יום שבת, 27 ביוני 2015

תשוויצורה ומה לבשתי לתצוגת הפתיחה של אירוע יפה בכל צורה


ביום שלישי השבוע נערכה תצוגת אופנה בה הוצגו המעצבות שמשתתפות באירוע יפה בכל צורה של גאלה רחמילביץ'. לרגל האירוע הלכתי לשפצר מחלפותיי אצל ניסים.


החלטתי ללכת על בגדים של חברות שלא הציגו באירוע, כי הנחתי שכל שמלה של נומה, טליה או האני בי שאלבש תגרום שם לתקלת ברנדה וקלי בפרום

אני לובשת
חולצה של דורית בר אור לגולף
גופיה מעונות
ג'ינס מנקסט
נעלים משופרא
עגילים מאסוס


התצוגה היתה החלק הקל באירוע. החלק הקשה היה לסקר אותו בשביל השבלוג ביום רביעי. כל כך הרבה בגדים, כל כך מעט זמן. והיה ברור שלא אחזור משם בידים ריקות.

ראשית, ניצלתי את ההנחה כדי לקנות את טישרט הכוכבים החדש והרך רך רך של טליה. לאחרונה זרקתי את רב החולצות הקיציות שלי, בגלל שהן היו מחוררות beyond repair (תוצר של העובדה שנהגתי לשבת צמודה מדי לשולחן בעבודה) ומצאתי את עצמי לובשת את אותן שתי חולצות פעם אחר פעם עד שהן יצאו לי מהשנוז. אז בשבוע האחרון קניתי כמה חולצות חדשות וזו האחרונה שהוספתי לאוסף, והעיר שומן צהלה ושמחה.


את הדס מ-Motif פגשתי לראשונה באירוע. דיברנו קודם לכן וקבענו להיפגש בסטודיו שלה כדי שאכיר את הקולקציה לעומק, אבל לא הספקנו לעשות את זה לפני האירוע כך שזו היתה הפעם הראשונה שראיתי את הבגדים שלה פנים אל פנים (יש לבגדים פנים? נניח). הדס הציעה שאבחר לי בגד במתנה ואחרי התלבטות קשה בחרתי את השמלה הזו. לכאורה, זו שמלה שחורה פשוטה. אבל מדובר בגזרה מעולה שקרובה ורחוקה מהגוף בדיוק במידה. יש לה כיסים נחמדים והיא משדרת נינוחות סקסית מהסוג החביב עליי. מקדימה היא מהוגנת ומאחור יש לה מחשוף גב מחמיא, ואפשר ללבוש אותה גם הפוך אם רוצות. כבר שנה שניה שאני מחפשת ברזילי שמלת מקסי שחורה מבד כזה ולא מצאתי עדין אחת שנותנת תמורה ראויה למחיר. השמלה הזו זולה משמעותית מאלה שיש ברזילי ומוצלחת לאין שיעור מהן. אני הולכת להנות ממנה מאד.

הערה קטנה בנוגע לגובה - הדס שנמוכה ממני במספר סנטימטרים יכולה לנעול סניקרז עם השמלה אבל לי היא מגיעה עד אמצע הקרסול ולא מכסה אותו, כך שזה לא ילך ככל הנראה. אני אצטרך לבדוק אילו נעלים נוחות מתאימות לה, מאחר ולאחרונה כפכפים (הבחירה הרגילה שלי בקיץ) עושים לי כאבי גב שלא ברא הישבן.


כשעמדתי לעזוב את הדוכן של הדס, נזכרתי שהבטחתי לאחת הקוראות החתיכות למדוד את בגד הגוף שלה ולדווח איך הוא. מרגע שמדדתי, לא יכולתי לעזוב אותו. אני לא יודעת איזה קסם הדר נסכה עליו, אבל הוא הזכיר לי שיעורי ריתמיקה בנעמ"ת ואת מרק הסולת שאמא היתה מכינה לי כשהייתי קטנטונת. להבדיל מבגדי גוף אחרים לנשים, הוא שלם ונטול תיקתקים כך שהוא זהה למעשה לבגדי הגוף שלבשנו כילדות קטנות. גל הנוסטלגיה ששטף אותי, בנוסף לעובדה שיש לי אי אלו חצאיות (כולל טוטו שחור אחד) שאני לא לובשת כי אני מתקשה להתאים להן חולצה גרמו לכרטיס האשראי שלי לקפץ ליד של הדס ולבגד המקסים לקפץ אל השקית שאחזתי. מה אני אגיד לכם, אני מאוהבת וצופה מה לבשתי היום בסגנון גבי גרג בעתידנו.


