מה לבשתי ב-Q4 של 2019

אלוהים ישמור, חתיכים וחתיכות, נגיף רשע קם עלינו לכלותינו ומשעמם לי נורא בבית וכבר שיחקתי בכל המשחקים שלי והשכבתי את הבובות לישון וקראתי סיפור ואין לי מה לעשות יותר אז החלטתי לעדכן את השבלג, על כל צרה שלא תבוא.

מאחר ויצירתיות והסגר לא הולכים אצלי מי יודע מה ביחד, אתם מוזמנים להציע רעיונות ונושאים עליהם תשמחו לקרוא בדף הפייסבוק שלי. בינתים, כמו שכתבתי שם קודם, אפרסם את הרשומה הזו שכבר חודשיים בערך כמעט מוכנה פה. רעיון לרשומה הבאה כבר יש לי, אבל אחרי זה - מה שבא לכם.

וכעת, דמיינו שאנחנו חוזרים בזמן לימים בהם אנשים יצאו מהבית לבושים בבגדים. אני לבושה בפיג'מות 90% מהזמן בימים אלה (האמת שאין לי טרנינגים שמתאימים ללבישה בבית ואני מחכה לכמה שקניתי מאסוס). אני רואה שאת התלבושת האחרונה פה לבשתי להופעה במרכז לאומניות הבמה ובכנות, בא לי לבכות. יאללה דיסקו חצילי קורונה!

תלבושת לעבודה

שמלונת של ייפי וויפי 

סריג של טולה

צמודונים מנקסט

נעלים של Converse

עגילים מאסוס

ולחשוב שהצרה הכי גדולה שהיתה לי בזמן שתכננתי לפרסם את הרשומה הזו במקור היתה שעבדתי במקום נטול מראות או מישהו שיצלם אותי למה לבשתי היום. מאז הספקתי להתפטר, לחזור לחברייה בוויוורק תוך כדי חיפוש עבודה ולהכנס לבידוד. פחח אני אומרת. אבל אם להתמקד, פה אני לובשת תלבושת רכה (כנראה כדי להתרגע אחרי יום פגישות בו התלבשתי מחויט יותר). החולצה מתאימה מאד למצב הרוח הנוכחי והיא ממעצבת אוסטרלית חמודה בה נתקלתי באינסטוש. 

תלבושת נוספת לעבודה

חולצה של  Lazy Oaf

ג'ינס מ-Next

נעלים של נייקי מ-Sneakerbox

עגילים מאסוס

תלבושת חומה וחמימה. אין לי כמעט שום בגד בצבע הנעליים האלה, אותן אני אוהבת לנעול בחורף, אז כשאני רואה אחד ועוד כזה עם סנופי, אני ישר קופצת עליו. הורוד בשיער דהה מזמן חזרה ללבן ואני מודה שכרגע אני מאד מרוצה ממנו בצבעו הטבעי.

תלבושת לפה ושם

מעיל Lazy Oaf

יהויתיק Lazy Oaf

ג'ינס מאסוס

נעלים של נייקי 

מה יש לנו פה מה יש לנו פה, הלא זה מיודענו יהויתיק. בדיוק הבוקר ברכתיו לשלום וחשבתי לעצמי שאולי הגיע הזמן לכבס אותו קצת. בכל מקרה, כאן הוא מצולם עם אחיו המעיל, שאמנם אינו עמיד לגשם אך נעים מאד וחביב בקור ישראלי סטנדרטי, שהוא יותר קריר מקר ומקדימה יש לו שפן.

תלבושת להופעה

חולצה של מוטיף (הי"ד)

חצאית מאסוס

גרבונים מ-We Love Colors (משנת טיכו)

נעלים של אדידס

לפני כחודשיים החלטתי שיותר מדי זמן לא הלכתי להופעה של יסמין לוי אהובתי, וטוב שכך כי אחרת אלוהים יודע מתי הייתי רואה אותה בהופעה שוב. אני לובשת כאן חצאית מיני מצמר שקניתי באסוס ומירכיי השמנמנות ומטה הכל ורוד ורוד ורוד! איי איפה הימים שירכיים שמנמנים וורודים הנצו על כל עץ רענן? אני מקווה שיחזרו שוב במהרה.

