים מאת אורית ליסק

מאחר וכל הצבעוניות הזו ממש לא מתאימה לי עכשיו, כאמור, בחרתי לי חולצה מחויטת יחסית בצבע קרם עם שרוולנים מתנפנפים קצרצרים, שהיא בדיוק מה שאני צריכה עכשיו לעבודה (חסרה לי חולצה בהירה וחלקה ללבוש עם מכנסים מחוייטים רחבים ושחורים שהם כמעט המדים שלי לאחרונה לעבודה). קיבלתי אותה במתנה מנעמי ותראו אותה כאן בקרוב במסגרת מה לבשתי היום.

איך מסכמים סקירה של חנות מלבבת שאין בה כמעט פריט אחד לטעמי? אני חושבת שגדולתו של השבלוג (אגב כל האגו במידות גדולות הזה שמסתובב בפייסבוק ביממה האחרונה) היא היכולת להיות אוביקטיבי. ואוביקטיבית, נעמי פלוס היא החנות היחידה בארץ בה ניתן להשיג בגדים אירופאים קלילים ועליזים באיכות טובה ומחיר סביר במידות 50-52. אני תמיד הייתי בעדה ואני ממשיכה להיות בעדה גם העונה (מה גם שנעמי עצמה היא אישה מקסימה, שמחה לעזור ובעלת טעם מצוין). ואגב, בזמן שצילמתי בחנות היתה שם עורכת דין יפה כבת ארבעים שקנתה כמה בגדים מחוייטים שחורים ולבנים לבית המשפט וכולם נראו עליה נהדר, כך שכמוני גם היא מצאה שם אוצרות למרות שהעליזות האופנתית לא מתאימה לצרכיה.

נעמי החתיכה (היא באמת אישה יפה עד מאד) מציעה לקוראות השבלוג 15% הנחה על כל קניה מעתה ועד ה-15.6.16. פשוט ציינו שהגעתן דרכי ושלמו פחות. לא יודעת מה דעתכן בנושא, אבל עבורי זה הפך את המקום לשמח אף יותר.

טאבו לה ראסה

אני מאמינה באהבה ממבט ראשון. בחבר הראשון שלי התאהבתי בפעם הראשונה שראיתי אותו. היינו בני שבע ואני ביליתי שיעורים שלמים בוהה בשערו השובב ועיניו הנוצצות. אוח, כמה שאהבתי אותו. אני כל הזמן מתאהבת. מתאהבת בגברים ובמאפים, בבובות ובכלבים עם מבט מטופש וסוודר קטן, בסרטים או ספרים, בשחקני תאטרון בריטיים, ברחובות, בבני אדם. בבגדים, לעומת זאת, לא יוצא לי להתאהב הרבה יען כי אני שמנה ולא מגיע לי. זו לפחות התחושה שאני מקבלת ברב המקרים. אבל לפני כחודש התאהבתי בשמלה אחת שפגשתי באינסטוש.

והשמלה הזו, מה אני אגיד לכם. היא היתה ארוכה וקצרה, הדוקה ומתרחבת. סטימפאנקית ורומנטית. היא היתה מפוספסת עם ריפרופים וליפלופים וכפתורים וחגורה רחבה דמויית מחוך והיה כתוב שהיא מגיעה גם במידה שלי.

אצה רצה גברת ראובני ליצור קשר עם המעצבת, לירון הורביץ, ואמרה לה היי אני מאוהבת בשמלה שלך מתי אני באה אליך לסטודיו לראות איזה בגדים יש לך ולקחת את כולם ולשחק איתם בחתן וכלה שווה לך יש לי בלוג. מיד אחרי שנרגעה, הזמינה אותי לירון לביקור אצלה בביתה שם פטפטנו וראיתי את כל הבגדים שלה ויצא לי לעשות איתם בדיוק מה שעשיתי עם אהובי מכיתה ב' במסיבת כיתה אחת (יענו להכנס איתם לארון לשחק שבע דקות בגן עדן). 

לירון היא בוגרת עיצוב אופנה בבצלאל, שנהגה לעצב בגדים רכים וזורמים במשך שנים אחדות עד ילדה לפתע בנים לתפארת. לפני כשנה עברה קורס תדמיתנות בשנקר והתאהבה (אתם רואים? זה קורה לטובות והטובים ביותר) בחייטות ופיסול בבד והחליטה שהגיע הזמן להמציא את עצמה מחדש. היא יצרה קולקצייה מצומצמת של מספר קטן של דגמים, שכל אחד מהם מיוצר בשחור ובמפוספס, הנמכרת תחת השם Onchiq. טווח המידות החביב מגיע מ-42 עד 48 עם נטיה ל-50 (תלוי בגזרה של הלובשת, כפי שתבינו מיד). הבגדים תפורים היטב, גזורים מצוין ובכל אחד מהם יש פרטים קטנים שמשביחים אותם אף יותר (דוגמת כפתורים יפים, שרוולים מפוסלים, צווארונים מפולפלים, כיסים נוחים ועוד). נהניתי מאד למדוד ולצלם אותם ונהניתי אף יותר מחברתה של לירון, שהיא אישה אינטילגנטית ומצחיקה עם טעם מצוין במוזיקה. 

אבל שרונה יא שרונה, אני שומעת אתכם אומרים, איפה אנחנו נכנסים לתמונה? ובכן יפה שאלתם. ביקשתי וקיבלתי הטבה עבורכם. בדף ההטבות לקוראי השבלוג תמצאו קוד קופון שיעניק לכם הנחה של 5% אחוזים בנוסף על הנחת ההשקה (שנעה בין 15-20 אחוזים לפריט) עד סוף חודש אפריל. הקופון ישמש אתכם גם בחנות המקוונת וגם באירוע המכירה שיערך בתל אביב ביום שישי הקרוב (בו מתארחת גם מעצבת התכשיטים המעולה, מורן פורת). האין זה מדהים? ברור שכן! 

צילום אילוסטרציה של אנשים נכנסים לתמונה - לירון מצלמת אותי מצלמת את עצמי בראי

מה אתם ממלמלים שם, חלאס עם הדיבורים ויאללה צילומים? סבבה נזרום. לתשומת לבכם, כל מה שאני לובשת הוא במידה 3 מתוך 3.