הבגד האחרון שהצטרף לאוסף השקיות שלי הוא שמלת הגלידה החמודה הזו של צילה. צילה הציעה לי בעבר לקבל בגד במתנה, אבל סירבתי כי השמלה שהכי אהבתי היתה יקרה מאד ולא הרגשתי נוח לקחת אותה. אבל מיד כשראיתי את השמלה הזו הופיעו בעייני סימני $$ כמו בסרט מצויר ישן ולחשתי לצילה בקול צרוד זוכרת שהצעת לי לקבל שמלה במתנה? צילה המפוחדת הושיטה לי את השמלה במהירות ואני תחבתי אותה לשקית ורכבתי אל השקיעה עייפה ומרוצה משאירה מאחוריי ענני אבק קטנים.

השמלה הזו עתירת בד, והחצאית שלה כבדה ונחמדה כמו שאני אוהבת. היא נעימה ללבישה ואני צופה לנו עתיד ורוד וירקרק ביחד.


עד כאן תשוויצנו לשעה זו. אני חושבת שהמעצבות שהשתתפו באירוע התפתחו יפה מהפעם הקודמת שגאלה ערכה אירוע דומה. היצע הגזרות והסגנונות התרחב משמעותית וכמעט בכל דוכן מצאתי משהו שדיבר אליי. בפרס המעצבת המבטיחה של השבלוג זוכה, ללא ספק, הדס אביקזר ממוטיף. אני בטוחה שהיא תופיע פה רבות בעתיד הבא עלינו לטובה. השבוע, אגב, אני מתכננת להגיע לסטודיו של מותג שאני לובשת כבר שנים רבות ואת מעצביו טרם פגשתי. אני מאמינה שיהיה נחמד ומעניין. ועכשיו קוראים יקרים, יש צנצנת של נוטלה עם השם שלי עליה.

יום רביעי, 24 ביוני 2015

יפה בכל צורה - המלצות השרונה לאירוע המידות הגדולות במתחם התחנה


שלום לכולם! יום ארוך עבר על כוחותיי. ביליתי את מרביתו באירוע יפה בכל צורה שנערך במתחם התחנה בתל אביב מהיום ועד יום שישי. האירוע, בניצוחה של גאלה רחמילביץ' הנהדרת, מרוכזים בחלל נוח אחד כמה ממותגי מידות הבינים והמידות הגדולות המוצלחים הפעילים כיום בארץ. המבחר גדול - יש בגדים לעבודה ובגדים ליציאה ובגדים לצעירות ובגדים לזקנות, והכל עד מידה 56. לרגל המאורע, כיתתי רגליי השמנמנות למכירה המוקדמת שהחלה היום בצהרים, כדי לבדוק מה מציעים לנו המותגים השונים ולהמליץ לקוראות על הפריטים החביבים עליי בכל דוכן.

יום ראשון, 21 ביוני 2015

מותני צרעה


ביום שישי קפצתי למסיבת החלפת בגדים שמנונית באיזור באזל, שאחריה מפגש זימום מזימות על באן עם פיש. זו הזדמנות להתוודות ולספר לכם שאני אוהבת באן, לחמנייה מאודה ורכה שכזו. אני רוצה להינשא לבאן ולגור בתוך באן. כל חיי רק באן באן ובאן, אבל אנחנו סוטים מהנושא, שכן בזמן שהחלפתי, זממתי ולעסתי לבשתי בגדים. ומאחר והבטחתי לעצמנו לא מכבר שאני אעלה הרבה מה לבשתי היומים בתקופה הקרובה, כדי לצאת ממלכודת החצי פיג'מה חצי שיח קוצני שאני לובשת לאחרונה מחד ולהדגים איך להתלבש כמו לא שמנה מאידך, צלום צילמנוה.

