כתבתנו לענייני שבלוג מציגה - קוסמטיקה קוריאנית

רשומה מאת ענבר מאירסון, כתבתנו לענייני שבלוג.

צילום - אייל בארי

 קוסמטיקה קוריאנית

גיליתי את העולם הזה לא מזמן, דרך לקים קוריאניים, ומיד עלזתי. המוצרים איכותיים ומעניינים, המחיר נמוך באופן מגוחך, וכולם באים באריזות מקסימות, חמודות, מהממות, מנצנצות ועם חיות חמודות.

יש הרבה חברות והמון מוצרים, אבל לא המון ביקורות ברשת, ועוד פחות מזה ביקורות באנגלית. מצד אחד מדובר בסיכון, מצד שני- במחיר כזה, אני מוכנה להסתכן. הרבה מהמוכרים באיביי גם מוסיפים דוגמיות חינם להזמנות, וזה בונוס נחמד- יכול להיות הכל בין שקיק התנסות לבין פלסטר עם הלו קיטי. בקיצור- אני מתה על קוסמטיקה קוריאנית. היא זולה, איכותית, וחמודה במיוחד. ממליצה לכולן לנסות אותה במהרה!

כמה ביקורות ותמונות, כדי שתצווחו בחדווה..

מה – Pocket Bunny sleek mist – גירסת כרוב, אננס ולימון
מי -  Tony Moly
אופן הגעתו אליי –  קניתי באיביי
כמה -  כ 9$
דבר היצרן – מכיל מים קלטיים נקיים מצרפת שטוהרו על ידי אבנים עם מינרלים [??!]. תמצית פירות לבנים וירקות, מועיל לשליטה על בלוטות החלב, גורם לעור רענן.
מי נגד מי ולמה – תרסיס מים עם תמצית כרוב, אננס ולימון, שמגיע בצורת ארנבון חמדמד. התרסיס מרענן וכיפי עם ריח פירות נעים, בעיקר בימי הקיץ הנוראיים שבהם שואפים למקלחת כל חמש דקות. בקיץ אני מסתובבת איתו בתיק תמיד ומתרעננת בחדווה. לא שמתי לב לשיפור בעור או משהו, אבל לא באמת חושבת שלזה הוא מיועד. יתרון נוסף- אפשר להבריג החוצה את ראש הבקבוק, ולשים בפנים כל נוזל אחר אחרי סיום המוצר- מבושם לתרסיס פלפל.
שורה תחתונה – תרסיס מים נעימים עם ריח טוב לריענון בשעות החום בקופסת ארנבון. מומלץ לקיץ!

מה – Lovely ME:EX Mini Pet Perfume Hand Cream – גירסת sweet fruits
מי -  The Face Shop
אופן הגעתו אליי – קניתי באיביי
כמה -  כ 5$ [15 ₪]
דבר היצרן – עיצוב חמוד, גודל קומפקטי. לחות גבוהה! אפס דביקות! ספיגה מצויינת! טקסטורה אוורירית אך מכילה לחות גבוהה והזנה גבוהה, שמשאירה את הידיים רכות ומשייות.
מי נגד מי ולמה – אריזה קטנה של קרם ידיים מצויין בעיצוב חיה חמודה. יש ארבע גירסאות- דוב לבן בריח טלק, פנדה אדומה בריח פירות, חתלתול בריח פרחים לבנים, וכלבלב בריח פרחים פירותיים.
הקרם נעים למגע בריח פירות קל, נספג מהר ולא מרגיש שומני או מגעיל. העור מרגיש רך וחלקלק יותר אחר כך, והריח עדיין נמצא אבל באופן קלוש, כמו חלום שהתעוררת ממנו אבל עדיין זוכר את הפנדות. הקופסה חמודה נורא עם פתיחת הברגה, כך שאין חשש להחזיק אותה בתיק, והגודל הקומפקטי באמת נוח.
שורה תחתונה – קרם ידיים מצויין עם ריח פירות באריזת פנדה אדומה סופר חמודה וסופר קומפקטית.

