יום שבת, 15 ביולי 2017

על היום בו גיליתי שאני הפחדנית הכי שמנה בעיר


הבוקר קראתי את הרשומה הזו של רינת ומאז הראש שלי לא מפסיק לעבוד.

ראשית, לא הכרתי את LP קודם לכן ובעקבות הרשומה, התאהבתי במוזיקה שלה. גם כי טרילוגיית השירים עליהם כתבה רינת באמת יפה וקצבית ומרגשת וחדרה לי ללב (טוב, Lost in you ו-Tightrope יפים וקצביים ומרגשים וחדרו לי ללב, על טעם ועל ריח וגו) וההופעות החיות שלה, וואו, היא נותנת את הנשמה היפה שלה. אבל גם כי רינת עשתה משהו שמדי פעם אני נוכחת לו וכל פעם מרגש אותי מחדש - היא לקחה יצירת אמנות שאין לי שום ענין קודם בה והכניסה אותי כמעט בכח לעולם הפנימי של היוצר ולבחירות האמנותיות שלו וחשפה בפניי את קורות חייו, וזה יצר קשר אינטימי כביכול עם האמן ואיפשר לי לראות את היצירה מנקודת המבט שלו (שלה במקרה הזה) כך שלא יכולתי שלא להקשר ולהתרגש ולשמוח בשמחתו (ה) ולהתאהב ביצירה וביוצר. 

זה הביא אותי לחשוב על האובססיה המוזיקלית הנוכחית שלי, שמלווה אותי בחודש האחרון. חשבתי, אולי אם אני אכתוב רשומה בסגנון הזה חבריי יבינו סוף סוף למה אני כל כך מתלהבת ממנו וינסו אולי להאזין לו ויפסיקו להתייחס לאובססיה שלי אליו כאל גלעחטר תינוקי שבתקווה יעבור מהר. אבל לא הצלחתי להביא את עצמי להתחיל לכתוב על זה, ממגוון סיבות שהתקבצו כולן לסיבת האם - אני לא רוצה. 

ועכשיו, דוקא תוך כדי ניקוי האמבטיה, נפל לי האסימון סוף סוף - מילא שאני לא רוצה לכתוב על האהבה שלי ליצירה שלו, אבל אני הופכת את האהבה שלי ליצירה שלו לבדיחה מתמשכת מהיום בו התאהבתי בה. ובגלל שאני הפכתי אותה לבדיחה גם החברים שלי הפכו אותה לבדיחה, וזה הכאיב לי במידה שאין לתאר ולא היה לי מושג למה. ועכשיו הבנתי. 

בגיל מוקדם מאד למדתי בדרך הקשה שכשאני אוהבת משהו כדאי מאד שאשמור את זה לעצמי אחרת מישהו כבר ידאג לפרק לי ולדבר שאני אוהבת את הצורה. התופעה הגורפת הזו בחיי (מהתעללות נפשית לפי הספר ועד אחיה החורגים המחורבנים, ציניות, עוקצנות וחוסר פירגון) הפכה אותי לפאסיבית-אגרסיבית. את ההתעללות הבריונית הראשונה שלי חוויתי בגן טרום חובה והמתעללת המשיכה ללוות אותי עד סוף התיכון (תודה רבה לפרויקט המחוננים בשלו "זכיתי" לבלות 14 שנים עם המפלצת הזאת). אחריה היו עוד כמה מתעללים בקנה מידה קטן והולך עד שאיפשהו לקראת שנתי הארבעים (יענו לפני שנה) הגעתי סוף סוף לנקודה שבה לאף אחד אין כח עליי. או לפחות ככה חשבתי עד שקירצפתי את האמבטיה.

לפני כחודש צץ בחיי ג'וני פלין. ראשית כשחקן בסדרה המעולה גאון בנשיונל ג'אוגרפיק ואחר כך, כשגיגלתי נואשות להבין מאיפה הפרצוף הזה מוכר לי, זיהיתי בהדרגה את כל המחזות והסרטים בהם נתקלתי בו בעבר וחשבתי כי טוב. במסגרת הגיגול גיליתי שהוא גם משורר, זמר ומלחין והחלטתי שאסור בשום פנים ואופן לשמוע שום שיר שלו כי זה בטח יהיה נורא ואיום ומביך רצח ואני לא אוכל להנות מגאון יותר. אבל מתישהו נשברתי ושמעתי את Raising the Dead והתאהבתי. לראשונה זה שנים נחשפתי ליוצר שכותב ישר אל הלב שלי, בשפה שהאמנתי שמתה מזמן, שמקורות השראתו הם שייקספיר ואליוט והטבע ואהבת האנושות. כמעט כל מה שהוא יוצר הוא חגיגה של אנושיות טהורה ועדינה וזה מרגש ומשמח אותי ברבדים שכבר שכחתי שיש לי. אם לפשט דברים, הוא חידש את האמון שלי במין האנושי ועל כך אני גומלת תמיד בהוקרת תודה עמוקה ואהבה.

