מה לבשתי לשבוע האופנה של תל אביב - יום 3

היוש היוש ווי געייסט לכם קוראים יקרים. היום הוא יומו האחרון של שבוע האופנה של תל אביב וטוב שכך, שכן למרות העובדה שמדובר בשבוע מקוצר דלוקס, הוא מעייף מאד ותופס הרבה יותר מדי זמן.

ביום הראשון של התצוגות לבשתי את זה. אתמול היה לי חום ולא התחשק לי להתרוצץ ולעמוד ולהזיע שם במיטב מחלצותיי, ולכן החלטתי להבריז ולנוח בבית. זה חבל קצת, כי תכננתי ללבוש שמלה קצרה נחמדה וורודה עם פוף אבל החיים הם לא תכנית כבקשתך אז עלינו להמשיך הלאה פוף או לא. היום הגעתי אחרי חצי יום של קורס תכנות ונישנוש חטיפים בחברת הנשים הנפלאות בעולם ולכן ארגנתי לי מראש תלבושת פרקטית אך סימפטית, והנה היא לפניכם.

אני לובשת

חולצה של מאיה בש

גופיה מדורותי פרקינס

מכנצאית מ-Simply Be

עגילים מ-H&M בלונדון

מגפיים ישנים כלשהם

תיק של דניאלה להבי

המכנצאית (Culottes) תפורה מבד דנים גמיש רחב, נחמד ורך. הכיסים הגדולים, הגזרה הגבוהה והפסים הכהים בתחתית המכנסיים מתאימים לטרנד שנות השבעים שמאד פופולרי עכשיו (בעינויים לא תוציאו ממני את המונח המאוס רותח בו משתמשים בכל אמצעי תקשורת בימים אלו) ולכן פתחתי בשנית את ארגז הנעלים החורפיות ושלפתי את המגפיים החומים האלה, שיש להם ווייב שנות שבעימי מהוהה. מצד שני אני לא טיפוס שנות שבעימי על אמת (הצהרה די מגוחכת, בהתחשב בזה שנולדתי ב-1976), ולכן לבשתי את חולצת התחרה המאוירת הזו, תוצר של שילוב פעולה בין המעצבת התל אביבית הנהדרת מאיה בש והציירת האדירה זויה צ'רקסקי (חפשו את שתיהן בגוגל ותתאהבו).

את התיק אתם אולי זוכרים מהחורף האחרון. זה ילקוט של דניאלה להבי שמתאים לנשיאת המחשב הנייד שלי And then some. לדעתי הוא מתכתב היטב הן עם שנות השבעים שלמטה והן עם האורבניות התל אביבית שלמעלה. 

וכך מגיע לסופו עוד שבוע אופנה תל אביבי. גשם לא ירד במהלכו וגם התצוגות לא היו מלהיבות ברובן, אם להיות עדינה, אבל זו היתה אתנחתה נעימה (גם עם מעיקה משהו) משגרת יומי ועל כך, תודותיי. ועכשיו - חזרה לעבודה!

מה לבשתי לשבוע האופנה של תל אביב - יום 1

היוש לכם תל אביביים ואופנתיות. השבוע מספק לי ולקהילת האופנה המקומית אסקפיזם קליל בדמות שבוע האופנה של תל אביב. שבוע האופנה נמשך שלושה ימים (הי, אל תסתכלו עליי) במהלכם מציגים מגוון מעצבים וותיקים ומתחילים את מרכולתם החורפית. השנה נערך האירוע במתחם האופנה החדש של גינדי, הידוע בכינויו אתר בניה ענק. 

יש לי מערכת שעות מסודרת של מה אני אמורה לראות בכל יום, ואני מדווחת על התצוגות בדף הפייסבוק של השבלוג ובאינסטושבלוג החדש. כאן אדווח לכם בקצרה מה לבשתי בכל יום כי אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני מעדיפה לחשוב על מה לבשתי לשבוע האופנה מאשר על דברים אחרים שקורים בימים אלה. כוונתי היא ללכת על סגנון לבוש שונה בכל יום, במטרה הכפולה להנות ככל האפשר מחד ולהתאים את ההופעה לשעה ולתכניותיי האחרות לאותו היום מאידך. לאירוע הגאלה שנערך אמש לא יכולתי לבוא. היום הגעתי לשתי תצוגות בערב, מחר יש לי שתי תצוגות ליליות (בהזמנה כתוב שקוד הלבוש הוא קוקטייל למרות שאני לא בטוחה עד כמה זה רציני) וביום רביעי אני מגיעה אחרי הצהרים אחרי כמה שעות של קורס תכנות ופגישות לא מחייבות. 

