יום ראשון, 25 בספטמבר 2016

מי אוהב את השבת? אני, אתא ואת


היוש שמנמנות ושמנמנים ושמנמנות ושמנמנים של כבוד, מה שלומכם? חם לכם עדין? כי יש לי לוח שנה, כרכום פורח, גוייבות של השכנים וחיסון טרי נגד שפעת וכל אחד מהם טוען שסתיו הגיע. 

כשלעצמי, הגעתי לשלב שבו עם מזגן קר לי ובלי מזגן חם לי ואף חלון פתוח לא מנחמני. החיים, כמו שאמרו כבר לפני, קשים. אחרי הכל, אוטוטו אוקטובר וראש השנה מתקרב וכולי ציפייה כבר ליורה שמענה (כמו שאבא נהג לקרוא לו) שיפריח את השממה בחצר הבנין. ועד שאלוהים יחליט אם לכתוב אותנו בספר החיים השנה, הנה כמה תלבושות נינוחות שלבשתי בערבים ובסופי השבוע האחרונים. כולי תקווה שאוסף התלבושות הקיצי הזה יהיה האחרון מסוגו בזמן הקרוב ושבפעם הבאה שתראו אותי פה אעטה איזה שרוול או בדל גרב.

אני לובשת
שמלה מאסוס
עגילים של N2 
נייקי אייר מקס 90 מסטורי (ישנות)
ילקוט של דניאלה להבי (ישן)


יש לי הרגשה שהשורש י.ש.נ יחזור על עצמו הרבה ברשומה הזו. יש משהו נורא נחמד, מנחם ובוגר בליהנות בפריטים ששוכנים במלתחה כבר תקופה ארוכה. אם הם שרדו את המכירות הביתיות שאני עושה אחת לעונה בשנים האחרונות, כנראה שיש בינינו מערכת יחסים מחויבת.

אני לובשת
חולצה מ-Pink Clubwear (ישנה)
מכנסיים מגאפ (ישנים)
שרשרת של לאנווין ל-H&M (ישנה)
תיק מחבילת הפתעה אמריקאית כלשהי (ישן)
חברותינו הנייקי מהתלביש הקודם


את התלבושת הקטנה הזו ארגנתי למסיבת יום ההולדת הראשון למגזין המידות הגדולות של גאלה רחמילביץ'. לרוע המזל הגעתי למסיבה עם מיגרנה עצבנית מהאגדות כפלוס אחד שלי וברחתי חזרה לכּוּכִי כל עוד נפשי בי, מותירה אחריי עננת אבק שמנה, חור בצורת שרונה בקיר (גבס) וכמה נשים שצעקו אחרי "יפה החולצה שלללךךך". לפעמים אפילו החולצה החמודה בעולם לא תעזור לבת אדם להרגיש כמו בת אדם ועדיף לא להוציא את האף מהבית וזהו. נקסט!

אני לובשת
חולצה של מוטיף (שנה שעברה)
אותם מכנסונים מגאפ
שרשרת של דריוס מרזילי (ישנה)
נעלים משופרא (ישנות)


אני לא זוכרת לאן הלכתי ככה, אבל אני כן זוכרת שהרגשתי נחמד ושטפטפה לי גלידה על החולצה (ותודה למכונת הכביסה שלי, שהסירה את הכתם).

אני לובשת
סרבל מאסוס (שנה שעברה)
תיק מרזילי (ישן)
כפכפים משופרא


הכפכפים האלה מכוערים רצח לטעמי (ומגניבים מאד לדעת רב חברותיי) אבל אלה הנעלים היחידות שאני יכולה לנעול בימינו שאינן נעלי התעמלות ולכן השרונה חפצה בייקרן. הסוליה שלהן נוחה מאד עם גבשושיות מפניקות והגפה שלהן רכה ולא מעיקה לי על כף הרגל, וזה נעים וטוב.

אני לובשת
גופיה וחצאית מאתא
שרשרת מחנות כלשהי בהרצליה (ישנה)
תיק מרזילי (ישן)
פגסוס 83 של נייקי
משקפמש של המשקיפה (ישנים)


לחצאית הזו יש שני כיסים בצדדים ואחד מאחור, שזה אחלה, ומידתה יחידה, כך שהיא מתאימה לשמנות וגם לרזות וגם לשמנמנות וגם לממוצעות ואפילו לי יש, לפעמים, חשק ללבוש כחול מלמעלה עד כמעט למטה. קורה.