אבל כשאני אוהבת משהו אני חייבת לגונן על האהבה אחרת מישהו כבר ידאג לרסק אותה ואותי. אז הפכתי את זה לבדיחה. דיברתי על כמה הוא חתיך וכמה הוא בריטי ועל כמה אני שונאת את אשתו שגנבה אותו ממני ובלי להבין מה אני עושה הרסתי במו ידיי את האפשרות שמישהו מחבריי יגלה את כתם האור המפזז הזה שאני גיליתי ויהנה ממנו כמוני. לקחתי את האפשרות לחלוק את האושר הזה עם חבריי והפכתי אותו לשלולית. ריסקתי את האהבה שלי במו ידיי לפני שמישהו אחר יספיק לעשות את זה ונשארתי, כרגיל, מבודדת בעולמי הפנימי ושבורת לב עם הידיעה עתיקת היומין, שאף אחד לא באמת מכיר אותי. המשכתי להחביא את העובדה שמתחת לכל השומן והציניות והבוטות האלה מסתתרת נפש שברירית ועדינה.

אז מסתבר שאני פחדנית גדולה בהרבה משחשבתי. אותם בריונים שעיצבו את חיי בצעירותי, ועדין מופיעים בחלומותיי, עודם מהווים את הקול השליט בתת המודע שלי. אבל האמת העצובה היא שהבריון היחיד שמבודד אותי כיום הוא אני. ואמת עצובה עוד יותר היא שאני יודעת שאני רחוקה מלהיות היחידה שחווה את הבדידות הזו. ואולי זו קרן האור היחידה כאן, בידיעה שגם כשאנחנו מרגישים הכי לבד בעולם אנחנו חלק מקהילה כבירה של אנשים שמרגישים בדיוק אבל בדיוק, כמונו. וזו, בעיני, המשמעות העמוקה ביותר של להיות אנושי.

שיר ערש שפלין כתב לבנו הבכור, גבריאל. אנחנו אף פעם לא באמת לבד.

יום ראשון, 18 ביוני 2017

הלכה החולצה, נשאר הפלץ


חברים וחברות, חזרתי לשגרה וחלק משגרתי היא לנעול בגדים. אז קבלו מה לבשתי השבוע חגיגי עם בגד.

תלבושת ליום שישי
חולצה מזארה
ג'ינס מאסוס (ישן)
סנדלים של דורית בר אור לגולף (ישנים)


אני אוהבת לחטט בזארה ולמצוא בגדים שמתאימים לי. נכון, החוויה עלולה להיות מבאסת, אך לרב יימצאו כמה פריטי אוברסייז שמתאימים גם לשמנה ענקית שכמוני, כמו החולצה הזו שכולה רחב וצר וקישורים ופרג או כלנית. אני חיבת לציין עם זאת, שאני כל כך כועסת על כך שלא מביאים לארץ את מידת ה-XXL של המותג שבפעם הבאה שיגידו לי בסניף זה או אחר ש"אין במחסן" אני עלולה להיעלם בענן עשן ולהשאיר שלולית שחורה גדולה באמצע החנות. עד שהם מייצרים סוף סוף מידות גדולות (עלאק, אלה מידות בינונית, 48 בערך) אתם לא טורחים להביא אותן או מביאים אחת מכל דגם?? בעיני, זה שיא העולב.

תלבושת לעבודה
חולצה מנקסט
מכנסים של Simply Be
נעלים משופרא
עגילים מ-COS


אוי החולצה הלבנה שהכי אהבתי, מותה היה צפוי והתרחש כחצי שעה לאחר שצילמתי את התמונה הזו. וזה לא שלא ראיתי את זה מתקרב ממרחק של קילומטרים. שתיתי כוס יין אדום ושניה לפני שהגשתי אותה אל פי חשבתי "אולי כדאי להחליף חולצה קודם?" ועד שעניתי לעצמי "ואללה" נשפך היין והלכה החולצה. אפשר לצאת מהדעת, בחיי.

תלבושת לחתולדת
שמלה של Onchiq
ג'ינס מנקסט (ישנים)
שובם של סנדלי דבאל"ג


חתולדת היא אירוע משמח שיש לחגוג בשירה וריקודים. לפיכך, לבשתי את שמלתה הנאה של לירון עם השרוולונים שאפשר לקפל או לא (בצילום הזה, לא) מעל ג'ינס קרועים (שהולכים ונקרעים יותר עם כל לבישה, לאחרונה) ועגילים שחורים בעלי נוכחות מ-COS. כשהגעתי לחתולדת ננזפתי קשות על מלבושי הסולידי והנאה ועל כך שהגעתי עם תיק שחור נטול אישיות. אני לא יכולה להוסיף פרטים שכן עורך דיני מכין כעת תביעת דיבה בשם התיק, שמסתבר שיש לו ועוד איזה אישיות והיא ממש אבל ממש עצבנית.

תלבושת ליריד של גאלה
שמלה של מאיה בש
צמודונים מנקסט
הנעלים הקדושות משופרא

טלי ואני מרביצות פוזה למצלמה
כשהולכים ליריד המידות ההוגנות של גאלה צריך, כידוע, ללבוש בגדים שקל להסיר ומאפשרים למדוד בגדים אחרים במהירות גם ללא תא מדידה פנוי. לפיכך לבשתי צמודונים ושמלונת קלילה של מאיה בש שיכולתי להסיר וללבוש במהירות. מן הסתם, כל מי שראה אותה שאל מאיפה היא כדי לרוץ ולקנות גם והאכזבה היתה גדולה כשאמרתי שהיא לא מהיריד. אני חושבת שזה הבגד החמישי שאני קונה פרי שיתוף הפעולה של מאיה והציירת זויה צ'רקסקי ובקצב הזה, אמשיך להוסיף פריטים חדשים לאוסף הזה גם כשהיה בת שבעים.