מה – Fresh Cherry Tint גירסת RD301
מי -  [ETUDE HOUSE]
אופן הגעתו אליי – קניתי באיביי
כמה -  כ 6$ [22 ₪]
דבר היצרן – לחות חלב דובדבן בצבעי דובדבן, כדי להדגיש את השפתיים בצבעי סומק טבעיים ולחות.
מי נגד מי ולמה – טינט לשפתיים שבא בארבעה צבעים- אני בחרתי באדום-ורוד RD301. הוא פשוט מצויין- נמרח בצורה שווה ונוחה, לא דביק בכלל ואחרי שמורחים אותו לא מרגישים בכלל שיש משהו על השפתיים! הטינט גם ממש עמיד- אחרי מריחה, עמד מצויין באכילה, שתייה, ונשיקות אינטנסיביות. הדבר היחידי שמנצח אותו הוא זמן- עמיד באיזור ה-6 שעות. בא באריזה יפה ואלגנטית שגם נוחה לנשיאה בתיק.
שורה תחתונה – טינט שפתיים מצויין ועמיד בפעילויות שפה, נעים למגע ונוח למריחה. מומלץ מאוד

מה – Petite Bunny Lip Gloss Bar- גירסת Juicy Orange
מי -  Tony Moly
אופן הגעתו אליי – קניתי באיביי
כמה -  כ 6$
דבר היצרן – מוצר חמוד אך מתוחכם- מקלות גלוס ארנביים ומקסימים, המרככים את העור, בעלי לחות גבוהה, נותנים צבע זוהר לשפתייך, ועשירים בפרוטאין.
מי נגד מי ולמה – שפתון ארנבון. מגיע ב9 צבעים, ולכל אחד יש פרצוף ארנב בעל הבעה שונה. המריחה נעימה ולשפתון יש כמות ניצנוץ קטנטנה וריח קלוש של פרי, ששניהם נחמדים מאוד. הצבע עדין ובעיקר מעשיר את צבע השפתיים בגוון שלו, והן אכן מרגישות רכות יותר אחרי המריחה.
שורה תחתונה – מקל שפתון עדין, נעים, וחמוד לגמרי.

רשומה אורחת - משולחנה של מעצבת

היום השבלוגרית האורחת מגיעה אלינו מהצד השני של הדלפק. זוהי טלי שרף-חזן, מעצבת אופנה נדיבת מידות המשלבת מחשבה עסקית וקהילתית עם צידה היצירתי באופן הנדיר למדי במחוזותינו. אני מקווה שתהנו לחטט מעט בראשה של אישה שבזכותה ובזכות דומותיה אנחנו יכולות לצאת מהבית בבגדים מחמיאים המשמחים ומתאימים לנו במקום להסתובב בעולם מחופשות לאהיל פוליאסטר בעיטור נחושתן פאייטים. 

רשימה משולחנה של מעצבת

כבר ארבעה ימים אני מתלבטת איך להתחיל את הפוסט ששרונה הציעה לי לכתוב. תנו לי חתיכת בד ומיד אני רואה לנגד עיני מה הוא יכול להיות, אבל לשבת לכתוב פוסט זה כבר אתגר גדול. 

תמונת פרופיל של טלי שרף-חזן, כי אני אוהבת להשוויץ בחברות היפות שלי

קצת עלי: אני טלי שרף-חזן, המעצבת והבעלים של ״טליה״, סטודיו אופנה לנשים מלאות חן. אני עצמאית כבר 6 שנים. את ״טליה״ הקמתי לפני כשנתיים אחרי שאזרתי אומץ ללכת עם החלום הגדול שלי - להלביש נשים אמיתיות שאוהבות אופנה ואוהבות את עצמן. הסטודיו והחנות שלי נמצאים בבית טפר, תל אביב, כמו כן אני משווקת לבוטיקים מובחרים ברחבי הארץ. 

עיצוב לנשים מעל מידה מסוימת מצריך ידע מקצועי והבנה מעמיקה של גוף האישה והצרכים שלה. הורגלנו לחשוב שחולצה חייבת להיות שחורה וחסרת גזרה, התרגלנו לאפליקציות המיותרות, התרגלנו לעלבון שכרוך ביציאה למסע שופינג. ונמאס לי, אני רוצה להתלבש איך שבא לי! אני רוצה להיות יפה ולהרגיש טוב עם הבגדים שאני לובשת, למרות שאני לא מידה 36. עם הזמן אני מגלה שיש עוד הרבה שחושבות כמוני. ובשביל זה אני כאן, עושה את מה שאני עושה.