שמלת Wind שחורה תעלה במסגרת ההטבה 640₪ (מחיר מלא 812₪, מחיר השקה 680₪)

אותה השמלה בפסים שחורים לבנים תעלה 590₪ במסגרת ההטבה

טוניקה שחורה (קיימת גם בפסים) תעלה במסגרת ההטבה 465₪ (מחיר מלא 585₪, מחיר השקה 495₪)

שמלת שרה שחורה (קיימת גם בפסים) תעלה במסגרת ההטבה 705₪ (מחיר מלא 892₪, מחיר השקה 750₪)

שמלת טל שחורה או עם נקודות תעלה במסגרת ההטבה 870₪ (מחיר מלא 1163₪, מחיר השקה 930₪)

שמלת אוניצ'קה פסים תעלה במסגרת ההטבה 630₪ (מחיר מלא 795₪, מחיר השקה 670₪)

שמלת אוניצ'קה שחורה תעלה במסגרת ההטבה 675₪ (מחיר מלא 853₪, מחיר השקה 720₪)

אם במקרה שמתם לב לחסרונה של שמלה אחת, מפוספסת עם כפתורים בסגנון סטימפאנק רומנטי וחגורה דמויית וגו' זה בגלל שמכל מה שמדדתי, דוקא היא לא נסגרה עליי. מה שבא ללמדנו שאהבה ממבט ראשון נגמרת הרבה פעמים בחוסר התאמה אינהרנטי. מצד שני, נדלקתי על שמלת אוניצ'קה והייתי קונה לי אותה לו היה לי כסף לבזבז על שמלות יפות עכשיו. אתם רואים? לא כל הבלוגריות דורשות מתנות תמורת סקירה. 

בדרך חזרה מלירון חלפתי על פני פרסום החוצות הגאוני ביותר בו נתקלתי בחיי. על שלט גדול ליד רמזור התנוססה תמונתו של איש רציני בחליפה מהודרת עם הכתובת בקרוב אני אמכור את הדירה שלך. בעודי תוהה מה פשר האיום הלא מי יודע מה מרומז הזה על נכס הדלא ניידי הכמעט יחיד שיש לי הבחנתי בלוגו חברת התיווך בה עובד בחורנו ושמה בישראל טאבו לה ראסה, איי שיט יו נוט. וכך לראשונה בחיי, התאהבתי בחברת נדל"ן וסגרתי מעגל עם תחילת הרשומה והעיר שומן צהלה ושמחה.

הערה קצרה על קולקציית החורף של הגרה

אתמול הוזמנתי להשקת קולקציית החורף של Hagara בקניון איילון. התכנית היתה לצלם רשומה עבורכן, הקוראות השמנמנות, אך היא לא צלחה.

הגרה מייצרים בגדים במידות 40-52. המחירים שלהם בינוניים-סבירים והבגדים נוחים, רכים ומפנקים. אז מה הבעיה, אתם שואלים? ובכן, לא היה בחנות בגד אחד שרציתי. 

קיבלנו שוברים לרכישה ואני הבלוגרית היחידה שהגיעה להשקה ויצאה עם השוברים שלה בתיק. הבגדים אכן נוחים ונעימים. יש המון פולוברים ושכמיות ועליוניות רכות בגזרת מעיל. אבל סקלת הצבעים (שחור-אדום-לבן-זית-חוז'), הגזרות וההדפסים נעים כולם על הסקלה שבין קשיש לפיג'מה ואני עברתי את הגיל וגם טרם הגעתי לגיל שבו אפשר ללבוש בגדים כאלה לעבודה, פגישות, פנאי או אירועים. רובכם יודעים שאני עוברת תהליך של דיוק וקיצוץ המלתחה שלי ופשוט אין בה מקום לבגדים כאלה, כי זה לא משרת את מטרותיי. גם בגדי פנאי יכולים (ויש יאמרו צריכים) לבטא את אופיה וטעמה של הלובשת. הגרה, לדעתי, מייצרים בגדים לנשים שלא אכפת להן מבגדים (ויש הרבה כאלה). נשים אלה יהנו מהנוחות ולא יוטרדו מהחסרונות של הקולקציה, כי הן ישמחו על העובדה שהן לובשות שמיכי.

שמלה לדוגמה, נעימה ונוחה ונטולת חן, אמירה או שיק

בעוד כשבוע אמורה להגיע לחנויות עוד קולקציה והבטחתי לבדוק אותה לפני שאני נכנעת רשמית. במידה ולא אמצא שם חומר לרשומה, אעדכן שוב פה. בינתיים, הנה מה שלבשתי להשקה. 

אני לובשת 

מקטורן מהמשביר לצרכן

חולצה מ-Boohoo

ג'ינס מנקסט

מגפונים משופרא

תיק מ-Fancy Box

A photo posted by Sharona R (@sharona_shblog) on Nov 11, 2015 at 3:49am PST

זה הסתיו עם הענן ועם ה-So Simple המבלבל

בשבת סיפרתי לכם איך נסעתי לקניון רננים כדי לשזוף במו עייני הטרוטות את קולקציית הסתיו החדשה של So Simple. המסקנה היתה שלמרות זיופים צורמים במידות ובדיוק של הפרטים הקטנים רשמתי שיפור בגזרות, בבדים ובגישה - מרשת המייצרת בגדי ליצנים לשמנות (עלאק, המידה הגדולה ביותר שלהם היא 48 וחלק ניכר מהדגמים מסתיים במידה 46 או 44) לרשת המנסה לספק ללקוחותיה בגדים סולידיים ראויים. בנוסף סיפרתי לכם שהתאהבתי בשמלה אחת שחלקכם אהבתם וחלקכם ממש לא (אבל זה לא מפתיע אותי, כי אני רגילה לתגובות בסגנון "לא הייתי לובשת את זה בחיים אבל עליך זה ממש מגניב" מיום שפתחתי את השבלוג). 

הפעם נסעתי לסניף בקניון גבעתיים. את השמלות הגאומטריות שבגללן יצאתי למסע הזה לא מצאתי גם שם אבל כן מצאתי בגדים רבים אחרים שלא היו בחנות בה ביקרתי בשבוע שעבר. למי שלא שולט במידותיי (למה אתם לא שולטים במידותיי?) אני לובשת מידה 48-50 וגובהי 1.71 מטרים.

ראשית, תיקון לרשומה הקודמת - המוכרת בחנות ברננים אמרה לי שהמכנסים בצבע אבן שמצאו חן בעיני מגיעים עד מידה 4 בלבד. אבל היא טעתה, הם קיימים גם במידה 5 והנה הם לפניכם.

אני לובשת מכנסי ניס במידה 5 מתוך 5 שעולים 329₪
וטוניקת קרפ במידה 4 מתוך ? שעולה 199₪

המכנסים אכן נחמדים ונוחים כמו שציפיתי. הם רכים וחביבים ומגיעים בבז' המצולם ובאפור מגניב. יש להם כיסים וגומי במותניים והם נינוחים מחד ומתאימים לעבודה מאידך. את הטוניקה לא אהבתי אבל היא החולצה היחידה בחנות שנראתה סבירה עם המכנסים. אני הייתי לובשת אותם בחורף עם טישרט שחור רך שמתחתיו מציצה גופייה לבנה וסניקרז או נעלי אוקספורד גבריות.

