יום שישי, 30 ביולי 2010

עוד 15 שניות תהילה לאוסף

כפי שאתם רואים, אני מעוניינת בשנים רבות של תהילה כך שאני אוספת את השניות בכל הזדמנות. לכן שמחתי מאד לכתוב עבור TimeOut תל אביב ביקורת אופנה \ טור אישי בן מאתיים מילים לגליון "מעבירים ביקורת" השנתי שלהם. הרעיון פשוט - הכותבים הקבועים נחטפים ומוחזקים בשבי במקום לא ידוע תוך התעללות קשה וכותבים מוכשרים אך לא מקצועיים מחליפים אותם. הידד.

TimeOut Tel Aviv - 30.7.10
הי הי, תראו איזה מסכן פישלר

TimeOut Tel Aviv - 30.7.10
עד שאני אגמור אתכם, המילה ניצנוצאז' תהיה שגורה בכל בית בישראל

וחוץ מזה, בדיוק כשהתייאשתי מלמצוא משקפמש, מצאתי את הזוג היפה בעולם בחנות עיינים בקניון איילון. נכון, הם עלו המון, אבל בזכות מבצע משונה שבו כל הפריטים האדומים והוורודים בחנות היו ב-40% הנחה לרגל ט"ו באב והעובדה שהעדשות שלהם זולות משמעותית מאצל שני האופטיקאים הקבועים שלי, יכולתי להרשות לעצמי להזמין אותם עם עדשות פולורויד בלי לפשוט רגל, למרות גודלן ועוביין של העדשות.

ככה בדיוק אני נראית כשאני מרכיבה אותם

מדובר בפנדי דגם fs5014 בבורדו. עוד משהו שמשותף לי וללינדסי לוהן

ובנוסף, השגתי סוף סוף השגים משמעותיים (שלא לומר, קריטיים) בהשגת טיפול איכותי לאמא כך שאני מרוצה באופן כללי. בדיוק אתמול דיברנו בעבודה על זה שהמוצר שלנו מאפשר ללקוחות של הלקוחות שלנו קצת נחת. אז גם לי מגיע קצת נחת, הלא כן?

יום חמישי, 29 ביולי 2010

אני נותנת בקטנה

שלום לכולם. אין לי שום דבר אופנתי לחדש לכם, אבל הנה שני דברים קטנים שנזכרתי בהם.

הראשון - יש מכירה לוהטת בחנות שלי (לא, לא חנות התכשיטים אלא חנות הבובות ומלאכת היד) שם תוכלו לקנות בהנחות רציניות בוביילים, מגנטים, כרטיסי ברכה ועוד. כל הפריטים המוזלים נמצאים פה - חלקם בחצי מחיר. פרטים נוספים תמצאו בבלוג האנגלי שלי. המבצע מסתיים ביום ראשון, אז הופ!


השני - חיפשתי היום משהו בפייבוריטים הישנים שלי ביוטיוב ונתקלתי לשמחתי בסרט האנימציה הקצר הזה של עדי גינת בו דיבבתי את הגיבורה. הוא די מורבידי ומאד יפה וחשבתי שכדאי לחלוק אותו (ולהגדיל את עדת המעריצים הכבירה גם כך של הגברת, שגם כתבה ואף איירה פה פוסט אורח לא מזמן).

יום רביעי, 28 ביולי 2010

תרפיה בקניות

אתמול אחרי העבודה המשכתי את חיפושיי הנואשים אחר משקפי שמש חדשים, אחרי ששלי נשברו בחדר המיון של מאיר (באמצע הלילה, בתוך קופסא קשיחה, תהרגו אותי אם אני יודעת מה קרה להם. בכל מקרה) ולא מצאתי כלום, שוב.

שמעו, מבחר משקפי השמש השנה פשוט מחריד. לא משנה אם חיפשתי יקר או זול (תקצבתי את זה בעד 2000 ש"ח והעדשות שלי עולות חצי מזה בערך) הכל מכוער. אפילו טום פורד מכוער השנה, אפילו שאנל. ריי באן נראים עליי זוועה, וכמעט הכל חיקויי ריי באן. מצאתי מסגרות יפות של פול פרנק, אבל הן גדולות ועדשות יעלו 1800 ש"ח העדשה לא כולל פולורויד, או כמו שאחי אומר - אז"ש (אז זהו שלא). זה כל כך מתסכל, כי ממש קשה לי לנהוג ככה ואני לא רוצה לשים עדשות מגע ליום שלם רק בשביל שעה של נהיגה עם משקפים לא אופטיים. אוף.

שלשום חיפשתי בקניון רמת אביב, ולא רק שלא מצאתי משקפים, גם לא מצאתי שום מתנה לשובב את נפשי, פרט לסומק הזה (Love Joy של מאק) שלולא המוכרת הציעה לנסות אותו בחיים לא הייתי חושבת שיראה טוב, אבל הוא גורם לי להראות שזופה. כן, אשכרה שזופה, אני!

אז אתמול חיפשתי בעזריאלי, ומאחר וכבר הייתי שם המשכתי לחפש לי מתנה שתשמח אותי. פה זה קצת יותר קל. H&M אמנם משמים, אבל הצלחתי למצוא שם את הצעיף היפה הזה וחולצית סגולה במחיר מבצע שקשה לסרב לו (59.90 ש"ח).


קניתי עוד איזו שמלה ורדרדה אבל אחרי שמדדתי אותה שוב בבית החלטתי להחזירה, אז אני חוסכת לכם את הצילום. בנוסף, אחרי חיפוש של כמה ימים, מצאתי מדדתי ולהפתעתי קניתי את נעלי הפלטפורמה המטורפות לחלוטין האלה, שהתאהבתי בהן אחרי שראיתי את אירית מיוקה מיי נועלת אותן באחד המפגשים שלנו (יש צילום שלה נועלת אותן פה). זה דגם 401-7 של גזית ובזכותו אני מיתמרת לגובה 1.80 מטר שזה לא רע בכלל.


הן לא היו חלק ממכירת החיסול, אבל המוכר הוריד לי אותן מ-300 ש"ח ל-270 ש"ח. לא ידעתי שאפשר להתמקח בחנויות רשת, אז שווה לנסות! עכשיו, אני יודעת. גם אני נבהלת כשאני רואה את התמונה, ואם אמא לא היתה בבית חולים עכשיו והיתה רואה אותי נועלת אותן, היתה מתאשפזת בבית חולים, אבל אני אומרת לכם - מעולם לא נעלתי נעל עקב כלשהי נוחה כל כך. הן פשוט לא מרגישות כמו נעלי עקב (אני מניחה שזה מסוכן). אני צריכה להתרגל, והסיכוי שאני אנהג איתן זהה לסיכוי שאני אנהג מרצון עם עקרב בגודל שלושה מטר במושב האחורי, אבל בשביל זה אלוהים המציא את הכפכפים ספייר ואת הביסלי גריל (כלומר, אם אני אמצא את עצמי בסיטואציה שבה עליי לנהוג עם עקרב שלושה מטר במושב האחורי, אני אתן לו שקית של ביסלי גריל ומצידי שיפזר פרורים על כל המושב).

אגב, עבדתי שלשום על כמה עגילים חדשים. אני אראה לכם אותם בהמשך, אבל הנה הצצונת.


