עדכוני בית

כפי שכתבתי כבר, יצאתי מהקולאז' סייל עם שלוש קניות ביתיות.

ראשית קניתי פמוטים ומפה מצמד מעצבות  בשם סילקה וסולרן. המוצרים שלהן משלבים את הסגנונות הדני וההודי, שילוב שיוצר שילוב נדיר בעיני של פשטות מחד ועושר בצבעים וטקסטורות מאידך. תראו כמה שמנמנים הפמוטים וכמה יפה המפה. היא גם מתאימה לשטיח הלילונאום במטבח שלי. מענין שככל שיש יותר צבעים בבית, כך צריך להיות יותר מדויק בבחירת הצבעים שמכניסים (חשבתי שבשלב כלשהו זה יהפוך ל"הכל הולך").

לאוסף הפוגי נעימיות שלי הוספתי את הדודה הפרחונית הזו, שמתאימה לספל שאמא שלי אהבה במיוחד.

מה שהפך את המטבח שלי לעוד יותר בְּנוּתִי מקודם, שזה די בְּנוּתִי. זו תערובת של פריטים ישנים וחדשים משלושה דורות נשים במשפחה.

פלישת הפוגי נעים, אגב, התפשטה עד חדר השינה שם נמצאת מנורת קריאה אחת שפוגי עיצבה. שטיח הכוכבים, כמו חברו מהצד השני, מהחנות של הביתה.

ואם כבר הגענו לחדר השינה, התפנינו לפני זמן מה למלאכת תלית התמונות, שמחכות כבר חודשים ארוכים, רק כדי לגלות שהקיר בחדר השינה עשוי מקריפטונייט ובקושי אפשר לנעוץ בו מסמרים. מהר מאד התייאשתי ולכן נתלו בינתים רק ארבע התמונות האלה.

על הנופך הבלוגרי בחדר השינה ממונה מתלה הבגדים הזה מאיקאה, עליו העמסתי כל מה שלא נכנס לארון (שם איזור התליה מצומצם מדי). כידוע, חדר שינה של בלוגרית בלי טוטו אינו חדר שינה של בלוגרית.

אין ספק שמה שחסר לי בבית זה מקדחה טובה. בלי מקדחה לא יתלו תמונות, בלי מקדחה לא אתקן את דלת ארון המטבח המעצבנת שהחליטה שהגיע הזמן לקרוס ובלי מקדחה לא אצליח להפסיק להזמין חברים עם מקדחות בתמורה לכל המאפים שיש לי בבית. מסקנה, מי שרוצה מאפים שתקנה מקדחה.

אירועי השבוע בתמונות

אירועי השבוע מוגשים בחסות סמסונג, מצלמות בינוניות לסלולרים זה אנחנו. אז מה עשיתי השבוע, אתם שואלים? ובכן..

השבוע לא נפרדתי מחיקוי הדיור הדו"צ שקניתי באיביי בגרושים, וקיבלתי עליו שפע מחמאות (זוג נוסף בדרך).

מצאתי בטיב טעם אוכמניות טריות וטעימות ולמדתי שלאכול פירות לארוחת בוקר אולי מצטלם טוב, אבל אחרי שעה אני שוב מורעבת.

פגשתי את האישה שאופה את הסינבונים היפים ביקום (אבל לא טעמתי, כי אני שונאת סינבון).

קיבלתי במתנה 3Doodler והתחלתי להתאמן בציור תלת מימדי (אבל זה ממש קשה לי בגלל הניתוחים בידים).

הצטלמתי לדף הפייסבוק של השבלוג בעודי מתעלסת באהבים עם קפסולות אספרסו, כדי להרגיש אחת מהחבר'ה.

קיבלתי מכתב מעירית תל אביב שחושבת שבזכותה ירד קמפיין שנאת השמנים.

החבילה לה אני מחכה כבר שבועיים מנקסט הגיעה גם היא ובחובה מגוון גופיות רכות ונעימות במחירים מגוחכים ששמנות יכולות רק לחלום לקנות בישראל וכמה חולצות אדומות שתראו בצילומים מכאן והלאה. חדי העין יבחינו שהחולצה בתחתית הערימה בכלל הגיעה מאסוס אחרי שהחלפתי חולצה קטנה מדי במידה גדולה יותר (וזה שוב הזמן להלל את שרות הלקוחות היעיל שלהם).