היום הלכתי על סגנון מגניב אך לא מתאמץ (ודאי ברור לכם שככל שרוצים להתאמץ פחות כך מתאמצים יותר, אבל בחיי שעשיתי מאמצים לא להתאמץ יותר מדי), הכולל תלבושת מונוכרומטית שחורה ויוני *.

התלבושת כולה סבבה את יוני ולכן הקפדתי על הרוגע הכללי כך שחתולינו ישאר בגדר המזניב (והמוזנב) ולא יראה כמו בדיחה עצובה. קל מאד להראות מגוחכת כשאת מתהדרת באביזרי Novelty ולכן חשוב לא להעמיס. 

תלבושת ליום 1 של שבוע האופנה

אוברול של Asos Curve

נעליים של פומה

יוני החתולתיק (מאסוס, שנה שעברה)

שרשראות מה. שטרן

קוראיי הוותיקים יודעים שאני מעדיפה להיעקץ בידי תנין מאשר לנעול נעלי עקב. עם זאת נשאלה השאלה, אילו נעלים נועלים עם אוברול באורך כזה, שאינן נעלי סטילטו שחורות מחד או אדידס לבנות מאידך (אפשרות שנפסלה מיידית בשל היותה טרנד לעוס עד דק). אחרי אי אלו דקות של מדידת ובעיטת נעלים שונות ברחבי הבית נזכרתי שבין נעלי החורף שמאוחסנות מתחת למיטה מחכה הזוג הזה של פומה שמתאים בול.

נעלי התעמלות של פומה קומפלט עם שפיץ, ניטים ניצנוצאז' ו"עור נחש"

לסיום, צילמתי עבורכם סרטון קצר המתאר את ההרפתקה של יוני בשבוע האופנה. תשמרו על עצמכם ונתראה מחר.

* כל מאמצי לא להתאמץ, אגב, טבעו בתהום הנשייה בשניה שהתיישבתי, לבושה ומאופרת, על הספה להזמין מונית. בעוד אני מתעסקת עם הסלולרי שמעתי צליל קחחחח רם וכשקפצתי בבהלה קלטתי שישבניי, שעד לפני שניה היו מכוסים בבד לא מתאמץ בעליל, חשופים לרוח הקרה ולאפשרות ברורה ללעג. מאחר ואני ליידי ולא יוצאת מהבית בלי מכנסיים (חשוב לי להבהיר זאת, מאחר ויתכן ומעסיקים פוטנציאלים קוראים את השבלוג) הורדתי במהירות את האוברול העדין והארור ותפרתי אותו תוך כדי איתות נואש לנהג המונית שהנה אני כבר יוצאת. את שארית הערב ביליתי בלפסוע בצעדים זעירים כמו גיישה חיגרת והתיישבתי רק אחרי שווידאתי שהבד סביב ישבני רפוי ואיש לא עומד בדיוק מאחוריי.

סיכום שבוע האופנה (בשיטת דר משיח)

בשבועיים האחרונים לא יצא לי לעדכן את השבלוג, כפי שוודאי שמתם לב. לקרוא למחשב הביתי שלי גוסס זו מחמאה ובעבודה לא היה לי זמן לנשום, כך שלא יצא לי לכתוב *.

עם זאת, ביליתי בשבוע האופנה הישראלי בשבוע שעבר והטרידה אותי העובדה שלא התייחסתי לכך. הערב התעדכנתי בבלוג המשובח של אפונה ונתקלתי בסיכום הזה של חוויותיה בשבוע האופנה. מיד החליטותי לגרור את הוד עייפותי למחשב המקרטע ולכתוב סיכום משלי, תוך שימוש חסר בושה בפורמט של דר. פה ושם הוספתי עליו כדי לסגור כמה פינות, שהיא עסקה בהן בפוסטים שפירסמה במהלך אותו שבוע. אני גאה להגיש לכם, אם כך, את סיכום שבוע האופנה החצי מועתק מאפונה שלי! את השאלות העתקתי ממנה, התשובות, כמובן, שלי.

מס' ימים: מאחר ואני עובדת במשרה מלאה, החלטתי לרכז את חווית שבוע האופנה ביום אחד. הייתי שם מאחת עשרה וחצי בבוקר ועד חמש ואז הלכתי וחזרתי בשבע ונשארתי עד חצות.