אני לובשת
גופיה מ-Mod Cloth (ישנה)
קומבניזון מפריימרק
ג'ינס מאסוס
שרשרת של N2
כפכפים מכאפ


אחח הגופיה הזו, אני כל כך אוהבת אותה. ראשית, יש לה קטע ויקטוריאני בחלקה התחתון. כולה קפלים והתרחבויות וכיפאק. אנשים תמיד חושבים שהיא מקופלת לתוך עצמה בטעות אבל היא פשוט כזו. היא הגיעה עם חגורת סאטן סגולה, שנראה לי שלא חגרתי מעולם. בנוסף, היא הופכת את מותני הדבור השמנמנים שלי למותני צרעה דליקטס. אוי, אני חייבת לנסות ללבוש אותה עם הטוטו השחור. זה עשוי להיות מושלם אם שני הבדים יסתדרו יחד. אולי עם חגורה שחורה גסה? הו הו הו אני חייבת לבדוק את זה.

אתם אולי זוכרים את השרשרת החביבה הזו. לא ענדתי אותה בעונה הקרה ועכשיו אני מכניסה אותה חזרה לסבב. אני הולכת להסתפר השבוע ואז היא תלך מצוין עם השיער הקצרצר.


אפשר להתווכח מכאן ועד שם אם זו תלבושת יפה או לא. אפילו אני לא בטוחה בנוגע לזה. מה שכן, היא עמדה בכל הקריטריונים שלי לתלבושת לצהרי שישי האלה - היא כללה פריטים שלא לבשתי הרבה זמן (את הקומבניזון שקניתי בלונדון לפני כמה חודשים לבשתי בפעם הראשונה), היתה נוחה ופונקציונלית והיתה מנותקת מכל סממן לבוש שמנוני קלאסי. נהניתי לטופף בה ברחובות והיא אפילו שמרה על צניעותי כשנעמדתי ללא מישים על פתח אוורור, מעשה מרילין שמונרו.
צילומים - נעמה נחליאל
רואים? ליידי נשארת ליידי. 

במהלך השבוע הקרוב אציג בפניכם כמה מהמעצבות שיציגו את מרכולתן השמנמנה באירוע האופנה של גאלה רחמילביץ', יפה בכל צורה, שיערך במתחם התחנה בתל אביב בימים רביעי-שישי הקרובים. עד אז, אני ממליצה בחום להירשם לדף האירוע בפייסבוק. אני מכירה כמה וכמה שמנמנות שחוסכות כבר שבועות ארוכים לאירוע הזה, לצורך מילוי חסרים במלתחתן. אם יש מקום שאליו כדאי לנשים במידות הבינים ומידות גדולות, שזקוקות לבגדים חדשים, להגיע בזמן הקרוב - זהו זה. באשר לי, אני סקרנית לפגוש ולסקור את המעצבות החדשות שיציגו שם לראשונה. יהיה דיסקו חציליים!

יום רביעי, 17 ביוני 2015

אני מצולמת בצהובון


בשבועות עשיתי משהו שלא עשיתי כמעט שנתיים - הזמנתי בגד מאסוס. זה נכון, בשנתיים האחרונות (פלוס מינוס) הפך קו המידות הגדולות המהפכני לשעבר Asos Curve למהתלה סינתטית ויקרה הרבה יותר מדי, שלא מצדיקה את עצמה. הם איבדו את השפיץ, החיוניות והחינניות שלהם, והתמחו בשמעטס מסוגים שונים. נקסט חטפו להם את קטגוריית הגי'נס והבייסיק בלי למצמץ ומוד קלות' גנבו את מחלקת הבגדים החגיגיים. אסוס הפכו בעייני ל-Has Beens. יענו, לשעברים.