מהשמלה הבאה לא ציפיתי להרבה. הבד שלה לא היה נעים למישוש, בשל היותו עבה וטיפה מחוספס, אבל שילוב הצבעים של חומים וסגולים מצא חן בעיני. המידה הגדולה בחנות היתה 4 ולא ברור אם זה מאחר והיא לא מיוצרת במידה 5 או שהמידה חסרה. בכל מקרה, היא היתה צרה עליי וגרמה לי להראות בחודש השניים עשר. אני הראשונה להודות שיש לי בטן עגולה ובולטת (כאילו שיעזור לי להכחיש את העובדה הזו) אבל גזרה נכונה היתה מאזנת אותה במקום להבליט. אני לא נוהגת לחפש בגדים מרזים אבל זה מוגזם. אולי אם הייתי מודדת מידה 5 זה היה נראה טוב יותר.

אני לובשת שמלת סורבון במידה 4 מתוך ? שעולה 329₪

בשלב זה חשבתי שמן הראוי שאמדוד שמלה גדולה יותר. אז לקחתי את השמלה הזו במידה 5 ואבוי לי, היא היתה קטנה. השרוולים היו צרים כל כך שפחדתי שהם יקרעו והיא היתה מונחת עליי בצורה גרועה מאד. 

אני לובשת שמלת טורונטו במידה 5 מתוך 5 שעולה 329₪

הבלגן המידתי ממשיך עם הצירוף הבא של חצאית וחולצה.

החצאית מגיעה לפי דברי המוכרת רק עד מידה 3 אבל המותנים שלה גמישים ולכן היא התאימה לי. הבד מתאים בהחלט לסתיו והחורף הישראלים מבלי להכביד, והגזרה מאד בריטית. אני חושבת שעם מגפים חומים בעלי עקב עבה וכמה טיפות גשם אפשר יהיה לדמיין בכיף שהלובשת יצאה הרגע מהטיוב בלונדון. אגב, היתה בחנות חצאית נוספת יפה בהרבה אבל גם היא הגיעה רק עד מידה 3 ולא עלתה לי על פלח עכוז יחיד. חבל.

החולצה, לעומת זאת, מגיעה עד מידה 5 והיתה תלויה עליי כמו שק. הבד ממנו היא עשויה דומה לפיקה דקיק מוזר ולא אהבתי אותו. בכל הנוגע לשילוב של החולצה עם החצאית, עובדה ידועה היא שאני לא נראית טוב בחצאית וחולצה כך שאני מאשימה את עצמי ולא את המעצבת. חצאית עם טישרט או גופיה צרה אני עוד יכולה ללבוש ולהראות כמו בת אדם, אבל חצאית עם חולצה מחויטת? ועוד בפנים? הבטן שלי בולטת מדי לדברים כאלה ואני נראית כמו בלונה בארונה. בגלל זה החלטתי לפני זמן מה שאני מפסיקה להתפתות לחצאיות וקונה מעכשיו רק שמלות.

אני לובשת חצאית דוריס במידה 3 מתוך 3 שעולה 269₪
וחולצת דנית במידה 5 מתוך 5 שעולה 229₪

והנה בגד שכל קוראיי וחבריי ודאי יחשבו שיוצר במיוחד בשבילי, אבל הם מפספסים בשנה. מדובר בשמלת חולצה נחמדה בעיטור כלבלבים. היא נוחה, עשויה מבד נעים, הסגירה הרמטית (להבדיל מכל כך הרבה שמלות וחולצות כפתורים אחרות, בהן תמיד נפתח פער חושפני בין הכפתורים העליונים לעור הלובשת) והכל סבבה פרט לזה שהטעם שלי השתנה בשנה האחרונה ולא בא לי כרגע על הדפסים מהסוג הזה. עם זאת, היא מקסימה ונוחה ואני בטוחה שהרבה שמנמנות יאהבו אותה כפי שהיא, או עם חגורה, או מעל מכנסים. 

אני לובשת שמלת מוניקה במידה 5 מתוך 5 שעולה 349₪

את השמלה בכתום ובורדו שעל תמונותיה אני מזילה ריר כבר שבועיים לא מצאתי גם כאן וגם בסניף הזה, כמו בקודמו, המוכרת אמרה שמעולם לא ראתה כזו. אבל כן מצאתי אותה בבד אחר, שחור בהדפס פרחים גדולים. כשביקשתי למדוד אותה במידה 5 נעניתי (אתם יודעים מה מגיע עכשיו נכון?) שהיא קיימת רק עד מידה 3. מאחר ודבר דומה נאמר לי בטעות בחנות ברננים על המכנסים שמדדתי בתחילת הרשומה, ביקשתי ממנה פעמיים לבדוק במחשב ולפי נתוני המלאי הרשתיים שהיא מצאה, השמלה אכן לא קיימת במידה גדולה מ-3. ליתר בטחון, שאלתי בדף הפייסבוק של הרשת אם השמלה קיימת גם במידה גדולה יותר ואעדכן בדף הפייסבוק של השבלוג וכאן אם יתברר שאכן כן.

בכל מקרה, בדומה לאחותה השחורה מהסיבוב הקודם, מדובר בשמלה שהפתיעה אותי לטובה. במילה אחת, היא מהממת. הבד החורפי נעים, החצאית רחבה ומקסימה ומגיעה לי בדיוק למקום הנכון בקרסול. כל מה שקורה מעל המותן פשוט מטורף. יש לה מחשוף שנות שבעימי מהמם, שניתן לצמצם או להגדיל באמצעות הכפתורים. את הסרט השארתי פתוח, כי הסנטרים הכפולים ומכופלים שלי דורשים הארכה מקסימלית של מפתח הצוואר פן אראה כמו צפרדי וקרפד חברים. 

מאחר ומדובר במידה 3 ולא במידתי, השארתי את כפתורי השרוולים פתוחים אחרת הם היו צרים מדי. בנוסף, לא היו מזיקים לי כמה סנטימטרים נוספים של בד מסביב לישבנבטן. עם זאת, חשוב לי להבהיר שהתמונות לא עושות צדק עם השמלה. במציאות היא גורמת לי להראות כמו אמזונה בגובה 1.80 מטרים. היא תהיה מושלמת מתחת לסוודר או למעיל עור או למעיל ג'ינס, עם מגפיים או סנדלים או נעלי עקב. היא פשוט פצצה ואם יתברר שהיא אכן מגיעה רק עד מידה 3 זו תהיה עוולה של ממש ללקוחות הרשת, מה שמוביל אותי לסיכום סקירת הקולקצייה הזו.

אני לובשת שמלת מרינה במידה 3 מתוך 3 שעולה 599₪

אני מחזיקה בדעתי שיש כאן שיפור משמעותי מהעונות הקודמות. תאמרו מה שתאמרו על הבגדים שהראיתי, מגוחכים הם לא. אלה לא בגדים של שמנות ולא בגדים שמתבלטים בשום צורה. הם פשוט בגדים, וזה כל מה שאני רוצה - רשת שתמכור בגדים נורמליים לשמנות.