מס' תצוגות: 5 - אלמביקה, דניאלה להבי, ששון קדם, רונן חן ודורית בר-אור.

מס' אאוטפיטים: 2.

תלבושת לבוקר

שמלת תחרה של אלמביקה

גופיה של נקסט

ג'ינס של טליה

נעלים של אדידס

שרשרת של דורית שדה

תיק של זארה

צילום - ריי שגב

ממש לא נהניתי מהתלבושת הזו, והרגשתי כמו ליצן שמן. היא דרשה סקיני ג'ינס שלא היה לי (להזכירכם, בימים שקדמו לשבוע האופנה היה או מבול או סופת חול ולא יכולתי לכבס את הבגדים שרציתי) וגם הנעלים לא התאימו כי הן דורשות גרביונים או טייץ. אקיצר, פישלתי. אבל את השרשרת אני אוהבת מאד והיא משכה המון תשומת לב, ובשלב כלשהו קפצה עליי דורית שדה בעצמה וצהלה הא! השרשרת שלי! מה שהיה נורא נחמד.

תקלות הלבוש האלה קורות לי לאחרונה בתדירות גבוהה מדי, אני חייבת לומר, ואני עדין מנסה להבין מה עומד בבסיסן. בשלב זה אני מודה שלא ברור לי עדין מה בדיוק הבעיה. אבל אני יודעת שזה ממש מצער אותי כשזה קורה.

אז אחרי התצוגה של ששון קדם חזרתי הביתה להחליף בגדים למשהו אלגנטי יותר לערב והרגשתי טוב יותר. בנוסף, השארתי את המצלמה בבית והחלפתי לתיק קטנטן וקל. זו היתה הקלה גדולה, אני חייבת לומר.

תלבושת לערב

חולצה מנקסט

חצאית מרזילי שראיתם פה

צעיף של אלמביקה

תיק של Tous שראיתם פה

מגפיים איטלקיות מבינגו

עגילים של מאיה נגרי

צילום - פלורה צופובסקי

זה כבר היה הרבה יותר טוב וגם קיבלתי הרבה מחמאות.

הוצאות על אוכל ושתיה: מאחר וקיבלתי את הצמיד הסגול הנחשק, שנותן כניסה למתחם העיתונות הסגור, קיבלתי אוכל ושתיה חינם. חוץ מזה, הוצאתי בסוף הערב 35₪ על קמפרי גזר. כלומר, הזמנתי קמפרי תפוזים וקיבלתי בטעות קמפרי גזר, כי הברמנית חשבה שמה שיש במכונת המיצים זה תפוזים. זה היה מחליא, ומיד החליפו לי במשקה המבוקש. יאק, קמפרי גזר..

תחבורה: טרמפ עם חבר לשם, הליכה ברגל חזרה למשרד ואז מונית לשם ובחזרה בערב (לא התחשק לי להתברבר עם חניה).

מס' נהגי מונית ששאלו אם אני מדגמנת בשבוע האופנה: אף לא אחד. מדוע?

שופינג: כלום.

מפגש הפסגה המיוחל: היה כיף לראות את יעל רגב ושלי גרוס, על אף ששתיהן היו עסוקות עד מעל האוזניים בעבודה. לשמחתי נתקלתי בפלורה צופובסקי שמתגוררת בארה"ב בימים אלה. היה ממש נחמד לבלות עם לי וולף ולהיתקל בריי שגב היפהפיה יום לפני שנסעה ללוס אנג'לס לתקופה בלתי מוגבלת. אבל הכי הכי הכי התרגשתי (כמו ילדה קטנה, למעשה) מהמפגש הזה.

אם תסלחו לי על השפה הילדותית, אוריאל יקותיאל הוא פשוט אליל. הוא מושלם. הוא יפה כמו מלאך והוא מותק של בנאדם. הוא גם הסכים להצטלם איתי ועם כל נודניק אחר שביקש ממנו וגם יצא לי לפטפט איתו מאוחר יותר במתחם העיתונאים והוא היה מקסים לחלוטין ומאד אינטליגנטי (זה לא הפתיע אותי, רואים את זה עליו מקילומטרים). היה שווה לבוא ולהתלבש כמו ליצן רק בשבילו!

המורל (על סולם שבין 1, מורל נמוך ל-10, מורל בשמיים): בזכות החברים שפגשתי, כל היופי שהקיף אותי וההפקה המוקפדת (בהחלט היה מרשים, פרט לאיחורים המטורפים של כל התצוגות) עמד מדד המורל שלי על 9 רב שעות היום (פרט לחצי שעה אומללה אחת, בה הייתי חייבת לשירותים אבל אישור הכניסה שלי התעכב). 