אבל בשבועות הם נתנו הנחה של 20% לרגל החג וחשבתי שלא יזיק להציץ לראות אולי יש איזה סניקרז נחמדות או חתיכת סנדל טרי ולהפתעתי מצאתי בגד שקרץ לי. כלומר, נדמה לי שקרץ אבל יכול להיות שהמסך פשוט ריצד בגלל הצהוב הקיצוני שהיה שם. בכל מקרה, החלטתי לשים נפשי בפי והנחתי בסלי ורכשתי את הצהובון הזה תוך תפילה שיהיה נחמד כמו שאני מדמיינת. ועכשיו שהוא כאן, שפטו בעצמכם!



אני לובשת
סרבל מאסוס
גופיה מעונות
תיק ועגילים מרזילי
כפכפים מגאפ


הסרבל הצהוב, או בקיצור סרבלוב, עשוי מתחרה. למכנסיים תפורה ביטנה נעימה ורכה ואילו החלק העליון נותר שקוף והוא פתוח בצדדים. הסרבלוב נסגר מאחור באמצעות רוכסנוב. מתחתיו לבשתי גופיית סבא לבנה, שנראית לי כמו השילוב המוצלח ביותר עם הגזרה והצבע. מצווה בעייני לצוות לו צבע בוהק נגדי, כמו התיק הכחול הזה מרזילי שאני אוהבת מאד (יש ברשת גם בגדים מדהימים מהבד הזה, בעיצוב מירית רודריג, אבל הם לא מתקרבים למידה שלי ולכן נאלצתי להסתפק בתיק). גם השרשרת שקניתי לי ליומולדת האחרון מתאימה לו על הכיפאק, אבל חשוב להקפיד כאן על מינימליזם כי הגבול בין גזעיות למושב לצים מעולם לא היה דק יותר. זו הסיבה שבחרתי כפכפים ועגילים מינימליסטיים. 


יש לציין לטובה את אורך המכנסים, שנוחים להליכה ולישיבה (להבדיל משואת המכנסונים של הרשומה הקודמת).

צילומים - אורית ליסק
ובכן, מה תאמרו? נכון שצהוב זה השחור החדש? אני חושבת שכן. קיבלתי אינספור מחמאות על הסרבלוב הזה ואני מרוצה ממנו מאד. חשוב לציין שהוא לא של אסוס עצמם, אלא של מותג שנקרא Alice & You ושאני לובשת מידה 22. מזל שלא הזמנתי 20, כמו שלרב אני עושה עם שמלות. תחושת הבטן שלי אמרה שצריך להזמין אותו במידה גדולה מהרגיל. למעוניינות, הוא נמכר כעת גם בלבן רגוע יותר.

לפני סיום, שתי הערות מנהלתיות. ראשית, עשיתי כמה שינויים למנגון התגובות של השבלוג אז עכשיו יהיה קל יותר להגיב פה ולא תצטרכו ללכת רחוק ולהגיב בדף הפייסבוק שלי. בנוסף, התראיינתי ביום שני לתכנית בראש צעיר ברשת א בנושא קבלה עצמית. ניתן לשמוע את הראיון בקישור הזה, החל מדקה 29:00.

יום ראשון, 14 ביוני 2015

לא נוח ונינוח


שלום רב ילדות וילדים, היום נעסוק במכנסיים קצרים מג'ינס וסטיילונגם.

בשבוע שעבר תכננתי ללבוש את חולצתי המגניבה עם חצאית ג'ינס קצרה לחתולדת, אבל טרם צאתי מהבית גיליתי שהחצאית אותה תכננתי ללבוש נעלמה ואיננה (בינתיים היא נמצאה בתחתית סל הכביסה, מתחת לשני סוודרים). מאחר והיה כבר רבע לממש מאוחר מדי, החלטתי ללבוש מכנסיים קצרים מג'ינס במקום ולרוץ לדרכי אבל כשחיפשתי את המכנסיים האמורים מצאתי אותם מנמנמים על ערימת הכביסה. בשלב זה כבר אחרתי רשמית, אז החלטתי ללבוש את המכנסונים הקצרים החדשים יותר ולרוץ מהר למטה לפני שההסעה שלי בורחת. זו היתה טעות שביאסה אותי עמוקות.


