סיכום שבוע האופנה (בשיטת דר משיח)

בשבועיים האחרונים לא יצא לי לעדכן את השבלוג, כפי שוודאי שמתם לב. לקרוא למחשב הביתי שלי גוסס זו מחמאה ובעבודה לא היה לי זמן לנשום, כך שלא יצא לי לכתוב *.

עם זאת, ביליתי בשבוע האופנה הישראלי בשבוע שעבר והטרידה אותי העובדה שלא התייחסתי לכך. הערב התעדכנתי בבלוג המשובח של אפונה ונתקלתי בסיכום הזה של חוויותיה בשבוע האופנה. מיד החליטותי לגרור את הוד עייפותי למחשב המקרטע ולכתוב סיכום משלי, תוך שימוש חסר בושה בפורמט של דר. פה ושם הוספתי עליו כדי לסגור כמה פינות, שהיא עסקה בהן בפוסטים שפירסמה במהלך אותו שבוע. אני גאה להגיש לכם, אם כך, את סיכום שבוע האופנה החצי מועתק מאפונה שלי! את השאלות העתקתי ממנה, התשובות, כמובן, שלי.

מס' ימים: מאחר ואני עובדת במשרה מלאה, החלטתי לרכז את חווית שבוע האופנה ביום אחד. הייתי שם מאחת עשרה וחצי בבוקר ועד חמש ואז הלכתי וחזרתי בשבע ונשארתי עד חצות.

מס' תצוגות: 5 - אלמביקה, דניאלה להבי, ששון קדם, רונן חן ודורית בר-אור.

מס' אאוטפיטים: 2.

תלבושת לבוקר

שמלת תחרה של אלמביקה

גופיה של נקסט

ג'ינס של טליה

נעלים של אדידס

שרשרת של דורית שדה

תיק של זארה

צילום - ריי שגב

ממש לא נהניתי מהתלבושת הזו, והרגשתי כמו ליצן שמן. היא דרשה סקיני ג'ינס שלא היה לי (להזכירכם, בימים שקדמו לשבוע האופנה היה או מבול או סופת חול ולא יכולתי לכבס את הבגדים שרציתי) וגם הנעלים לא התאימו כי הן דורשות גרביונים או טייץ. אקיצר, פישלתי. אבל את השרשרת אני אוהבת מאד והיא משכה המון תשומת לב, ובשלב כלשהו קפצה עליי דורית שדה בעצמה וצהלה הא! השרשרת שלי! מה שהיה נורא נחמד.

תקלות הלבוש האלה קורות לי לאחרונה בתדירות גבוהה מדי, אני חייבת לומר, ואני עדין מנסה להבין מה עומד בבסיסן. בשלב זה אני מודה שלא ברור לי עדין מה בדיוק הבעיה. אבל אני יודעת שזה ממש מצער אותי כשזה קורה.

אז אחרי התצוגה של ששון קדם חזרתי הביתה להחליף בגדים למשהו אלגנטי יותר לערב והרגשתי טוב יותר. בנוסף, השארתי את המצלמה בבית והחלפתי לתיק קטנטן וקל. זו היתה הקלה גדולה, אני חייבת לומר.

תלבושת לערב

חולצה מנקסט

חצאית מרזילי שראיתם פה

צעיף של אלמביקה

תיק של Tous שראיתם פה

מגפיים איטלקיות מבינגו

עגילים של מאיה נגרי

צילום - פלורה צופובסקי

זה כבר היה הרבה יותר טוב וגם קיבלתי הרבה מחמאות.

הוצאות על אוכל ושתיה: מאחר וקיבלתי את הצמיד הסגול הנחשק, שנותן כניסה למתחם העיתונות הסגור, קיבלתי אוכל ושתיה חינם. חוץ מזה, הוצאתי בסוף הערב 35₪ על קמפרי גזר. כלומר, הזמנתי קמפרי תפוזים וקיבלתי בטעות קמפרי גזר, כי הברמנית חשבה שמה שיש במכונת המיצים זה תפוזים. זה היה מחליא, ומיד החליפו לי במשקה המבוקש. יאק, קמפרי גזר..

תחבורה: טרמפ עם חבר לשם, הליכה ברגל חזרה למשרד ואז מונית לשם ובחזרה בערב (לא התחשק לי להתברבר עם חניה).

מס' נהגי מונית ששאלו אם אני מדגמנת בשבוע האופנה: אף לא אחד. מדוע?

שופינג: כלום.

מפגש הפסגה המיוחל: היה כיף לראות את יעל רגב ושלי גרוס, על אף ששתיהן היו עסוקות עד מעל האוזניים בעבודה. לשמחתי נתקלתי בפלורה צופובסקי שמתגוררת בארה"ב בימים אלה. היה ממש נחמד לבלות עם לי וולף ולהיתקל בריי שגב היפהפיה יום לפני שנסעה ללוס אנג'לס לתקופה בלתי מוגבלת. אבל הכי הכי הכי התרגשתי (כמו ילדה קטנה, למעשה) מהמפגש הזה.

אם תסלחו לי על השפה הילדותית, אוריאל יקותיאל הוא פשוט אליל. הוא מושלם. הוא יפה כמו מלאך והוא מותק של בנאדם. הוא גם הסכים להצטלם איתי ועם כל נודניק אחר שביקש ממנו וגם יצא לי לפטפט איתו מאוחר יותר במתחם העיתונאים והוא היה מקסים לחלוטין ומאד אינטליגנטי (זה לא הפתיע אותי, רואים את זה עליו מקילומטרים). היה שווה לבוא ולהתלבש כמו ליצן רק בשבילו!

המורל (על סולם שבין 1, מורל נמוך ל-10, מורל בשמיים): בזכות החברים שפגשתי, כל היופי שהקיף אותי וההפקה המוקפדת (בהחלט היה מרשים, פרט לאיחורים המטורפים של כל התצוגות) עמד מדד המורל שלי על 9 רב שעות היום (פרט לחצי שעה אומללה אחת, בה הייתי חייבת לשירותים אבל אישור הכניסה שלי התעכב). 

חזרתי הביתה עייפה להחריד, מסריחה כמו אלף מאפרות (אנשים בתעשייה הזו מעשנים כמו משוגעים בלי שום התחשבות בחוק האוסר על עישון במקומות ציבוריים. העיתונאים כי הם עובדים כמו מטורפים וכל השאר.. אני מניחה כי הם לא אוכלים אף פעם) ועם כאבי גב מדהימים ממש. אני לא רוצה לחשוב איך הרגישו נועלות העקבים, שלא לדבר על הדוגמניות שעבדו במשך שלושה ימים רצופים. מאחר והפעם ראיתי חלק מהקורה מאחרוי הקלעים אני יכולה לומר לכם ששבוע האופנה נראה אולי מבחוץ כמו בילוי מתמשך, אבל לאלה העובדים בו הוא מטלה פיזית קשה מאד. אני, לעומת זאת, נהניתי לקחת יום חופש מהעבודה ולבלות אותו במה שמרגיש בדיעבד, כמו קפיצה קטנה לחו"ל.

* אם אתם נהנים מהשבלוג ורוצים בכך, זהו זמן מעולה להרים תרומה. המחשב צריך טכנאי במקרה הטוב והחלפה בכלה צעירה ויפה יותר במקרה הגרוע. כל תרומה, קטנה כגדולה, מתקבלת בברכה, אהבה והערכה.