אגב אתא, החברה נקראת על שם הכפר הערבי עטה, ששכן במקור במקום בו נבנה המפעל בראשית שנות השלושים, אבל כשש"י עגנון הגיעה לבקר את בעל החברה, שהיה חברו ושמע ממנו את ההסבר הנ"ל הוא החליט שזה לא מספיק טוב ואמר לו "אני כבר יודע, 'אתא' אלו הן ראשי התיבות של 'אריגים תוצרת ארצנו'" וכשעגנון אומר, עגנון אומר. 

מה עגנון היה אומר על העגילים האלה של N2 איני יודעת ואיני רוצה לדעת
ואני, אמנם איני עגנון ואף לא חצי עגנון אבל אני אומרת שהגיע הזמן לאכול משהו קטן וכשאני אומרת, אני אומרת. בתאבון ושבוע טוב לכולם!

יום ראשון, 11 בספטמבר 2016

רבותיי ההיסטוריה חוזרת


בצהרי יום שישי שרונה קמה פשטה את הפיג'מה, התארגנה למסיבה של הדורפמנים ותהתה למה היא מדברת אל עצמה בגוף שלישי. 
אספרסו חזק מאוחר יותר, החלטתי ללבוש למסיבה שמלה שלא לבשתי 4 שנים (כך לפי השבלוג, כאן מתועדת הפעם הקודמת שלבשתי אותה ב-9.7.12) ותוך כדי נזכרתי שאין לי שום נעלים ושום תיק שמתאימים לה. לאחרונה אני נועלת סניקרז 99% מהזמן וגם הנעלים הבודדות שיש לי שאינן סניקרז לא התאימו לשמלה הזו. שום סנדלים ושום נעלי סירה ושום חמועל לא התאימו לשמלה הבעייתית שהתעקשתי ללבוש כי בא לי. מי שמע על שמלה שאי אפשר לנעול איתה סניקרז מלכתחילה? בטח שלא אני. בסוף שלפתי מתחתית הערימה את הסנדלים שהכי פחות מתאימים לסגנון שלי וגיליתי שהם מתאימים לשמלה במידה סבירה. סביר זה טוב מספיק בשבילי ולכן התחלתי לחפש תיק.
הפכתי את סטנד התיקים שלי תוך כדי העפות והטחות וקללות נמרצות ושום דבר לא התאים אפילו קצת או שהיה קטן מדי גם לסלולרי וגם למשקפי שמש וגם למניפה כשלפתע איבדתי את ההכרה. כשהתעוררת מצאתי עצמי שכובה על הרצפה ועל ראשי יוני החתולתיק שנפל מהמדף העליון. "יוני!! יא חתולתיק ממוזל ודמוני" צעקתי עליו "אתה בדיוק בצבע של השמלה המזורגגת!" יוני חייך ולא יסף.
יוני ואני מחייכים למראה
בדיקה מהירה במראה הבהירה שאני לבושה בתלבושת חסרת הגיון לחלוטין - השמלה קיצית עד בלתי נראית, הסנדלים תנכיות כאילו יצאו הרגע מהפקולטה לקולנוע בבנין מקסיקו * ויוני פרוותי כאילו עכשיו מינימום דצמבר בסנט פטרסבורג. "שוין" אמרתי ויצאתי מהבית לנשק תינוקות ולאכול דבר מה בחברותא.
תגידו מה שתגידו, הדורפמנים יודעים לארגן מסיבה. השתיה זרמה כמים וכללה מיני בירות איזוטריות שלא ברא השטן, הקייטרינג היה דלוקס קומפלט עם הצלפים הכי גדולים שראיתי בחיי והתינוקות היו באיכות מקסימלית.
אפילו יוני, שהעדיף להתבודד בתחילת האירוע, מצא חברים לקראת סופו. בשלב מסוים רצינו הביתה להרביץ איזה שלאף שטונדה טוב, ואני ניסיתי להזכיר איפה הנחתי אותו בפעם האחרונה. דקות אחדות מאוחר יותר מצאתי אותו משחק עם ילדה קטנה שמצאה בו חבר נאמן. קרב משיכות קצר מאוחר יותר הוא חזר לידיי והרבצנו ריצה מהירה לאוטו לפני שהזאטוטה הבוכייה תקרא לאבא המאד גבוה ורחב שלה.
יוני מבלה בסבבה
אני לובשת
שמלה של eShakti (ישנה דלוקס)
סנדלים משופרא (כנ"ל)
יוני מאסוס (ישן)
משקפמש מרזילי (כנ"ל)
עגילים של ליאת דעדוש


