יום שבת, 26 בנובמבר 2016

אני לובשת את המכנסיים מחוץ לבית


שבת שלום לכולם! אני מקווה שכולם שמחים ובטוחים בבתיהם, מי עסוק במאפה פילו (יענו, מַאֲפִילוּ) ממולא ממרח קשיו וחמציץ ומי בעופו ותפודיו. באשר לי, אני יושבת בסלון וקר לי ואני חושבת על גרביים אבל אל תדאגו, התפודים בדרך.

בזמן שגזרים בצבעים שונים נצלים בתנור ואני מחפשת להעביר איך עוד רבע שעה עד שיעלו על שולחני וירדו לבטני, נזכרתי שסיפרתי לכם בשבוע שעבר שקיבלתי ביריד של גאלה מכנסים נחמדים מטולה אבל הצילומים שלהם יצאו לא משהו. ובכן, השבוע יצא לי ללבוש אותם ואף להצטלם משהו משהו אז החלטתי להראות לכם אותם ועד שאעלה, אכתוב ואפבלש הופ - יגיעו הגזרים ואיתם ידידי הטוב תפוד ואני אוכל לבלוע ואז ללעוס אותם.


אני לובשת
חולצה של מוטיף (שנה שעברה)
מכנסיים של טולה (קיבלתי במתנה מהמעצבת)
שרשרת מזארה (שנה שעברה)
נעלים של Fly London משופרא
תיק של Monki מאסוס (שנה שעברה)

התכנית המקורית שלי היתה ללבוש את המכנסיים האלה עם חולצה בהירה וסניקרז, אבל החולצה הבהירה נעלמה אז הלכתי על הטישרט  המוצלח ביותר שלי לצרכי עבודה, עליו חרשתי כל הקיץ. הוא טישרט מבד נעים ואוורירי אבל גם אלגנטי מספיק בשביל ללבוש אותו לפגישות. 

את המכנסיים קיבלתי במתנה מרותי ודניאל מטולה והם חביבים עליי מאד. רב המכנסים המחויטים שלי הם בעלי רחב רחבה ושמחתי להוסיף למתלחה זוג בהיר יותר, מודפס יותר וצר יותר. הם נראים מצוין עם סניקרז וגם עם נעלים גבריות, כמו אלה שאני נועלת פה. תתפלאו אולי לשמוע, אבל אלה נעלי גברים במידה 40 מהאאוטלט של סטורי בכיכר דיזינגוף. מעולם לא מדדתי נעלי גברים קודם (פרט לסניקרז, שהן יוניסקס) ואלה היו בהנחה גדולה מאד והתאימו בדיוק למה שאני מחפשת. הן לא ממש שחורות ולא ממש חומות ולכן מתאימות למגוון רב של בגדים והן חתיכיות רצח, לטעמי. הן חתכו אותי בעקבים לצערי, אבל אני מקווה שהבעיה הזו תפתר כשהן יתרככו קצת. מקסימום, אכרות לעצמי את העקב, כמו האחיות הרשעות של סינדרלה.

תודה לשיר וורובל על הצילומים
השרשרת היא מציאה מוצלחת מזארה. כל כך מוצלחת, שאנשים מתקשים להאמין כשאני מספרת להם שהיא מזארה. היא קלה ומפלסטיק אבל נראית כבדה ומאבן ואפשר לשחק עם האורך שלה, כך שתתאים למגוון תלבושות. שווה להציץ על התכשיטים והאביזרים של זארה מדי פעם, שכן רובם זולים ומוצלחים משמעותית מדומיהם ברשתות כמו קסטרו ואקססורייז.

אההה שמעתי את השעון של התנור מצלצל!!!! שבוע טוב לכם וביוש, הייתי כאן.

יום ראשון, 20 בנובמבר 2016

בונבונים מפונפנים להמונים


שבוע צח שבוע לח לכולם. לאחרונה הזנחתי את השבלוג ואני חושבת שהגיע הזמן לתת לו קצת צומי. המשימה הראשונה שלי במחלקת הצומי היא להפסיק להעלות סיכום אינסטושבלוג פעם בחודש וחצי ולהעלות מה לבשתי השבוע אחת לשבוע במקום. שבועות יגידו אם זו משימה ברת ביצוע.