אוקי, ניקיתי את המרתפים ועכשיו אפשר לכתוב רשומות חדשות ורלוונטיות. ולסיום, הנה שיר אקטואלי עם מקסימום גרוב. תהנו!

הוא לא בד, הוא אחי

רבות נכתב כבר, כאן ובאינספור מקומות אחרים, על כך שבגדים יכולים להוות כלי תדמיתי עבור הלובש. הבגד הנכון בשימוש הנכון יכול לשדר מקצוענות, רצינות, פלרטטנות או כל אחד משפע מסרים אחרים שישרתו ויקדמו אתכם בחיים.

אך אני מאמינה שאביזרים ומלבושים יכולים להיות גם ידידים - לעודד אותך כשאת על הפנים, להפחיד לאקס את הצורה, להזכיר לך כמה את מהממת ואף לרטון בשבילך. אתם מכירים כבר את יהויתיק יקיר השבלוג שהוא תפלץ רב רושם, אך גם מלבושים נטולי נפח, פרווה ופרצוף קומפלט יכולים לענות על הצורך בבן לוויה בזמנים בהם אחד כזה מיי קאם אין הנדי. הנה לפניכם כמה ידידים שלבשתי בתקופה האחרונה.

תלבושת ליום עבודה דאוב

מכנסים של Lazy Oaf

נעלים של קומברס

יום לפני כן עשיתי חיסון שפעת ביד ימין וחיסון טטנוס ביד שמאל וכתוצאה מכך לא עצמתי עין רב הלילה מרב כאבים. כשהתעוררתי מוקדם ליום עבודה רציתי להישאר במיטה או לירות את עצמי מתותח, מה שידרוש פחות מאמץ. במקום זה קמתי וניצלתי את ירידת הטמפרטורות ללבישת המכנסים היחידים שמבינים אותי. אני חיבת להודות שזה עזר לי יותר מהאופטלגין.

תלבושת לכבר צחקתי יותר

שמלונת של Lazy OAf

מגפים של בלאנדסטון

גם השמלונת הזאת הגיעה מהחנות הגמדית של לייזי בלונדון. להבדיל מאחיה המכנס, אין לה פה או מצב רוח רע. מה שכן יש לה זה זוג עינים וחוסר הבנה מוחלט של המצב, מה שהתאים במיוחד לערב שהוקדש לצפיה בסרטים ויציאה קבוצתית מסרטים רעים.

תלבושת שלבשתי לא זוכרת לאן

חולצה שקיבלתי במתנה מפולין

עגילים של And Other Stories

תהרגו אותי אם אני יודעת למה אנשים מייצרים, מוכרים או קונים חולצות עם לאמה בפולין, אבל עובדה שזה קרה. חברה הביאה לי את החולצה הזו במתנה מוורשה ואני לבשתי אותה לצורך זה או אחר ובכל פעם ששכחתי כמה אני מהממת היא ירקה עליי. אולי כדאי להשקיע כמה שקלים בלקנות לה שיחון פולני-עברי.

תלבושת לביקור בצפון

שמלה של מעצבת אוסטרלית מאינסטוש

צמודונים שחורים

מן הידועות היא, שאנשים שגרים צפונית ליקנעם הם קשי יום וקשי לבב. לכן לבשתי שמלה קשת יום ולבב כשנסעתי לבקר את חברתי הצפונית. עד שהגיע זמנה של ארוחת הצהרים הטעימה הצליחה השמלה לבלוע אותי כליל והפכתי, גם אני, לקשת יום ולבב. אכן תמונות קשות.

תלבושת לפיקניק סתווי

אוברול של מותק

סיכת חסילון של נעמה בן משה

חולצה מקוסטה ריקה

במידה ואת נוסעת לפיקניק ואין בן זוג פנוי שיארח לך לחברה, תמיד ניתן להזמין חסילון. במקרה זה, הזמנתי את החסילון החביב עליי. אמנם אין לו פה אבל יש לו זנב וחבר צדפה (שנשאר הפעם בבית) והוא אוהב מאפים וחטיפים מלוחים ועוגת שוקולד-קרמל מלוח-בננה וזו בדיוק העוגה שהוגשה בפיקניק, כך ששנינו חזרנו מרוצים.