וכך נסענו, יונתן ואני, הביתה שם חרפנו במזגן עד שבאו תלמידינו ואמרו לנו "רבותינו, הגיע זמן לצאת לארוחת ערב טעימה". ובברכת שבוע טוב לכולם, אסיים.
* האמת שהייתי סטודנטית לקולנוע בבנין מקסיקו לפני כ-7000 שנה פלוס מינוס

יום שני, 29 באוגוסט 2016

מראה מראה שעל הקיר, מהו פילטר האינסטוש השחוק בעיר?


היושוב נעלמתי, אני יודעת. עמכם הסליחה, יש תקופות כאלה. עם זאת, אתמול חטפתי צעקות על זה שלא העליתי רשומה כל אוגוסט והחלטתי לעשות מעשה לפני שהחודש נגמר. והמעשה אותו החלטתי לעשות הוא לשתף עמכם כמה צילומים מהאינסטושבלוג שמראים כמה דברים שלבשתי, אכלתי ועשיתי לאחרונה. 

בראשית החודש הלכתי לסדנת דיבור מהבטן לבובנאים שם פגשתי את הבחור הזה ומיד התחברנו.


בנוסף ביקרנו בפופ-אפ הקרמבואים של מה שמו מהתכנית ההיא שהתארח בפיקניק בשרונה מרקט. היה ככה ככה מבחינת טעם אממה, ממש פוטוגני.


בנוסף, אכלתי החודש את הקפקייק הזה.


וקיבלתי חבילת פינוקים מעלית עם הקפה הברזילאי החדש שלהם (טעים למדי, כשלא בא קפה חזק). ספלון אחד כבר ריסקתי והשני ככל הנראה בדרך. הקצב בו אני מרסקת ספלים בזמן האחרון מרשים ממש, חבל שזה לא ענף אולימפי.


החדשות הפחות טובות של אוגוסט הן שגיליתי את אפקט המראה באינסטוש ואני משתמשת בו יותר מדי. הנה אני משתמשת בו בזמן שאני לבושה במכנסים הקדושים הקיציים שלי (אותם אני לובשת כמעט בכל יציאה שלי מהבית, כשאיני עובדת). אני חושבת שהצילום הזה הוא בעל הלייקים הרבים ביותר באינסטושבלוג ואין לי מושג למה. המסקנה ההגיונית היחידה היא שאני חיבת להמשיך להשתמש באפקט המראה.

אני לובשת
מכנסים מאסוס
גופיה מנקסט
שרשרת מזארה
תיק עצלנים מקוסטה ריקה
סנדלים של דורית בר אור לגולף


פעם אחרת מצאתי עליונית ששכחתי שיש לי. למרבה הצער השמנתי מאז קניתי אותה מה שהפך אותה בשלב כלשהו של היום למכשיר עינויים של ממש שכמעט והוביל לכריתת בתי השחי שלי בשל נמק.

אני לובשת
עליונית של כתומנטה זצ"ל
גופיה כלשהי
מכנסים קצרים מאסוס
אותם הסנדלים של דב"א לגולף
שרשרת מחנות בהרצליה


לעבודה אני לובשת לאחרונה כמעט אותו הדבר - אפור כהה מאד עם שחור או אפור וסניקרז. העיקר שזה מצולם באפקט המראה החדשני.

אני לובשת
חולצת סאטן של נעמי פלוס
מכנסים מחנות בלונדון
סניקרז של Replay


תראו, הנה שוב המכנסיים הקדושים. הפעם עם גרבי פונפון אלגנטיים והסניקרז הנוחים ביותר שיש לי בימים אלה, הם פגסוס 83 בצבע Plum Fog (ערפל שזיפים, לא פחות ולא יותר) של נייקי. 