השבוע אראה לכם שתי תלבושות פנאי, שכוללות שתיהן בגדים מהחנות האהובה עליי, טונארי. האחד נרכש בתקופה האחרונה והשני, בשלהי שנת טיכו ושניהם של החברה היפנית חסרת הבורג ובגדול Ne-net. Ne-net היא מסוג החברות (כמו Lazy Oaf הבריטית) שגורמות לי לתהות מי קונה מהן חוץ ממני. התשובה היא, ככל הנראה, יפנים. אלה חברות שמייצרות בגדים שיפנים ושרונות אוהבים. לראייה, רכשתי בטונארי לפני שנתיים סוודר חום בצורת עצלן, קומפלט עם ארבע גפיים, זנב ופרצופון. רק אלוהים יודע לכמה אנשים בעולם יש את הסוודר הזה, אבל הייתי שמחה לפגוש את כולם למסיבה של שיחה ומאפים טעימים. ועכשיו לענייננו.

תלבושת לאירוע המידות הנדיבות
שמלה של Ne-net מטונארי
צמודונים מרזילי (ישנים מאד)
נעלים של Supra משופרא (ישנות)
תיק ממחסה העצלנים בקוסטה ריקה


במבט ראשון, השמלה הזו נראית סולידית יחסית. היא עשויה מבד עבה (כמו מיזע) ולכן התאימה למזג האוויר הזה שאינו קר ואינו חם. מאחר והגעתי לאירוע כדי למדוד ולצלם בגדים, לבשתי את הצמודונים האלה שקל למדוד איתם (התעצלתי כל כך בשלב כלשהו שלא טרחתי להוריד אותם כשמדדתי מכנסים). עם זאת, כשמסתכלים עליה מאחור קולטים שיש לה סנפיר גב, אותו רואים בצילום הזה. למה שמלה צריכה סנפיר גב, אתם שואלים? מאותה הסיבה שלדולפין יש סנפיר גב, כמובן - כדי שייקל על הצופים מרחוק לזהות את הלובשת. ראית שמלה של Ne-net עם סנפיר גב מרחוק? ככל הנראה יש בתוכה שרונה. 

את הנעלים של Supra קניתי לפני שנתיים ולמרות שהן מהוהות משהו (ככה זה עם נעלים בהירות) נשאלתי עליהן שוב ושוב במהלך האירוע. נעלתי אותן כי ידעתי שאעמוד על הרגלים במשך שעות באותו היום ואלה הנעלים הכי נוחות שיש לי. האימום הפנימי שלהן רך כמו כרית ותומך כראוי ברגל בו זמנית. אני מתכוונת לקנות עוד נעלים של המותג הזה בעתיד, ללא ספק.

את התיק קיבלתי כשתרמתי למחסה העצלנים בקוסטה ריקה שנה שעברה. לא רואים אותו פה בבירור, אבל יש עליו עצלן חביב במיוחד.

תלבושת לאירוע פתיחת חנות בונבונים
חולצה של Ne-net מטונארי (ישנה)
גופיה מעונות
ג'ינס מנקסט (ישן)
נעלים משופרא 
תיק של Monki מאסוס


לא רואים את זה בתמונה, וגם בחיים צריך להסתכל מקרוב כדי לראות אותם, אבל החולצה מעוטרת בהדפס של היפופוטמים בצבע תכלת. היא גברית ונשית בוזמנית ואני אוהבת היפופוטמים וגם את השילוב של וורוד ותכלת, ולכן חולצה זו חביבה עליי. אני לא לובשת אותה הרבה כי היא קצרה ולכן מתאימה לעונה הקצרה מאד בה אפשר ללבוש חולצה קצרת שרוולים אבל עם גופיה מתחת מבלי למות מחום או מקור. 

חנות הבונבונים, papabubble (ה-lowercase במקור), היא זכיון מקומי חדש של מותג ספרדי לסוכריות מלאכת יד. הסוכריות מיוצרות בידי צוות בונבוניות מקומי שעבר הכשרה בינלאומית, תהליך בו ניתן לצפות בחנות. זה נראה מלבב, צבעוני ונחמד, אבל כמי שכבר השמידה כמה מזרועותיה תוך ביצוע מילפיורי בקנה מידה קטן משמעותית (לפני כמה שנים אהבתי מאד להכין תכשיטי אוכל מיניאטורי מפימו, תהליך דומה אך בקנה מידה קטן יותר), ידוע לי שמדובר בתהליך פיזי קשה עד מאד. הן עובדות עם סוכר רותח ועל שולחנות חימום ואני מניחה שיש להן שרירי ידיים כמו של גל גדות. תראו אותן בפעולה!

