יום שבת, 30 באפריל 2016

קסם הפארש


מעטים הדברים שהופכים אותי לפמיניסטית יורקת אש ונטולת חוש הומור כמו לצפות בצילומים של חבריי תוקעים מרציפן במילוי תמרים במילוי מרציפן בחגיגות המימונה בזמן שאני תקועה בבית עם מצה יבשה כמו החיים שלי. זו כנראה הסיבה לדיון העצבני שמתנהל ביממה האחרונה בפייסבוק שלי, אותו חשבתי להעביר לכאן בסילוק הפרטים המזהים, שכן הוא עקרוני עבורי ולגבי נושאו אני נשאלת לעתים קרובות בהקשר הפרטי כמו גם בזה של השבלוג.

מדובר שם בבעלת עסק שנוהגת לשווק את עצמה (כמותג) ואת העסק שלה באמצעות כתיבת סטטוסים משתפכים שהם שיר הלל לה עצמה ולנשיות מתפרצת ולנשים אמיתיות ולקסם העוצמה הנשית וכאלה. היא רק אחת מאלף משווקות מסוגה, אבל אתמול היא העלתה סטטוס שכולל הערה מיזוגנית להחריד במסווה של קסם הפרי והסבלנות שלי לדברים כאלה נמוכה מאד. 

כמנהלת, יועצת שיווקית לעת מצוא, פמיניסטית ואדם אינטילגנטי באופן כללי יש לי עינים בגב בכל הנוגע למיתוג ושיטות שיווק ומכירה ואני מוצאת את השילוב בין רגשות וכסף ציני מאין כמותו. יעל רגב (עורכת סגנון של מעריב, בלוגרית וותיקה, מובילת דיעה בתחום האופנה בארץ ומטופלת בדבר מה שדומה לכלב) קוראת לשיווק מהסוג הזה שיווק אג'נדה, כלומר כזה שמנצל אג'נדות חברתיות כדי לנסות למכור לנו משהו. במקרה הזה, מנסים למכור לנו פמיניזם במסווה של לייף סטייל.

עכשיו, אני לא תמימה. אלוהים והשטן יודעים כמה טקטיקות שיווקיות חסרות בושה קיימות בעולם ושיווק אג'נדה הוא רק אחד מעשרות המכות השיווקיות שנפלו על הארץ והים והרשתות החברתיות. מה שמטריד אותי במיוחד הוא שהשיטה הזו רווחת בישראל דוקא בעסקים נשיים קטנים. קל להאשים את עולם העסקים בציניות ממנה נובעת שיטת השיווק הזו, אבל נראה לי שככל שהעסק/המותג קטנים יותר, כך קטנה כמות הציניות וגדלים חוסר המקצועיות והכוונות הטובות. נשים משווקות את עצמן לנשים אחרות בכלים של רגש כי הן חושבות שזו זווית המכירה הכי טובה שיש להן (מעין גרסה למבוגרים של "תאהבו אותי תאהבו אותי תאהבו אותי" שנובעת מחוסר בטחון בסיסי) או כי הן חושבות שזה כלי שיווקי חזק וטוב (כלל שיווקי בסיסי קובע שמוצרים זולים מוכרים בפניה לרגש ומוצרים יקרים מוכרים באמצעות סיפוק כמה שיותר נתונים) והתוצאה הסופית מעוררת בי קבס.

תהיה הסיבה בה בחרה המשווקת להשתמש בשיטה הזו, בחירה מושכלת או חוסר יכולת לעשות משהו אחר, התוצאה הסופית זהה - נשים מנצלות את תמימותן של נשים כדי לעשות רווח. 