חזרתי הביתה עייפה להחריד, מסריחה כמו אלף מאפרות (אנשים בתעשייה הזו מעשנים כמו משוגעים בלי שום התחשבות בחוק האוסר על עישון במקומות ציבוריים. העיתונאים כי הם עובדים כמו מטורפים וכל השאר.. אני מניחה כי הם לא אוכלים אף פעם) ועם כאבי גב מדהימים ממש. אני לא רוצה לחשוב איך הרגישו נועלות העקבים, שלא לדבר על הדוגמניות שעבדו במשך שלושה ימים רצופים. מאחר והפעם ראיתי חלק מהקורה מאחרוי הקלעים אני יכולה לומר לכם ששבוע האופנה נראה אולי מבחוץ כמו בילוי מתמשך, אבל לאלה העובדים בו הוא מטלה פיזית קשה מאד. אני, לעומת זאת, נהניתי לקחת יום חופש מהעבודה ולבלות אותו במה שמרגיש בדיעבד, כמו קפיצה קטנה לחו"ל.

* אם אתם נהנים מהשבלוג ורוצים בכך, זהו זמן מעולה להרים תרומה. המחשב צריך טכנאי במקרה הטוב והחלפה בכלה צעירה ויפה יותר במקרה הגרוע. כל תרומה, קטנה כגדולה, מתקבלת בברכה, אהבה והערכה.

שבוע האופנה בתל אביב - תלונות ותמונות

אחח שבוע האופנה שבוע האופנה. קשה להתרכז בך כשהבית מט ליפול ומריח כמו בית חרושת לדברים מסריחים שחבלז. אבל מה לעשות ומארגני האירוע לא הסכימו לדחות אותו עד שבעל הבית שלי יתקן את כל נזקי הגשם שנגרמו לדירה ולאוטו שלי ולכן ארזתי את עצביי המרוטים בתיק ורוד יפה ונסעתי לתחנה. פעמיים.

ביום הראשון אחרתי לתצוגה של ששון קדם בגלל פקק תנועה נוראי בדרך יפו בזכותו הגעתי בדיוק בזמן לשמוע את הקהל מוחא כפיים למעצב. אחרי שהתאוששתי מהתסכול הרב שחשתי, ראיתי את התצוגה של יוסף שהדבר היחיד שהיה טוב בה היה נינט, שליוותה את התצוגה במוזיקה מהתקליט האנגלי החדש שלה. אני מודה, עד אותו הלילה חשבתי שנינט היא בלון אויר חם של יחצנים שאין מאחוריו כלום, אבל הגברת היא רוקיסטית מחוננת. סחטיש עליך יא נינה.

הנעלים בתצוגה היו זולות כל כך (אומרים לי שרובן היו של זארה) ומידתן לא התאימה לדוגמניות שהתקשו בהליכה. מעין קרת, דוגמנית עם עבר מפואר ונסיון רב בתצוגות מסביב לעולם, קירפצה על המסלול דוגמת הקיפץ מנוטרדם.

אחרי התצוגה ביליתי עם לובה, שיר ומרים שהן גם יפות, גם כותבות וגם מבריקות, חכמות וחמודות. ומצחיקות. מתה על שלושתן, בחיי. אם שיר ומרים רק היו מפסיקות לכתוב בתפוז ועוברות לפלטפורמת בלוגים נורמלית הן היו מושלמות (כמו לובה, שסגרה את הבלוג שלה וכותבת היום בעיקר באתרים מסחריים).

אני לובשת אפודה מ-Betty Blue בהרצליה
חולצה מ-Next
ג'ינס ישן מאוונס
מגפיים מאוונס (שנה שעברה)
עגילים מ-Accessorize (שנה שעברה)

מרים לובשת שמלה מאסוס (משגעת, הייתי קונה אבל אני לא מוצאת אותה)
חגורה ישנה
נעלים מ-Nine West

(את התמונה סחבתי מהבלוג של מרים)

התבאסתי נורא כי כולם היו לבושים בשמלות יפות ומאופרות יפה ונועלות עקבים קוקטיים ואני לא, ונשבעתי שמחר אבוא לבושה בשמלה קטנה וחמודה ואמרח אייליינר חתולי. בהמשך תראו שעמדתי בשבועתי.