יום שלישי, 9 ביוני 2015

מעניין הוא המחמיא החדש - אני מתכתבת עם המלבישה


אמת המקובלת על כולם היא שבלוג המלבישה של שלי גרוס הוא הבלוג העברי האהוב עליי. שלי כותבת כמו שאני אוהבת - קצר ולליבו של ענין, שנון, אנין ואינטליגנטי. הטעם שלה הוא תמצית ה-Cool. פשוט, איכותי ולא מתאמץ. כשהיא מספרת על בושם שהיא אוהבת, אני יודעת שהוא מתאים בדיוק בשבילי - מתוחכם, רענן ונשי מבלי להיות מתקתק. כשהיא ממליצה על ספר אני קונה אותו. כשהיא מתלהבת מבגד, אני בודקת אם ניתן להשיג אותו במידה שלי. יתכן, אם כן, שמחצית העולם איננה יכולה להבין את תענוגותיה של מחציתו השנייה אבל שלי גרוס מבינה את אלה שלי.

בראשית השבוע פרסמה שלי רשומה שכותרתה מעניין הוא המחמיא החדש, הלקוחה מהטור הקבוע שלה בזמנים מודרנים. מתוכו העתקתי עבורכם את הציטוט הבא.
אם הייתי צריכה להמר מה המילה שאני שומעת הכי הרבה מנשים בהקשר של בגדים, הייתי מהמרת בלי היסוס על "מחמיא". לרוב בהקשר שלילי, כמובן. דוגמאות? בבקשה: אני לא יכולה ללבוש אוברול, זו גזרה שלא מחמיאה לי. אני לא לובשת לבן, זה צבע שלא מחמיא לי. אני מתרחקת מפסים, זה פשוט הדפס שלא מחמיא לי. כולנו יודעות למה מתכוונת אשה כשהיא אומרת "זה לא מחמיא". היא מתכוונת להגיד: הבד הזה גורם לי להראות שמנה. הצבע הזה מרחיב אותי. ההדפס ההוא מקצר אותי. אכן, ישנן גזרות (והדפסים. וצבעים) שאולי לא יתרמו תרומה מקסימלית לצורך שלך למזער את עצמך, אבל יעשו עבודה מצוינת בהדגשת חוש ההומור שלך או בחשיפת תכונות נאצלות כמו אומץ וחוכמה. אחרי הכל, אם יצמידו אותך לקיר, תודי שמלבד מתניים צרים ורגליים ארוכות, יש לך עוד כמה תכונות שהיית שמחה להדגיש. שנני לעצמך: מחמיא זה לא בהכרח מרזה.
שלי גרוס, המלבישה                       

שלי מוסיפה ומדגישה שחשוב שהבגדים יהיו נוחים. ככל שנוח לך יותר לזוז בבגדים שלך, כך את יותר נינוחה ונינוח זה סקסי. אני לא חושבת שלהראות סקסית זו מטרה ראויה מי יודע מה (אלא אם את מעוניינת בסקס באותו הרגע) אבל למשוך אנשים משני המינים אליך בשל אופייך הקורן, זה כבר נחמד מאד בעייני.

אז נכון, עצלנית חובבת עצלנים אני, אבל לא התכנסנו כאן רק לצורך קופי פייסט. אני רוצה להוסיף על דבריה הנכונים של שלי את הזווית השמנה הכללית ואת הזווית האישית שלי. 

נשים שמנות רבות מקפידות ללבוש בגדים מחמיאים לפי הסטנדרטים שמכתיבים לנו תקשורת ההמונים ותעשיית האופנה. בגדים מחמיאים לשמנה הם בגדים שמסתירים ומסווים את גזרת הלובשת. אם גופך בגזרת תפוח, יציעו לך בגדים שמסווים גזרת תפוח ואם גזרתך גזרת יהלום, תקבלי בגדים שמסווים גזרת יהלום. על פניו, זה נשמע טוב. אם הגוף שלי לא פרופורציונלי, למה שלא אתקן זאת באמצעות אשליה אופטית מתאימה? הלא בשבלוג הזה ממש אני נותנת לעתים עיצות ללבוש מחמיא לגזרות גוף שונות. 