לסיום רשומה זו, חם מאד בחוץ ואני מפצירה בפניכם לרוקן את השמנים שלכם לעתים קרובות. תודה ושבוע טוב.



יום שלישי, 13 ביוני 2017

סקירת אירוע המידות ההוגנות החצי שנתי של גאלה רחמילביץ'


שלום קוראים יקרים! התשאלו מה אני עושה עכשיו מול המחשב במקום לנחור מעדנות במיטתי + כרים + שמיך? ובכן, חזרתי לא מזמן מאירוע המידות ההוגנות העונתי של גאלה רחמילביץ' ואני חשה מחויבת לא ללכת לנחור טרם אסקר אותו פה עבורכם כנהוג בשבלוגי.

ככלל, אפתח ואומר שחזרתי מבואסת. מכלל המעצבים שהשתתפו באירוע, יש שתיים שאני מתה על הבגדים שלהן (מוטיף וטולה) ושתים שמעולות בעיני אבל פחות מתאימות לטעם שלי בבגדים (טליה ונומה). פרט לכך, היצע המעצבים נע על הספקטרום הבינוני. הגזרות פשטניות, התפירה לא איכותית, הבדים לא מתאימים למידות גדולות, העיצוב לא מתאים לישראל, הבגדים ילדותיים מדי או מבוגרים מדי. ידוע לי שהטעם שלי לא מי יודע מה סטנדרטי, ועדין אני רואה עצמי ראויה לשפוט בקטגוריה הזו. לדבר הזה אין כל קשר לגאלה או לארגון האירוע. זה פשוט ככה, וזה עצוב בעיני.

יחד עם זאת, אספתי עבורכם, כהרגלי, כמה מהבגדים שאהבתי אצל המעצבים השונים. לפני התמונות, אזכיר שאני לובשת מידה 48-50 וגובהי 1.71 ביום לח. ואגב ימים לחים, חום אימים שם, יש מעט תאי מדידה והתאורה איומה ונוראה אז הגיעו עם בקבוקי מים קרירים כמו גם צמודונים וחזיה שניתן להראות איתה ברבים, כדי למדוד בגדים בקלות מחוץ לתאים בשעת הצורך.

מוטיף

אני כותבת על הדס ראשונה, כי עד שהגעתי אליה הייתי עיפה ונמסה כל כך שלא צילמתי ומגיע לה פירגון, למרות שאין לי צילומים. הדס, כהרגלה, מעצבת את הטישרטים המחמיאים והמגניבים ביותר שניתן למצוא במידה שלי בארץ. העונה היא חזרה על הגזרה המנצחת שלה (טישרט עם שרוולים צרים, שמתרחב מצידי החזה) והוציאה אותה בהדפסי פסים טרנדיים בכחול כהה, תכלת יפה ואדום משגע (ואני לא סובלת אדום). קניתי שתים מהן, כך שתראו אותן פה עוד הרבה.

החולצות הנ"ל עולות 290₪ לפני הנחה וכל הבגדים של מוטיף נמכרים באירוע ב-20% הנחה על הפריט הראשון ו-30% על השני. בנוסף יש עודפים מעונות קודמות בהנחות ענק (שווה שווה שווה).

טולה

דניאל מטולה מעצבת בגדים קוליים לאללה, כאלה שלא הייתם מצפים מנשים שמנות ללבוש מאחר ואין בהם שום דבר מיוחד פרט לכך שהם פשוט מדויקים. המכנסים מכותנה משובחים ותמיד אני מקבלת עליהם מחמאות. השמלות מתאימות למגוון גילאים וניתנות לסגנון קל באמצעות אביזרים. הנה כמה בגדים שמדדתי.

כל הבגדים של טולה נמכרים באירוע ב-30% הנחה.

אני לובשת שמלה במידה 2 מתוך 3
שעולה 599₪ לפני הנחה

חשוב לציין שהתאורה והצילום עושים עוול עם השמלה היפה והנעימה הזו, שעשויה מבד רך ונעים בתוספת שכבת טול מפנקת. השמלה מגיעה גם בירוק בקבוק יפה ושחור ותראה נהדר גם מעל טישרט מפוספס או אחר.


אני לובשת שמלה במידה 2 מתוך 2
שעולה 499₪ לפני הנחה ומגיעה גם בורוד מחוק יפה


אני לובשת גופיה במידה 3 מתוך 4 שעולה 249₪ לפני הנחה
וג'ינס סקיני במידה 4 מתוך 4 שעולה 429₪ לפני הנחה


אני קניתי לי שני טישרטים מושלמים מכותנה וקיבלתי שמלה חתיכית רצח, שצולמה גרוע מאד ואראה לכם פה במועד אחר, אבל היא כוללת קומבניזון שחור ועליונית שקופה רחבה עם נקודות. הטישרטים נהדרים כי המחיר שלהם נהדר (169₪ לפני הנחה) והגזרה שלהם.. בכנות לא ציפיתי מטישרטים להיות כל כך מחמיאים אבל דניאל יודעת לגזור מעולה והם גם סקסיים וגם חתיכיים וגם קוליים וגם עשויים כותנה איכותית ואני ממליצה עליהם בחום.