יחד עם זאת, ניכרת עדין הבעיה הפיזית והאידאולוגית במידות. הבגדים היפים והמיוחדים בקולקצייה מגיעים, כמו בעונות הקודמות, רק במידות הקטנות. אין לכך שום סיבה מעשית ולכן מוצאות עצמן הלקוחות במידה 46 ו-48 להן מיועדת הרשת (הממותגת כרשת למידות הביניים 40-48) תוהות למה לי לא מגיע? האם המעצבת לא רוצה להיות מזוהה עם לקוחות שמנמנות? האם היא מתביישת בקהל אליו היא עצמה מכוונת? האם היא חושבת שנשים במידה 46-48 לא יכולות ללבוש שמלות יפות או חצאיות קצרות? האם היא לא סומכת על היכולת שלה לייצר גזרות מוצלות למידות האלה? האם היא חושבת שזה ידרוש תוספת בד ולכן לא הוגן לתמחר את כל המידות של אותו הדגם באותו האופן ולכן עדיף כבר לוותר מראש על המידות הגדולות? למה לנשים במידה 46-48 לא מגיע ללבוש את אותה השמלה שהרשת מוכרת במידה 44? ולמה הרשת מתעקשת למתג את עצמה כרשת למידות הבינים בזמן שבאופן שיטתי היא מונעת מהלקוחות השמנות יותר שלה גישה לבגדים שהרזות יכולות לקנות?

השאלה למה? תשאר ככל הנראה בלי תשובה, וזה מכאיב לי. כל מי שהיה קורבן לבריונות בחייו נושא בליבו את השאלה הזו. אני כמעט בת ארבעים ועדין חולמת לגלות למה הבריונית של השכבה התעללה דווקא בי 14 שנים. כל כך הרבה ילדות, נערות ונשים שמנמנות ושמנות היו קרבן לבריונות בחייהן ואנחנו עדין ממלאות את תפקיד שק האגרוף של תעשיית האופנה. לדפנה לווינסון יש את הכח להעצים את הנשים האלה ובמקום זאת, היא מוסיפה עוד למה? לרשימה האינסופית שרובנו סוחבות איתנו.

בימים בהם הייתי בת בית ברשת, ביקשתי מהם שוב ושוב שיגדילו את טווח המידות. כעת אני מבקשת דבר אחר, פשוט בהרבה - ייצרו את כל הדגמים בכל המידות וודאו שכל המידות נמצאות במלאי של כל הסניפים לאורך כל העונה. האין זה So Simple? בעיני זה אלמנטרי.

סתיו ב-So Simple

בפרקים הקודמים בסדרה הפופולרית שרונה מבקרת את So Simple - שרונה מגלה שהרשת קיימת מבקרת בה ומרוצה, שרונה מפתחת ציפיות, הרשת מפתחת ציפיות משרונה, הרשת מאבדת עצמה לדעת עם כמה עונות עוקבות מלאות שמעטס סינתטי מהסוג הקלישאי ביותר, שרונה מתאכזבת, שרונה הופכת לפרסונה נון גרטה ולא מוזמנת יותר להשקות.

אבל מי שמכיר אותי יודע שאני דומה להרפס, Once קיבלת אותי - נתקעת איתי לכל החיים. 

לאחרונה מסתובבות ברשת תמונות מהקולקציה החדשה ובה שמלה אחת מסוימת שעושה לי עיניים. מדובר בשמלה ארוכה ארוכה עם חגורה צרה וחצאית עשירה בבד בגווני כתום ובורדו מהוהים שלפי פיסות מידע שאספתי (איני יודעת אם זה נכון, כי אני כבר לא חלק מרשימת המכותבות, כאמור) עוצבה בידי תמר קרוון. וכך, מוזמנת או לא, דילגתי לחנות של הרשת בקניון רננים לבדוק מה חדש ובראשי תסריט מוכן על מה עומד לקרות - השמלה תתאים לי ותראה נפלא אבל תהיה עשויה מבד סינתטי בלתי נסבל ועצבנית אך מסופקת אדלג חזרה למקלדתי ואכתוב אמרתי לכם.

כשהגעתי לחנות גיליתי, שלמרות שהרשת טוענת שהשמלות האלה כבר בחנויות, הן לא. מאוכזבת שלא יצא לי למדוד את השמלה המפתה, בחנתי את הבגדים החדשים שכן הגיעו. החנות ברננים קטנה יחסית ומחולקת בצורה נוחה - בצד אחת תלויים בגדי העונות הקודמות (זוועות צבעוניות חסרות חן) ובצד השמח תלויה קולקציית הסתיו.

מאחר ובגילי המתקדם איבדתי ענין בלהתרגז בכוונה, דילגתי מראש על כל הבגדים שלא נראו לי וחיפשתי רק בגדים שכן ימצאו חן בעייני. יאמר לזכות הרשת שהם בלבלו אותי כמו שצריך, כי קשת הצבעים של הקולקציה החדשה (כחולים, אפורים ושחורים) מתוחכמת למראה. בגדים רבים בה נראו לי נאים במבט ראשון, ורק כשבחנתי אותם לעומק הבחנתי בפרטים שפסלו אותם לטעמי כמו כיווצים במקום הלא נכון, גזרה מלבנית נטולת צורה ומידות בעייתיות. הבעיה המרכזית עם החולצות, שמרביתן גזורות יפה ועשויות מבדים בהדפסים אלגנטיים, היא שקו המותן שלהן עשוי מגומי מכווץ. למה? אלוהים יודע, אבל אני לא הולכת עם חולצות שנגמרות בגומי, זה ממש לא מגניב, לא נוח ולא מחמיא בעיני.

בסוף המעבר על הקולקציה נכנסתי לתא המדידה עם ארבעה פריטים - שתי שמלות זהות בכחול ובשחור, שמלה אחת בהדפס אותיות ומכנסים יפים בצבע אבן. לפני שאכתוב את דעתי על כל בגד, אזכיר לכם שאני לובשת מידה 48-50 ושגובהי 1.71 מטרים.

ראשונה מדדתי את השמלה עם האותיות. השמלה עשויה מבד נעים ויש לה כיסים ושתי בעיות. ראשית, האורך שלה לא מחמיא בעייני. המוכרת קיצרה לי אותה עם סיכות לאורך מעל הברך, ואז היא נראתה הרבה יותר טוב. אני חושבת שהיא תהיה נחמדה כשלעצמה, עם סוודר גדול מעליה או מעל מכנסים. הבעיה השניה היא שהיא צרה מאד. במבט הצידי רואים שהיא צרה בבטן ובישבן וכשהכנסתי ידיים לכיסים כמעט נחנקתי. 