אני צילמתי במאונך? מה פתאום, חייזרים השתלטו לי על הסלולרי

בסיום האירוע, יצאתי מהמקום עם מגוון בונבונים וחשבתי לעצמי "זה מאד נחמד, אבל אני לא רואה איך הם שורדים יותר מארבעה חודשים". הסוכריות טעימות ויפות והעובדות בחנות מקסימות, אבל אני מתקשה להבין את התכנית העסקית של המיזם הזה. יש להם חנות גדולה בדיזינגוף בה הם מוכרים אך ורק סוכריות, ומגוון הסוכריות מצומצם למדי. אני לא רואה איך אפשר לתמחר מוצר כזה כך שיהיה מכיר מחד ומשתלם לייצור מאידך. הם מתכוונים להכין סוכריות בהתאמה אישית למותגים ולעשות אירועים, ועדין זו תעלומה מסחרית מבחינתי. עם זאת, התעלומה מלבבת אז אני ממליצה לחובבי הסוכריות הקשות לבקר במקום, לצפות בתהליך היצירה ולרכוש בונבונים מפונפנים מלאכת יד כל עוד הדבר אפשרי. החנות נמצאת ברחוב דיזנגוף 179 תל אביב.

אני לא יודעת מה אתכם חברים, אבל כשהשבוע שלכם כולל אירוע מעצבים לשמנות ואירוע בונבונים מפונפנים, אתם הופכים לשבלוגרית מרוצה. ובתקווה שגם השבוע הקרוב יהיה משביע רצון לכולנו, אסיים.

יום חמישי, 17 בנובמבר 2016

אירוע המידות הנדיבות החצי שנתי של גאלה רחמילביץ' - סקירה והמלצות


חיכיתי חיכיתי, דחיתי דחיתי ומי לא בא? מישהו שיכתוב סקירה והמלצות על אירוע המידות הנדיבות החצי שנתי של גאלה רחמילביץ' במקומי. ואם אף אחד אחר לא יכתוב סקירה והמלצות על אירוע המידות הנדיבות החצי שנתי של גאלה רחמילביץ' במקומי אני אאלץ לכתוב סקירה והמלצות על אירוע המידות הנדיבות החצי שנתי של גאלה רחמילביץ' בעצמי.

אז כמו שאולי הבנתם, הלכתי אתמול לאירוע המידות הנדיבות החצי שנתי של גאלה רחמילביץ' כדי לכתוב, כמנהגי, סקירה על האירוע והמלצות על המציגים. באירוע משתתפים כשלושים מציגים, המוכרים בגדים במידה 42 ומעלה (יש גם 38 ו-40 בחלק מהדוכנים), נעלים במידות גדולות ואביזרי אופנה. האירוע נערך הפעם בביתן 13 בגני התערוכה ואת מועדי הפתיחה תמצאו כאן.

לפני שאתחיל לסקור ולבקר, חשוב לי להקדים ולומר - גאלה רחמילביץ' עושה בשביל הנשים השמנות בישראל יותר מכל מי שפועל למענן ביחד. היא מרימה זו הפעם השישית (אם איני טועה) את האירוע הזה בעצמה, תוך התעלמות מופגנת של התעשייה, מארגנת, מפיקה, מקדמת ומממנת אותו מכיסה הפרטי. גאלה היא אשת עסקים ממולחת ויזמית ראויה להערצה, ואני מורידה בפניה (זו הפעם המי יודע כמה) את הכובע השמן שלי. ועכשיו לעניינו!

יום שבת, 5 בנובמבר 2016

אני מצפה לחזית קרה


כבכל שנה עם רדת היורה, אני יוצאת לרחוב במכנסיי הקצרים וגופיה ורואה איך חצי עולם עבר ללבוש סוודרים, מעילים, קפוצ'ונים, מגפיים כבדים, מגלשי סקי וכובעי סערה. העובדה המצערת היא, שלמרות שהכרכום בחלוני כבר סיים את מחזור הפריחה הסתווי שלו, לא קר. לפעמים בלילה אם מבקשים יפה, קריר קצת. אבל אני עדין בבגדי קיץ ומחכה בקוצר רוח לשלוף כבר את בגדי ואביזריי הסתוויים. 