נסעתי לקולאז' סייל, שהיה מאורגן על הכיפאק הפעם, וקניתי מפה ופמוטים כמו אישה בוגרת. בנוסף קניתי עוד פסלון קרמיקה לאוסף מפוגי נעים אהובתי.

בקולאז' מדדתי כמה קשתות חמודות, שאם הייתי צעירה בעשר שנים גם הייתי קונה (ותאמינו לי שהתלבטתי רבות עד שהחלטתי שאני ממש אבל ממש לא צריכה את זה). אני חושבת שהדבר ששכנע אותי סופית לא לקנות את שואת הסוסים החביבה שבתמונה הוא העובדה שאני פשוט לא מסוגלת לקנות מוצרים שבלוגרים מסוימים מקדמים, לא יכולה ולא רוצה. אני אומרת לעצמי אבל את משלמת על זה! ועונה לא משנה, אני מתביישת שיראו אותי עם המוצר הזה. שוין.

להפתעתי, נתקלתי שם באיור שהזמינה ממני הסטייליסטית רביד מנשה לפני כמה שנים טובות. שמחתי לראות שהיא עדין משתמשת בו.

בסופ"ש לא היה לי רגע לנוח. פגשתי המון חברים ותיקים וחדשים וביליתי את השבת במקצה סטיילינג עם ישראלית שחיה בקליפורניה אבל מתעקשת לקנות את הבגדים שלה בישראל (ספציפית ברזילי, בכל ביקור שלה בארץ אנחנו שורצות ברזילי בתחנה). בחרנו לה שמלה, שתי חולצות וחצאית - כולם מקסימים להפליא, ואני רכשתי לי על הדרך חצאית ועוד איזה משהו שאראה לכם בהזדמנות. בכל מקרה, החלטתי ללבוש בגדים לצורך היציאה מהבית איתה (חבל להביך לקוחות).

אני לובשת

חולצה מנקסט (ראו חבילה למעלה)

מכנסונים וגרביונים מאסוס

נעלים של נייקי לליברטי לונדון

שרשרת של N2

תיק של דניאלה להבי

משקפמש של פנדי

במהלך שיטוטינו בתחנה, אגב, פגשתי חתיך שחבל על הזמן.

ולסיום השבוע, החלטתי שהגיע הזמן להסתפר.

שיהיה לכולנו שבוע טוב עם מקסימום חתיכים ומינימום שיער בעינים.

אישה למטבח!

ברוכים הבאים למטבחון שלי! חשבתי שהגיע הזמן להראות לכם איך סידרתי אותו, מאחר והשטח מוגבל והמהומה רבה. במשך תקופה ארוכה לא היה לי מטבח משלי. במשך שנות המחלה של אמא ואחריהן גרתי בדירה של ההורים ומן הסתם, לא שיניתי את העיצוב שלה כך שהוא לא שיקף אותי. בדירה ששכרתי בשנה שעברה היה מטבח בגודל מטר ורובו התפרק עם בוא החורף (אל תשאלו, ירד לי גשם מהתקרה ברב חדרי הבית ובפרט במטבח) כך שחייתי שם במין מוד השרדות מכווץ בעצמו ומבאס דלוקס. לכן לקח לי זמן מה לסדר פה את המטבח כמו שרציתי.

מסתבר גם, שהשארתי לעצמי מתנות במהלך השנים שחזרתי לחיות עם אמא, כדי שיהיו לי הפתעות ביום שבו אפרוק את הארגזים שלי. זה עבד נהדר כי את מרביתן כלל לא זכרתי וחלק גדול מהן מצאו את מקומן על המדפים לצד כלים שאת הצגתם תכננתי מראש.

את המנורה עיצבה והרכיבה סטפאני גריב שעזרה לי לעצב את הדירה. במדף העליון יש צנצנת ספגטי של דאנון הסקוטים, צנצנות בבושקה של ליאת שרון, צלחת של פוגי נעים, קומקום וסוכריון מהחנות שהיתה לסבא שלי בחולון בשלב כלשהו. מרבית כלי הבית שנמכרו שם הם תוצרת ישראל. צלחת שהיתה של סבתא, אגרטל זכוכית ענק שהיה של אמא ובו זר של ענפי דובדבן מלאכותיים שאמא סידרה ומשולבות בו נורות בצורת ענפים פורחים. במדף התחתון מונחים ספלים ותחתיות מהחנות של סבא, מגשון מחנות המומינים החדשה בקובנט גארדן בלונדון, פמוטים של אמא, קומקום תה מ-Irregular Choice בלונדון, ערימת תחתיות, אגרטלון של ליאת שרון, כוסות יין מהבר של ההורים ושני דקנטרים של סבתא.