שנחזור על זה שנית? נשים, במסווה של אחווה נשית והעצמה נשית, בונות לעצמן עסק באמצעות טקטיקות ניצול רגשי של נשים אחרות. שיטת השיווק הזו יוצאת מנקודת הנחה שאם תגעו לקהל הלקוחות בטריגר הרגשי הנכון, הוא לא יוכל לעמוד בפני הדחף לקנות. נשים מוכרות לנשים אשליות מתוך הנחה שקל לנצל אותן. ורובן עושות את זה מתוך חוסר מודעות מוחלט. משהו מכל זה נשמע לכם פמיניסטי?? וכאילו זה לא גרוע מספיק, מרביתן עושות את זה באמצעות כתיבה אינפנטילית, עילגת ומגוחכת ללא כל יכולת עריכה או ביקורת עצמית או מודעות עצמית תוך זילות מוחלט של המדיום הדיגיטלי והשפה העברית. כל מותג פותח בלוג, כאשר הדבר היחיד שיש לרובם לומר בבלוג הזה הוא "בבקשה תקנו ממני אני אישהההה ויש לי מה לומררררר". והדבר המדהים ביותר בכל העסק, הוא שגורואיות שיווק בעיניי עצמן מעודדות בעלות עסקים קטנים לפעול בשיטה הזו תוך כדי שימוש בשיטה הזו!

סבתו של אבי מאשה, עליה השלום, מביעה את דעתה על הנושא
הסנדלרית הספציפית שעוררה את הדיון הזה נתפסה מסתובבת יחפה, כאמור, בשל הערה מיזוגנית שהוציאה לי עשן מהאוזנים. זה היה אגבי כל כך, שאני בטוחה שאם הייתי מטיחה בפניה את טענותיי היא לא היתה יודעת על מה אני מדברת. זה היה רק פרט אחד בבליל שטויות פסאודו-פמיניסטיות שבא מהלב ולא מהשכל ולפי שלל התגובות על הסטטוס שלה, אף אחת לא שמה לב או טרחה להתייחס. התגובות הן כולן "את קסם!!!" וחיזוקים וחיבוקים.

חשבתי לסגור את הרשומה הזו בפרודיה על שיווק קסם הפארש הזה, באמצעותה אני מפצירה בקוראותיי לחשוב לפני שהן קונות. אבל החלטתי שיותר מלהצחיק, חשוב שאהיה ברורה כאן. אני לא אומרת שאסור לקנות את המוצרים שהנשים האלה משווקות. מה שאני אומרת הוא שצריך לעשות זאת עם עיניים ושכל פתוחים, תוך הכרת השיטה והפרדה בין המוצר (אותו אני אוהבת) לבין השיטה (אותה אני מוצאת מזלזלת). ואם אפשר, בדרך תומכת ומכבדת, הביעו את דעתכן על הדרך. אמרו לנשות העסקים האלה, אותן אתן מכבדות ובהצלחתן אתן רוצות, שתכבדו אותן יותר אם הן יתחילו לשווק את המוצרים שלהן כמו נשים רציניות ובוגרות במקום כמו ילדות מבוהלות. בסופו של דבר, כולנו נרוויח מזה.

יום חמישי, 21 באפריל 2016

קפה קפה


פעם מזמן, כשעוד הייתי שבלוגרית צעירה בקוקיות, יצאתי עם בחור אחד לבליינד דייט. הימים היו ימי ראשית הסתיו והבחור לקח אותי לארקפה הקטן בהרצליה, שהיה אז ראשון לבתי הקפה האיכותיים בארץ. אני לבשתי את שמלתי היפה ולבחור, שהיה נאה מאד, היה הרבה חומר ריחני בשיער. הוא נראה מודאג משהו בזמן שהזמנתי לי את הקפה קרם החביב עליי (מנת אספרסו והרבה סוכר מעורבלים היטב יחד כך שהם יוצרים מין קרם קפה סמיך ומתוק כזה). כשהגיע תורו להזמין הוא הביט במבט מיוסר נוראות על הבריסטה ואז על תפריט הקפה ואז על הבריסטה ואז על התפריט ולבסוף שאל בקול שאין מיואש ממנו "אין לכם קפה אמיתי כאן?". בקפה אמיתי הוא התכוון לנס על חלב ואני חזרתי הביתה מוקדם מספיק בשביל לראות את הסרט שמתחיל בעשר.