רואים? גם התעודדתי קצת, גם ראיתם לי את הרגלים (חדי העין ישימו לב שהציפורנים שלי נשברו מאז התמונה האחרונה) וגם נתתי לכם טיפים להתמודדות עם עקרבי ענק. ברשומה הבאה - פינקי יעביר סדנה קצרה על תמנוני ענק.

יום שני, 26 ביולי 2010

כמעט יתומה, כמעט מתה

אני לא אוהבת לכתוב פה רשומות אישיות מדי, אבל רק היום.

החיים הפכו לגהנום. חשבתי שברגע שאמא תצא מהבית ומאחריותי כמטפלת יחידה אני ארגיש הקלה. חשבתי שאשפוז בבית החולים משמעו שמשם היא תעבור במהירות להוספיס, שם יאפשרו לה לסיים את חייה באנושיות, כבוד וחמלה. במקום זה, אני מוצאת את עצמי ממשיכה להאבק מול עובדות סוציאליות, יועצות רפואיות, נשות קשר של מכבי, רופאים, מנהלי מרפאות ומי לא שרק זורקים אחריות מאדם לאדם ומאשימים אותנו על חוסר הסבלנות שלנו, הם מאשימים אותי כשאמא בוכה שהיא נסערת בגלל שאני מלחיצה אותה, כאשר למעשה היא בוכה בגלל האטימות שהם מפגינים כלפי הצרכים שלה.

יש סיכוי קטן שסוף סוף, נצליח להכניס את אמא (הידועה בכינויה - חולת סרטן הריאות המפושט בעצמות בכבד ובחלל הבטן, המוגדרת זה חודש כחולה סופנית, שהופסקו לה כל הטיפולים והחל מיום שישי לא מסוגלת אפילו להסתובב במיטה ומבלה את מרבית יומה בלבכות על זה שלא נותנים לה למות כבר, או האישה היקרה, הטובה והיפה בעולם שכבוד הוא לי לקרוא לה אמא) להוספיס או מסגרת מתאימה אחרת. אבל גם עכשיו, שהפתרון קרוב יותר מתמיד, אני לא חשה שום הקלה, אלא רק פחד הולך וגובר - כי הסוף קרוב. קרוב מאד. ואני מפחדת שלא אשרוד את לכתה. שום דבר לא מקל עליי. לא כדורים, לא אהבת החברים הנפלאים שלי, לא המשפחה. כלום. בקרוב אני אהיה יתומה, ובא לי למות.

בכל מקרה הגעתי היום לשתי החלטות בנוגע לפעולות שאנקוט אחרי מותה, ואחרי שאוכל לחזור לנשום (אם אוכל לחזור לנשום). את האחת אני שומרת לעצמי, והשניה - אני אקים עמותה בשם "תרגעי" (אמא הציעה לי את השם היום, ברגע של צלילות, אחרי ששמעה את העובדת הסוציאלית של אסותא צועקת עליי "תרגעי, תרגעי" בטלפון).

זו תהיה עמותה של מתנדבים, שעברו את הגהנום הבירוקרטי של מערכת הבריאות כמוני, ויוצבו במחלקות המתאימות בבתי החולים השונים וכל מטרתם לספק נחמה למשפחות המאושפזים. אנשים מרקעים רוחניים שונים שיודעים לחבק ולנחם ולמגר את הטינופת הזו, של אנשי מקצוע שמטיחים בקרובי משפחה המומים משפטים כגון "קודם כל תרגעי" (כן כן, באמת אמרו לי את זה היום) או "תהיי חזקה בשביל אמא" (כשהודיעו לי ולאמא שאבא מת, התחלתי לבכות ואז העובדת הסוציאלית של מאיר תפסה אותי בזרוע לפני אמא והטיחה בי "אסור לך לבכות, תהיי חזקה בשביל אמא"). את המשפט הזה שמעתי בחודש האחרון, ובפרט בשבוע האחרון מכל כך הרבה רופאים, עובדים סוציאלים ושאר יועצים שתפקידם לסייע לנו ולא עושים זאת, שבא לי לצרוח. בדיוק כמו אותו גבר בוגדני שמאשים את אשתו בזה שהיא לא סומכת עליו, בזמן שגם היא גם הוא וגם כל חבריהם יודעים שרק אתמול הוא ניסה להשכיב איזו ילדונת שפגש בבר.

כדי לתת טעם לכל הסבל הזה אני הולכת לתת את כל האהבה והתמיכה שאוכל לאלה שאחיות הגורל יעדו להם את הגורל שנועד גם לי. ואם אפשר - לבכות ביחד איתם.

אני מקווה רק שישאר לי כוח להציב רגל בבית חולים אחרי שכל זה יגמר, כי אם יש דבר אחד שלמדתי במהלך מחלתה של אמא ובפרט בשבועות מאז הוגדרה כחולה סופנית הוא זה - אם מגיע יום ארור בו מודיעים לך שאתה סובל ממחלה סופנית, או בעלת פוטנציאל סופני, כדאי שתמהר להוציא רשיון לאקדח כדי לקבוע מתי ואיך תלך בכבוד, כי אתה לבד במערכה. זה מה שאני אעשה אם יומי יגיע.

יום ראשון, 25 ביולי 2010

מגשימת החלומות

באיחור אופנתי, אני שמחה להציג לכם אלטרנטיבה חדשה לרכישת בגדים במידות 42-50. לחנות קוראים U-ka Mae והיא נמצאת בדיזינגוף סנטר בתל-אביב. מיד כשנתקלתי בהודעתה של בעלת החנות, אירית אנג'ל, בפורום אופנה מלאה בתפוז ובתמונות הנחמדות שליוו אותה פניתי אליה בבקשה לראיון. התחברתי אליה מיד כשגיליתי שהיא מגשימה את החלום שלי, לנטוש את ההייטק ולפצוח בקריירה יצירתית.

הערה - מי שמכיר אותי יודע שאין מילה השנואה עליי בשפה העברית המתחדשת מ"גוזייה". היא עושה לי צמרמורות בצוואר ותחושות לא נעימות בבני מעיי. לפיכך, תוכלו ודאי להתרשם מחיבתי אל אירית בכך שאפשרתי לה, לראשונה ואני מקווה שגם לאחרונה בחיי הבלוג, להשתמש במילה מבלי לערוך אותה החוצה. כן כן.

אני מבינה שאת מגשימה את החלום שלי לעזוב את ההייטק ולהקים עסק שעיקרו אסתטיקה ויצירה. תוכלי לספר קצת על החיים ה"קודמים" שלך ואיך אצרת את האומץ לשנות אותם?

באחת עשרה השנים האחרונות עבדתי כראש צוות פיתוח בחברת הייטק, מאוד אהבתי את העבודה שלי, אך תמיד ידעתי שהרומן ביני לבין ההייטק לא יהיה לנצח ושיום אחד אני אפנה לכיוון אחר.הרעיון ללכת לכיוון של אופנה ובגדים עלה בשנים האחרונות, הוא נולד מתוך מצוקה אישית שלי במציאת בגדים שמצד אחד יחמיאו לחמוקיים, ששני הריונות והגנטיקה המשובחת שלי העניקו לי, ומצד שני יענו לצורך שלי להראות אופנתית, צעירה ואפילו מגניבה. אז היה רעיון שהתגלגל אבל מכאן עד לשלב הביצוע נדרש תהליך, כי תמיד זה לא היה הרגע הנכון, הילדות קטנות מדי, הסיכון הכלכלי, גירושין שעברתי לפני שלוש וחצי שנים וכהנה וכהנה.

