יום ראשון, 17 ביוני 2018

ורודה אני ונאווה בנות ירושמשהו


לאחרונה, אודה ולא אבוש, אני מעמיסה וורודים. זה התחיל בזה שאני ורודה, המשיך בכך שרכשתי סוף סוף סנדלים למרות (ואולי בגלל) שהם ורודים ונגמר בתיק ורוד אחד אותו אני גורבת לאחרונה מסביב לשעון. אז אמנם לא כל התלבושות שתראו ברשומה הזו ורודות, אבל הן הולכות ומוורידות לקראת הסוף שהוא סוג של קרשנדו שלא ברא השטן. מוכנים לראות מה לבשתי בזמן האחרון? יפה וטוב, הנה אנו מתחילים.

תלבושת ליום עבודה 
סרבל של לוקיטה
מגפוני בלאנדסטון


האוברול הזה מצוין לעונה החמה כי הוא דק ודומה לשמלה אבל מגיע עם הפרדה בין הירכיים השמנות, הידד! עם זאת, הבנתי לאחרונה לזוועתי שהמגפונים האהובים עליי הם ככל הנראה הסיבה לכאבים עזים בכף הרגל מהם סבלתי בחודשים האחרונים (שהתחילו ביום שקניתי אותם ועברו לאטם במהלך שלושת השבועות האחרונים, בהם לא נעלתי אותם - ואם זה לא רמז..). אני לא יודעת למה קוללתי בחוסר התאמה לנעלים שאמורות להיות מהנוחות ביקום ותוהה אם יש סיכוי להצלה או שהגיע הזמן להמיר אותם לאגרטלים. אני צריכה לחשוב על זה.

תלבושת ליציאה
שמלה מאסוס
גופיה של אתא
שרשרת מה. שטרן
סניקרז של נייקי


זוכרים שאמרתי שאלבש את השמלה שקניתי לפורים עם גופיית סבא וסניקרז? אז הנה, עשיתי זאת ונהיתי מכל רגע. אין בעולם כולו דבר מלבב יותר מטול טול וטול ואתם יודעים את זה.

תלבושת לאירוע חגיגי
שמלה של דנה סידי
גרבונים
מגפיים איטלקיים כלשהם (משנת טיכו)
עגילים מאסוס


זה הזמן להודות לאל, קוראים יקרים, שהתמונה לא באמת משקפת כמה שהשמלה הזו מנצנצת. למעשה, המשכתי לנקות את השובל שהשאירה אחריה שבוע אחרי שלבשתי אותה. אבל מה זה לעומת ניץ נוץ וכיסים נוחים לשים טישו (אני אוהבת טישו).

תלבושת ליומולדת של ליפז
חולצה של Pink Clubwear (ישנה)
מכנסונים מגאפ
עגילים מזארה
תיק של COS
סניקרז של נייקי


חגיגת יום ההולדת של ליפז נערכה בסיום שבוע מתיש במיוחד עבורי ונזקקתי לשיפור מיידי של מצב הרוח לרגל המסיבה. לאחר חצי שעה של חיטוטים מתישים ומדידות אינסופיות לכאורה של בגדים שלא התאימו או ביאסו אותי או גם לא התאימו וגם ביאסו אותי, שלפתי את חולצת הפלא הזו והופ חזר האור לעיניי. אין בקרב הרואים (ואני חושדת שגם בקרב לקויי הראיה) אדם שנותר אדיש לנוכח החולצה הזו וזה נחמד. היא אמנם מבליטה את הבטן אבל למי אכפת, כשהיא כה ורודה ומרופרפת ואסימטרית. ממש תענוג ללבוש אותה והייתי עושה זאת לעתים קרובות בהרבה לולא היתה מסוג הבגדים ש-once ראית לא שכחת וככזו מחייבת לבישה באינטרוולים ארוכים.

תלבושת ליום פגישות
חולצה של טולה
מכנסים מאסוס
אותן הסניקרז מאותו הנייקי


אני מודה שהתלבטתי אם הגיוני ללבוש שילוב צבעים כזה ליום ליום שעיקרו פגישות בנושאי עבודה, אבל לבסוף החלטתי שכן כי חם מדי ללבוש בגדים כהים, כהרגלי בנוהל. החולצה אמורה היתה להיות טישרט בגזרה צרה ופשוטה יותר מפוספס באדום ולבן, אבל כשהוצאתי אותו מהארון גיליתי שהפתעה! זו לא החולצה שחשבתי, ובשלב הזה כבר היה מאוחר מדי להחליף למרות שהחולצה עליה תכננתי מתאימה יותר לחום התל אביבי. נו, שאלה יהיו הצרות שלי.