 אני לובשת שמלת באלי בשחור משולב במידה 5 מתוך 5
מחיר השמלה 349₪

הבאים בתור, לפי התכנית, היו המכנסים היפים בצבע אבן. הם היו צרים וכותנתיים רכים למגע, מאד קוליים, עם כיסים, אורך מדויק וגומי במותניים. המידה הגדולה ביותר היתה 4 מאחר ולפי המוכרת "הם יצאו מאד גדולים ודפנה החליטה שלא צריך לייצר אותם במידה 5". לצערי, הם לא עברו את הירכיים שלי ולא יכולתי לצלם אותם אפילו.

אחרונה חביבה נותרה השמלה בשחור ובכחול. בפעם האחרונה בה הוזמנתי לאירוע בלוגרים של המותג כתבתי את הפסקה הבאה:

כשהגעתי ראיתי הרבה סטנדים עם קולבים ומוכרות מוכנות לשרת את קהל המוזמנות השמנות. אחת מהן לבשה שמלה יפה וביקשתי מיד למדוד כזו. היא אמרה שזו לא שמלה של המותג (ידעתי את זה מיד כשראיתי אותה, זו שמלה של קלוטה שנמכרת ברזילי ואני מכירה את המעצבת) אבל מיד הבטיחו לי שיש בקולקציה החדשה שמלות רבות דומות. כשביקשתי לראות אותן הציגו בפניי כמה טוניקות חסרות צורה שכל קשר בינן לבין השמלה של קלוטה מקרי. כששאלתי מה הקשר לשמלה עליה דיברנו אמרו לי אבל ביקשת שמלה רחבה. לא, אמרתי למוכרת, שמאוחר יותר התברר שהיא היא דפנה לווינסון בכבודה ובעצמה, ביקשתי שמלה יפה.

ובכן השמלה החדשה היא גרסה סופר מוצלחת של השמלה המדוברת, והיא ללא ספק הבגד המשמח ביותר שיצא לי לראות בחנות מידות בינים ישראלית אי פעם. 

אני לובשת שמלת מאיה שחורה במידה 5 מתוך 5
מחיר השמלה 329₪

מדובר בשמלה מבד עם גימור חלק דמוי זמש או קטיפה או אין לי מושג מה אבל אני אוהבת את זה. היא צרה למעלה ומתרחבת למטה. היא ארוכה מאחור יותר מקדימה ויש לה כיסים נוחים. אבל הדבר הכי נפלא בה הוא שאין בה שום דבר שמזכיר שמלה לשמנות. היא פשוט שמלה מצוינת, מגניבה להפליא, אופנתית דלוקס, לא מתאמצת, חגיגה לעיניים וכיף ללבוש. היא נראית כמו משהו שכל מעצב שמכבד את עצמו, את לקוחותיו ומודע לטרנדים העולמיים ייצר. והיא קיימת גם בכחול כהה שהיה יפה משמעותית מהשחור על הקולב אבל עליי, לצערי, נראה פחות טוב.

אני לובשת שמלת מאיה כחולה במידה 4 מתוך 5

כאילו כל זה לא מספיק, השמלה עולה 329₪ לפני כל מיני מבצעי מועדון ומה שלא יהיה. כלומר, מדובר בשמלה שמקומה ברזילי אבל עולה חצי או שליש ממה שהייתם משלמים עליה שם. מה אני אגיד לכם, אני מקפצת על הכסא בזמן שאני כותבת עליה.

אז מה המסקנה? ובכן, הקולקציה החדשה של So Simple נראית במבט על כמו הקולקציה הטובה ביותר שלהם מאז שהרשת קמה. במבט מקרוב קיימת עדין הבעיה הקבועה של מידות המכנסים הקטנות מדי (גם מידה 5 מתפקעת עליי) ופרטים קטנים שהורסים דגמים. כל זה לא משנה את העובדה שזו אכן הקולקציה הטובה ביותר שהם הוציאו מאז שהרשת קמה. אני עדין אורבת לשמלת המקסי כדי למדוד ולכתוב גם עליה ועל אחיותיה הגאומטריות אבל עכשיו אני אופטימית בהרבה, מאחר והבדים של הבגדים שמדדתי היו נעימים מאד ויש סיכוי מצוין שגם הבד ממנו היא עשויה יהיה נעים.

שמלת מאיה הזו וצבעי הבגדים מעידים על שינוי במחשבה של דפנה לווינסון, המעצבת. מדובר בקולקציה שלא נראית כאילו עוצבה במיוחד לשמנות, או שמנמנות או נשים אמיתיות או מה שלא יהיה חתך האוכלוסייה אליו מכוונת הרשת רשמית. הם פשוט נראים כמו בגדים אופנתיים שקרובים יותר לצד הקולי של הסקלה מלצד הסופר מתאמץ. ואני, גבירותיי ורבותיי, אוהבת את זה.

קישור לחלקה השני של הסקירה.

מה חדש בנעמי פלוס

במהלך ההכנות למכירה שערכנו בשבוע שעבר, יצא לי לחטט בבגדים החדשים שהגיעו לחנות של נעמי בבאזל. מאחר וכך, החליטותי למדוד ולצלם עבורכם כמה מהבגדים החדשים למען תראו ותריעו.

נעמי מחדשת את הבגדים בחנות מדי כמה שבועות, כך שבכל עת תמצאו פרטים חדשים לצד פרטים ישנים יותר. מאחר והיא מביאה כמות קטנה מאד מכל דגם, קצב הרענון של החנות גבוה למדי. גם הפעם מצאתי הרבה בגדים שאהבתי והרבה שלא. זה מה שאני אוהבת בחנות שלה - היא מתחדשת לעתים קרובות, היא שונה מכל חנות ישראלית אחרת למידות ביניים ויש שם מגוון גדול מספיק למגוון טעמים. כך שמה שלא מוצא חן בעיני, עשוי בהחלט למצוא חן בעיני אחרת.

דבורה בארון

חברות וחברים, אנו מתקרבים לסוף סיור קולקציות הקיץ השמנוני שלי. היינו בעונות, דורותי פרקינס וגאפ, אצל טולה, נומה וטליה ואפילו בגלביה היינו, ועכשיו הגיעה תורה של מעצבת עצמאית נוספת במידות 36-50 והיא ענבל מימרן, בעלת המותג Honey B.

ענבל היא הייטקיסטית שהחליטה להגשים את חלומה לעצב בגדים. היא למדה עיצוב אופנה ועזבה את המשרה הבטוחה שלה לטובת הקמת חברה קטנה ששורדת יפה כבר מספר שנים. את הבגדים היא מוכרת בחנות בבעלותה, ברחוב אברבנאל 49 בתל אביב (איזור פלורנטין). היא מתרכזת בגזרות המחמיאות לנשים מלאות ומייצרת בעיקר שמלות. בחנות תמצאו גם מבחר מצומצם של חצאיות, חולצות ועליוניות. מכנסים לא תמצאו שם. 

כהרגלי בקודש, מדדתי כל מה שנראה לי טוב על הקולב כולל בגדים שאינם לטעמי אבל אני חושבת שימצאו חן בעיני הקוראות. והנה הם לפניכם. את שרשרת הפנינים וחיות המשק הבאתי מהבית, אבל העגילים המופיעים בחלק מהתמונות נמכרים בחנות.