מאחר ואני רחוקה מלהגיע לסיפוק אופנתי בימים אלה, פיתחתי הרגל מעורר רחמים שכזה, להעלות לאינסטושבלוג צילומים של דברים שיש לי והייתי שמחה ללבוש או לנעול או לשאת עליי לו רק הטמפרטורה תרד כבר מתחת לעשרים. והנה כמה מהם לפניכם.

ראשית, הסטן סמית' המושלמות האלה (של אדידס) בצהוב עם סוליה טיפה מגושמת מהרגיל (יענו צ'אנקית). כשקניתי אותן חשבתי שהן קיציות אבל כשהן הגיעו הבנתי שהן מתאימות יותר לחורף ולכן החלטתי לשמור אותן חדשות עד יגיע יומן. הבעיה היא, שיומן מסרב לבוא ואני חושקת בהן כבר הרבה מאד זמן. יש לי גם את התיק הזה מרזילי, לו הן מתאימות כמו שתי טיפות נעל, ובחיי שהסבלנות שלי מתחילה להיגמר.


לבסוף החלטתי להוציא אותן מהבית וזהו ונעלתי אותן לדייט בבית הקולנוע עם גמד הגינה. אין מה לומר, סטן סמית הן נעלים נוחות עד מאד.

אני לובשת
חולצה של מוטיף
מכנסים מאסוס
סטן סמית חמודות צהובות 
עגילים מאסוס
תיק של דיזגוואל


התיק הזה הגיע בתוך עוד תיק, גדול יותר, ושניהם מתאימים בול גם לסניקרז הקיציים החביבים עליי וגם לכמעט כל בגד צבעוני אחר. חוץ מזה הם רכים לאללה והיו זולים למדי. וחוץ מזה, אני מקבלת עליהם המון מחמאות.

שילוב נוסף של נעלים ותיק אלי אני משתוקקת ובקצב הזה לא יתממש לעולם, הוא השילוב הממש חורפי הזה של חצילים מסוגים שונים. התיק הוא תיק שיש לי כבר שנים רבות וקניתי בחנות כלשהי בנווה צדק שאת שמה איני יודעת והמגפונים הם של מליסה וכל הארון מריח בגללם כמו בית חרושת לתותים מנפט וכנראה ימשיך להריח ככה עוד שנים ארוכות. הריח של מליסה לא באמת חולף לעולם, בדומה לזיכרונות רעים.

לצורך הצילום, ציוותי להם את סיכת הדוב האוחז אוצרות שקניתי לפני מאה שנים באטסי. זה אחד מתכשיטי החורף החביבים עליי!


לפני זמן מה הוזמנתי לאירוע בלוגרים של וודקה ואן גוך להשקת וודקה במספר טעמים. אני לא אוהבת וודקה בטעמים (בכלל משקאות מתוקים לא עושים לי את זה) אבל הופתעתי עד מאד לטובה מהג'ין שלהם. לא היה לי שמץ של מושג שהם מייצרים בכלל ג'ין, וזה שלהם טעים מאד גם בקוקטיילים וגם בפני עצמו. מאחר ואני מתקמצנת על כל טיפה של ההנדריקס שלי, אני משתמשת בו לאירוח מבלי להרגיש שאני קלפטע שנותנת לאורחים משקאות פושטיים מהולים במים.

אני לובשת
חולצה של Asos White
ג'ינס מאסוס (ישנים עד מאד)
סנדלים של דורית בר אור לגולף (ישנים)
תיק של דניאלה להבי (ישן)

החולצה הזו היא מידה 16 (יענו 44 ישראלי) ומהווה דוגמה נוספת לכך שמומלץ לשמנות לחטט גם בבגדים של הרזות.


פסטיבל המד"ב והפנטזיה אייקון נתן לי תירוץ מצוין להוציא לטיול את הנעלים החביבות עליי, שלא זוכות לראות הרבה שעות אור בימים כתיקונם. קבלו את חברינו הוותיקים, קופי האדם, הם לא רק נעלים הן גם ידידים, קופיפו וקופיקס!

אלה נעלים שאי אפשר לנעול איתן, כי הן פשוט לא נכנסות לשטח שמתחת להגה.

נעלי גורילה של ג'רמי סקוט לאדידס מלפני שנתיים שלוש
והנה תלבושת לבילוי קזו'אלי של יום שישי זה או אחר. 