תלבושת לחתולדת
טוניקה של Magpie Goose
מכנסונים מאסוס
עגילים שליפז הביאה לי ממתנה מברלין
נעלים מסטורי


לחתולדת הגעתי אחרי ארבעה ימי מחלה מתישים, כשאני נטולת מיץ במפרשים וצמאה לחברת בני אדם. מאחר וכך, ויתרתי על השמלה הארוכה שתכננתי ללבוש במקור והלכתי על שילוב פשוט אך מזניב של הטוניקה המנצחת הזו, שקניתי שנה שעברה, עם מכנסונים שחורים חצי שקופים וכפכפים שוורודים במציאות הרבה יותר מבצילום הזה. מה רבה היתה השמחה כשהתברר שליפז, שבדיוק חזרה מנסיעה לברלין, קנתה לי במתנה עגילי ענק סגלגלים ורודים צהובים בצורת פרחים ועניינים שהתאימו בול לתלבושת. החתולדת היתה כיפית, נעימה ומפייסת (ביני לבין העולם, איתו הייתי ברוגז בשל מחלתי שעלתה לי בדדליין אחד לפחות) וחזרתי הביתה עייפה אך מרוצה.

למקרה שתהיתם, אגב, זו העוגה שליפז הכינה לכבוד החתולדת. אין מילים לתאר עד כמה חתולת השמחה ובאי הערב ציווחו למראה ומטעם עוגת הטריקסי מטאל הזו!


לפני סיום, אציין שהתחלתי לעבוד על סדרת רשומות שתהווה מעין מורה נבוכים לתפקידים בעולם ההייטק, מסוג הדברים שרבים מחבריי הצעירים מחפשים ומתקשים למצוא. הרשומה הראשונה תתפרסם פה בקרוב. ועכשיו, ברשותכם, מחכה לי במיטה מגזין היסטוריה חדש ובו מאמר על המוות השחור, אותו אני מתה לקרוא כבר מאתמול ווהוהו!!!