בנובמבר האחרון אמא שלי לקחה אותי לשבוע לניו יורק לחופשה אמיתית ראשונה מזה 5 שנים. אני חושבת שהאוויר הסתווי ותחושת החופש הרגעי יחד עם ההבנה ששיקמתי את שברי הגירושין ואני כבר מספיק חזקה לעשות מהפכים מבלי לשמוט את הקרקע תחת רגלי הביאו אותי להבנה שהגיע הזמן. חזרתי לארץ והתחלתי במהלכים לבניית העסק. בפברואר האחרון התפטרתי והתחלתי להקדיש את כולי לעניין המותג והחנות. לפני פחות משבוע החלום שלי התגשם.

מהו האני מאמין האופנתי שלך?

בגד צריך להתאים את עצמו לגוף של האישה ולא להיפך. הבגד משרת אותנו, הוא צריך להחמיא, הוא צריך לנצל את המשאבים הטבעיים שלנו ולטשטש את אלו שאנחנו חשות איתן פחות בנוח, הוא צריך לאפשר לנו ביטוי עצמי ובעיקר הוא צריך לגרום לנו להרגיש נח עם עצמנו.

 הקומבניזונים האלה הם להיט. ולראיה, רכשתי אחד באפור

מה טווח המידות בחנות? ומה טווח המכירים בחנות?

מבני גוף שונים דורשים פתרונות ועיצובים אחרים. אני בחרתי להתרכז במידות הביניים (42-50) מתוך כבוד גם לבעלות המידות הגדולות יותר, שלפחות לטעמי, דורשות עיצוב מסוג שונה. מחלק מהדגמים גם מידות 52-54 יוכלו להנות. מעבר לכך, אין בחנות מידות ממוספרות, מאחר וכיום הוא שמידה 44 בחנות אחת היא 46 בחנות אחרת, החלטתי שלא לציין מספרים על הבגדים. שיטת הדירוג שלי היא לפי צבע, יש חמישה צבעים בחנות (צהוב, כתום, ורוד, אדום וכחול) וכל קונה מכירה מהר מאוד מהו הצבע שלה.

טווח המחירים הוא בין 200 ל-590 ש"ח. שרוולונים למיניהם עולים 140-180 ש"ח.
 
האם את מעצבת את הבגדים בחנות?

אני לא המעצבת של הבגדים, חלק מתהליך הבנייה של U-ka Mae היה למצוא את טלי ושרה המעצבות שלי.

שרה היא מעצבת מוכשרת, היא בעלת חנות מקסימה בדיזנגוף 142 בשם שופינא. טלי היא מעצבת ותדמיתנית בחסד, בעלת המותג לולה שנמכר בעיקר באינטרנט ובירידים. העבודה היתה משותפת, כאשר אני נתתי להן מניסיוני העשיר כבעלת חמוקיים והן נתנו מניסיונן העשיר בעיצוב ותדמיתנות. אני שמחה וגאה להגיד שהייתי מעורבת בכל בחירה והחלטה בקולקציה, מהבדים דרך הגיזרה ועד החוט והכפתור, וחצאית אחת בקולקציה היא פרי עיצובי!

אירית - יפהפיה אמיתית, בבגדים מהחנות

מי המוכרות בחנות? איך הנחית אותן לעבוד עם הלקוחות?

המוכרת היא אני. חשוב לי להיות בחנות כמה שיותר, לפגוש את הלקוחות שלי, להכיר אותן וללמוד מהן מה טוב ונכון בשבילן, מה הן מחפשות ומה חסר להן בארון, כדי שאוכל לתת להן מענה מקסימלי. אבל יש לי גם שתי בנות שרוצות קצת אמא מדי פעם, ואז מחליפה אותי אריאלה - בחורה צעירה שבדיוק מסיימת את השירות הלאומי שלה. הסיבה שבחרתי בה כמוכרת היא הנעימות והרכות והסבלנות האינסופית שטבועה בה.

ההנחייה שהיא קיבלה היתה שהכי חשוב מבחינתי לתת ללקוחה תחושה נינוחה ונעימה בחנות, לתת לה את הפנאי ואת המקום אפילו למדוד את כל הפריטים בחנות, להקשיב לה ולרשום, במידה ויש ללקוחה מה לומר על פריט מסוים או על כלל הקולקציה. מבחינתי גם לקוחה שלא קנתה כלום אבל לימדה אותי דבר נוסף על הגוף הנשי היא לקוחה שהרווחתי מהביקור שלה.

 קיצי ונעים

במה את שונה משאר הרשתות הנפוצות הארץ למידות גדולות, למה שאני אקנה דווקא אצלך?

את הקולקציה של U-ka Mae בנינו תוך מחשבה על כל פריט ופריט איך אפשר להוסיף לו את הטוויסט המתאים שיהפוך אותו ליפה ומגניב מצד אחד ואוהב קימורים, מצד שני. יש גזרות שמטשטשות בטן, אחרות נותנות תחושה של ירכיים צרות יותר, החיתוכים של הבדים מדגישים את המותניים (גם למי שאין) ישפתרונות גם למי שאוהבות גופיות וגם למי שלא תתפס ללא שרוול (המצאה שלי השרווזיה, שהיא גוזיה (מלח מים מלח מים) עם שרוול בכל הצבעים שאפשר לשים מתחת לחולצות ושמלות ללא שרוולים). גם הבדים שנבחרו הן כאלו שאווריירים ונעימים מחד ולא נדבקים לגוף מאידך, אלא מלטפים אותו ומשרטטים סילואט נשי.

שרווזיה תמימה למראה אורבת ללקוחות בחנות
אני מאמינה שרבות מהכותבות בפורום אופנה מלאה יהנו מפריט זה

אני חושבת שמרבית הלקוחות, גם אלו שבסופו של דבר לא ימצאו בגד לטעמן, יקבלו את התחושה שיש פה מקום שמקבל אותן, מקום שמפאר ומהלל חמוקיים, מקום שבאמת רוצה לתת להן פתרון אמיתי, כי זאת היתה הסיבה שהקמתי את החנות. הרי בסופו של דבר בסך הכל רציתי שיהיה לי מה ללבוש.

יום שבת, 24 ביולי 2010

אל תקראו רשומה זו אם בכוונתכם לאכול כריך טעים

חובבי האימה מבין קוראיי ודאי יזכרו שלפני עשרה ימים (שלישי ה-13) קיבלתי פדיקור חינם במכון Happy Hour החדש וכתוצאה ממנו לא יכלתי לדרוך על הרגל במשך יממה. למחרת התעוררתי ולהפתעתי, כל עוד אני לא נעלתי את נעלי הבית החביבות עליי (יש להן בליטות חמודות בסוליה שמעסות את הרגל ומייסרות את הבוהן הפצועה) יכולתי לדרוך על הרגל מרבית היום. ממש יופי הא? אז זהו שלא.