וזה מה שלבשתי להופעה של מוריסי לה חיכיתי 27 שנים וחבל שכך, שכן היא היתה מאכזבת מאד בעייני (אני יודעת שהדיעות חלוקות לכאן ולכאן, אבל אני ממש סבלתי רב ההופעה). יכול להיות שהייתי סובלת פחות לולא השתמשתי באפקט המראה האלגנטי בפעם המי יודע כמה, אבל לאאאא.

אני לובשת
שמלה של אונצ'יק
תיק של Lazy Oaf מסטורי
נעלים משופרא


ואגב צפיה בכוכבים, לפני שבועיים נסענו למקום החשוך ביותר בארץ לחזות במטר הפרסאידים, שם צילם ראלף חסון את התמונה הבאה שלי, אותה אני מאד אוהבת.


וברכת תחילת שנת לימודים חדשה טובה להורים ולילדים וספטמבר נעים לכולם אסיים. אני לא יודעת מה המצב אצלכם, אבל בדרך הביתה הרמתי שתי גוייבות קטנות מהעץ של השכנים וזה אומר שמתישהו, אם רק נצליח לשרוד עוד קצת, יגיע סתיו.

יום שבת, 23 ביולי 2016

הבריכה היא ברכה


קוראות וקוראים יקרים, ידוע כי אני מקפידה שלא להיחשף כאן, בשבלוג, יותר מדי. אישה פרטית אני ושומרת סוד. אבל לנוכח המתרחש בימים האחרונים איני יכולה עוד להסתיר מכם שחם לי. מה זה חם לי, אני זולגת פה ממקום למקום דומה הייתי חצי שקית מיץ קפוא שהיתה יותר מדי זמן מחוץ לפריזר חצי הדג הזה שתמיד מראים צילומים שלו כי הוא נורא מכוער ומעוך ועייף שאין דברים כאלה. 

הפתרון לאנשים כמוני, הסובלים מחום בטמרפטורות גבוהות, הוא ללכת לבריכה ולהיכנס אליה ושם להישאר עד חלוף זעם. הנוהג הוא לעשות זאת בעודך עטויה בבגד ים וזאת אני מקפידה לעשות מאחר והקהילה חשובה לי. 

לבריכה אני מגיעה עטויה בבגד קל מעל בגד הים שלי 

אני לובשת
אוברול תחרה של אסוס
סנדלים של מליסה
משקפי שמש של המשקיפה לרזילי (משנה שעברה)


יום שלישי, 5 ביולי 2016

מה לבשתי השבוע


שלום לכולן ולכולם. גם השבוע לא אכביר במילים שכן עבדתי עד לפני עשר דקות ועכשיו אני רוצה לחפוף ראש ולשרוץ בניחותא עם החבר'ה. אז הנה רשומת מה לבשתי השבוע נוספת נוסח עדות אינסטושבלוג.

ראשית, מתישהו בשבוע שעבר יצאתי לנשנש בוריטוס ומרגריטות לבושה במכנסי השרונה החדשים שלי. מדובר במכנסי ראפרים רחבים כאלה מבד שקוף למחצה אליהם מחוברים צמודונים קצרצרים למטרות כיסוי הבושה. הם לא באמת חדשים, שכן קניתי אותם בסייל סוף הקיץ של תחילת החורף שעבר, אבל זו הפעם הראשונה שלבשתי אותם. אני ממש נהנית מבגדים כאלה, עליי לספר לכם. אפילו הקפדתי, בניגוד להרגלי, לחשוף את כתפיות החזיה ולא להחביא אותן מתחת לגופיה. ככה זה כשאתם פרועים כמוני.

אני לובשת
מכנסיים מאסוס (קיץ שעבר)
גופיה של טולה (קיץ שעבר)
סנדלים של דורית בר אור לגולף (קיץ שע.. בדיוק)


ביום חמישי הלכתי למספרה ולמרות שבסוף בכלל לא הסתפרתי קיבלתי את הפן של חיי ונקרא שמי שְמָנָה פוסט.