יום חמישי, 17 במאי 2018

כמה מילים על שיימינג

אינסוף חארות יש בעולם, ולי היה ה"עונג" לפגוש רבים מהם במהלך חיי. חארות מתעללים, חארות שקרנים, חארות רמאים וחארות פתולוגיים ממש. מאחר וכך, אין דבר שחשוב לי יותר בחיי מלא להיות חרא בעצמי. בפעם ב שאני תופסת את עצמי מעוללת עוול בא לי למות, וזו לא מטפורה. אתמול אחר הצהרים רציתי למות. למזלי, אני מוקפת חברים שקפצו מיד אל הדגל ודאגו להוציא אותי מהבור אליו נפלתי באמצע יום עבודה רגיל לכאורה, כך שאני עדין כאן כדי לספר לכם על זה. הקוראים הוותיקים פה יודעים שלפני כשלוש שנים ערכתי קמפיין מימון לבלוג. הקמפיין הצליח מעל המצופה אבל במהלכו נפלתי לדכאון קליני ועד שהגיע הזמן לתת לתורמים את התמורות שלהם בקושי תפקדתי. כתוצאה מזה, אנשים שהיו אמורים לקבל תמורה חודשיים לאחר סיום הקמפיין קיבלו אותה באיחור, שבכמה מקרים הגיע ליותר משנה. הקפדתי לעדכן את התורמים במהלך התקופה הזו אבל ממגוון סיבות, טכניות ונפשיות, היו מעטים שנפלו בין הכסאות ומעולם לא קיבלו את התמורה שלהם. בעולם בו אני בוחרת לחיות, זו עוולה. לפני כמה שבועות העליתי, כמנהגי מדי פעם, כמה פריטים מארוני למכירה בדף הפייסבוק של הבלוג. קיבלתי הודעה פרטית ממישהי שכתבה שתרמה בזמנו לקמפיין המימון ולא קיבלה את התמורה וביקשה את אחת השמלות במקום התמורה שלה. כמובן שהסכמתי. מאחר ועכשיו, כמו אז, אני בגל דכאון המשלוח התעכב והתעכב. להבדיל מאז, אני בדכאון בתפקוד גבוה אז אני כן מצליחה לעבוד, להפגש עם אנשים ולהכריח את עצמי ללכת לאימון טניס גם כשכל מה שאני רוצה זה שיעזבו אותי בשקט כדי לשבת על הספה עם בובת הנפוחתן המדוכא שלי, מיקולאש. ללכת לדואר, לעומת זאת, או לשלם חשבון חשמל לפני שתגיע התראה שניה על ניתוק או למלא את הטפסים שקיבלתי לפני חודש והם הדבר היחיד שעומד ביני לבין קבלת הדרכון הגרמני שלי, את זה אני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות.
מיקולאש
אותה גברת שלחה לי מספר הודעות במהלך השבועות שחלפו, על מרביתן עניתי אבל על האחרונה לא, מאחר ולא מצאתי את הכח הנפשי להכנס לדף של הבלוג ולהתמודד עם זה שאני מאכזבת אנשים. כל יום אמרתי לעצמי שמחר אשלח את החבילה שמונחת ליד הדלת וכל יום לא היה לי כח לעשות את זה והתאכזבתי מעצמי שוב. אקיצר, אתמול אחר הצהרים שלחה לי חברה צילומסך מקבוצה בה היא חברה, בו אותה גברת קוראת לקוראות להיזהר מהרמאית שרונה ראובני, שרימתה אותה לא פעם אלא פעמיים. הלב שלי נפל למכנסיים כשראיתי את זה. כשמשמיצים אותי סתם, למי אכפת. אבל כשמשמיצים אותי בצדק? כאן, כאמור, בא לי למות. כל עוולה שעוללתי למישהו אי פעם הצטרפה למצעד ספונטני וקולני להחריד של שרונה את כשלון ולא ראיתי כלום פרט לכל האנשים שאי פעם אכזבתי, כל החולשות עליהן אני פשוט לא מצליחה להתגבר ובושה. כמויות כבירות של בושה. גדולות כל כך שהרגשתי שאני נקברת תחתן. למזלי, אני לא מי שהייתי לפני שנה או לפני עשור, ולכן עשיתי שני דברים כדי לעזור לעצמי. הראשון היה להכנס לדף של הבלוג, לבקש ממנה את מספר חשבון הבנק שלה ולהעביר לה את סכום התרומה המקורי שלה פלוס ריבית גבוהה משמעותית מזו שהיתה מקבלת לו היתה סוגרת את הסכום בפקדון לשלוש שנים. הדבר השני, היה לשתף את חבריי בבושה שלי, כי ההפך מבושה זה שיתוף. הגברת הודיעה לי שהיא מוחקת את הפוסטים המשמיצים (מסתבר שהיו שלושה כאלה בקבוצות שונות) אבל סרבה לפרסם עדכון לפוסטים המקוריים, כך שההשמצה תמשיך (כדרכם של פוסטים באינטרנט) לחיות לנצח ואני אצטרך להתמודד עם השלכותיה לנצח. חשוב לי להבהיר, שאני לוקחת אחריות מלאה על מה שקרה. אחד הדברים שהתבררו אתמול בלילה הוא שיש אנשים נוספים שלא קיבלו את התמורות שלהם - יש תמורה אחת שמעולם לא הכנתי ויש אנשים שהחבילות שלהם הלכו לאיבוד בדואר ומעולם לא הודיעו לי. את הערב ביליתי בלהחזיר כסף לאנשים ואם יש בין הקוראים כאן אדם נוסף שלא קיבל את התמורה שלו לקמפיין, שיודיע לי ואשלם גם לו או לה. עם זאת, אני חיבת לומר שאני כועסת מאד שאותה גברת הלכה בדרך של השמצות ואיומים. היו לה שלוש שנים להתלונן שלא קיבלה תמורה. אם זה היה קורה לי, הייתי פונה לבעל הקמפיין ואם לא הייתי מקבלת ממנו תשובה מספקת, מתלוננת לפלטפורמה בה הקמפיין רץ (מימונה, במקרה שלי). הם כבר היו דואגים להחזיר לי את הכסף ולקבור את בעל הקמפיין טוב טוב. להשמיץ אדם (בפרט שהיא ידעה שאני בדכאון, כי כתבתי לה את זה והיא ענתה שהיא מטפלת נפשית והיא מבינה מה עובר עליי) זו תמיד האופציה האחרונה. שיימינג לא משיג כלום חוץ מהמילה על שמה הוא קרוי - הוא מבייש את האדם שבמרכזו, ובושה היא האמצעי היעיל ביותר להפוך אדם מדוכא לאובדני. זו התנקשות ממוקדת בערך העצמי של בנאדם. אם הייתי צעירה יותר, חלשה יותר או בודדה יותר הייתי עכשיו בחופשת מחלה בבית, מייבבת מתחת לשמיכה, או גרוע מכך. כשכל הסיפור הזה התגלגל אתמול בערב, הרצתי בראש מגוון אפשרויות לחיסול הרגשות הקשים, שכללו כל דבר בין השתכרות לעישון לקפיצה ממרפסת המטבח שלי. במקום זאת, נשארתי לעבוד עד מאוחר, כדי לשקם קצת את הערך העצמי שלי, ואז נפגשתי עם חברה ואכלתי פירה. אבל אני בת 42 ואת ההזדמנות שלי להתאבד פספסתי כשאמא שלי מתה בייסורים. אם לא התאבדתי כשאבדתי את אמא שלי, אין סיכוי שאני אתאבד כי מישהו פרסם עליי באינטרנט משהו נכון. אחד הדברים שחברים כתבו לי בעקבות השיתוף הוא שגם מי שלא קיבל את התמורה שלו השיג את מטרתו בהשתתפות בקמפיין והיא לגרום לי להמשיך לכתוב בבלוג. אני לא מקבלת את זה ותגובתי היתה אבל כבר שנה שאני בקושי כותבת משהו. אז הנה משהו קטן טוב שיצא מכל הסיפור המבאס הזה, כתבתי רשומה. וגם הצלתי את הדימוי העצמי שלי, לפחות עד השיימינג הבא.