לכבוד מלאת עשרת ימים למאורע, חשבתי לשתף אתכם במראה המלבב של רגלי נכון להיום (שישי ה-23) בצהרים.

ציפורניים מקולפות למשעי ועור שאיני מכירה שם תואר שיתאים לו

תשמחו ודאי לשמוע שזה נעים בדיוק כמו שזה נראה (כלומר, כואב) וששני הבוהנים שלי נראים אותו הדבר, וגם העקבים שלי נראים ככה. את הציפורניים היא הרסה לי ברמה כזו שניסיתי למרוח לק ארבע פעמים, עד שנשבר לי והבנתי שעד שהן יגדלו אין לק בבית ספרי.


הנה תמונה עם ג'רניום. ומה בתמונה? אביזרי שגרת הלקה שלי -
  • שכבת בסיס של רבלון - Quick Dry Base Coat שקניתי באיביי בחצי מחיר מבסופרפארם.
  • Good to Go Top Coat של אסי מהקוסמטיקאית שלי ברעננה.
  • פדים נתלשים להסרת לקה שקניתי בדוכן של רשת לקה. הם אמורים לנקות את הציפורן בלי להותיר סיבים (להבדיל מצמר גפן), אבל במציאות הם כן מותירים סיבים, אבל פחות.
  • Manda Pump משאבת מסיר לק נטול אציטון של רשת לקה. לא רק שהאריזה יפה ונוחה להפליא לשימוש, החומר הזה מסיר את הלקה במהירות שיא ומשאיר את העור נקי ונחמד. חבל רק שאין למוצרים שלהם שמות עבריים.
אבל כל הרשימה הזו לא עזרה לי למשוח לק על ציפורניי האומללות, שקולפו באדיבות הפדקרת כך שהמרקם שלהן הפך שביר וקרוע.

לסיכום - אם אתן רוצות לתת לחברה החדשה של האקס שלכן מתנה נחמדה, תנו לה שובר מתנה לרשת Happy Hour וחכו ליד הטלפון, שיתקשר להתחנן שתחזרו לעשות לו נעים ברגל.

מדד השרונה -

    יום שישי, 23 ביולי 2010

    ניתוחי טבעת

    אני אוהבת תכשיטים בולטים המכריזים "אני פה" (לכי תמצאי תרגום הולם ל"Statement Jewelry" - תכשיטי הצהרה? תצהירים? תכשיטים עם אמירה? תכשיביצים מפלדה? מה??). אני מאמינה שתכשיטים מסוג זה מתאימים מאד לנשים גדולות. ראשית הם מדגישים את מה שאת רוצה להדגיש ומסייעים ביצירת אשליות שונות ומשונות (רוצה צוואר ארוך? לכי עם שיער אסוף גבוה ועגילים שלא נגמרים, רוצה למשוך את תשומת הלב מהבטן הבולטת שלך? ענדי שרשרת עם תליון כבירים הממוקם כמה סנטימטרים גבוה ממנה וכולי). פרט לכך, תכשיטים כאלה (כמו שגיסתי אמרה לי פעם "הלוואי שהיו לי ביצים ללכת עם שרשרת כמו שלך") מראים לעולם שאת לא מתביישת בעצמך, ובעולם הדבילי הזה, כדאי שתבהירי לכולם שאת אולי שמנה אבל את גם אישה בעלת נוכחות ועוצמה.

    רב האנשים יודעים שקשה למצוא בגדים שווים במידות גדולות. מעטים יותר יודעים שקשה מאד למצוא מגפיים שמתאימים לנשים שמנות (הם פשוט לא נסגרים על השוק) ורק שמנות של ממש יודעות שבלתי אפשרי כמעט למצוא טבעות וצמידים שיעלו עלינו.

    לי יש צמיד אחד בדיוק, וגם הוא כזה שנפתח מאחור, וגם זה במזל כי הוא מספיק גדול כך שהפרק ידי לא נחבל בתוכו. מצד שני, הוא כל כך כבד שאני כמעט לא הולכת איתו. יותר בוהה בו בחמדה מדי פעם. לרב כשאני יוצאת איתו מהבית, הוא נכנס לתיק מיד כשאני מתניעה את הרכב, כי לא נעים לנהוג איתו. מסכן.


    יש לי כמה טבעות שקניתי במהלך השנים, אבל אני לא הולכת איתן כי חלקן קטנות עליי וחלקן פשוט לא נוחות. יש לי טבעת אחת שהוזמנה במידה לא סטנדרטית בה. שטרן, וחיכיתי שלושה חודשים עד שסיימו להכין אותה במיוחד בשבילי בברזיל הרחוקה, ולכן אני נאמנה לה. פעם בשנה אני לוקחת אותה לסניף בו קניתי אותה, שם ממרקים אותה ומחזירים לה את המרקם המחוספס (אני לא אוהבת זהב מבריק) ואז היא חוזרת לזרועותיי השמנמנות ושתינו שמחות עד מאד. ככה הם בשטרן, נותנים שירות של מלכים גם ללקוחות (כמוני) שקונים את המוצרים הכי זולים שלהם.

    אבל אני לא רוצה צמידים מחו"ל או טבעות מזהב. אני רוצה להתבדר, כמו חברותיי הרזות, בצמידים ב-30 ש"ח וטבעות מהשוק שקונים היום וזורקים מחר. בכל פעם שאני נכנסת לסניף של Accessorize אני מסתכלת בעינים כלות על הצמידים החמודים בכל הצבעים שתלויים שם, ומתפללת ליום שבו אחד מהם יעבור את אצבעות הנקניקיה שלי.


    ועכשיו, ביני לבינכם, מישהו יכול להסביר לי למה (פרט למחיר השערורייתי) לא מגיע לי לענוד את הטבעת המטריפה הזו של ג'ון הארדי, על קשקשיה המוזהבים וסוסיה השובבים?


    האמת היא שגם כשהייתי רזה בעשרים קילו, היו לי אצבעות נקניקיה. ירשתי אותן מאבא שלי (אצבעות נקניקיה ושברולט קוואליר הוא השאיר לי. נו שוין) אבל זה שהגנים שלי פועלים לרעתי לא מסביר למה יצרניות התכשיטים אינן מעוניינות לבזוז את ארנקי הצנוע. או אולי דווקא כן? כי שרשרת גדולה עולה הרבה יותר מטבעת ממוצעת. בכל מקרה, באתי לכאן כדי לזעוק את שוועתן של השמנות באשר הן וכך אעשה. מוכנים? הנה זה בא:

    לא פיירי.

    הרשומה פורסמה בפורטל Onlife פה.

    יום חמישי, 22 ביולי 2010

    פלשבק לשנת 2000

    בזמן שכתבתי פוסט לבלוג האנגלי שלי השבוע, נזכרתי באתר הישן נושן שלי בגאוסיטיז, זה שחשבתי שמת כבר מזמן, ולהפתעתי מצאתי אותו חי ונושם (פרט לזה שאין לי מושג איך להכנס לממשק הניהול שלו, ולכמה תמונות שנעלמו מן העולם כמו גם באנר חסר, אבל התכנים עוד שם).