מבט מקרוב.

את הדופן הפנימית של ארון המטאטאים קישטתי בגלויות ותמונות שאני מחבבת, אותן הדבקתי עם וושי טייפ שקניתי ב-OMG. הוושי טייפ אמור להיות (אבוי לי אם לא, כי ברור לי שהתמונות האלה יתחלפו לעתים קרובות) ניתן להסרה מקירות, עץ ונייר מבלי להשאיר סימן. ימים יגידו אם אכן כך הוא.

מבט מקרוב.

את שטיח הלילונאום קניתי ביש מאין. השרות שלהם פשוט נורא, אבל החלטתי לשים קצוץ ולקנות מה שבא לי. אחרי הכל, זה לא שאצטרך מהם תמיכה טכנית בעתיד. אני מאד נהנית מהשטיח הזה, הוא נותן למטבח הפתוח תחושה נפרדת מהסלון ומוסיף איזה נופח ישראלי מאד למטבח.

ינשוף מביתילי אמור היה לשמש כאגרטל אבל עשה הסבה למחזיק כלים. לידו מונח סט קרשי חיתוך מסוהו שבו יש ארבעה קרשים נפרדים לירקות, מרק (אל תשאלו אותי בבקשה), דגים ובשר. אין מה לומר, אני עושה לשורשים הייקים שלי כבוד.

הצלחת של פוגי נעים מפקחת על הבישולים ומשרה אווירה נעימה במטבח. המדפון עליו מונחים הספלים והצלוחיות הירוקים מאיקאה.

מלכת המטבח היא ללא ספק הקומקומית של פוגי, יצירת אמנות מלאכת יד מרהיבה שהתאהבתי בה בשניה שראיתי צילום שלה בפייסבוק. היו רק שניים כאלה ואני ועוד חובבת פוגי נלחמנו עליהן. לשמחתי, המתחרה שלי בחרה ללכת על השניה (המעוטרת סרטים ופירות) ואני זכיתי בזו שרציתי מלכתחילה. נכון היא יפהפיה?

אנו מתקרבים לפינת התכל'ס וכאן מונחים ספרי בישול שלי ושל אמא, תרנלוז בעץ תפוחי זהב של דניאל גליוך עליו כתבתי כבר כאן, פמוט שקניתי בשונרא לפני מאתיים שנים (את השני שברתי מזמן, לצערי), שעון בישול תרנלוזת שהתחבא, ארוז בנייר צבעוני, באחד הארגזים, עציץ בזיליקום בספל מהחנות של סבא בחולון, דודה לפרחים מחנות ששכחתי (היא מלווה אותי כבר כמה דירות), חלבית צהובה מפריז, צלחת הגשה מסוהו.

בפינת התכל'ס עצמה התערבבו כלים של אמא, סוהו, טולמנס, ליאת שרון והכל בדולר ובהם מיני מלחים, תבלינים, סוגי תה ושאר ירקות. בקופסאות הפלסטיק השקופה מאיקאה אני מאחסנת נרות וכל מיני קישוטי מסיבות.

חושבתני שזהו לעת עתה. אני משערת שהסידור ישתנה עוד במהלך מגוריי בדירה, אבל נכון לעכשיו (אחרי מספר חודשים בדירה וכמה סיבובים של ארגון מחדש של המדפים) נראה לי שאני שבעת רצון. חשוב היה לי להציג את הכלים שאני אוהבת וליצור לעצמי סביבת עבודה ביתית, וזה בדיוק מה שקיבלתי - מטבח ביתי של שרונות.