יש לי גלידה הכי טובה

יתכן שהבחנתם שלאחרונה אני עוסקת בסיבוב חנויות לצורך סקירת קולקציות האביב-קיץ החדשות. אחרי הכל, יש פריחה מסוימת של חנויות למידות בינים-גדולות\קטנות לאחרונה (באמא שלי, יש איזה שש לפחות!) ומן הראוי לסקור מה הן מציעות. מאחר וכולנו יודעים שטלי שרף חזן, המעצבת והבעלים של טליה, ואני חברות וגם עושות שיתופי פעולה עסקיים מדי פעם, הקפדתי לא לפתוח איתה את הסבב כדי להימנע ממראית עין של פייבירוטיזם (חשוב להזהר, כי פייבירוטיזם נורא מגרד). אבל הגיעה העת לבדוק מה יש לטלי להציע לשמנמנות שחמים להן. 

לשמחתי, מצאתי אוסף של בגדים בהירים בצבעי גלידה נעימים.

גלבייה גלבייה

שאלוהים יעזור לי, יש לי מספיק גלביות. אחת פרחונית ורודה עם ציפור נודניקית של קרן שביט, אחת שחורה אלגנטית מסטאן של טליה ואחת גזעית עם ניטים של דורית בר אור לגולף. חלאס! חלאס עם הגלביות. כלומר, לא מספיק? גלביה היא הבגד שכל השמנות הזדקנות לובשות במיאמי וכשמותגי מידות גדולות מכינים אותן הן מאבדות לרב צלם אנוש. כל זכר למגניבות נעלם מהן, וכל שנותר הוא אוהל סינתטי מצויץ שמוצץ ממך כל זכר למיניות זו או אחרת. 

הו, אבל כשהן טובות.. גלביות טובות הן הבגד הישראלי ביותר בנמצא. הן קורצות לעליות הראשונות ולדור החלוצים. הן קורצות לפלשתינאים שעיבדו את האדמות כשאנחנו עוד היינו ניצנוץ בעינים של סבא רבא. הן הכי אווריריות, הכי נעימות, הכי סקסיות והכי גזעיות מכל הבגדים גם יחד. גלביות, איי קראמבה!

לפני כמה ימים הסתובבתי עם אודליה (שהעבירה סוף סוף את הבלוג שלה מתפוז לבלוגר, כל הכבוד לצה"ל) בקניון ארנה השומם. אכלנו גלידה וחיפשנו משהו ששכחתי כשנתקלנו בחנות של גלביה. על הרשת הזו קראתי בעבר בבלוג של שלי גרוס. כשביקשתי להכנס לחנות הצבעונית, אודליה אמרה שככל הזכור לה צפויה לי אכזבה, כי הם מוכרים בגדים זעירים בלבד. אני זכרתי דבר דומה, כי לפני כמה חודשים ראיתי חולצה משגעת שלהם אצל שלי וכשרציתי לקנות אותה לא היתה שום מידה שמתקרבת לשלי.

לפיכך, זקפנו ראשנו ונכנסנו בדחילו ורחימו לחנות בכוונה להציץ הצצה מהירה ולסגת לפני שהמוכרת החמוצה תגיד לנו שאין לנו במידה שלך. הבעיה היא שהמוכרת היתה חמודה לאללה והיה להם ועוד איך במידה שלנו.

גלביה מוכרים (הפתעה!) גלביות בכל צבע שאפשר להעלות על הדעת. יש גלביות שקופות לים במאות בודדות של שקלים ויש גלביות ערב מעוטרות חרוזים באלפי שקלים ויש גם חולצות גלביה וגלביות ליום יום במחירים בינוניים-גבוהים שנעים בין 500 ל-1000 ש"ח פלוס מינוס. חלק קטן מהבגדים מגיע ב-One Size אבל רובם מגיעות במידות S-XXXL, כשאני במידה 48-50 לובשת את ה-XXXL כפי שתראו בצילומים הבאים.

הגלביה הראשונה שמדדתי היתה חתיכית למדי.

אני לובשת שמלת ארוגם במידה XXXL שעולה 790 ₪

הגלביה הזו הזכירה לי את זו של משכית שאמא לבשה לחתונה של אחיה הדוד ב-1980. תראו כמה יפה היא! 

בשלב זה, הייתי מלאה מחשבות אוהבות על אמא ולכן המשכתי למדוד בשמחה.

הצהובה הזו שמחה לאללה, אבל הצווארון שלה קצת סגור לטעמי. דמיינו שאני לא נועלת סניקרז אלא משהו סנדלי יותר.

אני לובשת שמלת אלדין במידה XXXL שעולה 1190 ₪

החמודה הזו יכלה להיות מזעזעת אם לא היו נזהרים, אבל הם נזהרו. מסתבר שיש לה גם גרסת מיני חתיכית שהייתי קונה לי בשמחה, לולא היתה ארוכת שרוולים.

אני לובשת שמלת פסים במידה XXXL שעולה 790 ₪

הגלביה הבאה יפהפייה מעל המותן ומוצלחת פחות מהמותן ומטה, אבל אם היא היתה חולצה או אפילו טוניקה היא היתה נהדרת (מה שמזכיר לי שהמוכרת המקסימה אמרה שהם עושים תיקונים לפי הצורך, כמו קיצוצי שרוולים).

אני לובשת שמלת סידני במידה XXXL שעולה 790 ₪

והנה אחת חתיכית בגזרת מיני. היא נראית מקסימה בתמונה, אבל אם תסתכלו טוב תראו היא קטנה עליי ולכן לא קניתי אותה. חבל!

אני לובשת שמלת ניו יורק מיני במידה XXXL ועולה 690 ₪

אז מה השורה התחתונה? ובכן, אם אתן רזות או שמנות לייט (עד מידה 50) שאוהבות גלביות, אם מהזן בגזעי בלתי מתאמץ ואם מהזן הסופר צבעוני שאנטי כיף, ויש לכן כסף לבזבז זו החנות בשבילכן. אני בטוח אבקר בה שוב בעתיד.

פרט לסניף בקניון ארנה בהרצליה יש גם סניף בנווה צדק וחנות מקוונת עם משלוחינם. תוכלו למצוא את כל הפרטים בדף הפייסבוק של המותג.

עד לכאן גלביה. אך לפני סיום, עדכון קטן מחנות אחרת בקניון ארנה.

אחת הרשומות הנקראות ביותר בשבלוג היא זו שכתבתי כשנפתחה בארץ החנות הראשונה של דורותי פרקינס. היה זה אירוע משמח, שכן הרשת הבריטית מוכרת את אותם הבגדים במידות 2 עד 20, כל זאת במחירים סבירים ביותר. מאז דורותי פרקינס העולמית שקעה בשיממון שעמומי כלשהו. בביקור האחרון שלי בלונדון, לפני מספר חודשים, התקשיתי למצוא סניפים שלהם כאשר בביקור שקדם לו במספר שנים היו שלוש חנויות שלהן רק באוקספורד סטריט. גם בסניף הדגל של הרשת בקניון שרונים לא מצאתי בשנתיים האחרונות שום דבר לכתוב עליו הביתה.