יום שלישי, 17 באפריל 2018

חולצה מטיילת בוואדי


מן האירוניות הגדולות של זמננו היא, שהתיישבתי לכתוב רשומה על חולצות כשאיני לובשת חולצה. ולא סתם רשומה על חולצות היא זו, אלא רשומת חולצות ישראליות למהדרין לקראת יום העצמאות השבעים למדינת ישראל הבא עלינו לטובה!

מנהג רווח אצלי הוא לשנות את דעתי אחת ל, ולאחרונה התחלתי לחבב טישרטים מודפסים לאחר שנים ארוכתו שלא סבלתי אותם (אני חושדת שזה קשור בפיונה). מאחר וזאת, יצאתי לצוד. ואת הטישרטים שלי אני אוהבת כמו שאני אוהבת את הגברים שלי, כלומר מתאימים לי, חתיכים, יוצאי דופן, אינטליגנטים ודוברי עברית כשפת אם. לשמחתי המפתיעה, מצאתי לאחרונה שני מקורות לחולצות מוצלחות במיוחד שמתאימות לתיאור זה בדיוק.

החולצה הכי מבוקשת בעיר
חולצה של Tres
סריג של טולה
מכנסים מאסוס
נעלים משופרא

תתעלמו מהשיער
תאמינו או לא, אבל החולצה הזו היא באמת החולצה הכי מבוקשת בעיר. טרס הצליחו, זה קיץ שני ברציפות, לעצב חולצה שכל היפסטר, פאשיוניסטה ובלוגר\ית בשנק\ל יתנו חצי נשמתם כדי ללבוש. אני לא יודעת מה הקונספט השיווקי שלהם, אבל אני יכולה לומר לכם שהלוגו של מועדון החברים התל אביבי מצליח ליצור אווירת קופקבנה מחד וגאווה תל אביבית מאידך בו"ז. הגרסה הוורודה שיצאה עכשיו חמודה אף יותר בעיני ומפרגנת לנשות תל אביב הגנובות (היוש!). החולצות מגיעות עד מידה L, שאני לובשת פה. מי יודע מה נדיבה היא לא, אבל לאחרונה קיבלתי את המכנסים האלה עם החגורה הרחבה והמכנס הרחב, והם כל כך רחבים שאין כמעט ברירה אחרת מללבוש אותם עם חולצה צרה בפנים.

החולצה שאבא בחר בשבילי
חולצה של משפט אחד ביום
ג'ינס מנקסט
נעלים של בלאנדסטון
לב גרוסמן מ-Lazy Oaf
עגילים מאלוהים יודע איפה


כששמעתי שמשפט אחד ביום התחיל להדפיס חולצות עם משפטים בעברית, צהלתי ופתחתי בריצת אמוק חיננית למכירה קצרת המועד ומוגבלת המהדורה (500 חולצות בלבד) שנערכה במלון קטן בתל אביב. כשהגעתי לשם מצאתי אוסף נחמד, אך לא ממש רלבנטי עבורי, של משפטים מודפסים על חולצות. היו הצהרות אהבה לפיצה (אני לא אוהבת פיצה) והיו חולצות עם מילים כמו מאמי (שלא מתאימות לי). היתה חולצה שכתוב עליה מוגזמת, שנראתה לי סחית רצח, וחולצה שכמעט התאימה לי ועליה כתוב מי שטוב לו ושמח שיסביר (אני נוהגת לומר מי שטוב לו ושמח ווט דה פאק, שזה דומה אבל שונה).

את החולצה עליה כתוב תתאהב בי כבר רציתי מאד מההתחלה, אבל היא אפס בסוף לא מצא חן בעיני בכלל. אני לא אוהבת לקלל אנשים ובטח לא כאלה שאני מאוהבת בהם. להבדיל מבנים שהוסללו מלידתם, אני לא מאמינה שמשיכה בצמה היא הדרך הטובה ביותר לליבו של חתיך שחבל"ז. חצי שעה מרחתי שם בהתלבטויות איזו חולצה לקנות עד שדימיתי לשמוע, מעבר לקבר, את פפישו קורא אליי קחי את החולצה כבר, מי שלא מתאהב בך הוא באמת אפס. וכשאבא אומר לי לעשות משהו אני עושה.

דבר אחד בטוח, אף אדם לא נשאר אדיש לחולצה הזו
הנה המלצה קטנה לפני שאני עוברת לחולצה הבאה - תחשבו טוב טוב כשאתם יוצאים מהבית בבוקר לבושים בחולצה הזו אם יש סיכוי שתמצאו את עצמכם מתישהו במהלך היום בדייט, כי זה קרה לי וזה היה מביך במידה שאין לתאר (וכמעט נגמר בדו-קרב).