Aye

שני פריטים קרצו לי בצילומים שעלו בימים האחרונים לדף האירוע בפייסבוק - המכנסים הקצרים האלה של Aye וחזיה עם הדפס הלו קיטי (צ'ק!). לצערי, הם התגלו כקצרים מדי ורחבים מדי עבורי.

אני לובשת מכנסים במידה 4 מתוך 4 שעולים 200₪ באירוע ומגיעים בכחול כהה ואפור
וחולצת ג'ינס במידה 4 מתוך 4 שעולה באירוע 242₪


טליה

טלי (המעצבת והבעלים של טליה) ואני חברות טובות והיא תמיד הראשונה שאני מבקרת באירועים אלה. למרות שהטעם שלי השתנה בשנים האחרונות למונוכרומטי ואורבני יותר, וטלי מעצבת בגדים צבעוניים ועתירי הדפסים, איני יכולה שלא להוקיר את העובדה שהאישה מעצבת את הגזרות הכי מחמיאות ונוחות בעולם ומוכרת בגדים כמו לחמניות טריות לשמנות ורזות גם יחד. בנוסף, מדובר ביזמת אמיצה שמטרתה לשמח נשים ולשפר את חייהן ועל כך אני אוהבת אותה. בקיצור, שימו לב לשתי התלבושות הנ"ל!

אני לובשת חולצת "שועלים" במידה 4 מתוך 4 שעולה 269₪ לפני 20% הנחה
וג'ינס במידה 4 מתוך 4 שעולה באירוע 250₪ במקום 459₪

כתבתי "שועלים" ולא שועלים כי טלי טוענת שאלה שועלים בעוד אני טוענת שמדובר בישבנונים בחיק הטבע בתיבול היפופוטם. יהיו אשר יהיו היצורונים הנ"ל, מדובר בהדפס החמוד ביותר שראיתי הרבה מאד זמן. החולצה הזו מגיעה גם בהדפסי אננס, בננה ומגוון צבעים נוספים נטולי ישבנונים.


אני לובשת ג'ינס לבנים במידה 4 מתוך 4 שעולים 389₪ לפני הנחה של 20%
וטישרט שעולה 199₪ לפני הנחה של 20%


טלי יצרה לכבוד האירוע אוסף טישרטים עם הדפסים מגניבים להפליא, אני ממליצה בחום לברור את החביבים עליכם מבין ההיצע ולרכוש כאילו אין מחר.

בנוסף לקולקציה החדשה שעוצבה לרגל האירוע, נמכרים עודפים מעונות קודמות בהנחות ניכרות. חצאיות החיוכים המעולות של טלי עולות 200₪ במקום 300₪ כבימים רגילים וקולקצית הערב נמכרת ב-40% הנחה.

Rich Beach

אחרונה חביבה, היא מכרתי משכבר הימים מיטל אולנטוך, שפתחה מותג לבגדי חוף בשם Rich Beach. הבגדים צבעוניים למדי ואני חיבבתי את החצאית הזו, למרות שלא רכשתי אותה. אם הוויב השנות תשעימי בברלי הילס 90210 עושה לכם את זה, זו החצאית בשביל לברוח עם דילן לסופ"ש בבאחה, מקסיקו, במידות גדולות.

אני לובשת חולצה במידה אחת שעולה 299₪ לפני הנחה של 10%
וחצאית במידה L מתוך L שעולה באירוע 169₪
התיק גם הוא של המותג ועולה 229₪ לפני הנחה של 10%


ועכשיו, תודה אלוהים, אפשר סוף סוף להתרחץ וללכת לישון! האירוע נמשך עד יום שישי ה-16 לחודש, במקום סגור במרינה בהרצליה (צמוד לשער C). מחר (חמישי) מעשר בבוקר ועד עשר בלילה וביום שישי, מ-9:00 עד 16:00.

אשמח לשמוע ולראות מה רכשתן!

יום שבת, 10 ביוני 2017

נפנוף אוזני אהבת קיץ


העוקבים אחרי דף הפייסבוק של השבלוג בשבועות האחרונים שמו לב בודאי שאיני כתמול שלשום. אני פתוחה יותר, חמה יותר, מכילה יותר. אני מאוהבת. ימיי עוברים עליי בכמיהה וחלומות בהקיץ ואני מלאה ערגה. שכן, לפני כארבעה חודשים התפרצה לחיי הנוכחות המתוקה, היפה והעוצמתית של פגת היפופוטם ננסי בשם פיונה, ומאז איני כשהייתי. 