הבעיה היא שהמטרה הסופית (טוב, לא באמת הסופית. המטרה הסופית היא להוציא מאתנו כסף) היא לאחד את המראה הנשי לפי הסטנדרטים שקבעו עבורנו גופים המנוהלים בידי גברים מלפני שנת טיכו. נשות האגס, הכדור, הלבנה והיהלום צריכות להראות כולן צרות מותנים, ארוכות, עדינות זרועות ובעלות חזה וירכיים המקרינים נעורים ופוריות. אממה, חלקנו מבוגרות, חלקנו לא עדינות וחלקנו שעירות. אחרות נמוכות להפליא ויש אינספור היקפים ומבני גוף. הניסיון למשטר את כולנו לפורמט אחיד וקל לעיכול נוח לכולם חוץ מלאישה עליה הוא נכפה. וגם אם אתן בוחרות להתאים למשבצת, אתן עדין מתאימות עצמכן לסטנדרט שלא אתן קבעתן. רק היום ראיתי שתי תכניות עיצוב אופנה ברצף, ובשתיהן האסוציאציה הראשונה שעלתה אחרי המונח אישה חזקה היתה לבוש דומינטריקס סקסי. כלומר, כדי לשדר עוצמה נשית את צריכה ללבוש בגדי עור הדוקים ונעלי עקב ולהקרין כוחניות ומיניות בוטה. איך אמורים להגיע ככה למכולת או לשבת יום שלם ליד המחשב? רק אלוהים יודע.

אני חובבת אופנה מגיל אפס. עבורי, לבוש  הוא כלי להבעה עצמית. לפעמים אני בוחרת לא לשים קצוץ על מה שאנשים חושבים ויוצאת לדואר עם חצי פיג'מה חצי אלוהים יודע מה ולפעמים אני מקפידה על כל פריט ופריט שעולים על גופי, משרשרת ועד גרב. אני שופטת אנשים לפי לבושם (כי אני חלאה) ומקפידה לבחור בגדים מתאימים לאירועים מתאימים, שכן אני משתמשת בלבוש לעיצוב התדמית שלי. לפעמים אני רוצה להראות כמו הבוסית ולפעמים אני רוצה להיות סופר מגניבה. אבל בכל מצב שהוא, אני תמיד שופטת את מה שבכוונתי ללבוש לפי מדד הנוחות. אם זה לא נוח, אני לא אלבש את זה ולא משנה כמה נפלא זה נראה.

זה לא שאני ממליצה לקוראיי להיות שלומפרים, ממש לא. אני לא נהנית להסתובב בעולם כמו תיכוניסטית שישנה יותר מדי אבל לעתים קרובות זה הדבר הנכון לעשות (למשל כשהולכים לשרוף שעה בדואר). מחטבים, גרביונים, חזיות מוחצות חזה מסוגים שונים, נעלי עקב - כל אלה נתפסים בעייני ככלי עינויים מחד וככלים להחלשת נשים מאידך (אני יודעת שיש בין קוראותיי נשים שמתות על עקבים ומרגישות כמו אלות בנעלי עקב, אני מדברת על עצמי עכשיו אז לא צריך לכעוס). האמת הפשוטה היא שנעלי עקב הורגות אותי מכאבים. החיים זה לא קרקס, ואני לא יכולה לאזן 111 קילו על קצות האצבעות. קשת כף הרגל שלי לא עוצבה לדברים כאלה, לראובנים יש רגלים שטוחות מאד.

אבל האם העובדה שאני מבכרת נוחות על כל דבר אחר במראי אומרת שנגזר עליי להיות מוזנחת עד הקץ המר? רחוק מכך, שכן כפי שתנתה שלי חברתנו, יש אינסוף טרנדים, גזרות וסגנונות לבוש מדליקים שמאפשרים לשלב נוחות בלתי מתפשרת עם סגנון ואמירה אישית. אני נועלת נעלים שטוחות מרבית הזמן וכמעט תמיד הנעלים האלה הן נעלי התעמלות מסוג כזה או אחר, ועם זאת הצלחתי לנהל קריירה רצינית שמהלכה אף לא פעם אחת נקראתי למשרדו של מנכ"ל לשמוע תלונות על הנעלים שלי (כנראה כי אני לא נועלת את אלה לעבודה). לרב אני לובשת מכנסים רחבים וחולצות צרות, אבל לעתים אני לובשת חולצות גדולות מאד או שמלות עתירות בד ששמנות לא אמורות ללבוש בגלל שהן מגדילות אותן. אני מאמינה שמי שרואה הרבה בד יודע שמולו ניצב הרבה בד ולא גוף שמורכב מקפלים קפלים, מה שגם שלטס פייס איט, גופי אכן מורכב מקפלים. כשאנשים מעירים הערות מתחכמות על הלבוש שלי אני מרגישה שמזלזלים בי. אני לא אוהבת ששמים אותי במשבצות. מי שלא מסוגל להתמודד עם הבחירות האופנתיות שלי בטח ובטח שלא יוכל להתמודד עם מי שאני (ולכן קוראים לשבלוג יוצאת מהארון).