מאחר וכבר היינו שם החלטנו להכנס, ומדדתי כמה מכנסיים במידה 20 (48 ישראלי). 

מכנסים במידה 48 בדורותי פרקינס

הברמודה מג'ינס עולה 150 ש"ח
המכנסים הפרחוניים הדקים עולים 180 ש"ח
הסקיני ג'ינס עם נקודות עולה 180 ש"ח
המכנסים האדומים עולים 130 ש"ח

המחירים מצוינים ללא ספק, אבל האיכות נראית לי נמוכה למדי. הסקיני היו צמודים רצח אבל ברור היה שכביסה אחת תרחיב אותם משמעותית. הפרחוניים היו חביבים וכך גם הברמודה, למרות שזה ממש לא הסגנון שלי. המכנסים האדומים עשוים מבד שמבליט כל צלוליט, נקודת חן או ישבן בצורה מאד לא מחמיאה ולא הייתי ממליצה לאיש או אישה לרכוש אותם. אז נכון, הסניף בארנה תמיד היה החלש מבין השנים (גם השירות בו איום ונורא) אך עדין התאכזבתי. מצד שני, כן יש בו מגוון של בגדים במידה 48 במחירים נוחים, אז אני בטוחה שיש שמנמנות שיהנו ממנו.

ועד כאן תוכניתנו ביקורת חנויות שמנונית להפעם. היו ברוכים ותהיו נחמדים לאמא, אתם אף פעם לא יודעים מתי היא תאזול מהמלאי לבלי שוב.

הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות

בתחילת אפריל נערכה השקת קולקציית הקיץ של עונות. ההשקה היתה נחמדה וכללה שיפודים טעימים ותצוגת אופנה שהוקרנה על קיר וידאו מאחורי האורחים. בהשקה קיבלנו תווי קניה לרשת, טישרט חביב ואת הווסט הסינתטי הזה.

כשראיתי את הווסט החלטתי שאני לא יכולה להגריל אותו פה כי הוא מזעזע ובטח ובטח שאיני רוצה אותו לעצמי. לכן ביקשתי וקיבלתי אישור חריג להחליף אותו בחנות כשאגיע לסקור את הקולקציה.

חשוב לי לציין שחרגתי מנוהגי והלכתי לשתי חנויות שונות של הרשת. הייתי בהרצליה לפני כשלושה שבועות ובקניון איילון לפני יום העצמאות. הסיבות לכך שלושתן במחלקת הגילוי הנאות - ראשית, קיבלתי יחס מועדף בהשקת הקולקציה ורציתי להיות שלמה עם עצמי שנתתי להם כל צ'אנס אפשרי לפני שאני כותבת את הביקורת שלי. שנית קיבלתי במסגרת אותו יחס מועדף תו קניה גדול במיוחד לרשת וחבל היה לי לבזבז אותו כי בביקור הראשון שלי לא מצאתי שום דבר לקנות באמצעותו (אזכיר לכם שבנוסף לתו המוגדל היה לי גם הזיכוי על הווסט, בשווי 259 ש"ח). בנוסף, חיכיתי שהפיג'מות הקצרות יגיעו לחנויות ואוכל לקנות לי כמה אם הן יתבררו כנעימות (אני סובלת ממחסור בפיג'מות קיציות), אחרי כמה שבועות הבנתי שהן לא יגיעו בקרוב ועדיף לא לדחות יותר את הביקורת.

לפני התמונות אזכיר למי שלא זוכר את מידותיי בעל פה (אני משתוממת ממך!) שגובהי 171 קילו משקלי 110 ס"מ ומידתי נעה בין 48 ל-50. מאחר ולא היה לי כח לרשום את כל המחירים אתם מוזמנים להניח שהמכנסים עולים בין 150-350 ש"ח החולצות בין 100-300 ש"ח השמלות בין 150-400 ש"ח ופחות או יותר זהו. את המחירים המדויקים תוכלו לראות בחנות המקוונת החדשה שלהם.

זו שמלת הדגל של הקולקציה שנלבשה בידי מיכאלה ברקו בהשקה וגם הקטלוג. עליי היא מזעזעת אבל שמעתי שמועה שיש מישהי שהעלתה תמונה לפורום כלשהו שבה היא לובשת אותה ונראית פיצוץ. אני אאמין כשאני אראה, כי לא קונץ להראות בסדר כשאת מיכאלה ברקו.

הנה גופיית גולגלות עם נוצות בכתפיים. לבשתי אותה פעם אחת עם מכנסי ברמודה מגי'נס דקיק והחלטתי שאם תראו את התמונה לא תאמינו שלא כיערתי אותה בכוונה, אז צילמתי שוב הפעם בפנים ועם שרוואל ג'ינס דקיק. למקרה שעוד לא הבנתם אני אחזור על זה שוב - מדובר בגופיה עם גולגולת ונוצות בכתפיים. התפתיתי לקנות אותה רק בשביל לבדוק איך זה שורד כביסה אבל התאפקתי.

הנה שמלה במידה 4. הטורקיז שמציץ מהמחשוף זו חזיית ספורט מעולה שקניתי באתלטה (ביקור א' נערך בדרך לטניס). עליי היא איומה אבל על חברתי הבלוגרית חובבת המקסי עם שרוולים שבאה איתי לסיבוב השני בקניון איילון היא נראתה טוב בהרבה והיא קנתה את הגרסה השחורה שלה.

גופיית סבא במידה 4 (מגיעות בשחור ולבן בלבד) ומכנסי נמר במידה 50. שימו לב שמכנס אחד ארוך משמעותית מהשני. דוקא רציתי לאהוב את המכנסים האלה.

גופית סבא לבנה במידה 4 ומכנסים "טרנדיים" עם כתמים בורוד וירוק זרחני במידה 5. אני אומרת "טרנדיים" כי אם הם היו טרנדיים הם לא היו נהיים צרים בקרסול אלא נשארים בגזרת Wide Leg. בגלל ההצרה הזו הם גורמים ללובשת להראות כמו דומבו הליצן השמנוני. גם את המכנסים האלה רציתי לאהוב (אגב, קראתי בבלוג אחר שגם הרצל רצה).

שמלת ערב עם פאייטים במידה 4. כל מילה נוספת מיותרת, אני מאמינה.