אני לובשת
חולצה של הילה הרמן
מכנסים מאסוס
אייר מקס 90 של נייקי מסטורי
שרשרת של יעל קאילה שגיא 
תיק של מונקי מאסוס


אחרי יעל קאילה שגיא ותכשיטיה הנפלאים אני עוקבת כבר זמן רב. אני מודה שחששתי שהתכשיטים שלה יהיו כבדים להחריד, אבל לפני זמן מה גיליתי שהם עשויים עץ קליל וצבוע כך שהם לא מעיקים בכלל. בעיני הם מגניבים רצח ואני חושבת שתראו אותם הרבה עליי במהלך העונה הקרה הקרבה.


והנה עוד תלבושת אחת לפני סיום. היא לא מי יודע מה מיוחדת, אבל כל כך הרבה זמן לא העליתי לפה מה לבשתי היום (או משהו בכלל) שאני מרגישה מחויבת.

אני לובשת
חולצה מאתא
מכנסים ממרקס אנד ספנסר
שרשרת מחנות בהרצליה (ישנה)
סניקרז של Reply (אלה שמתאימות לתיק מלמעלה ולאחיו)


ולסיום סיומת, אלה שמחכים הכי יפה ובסבלנות שאין לה קץ שיתקרר כבר - התיק השעיר החמוד של Lazy Oaf ונעלים של נייקי שנראות כמעט בדיוק כמו סטן סמית אבל הן לא. 

אין מה לומר, הטרנד הזה שמסרב לחלוף, של נעלי התעמלות לבנות עם כל דבר, משרת אותי להפליא. כמי שנמנעת ככל האפשר מנעלים מחודדות, עם עקבים או קשות מדי (מחלה שיש לרב הנעלים הגבריות היפות ממשפחת האוקספורד) אני רואה את עצמי ממשיכה לגרור את הטרנד הזה גם שנים ארוכות אחרי שיחזור למקום ממנו באים ואליו חוזרים כל הטרנדים בסופו של דבר. עם כל הכבוד, הכי חשוב לי שיהיה לי נוח גם כשאני לובשת שמלה או חליפה מחויטת לעבודה.




ובתפילות לגשם ומזג אוויר קריר יותר אסיים. יש לי במגירה הווירטואלית סדרת רשומות (שאני מאמינה שהיא ממש מגניבה) ועוד רשומה אחת ארוכה, עליהן אני עובדת כבר כמה זמן. אני מבטיחה לשים גז ולכתוב אותן בקרוב. אחרי הכל, לא היתה כאן פעילות רבה לאחרונה ותקופה עמוסה בחומרי שבליגה לפנינו. ובברכת שבוע טוב וקריר לכולם, אסיים!

יום ראשון, 25 בספטמבר 2016

מי אוהב את השבת? אני, אתא ואת


היוש שמנמנות ושמנמנים ושמנמנות ושמנמנים של כבוד, מה שלומכם? חם לכם עדין? כי יש לי לוח שנה, כרכום פורח, גוייבות של השכנים וחיסון טרי נגד שפעת וכל אחד מהם טוען שסתיו הגיע. 

כשלעצמי, הגעתי לשלב שבו עם מזגן קר לי ובלי מזגן חם לי ואף חלון פתוח לא מנחמני. החיים, כמו שאמרו כבר לפני, קשים. אחרי הכל, אוטוטו אוקטובר וראש השנה מתקרב וכולי ציפייה כבר ליורה שמענה (כמו שאבא נהג לקרוא לו) שיפריח את השממה בחצר הבנין. ועד שאלוהים יחליט אם לכתוב אותנו בספר החיים השנה, הנה כמה תלבושות נינוחות שלבשתי בערבים ובסופי השבוע האחרונים. כולי תקווה שאוסף התלבושות הקיצי הזה יהיה האחרון מסוגו בזמן הקרוב ושבפעם הבאה שתראו אותי פה אעטה איזה שרוול או בדל גרב.

אני לובשת
שמלה מאסוס
עגילים של N2 
נייקי אייר מקס 90 מסטורי (ישנות)
ילקוט של דניאלה להבי (ישן)


יש לי הרגשה שהשורש י.ש.נ יחזור על עצמו הרבה ברשומה הזו. יש משהו נורא נחמד, מנחם ובוגר בליהנות בפריטים ששוכנים במלתחה כבר תקופה ארוכה. אם הם שרדו את המכירות הביתיות שאני עושה אחת לעונה בשנים האחרונות, כנראה שיש בינינו מערכת יחסים מחויבת.