צילום של עדי פרץ מקולקצית חורף 2012. סטיילינג אנה לוקצקי ,דוגמנית גילי אלבז

אישה צריכה להכיר את הגוף שלה ואת המבנה שלה, בגיל מסוים ומעל מידה מסויימת מבנה הגוף הוא מה שקובע. כולנו שמענו את המושגים האלה- גזרת אגס, שעון חול, תפוח ועוד ועוד. תקראו לזה איך שתרצו, אלה בסך הכל שמות חביבים לתבניות של חוקי לבוש.

הטיפים שלי לשופינג במידה גדולה

• הכירי את מבנה הגוף שלך, את הצבעים שמתאימים לך ואילו גזרות מחמיאות לך, יש הרבה מידע ומאמרים באינטרנט, עשי מחקר קטן וצאי לדרך.
• פתחי את הארון וראי מה חסר לך – אני ממליצה לבנות מלתחת בסיס איכותית בצבעים נייטרלים (ג'ינס טוב, ג'קט מחמיא, מכנסיים נכונים, שמלה מנצחת..) ובכל עונה להוסיף פריטים של טרנד, חשק וצבע.
• לא להתפשר – אם את לא מרגישה שלמה עם הבגד, אל תקחי אותו. בגדים נועדו בשביל שנלבש אותם, לא כדי לשכב בארון שלנו.
• קחי איתך חברה טובה, מישהי שמפרגנת וגם אומרת את האמת, מישהי שאת מעריכה את הסטייל שלה עדיפה.
• סדר בארונות – מה שלא נלבש כבר שתי עונות, כנראה לא ילבש לעולם. תרמי את הבגדים, תמיד יש מי שצריך.
• אתגרי את עצמך – פעם בעונה קני פריט מיוחד שלא היית קונה בדרך כלל (לפני שאת משלמת עליו, חשבי עם מה מהקיים ניתן לשלב אותו זה יבטיח את השימוש בו).
• וחוץ מזה – אופנה זה כיף. אנחנו נשים, זה בטבע שלנו.

צילום של טלי שרף-חזן מקולקצית חורף 2013. דוגמנית (וחברה אהובה של טלי) רעות בוכניק

לסיום, נתבקשתי לענות על השאלה מדוע בגדי מעצבים ישראליים יקרים כל כך? התשובה מורכבת ואני לא בטוחה שאצליח לענות עליה. קשה להשוות מעצב שמייצר 150 יחידות ממוצר כלשהו לרשת שמייצרת 20,000 יחידות ממוצר אחד. העלויות אחרות. כשמקפידים על איכות החומרים, על איכות הגזרה ועל איכות התפירה זה עולה יותר. כשמייצרים בארץ ולא בסדנת יזע סינית, זה עולה יותר. עד שהבגד מגיע לשקית של הלקוחה הוא עובר 6-10 אנשים - מעצב, תדמיתן, גזרן, תופר, בקרת איכות, שיווק והפצה ובסוף גם מגיע למוכרת בבוטיק. לכן  אישה שרוצה ללבוש בגדים מיוחדים  שאין לכולם, יודעת שתאלץ לשלם יותר.

השאלה האמיתית בעיני היא מה זה יקר? לדעתי, הרבה יותר יקר לקנות הרבה בגדים זולים שנזרקים לפח אחרי חודשיים מאשר לקנות פריט אחד איכותי וקלאסי שמחזיק מעמד זמן רב יותר. גם חסכוני, גם אקולוגי וגם עזרת לעסק ישראלי שמאחוריו עומדים הרבה עובדים וספקים ומשפחות ישראליות שמתפרנסות מזה.

כולי תקווה שהצלחתי להעניק לכן כמה נקודות למחשבה ותודה לשרונה על ההזדמנות והפירגון.

על החתום, 

טלי

רשומה אורחת - איך להתלבש כשאת עובדת מהבית

רשומה זו נכתבה בידי רחלי זוסימן, חברתי האהובה. כשביקשתי מחבריי לכתוב רשומות אורחות לבלוג לרגל פסטיבל ניתוחים זה אחלה רחלי התנדבה מיד לכתוב על נושא שהזנחתי בשבלוג עד כה, ושמחתי מאד על ההזדמנות לפנות סוף סוף ישירות גם לאמהות שבין קוראותיי. אז הנה היא רחלי, ולחיי האמהות והאמהות שבדרך!