חולצת שרונה
חולצה של משפט אחד ביום
ג'ינס מאסוס
סריג של טולה
שרשרת פודינג מאטסי
נעלים משופרא


זו החולצה הראשונה שבחרתי במכירה. להבדיל מהראשונה שהראיתי לכם, לגביה התלבטתי חצי שעה כמעט, לזו הושטתי יד מיד כשראיתי אותה. גם פמיניסטית, גם שנונה וגם במידה XXL ועשויה מחומרים טבעיים בלבד? למען השם, זה אני בחולצה!


החולצות של משפט מגיעות ממידה XS עד XXL (שאני לובשת במידה 50) ובקרוב תפתח חנות מקוונת של המותג, מה שעלול להביא לגרום להצפה של השוק בחולצות האלה ולי להפסיק ללבוש אותן, אז אני מתכוונת להנות מהן כל עוד הן נדירות.

עובדה הידועה לקוראי השבלוג הוותיקים היא שהעברית חשובה לי מאד. אני משתדלת לעברת כאן כמה שיותר מונחים לועזיים וכשאני משתמשת במונחים כאלה, אני עושה זאת מבחירה מודעת ומנומקת. אני שמחה שיש סוף סוף מישהו שמייצר חולצות עבריות למהדרין, ואם להיות כנה סחיות היא תופעה ישראלית רווחת שיש לה מקום, כך שגם הדגמים הסחיים מוצאים חן בעיני.

מה שכן, אני לא מרוצה מהשימוש במונח "טישרט" ולכן אשמח אם תעזרו לי לחשוב על חלופות עבריות ראויות, כאן או בדף הפייסבוק של השבלוג. יום עצמאות שמח לכולכם, קוראים יקרים. נהיה אשר נהיה - סחים, חננות או היפסטרים, כולנו אחים ואחיות והמדינה הזו שייכת לכולנו. מי יתן ושנת השבעים ואחת למדינה תחגוג סובלנות, חברות וערבות הדדית ויגיע כבר הסוף לאווירה העצובה והמשתקת בה אנו חיים בשנים האחרונות.

יום רביעי, 28 במרץ 2018

הו הא מה קרה לבשתי בגדים לעבודה (וגם לא)


לפני זמן מה קיבלתי איומים בבמבה שאם לא אתחיל לעדכן את השבלוג בקרוב יהיה רע ומר ועם ריח של חמאת בוטנים סוג נ'. לפיכך העליתי רשומת מה לבשתי היום ובאמצעה הבנתי שצריך לפצל אותה לשתיים. לפיכך אני מתכבדת להנגיש לכם רשומת מה לבשתי נוספת מהתקופה האחרונה.

הנה ערימת תלבושות לעבודה ובסיומה, כמה תלבושות לאירועים מחוץ למשרד כי מסתבר שגם למסירות שלי יש גבול.

תלבושת לעבודה א
חולצה ממחסה העצלנים בקוסטה ריקה


טוב, זה לא בדיוק צילום של תלבושת אבל החולצה הזו כל כך שמחה אותי שהייתי חייבת לשתף. ראו מה נאים הדובונים שעליה! אני חובבת ידועה של עצלנונים וחולצה שמגיעה מחללית האם שלהם בקוסטה ריקה היתה מתנה מושלמת מאישה חמודה מאין כמותה.

תלבושת לעבודה ב
מיזע מנקסט
חולצה של מוטיף
חצאית מנקסט
גרבונים מאסוס
סטן סמית של אדידס


לפני זמן מה החלטתי שאני חייבת ללבוש חצאית קלילה עם ריפרופים ופרחונאז' בחורף. כתוצאה מכך, הזמנתי אחת מנקסט ואני נשבעת שבחיים זה נראה הרבה יותר טוב מבצילום. יש משהו נעים להפליא מלבישת בגד רפופי בשיא הקור עם חולצה מסיבית ונעלים חמות. אני אלבש אותה גם בקיץ, סביר להניח, אבל יהיה הרבה יותר כיף ללבוש אותה שוב בחורף.

תלבושת לבראנץ'
סרבל של אלמביקה (ישן מאד)
גופייה מנקסט
שרשרת של ה. שטרן
מגפי בלאנדסטון


חדי בעין הבחינו ודאי שאני מנסה למכור את הסרבל הזה במכירות הביתיות שלי כבר ארבע שנים לפחות. למרבה השמחה לא הצלחתי למכור אותו וקרה מה שקורה מדי פעם ומצאתי עצמי עושה קניות בארון שלי ומחזירה בגד שנמאס עליי לימיו כקדם. הסרבל תפור מסאטן כחול מקומט כזה ואני נהנית לצוות אותו לבגדים לא נשיים בעליל עלאק דוגמת גופיית הסבא והבלאנדסטון הנ"ל. חברתי נעמה טוענת שאני האדם היחיד שהיא מכירה שיכול ללבוש צירוף כזה ולגרום לו להראות הגיוני. אני מניחה שהיא טועה, אבל זה עדין מוצא חן בעיני.