אני לובשת
חולצה מ-Pink Clubwear (ישנה)
מכנסיים מגאפ (ישנים)
שרשרת של לאנווין ל-H&M (ישנה)
תיק מחבילת הפתעה אמריקאית כלשהי (ישן)
חברותינו הנייקי מהתלביש הקודם


את התלבושת הקטנה הזו ארגנתי למסיבת יום ההולדת הראשון למגזין המידות הגדולות של גאלה רחמילביץ'. לרוע המזל הגעתי למסיבה עם מיגרנה עצבנית מהאגדות כפלוס אחד שלי וברחתי חזרה לכּוּכִי כל עוד נפשי בי, מותירה אחריי עננת אבק שמנה, חור בצורת שרונה בקיר (גבס) וכמה נשים שצעקו אחרי "יפה החולצה שלללךךך". לפעמים אפילו החולצה החמודה בעולם לא תעזור לבת אדם להרגיש כמו בת אדם ועדיף לא להוציא את האף מהבית וזהו. נקסט!

אני לובשת
חולצה של מוטיף (שנה שעברה)
אותם מכנסונים מגאפ
שרשרת של דריוס מרזילי (ישנה)
נעלים משופרא (ישנות)


אני לא זוכרת לאן הלכתי ככה, אבל אני כן זוכרת שהרגשתי נחמד ושטפטפה לי גלידה על החולצה (ותודה למכונת הכביסה שלי, שהסירה את הכתם).

אני לובשת
סרבל מאסוס (שנה שעברה)
תיק מרזילי (ישן)
כפכפים משופרא


הכפכפים האלה מכוערים רצח לטעמי (ומגניבים מאד לדעת רב חברותיי) אבל אלה הנעלים היחידות שאני יכולה לנעול בימינו שאינן נעלי התעמלות ולכן השרונה חפצה בייקרן. הסוליה שלהן נוחה מאד עם גבשושיות מפניקות והגפה שלהן רכה ולא מעיקה לי על כף הרגל, וזה נעים וטוב.

אני לובשת
גופיה וחצאית מאתא
שרשרת מחנות כלשהי בהרצליה (ישנה)
תיק מרזילי (ישן)
פגסוס 83 של נייקי
משקפמש של המשקיפה (ישנים)


לחצאית הזו יש שני כיסים בצדדים ואחד מאחור, שזה אחלה, ומידתה יחידה, כך שהיא מתאימה לשמנות וגם לרזות וגם לשמנמנות וגם לממוצעות ואפילו לי יש, לפעמים, חשק ללבוש כחול מלמעלה עד כמעט למטה. קורה.

אגב אתא, החברה נקראת על שם הכפר הערבי עטה, ששכן במקור במקום בו נבנה המפעל בראשית שנות השלושים, אבל כשש"י עגנון הגיעה לבקר את בעל החברה, שהיה חברו ושמע ממנו את ההסבר הנ"ל הוא החליט שזה לא מספיק טוב ואמר לו "אני כבר יודע, 'אתא' אלו הן ראשי התיבות של 'אריגים תוצרת ארצנו'" וכשעגנון אומר, עגנון אומר. 

מה עגנון היה אומר על העגילים האלה של N2 איני יודעת ואיני רוצה לדעת
ואני, אמנם איני עגנון ואף לא חצי עגנון אבל אני אומרת שהגיע הזמן לאכול משהו קטן וכשאני אומרת, אני אומרת. בתאבון ושבוע טוב לכולם!