איי קראמבה!!! אחרי המספרה הלכנו לחגיגת היומולדת הראשון לחנות של מוטיף וטונשיניו בפלורנטין ושם מדדתי מגוון בגדים של שתי המעצבות ושל נומה, שצירפה את בגדי הים שלה לחגיגה. אני מודה שכבר שבועות שאני רוצה למדוד את בגדי הים האלה ולא מוצאת זמן, והנה סוף סוף הנחתי עליהן טלפיים ואף אימצתי אחד.

אני לובשת
בגד ים לוויתנים של נומה


כי כל שמנה שמכבדת את עצמה צריכה בגד ים בהדפס לוויתנים.

אני לובשת 
שמלה של מוטיף
סיכת דש פרחונית של שחף שריקי 


השמלה הזו מגיעה בעוד צבעים והיא מהממת. אני לובשת מידה 3 מתוך 3 כך שטווח המידות נדיב למדי ומתאים לבנות דיכפין רבות.

אני לובשת
גופיה של טונשיניו
מכנסונים של גאפ
נעלים משופרא
גרביים מ-COS 


הגופיה הזו, שמגיעה בעוד שני הדפסים בשחור ולבן, היא אחת המחמיאות שיצא לי למדוד. היא כל כך מחמיאה שהייתי חיבת לקחת אותה הביתה (באישור נורית, מעצבת המותג, כמובן). היא נראית נהדר אפילו עם המכנסונים האלה שלבשתי כי היה חמסין מטורף באותו יום. אני לובשת מידה 6 מתוך 6 כך שללא ספק יש לה מגוון נאה של מידות.

מוטיף, טונשיניו ונומה יתארחו כולן ביריד Ready to Wear שמתחיל מחר. אני ממליצה בחום לבקר אותן ולהנות מההנחות הנחמדות שהן מציעות שם.

ומה בעבודה, אתם שואלים? ובכן השבוע לבשתי כל מיני בגדים להתרועעות עם לקוחות. התלבושת החביבה עליי היתה זו, שהיא הקלילה והקיצית בחבורה.

אני לובשת
מכנסים של River Island Plus
חולצה וגרביים מנקסט
נעלים משופרא


תגידו מה שתגידו, אני מתה על המכנסים האלה. הם יושבים נמוך ורחב והצבע שלהם כל כך קיצי וכל כך בלתי ניתן להשגה כשאת שמנה ישראלית שאפשר לכתוב על כך ספרים עבי כרס כמעט כמוני. אני כל כך אוהבת אותם שאני סולחת על כך שאין בהם כיסים. אני כל כך אוהבת אותם שאם מישהו יגיד עליהם מילה רעה ממש לא יהיה אכפת לי.

וכך התלבשתי השבוע. אם אתם טרם עוקבים אחרי האינסטושבלוג, אתם אנשים מאד משונים או כאלה שלא מתעניינים באינסטושבלוג שלי, מה שסביר למדי כשחושבים על זה.

לפני סיום אזכיר למי שטרם נרשם להגרלת המניפה היפה והשימושית, שירשם להגרלת המניפה היפה והשימושית כי היא אוטוטו מסתיימת. אני קיבלתי השבוע את המניפה היפהפיה הזו משרון ולא רק שאני אוהבת אותה, היא (ואני על הדרך) מקבלות מחמאות מכל רואיה.


ועכשיו אם תסלחו לי, אני רוצה להיות שמ(פו)!

יום שבת, 18 ביוני 2016

קיץ, זיעה ומנוף


כשאני חושבת על מניפות, הדבר הראשון שעולה בדעתי הוא זה


זרים, משום מה, אף פעם לא מבינים למה אני מוציאה לשון ומתנשפת כמו כלב כשאני אוחזת מניפה.