לבוש לנשים העובדות מהבית

בסרט "אבדון", ג'ייק (טום קרוז) ו-ויקה (אנדריאה רייזבורו), גרים במעין מגדל פיקוח. ויקה היא קצינת תקשורת ולמעשה עובדת מאחד החדרים במגדל. בסרט מתוארת שגרת הבוקר שלהם, הכוללת ארוחת בוקר, ספורט, מקלחת וכמובן התלבשות לעבודה. השחקנית צועדת למרחב העבודה שלה על עקבי סטילטו, בשמלה אפורה מהודרת, מאופרת וכל שערה במקומה.

כפרילאנסרית העובדת מהבית, ואימא, כל מה שיש לי לומר על זה הוא: כן, בטח.

כשעבדתי במשרד גם אני הייתי מתלבשת ככה, אבל מאז שעשיתי את המעבר לעבודה מהבית, ומכיוון שבמסגרת עבודתי אני עובדת מול מחשב ולא פוגשת אנשים או לקוחות, אני מתלבשת, ובכן, בבגדי בית. כלומר פיג'מה.

הבעיה מתחילה כאשר מגיעה השעה ללכת לקחת את הבן שלי מבית הספר. כל דקת עבודה היא דקה יקרה ואין לי כוונה לבזבז אותה על התלבשות והתפנפנות. כתוצאה מכך אני מוצאת את עצמי יוצאת מהבית במראה שרחלי-שעבדה-במשרד בחיים לא הייתה מאשרת אותו.

כשמדובר בהליכה לבית הספר, עוד אפשר לומר שזה לא כזה סיפור גדול. הבעיה היא שהשלוכיות הכללית הזו מתחילה לגלוש לעוד שעות ביממה, ובסופו של דבר אני מתחילה להרגיש ש, ובכן, - אני מאבדת את זה. ויתרתי על אופנה וייצוגיות לטובת הנוחות.

מה עושים? איך שומרים על הנוחות מחד ומוותרים על מראה ה"כרגע קמתי משינה" מאידך?

לאחר שהקדשתי לנושא מעט מחשבה, הגעתי למסקנה שהפתרון נמצא בבגדי בית בצבעים קלאסיים שנראים מספיק ייצוגיים כך שאפשר לצעוד איתם גם מחוץ לבית, כאשר מעליהם מוסיפים שכבות של אקססוריז שנלבשים בשנייה אבל משדרגים את המראה.

להלן הצעת הגשה לאם העובדת מהבית בחורף – מכנס יוגה מבד נעים, שצבעו השחור וגזרתו הטובה גורמים לו להראות כמכנס לעבודה במשרד. חולצות רכות ונעימות בצבעים ובמראה קלאסי, וקרדיגן כהה. אני תמיד נועלת כפכפי אצבע בבית.

ונגיד שעוד דקה הצלצול ואת חייבת לרוץ לבית הספר – את פשוט חולצת את הכפכפים ומחליפה בנעלי סירה, עונדת שרשרת מגניבה (שפם בריטי!) ואת כבר במעלית.

כל זה טוב ויפה, אבל בחורף באמת יותר קל. יש קרדיגנים ומעילים שיכולים להסתיר בקלות כל פיג'מה מוכתמת שהיא. מה עושים בקיץ, שבו בכל יציאה מחוץ למזגן וצעידה לבית הספר משוועת נפשי למעט צל או לפחות איזה משב רוח רענן. כיצד תתלבש לה אמא מיוזעת, כאשר בגדים ארוכים הם לחלוטין לא אופציה, שלא לדבר על שכבות?

גם כאן הפתרון הוא כנראה בשמירה על המראה הקלאסי. מכנסי ברמודה כהות וחולצות טי לא שלוכיות – מתאימות לעבודה מהבית בנוחות.

צריכה לצאת? בעיקרון אפשר לצאת גם ככה. אני מעדיפה להחליף את הכפכפים בסנדלים שנוחות יותר להליכה. אפשר לשדרג עם שרשרת, וכמובן בל נשכח את משקפי השמש והכובע.

הצלחתי להוכיח לעצמי שאפשר לזנוח את מכנסי הטרנינג ואת הקפוצ'ון. המשותף לכל האאוטפיטים האלו, ברם אולם, הוא ששערות החתולים שמכסות אותם מסגירות בדיוק איך ואיפה את מבלה את רוב היום שלך.