איי פיטי דה פול שמנסה לדבר איתי לפני ששתיתי את הקפה של הבוקר
כאן המקום לעצור ולבאר שני מושגי יסוד בשיח השבלוגאי. השפה חשובה מאד בשבלוג ואני נוהגת לדייק בה, וכפי שאני מבחינה בבירור בין המונחים בגדים ואופנה (ההבדל ברור במיוחד כשבוחנים את שוק המידות הגדולות, בו אין כמעט בגדים אבל יש טיפונת אופנה וזה מגוחך כי כשאין לך בגדים הדבר האחרון שמענין אותך זה אופנה שמטבעה יקרה ומורכבת לשימוש) כך אני מבחינה בין פלצן לבין פיינשמעקר. הפלצן עוסק בנראות ורושם וסמלי סטטוס בעוד הפיינשמעקר מרוכז בעצמו ובאהבתו לדברים טובים ומורכבים. אני למשל פיינשמעקרית של בגדים, ושל אוכל, ושל בובות, ושל אלכוהול, ושל קפה. 

וואן הפוכיטו סויה קאמינג רייט אפ!
בשנים האחרונות התרגלתי לשתות נספרסו בעבודה וטייסטרז צ'ויס אדום בבית. אבל בחודשים האחרונים נמאס לי מהקפה הביתי הוותיק שלי והתחלתי להחליף קפה בקפה ללא כל שמץ סטיספקציה. ביגוני פניתי לחבריי וביקשתי שלכבוד יום הולדתי הקרב יחברו לקנות לי מכונת אספרסו ביתית והם, חתיכים חסרי בושה שכמותם, עשו בדיוק זאת! וכך זמן מה לפני יום הולדתי צצה בביתי מכונה צהובה ונמרצת שמכינה לי קפה טעים בוקר וערב ואני התחלתי להתנסות במיני קפסולות, מקוריות ואחרות, בחיפוש אחר אלה הטעימות והמתאימות לי ביותר. כך שרבה היתה השמחה כשהוזמנתי לאירוע השקת קפסולות תואמות נספרסו של עלית בשבוע שעבר.

צילום אילוסטרציה עם ספל ריק, אף עצלן שפוי לא מתקרב לקפה
האירוע נערך במסעדת פופינה בנווה צדק, שם הכין עברנו השף אוראל קמחי מגוון מנות, שכולן כללו קפה מהסדרה, שהיו משובחות כל כך שהיו מענגות כל פלצן או פיינשמעקר או איש או אישה או יצור פרוותי שדומה אבל לא בדיוק זהה לאלפקה שהיו מזדמנים למקום. היו שם קרוסטינים מכל מיני סוגים, וסלטים, ומספר מנות דגים ובשר, וניוקי וקנלוני ומנות צמחוניות ושרשרת קינוחים שבסופה סופלה השוקולד שהוא אחד הקינוחים הטעימים שאכלתי בחיי. מאחר ואני בלוגרית שרגילה לאירועי אופנה וטיפוח מתישים ונטולי פואנטה, הופתעתי ללמוד מספר דברים מעניינים הנוגעים לקפה. למשל, הידעתם ש..