בכל מקרה, מניפות הן מוצר חובה במזג האויר הנוכחי. ברגע שמתחיל חודש אפריל אני מניחה מניפה בתיק בתקווה שלא אאלץ להשתמש בה, תקווה שתמיד מתנדפת יחד עם שאריות החורף. אני משתמשת בהן באוטובוסים, באירועים עמוסים, ברחוב, בתורים לספקי שירות ובכל מקום אחר בו אין מזגן (שאלוהים ירחם) או שהמזגן לא מספיק לי כי בדיוק רצתי מרתון כדי להגיע בזמן (מצב צבירה עגבנייה לחה). ידוע לי שיש נשים, בפרט נשים שמנות, שמתביישות להשתמש במניפה בציבור מחשש שיחשבו שהן מיוזעות. אני באמת מיוזעת, שכן גופי הביולוגי נוהג לשמר את טמפרטורת הליבה שלו באמצעות הזעה, ומענין את סבתי מה חושבים עליי כשחם לי. מה גם שבינינו, יש לאנשים דברים חשובים יותר לחשוב עליהם מאשר על הזרה השמנה שלידם בתור לביטוח לאומי. מבחינתי המחויבות שלי לחברה מתחילה ונגמרת בנטילת דאודורנט טרם צאתי מהבית. מרחתי, ניצחתי נקסט.

מאחר ואני מאמינה במניפות שמחתי מאד כשפנתה אליי שרון ירושלמי, בעלת מותג המניפות Fancy Hand Fans אותן אני רוכשת בדרך כלל, ושאלה אם ארצה לשתף פעולה בשבלוג. מיד אמרתי לה "אולי נגריל מניפה בין הקוראות והקוראים" והיא, בטובה, הסכימה ואף שולחת לי מניפה יפה במתנה. זה מצוין, כי אני מעדיפה שתהיה לי מניפה בכל תיק כברירת מחדל ולא להסתמך על הזכרון שלי בהעברתן מתיק לתיק, כי אז אמצא את עצמי נטולת נפף.




הצילומים מדף הפייסבוק של שרון ירושלמי
רוצים מניפה מהממת במתנה? הנה הוראות ההרשמה:
  1. ההגרלה תמשך מהיום (שבת 18.6.16) עד יום חמישי ה-7.7.16 בערב, אז אודיע כאן ובדף הפייסבוק של השבלוג את שם הזוכה ואיך ליצור קשר. אם לא אקבל תשובה תוך 24 שעות, אבחר זוכה חדש\ה. 
  2. שרון תשלח לזוכה בדואר מניפה לבחירתה או לבחירתו מהחנות המקוונת שלה.
  3. כדי להירשם להגרלה יש להגיב כאן למטה. התגובה חייבת לכלול קישור למניפה החביבה עליכם מהחנות ואת שמכם (או כל אמצעי זיהוי ייחודי אחר שייצג אתכם בהגרלה).
  4. אם אתם לא עושים זאת כבר, יש לעקוב אחרי השבלוג (יש כפתור "הצטרף לאתר זה" למעלה).
  5. יש לעשות לייק לדף השבלוג בפייסבוק וגם לרשומה הזו (יש כפתור "Like" מתחת לכותרת הרשומה).
  6. יש לעשות לייק לדף הפייסבוק של Fancy Fans.
  7. שתפו את החבר'ה בדבר ההגרלה באמצעות המייל, פייסבוק, טוויטר, סנפצ'ט, שלטי חוצות, שפת הסימנים ושפת המניפות (בעצם לא, כי עדין אין לכם מניפה).
שימו ♥ - התגובות בשבלוג מוסתרות עד שאני מאשרת אותן, אז אין צורך להגיב שוב אם אתם לא רואים את התגובה שלכם מתפרסמת מיד.

בהצלחה לכולם ויאללה מניפות!

יום שלישי, 14 ביוני 2016

תקציר אירועי הווטאבר בשיר ותמונה


היוש מטריפות ומטריפים מה נשמע מה נשמע מה נשמע מה נ. כנהוג במחוזותיי אחת ל, מצאתי עצמי בשבועיים האחרונים מדלגת בין מצבי הצבירה חולה מתה ואצה רצה אין לי זמן לנשום. הבעיה היא ששני מצבי צבירה אלה לא מותירים זמן לשבלוג וזה עצוב (בפרט כי יש לי הגרלה נחמדה בשבילכם שלו רק היה לי זמן לשבת לארגן היתה עולה כבר). לפיכך החליטותי שהדבר הנכון לעשות הוא להעלות רשומה עם מינימום טקסט ומקסימום צילומים. אז הנה כמה דברים שהצלחתי לשלב בלו"ז העמוס שלי במהלך השבועיים האחרונים. 

הצילומים ברובם מהאינסטשבלוג הקטן שלי, אתם מוזמנים לעקוב אחריו כדי שרשומות כאלה ישעממו אתכם אף יותר. 

