תאמרו מה שתאמרו, הרבה מאד זמן לא היתה לנו פה רשומה אורחת. לכן, כשכרמית אופק הציעה לכתוב אחת בה תציג את המגמות האופנתיות בהן היא נתקלת במהלך עבודתה כמורה בישראל (הידד כרמית!) הסכמתי בשמחה וכרמית פנתה לעבודה - כתבה, צילמה וערכה. מאז חלפו עידנים. ממותות הופיעו ונכחדו, האומה האצטקית הגדולה קמה ונפלה והרשומה לא פורסמה. למה? כי אני פארש. אך לא עוד, קוראים יקרים, שכן הנה היא, הרשומה העוסקת בשאלת האמירה האישית האופנתית בקרב מורות ומורים בגילאים שונים בבית הספר הישראלי. אני מקווה שתהנו!
פאשניסטה בחדר המורים
חדר המורים הוא בהחלט דבר לכתוב עליו. ההתרחשויות בו לעולם אינן משעממות. ברגע אחד מיני רבים קולגה שלי התבשרה שהפכה לסבתא צעירה וברגע אחר הטוסט כמעט ונשרף. כאמור, הרגעים האנושיים בו מגוונים הם. אולם, בפוסט אורח זה אתמקד בתחום שהינו אהוב עליי ביותר, וכוונתי לאופנה, סטייל ובחירות אופנתיות של אלו הפוקדים את חדרי מורים. נשאלת השאלה, האם יכולה להיות אמירה אופנתית בקרב המורות וגם המורים? ובכן, לאחרונה, לפחות לתפיסתי, נראה שמגמת שינוי נרקמת לה אט אט, במיוחד בקרב המורות הצעירות אשר כן מצליחות להכניס Say אופנתי משהו בהופעתן החיצונית.
שאלתי את עצמי לא אחת, האם ישנה חשיבות בקרב המורות והמורים, בכל הקשור לסגנון הלבוש? ובכן, בעיניי לפחות, במבחן המציאות, להיות מורה, זה להיכנס לחנות בגדים, למדוד שמלה, להביט מול המראה ולחשוב, האם התלמידים יאהבו את השמלה? להיות מורה, זה לפרגן לעצמי באודם אדום או ורוד ולהביט במראה ולבדוק, האם הוא מוגזם מידי? הקולגות וגם התלמידים מהווים נדבך חשוב בבחירות האופנתיות שלי מידי בוקר. במהלך השנה הנוכחית כמה תלמידות כיתה א' בכמה הזדמנויות, מקפידות מידי שבוע לגשת אלי ולהחמיא על הופעתי החיצונית. הן מציינות בפניי בכנותן המופלאה: המורה כרמית, את יפה היום ואני עונה במבוכה את יותר יפה!. התלמידות עוררו את סקרנותי, ולכן, ביקשתי מתלמידתי שתסביר לי את כוונתה, וזו השיבה המעיל שלך יפה, השחור ששמת בעיניים, השיער שלך וגם הצעיף שלך. תשובתה הפתיעה אותי ושימחה אותי כאחד. שהרי, אין כל פסול בכך שהתלמידים יראו מידי בוקר את מורתם, בצבעים קצת חיים ולבוש מעניין אך עדיין פורמלי. לעניות דעתי, מראה חיצוני שהינו בבחינת משב רוח רענן, לא הזיק לאף אחד.
בחרתי להקדיש את הפוסט הזה לקצוות השונים בחדר המורים, לצבעים הרדומים ולאלו שיותר מעיזים. ועדיין, באשר
למורות עם אאוטפיט יחסית סולידי, לגביהן, חשוב להדגיש, כי על אף פי שבחרו בצבעים "מקובלים", הופעתן עדיין מוקפדת, מרשימ ומשדרת סמכות ואת זאת אני מעריכה עד בלי די. במקביל, כיף לראות לעיתים את השינוי המתהווה שחל בתחום זה בחדר המורים. על עצמי אעיד כי גם בעיתות של ריבוי משימות, אין הדבר משנה כלל, הואיל וברגע שאני מזהה פאשניסטה בחדר המורים, אני מיד מאמצת אותה אל ליבי.
 |
בחרתי להצטלם כשדלת הכיתה מהווה את הרקע לתמונה, אולי כי שלט הכיתה הוא כל כך סימבולי בעיני
משום שאני פשוט אוהבת את העבודה שלי, בעיניי לקום בבוקר לעשייה אשר בה אני מוצאת אתגר,
חדוות יצירה וסיפוק רב, זו זכות ושמחה.
|
אני לובשת סוודר שקניתי מחנות יד שנייה באדינבורג, קפצתי לשם בזמן שגרתי בלונדון אחרי הלימודים, וכשקפאתי מקור שם, נתקלתי בחנות של רשת British heart foundation התורמת את כל הכנסותיה לטובת מחקר עבור חולי סרטן. כשחזרתי ללונדון, חשבתי שהמטרה אכן ראויה והתחלתי להתנדב באחת החנויות הללו אחת לשבוע. חברתי סברה שאין אני עושה זאת רק לאור הערכים הנאורים שלי, אלא כי אני פשוט רוצה לשים ידי ראשונה על הסחורה.
בעקבות לו"ז עמוס בביה"ס הצטלמתי בביתי בתום יום העבודה. שמלת הסארפן (Top Shop) מתנה מחברתי האנגלייה, הנעליים נרכשו ב-Asos, החנות הבריטית המקוונת. הלק שחור-אפור מנצנץ של Essence . הקשת השחורה עם רצועות החרוזים ובקצותיהן פייטים קטנים, נקנתה בירושלים.
ואלו הן הקולגות שלי שנרתמו בשמחה למשימת הפוסט, מימין לשמאל: ליאת המחנכת, במראה קלאסי שחור, אני אוהבת במיוחד את המגפיים הגבוהים שלה, ובכלל, הופעתה תמיד מרשימה. היבה, המורה לערבית, היא אייקון אופנה לא קטן בחדר המורים. אריאנה, המורה לאנגלית, בלבוש נוח, עם שכמייה שחורה מתחכמת. דקלה המחנכת, מגיעה כמעט תמיד עם שמלות המחמיאות לה מאוד, ביקשתי ממנה לעשות משהו עם שיערה בתמונה, אני פשוט אוהבת את המנח של השיער שלה, הוא בדיוק מה שהייתי רוצה לעצמי.
תודה לשרונה, על שנתנה לי את הבמה להביא לכם קצת מהנעשה בחדר המורים.
תודה לך, כרמית ❤
מעניין לקרוא על חדר המורות בעצם מהזווית האופנתית. וכרמית לבושה יפה.
השבמחק