יום ראשון, 11 בספטמבר 2016

רבותיי ההיסטוריה חוזרת


בצהרי יום שישי שרונה קמה פשטה את הפיג'מה, התארגנה למסיבה של הדורפמנים ותהתה למה היא מדברת אל עצמה בגוף שלישי. 
אספרסו חזק מאוחר יותר, החלטתי ללבוש למסיבה שמלה שלא לבשתי 4 שנים (כך לפי השבלוג, כאן מתועדת הפעם הקודמת שלבשתי אותה ב-9.7.12) ותוך כדי נזכרתי שאין לי שום נעלים ושום תיק שמתאימים לה. לאחרונה אני נועלת סניקרז 99% מהזמן וגם הנעלים הבודדות שיש לי שאינן סניקרז לא התאימו לשמלה הזו. שום סנדלים ושום נעלי סירה ושום חמועל לא התאימו לשמלה הבעייתית שהתעקשתי ללבוש כי בא לי. מי שמע על שמלה שאי אפשר לנעול איתה סניקרז מלכתחילה? בטח שלא אני. בסוף שלפתי מתחתית הערימה את הסנדלים שהכי פחות מתאימים לסגנון שלי וגיליתי שהם מתאימים לשמלה במידה סבירה. סביר זה טוב מספיק בשבילי ולכן התחלתי לחפש תיק.
הפכתי את סטנד התיקים שלי תוך כדי העפות והטחות וקללות נמרצות ושום דבר לא התאים אפילו קצת או שהיה קטן מדי גם לסלולרי וגם למשקפי שמש וגם למניפה כשלפתע איבדתי את ההכרה. כשהתעוררת מצאתי עצמי שכובה על הרצפה ועל ראשי יוני החתולתיק שנפל מהמדף העליון. "יוני!! יא חתולתיק ממוזל ודמוני" צעקתי עליו "אתה בדיוק בצבע של השמלה המזורגגת!" יוני חייך ולא יסף.
יוני ואני מחייכים למראה
בדיקה מהירה במראה הבהירה שאני לבושה בתלבושת חסרת הגיון לחלוטין - השמלה קיצית עד בלתי נראית, הסנדלים תנכיות כאילו יצאו הרגע מהפקולטה לקולנוע בבנין מקסיקו * ויוני פרוותי כאילו עכשיו מינימום דצמבר בסנט פטרסבורג. "שוין" אמרתי ויצאתי מהבית לנשק תינוקות ולאכול דבר מה בחברותא.
תגידו מה שתגידו, הדורפמנים יודעים לארגן מסיבה. השתיה זרמה כמים וכללה מיני בירות איזוטריות שלא ברא השטן, הקייטרינג היה דלוקס קומפלט עם הצלפים הכי גדולים שראיתי בחיי והתינוקות היו באיכות מקסימלית.
אפילו יוני, שהעדיף להתבודד בתחילת האירוע, מצא חברים לקראת סופו. בשלב מסוים רצינו הביתה להרביץ איזה שלאף שטונדה טוב, ואני ניסיתי להזכיר איפה הנחתי אותו בפעם האחרונה. דקות אחדות מאוחר יותר מצאתי אותו משחק עם ילדה קטנה שמצאה בו חבר נאמן. קרב משיכות קצר מאוחר יותר הוא חזר לידיי והרבצנו ריצה מהירה לאוטו לפני שהזאטוטה הבוכייה תקרא לאבא המאד גבוה ורחב שלה.
יוני מבלה בסבבה
אני לובשת
שמלה של eShakti (ישנה דלוקס)
סנדלים משופרא (כנ"ל)
יוני מאסוס (ישן)
משקפמש מרזילי (כנ"ל)
עגילים של ליאת דעדוש


וכך נסענו, יונתן ואני, הביתה שם חרפנו במזגן עד שבאו תלמידינו ואמרו לנו "רבותינו, הגיע זמן לצאת לארוחת ערב טעימה". ובברכת שבוע טוב לכולם, אסיים.
* האמת שהייתי סטודנטית לקולנוע בבנין מקסיקו לפני כ-7000 שנה פלוס מינוס

יום שני, 29 באוגוסט 2016

מראה מראה שעל הקיר, מהו פילטר האינסטוש השחוק בעיר?


היושוב נעלמתי, אני יודעת. עמכם הסליחה, יש תקופות כאלה. עם זאת, אתמול חטפתי צעקות על זה שלא העליתי רשומה כל אוגוסט והחלטתי לעשות מעשה לפני שהחודש נגמר. והמעשה אותו החלטתי לעשות הוא לשתף עמכם כמה צילומים מהאינסטושבלוג שמראים כמה דברים שלבשתי, אכלתי ועשיתי לאחרונה. 

בראשית החודש הלכתי לסדנת דיבור מהבטן לבובנאים שם פגשתי את הבחור הזה ומיד התחברנו.


בנוסף ביקרנו בפופ-אפ הקרמבואים של מה שמו מהתכנית ההיא שהתארח בפיקניק בשרונה מרקט. היה ככה ככה מבחינת טעם אממה, ממש פוטוגני.


בנוסף, אכלתי החודש את הקפקייק הזה.


וקיבלתי חבילת פינוקים מעלית עם הקפה הברזילאי החדש שלהם (טעים למדי, כשלא בא קפה חזק). ספלון אחד כבר ריסקתי והשני ככל הנראה בדרך. הקצב בו אני מרסקת ספלים בזמן האחרון מרשים ממש, חבל שזה לא ענף אולימפי.