תלבושת קז'ואלית נוספת 
סרבל של מותק 
חולצה מנקסא
סטן סמית של אדידס


הסרבל הזה של מותק כל כך נחמד. קניתי אותו בשנה שעברה והוא דומה לשמיך ומתאים לחורף וגם לקיץ. מאחר ואני ממש נהנית ללבוש אפור בשנה שנתיים האחרונות והשילוב שלו עם הנעלים האפורות האלה מאפשר לעשות זאת ועדין לשדר קלילות.

תלבושת לסופ"ש בכפר
ג'ינס מנקסט
חולצה של מוטיף
גרביים מנקסט
מגפי בלאנדסטון


אחת מהבגדים שקניתי במכירות החיסול של מוטיף, זכרונה לברכה, היא החולצה הזו שניתן ללבוש בשני אופנים (בהחלפה בין הגב לחזית). היו לי כמה כאלה בעבר והכתמתי אותן למוות, לכן קניתי שתיים זהות שיהיה לי קצת זמן להנות מהן לפני ההכתמה הבאה. מאחר ומדובר היה בסופ"ש אבל התלבושת היתה מונוטונית פינקתי עצמי בגרבי דובים סגולות.

תלבושת יומולדת לעבודה
חולצת יומולדת שנה לפיונה 


מאחר וימים בודדים בלבד מפרידים בין ימי ההולדת שלי ושל פיונה, הפג של היפופוטם, הזמנתי לי את חולצת יום ההולדת הרשמית מחנות גן החיות בסינסינטי, בו העגולה שבמים מתגוררת. אני באמת חושבת שחמוד להיות שמנה שלובשת חולצה של שמנה שבמים כשהיא מחוץ למים. הו פיונה, מעולם קודם לך לא היה סמל כה נאה מתוק וטוב להשרדות כנגד כל הסיכויים.

תחפושת חד קרן 
שמלה מאסוס
גרבונים מ-We Love Colors (ישנים)
עגילים מ-H&M (ישנים)
סוודר מטונארי
קשת מלאכת יד


את חגיגות יום הולדתי ה-42 <הכניסו אללה איסטור ולהקתו כאן> ציינו בלא פחות משתי מסיבות. הראשונה מהן, מסיבת תחפושות שכן יום ההולדת יצא השנה בפורים. אני התחפשתי לחד קרן, כלומר מצאתי תירוץ לקנות וללבוש עוד שמלת טול. והפעם, שמלת הטול המהממת הזו מאסוס שהמחשוף שלה כה ענק שפחדתי לשבת, לזוז או לנשום (מזל שלא רואים בתמונה את מחשוף הגב). אם אתם תוהים מה אעשה איתה עכשיו, שפורים נגמר, ובכן בכוונתי ללבוש אותה מעל גופיית סבא לבנה עם סניקרז או כפכפים כי בגיל 42 עושים מה בא לי ולא מה נהוג, ראוי או מקובל. הא הא!

לצורך צידוק מוסרי לתחפושת, הכינותי קשת חד קרן בעיטור פרחים ופרווה צבעונית. היא היתה כבדה להחריד ובשלב כלשהו מוטטה על ראשי שרשרת נורות שקישטה את המסיבה אבל בשביל חמידות צריך לשלם!


תלבושת לבילוי לילי
סוודר קימונו מ-Simply Be (ישן)
שמלת טול מ-Monki
גופיה מנקסט
ג'ינס מאסוס
מגפיים מ-And Other Storeis
תיק מ-Monki (ישן)


תשמעו, מזמן לא נהיתי כמו שנהיתי מהתלבושת הזאת. היא דרשה מידה מה של אומץ. כי היה ברור שהיא תגרור מבטים רבים (וכך אכן גררה) אבל הכיף היה שווה את זה, שכן מן הידועות היא שאין דבר בעולם שעושה לי טוב כמו נפנוף חצאיות טול. קיבלתי מחמאות מכמה מהנשים הלבושות מגניב שיצא לי לפגוש והרגשתי שמנה על הכיפאק. יש משהו בשילוב של טול ורדרד ומגפיים עדנותיים (גם אם מטאליים) וסוודר גדול ומסורבל. סביר שתראו אותי מנפנפנת את השמלה הזו, שהיתה קניה מעולה במחיר עשרה יורו בלבד, עוד פעמים רבות בקיץ הבא עלינו לזיעה.

ועכשיו שרוקנתי את המחסנים, יש מקום לתלבושות חדשות. אביב הגיע פסח בא שמח לכם קוראים יקרים!