  • רב סוגי הקפה שנמכרים בארץ הם תערובות זנים, בדיוק כמו שמן זית ויין. מאחר וגידולי קפה רגישים מאד לתנאי מזג אוויר וקרקע מומחי הקפה משנים את יחס הזנים בתערובות כל הזמן כדי לשמר את הטעם הקבוע לו מצפים הקונים.
  • אנשים מגלים נאמנות חריגה לקפה שלהם ולא נוהגים לגוון או להחליף קפה באמצע החיים (כמו שצעקה עליי אמא אחת בישיבת הורים בתיכון פעם "את וההורים שלך תמיד חייבים להיות חריגים בהכל!").
  • ערביקה הוא קפה הגדל באזורים גבוהים והוא מאופיין בחמיצות גבוהה. רובוסטה הוא קפה שגדל במקומות נמוכים ויש בו יותר קפאין וטעם חזק ועמוק יותר. אני שונאת קפה חמצמץ ולכן אשתה מעכשיו רק רובוסטה או תערובות שמכילות הרבה ממנו.
  • במקום הראשון של שתייני הקפה בעולם ניצבים הפינים, מכל העמים. מסתבר שבסקנידנביה היתה בעיה רצינית מאד של אלכוהוליזם ואחת הדרכים שהממשל המקומי מתמודד איתה היא באמצעות מיסוי גבוה מאד על אלכוהול ומיסוי נמוך מאד על קפה. כתוצאה מזה, הם שותים המון קפה שחור (בלי חלב או סוכר, להבדיל מבישראל).
  • עלית היא משווק הקפה הגדול ביותר כיום בברזיל, וזו אחת העובדות המוזרות ששמעתי בחיי.
הקרמה דה לה קרמה




בראש שלי, קפה עלית הוא הזוועה במרקם טלק ששומרים בפחית קטנה מאחורי כל השימורים בבית למקרה שיגיע איזה אורח שלא יכול לשתות קפה אמיתי. לכן שמחתי לגלות שהקפסולות האלה נותנות פייט ראוי למקוריות של נספרסו.

לצערי, לא יצא לי לטעום את עוצמה 10 אבל 9 ו-8 שקיבלתי במתנה מספקים ביותר באספרסו עם או בלי סוכר. בקפוצ'ינו, הם חלשים מעט עבורי אז אני משתמשת בשתי קפסולות (לונגו ועוד אספרסו) במקום בלונגו מאחת, כמו שאפשר לעשות עם הקפסולות החזקות של נספרסו (אלה בעוצמה 10-12). ה-7 חמצמץ וחלש מדי לטעמי, אבל חובבי הערביקה באירוע אהבו אותו. פלוס נוסף של הקפסולות של עלית הוא שהן מגיעות במיכל פלסטיק שניתן למחזר יחד עם בקבוקי השתיה, להבדיל מאלה של נספרסו שמגיעות במיכלי אלומיניום אותם יש לאסוף ולתת למחזור לחנות או לשליח שמביא את הקפה. את הקפה של עלית אפשר להזמין הביתה מהאתר והוא זול מזה של נספרסו. החבר'ה של עלית אמרו שהם עובדים על פיתוח קספולות מתכלות, מה שיהפוך את המוצר למוצלח עוד יותר בעיני.

אני יכולה להפסיק מתי שאני רוצה
ונסיים בסיפור נוסף על שרונות וקפה. בוקר אחר גררתי רגלי למטבח החברה בה עבדתי לחפש קפה וגיליתי על מכונת הקפה שלט בו היה כתוב שהיא מקולקלת והטכנאי בדרך. פלטתי צווחה קטנה והתחלתי להפוך את הארונות בחיפוש אחר קפה נמס. היו שם כל מיני סוגי קפה מטופשים שלא הכרתי ואחד אחד פסלתי אותם עד שהגעתי לצנצנת עליה היה כתוב באותיות גדולות "קפה קולומביאני אמיתי". קולומביאני כמו שהדודה שלי קולומביאנית אמרתי לעצמי והתכוונתי להחזיר אותו לארון כשלפתע נזכרתי שהדודה שלי באמת קולומביאנית ופרצתי בצחוק פרוע להחריד. וכך מצא אותי שם טכנאי מכונות הקפה מריירת ומגחכת עם ספל ריק ביד ומבט מטורף בעינים ואמר לי "תחזיקי מעמד, הרופא הגיע".