בתחילת יוני הרהבתי עוז לנעול נעלי התעמלות בלי גרביים כדי להראות מגניבה שחבלז ואכלתי קש. העקבים שלי דיממו כאילו הייתי אכילס שמן בשמלה.

אני לובשת \ נועלת
שמלה של So Simple (שנה שעברה)
נייקי פגסוס בצבע Plum Fog


והנה אני שמנה ומרוצה מהחיים בגוגל קמפוס. 

אני לובשת
חולצה של נעמי פלוס
מכנסים מחנות זו או אחרת בלונדון
תיק מדיזגוואל
נעליים של ריפליי


בחלומות הכי שמנים שלי לא דמיינתי שאקנה אי פעם משהו בדיזגוואל, הרשת שאני מגדירה כרשת בגדים של שמנות לרזות. הכל שם שחור אדום כחול נוראי עם פרחי ענק והדפסים משנות התשעים ובדים וגזרות שאללה איסטור ולהקתו, אבל מה לעשות והתיק הזה ניצב במרכז חלון הראווה שלהם לפני כמה זמן והוא תואם כמו שתי טיפות לחם לנעלים החביבות עליי מריפליי? התיק הזה רך ונעים וגדול ונוח ומגיע עם תיק קטן יותר ארוך רצועה בתוכו וכל זה במחיר שחבל"ז וגם שעון עומד מדייק פעמיים ביום אז זהו ואם הם ייצרו גם כובע תואם אני אוכל אותו בשמחה.

ברודרס פרום אנוזר מודרס!!
יצאתי למפגש עם אלן קאמינג בסנימטק ולארוחה עם החבר'ה. אצטט את חברתי אור שהזדעקה כולה שוב את לובשת עטלף ציצי??? ובכן כן, אני מתה על עטלף ציצי וכולכם תאלצו להתמודד עם זה.

אני לובשת
שמלה של דנה סידי
סנדלים של דורית בר-אור לגולף (שנה שעברה)
עגילים מזארה
תיק של מונקי


הנה תקריב על העגילים, שחביבים עליי עד מאד.


והנה אלן, שחביב עליי אף יותר. תשמחו או תצטערו לשמוע שהוא מצטלם בקרוב להמשך נטול CGI לבלייד ראנר ושלא מתוכנן ספין-אוף לאישה הטובה.


בנוסף, הלכתי לבריכה כי היא מלאה במים וזה עוזר כשחם.

אני לובשת
בגד ים ממוד קלות'
חלוק מגבת מאיביי
כפכפים של נייקי


הקעקוע הזה נראה כל כך טוב כשהוא מגיח מהמים! הידד לפומפרניקל העצלן!


עוד באותו הערב התחלתי לכחכך בגרוני ולהעלות בחומי. היה זה אות הפתיחה לשבוע לא מי יודע מה מהנה במהלכו בעיקר ישנתי ושתיתי תה.


השפתון שבקדמת הצילום (שפתון 8 שעות טיפולי של אליזבת ארדן, ציוד חובה למצוננים ובכלל) נגמר לי במהלך כתיבת רשומה זו ואני חוששת שאצא מדעתי עד שיגיע החדש. אני חושבת שכתבתי כבר פעם שציוד החובה שלי לצינונים כולל קרם 8 שעות של אליזבת ארדן (בו אשתמש כשפתון עד שיגיע החדש) אותו אני מורחת על האף הפצוע, טישו אלוורה להגנה על האף הפצוע ואף פצוע. מצד שני, למי אכפת מאף פצוע כשיש עצלנתה?

אוח עצלנתה עצלנתה , חיים שלך דבש!
כשהחלמתי, מיהרתי לגרוב את גרבי האלפקה היפים שקיבלתי במתנה ליומולדת. 

אני לובשת \ גורבת \ נועלת
מכנסים של אלמביקה
גרבים ממוד קלות'
נעלים משופרא


ולסיום סיומת, חזרתי לעבודה ופגשתי סנאי וירטואלי.