פיונה, הפג של היפופוטם ננסי, נולדה בגן החיות בסינסינטי 6 שבועות טרם זמנה ונלקחה מיד לטיפול נמרץ היפופוטמים. היא טופלה בחמצן, הזנה תוך ורידית ועוד טיפולים קשים ומפחידים במשך ימים ארוכים בהם נדמה היה שלא תשרוד. אבל לא היפופוטמית ננסית כפיונה תכנע! אל מול עיני העולם (העגולה הפכה ללהיט אינטרנט ויראלי עוד לפני שנעמדה על רגליה בפעם הראשונה) התחזקה פיונה והתפתחה ותפחה. היא החלה לאכול מבקבוק, למדה לשחק בבריכה של הקטנים, עברה בהדרגה לבריכה של הגדולים (היפופוטמים לא שוחים במים, אלא הולכים על הקרקעית תוך עצירת הנשימה), החלה במפגשים זהירים עם הוריה וכל זאת בליווי יומם וליל של צוות מטפלים מקצועיים ומסורים, שככל הנראה אוהבים אותה אפילו יותר ממני.

גן החיות פרסם סרטון לרגל הגיעה לגיל ארבעה חודשים, והוא מסכם את כל התלאות שעברה החבובה שבמים מאז לידתה.


וכעת לשירות ציבור הקוראים, רשימת דברים בהם פיונה מצטיינת:
  • נפנוף אוזניים
  • חיבוקים



  • עליה במשקל

פיונה במהלך השקילה היומית
  • שינה

  • התחזות לחתול

כאן תמצאו סרטונים מרוממי רוח של הדובדבן שבקצפת שהיא פיונה.

ובאשר לי, שאני במזרח וליבי בצפון מערב? לא נותר לי אלא להכסף לדמות אהובתי, לחשוב עליה מחשבות עגולות ולשלוח אליה שלל אנרגיות חיוביות של בריאות ושמנמונת. עם זאת, כנשיאת מועדון המעריצים המקומי, לא יכולתי להמנע מלהניח טלפיים שמנמנים על הטישרט הרשמי של הנאווה בבהמות וללבוש אותו בגאווה רבה (למרות שבינינו הוא קצת קטן עליי).

אני לובשת
מכנסים מאסוס (חצי חליפה למעשה)
סניקרז של ריפליי


מענין אם פיונה תגדל ותלבש חולצה שלי.. אחח האמת שלא אכפת לי גם אם לא. ככה זה כשאוהבים אהבה ללא תנאים. לא משנה אם את יושבת מול המחשב בבית ואהובתך משתכשכת במים בקצה השני של העולם, לבבותינו קרובים ושתינו חושבות על הארוחה הבאה שלנו ואיך נחרופ בכיף אחריה ושתינו מתגעגעות לאמא ורוצות שיהיה לנו טוב.

אני מקווה שגם לכם יהיה טוב, קוראות וקוראים יקרים, ואעזוב אתכם עם השיר הזה שאהבתי מאד כילדונת. ביום שלישי נפתח אירוע המידות ההוגנות העונתי של גאלה רחמילביץ' וכוונתי לפרסם (כנהוג) סקירה נרחבת של האירוע כולל המלצות אז נפנפו באוזנים לכיוון השבלוג בסביבות ערב שלישי!

יום רביעי, 7 ביוני 2017

קוונטום של נחמה


ברשומתי הקודמת סיפרתי לכם על תלאותיי בחנות החדשה זה: על והבטחתי לספר על המשך חוויותיי בקניון פשן מוללללל. ובכן, לאחר הביקור בחנות הזו זחלתי, כולי יוגמה וחרלש, במעלה המדרגות הנעות אל סניף COS הראשון בישראל לחפש קורטוב של נחמה.

COS היא חנות רגילה (כלומר כזו שמוכרת לנשים, גברים וילדים רזים) והיא אחת מהחנויות האהובות עליי בלונדון. מדובר במותג הפרימיום של רשת H&M, המתאפיין בבגדים מפוסלים, נקיים ואיכותיים. מאחר וטרנד האוברזייס, יתברך שמו, עדין איתנו ניתן למצוא שם מגוון מה של בגדים שמתאימים אפילו לשמנות כמוני, במידה 48-50 וגובה 1.71. שמנמנות רזות ממני ימצאו שם מגוון רחב אף יותר. בכל מקרה, למרות שזו רשת שמיועדת לאנשים רזים מצאתי שם יותר בגדים שמצאו חן בעיני מבמעלה חרלש שבקומה הראשונה, וזה כבר אומר הרבה.

אני לובשת
שמלה במידה L מתוך L שעולה 355


כשראיתי אותה על הקולב ולקחתיה לתא המדידה הייתי בטוחה שמדובר בחולצה מהסוג הקצר מקדימה וארוך מאחורה, כך שרבה היתה הפתעתי כשגיליתי שמדובר למעשה בשמלונת. הבד נעים אך עבה יחסית (ראו הערתי לקראת סיום הרשומה) וגמיש. חבל רק שהצווארון שלה לא פתוח יותר, כי אני מרגישה חנוקה משהו בצווארונים סגורים. בכל מקרה, היא מגיעה גם באדום יפה ובתכלת כמעט מחוק.

אני לובשת
שמלה במידה L מתוך L שעולה 455


ברור לי שזה ענין של טעם, אבל בעיני השמלה הזו פשוט מהממת. טוב, אולי לא מהממת אבל ממש מגניבה. היא אסימטרית, מכווצת בנעימות, יש לה אחלה כיסים, האורך שלה אידיאלי ללבוש ככה או מעל מכנסיים והיא נעימה מאד. אם מישהי משתינו נראית לא מי יודע מה, זו אני ולא היא.