במקום בו צובעים מדפים, שם יאופרו אנשים

הימים האחרונים עוברים עליי על ארגזים, אבל תודה לאל - סוף סוף אני נמצאת מצידם השני. הדירה החדשה מבולגנת להרהיב, מלאה ארגזים ושקיות שכמעט בלתי אפשרי לפרוק, כי אין עדין רהיטים לפרוק אותם לתוכם וכמובן שאני גם חולה, כך שקצב הפינוי איטי עוד יותר. עם זאת, החלטתי שהגיע הזמן להוציא את השבלוג מתרדמתו ולהחזירו אט אט לחיים וזאת באמצעות מספר פריימים מתוכננים היטב (כך שלא תראו שמסביב למוקד הצילום יש הררי ארגזים ובלגן שלא ברא הינשוף) ולהשוויץ קצת בעבודה המשותפת שלי ושל המעצבת האקסטרא-אורדינר שלי, סטפני גריב. 

ראשית, בקרוב למה שוודאי ישמש כרקע להרבה צילומי "מה לבשתי היום" (אני יודעת, לא היו פה כאלה הרבה מאד זמן) הטפט החדש של פיפ שמקשט את הכניסה לדירה. מתה מתה מתה עליו, למרות שבתקופה הקצרה שהוא נמצא כאן כבר הבנתי שלזכרים מכל סוג ומין יש בעיה חמורה איתו. שוין, שיתמודדו!

חברי יודעים שמאז שקניתי את הדירה נושא יחיד לשיחה ענין אותי, והוא מקררים של Smeg. החברה הזאת מייצרת מקררים יפהפים בעיצוב רטרו (שלא לדבר על מכונות הכביסה המושלמות שלהם, שזכו בפרסי עיצוב בינלאומיים רבים) שעולים מעל עשרים אלף ש"ח. הפנטזיה לקנות מקרר ורדרד או מפוספס שלהם התפצפצה לי בפנים בשלב מוקדם מאד של תכנון התקציב לעיצוב הדירה, שכן כל מכשירי החשמל בדירה עלו לבסוף ביחד פחות מהסכום הזה. אבל מותר לבחורה לחלום, וכל הזמן קיוויתי שאזכה בטוטו או אתחתן עם מיליונר לפני ספטמבר, ואוכל לממן מקרר כזה.

כשהגיע רגע האמת, וידעתי שסמג לא יהיה פה, החלטתי להתפנק ולקנות מקרר עם מקפיא תחתון במקום. אז קניתי אחד, ואז גיליתי שהוא גדול מדי בשביל המטבח בדירה. בשלב הזה אמרתי "קיבינימט, ניקח את המקרר הכי זול שיש ולעזעזל עם זה" ובמהלך חיפושיי אחרי המקרר הזה, מצאתי את דגם A7 של אמקור, שמגיע בשלל צבעים וביניהם ירוק שהם טוענים שהוא תפוח ואני טוענת שהוא גג התפוח המורעל ששילגיה בלעה טרם התפגרה לה. מאז שהוא הגיע אני מפנה לפחות רבע שעה ביום כדי ללטף אותו. אלוהים, הוא כל כך יפה. ניתן לראות בפינה של התמונה את מדפי העץ של המטבח אותם צבעתי לורוד כדי שיתאימו למקרר ויוסיפו מכה של צבע לדירה הלבנה.

סטפני תכננה וליקטה חומרים למנורה מקסימה להפליא שמתאימה בול למקרר.

מאחר ואני חובבת צבעים ידועה, היה לי חשש מסוים בנוגע לדירה שעובד לכדי המוטו שלא יראה פה כמו חנות של רייס, כמו דירות שאני רואה בבלוגים מסוימים שרובם דנים. אבל היה דבר אחד שמיד כשראיתי הייתי חייבת לרכוש לדירה. מושלם צבעונית ואירוחית, מעמד הכוסות הזה שקניתי בסופי קרץ לי וקרא לי בשמות, רובם יפים, מהרגע הראשון שראיתי אותו. כך שבמהלך ששת החודשים האחרונים ניצלתי הזדמנויות שעלו פה ושם להוסיף עוד כוסות לאוסף המלמין של החברה, כדי שיספיקו למלא את כל 18 המקומות. כשרואים אותו מיד מבינים שהמעמד מחייב!