רשומה אורחת - האקונה בטטה

השבלוגרית האורחת היום היא ואן דר גראף אחותך (ונראה אתכם מוכיחים שלא) הידועה בכינוי הילה בניוביץ'-הופמן. היא אחת הכותבות הפמיניסטיות המוצלחות בישראל, לטעמי, והחביבה עלי באופן אישי. היא מתרגמת וכותבת בעלת תואר שני בלימודי מגדר. הכתיבה שלה אינטילגנטית, ובהומור ואומץ נדירים היא מישירה מבט למציאות בלי למצמץ ואומרת לה תראי אוגר!

האקונה בטטה

גילוי נאות: כותבת שורות אלה אינה מדענית, רופאה, או פיזיקאית חלקיקים. עם זאת, ומבלי להתרברב, בדרך פתלתלה של ניסוי ותעייה הצלחתי במהלך השנים לנסח חוק חשוב מאין כמוהו לקיום האנושי בקוסמוס, הלא הוא "החוק הראשון של קניות בגדים לנשים שמנות" - או אם תרצו, בשמו האחר, "עיקרון הגרויסע-תוכעסיטיס".

העיקרון הוא זה: לעולם אל תקנו בגדים במקום שמסרב להודות בזה שאתן שמנות, ואפילו עושה מאמצים כבירים, שמיניות באוויר וצוקהארות הפוכות כדי להסתיר עובדה זו. אם תעשו זאת, תמצאו את עצמכן עטופות חסרות ישע בעיצובים סבוכים וחסרי פשר שמשלבים הדפסים, נצנצים, פרנזים, כיווצים, שסעים, זיקוקי דינור ומסרים זן-בודהיסטיים בלועזית. לכל אחת מאיתנו, דומני, היתה פעם בארון לפחות חולצת-אוהל או שמלה אחת עם ניטים ונצנצים פזורים במקומות אקראיים, פרצוף של נמר מופתע מקדימה, שסע בשרוול וגומייה בצווארון, ומסר מודפס בפסבדו-אנגלית לאמור "To live is to be live" או "To life is to love" או משהו כזה, כמיטב דמיונו הפרוע של המפעל בסין/קמבודיה/תאילנד שיצר את החולצות.

העניין הוא שאני דווקא מאוד אוהבת שמלות, רק שונאת ללבוש אותן, כי אני לא אוהבת להרגיש כמו בטטה עטופה בנצנצים. אם הייתי אוהבת להרגיש כמו בטטה מנצנצת, הייתי פשוט עוטפת את עצמי בנייר אלומיניום וקופצת לתוך התנור מחומם מראש ל-200 מעלות. אבל אז, לפני כשנה, קרה משהו ששינה לחלוטין את דעתי בענייני שמלות, והוכיח לי שיש גם אנשים שחושבים שלא חייבים לבצע להטוטים קסומים כדי להפוך אישה שמנה לערימה מהלכת של טריקים ויזואליים כדי להסיח את דעתו של המתבונן מהעובדה שהיא, ובכן, שמנה.

חברתי הטובה מורין לקחה אותי לחנות בגדים למידות גדולות, שם הצלחתי לרכוש בלי ייסורים רבים מדי שתי חולצות נאות. בשלב מסוים העירה מורין, "הי, יש פה שמלות ממש חמודות. אולי תנסי אחת?" – "שמלות זה פויה", השבתי לה בנועם, "כל מטרתה של השמלה היא להפוך אותי מאישה רגילה, בעלת מידה סבירה כלשהי של כבוד עצמי, לבטטה מקושטת בכיווצי בד משונים עם נצנצים, שסעים ושאר הסחות דעת. וזה גם לא נוח." – "אגיד לך מה, בטטה יקרה שלי", כך מורין בתבונתה הרבה, "נסי ללבוש אחת, ואם לא ימצא חן בעיניך, את לא חייבת לקחת אותה." מרמרתי וגרגרתי מעט, אך בסופו של דבר ניסיתי למדוד את הזהו.

להפתעתי העצומה, גיליתי שיש גם יצרני שמלות למידתי שזנחו את תיאוריית הבטטה המקושטת, כך שמה שלבשתי בתא המדידה היה פריט לבוש הגיוני, מבד רך ונוח, בגזרה פשוטה שגלשה סביב גופי. על כן העזתי לצאת מתא המדידה ולהסתכל במראה. לנגד עיני נגלתה אישה שמנה, לבושה בשמלה נאה ועדינת-הדפס, שעטפה ברכות את חמוקיה, כמו אומרת: "תראו, יש פה אישה במידות גדולות, והיא לובשת שמלה". על כן השמלה נרכשה. שבוע לאחר מכן גם העזתי לצאת איתה מהבית למקום ציבורי, והעולם לא עצר מלכת.