    בכל מקרה, מאד שעשעה אותי הרשומה הזו מה-21.12.00 (אז עוד לא היו בלוגים, גבירותיי ורבותיי) על משולש ברמודה של הכסף בלונדון, שמוכיחה שלפני עשר שנים אהבתי את אותן החנויות שאני אוהבת היום - אקססורייז ו-Whisltes בקובנט גארדן. טוב שיש דברים שלא משתנים!

    התסרוקת שהיתה לי בשנת 2000 היא לא אחת מהם

    יום רביעי, 21 ביולי 2010

    פוסט אורח - ילדים, היזהרו מעצי המשמין לי!

    והיום חברים, חברה לכוחותיינו באלי חברתי המאממת!!!1 שהיא גם בלונדינית, גם חכמה וגם מנהלת פורום קינוחים ומנות אחרונות בתפוז בפוסט מרתיח במיוחד (אבל מה עוד חדש) על חוויות הקניה שלה במשמין לי. שמתאים בדיוק לבאנר שהכנתי אתמול לדף המכירות החדש שלי -


    אבל שווה לקרוא, כי יש סוף טוב.
    עד כאן דבר הבלוגרית

    פעם, כשלמשמין לי קראו משמין לי ולא ראשי תיבות, הם הכריזו בריש גלי שהם חנות למידות גדולות.
    באותה "פעם" יכלתי גם אני, במידה 48 שלי, להיכנס ולמצוא לעצמי בגדים בינות המדפים והקולבים, לקבל יחס נעים מהמוכרות, ולהרגיש שזה שאני שמנה לא אומר שאני בחיים לא אמצא בגדים נורמלים.
    ואז קרה משהו רע ועצוב, עצוב ורע, רע ומשפיל ומגעיל שגרם לי להגיע להחלטה שמעכשיו אני מחרימה את משמין לh ואפילו שיש לי זיכוי של כמה עשרות שקלים מהם בארנק, מצידי שילך לפח או שאתן אותו למי שירצה, כי אני לא קונה שם שוב.

    זה התחיל בתקרית לא נעימה לפני כמה חודשים. הלכתי עם אשתו של אבא שלי כדי לחפש לי איזה פריט לבוש שהיא תיתן לי במתנה. לבשתי חולצה שקנו לי ברשת שלהם מעט זמן לפני כן. הם כבר החליפו שם לראשי התיבות, והתחילו להחליף את הגישה. המידות הגדולות (48 ומעלה) הוחבאו במחסן ובקושי הופיעו על המדפים והמוכרות הפכו לבלתי נעימות עד כדי משפילות.

    אני באתי בשביל לקנות מכנסיים, מצאתי מה שרציתי ורציתי ללכת לקופה. המוכרת ניסתה לשכנע אותי לקנות גם חולצות. אמרתי לה בנימוס "לא תודה, אני לא צריכה חולצות" כי קיבלתי זמן קצר לפני כן 4 חולצות חדשות. המוכרת מצידה החליטה לרדת נמוך כדי לשכנע אותי לרכוש עוד חולצה ואמרה לי "בחולצה הזו את נראית בהריון!". מעבר לכך שהייתי המומה, ההשפלה צרבה מאד. מילא בחנות של שחיפיות אם הייתי מודדת חולצה 4 מידות קטנה עליי. מילא, למרות שגם אז הייתי נפגעת מאד. אבל בחנות למידות גדולות?! את רוצה שאקנה או שאזרוק עלייך נעל?

    הייתי צריכה לדעת כבר אז שלשם אני לא חוזרת, אבל לא בדיוק מצאתי מקום אחר למצוא בו בגדים...
    עברה שנה, שוב קיבלתי מחברה חולצות שנקנו ברשת משמין לי, חלקן היו טובות לי וחלקת קצת פחות, ולא היתה לי ברירה אלא לחזור לשם ולהחליף את אלה שלא התאימו. הפעם חשכו עיניי - על המדפים מידות 42 עד 44-46. אין פריט אחד במידה 48 או 50 בסביבה. יש מבחר קטן של מידה 48 במחסן, ומבחר ממש מצומצם של מידה 50. מעל מידה זו לא תמצאו רבע פריט. עצוב? מאד.

    מילא זה, אבל יחס המוכרות התדרדר כל כך. הבאתי איתי את שתי החולצות שרציתי להחליף. מדדתי אותן שוב רק כדי לראות מה אני לא רוצה. יצאתי מתא המדידה כי אין שם מראה והמוכרות פצחו במחמאות מזויפות שגם ילד בן חמש היה מבין שהן לא יודעות מה הן אומרות. זה קטע של הרבה מוכרות ולכן אני נמנעת מאינטראקציה איתן עד רגע הקנייה או אם יש לי בקשה מאד ספציפית.

    הפעם, כיוון שידעתי שלא אמצא את המידות שלי על המדפים ואני זקוקה לעזרתן, באתי למוכרת וביקשתי שתראה לי אילו חולצות בסגנון X יש להם במידה 5 או 6. כשהמוכרת טרחה להתייחס אליי אחרי דקות ארוכות היא נזפה בי "תסתכלי בחנות ותראי מה את רוצה, זה מה יש!" אמרתי לה שאין בעיה, אם היא רוצה שאפרק לה את כל הערימות המקופלות שיש שם, כי אני לא יכולה לדעת מה יש שם, זה מה שאעשה. היא עשתה פרצוף, לקחה את הזמן והלכה איתי למחסן.

    במחסן היא התחילה להראות לי חולצות שהיו ממש ממש רחוקות מהסגנון שביקשתי, ולא משנה כמה אמרתי לה – אמרתי לא X, ולא בצבעי השחור והחום, היא המשיכה להראות לי את הדברים האלה תוך כדי הערות "זה מה יש!". ברגע חסד היא חפרה ומצאה חולצה אחת בדיוק כמו זו שהחזרתי כי היתה צמודה מדיי, רק מידה אחת גדולה יותר, ואח"כ, אחרי שהתעקשתי, היא מצאה עוד חולצה שהתבררה להיות מוצלחת במיוחד, ולמזלי הגדול היתה בול במידה שלי ולא קטנה מדיי.

    הלכתי לקופה כדי לבצע את ההחלפה, שוב חיכיתי לנצח, המוכרת ביצעה את ההחלפה והוציאה לי גם את הזיכוי על ההפרש במחירים בין מה שהחזרתי למה שלקחתי. ברגע זה היא עזבה את הדלפק. בלי לקפל את החולצות, בלי לשים בשקית. פשוט הלכה. קראתי לה וביקשתי שקית (את הבגדים קיפלתי לבד כבר כי מתתי לצאת משם ולא לחזור יותר). היא עשתה טובה וזרקה לכיווני שקית. חברה שלי פגשה אותי שם בשלב סיום הקנייה וכשיצאנו היא אמרה שיחס כזה היא לא ראתה בחיים. הסכמתי איתה כמובן.

    כשאני חושבת על זה, אולי זה לא כזה עצוב שהם נהיו זוועה של רשת. שיתרסקו הם והבגדים בצבעי חום- שחור- בז'- לבן "אני אשה בת 30 שאוהבת להתלבש כמו בת 60" שלהם. אני איתם ג-מ-ר-ת-י!!! (לפחות עם סניף קניון מלחה ירושלים).