החדשות הפחות טובות של אוגוסט הן שגיליתי את אפקט המראה באינסטוש ואני משתמשת בו יותר מדי. הנה אני משתמשת בו בזמן שאני לבושה במכנסים הקדושים הקיציים שלי (אותם אני לובשת כמעט בכל יציאה שלי מהבית, כשאיני עובדת). אני חושבת שהצילום הזה הוא בעל הלייקים הרבים ביותר באינסטושבלוג ואין לי מושג למה. המסקנה ההגיונית היחידה היא שאני חיבת להמשיך להשתמש באפקט המראה.

אני לובשת
מכנסים מאסוס
גופיה מנקסט
שרשרת מזארה
תיק עצלנים מקוסטה ריקה
סנדלים של דורית בר אור לגולף


פעם אחרת מצאתי עליונית ששכחתי שיש לי. למרבה הצער השמנתי מאז קניתי אותה מה שהפך אותה בשלב כלשהו של היום למכשיר עינויים של ממש שכמעט והוביל לכריתת בתי השחי שלי בשל נמק.

אני לובשת
עליונית של כתומנטה זצ"ל
גופיה כלשהי
מכנסים קצרים מאסוס
אותם הסנדלים של דב"א לגולף
שרשרת מחנות בהרצליה


לעבודה אני לובשת לאחרונה כמעט אותו הדבר - אפור כהה מאד עם שחור או אפור וסניקרז. העיקר שזה מצולם באפקט המראה החדשני.

אני לובשת
חולצת סאטן של נעמי פלוס
מכנסים מחנות בלונדון
סניקרז של Replay


תראו, הנה שוב המכנסיים הקדושים. הפעם עם גרבי פונפון אלגנטיים והסניקרז הנוחים ביותר שיש לי בימים אלה, הם פגסוס 83 בצבע Plum Fog (ערפל שזיפים, לא פחות ולא יותר) של נייקי. 


וזה מה שלבשתי להופעה של מוריסי לה חיכיתי 27 שנים וחבל שכך, שכן היא היתה מאכזבת מאד בעייני (אני יודעת שהדיעות חלוקות לכאן ולכאן, אבל אני ממש סבלתי רב ההופעה). יכול להיות שהייתי סובלת פחות לולא השתמשתי באפקט המראה האלגנטי בפעם המי יודע כמה, אבל לאאאא.

אני לובשת
שמלה של אונצ'יק
תיק של Lazy Oaf מסטורי
נעלים משופרא


ואגב צפיה בכוכבים, לפני שבועיים נסענו למקום החשוך ביותר בארץ לחזות במטר הפרסאידים, שם צילם ראלף חסון את התמונה הבאה שלי, אותה אני מאד אוהבת.


וברכת תחילת שנת לימודים חדשה טובה להורים ולילדים וספטמבר נעים לכולם אסיים. אני לא יודעת מה המצב אצלכם, אבל בדרך הביתה הרמתי שתי גוייבות קטנות מהעץ של השכנים וזה אומר שמתישהו, אם רק נצליח לשרוד עוד קצת, יגיע סתיו.

יום שבת, 23 ביולי 2016

הבריכה היא ברכה


קוראות וקוראים יקרים, ידוע כי אני מקפידה שלא להיחשף כאן, בשבלוג, יותר מדי. אישה פרטית אני ושומרת סוד. אבל לנוכח המתרחש בימים האחרונים איני יכולה עוד להסתיר מכם שחם לי. מה זה חם לי, אני זולגת פה ממקום למקום דומה הייתי חצי שקית מיץ קפוא שהיתה יותר מדי זמן מחוץ לפריזר חצי הדג הזה שתמיד מראים צילומים שלו כי הוא נורא מכוער ומעוך ועייף שאין דברים כאלה. 

הפתרון לאנשים כמוני, הסובלים מחום בטמרפטורות גבוהות, הוא ללכת לבריכה ולהיכנס אליה ושם להישאר עד חלוף זעם. הנוהג הוא לעשות זאת בעודך עטויה בבגד ים וזאת אני מקפידה לעשות מאחר והקהילה חשובה לי. 

לבריכה אני מגיעה עטויה בבגד קל מעל בגד הים שלי 

אני לובשת
אוברול תחרה של אסוס
סנדלים של מליסה
משקפי שמש של המשקיפה לרזילי (משנה שעברה)