מעריצות המלבישה למדו מזמן, בשעת ספק לבשי חולצת פסים.
כל הנשים בעולם נראות ומרגישות נפלא בחולצת פסים, גם כשהן שמנות
נושא נוסף ששלי מעלה ואליו רציתי להתייחס והוא ענין ההדפסים והגזרות שמדגישים הומור, אומץ וחוכמה. הדפסים וגזרות כאלה נראים רק לעתים רחוקות בבגדי נשים שמנות. 

נכון, תעשית האופנה לשמנות מנחיתה עלינו מדי יום הדפסי ענק צבעוניים שלא ברא השטן, אבל לרב מדובר בהדפסים צעקניים וסרי טעם שהתחכום מהם והלאה. אני אוהבת הדפסים אלגנטיים, מרומזים ומצחיקים בצבעוניות החורגת מצבעי היסוד לשמנות, שהם כידוע שחור-לבן-כחול-טורקיז-אדום-פוקסיה. אני אוהבת מבחר רחב של גזרות, קרובות או רחוקות מהגוף, שמתאימות למצב הרוח שלי ולא לאשליית המותנים הצרות שהתרגלתי לחפש כל הזמן.

העובדה שלחשוף את הזרועות בקיץ כי יותר חשוב לכן להתאוורר מאשר להסתיר את הכנפיים שלכן דורשת אומץ ניכר מנשים שמנות (ונשים בכלל) מטרידה אותי. אני מעודדת את קוראותיי ללבוש מכנסים קצרים ובגדי ים ולהתנסות בגזרות ומעצבים שלא חלמתן לנסות כי חשבתן שזה יראה עליכן רע. קחו סיכון שתבלטו ותמשכו תשומת לב ואנשים יגידו עליכן בחיים לא ראיתי שמנה שמתלבשת ככה. זה כל מה שאני רוצה שיגידו עליי במצבים בהם חשוב לי להראות מי אני, דוגמת דייטים ראשונים, פגישות עסקים או ראיונות עבודה. אני רוצה שהאנשים שאני מבקשת להרשים יסתכלו עליי ומיד אחרי שיחשבו היא מאד שמנה יוסיפו ויחשבו שמנה ומיוחדת. הנה כמה דוגמאות לכך. 