    אבל, מתוך החרם הזה גיליתי פנינת חן ירושלמית שבה אוכל למצוא בגדים להבא. לפנינה קוראים טלי-טל וזו חנות למידות גדולות ובגדי הריון, אבל הפעם באמת מידות גדולות, והכל על המדפים. מעבר לכך, מדובר בחנות שיש בה הרבה בגדי מעצבים במחירים הוגנים, והבגדים יפים וצבעוניים ואני מוצאת שם לא פעם משהו יפה שמתאים לי, נעים לי ויפה לי. והיחס של המוכרות מקסים. מומלץ מומלץ מומלץ!

    המשך מאתמול

    ועכשיו, אחרי שחיכיתם וניחשתם כל כך יפה - זה מה שקניתי במיס סלפרידג'ס.

    הטוניקה\שמלונת הזאת, שלא יכולתי לעמוד בפני צבעה המשגע והבד הרך רך רך. אפילו שהמחשוף שלה סגור מדי בשבילי. היא תהיה נהדרת עם סקיני ג'ינס ושרשרת גדולה. אקיצר, לא יכולתי לעמוד בפניה.


    אמנם לא מצאתי עוד שלושה פריטים שרציתי, אבל כן ניצלתי את ה-30% הנחה על פריט שני וקניתי את הפריט הכי יפה בחנות, לטעמי, החגורה המושלמת. הידד!

    My new belt

    וזה מה שלבשתי לעבודה באותו היום (אתמול). סולידי, אך סביר ופינת מה לבשתי היום מיובשת לאחרונה, מסיבות מובנות מאליהן (קשה לתעד תלבושות כשלא ממש יוצאים מהבית). אז הנה.

    חולצה - אנתרופולוג'י
    מכנסים - רזילי
    נעלים - עמנואל
    עגילים - אורית איבשן

    יום שלישי, 20 ביולי 2010

    שידור ישיר מתאי המדידה של

    שלומות לשוחרי השבלוג.

    היום בדרך הביתה כששעה פנויה בידיי, נזכרתי שאני עדין חיה, ושלא קניתי דבר לבוש מספר שבועות ולקחתי לקחת את עצמי סוף סוף למיס סלפרידג'ס לבדוק מה יש להם להציע לי במידה 48. כאילו לא די בכך, החלטתי לשים נפשי בכפי ולצלם עבורכם את עלילותיי בתא המדידה, דבר שלא עשיתי מאז לונדון.

    כפי שתראו, התמונות צולמו במצלמה הסלולרית שלי, שגרועה אפילו יותר מזו הרגילה אבל זה מה יש ועם זה ננצח. אז מה מדדתי? כמה שמלות מקסי שהתגלו כשקופות לחלוטין ונפסלו אוטומטית, וגם את הפריטים הבאים.

    הגופיה הלילכית עם גלידת הניצנוצאז' (מידה 16) התגלתה כשקופה לחלוטין. חבל!

    גופיה בגוון שמנת עם צווארון מעוטר אבנים (מידה 14, קיים גם עם אבנים שחורות). 
    לא מחמיאה בשום אופן או צורה

    אולי עם חגורה*? לא ולא

    פליסה דו שכבתי בצבע קורל-ורוד טרנדי (מידה 16) 
    אני יודעת למי אני דומה, לא צריך להגיד לי

    חולצה מכופתרת בצבע אפרסק עם וולן (מידה 16).
    קניתי בזארה חולצת oversize מכופתרת נחמדה בהרבה

    גופיה ירקרקה עם גב מתחרה בצבע שמנת (מידה 16). 
    זה שמשהו בצבע חמוד ועולה עליך לא אומר שצריך לקנות. רק תראו כמה זה משמין, 
    שלא לדבר על זה שחייבים ללבוש משהו מתחת, וזה מעצבן

    כל החנות עכשיו (כולל אביזרים ונעליים) בשלושה + אחד או לחילופין, 30% הנחה על הפריט השני. ועכשיו חידה - נחשו מה קניתי?

    * נא לא לכתוב בתגובות את הנעלים של מי מזכירה החגורה. אני מפחדת מתביעות, תודה.

    יום שני, 19 ביולי 2010

    מי שמן ועצבני? אני אני אני אני

    הנה אני מפרה את הבטחתי לא לכתוב כלום על האירוע של משמין לי אתמול בערב, אבל למראה התמונה הזו שהגיעה במייל היום איני יכולה עוד לשתוק.


    כן, זהו אבי מלכה, מנכ"ל משמין לי וג'אמפ (משמין לי וקפצו לי?) אשר משיק בגאווה אין קץ את החולצה המפגרת שתמכר ברשת העלובה שלו, שכל רווחיה (האמנם כל? איני יודעת) יתרמו לאגודה להצלת אנורקטיות במצוקה או משהו מסוג זה. צר לי, מר מלכה הנכבד, אך החולצה שעצבתם נראית לי מטומטמת ולא ממש מעבירה את המסר. אך לפני שתלך לפינה לבכות - התעודד! עיצבתי עבורך לא אחת, אלא שתי חולצות חלופיות, חשוב על כל הכספים שתוכל לתרום לרזות מדי שקונות ברשת שלך.

    זו החולצה שעיצבתי לדאבות -


    היא תייוצר עד מידה 48, כי הרשת לא פונה למידות גדולות יותר, כידוע.

    וזו החולצה שעיצבתי לכוסיות -


    אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני מרגישה הרבה פחות מושפלת עכשיו. טוב מושפלת זו לא המילה. ניסו להשפיל אותי זה יותר נכון, אבל מאחר ומר מלכה לא יראה ממני אגורה שחוקה יותר כל חייו ואני בטוחה שאני לא היחידה שמעדיפה לקנות בשוק של עזה בצהרי יום הנקבה מלהתקרב לחנויות העלובות שלו, על מוכרותיהן השקרניות וסחורתן המעליבה, אני מניחה שאני זו שתצחק אחרונה.

    אה כן, עוד משהו - אתמול קיבלתי תשובה רשמית מהיחצני"ת של Top Shop בנוגע לשאלתי, האם הפסיקו לייבא את המידות 14-16 ברשת שעד לפני כשנה היתה מספר אחת במלתחת הקיץ שלי. התשובה היא -
    מידה 16 הייתה בעבר ומסיבות הקשורות למדיניות הרשת בעולם המידה לא מגיעה ארצה. אני מזמינה אותך לבקר עוד היום בחנות טופשופ רמת אביב ולהיווכח כי ישנה מידה 14.
    לפיכך, מדד השרונה של הרשת יורד ל-  באופן סופי. תודה ושלום.

    תלבושת ליציאה ערבית

    זה מה שלבשתי למסיבת האנורקסיה המוזרה של משמין לי.


    שמלת בלון - איביי
    נעליים - זארה (נקרעו עוד לפני שהגעתי למסיבה)
    שרשרת - רזילי

    אוי! שכחתי לצלם את התיק החמוד.. באסה. 

    אני חייבת לומר שאני מאד מרוצה מהתוצאה, בפרט כשחושבים לאיזה אירוע הלכתי, מה גם שאת כמות הנשים השמנות שהיו בו ניתן לספור על כף יד אחת כרותת אצבעות, אז בדיעבד חשוב היה לייצג את המגזר כראוי.