יום ראשון, 17 באפריל 2016

מה לבשתי השבוע


שלום קוראים יקרים, האם הבחנתם שהשבוע היו ימים? אני הבחנתי גם הבחנתי ולכן לבשתי בגדים בבוקר כדי שיכסו אותי כל היום, או לכל הפחות עד שאחזור הביתה. הנה שניים מהבגדים שלבשתי.

תלבושת לעבודה
חולצה של מוטיף
ג'ינס מנקסט
שרשרת מזארה
נעלים משופרא


החולצה הזו כל כך מוצלחת ואני ממש שמחה שהדס מייצרת אותה ממש עכשיו בעוד כמה צבעים. לרב צווארונים סגורים לא מחמיאים לי וגם גורמים לי לתחושת מחנק, אבל זה מחמיא (אני מאמינה שזה בזכות השילוב עם השרוולים הקצרצרים) ונוח כל כך ומתאים בול לכל השרשראות האלה שתמיד נכנסות בדיוק למחשוף עם חולצות אחרות. אני חיבת לציין שהרגשתי ממש חתיכית בתלבושת הזו.

תלבושת לשישי תל אביבי
שמלה של סו סימפל
תיק של Lazy Oaf
נעלים של שופרא
עגילים של N2 


והנה תקריב של העגילים


מעולם לא היו ולא יהיו עגילים שמסכמים את חווית העונדת בצורה מדוייקת כל כך. עוד לא התחיל הקיץ וכבר אני עקוצה מלמעלה עד למטה. בנוגע לנעלים האלה, שחוזרות כמעט בכל צילום שלי לאחרונה, ובכן בגלל הדלקת הזוועתית שיש לי בגיד בכף הרגל יש בערך שני זוגות נעלים בארוני שלא מכאיבים לי, וזה אחד מהם. אני לא חושבת שתראו אותי נועלת משהו שאינו נעל התעמלות מסוג כזה או אחר בזמן הקרוב.

קיבלתי המון מחמאות על השמלה וכמעט בכל מקום אליו הגעתי שאלו אותי מאיפה היא. היא מאד מגביהה ונחמדה ויש לה כיסים. חבל רק שהלולאות שאמורות להחזיק את החגורה במקום נתלשו עוד לפני שהסרתי ממנה את תווית המחיר אתמול בבוקר. נו שוין. ובברכת שבוע טוב וטרום פסח שמח ואיחולי ציד ילדים נוצריים שמח אסיים. טוטאלור קוראיים!

יום רביעי, 13 באפריל 2016

טאבו לה ראסה


אני מאמינה באהבה ממבט ראשון. בחבר הראשון שלי התאהבתי בפעם הראשונה שראיתי אותו. היינו בני שבע ואני ביליתי שיעורים שלמים בוהה בשערו השובב ועיניו הנוצצות. אוח, כמה שאהבתי אותו. אני כל הזמן מתאהבת. מתאהבת בגברים ובמאפים, בבובות ובכלבים עם מבט מטופש וסוודר קטן, בסרטים או ספרים, בשחקני תאטרון בריטיים, ברחובות, בבני אדם. בבגדים, לעומת זאת, לא יוצא לי להתאהב הרבה יען כי אני שמנה ולא מגיע לי. זו לפחות התחושה שאני מקבלת ברב המקרים. אבל לפני כחודש התאהבתי בשמלה אחת שפגשתי באינסטוש.

והשמלה הזו, מה אני אגיד לכם. היא היתה ארוכה וקצרה, הדוקה ומתרחבת. סטימפאנקית ורומנטית. היא היתה מפוספסת עם ריפרופים וליפלופים וכפתורים וחגורה רחבה דמויית מחוך והיה כתוב שהיא מגיעה גם במידה שלי.