יום ראשון, 25 במרץ 2018

כבדו עיני מזוקן


לאמא היתה בדיחה ייקית שהיא אהבה לספר והולכת כך:
למה משה רבנו הולך יחף? כי כבדו עיניו מזוקן!
הבדיחה הזו איומה ונוראה בכל קנה מידה, והיא מצחיקה כי זוקן ביידיש זה גרביים. אולי עכשיו אנשים יפסיקו לשאול אותי אם חונכתי על ספינת פירטים? בכל מקרה, אני מחבבת גרביים ולאחרונה מצאתי עצמי מנהלת מערכות יחסים עם כמה זוגות מוצלחים במיוחד. אז חשבתי שהמעשה ההגון יהיה לחלוק עמכם את המראות הנאים, למען תראו ותראו.

גריבת גרביים ביזאריות מאפשרת לאנשים בוגרים ומקצועניים, כמוני למשל (אני שומעת אתכם משתעלים שם, תרגיעו ומיד) לבטא את נפשם המסוכסכת תחת מסווה לבוש סולידי עד משעמם. אני משתמשת בשיטה הזו עוד מימי הצבא, אז קניתי תחתונים וחזיות צבעוניים במיוחד במטרה להמשיך להרגיש כמו עצמי גם כשאני במדים. מאחר והמצב בתעשיית ההייטק קיצוני פחות מבצבא, מן הסתם, וכללי הלבוש נינוחים יותר אפשר להסתפק בגריבת מטעמים בימים בהם יש פגישות הרות גורל או כנסים בהם קיים ענין ליצור רושם סביר ומעלה.


כל אישה חזקה זקוקה לאלפקות, אני מאמינה. האלפקות האלה, מאסוס, צמרוריות שאין דברים כאלה וחובשות כובע ירוק ניצנוצאז' שאנשים כמונו יכולים רק לחלום עליו. 

ועכשיו, פיסט יור אייז און דיס -


את הגרביים הבלתי נתפסות האלה גרבתי ביום בו הייתי פקעת עצבים רצחנית שלפניה יום עבודה ארוך ומפרך במיוחד. הן מגיעות קומפלט עם בנדנה וקוביות בבטן וכל הצצה בהן במהלך היום עשתה לי טוב על הנשמה. קניתי אותן בחנות האפית ומהוללת השירות סניקרבוקס. אחח טופאק, אני מקווה שהיית אוהב אותן ולא חש (חס ושלום) שעושים מזכרך צחוק. 


ימים אחדים לפני יום הולדתי שאלה אותי חברתי נעמה את מעדיפה קוסם מארץ עוץ או יצירת אמנות?  לא היה לי מושג מה היא רוצה מחיי אבל עניתי שיצירת אמנות, כי הקוסם וגו' מקריפ אותי קלות, וכך מצאתי עצמי בבוקר יום ההולדת מקבלת ממנה את הגרביים הנאות האלה באריזת מתנה צבעונית. זה שימח אותי מאד, כי קניתי במוזיאון בברלין לא מזמן רפליקה של עגילי הפנינה המפורסמים של וורמיר. כעת אני יכולה לגרוב ולענוד בו"ז ולחוש עצמי.


גרביים אחרונים להיום, גם הם גרבי יומולדת (כי רכשתי אותם באסוס באמצעות זיכוי יומולדת ענק שקיבלתי במתנה מחבריי). הם מבית היוצר של Lazy Oaf וגם הם שימשו אותי ביום עבודה ארוך עם סבלנות קצרה במיוחד. זה באמת מדהים עד כמה משהו פשוט כמו גרביים יכול להעלות חיוך על שפתי אדם עייף, חיוך ובעקבותיו - הקלה.

אני מקווה שלא כבדו עיניכם מזוקן, קוראים חביבים. גשו הכינו לכם ספל תה, כרסמו עוגיה או שתיים וחשבו מחשבות טובות על גרביים ודברים רכים נוספים.

יום שלישי, 20 במרץ 2018

מה לבשתי בעשור האחרון


אתמול בערב נחתה על שולחני הודעה לפיה אם תוך 24 שעות לא אעלה רשומת מה לבשתי לאחרונה לשבלוג יהיה לא נעים. מאחר וזיהיתי את כתב היד, אני מאמינה בכל לבי שאם לא אעשה את הנאמר אתעורר מחר בבוקר עם ערימה של במבה חצי לעוסה במיטה, לכן החלטתי לעשות מה שאמרו לי במקום להתווכח. הדבר האחרון שחסר לי עכשיו זה במבה, לעוסה או לא. באמת, לשונאים שלי אני מאחלת במבה וזה לא שחיי הם מועדון ריקודים סקנדינבי גם בלי זה עכשיו. אקיצר, תראו אילו בגדים מהממים לבשתי בשנתיים וחצי האחרונות וואו!