    יום שבת, 17 ביולי 2010

    הבולגת מוכרת

    מאחר ואני תקועה בבית ומשועממת רצח, החלטתי לעבור על הבגדים הקטנים שלי ולראות מה אני באמת אוהבת ומה לא, כדי לפנות מקום בארון לבגדי חורף אחדים וכמה כלי מיטה שמסתובבים מחוץ לארון. מצאתי כמה וכמה פריטים שלדעתי, מישהי אחרת תהנה מהם מאד.

    לפיכך יצרתי דף חדש בו אני מציעה למכירה את הפריטים מארוני הפרטי שכל חטאם שאני לא אוהבת אותם יותר או שהם קטנים עליי ונמאס לי לחכות ליום שבו אוריד 20 קילו ואלבש אותם שוב. כולם במצב מצוין (את מה שלא במצב מצוין זרקתי או הנחתי בצד לתרומה) ופרט ללגהץ אותם, הם מוכנים בשמחה לעבור לבית חדש.

    אני אעדכן את הדף הזה בימים הקרובים, ואוסיף עוד פריטים אז שווה לעקוב. מצאתי פריטים בטווח המידות 40-48 אז לכל קוראות הבלוג החתיכות, תהיה גזרתכן אשר תהיה, יש אפשרות למצוא משהו נחמד.הנה כמה דוגמאות לפריטים שאעלה במהלך הימים הקרובים.

    שמלת ערב מדהימה של טובהל'ס במידה 44

    חולצת מעטפת הודית רקומה מידה 42-44

    טוניקה של הגרה במידה 48

    גופיונת מתוקה במידה S-M

    ועכשיו, אני אלך לכרסם משהו מול הטלויזיה. שיהיה לכולם סופשבוע נחמד בהרבה מזה שלי אמן!

    יום שישי, 16 ביולי 2010

    ג'ורג' הוביקה

    אני לא אוהבת בלוגים שמפרסמים תמונות מתצוגות אופנה.

    תנו לעיתונאים להיות עיתונאים, אני אומרת, ונצלו את הבלוג שלכם לאמירה אישית, שאם לא כך למה אתם מתחזקים בלוג? הראו לי את בגדי המעצבים שלכם בזמן שאתם לובשים אותם, כמו ניצת הדובדבן, ולא על דוגמנית. כדי לקרוא קומוניקטים של יחצנים אני יכולה לפתוח כל מגזין ממוצע. כמו כן אני מאמינה ב"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" ולכן משתדלת להמנע מפרסום תכנים יחצניים אלא אם כן יש בהם ערך מוסף משמעותי בעייני. גם אם המוצר ממש מוצא חן בעייני, אני אספר לכם על כך במילותיי שלי.

    כל זה טוב ויפה בתאוריה, אבל היום בחוזרי מהעבודה קראה לי אמא להתייצב בדחיפות מול הטלויזיה, כדי לראות תצוגה מרהיבה מאין כמותה, ואוהוהו כמה שהיא צדקה. לפיכך, אני חייבת להראות לכם תמונות. כן, שוב נפלתי בג'ורה של עצמי.

    מדובר בתצוגת סתיו-חורף 2010/2011 של ג'ורג' הוביקה שהוצגה בשבוע האופנה בפריז לא מזמן, וגבירותיי ורבותיי - היא מהממת. בתחילה חשבתי שסגנונו של המעצב סולידי מדי לטעמי, אבל מהר מאד התברר לי שהאיש חי ונושם הוט קוטור ועוקף בהליכה את דיור ושאנל ביצירת פריטים נוצצים, יוקרתיים, רומנטיים, סקסיים ונחשקים. מדובר ביצירות אמנות אמיתיות, ירידה לפרטי פרטים, שיבוץ איכותי מאין כמותו של אבנים ורקמות, עיטורים מרהיבים (השורש ר.ה.ב יחזור פה הרבה חוששתני). כל פריט שיצא למסלול הותיר אותי פעורת פה, ובסוף התצוגה מחאנו כפיים בהתלהבות למעצב, כאילו היינו שם באולם.

    יצירת מופת ארט דקואית משהו, הורדים הרקומים המשובצים ניצנוצאז' והגזרה שבו את ליבי

    במבט ראשון עלולים לפספס את זה, אבל שרוולון הפרווה משובץ האבנים 
     הוא לא פחות מיצירת מופת ונראה כמו פריט שהנרי השמיני היה לובש

    תראו איזה צבע מרהיב ואיזו תפירה עילית! וגם שכחתי לציין כמה
    מופלאות היו הנעלים בתצוגה, כל כך נשיות וסקסיות ומדויקות

    במבט ראשון את שואלת את עצמך - מי לעזעזל ילבש גלימה כזו?
    במבט שני את מבחינה בגזרה המדהימה, בעיטורי האבנים הטובות ובנפילה של הבד
    ומבינה שהמלכה אליזבת צריכה ללבוש אותה לטקס פתיחת הפרלמנט

    מצחיק שמעולם לא שמעתי עליו קודם לכן, והוא מעצב ותיק יחסית.. אני צריכה לצפות בערוץ האופנה לעיתים קרובות יותר. למרות שהתצוגה של וולנטינו, שהוקרנה אחרי המופע ה(כן כן ניחשתם) מרהיב הזה היתה משמימה עד מעצבנת. מסתבר שג'ורג' קלקל אותי לנצח.

    יום חמישי, 15 ביולי 2010

    מה פתאום??

    לפני שנה בדיוק (תן או קח כמה ימים) מצאתי את עצמי עומדת בפני יומולדתו של אחי הגדול בידים ריקות. חיפשתי וחיפשתי מתנה שתציק לו במידה הראויה (כמוני) אך גם תהיה מגניבה דלוקס (כמוהו). ואז נתקלתי בהדר - אמנית סריגה משגעת וכשרונית שסרגה במיוחד עבורו קשקשתא דלוקס, לזכר הימים הטובים, שבא קומפלט עם פרצוף הלם ועציץ קטן. התאהבתי בקישקש כל כך שהזמנתי שניים - אחד עבורו ואחד עבורי וגם כתבתי עליה בבלוג (לך תסביר לאמריקאים מי זה קשקשתא הא?).

     
    מיותר לציין שזו היתה אחת המתנות המוצלחות שננתי לו בשנים האחרונות, והוא אוהב אותה מאד. אם אתם לא מאמינים לי, הכנסו למשרד שלו שם קשקשתא ניצב בגאון for everyone to see ותאמינו לי, כשאתם נכנסים למשרד של מנכ"ל לראיון עבודה ואתם משקשקים במכנסים (במיוחד כשהמראיין הוא אחי), ההקלה והשמחה שתחושו למראה הקשקש תוכיח לכם שהגעתם למקום הנכון.

    למה אני מספרת לכם את זה עכשיו? ראשית כי לגבר גבר של המשפחה היה עכשיו יומולדת 40

    מזל טוף אח שלה!!

    (מסכן, השנה לא היה לי זמן לבחור לו מתנה ונתתי לו תלושים לזארה. טוב הוא אוהב את זארה) וגם כי הדר עושה בסופשבוע הזה מכירה בקניון עזריאלי וחוץ מקשקש יש לה מוצרים חדשים ומגניבים וגם תכשיטים אז שווה לבוא.