אני לובשת
עליונית במידה L מתוך L שעולה 555₪
מכנסים במידה L מתוך L שעולים 295₪


רב המכנסים והחצאיות המחוייטים לא יעלו על שמנדובה שכמוני, אבל יש ב-COS גם כאלה מבדים גמישים יחסית שמתאימים לי בהחלט. המכנסים האלה יושבים על התפר האלגנטי שבין טרנינג למכנסיים מחוייטים לעבודה. יש להם כפתורים לא מזיקים בקרסול וכיסים וגומי במותניים. העליונית בצבע קרם היא פינוק רציני, אבל עניינה חורף ואנחנו עניינו קיץ.

פרט לבגדים, COS חזקים באביזרי אופנה. יש להם תיקים, תכשיטים ונעלים יפים במחירים סבירים ביותר (לרב). בצילום הבא אני מודדת כמה זוגות נעלים שעולים בסביבות ה-450 (כולן מעור). הנעלים שמדדתי נוחות מאד וקל לראות שיהויתיק, תיקי החביב, חיבב אותן גם (הוא קיבל יחס מאד מפנק מהמוכרות, אגב).


מדובר בחנות עם בגדים יפים מאד ולא טרנדיים (יענו, על-זמניים) שמיועדת לרזים שבחבורה אך יכולה לשמש גם את השמנים שבה (בפרט עם תרחיבו את טווח החיפוש שלכן למחלקת הגברים, שם יש בגדים רבים שיכולים לשמש גם אתכן מבלי לבאס את הנשמה על עצם התיוג). הבעיה המרכזית בה נתקלתי בשני ביקוריי בסניף היא שהבגדים שלהם מתאימים לרחוב הלונדוני ולא לזה הישראלי. הבדים עבים מדי, השרוולים ארוכים מדי והמעילים נוכחים מדי. התקשיתי ממש למצוא טישרט קצר שרוולים למדוד ובזמן שבחוץ להטה תל אביב בשלושים ומשהו מעלות, הקולבים היו עמוסים בבגדים ארוכי שרוולים, מיזעים וסריגים. עם זאת, יתכן ששונאות המזגנים יעריכו דוקא את התכונה הזו.

בעיה נוספת היא שהמוכרים לא לובשים מדים ולכן הדרך היחידה לאתר אותם היא לשאול כל מי שנושא יותר מקולב אחד אם הוא עובד במקום, וזה מביך קמעה לכל המעורבים. לו לפחות היו עונדים תגית שם, זה היה קל יותר. אני לא מצליחה להזכר אם בלונדון זה גם כך או לא. 

שורה תחתונה - אם יש לכן סבלנות לחטט בין מבחר המידות הקטנות בחיפוש אחר אוצרות, אם אם אתן שמנמנות לייט (שלא לדבר על רזות) או מחפשות אביזרי אופנה יפים ואלגנטיים, זה המקום בשבילכן (ו בשבילכם).

יום ראשון, 4 ביוני 2017

זה: על


מכירים את זה שאתם מגיעים לחנות בגדים כשאין לכם מי יודע מה הרבה כסף להוציא על בגדים והכל כל כך יפה שאתם מקללים את הרגע שנולדתם? ובכן, אתם יכולים להרגע, כי בחנות עליה באתי לספר לכם זה לא עומד לקרות.

לכבוד תחילת השנה היהודית הקדמונית בשבועות, הלכתי לסקור עבורכם את החנות החדשה זה: על (או במקור is: about) בקניון האופנה החדש והמצוחצח של תל אביב, הוא קניון פשן מולללל. חברה, שתקרא כאן פזית, סיפרה לי שמדובר בחנות נחמדה עם בגדים במידות גדולות בה כדאי לי להציץ וכשפזית ממליצה, אני מתמלצת.

החנות נמצאת בקומה הראשונה של הקניון ליד המדרגות הנעות, כמעט מתחת ל-COS. החנות עצמה נראית כמו עוד סניף של עונות או משמין לי, עם מגוון בגדים לא טרנדיים במיטב הצבעים למוקיון הסינתטי. עם זאת, פזית אמרה שיש אחלה ג'ינסים ואני הייתי נחושה לא לשפוט את הקנקן לפי תוכו לפני שאמדוד אותו. לפני התמונות וכו' אזכיר לכם שאני לובשת לובשת מידה 48-50 וגובהי 1.71.

ראשית, ביקשתי מהמוכרות האפטיות למדוד מכנסים קצרים מג'ינס במידתי. רשמית, החנות מוכרת עד מידה 52, אבל בפועל המידה הגדולה ביותר בדגם הזה היתה 48. לזאת ציוותתי את הטישרט הסביר ביותר שמצאתי, בצבע אפור עם ניצנוצאז' (אני בטוחה שאם היתה מוכרת באיזור, היתה מוציאה מפיה את מילת העוועים מלאנז').