דבר נוסף שקניתי בקולאז' סייל קדום וחיכה בסבלנות אין קץ לצאת מהארגז, הוא גברת הסקוצ'ברייט הזאת בעיצוב פוגי נעים. לפני כמה ימים ראיתי בפייסבוק שלה צילום כמעט זהה מדירה אחרת ותהיתי כמה גברות כאלה אורבות בכמה ארגזים לכמה בעלי בתים ומה לעזאזל הן זוממות מאחורי החיוך הכביכול תמים שלהן.

ועל מה אני יושבת בין פירוק ארגז לקינוח אף קולני, ודאי שאלתם את עצמכם. התשובה המתבקשת היא כמובן על ספה, אבל החנות הדרום תל אביבית בה קנינו את הספה (גרייז' אנשים, היא בצבע גרייז'. אמא ודאי כל כך גאה בי) ייצרה בטעות ספה בגובה שגוי, כך שיעברו עוד שבועיים עד שאקבל את הספה שלי. תכלס, זה לא כזה נורא כי ממילא הסלון מלא ארגזים ואין מקום לספה כרגע. מה שכן הגיע, הם ההדום והכורסה שהזמנו במטרו.

צמוד לקיר בתמונה, ניתן לראות ספרית איקאה שנחה בשלום על ארגזה

יש חנות אחת ב-ID Design Center שמייבאת רהיטים מברזיל, שבא למות. הבעיה היא שכל מה שאני אוהבת שם גדול מדי בשביל דירתי הגמדית, כך שנאלצתי לוותר על הספסלים היפים שלהם. אבל מאחר ולא יכולתי לצאת משם בידים ריקות, קניתי את המנורה המגניבה הזאת בכמעט חצי מחיר. הבלגן הצבעוני ברקע הוא המזוודה שלי מפריימרק.

מסתבר שהגענו לתמונה האחרונה. סבבה! כל שאר הדירה שרויה בכזו מהפכה שאני לא מעזה להראות צילומים אחרים לבני אדם. אבל כפי שאתם ודאי מתארים לעצמכם, יהיו תמונות נוספות בהמשך. בינתים אאחל לכולם גמר חתימה טובה ושלא יסתמו לכם האוזניים, כי שלי סתומות מהבוקר וזה מעצבן שלא תדעו מצרות. 

נעים במטבח

אין מה לומר, בעל הבית החדש שלי השקיע מקסימום מאמץ בלהשקיע מינימום מאמץ (וכמובן, כסף) בשיפוץ הדירה אליה עברתי. הברז בכיור ארוך מדי ומשפריץ על הרצפה, אי אפשר להתרחץ בלי להציף את חדר האמבטיה, חצי מהשקעים בבית לא עובדים - חבלז בזבז. 

בכל הנוגע למטבח, הוא ממש קטן. כל כך קטן שבקושי הצלחנו להכניס את המקרר לתוכו. אבל לא רק קטן הוא - הארונות המעטים הורכבו כך שאי אפשר להגיע אליהם מעבר לשיש והקרמיקה סדוקה. אבל אני כבר שנים יודעת, כי אמשלי אמרה לי מזמן, שאני יכולה להפוך כל דירה לבית. לכן החלטתי, בין השאר, לשפצר את המטבחון שלי עם קישוטי קרמיקה שקניתי מפוגי נעים בקולאז' סייל לראש השנה, שנערך בשבוע שעבר.

בהתאם לתכנית, קניתי מפוגי מספר שאריות קרמיקה, שנותרו מפרויקטים גדולים יותר שלה, אותם קיבלתי עם שני מזרקים מלאים בדבק סיליקון באמצעותו הייתי אמורה להדביקם לאריחים בבית. כששלפתי את המזרקים גיליתי שהם התייבשו ולא ניתן להשתמש בהם, אבל הצלחתי לחלץ דבק מתוכם באמצעות צ'ופסטיק (יהי זכרו ברוך). והנה התוצאות!

המטבחון לפני:

המטבחון תוך כדי: הדבקתי פרחים לאורך הסדק באריחים, וקישטתי בעלעלים.

הוספתי פרחים באריח השכן, ונעצתי ילדון בלי נעלים בתקווה שיעזור מדי פעם לשטוף כלים.

המטבחון אחרי:

ומרחוק יותר:

מושלם זה לא, חמוד זה כן, יותר טוב מקודם - ללא ספק. הידד לפוגי שעזרה לי להביא את הדירה צעד קרוב יותר לבית!