    מוכנים? למקומות, היכון, רוץ! ואל תשכחו להגיש ששרונה שלחה אתכם.

    יום שלישי, 13 ביולי 2010

    ציפורן חודרנית

    מה אני אגיד לכם, בכל פעם שאני חושבת לשניה שיש איזה שיפור קטן באיכות החיים שלי נוחת עליי איזה משט של אנטי-שרונאים חמושים שכל רצונם בעולם לקרקס לי את המנחוס עם איזה פיליפס חצי מטר.

    ביום שישי למשל, נחטפתי על ידי לא אחת אלא שלוש בלוגריות פלוס גמדונת חמודה אחת לדיזינגוף סנטר על מנת לבדרני בניכר ולהשכיח ממני לכמה שעות את הזיפת הקיומי שמחכה לי בבית. נעצו בפי ארוחת בוקר של ארקפה וחצי קלונקס ולקחו אותי לסיבוב. חיפשתי משקפי שמש במקום אלה שנשברו לי בבית החולים לפני שבועיים, ולא מצאתי. חיפשתי משהו מעניין באלדו (קיבלתי תלוש מתנה לשם לפני כחודש) ולא מצאתי. כל מה שמצאתי היה ילדה קטנה להטרידה בדיונים שונים ומשונים שהמשותף לכולם הוא טחינה וכל מיני אביזרי בלהה שקשורים בטיפוח ציפורניים.

    למשל - המתנה המושלמת לגבר בחייכן, אמבט אקרילי להמסת ציפורניים בנויות.

    מי אוהב אותך יותר ממני

    או גדמים קטנים ונחמדים.

    עכשיו אני יודעת מה לקנות לך ליומולדת הבא

    בשבת באו בנות הבראנץ' לעודדני ובידיהן שקיות מלאות כל טוב. בתמורה, האחת קיבלה סוף סוף את שארית הזכיה שלה בהגרלת הלקים המוזרה של ברבי פיצי והאוכמנית, והשניה קיבלה ממני מריחת לק יצירתית במיוחד.

    זו לא פטריה, זו שרונה

    והיום, היום רצתי למשרד לגמור סוף סוף משהו שהדדליין עליו עבר כבר מזמן ואחר כך נסעתי (באוטו נטול מזגן שמישהו יירה בי) למכון הטיפוח החדש בדיזינגוף סנטר Happy Hour לטיפול פדיקור מפנק מתנת היח"צ. המכון הזה עובד לפי מתכונת ניו יורקית לפיה פשוט מגיעים בלי לקבוע תור. מאחר וכך, ביקשתי אם אני כבר שם אחרי שבועות ארוכים של פיג'מות ורגלים שעירות בבית, שיעשו לי גם גבות (בתשלום) בנוסף לטיפול עבורו הוזמנתי.

    מה אומר לכם. אני שנאת שמסדרים לי את הגבות שנאת מוות, זה כמו עינוי סיני בשבילי, אבל זה היה מצב חירום כי כבר איבדתי את היכולת לתחזק את הגבות לבד בבית. יחסית לכמות הסבל שלרב אני חווה בטיפולים כאלה, היה בסדר. אמנם כאב ושיגע כרגיל, אבל הגבנית היתה סבלנית ואדיבה והפסיקה בכל פעם שהייתי צריכה לנוח בלי שאומר דבר, לא אמרה אפילו פעם "מה יהיה כשתלדי?" כמו כל מטומטמת אחרת שעשיתי אצלה גבות עד כה, וגם עיצבה אותן יפה, קצת דק מדי לטעמי, אבל יפה. עד כאן הכל טוב. אבל אז התחיל הפדיקור. יצאתי משם אחרי שעה ומשהו עם עקבים חצי עשויים (זה יכאב ויהיה מכוער רצח בעוד כמה ימים, אחרי שהאיזור יחלים) ועם פצע כזה באגודל שאני לא יכולה לדרוך עליו. לפני כמה דקות מרחתי עליו משחה מחטאת כזאת, שאני משתמשת בה לאינפקציות, ושורף לי אש.

    בחרתי איזה Essie קורל-ורוד ווטאוור כזה

    בדרך לאוטו רעדתי כבר מרעב, היה אחרי שלוש ולא אכלתי כלום חוץ משני קרקרים מוקדם בבוקר. לא מצאתי את מקדונלדס וכאב לי ללכת אז קניתי לי בורגר ראנץ'. אלוהים איזו טעות, ואיזה וואחד גועל.

    שורה תחתונה - כמו שאמא אומרת, עדיף להיות בבית (הקלידה וקיללה את הרגע שנולדה).

    יום שני, 12 ביולי 2010

    זְבָּלֶה מהרפת או כלבה מעלפת?

    שיואו מאממותתתת!!!!!!!!

    כפי שבטח ידוע לקוראי "את" הכי חם היום ללכת עם סנדלי שורש. בגלל שזה בלוג אופנה, וחשוב  שאני יעדכן אותכם במה קורה בעולם החלטתי לסקר בשבילכם את הטרנד ולהכיר לכן על הדרך בלוגריות אופנה שיעיפו לכם את התריס לקיביניאמו. מוכנות? יאלללה!

    כולם יודעים שג'יין, השרמוטה המליאנית מהבלוג הרותח Sea of Shoes, היא כוסית עללל רק תראו אותה בסנדלי שורש אדומים-אפורים שתחנק אמן בהמה מםפגרת הכי כלבה מעלפת האלו!


    והנה הפרה הצרפתית הזותי סקינה שכאילו כל השמנות רוצות להיות כמותה. אחלה מודל לחיקוי  מצאתם לכם - גם דאבה וגם מתלבשת כמו הכלבה של אניטה פללי המפוחלצת עליה השלום חחחח. אפילו הסנדלי שורש לא ייעזרו לה כי שחור לא באמת מרזה. אם אני יראה ככה פעם תירו בי אימאאאאאא!!!


    מכירים את שיראל מפאלפאל פשן?? זאתי שחושבת עצמה נינה אבל היא סתם אחת עם בעיות דימוי גוף. כאילו לא מספיק גרוע הסקיני שהיא שמה עליה שהיא גם הולכת עם סנדלים בלי פדי?עדיף שתכתבי על פלאפל באמת, יא כדור בפיתה!!!




    לפני שאני מסיימת רציתי להראאות לכם את שרונה בלונה, הבלוגרית השמנה שחושבת עצמה כאילו מי יודע מה אבל היא מה זה לא!!! למה באמת לא תראי תפרצוף המכוער שלך בכל האירועים הנחשבים , שלא ישאר מקום לעיתונאים לשבת מרב שהתחת שלך גדול ותופס חמש כסאות במקום אחד חחחח. לפחות רואים בתמונה שיש לך חבר. בטח שילמה לו שיצטלם איתה בתמונה חחחחחחחח או שקיבלה אותו מתנה מאיזה יחצנית שחסרים לה אייטמים ברמה חחחחח טררר טרר שלום מדברים מהרפת חסרה לנו פרה האלו!!!

    ♥♥♥♥♥♥♥♥♥