עוד שמלת ערב במידה 4. אז נכון, הבד רך ונעים והיא לא איומה במידה קיצונית כמו שמלות אחרות בקולקציה, אבל זו לא סיבה לאהוב אותה או לחשוב שהיא מחמיאה. אין שום דבר חגיגי באורך השרוולים או בעובדה שהיא מגיעה בדיוק מתחת לברכיים. היא נטולת כל שמץ של חינניות ואין בה שום דבר משמח. אז למה ללבוש אותה לאירוע (או בכלל)?

גופיית ספורט במידה 3 מתוך 5. הבד כל כך עבה ואטום ונצמד שלא הייתי מוכנה לעשות בה ספורט תמורת אלף ש"ח. תמורת 5000 ש"ח הייתי עושה בה אימון של שעה אבל הייתי סובלת מכל רגע. תכלס, שווה להזיע כמו חמור במשך שעה ולסבול משפשפת קלה כמה שעות בשביל 5000 ש"ח. המכנסים הם מכנסים מחויטים מקולקציית הערב במידה 50 שנראים בצילום כמו מכנסי התעמלות ולכן אין צורך להרחיב עליהם.

אני גאה להציג בפניכם את החולצה המגרדת בעולם. הבד שלה כל כך מגרה את העור שכשהורדתי אותה היתה לי שריטה ארוכה ונפוחה במחשוף שנעלמה אחרי כמה דקות. פרט לכך הבד הנוקשה עומד מסביב לצוואר כמו פרי אהבתם של עמילן וברזנט.

שמלה במידה 4. הבד סינתטי ומבריק ומלא רכבות כבר על הקולב. היא מלבנית לחלוטין ולכן לא מחמיאה לשום גזרה. היא גרמה לי להרגיש כמו מנקה בעיריית תל אביב בסרט משנות השבעים המאוחרות וכל הזמן חיכיתי שששי קשת הצעיר יקפוץ עליי עם וידוי אהבה יוקדת וייקח אותי מכאן.

מכנסים קצרים לבנים עם קרעים שמגיעים רק עד מידה 48 (כמו כל המכנסים הקצרים בחנות) וטוניקה כחולה פרחונית במידה 4. המכנסים מתרחבים לקראת הסוף, וזה פשוט מדהים בעייני כי אין שום צידוק לגזרה הזו. מעולם לא ראיתי אישה שהירך שלה צרה למעלה ומתרחבת לפני הברך. אבל מה אני יודעת. חברתי הבלוגרית חשבה שהטוניקה יפה, אבל ליחידה שהיתה במידתי בחנות היה כפתור חד ששרט אותי והחלטתי שאני לא רוצה לקחת אותה או להזמין אחרת מסניף אחר. זה עוד בגד שישכב בארון שלי ולא אלבש לעולם.

חולצת פרנזים במידה 3 ואותם המכנסים מלמעלה, הפעם בתכלת. הם מונחים רע כל כך במפשעה שאפשר לכתוב על זה שירים (ולכן ציוותתי אותם לחולצת הפרנזים). החולצה מזעזעת בעיני וקניתי אותה כי היה לי כיף לנפנף בפרנזים וכן, זה מאד מביך אותי.

חולצה בצבע שמנת מאותו בד של שמלת הערב מלמעלה (רך ונעים) והמכנסונים בוורוד. לדעתי, אני נראית פה כמו פולקע שבושל במים עם הרבה מיונז.

ולסיום - טישרט ורודה עם סקיני ג'ינס ורודים. האלה מהתמונה הקודמת לקחו את הפולקע, שטפו את המיונז ושמו במקום רוטב אלף האיים. שימו לב איך הבד של החולצה מבליט כל כפל בגופי ובחזיה והמכנסים שמתחתיו.

מאחר והפיג'מות לא הגיעו והייתי חייבת לבחור משהו, כי אחרת הייתי נתקעת עם הווסט, בחרתי לקנות את המכנסים הקצרים הלבנים (כי זה טרנדי ואני יכולה לעבוד עם זה), 3 גופיות סבא במחיר 99 ש"ח (כי חסרות לי גופיות לבנות) ואת חולצת הפרנזים (כי אני אהבלה). יצא ששילמתי 25 ש"ח מכספי למרות שהיו לי זיכוי של 259 ש"ח ועוד תלוש שי בשווי 500 ש"ח. מאחר ולא ניתן לקבל עודף מתלוש השי, העדפתי לשלם קצת ולשמור את התלוש למקרה שהפיג'מות יגיעו ויהיו סבירות (למרות שראיתי כבר בקטלוג שהן שחורות, ופיג'מות שחורות לא עושות לי טוב). במידה והפיג'מות יהיו בעייתיות אני אגריל את הזיכוי בבלוג או משהו, כי יש לו דדליין קצר מאד.

עכשיו, בואו נהיה רציניים. אני באמת ניסיתי לחבב את עונות השנה. אני לא אוהבת לזלזל במי שנוהג בי בכבוד ואני לא נהנית מזה. מה גם שאני יודעת שהמנהלים בחברה קראו את הרשומה בה הצעתי תכנית מיתוג מחדש לרשת בשנה שעברה והתייחסו אליה ברצינות. אבל בשני הביקורים בחנויות הרגשתי שלועגים לי, כאישה בכלל ושמנה בפרט. רב הבגדים שמדדתי בחנויות (ויש המון תמונות שלא העליתי) פשוט מכוערים. אחרים עשויים מבדים שלא ניתן להעלות על הדעת ללבוש בקיץ או בכלל. ורבים מהם גם מכוערים וגם עשוים מבדים לא נוחים.

השורה התחתונה שלי היא זו - עונות של קיץ 2015 היא חנות לנשים שלא מתעניינות בבגדים ולשמנות שאין להן ברירה.

נשים שלא מתעניינות בבגדים לובשות מה שנראה להן סביר ונוח והולכות הביתה שמחות וטובות לב. שמנות שאין להן ברירה קונות כל בגד שמתאים להן (וחלק גדול מהבגדים ברשת מגיעים עד מידה 54) והולכות הביתה מתוסכלות ומרות נפש. מי שהלבוש שהלבוש שלה הוא חלק מהדימוי העצמי שלה וכלי לביטוי עצמי, מי שהתקציב שלה גבוה יותר ומי שיש לה נגישות וחיבה לקניות ברשת לא צריכה להגיע לעונות. נכון, הבגדים זולים יחסית לרשתות אחרות, אבל בנקסט למשל אפשר למצוא בגדים איכותיים ויפים בהרבה במחירים נמוכים משמעותית. נכון, גם בנקסט יש שמעטס בוהו טרנדיים עלאק, אבל יש שם גם ג'ינסים מצוינים, פיג'מות מהאגדות וטישרטים מצוינים מכל סוג ומין בפחות מחמישים ש"ח החולצה.

אז של מי הכוונות הטובות אותן הזכרתי בכותרת הרשומה? שלי, כי באמת ניסיתי לחבב אותם, ושלהם, כי הם באמת ניסו לגרום לי לחבב אותם. כולנו ניסינו וכולנו נכשלנו. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אותי זה מבאס.