כיום מלתחתי מתהדרת בארבע שמלות שלמות. כולן באותה גזרה פשוטה, פחות או יותר, שמלווה בעדינות את הקימורים הטבעיים של גופי ולא מנסה לכווץ או להסוות אותם. מה אנו למדות מכך? כמה דברים:

1. חבל לוותר על שמלות רק בגלל שמעצבים מסוימים חושבים שחמוקיים זה דבר שיש להסתיר בכל מחיר.
2. הגוף שלי, בעצם, הוא לא דבר רע כל כך, על אף גרויסע-תוכעסיותו.
3. מורין היא האישה הכי חכמה בעולם.
4. מממ, בטטה בתנור.

שלכן באהבה, ואן דר גראף אחותך, שונאת שמלות לשעבר

רשומה אורחת - ארון הבגדים החתולי

קוראים יקרים, בזמן שאתם קוראים רשומה זו אני לובשת חליפה ירוקה חד פעמית ומתגלגלת לחדר הניתוח, לניתוח בידי השמאלית (חשוב לגוון). מאחר וכך, ומאחר ואיני רואה את עצמי עושה משהו בימים הקרובים שאינו כולל אנחות קורעות לב, שינה ובליעת כדורים נגד כאבים ו\או מרק, הזמנתי כמה מהכותבים החביבים עלי לפרסם פה רשומות אורח.

הראשונה בין הכותבים האורחים היא בריי. בריי היא בלוגרית מחוננת השולחת כפה במגוון עיסוקים אחרים, ביניהם אמנויות לחימה, עיצוב פנים, פתיחת מקררים ונשיכה חופשית. בנוסף לכך, היא חתול. קבלו אותה!

ארון הבגדים החתולי

עם כל הכבוד לכמה שקשה למצוא בגדים כשאת שמנה, תנסו למצוא בגדים כשאתם חתולה! משום מה אנשים חושבים שרק כי חתולים הם חתולים וכל מה שהם עושים כל היום זה לישון, לאכול ולהרוס את הרהיטים זה אומר שהם לא יכולים להתעניין באופנה, אבל אין טעות גדולה מכך. ולכן החלטתי לשנות את הסטיגמה ולתרום קצת מחוכמתי האינסופית ומחוש הסגנון הנעלה שלי.

דבר ראשון שחשוב לכל חתולה – וגם חתול, אני לא מפלה – זה לדעת איך לבחור בדים איכותיים. אז הנה כלל כפה בשבילכם – בד טוב הוא לא סתם כל בד רך ונעים, אלא כזה שסופח אליו פרווה באופן השלם והיסודי ביותר. איך יודעים אם הוא עושה את זה? אין מנוס מתהליך של ניסוי וטעייה. מלבד התוצאות שאתם רואים בשטח, אפשר גם להיעזר באדם שלכם. אם הוא נכנס להיסטריה בכל פעם שאתם מתקרבים לבגד מסוים, כנראה שבחרתם נכון (ובכל זאת רשימת המלצות קצרה: כותנה ופליס שולטים!).

דבר שני שחשוב הוא כמובן התאמת צבעים. אז נכון, אפשר לנמנם גם על בגד שתואם במדויק את צבע הפרווה שלכם, אבל מה הכיף בזה, תגידו לי? הרעיון הוא שיהיה כמה שיותר קונטרסט, כדי שכשתשירו את הפרווה שלכם (ואין ספק שזה יקרה), יישארו עדויות בולטות לכך. אז אם אתם שחורים, תמצאו אדם שאוהב ללבוש בגדים לבנים ולהפך. ואם אתם מרובי צבעים כמוני, ברכותיי – יש  לכם הרבה יותר אופציות.

דבר אחרון להפעם, ואין מספיק מיאו בפי להדגיש את חשיבות העניין – תמצאו מרכך כביסה שאתם אוהבים ותישארו נאמנים לו. אתם תריחו אותו הרבה, אז כדאי שזה יהיה ניחוח שנעים גם לכם וגם לאדם שלכם, כי זה יוריד לו קצת את החשק לצרוח עליכם כשתקפצו עליו מדיפים ריח רענן של כביסה נקייה.

בררריייי

מה לבשתי היום:

נ.ב. המחשבה היומית להיום – סוף מעשה במחשבת חתולה