כמה דוגמאות ללבוש לא מחמיא ממלתחתי, מהפינה הימנית העליונה בניגוד לכיוון השעון:
טוניקה של דנה סידי מרזילי וג'ינס קצרים מאסוס שלבשתי לכנס וגם לצילומים ללאישה
חולצה מטונארי שלבשתי לראיון טלוויזיוני על עודף משקל בו רציתי להראות כמו שמנה לא אופיינית
גופיה ישנה ממוד קלות' שמזכירה לי שמלות ויקטוריאנות שאני אוהבת ללבוש מעל ג'ינס רחבים
חצאית של מאיה בש עם הדפס של המאיירת זויה צ'רקסקי שלבשתי לשיטוט בערב חג
שמלת צמר מפוסלת מרזילי שלבשתי למסיבה
חולצת זברה מסטלה ולורי עם סיכת דב שלבשתי לפגישה
לפני סיום, הנה רשימה קצרה של חנויות בהן תוכלו למצוא בגדים במידות נדיבות שאינם בהכרח מחמיאים לגוף אך מאד מחמיאים לנשמה ולתדמית שלכן. זכרו, המידה שלכן לא חייבת להיות כתובה על הבגד. אם הוא נראה גדול מספיק, אל תפחדו למדוד!
  • רזילי - יש להם המון סניפים ובהם מגוון בגדי מעצבים one size ותכשיטים נהדרים
  • טונארי - ברחוב יבנה בתל אביב מייבאים את המעצבים היפנים הכי מגניבים ושווה מאד להגיע לסיילים שלהם
  • חנויות יד שניה מכל סוג ומין
  • מודקלות' - במחלקת המידות הגדולות תמצאו בגדים שונים ומשונים שלא ניתן להשיג בישראל במידות גדולות
  • זארה - כן באמת, תתפלאו אבל אני מוצאת שם בגדים מדליקים במידתי מדי פעם
  • גלבייה וכל חנויות הגלביות למיניהן (קרן שביט ועוד)
  • מסיבות החלפת בגדים
  • נקסט - לבגדי בסיס דוגמת גופיות וטישרטים. אני ממליצה מאד על החולצות מבד Modal, זה תענוג שעולה גרושים
  • אלמביקה - בינות לבגדים הזקנים והכבדים מתחבאים אוצרות צעירים, סקסיים וייחודיים
  • מאיה בש - מעצבת תל אביבית בעלת סגנון וחצי שחלק נאה מה-L וה-one size שלה אני לובשת כבר שנים
  • חנויות עליהן שלי כותבת בבלוג שלה 
לסיכום אני אומרת - קחו סיכון, נסו לחשוב מה הייתי לובשת לולא פחדתי. חשבו מה הייתן לובשות אם הייתן רזות ומצאו את הדרך ללבוש את זה עכשיו, בעודכן שמנות. נסו להתחפש לעצמכן יום אחד ובדקו איך זה מרגיש. ואז התחפשו לאני אחרת ובדקו גם את זה עד שתמצאו את האני (אחת או יותר) בה אתן מרגישות הכי נוח והכי עצמכן - אני שאנטית, אני אלגנטית, אני יוניסקסית, אני פריזאית. אחרי הכל, זו הדרך הקלה ביותר לחוש וגם להפגין נינוחות, הומור, חכמה ואומץ. 

יום ראשון, 7 ביוני 2015

רשומה אורחת - אופנת חדר המורים


תאמרו מה שתאמרו, הרבה מאד זמן לא היתה לנו פה רשומה אורחת. לכן, כשכרמית אופק הציעה לכתוב אחת בה תציג את המגמות האופנתיות בהן היא נתקלת במהלך עבודתה כמורה בישראל (הידד כרמית!) הסכמתי בשמחה וכרמית פנתה לעבודה - כתבה, צילמה וערכה. מאז חלפו עידנים. ממותות הופיעו ונכחדו, האומה האצטקית הגדולה קמה ונפלה והרשומה לא פורסמה. למה? כי אני פארש. אך לא עוד, קוראים יקרים, שכן הנה היא, הרשומה העוסקת בשאלת האמירה האישית האופנתית בקרב מורות ומורים בגילאים שונים בבית הספר הישראלי. אני מקווה שתהנו!

פאשניסטה בחדר המורים

חדר המורים הוא בהחלט דבר לכתוב עליו. ההתרחשויות בו לעולם אינן משעממות. ברגע אחד מיני רבים קולגה שלי התבשרה שהפכה לסבתא צעירה וברגע אחר הטוסט כמעט ונשרף. כאמור, הרגעים האנושיים בו מגוונים הם. אולם, בפוסט אורח זה אתמקד בתחום שהינו אהוב עליי ביותר, וכוונתי לאופנה, סטייל ובחירות אופנתיות של אלו הפוקדים את חדרי מורים. נשאלת השאלה, האם  יכולה להיות אמירה אופנתית בקרב המורות וגם המורים? ובכן, לאחרונה, לפחות לתפיסתי, נראה שמגמת שינוי נרקמת לה אט אט, במיוחד בקרב המורות הצעירות אשר כן מצליחות להכניס Say אופנתי משהו בהופעתן החיצונית.