ביום השני יצאתי שעה לפני התצוגה של טובלה כדי להגיע בזמן. עמדתי בהבטחתי לעצמי ולבשתי שמלה קטנה ונחמדה שגרמה לכל הגברים במשרד להגיד שאני נראית כמו בלרינה. מראש תכננתי גירסת אחר צהרים וגרסת ערב לתלבושת, ואני חושבת שיצא לי לא רע הפעם.

גרסת אחר הצהרים כוללת - שמלה מאסוס

קרדיגן מ-Primark (שנה שעברה)

גרביונים מ-We Love Colors

סניקרז מ-Primark 

תיק מ-Betty Blue בהרצליה
שרשרת של Les Nereides ומאנוש

חיכיתי כל כך לתצוגה הזו והיא היתה כל כך עלובה ומאכזבת. אני יודעת שאנשים בקהל (האולם, אגב, היה חצי ריק) שמכירים את המעצבת התרגשו מאד בשבילה וזה היה נחמד, אבל הבגדים היו נטולי השראה ומשעממים ובחירת הבדים היתה מוזרה, כי חלקם נראו לי נורא זולים. נראה שטובלה היא סוס מת, ובעייני הריקודים המתמשכים שלה על המסלול בסוף התצוגה נראו גרוטסקיים ומעוררי חמלה. אבל אני יודעת שיש כמה וכמה אנשים שחושבים שאני טועה ובגדול. בכל מקרה הצלחתי לצלם כמה תמונות יפות.

השמלה היחידה בתצוגה שעוררה בי תשוקת מה

חשוב לי להבהיר - אני לא מקצוענית. אני מבינה מעט בגזרות ובחירת בדים, אבל המדד העיקרי שלי לקולקציה של מעצב היא התשובה לשאלה כמה פריטים מתוכה הייתי רוצה לעצמי, והתשובה לכך הן בתצוגה הזו היתה אחד, וגם זה לא חובה. בתצוגה של יוסף, אגב, לא היה פריט אחד כזה (עכשיו דמיינו תצוגה ממוצעת של סטלה מקארתני ונסו לנחש בכמה פריטים מתוכה הייתם חושקים).

אחרי התצוגה העברתי זמן עם יעל רגב, שגססה באלגנטיות ממחלה כזו או אחרת, ודקות אחדות לפני התצוגה של גדעון וקארן אוברזון קפצתי לאוטו להחליף לגרסת הערב של התלבושת שלי.

אותם שמלה, גרביונים ותיק. השרשרת הלכה.
מעיל ממרקס אנד ספנסר (שנה שעברה)
מעלים משופרא

התצוגה היתה מרשימה בהרבה, אבל עדין מדד ה"מה בא לי" נשאר נמוך. איי, מה אני אגיד לכם. כנראה שישראל זה פשוט לא זה. כשהדוגמניות צועדות מטר ממך ואת רואה את שכבת המייקאפ העבה מדי (אולי זה מיועד לצילומים בלבד?) ויכולה להרגיש כמה השיער של הדוגמנית קשה בלי לגעת בו, הקסם מתפורר, ולזה אני חיכיתי - לקסם.

השוס של הערב אמור היה להיות סיום התצוגה בידי סטלה עמר, המוזה האגדתית של גוטייה ומוגלר ומן הסתם, של אוברזון. ציפיתי לראות אותה צועדת בשמלה זוהרת כלשהי, אבל השמלה שלה דמתה לחלוק לילה שקוף של סבתות משנות השישים. אבל מאחר ואני בקטע של תנועה מרוחה בימים האחרונים, אני אוהבת את התמונה שיצאה לי מהצעידה שלה. תאמינו לי, עדיף ככה.

היום הייתי אמורה להגיע לתצוגה של אלמביקה, אבל לצערי נקבעה לי פגישה חשובה שהסתיימה אחרי שהתצוגה כבר התחילה. חבל, כי רציתי לראות את ריי שגב צועדת על המסלול.

לסיכום, התאכזבתי מהפרטים הקטנים, למרות שהתמונה הגדולה היתה זוהרת למדי. ראיתי הרבה אנשים יפים (רשומה עם צילומים בקרוב) ופגשתי כמה וכמה אנשים מקסימים. על השאר אין טעם להתעכב. ללא ספק, קיבלתי מנת תצוגות אופנה שתספיק לי לשנה לכל הפחות. היה כיף, אבל היה מעייף. ובחרוז זה אפרד מכם.