בבואכם ללבוש או לענוד ידיד זכרו - היו אף אתם ידידים. המנעו מלשפוך עליו (או עליה) קפה או קציפה. הגידו יפה תודה כשאתם מתפשטים בסופו של היום והכי חשוב, כבסו אותו בטמפרטורה נעימה. אתם ממש לא רוצים לראות את המכנסים האלה שלי כשהם כועסים.

התפוח הגדול

שרלוט האת היא בלוגרית בת 22 מצפון לונדון, המנהלת בלוג בו היא חולקת את הרפתקאותיה כחובבת אופנה במידה גדולה. אבל יותר מזה, היא גם סטודנטית לעיצוב אופנה מצפון לונדון שסיימה זה עתה שלושה חודשי עבודה על קולקציית הסיום שלה לה היא קוראת התפוח הגדול וחולמת לפתוח בית אופנה למידות גדולות.

מדי שבוע אני שומעת על מעצבים ישראלים חדשים למידות גדולות והמשותף לרובם הוא שאני לא רוצה ללבוש את הבגדים שלהם. רב המידות ה"גדולות" שלהם לא עוברות את ה-46, הבדים סינתטיים במקרה הטוב, הגזרות גרועות והצבעים נעים בסקלה שבין שחור לאפור לבורדו לפוקסיה (הידועים בכינויים צבעים של שמנות). אבל שרלוט הזאת.. אין בגד אחד בקולקציית הסיום שלה שלא הייתי רוצה לעצמי.

נתחיל באוברול הזה - שילוב מרטיט של גזרה אוונגרדית בקטנה, עם צבעוניות ודוגמה קלסית להתיישבות הציונית של ראשית המאה שעברה. המקטעים הלבנים יוצרים אשליה של גוף צר וארוך וממתנים את האפקט המרחיב של המכנסים. מתוק כל כך!

סקלת הצבעים הכל כך לא אופיינית למידות גדולות הזו ממשיכה לתלבושת הבאה - מכנסים גבוהי מותן בלבן ועיטורים ורודים בהירים, ג'קט אוניברסיטאות קצרצר וורדרד והחולצה היפה ביותר שראיתי זה זמן רב, בלבן מנוקד באדום. אני כל כך חושקת בחולצה הזו. דמיינו כמה יפה היא תהיה עם ג'ינס קצר או ארוך, או עם חצאית בגזרת A מכותנה לבנה או אדומה או ורודה או ג'ינס. אלוהים, היא נהדרת בעיני.

הקריצה לאמצע המאה הקודמת נמשכת עם האנסמבל המטריף הזה של מכנסונים מתרחבים וחולצה מכופתרת קצרה באדום ולבן. לצידם, שמלה מתוקה בגוונים שונים של ורוד ולבן, עם אפודונת תואמת בלבן עם תיפורים ורודים. אני רוצה את כולם, אבל בעיקר את המכנסונים.

ולסיום, בובה של חצאית עם מותק של טישרט, שוב בשילוב הרענן והיפה כל כך של ורדרד, אדום ולבן. זה חמוד במיוחד על הדוגמנית הבלונדינית!

לפי מה שלורן כתבה על הקולקציה הזו, שרלוט לא קיבלה שום תמיכה בתהליך העבודה מהאוניברסיטה או מהתעשייה בגלל התעקשותה לייצר קולקציה למידות גדולות, מה שמעורר בי זעם רב לנוכח העובדה שאוניברסיטאות אמורות לעודד חדשנות בתלמידים שלהן ולתמוך בשינוי חברתי. אבל הי, ישראל לא מיוחדת בגישתה השלילית לאופנה במידות גדולות.

בכל מקרה, שרלוט הצליחה להעמיד קולקציה משגעת ביופיה, פרקטית לחלוטין, המכבדת את יוצרתה ואת קהל היעד שלה ויותר מכל - כזו שמשמחת את הלב וגורמת לי לחשוב ככה בדיוק אני רוצה להרגיש ולהראות!

הלוואי שיום יבוא ויקומו פה כמה מעצבים מקומיים שמבינים את הלקוחה השמנה כמו שרלוט ומאמינים בה כמוה. ועד אז, אקווה ששרלוט תקבל ציון מעולה על עבודתה ואתפלל שביום מן הימים, קרוב ככל האפשר, תגשים את חלומה לפתוח עסק משלה בו אוכל לקנות את הבגדים המקסימים האלה.