אני לובשת
חולצה של מוטיף
מכנסים של טולה
שרשרת של COS
סנדלים של דורית בר-אור לגולף

וכך מגיעה רשומתנו לסיומה. אני אעשה מאמצים להעלות את ההגרלה בקרוב, אולי בסוף השבוע. ההגרלה הזו דחופה, בהתחשב בחום האימים ששורץ פה בימים אלה. ועכשיו, תהיו לי בריאים ויאללה ביי לכולם.

יום ראשון, 29 במאי 2016

דרך השומן כלומר האומן


ביום חמישי בערב הלכנו לגלריה פנדה לחגוג את פתיחת התערוכה החדשה של אום לילר במעמד שגריר שבדיה (פתיחת התערוכה, לא הלילר). התערוכה עסקה באיורים לספר אלה קארי הילדה מלפלנד והשמחה היתה רבה. אני לבשתי את שמלת השבת של שרונל'ה למרות שלא היה שבת.

אני לובשת
שמלה של דנה סידי
צמודונים מרזילי
נעלים משופרא
תיק של מונקי מאסוס
שרשרת מנעמה בצלאל (משלהי שנת טיכו)


השבוע קיבלתי מקוראת ותיקה של השבלוג (היוש אלכס!) שאלה בנוגע לאופנת ה-One Size הרווחת במקומותינו בשנים האחרונות. היא ציינה שהיא נרתעת מבגדים כאלה מחשש שלא יכסו לה טפח שלא לדבר על טפחיים. האמת היא שהופתעתי מדבריה, כי אני נהנית מאד מהטרנד הזה והרבה מבגדיי היותר מוצלחים הם One Size של מעצבים מקומיים. אני חושדת שקל להם יותר להתמודד עם גזרה יחידה מאשר לתפור לפי מידות אבל למי אכפת, זה עובד בשבילי. רב ה-One Size הם גם Oversize מה שהופך אותם למוצלחים אף יותר. המלצתי לציבור השמנמנות והשמנות היא למדוד בגדים כאלה בלי לפחד, אם נראה לכן שיש סיכוי סביר שהם יתאימו לכן. אני בוחנת כל בגד כזה לפי רוחב השרוולים, שכן זרועותיי העליונות יותר שמנות מעליונות אם להיות כנה.


השמלה הזו היא One Size של דנה סידי, חביבת השבליג. הבגדים של דנה הם One Size ורבים מהם מתאימים להוד שמנמנותי. השמלה מעוטרת ריפרופים מבלי לגלוש למחוזות הקיטש ויש לה כיסים והאורך מתאים לי בדיוק ומאד נעים ללבוש אותה. קיבלתי עליה מחמאות כל הערב וזה הגיוני כי ממש נהניתי ללבוש אותה וכשאת מרגישה טוב בבגדים שלך רואים את זה. אפשר ללבוש אותה מעל ג'ינס רחב קרוע ארוך או קצר אבל הג'ינסים היו בכביסה והיה קריר אז הלכתי על צמודונים שחורים והשרשרת הכי דקה וארוכה שיש לי. 


הערב בסימן שבדיה היה מוצלח מאד והסתיים בארוחה לילית מאוחרת עם חברים טובים, עוגות, לביבות, משקאות טעימים ועוף בקארי הילדה מלפלנד. 


ואם כבר בציור עסקינן, אחת מהמשימות שלי השבוע היתה לסיים ציור שהוזמן ממני. זה דיוקן של מורה חביב אותו הוא יקבל כמתנת סוף שנה (ששש אל תגלו) ואני חיבת לומר שאני מרוצה מהתוצאה. חזרתי לצייר לאחרונה אחרי הפסקה ארוכה מאד ואני ממש נהנית מזה. יש בזה משהו שדומה לעבודה באלתור עם בובות תאטרון - אני יודעת איך זה מתחיל אבל אין לי מושג איך זה יגמר. אני רגילה כבר לכתוב ככה (למרות שאי אפשר באמת להתרגל לקסם הזה) אבל לצייר ככה, זה ממש מרענן בשבילי.


לפני סיום אעיר שאני חייבת למצוא מילה עברית ל-One Size. זה בלוג עברי פה ומִידַחַת לא כל כך זורם לי. אשמח לקבל מכם רעיונות, קוראות וקוראים חתיכים. ובברכת שבוע טוב ויצירתי לכולם, אסיים.