אני לובשת
טופ ריב לורקס מידה 4 מתוך 5 שעולה 129₪
ג'ינס מידה 48 שהוא הכי גדול שהיה בחנות ועולה 159.9₪


המכנסים גמישים למדי ואני מאמינה שאחרי שעת לבישה היו מתרווחים לכדי בויפרנד רגוע. בכל מקרה הם נוחים גם במצבם הבסיסי. על החולצה לא נראה לי שיש צורך להכביר מילים.

אני לובשת
שמלה במידה 4 מתוך 4 ששכחתי לרשום את מחירה (בוז)


יתכן שהשמלה מיועדת לנשים נמוכות ממני, אבל עליי האורך הזה פשוט מגוחך. השמלה צריכה להיות קצרה או ארוכה ב-5 ס"מ לפחות כדי להראות הגיונית. פרט לכך, הבד (הקלדתי בטעות סד חחח) קליל אבל סינתטי לחלוטין והסרט במחשוף מיותר לגמרי וכפי שניתן לראות בצילום ניתן לראות מבעדה כל תחתון ונקודת חן שיש לי.

אני לובשת
ג'ינס סקיני אפור קרעים במידה 52 מתוך 52 שעולה 239.90₪
גופית ספגטי עם סיומת תחרה במידה 3 שהיא הכי גדולה שהיתה בחנות ועולה 109.90₪
גופית רוק במידה 3 שהיא הכי גדולה שהיתה בחנות ועולה 89₪


לפני שיצאתי מתא ההלבשה, חששתי שהגרביים המפוספסים שלי יהרסו את הלוק אבל לאחר שהצצתי בראי הבנתי שרמת הגיחוך של הגרביים משתלבת יפה באאוטפיט והכל סבבה אגוזיים. בכל מקרה, הג'ינס קצרים וקרועים מדי, הקומבניזון קטן מדי והגופיה גם קטנה מדי.

אני לא אוהבת חנויות מידות גדולות (עלאק) בהן אין את המידות הגדולות. איני יודעת אם באמת חיסלו להם את המלאי או שהם מביאים מעט מדי מידות גדולות לחנות אבל השורה התחתונה היא שלא היה הרבה למדוד במידה שלי. בנוסף, המידה שלי בחברה לא אחידה - בג'ינס אחד הייתי 48 והיה לי נוח מאד ובאחרים 52 היה טוב הוא מעט קטן עליי. 

לסיכום - כשהגעתי לשם קיוויתי למצוא חנות שאפשר למצוא בה פרטי בייסיק מוצלחים למידתי (ג'ינסים, טישרטים פשוטים וטובים, חולצות ומכנסים לעבודה וכו') ובמקום זה מצאתי עוד חנות אופיינית למידות ביניים שמתיימרת לספק בגדים טרנדיים לציבור השמנמנות והשמנות-לייט הישראלי ולמעשה מוסיפות עוד טפח סינתטי וסר טעם שמכסה טפחיים שלצערי הרב יש לי במגוון מידות מצומצם מדי. בקיצור, עם כל הכבוד לפזית נאלצתי לגרור רגליי לחנות השכנה מלמעלה כדי להתאושש קצת, ועל כך ברשומה הבאה.

שורה תחתונה - לצערי, עליי זה לא יעלה.

יום שלישי, 30 במאי 2017

לקט מלבושים לשבועות


חג שבועות שמח, גביניות ומאפים! לקראת החג אציג בפניכם מספר תלבושות מהזמן האחרון (לא עשיתי את זה כמעט חודשיים, מסתבר). אחת מהן ישנה (רואים לפי השיער) והשאר חדשות יותר. 

תלבושת אביבית
שמלה מאסוס
גופיה מדורותי פרקינס
ג'ינס מנקסט
שרשרת של ה.שטרן
כפכפים מגאפ


אני מרוצה מאד מהשמלה הריפרופית הזו. הבעיה היחידה איתה שיש לה גב פתוח ולכן אני חיבת ללבוש מתחתיה גופיה זה מעצבן קלות. אבל שוין! זה שווה את ההאסל. אני לובשת אותה מעל ג'ינס ארוכים או קצרים או מעל כלום.

תלבושת לסיפור הפרברים
חצאית מאסוס
גופיה של טליה
סטן סמית אפורות של אדידס
תיק של Monki


עובדה ידועה היא שבמעמד נשואיי אומר "I Tulle" שכן אני אוהבת טול בכל ליבי, ואין מקום טוב יותר ללבוש אליו טול מאשר התיאטרון. לפיכך לבשתי את חצאית המאה קילו טול האפורה שלי למחזמר בפעם השניה, והפעם היה זה סיפור הפרברים בקאמרי (אותו הכתרתי רשמית כמחזמר הטוב ביותר שראיתי בישראל אי פעם, רוצו לראות אם טרם הספיקותם). הלוואי שיכולתי ללבוש חצאיות כאלה כל יום, בחיי. נולדתי בבירור במאה הלא נכונה.

תלבושת לשיקודז
חתול עצבן מפריימרק
ג'ינס מנקסט
סניקרז משופרא


את חולצת פלומבי חתולת החלל הקצפתית קיבלתי מחברתי האהובה אלכס, שטרם ביקורה מגרמניה הלכה לפריימרק לחפש בשבילי תחתונים ומצאה מלוכה במקום. רשמית זו פיג'מה אבל לא רשמית זה לא מענין אותי. אם אני רוצה ללבוש את פלומבי בגוגל אני אלבש את פלומבי בגוגל נקודה.