תלבושת לעבודה
שמלה מ-Monki
שרשרת מזארה (ישנה)


יתכן שתזכרו שפעם היה כאן קר במשך כשבועיים. אני ניצלתי את התקופה הקצרה הזו ללבישת הבגדים החמים שקניתי בברלין, לפני שאאלץ לתחוב אותם בחזרה בתחתית ארון הבגדים. לשמלת הצמר היפה הזו יש צבע כתום שרוף והיא מתאימה מאד לשרשרת אותה נהג הבוס שלי לכנות שרשרת האהילים של שרונה.

תלבושת נוספת לעבודה
סוודר מ-Monki
חולצה מ-H&M
ג'ינס מנקסט
נעלים של Replay
סיכה מרזילי (שלהי שנת טיכו)


כפי שציינתי, ברגע שיכולתי, מיהרתי ללבוש את כל הבגדים החמים הצבעוניים שקניתי בברלין לפני שהחורף יראה ג'וק ויברח בצעקות. אני מניחה שמיותר לשאול בפעם המלאנתפלים למה בברלין יש בגדים צבעוניים לנשים שמנות וכאן אין, אז נסגור את הפינה הזו באנחה ונעבור הלאה. את הסיכה הזו קניתי לפני אלוהים יודע כמה שנים ולא ענדתי אותה לפחות 7 שנים. אבל באותו היום, כשפתחתי את המגירה היא קרצה לי ומיד ידעתי שהיא מתאימה בול לסוודר שלי וכך התאחדנו סוף סוף בגיל וברינה.

עוד תלבושת לעבודה?
שמלה של מוטיף
סריג של טולה
סניקרז של נייקי
שרשרת מנעמה בצלאל (ישנה)


החדשה העצובה של החודש, במחלקת האופנה והחברות, היתה שמוטיף סוגרת את העסק. הדס ממוטיף היתה המעצבת הישראלית החביבה עליי למידות ביניים במשך שנותיה הקצרות בתחום והצטערתי מאד לשמוע על סגירת המותג. לפיכך פשטתי על שתי מכירות החיסול האחרונות שלה וקניתי כל מה שרציתי לפני שלא ישאר דבר. את השמלה הזו יש לי בוורוד (המצולם כאן) ובשחור והיא נהדרת. ארוכה במידה, מבד רך ונעים ומגובה בכיסים ובכל פעם שאני לובשת אותה אני מקבלת מחמאות מכאן ועד הודעה חדשה. אוף.

תלבושת ל.. תגידי כמה את עובדת?
מיזעון מאסוס (ישנה)
חולצה של טולה
ג'ינס מנקסט
תיק מרזילי (ישן)
מגפי בלאנדסטון


מן הידועות היא שכל מה שאני חושבת, חולמת ורוצה זה יהופלין וככזו, רכשתי לי באיחור אופנתי ניכר מגפי בלאנדסטון שכבודו נועל גם עם טוקדיסו (אני לא צוחקת, גגלו). מסתבר שהוא יודע מה הוא עושה, כי הן נוחות ומתאימות לכל בגד ולמרות שיש לי חברה אחת שטוענת בתוקף שהנעלים האלה מכוערות וגבריות ואלוהים יודע מה עוד, אני טוענת שאני מתעתדת לנעול אותן עם סקיני ועם צמודונים ועם ג'ינס ועם מכנסים קצרים ועם שמלות ומי שלא טוב לו, יום טוב לו! בנוסף, תבחינו אולי שדוב.

עזבו אותי באמ'שכם
גופיה מנקסט
חולצה של קרמה קומה (ישנה)
כובע מ-Urban Outfitters
ג'ינס מנקסט
שרשרת מה. שטרן
מגפי הבלאנדסטון


כשאמרתי שאנעל אותן מתי ואיך שבא לי, התכוונתי לכל מילה. בנוגע לכובע, חבשתי החורף כובעים דומים מדי יום. זו דרך מעולה להסתדר עם שיער חסר שליטה שגדל ולא ניתן לאסוף אותו. בבוקר הרטבתי אותו טיפה, דחסתי לכובעה (כמו שסבתא לילי נהגה לקרוא לכובע) ויצאתי מהבית. עכשיו שנהיה חם יותר ויותר אני לא יכולה לחבוש כובע גרב יותר והשיער שלי.. אוי השיער. אם יש למישהו רעיון איך לאלף אותו בקיץ אני אשמח לשמוע. לא נראה לי שאני טיפוס של כובעי מצחיה אבל..

בשלב זה נראה לי שאארגן רשומת מלבושים נוספת כי זו מתארכת מעבר למצופה. אני אוהבת מצופים, למקרה שתהיתם. לפחות עכשיו אוכל לישון בשקט בידיעה ש(ככל הנראה) לא תהיה שום במבה בשטח כשאתעורר. תודה אלוהים ותודה לשניים וחצי הקוראים שעוד נותרו לי. שתהיו בריאים ומאושרים דלוקס!