עוד תלבושת לשיקודז
חולצה מרזילי
מכנסים של נעמה חסין לטובל'ס
כפכפים משופרא


חשבון מהיר מעיד שיש לי את המכנסים האלה בין 15 ל-17 שנים, מה שאומר שאני ממש (אבל ממש) זקנה. בכל מקרה, הם מקסימים בעיני, מתאימים לשלל מידות השרונה לאורך השנים (הייתי רזה בהרבה כשקניתי אותם) והם השארית האחרונה שיש לי, יחד עם חצאית חורפית ועוד זוג מכנסים שקטן עליי, למותג האופנה האהוב עליי משנות התשעים, טובל'ס של נעמה חסין (בלי אמא שלה). במשך השנים המכנסים האלה עברו ביני לבין אמא שלי וחשבתי שיהיה נחמד להוציא אותם סוף סוף מהארון ולתת להם לשזוף מעט שמש (או ההפך). 

וכעת, ברשותכם, אלך לראות את עשרת הדברות עם צ'רלסטון הסטון תוך אכילת בליצ'קעס. שתהיו בריאים!

יום ראשון, 28 במאי 2017

הכן שרונתך לקיץ ב-16 שלבים


קשים חייה של פרילנסרית, שכן תהיה מי שתהיה מבפנים, כלפי חוץ עליה לשחק אותה מקצוענית רצינית וסולידית. כך שבשנתיים האחרונות נהגתי לצבוע את שערי לחום, עם גוון בהיר פה ושם, ולהסתפק בזה שאני ורודה מבפנים. אבל עכשיו, שאני שכירה שוב ומשרת החלומות שלי כבר בידיי, אני יכולה סוף סוף לצעוק "אני פריחה!!!" ולעשות מה בא לי (כל עוד אין נסיעה ללקוח בסינגפור על הפרק). לפיכך אשפזתי עצמי במספרה לצורך מבצע הכן שרונתך לקיץ.

חשוב לציין שהכינו אותי מראש לזה שהתהליך המדובר יקח 8 שעות לכל הפחות, כך שבאתי עם סבלנות ולפטופ ועבדתי רב היום תוך כדי המתנה.

שלב א - תהליך הכנת השרונה לקיץ ארוך מאד. לפני תחילתו יש לוודא כי השרונה טעונה באמצעות כריך טעים עם סלט ביצים.


שלב ב - קיצוץ גס של שיער מיותר.


שלב ג - סבב ראשון של חימצון השיער, שלקח כמעט שעתיים.


שלב ד - קרטושקע.


שלב ה - קרטושקע בתנור.


שלב ו - לילו דאלאס מולטיפס.


שלב ז - חפיפה, ייבוש, מריחה חוזרת ועוד שעתיים של חימצון.


שלב ח - חזרה לתנור.


שלב ט - חפיפה ומנוחה לקרקפת, שבשלב הזה כבר שורפת


שלב י - מי המטומטם שהניח עליי מריצה?


שלב י"א - חצי שעה עם חומר לעצירת תהליך החימצון


שלב י"ב - חצי שעה צבע ורוד.


שלב י"ג - מסיכה על הצבע הורוד.


שלב י"ד - חפיפה ותספורת


שלב י"ה - ייבוש


שלב ט"ו - מניחים את השרונה במונית, סוגרים את המספרה והולכים הביתה לישון.


The Aftermath - אני מתה על הצבע ועל התספורת. מבחינת הקרקפת, התוצאות קשות. "ביליתי" את כל השבוע עם כוויות כימיות על רב הקרקפת, כשאחת מהן (בתחתית העורף) היתה חמורה במיוחד וגרמה להדבקה של כל השיער באיזור במשך יומיים עד שהתחילה להגליד. היום, שבוע מאוחר יותר, רב הקרקפת החלימה.

השיער עצמו במצב די נוראי. הוא יבש כמו פיאה נוכרית וחלקים ממנו הופכים למסטיק בחפיפה. את אפקט המסטיק קצת קשה להסביר, אבל די אם אומר שהשיער לא מרגיש כמו שיער כשהוא רטוב אלא כמו עיסה של אלוהים יודע מה וזה מלחיץ מאד. כשאני נוגעת בו כשהוא במצב הזה נותרות לי ביד קווצות שמזכירות את הנשירה שהיתה לאמא בתחילת הכימו. בקיצור, טוב זה לא. אני מתמודדת עם הזוועה הזאת באמצעות חומר שנתנו לי במספרה (שלב 3 של שני הטיפולים שעשו לי תוך כדי הצביעה) לשימוש אחת לשבוע לפני חפיפה ובאמצעות מסיכה מיוחדת שחברה (לה היה שיער ורוד מאד בעבר) נתנה לי לנסות. הסברה הרווחת היא שהגעתי למצב הזה כי הלבינו לי שיער שכבר היו בו גוונים מחומצנים, דבר שיודעי דבר טוענים שאסור לעשות אבל אני לא רואה טעם לבכות על חמצן שנשפך.

לסיכום - סביר להניח שזו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שאני מלבינה את השיער, אבל אני מתה על המראה הזה.