אצה רצה גברת ראובני ליצור קשר עם המעצבת, לירון הורביץ, ואמרה לה היי אני מאוהבת בשמלה שלך מתי אני באה אליך לסטודיו לראות איזה בגדים יש לך ולקחת את כולם ולשחק איתם בחתן וכלה שווה לך יש לי בלוג. מיד אחרי שנרגעה, הזמינה אותי לירון לביקור אצלה בביתה שם פטפטנו וראיתי את כל הבגדים שלה ויצא לי לעשות איתם בדיוק מה שעשיתי עם אהובי מכיתה ב' במסיבת כיתה אחת (יענו להכנס איתם לארון לשחק שבע דקות בגן עדן). 

לירון היא בוגרת עיצוב אופנה בבצלאל, שנהגה לעצב בגדים רכים וזורמים במשך שנים אחדות עד ילדה לפתע בנים לתפארת. לפני כשנה עברה קורס תדמיתנות בשנקר והתאהבה (אתם רואים? זה קורה לטובות והטובים ביותר) בחייטות ופיסול בבד והחליטה שהגיע הזמן להמציא את עצמה מחדש. היא יצרה קולקצייה מצומצמת של מספר קטן של דגמים, שכל אחד מהם מיוצר בשחור ובמפוספס, הנמכרת תחת השם Onchiq. טווח המידות החביב מגיע מ-42 עד 48 עם נטיה ל-50 (תלוי בגזרה של הלובשת, כפי שתבינו מיד). הבגדים תפורים היטב, גזורים מצוין ובכל אחד מהם יש פרטים קטנים שמשביחים אותם אף יותר (דוגמת כפתורים יפים, שרוולים מפוסלים, צווארונים מפולפלים, כיסים נוחים ועוד). נהניתי מאד למדוד ולצלם אותם ונהניתי אף יותר מחברתה של לירון, שהיא אישה אינטילגנטית ומצחיקה עם טעם מצוין במוזיקה. 

אבל שרונה יא שרונה, אני שומעת אתכם אומרים, איפה אנחנו נכנסים לתמונה? ובכן יפה שאלתם. ביקשתי וקיבלתי הטבה עבורכם. בדף ההטבות לקוראי השבלוג תמצאו קוד קופון שיעניק לכם הנחה של 5% אחוזים בנוסף על הנחת ההשקה (שנעה בין 15-20 אחוזים לפריט) עד סוף חודש אפריל. הקופון ישמש אתכם גם בחנות המקוונת וגם באירוע המכירה שיערך בתל אביב ביום שישי הקרוב (בו מתארחת גם מעצבת התכשיטים המעולה, מורן פורת). האין זה מדהים? ברור שכן! 

צילום אילוסטרציה של אנשים נכנסים לתמונה - לירון מצלמת אותי מצלמת את עצמי בראי
מה אתם ממלמלים שם, חלאס עם הדיבורים ויאללה צילומים? סבבה נזרום. לתשומת לבכם, כל מה שאני לובשת הוא במידה 3 מתוך 3.

שמלת Wind שחורה תעלה במסגרת ההטבה 640₪ (מחיר מלא 812₪, מחיר השקה 680₪)
אותה השמלה בפסים שחורים לבנים תעלה 590₪ במסגרת ההטבה


טוניקה שחורה (קיימת גם בפסים) תעלה במסגרת ההטבה 465₪ (מחיר מלא 585₪, מחיר השקה 495₪)



שמלת שרה שחורה (קיימת גם בפסים) תעלה במסגרת ההטבה 705 (מחיר מלא 892, מחיר השקה 750₪)


שמלת טל שחורה או עם נקודות תעלה במסגרת ההטבה 870 (מחיר מלא 1163, מחיר השקה 930)






שמלת אוניצ'קה פסים תעלה במסגרת ההטבה 630 (מחיר מלא 795, מחיר השקה 670)





שמלת אוניצ'קה שחורה תעלה במסגרת ההטבה 675 (מחיר מלא 853, מחיר השקה 720)





אם במקרה שמתם לב לחסרונה של שמלה אחת, מפוספסת עם כפתורים בסגנון סטימפאנק רומנטי וחגורה דמויית וגו' זה בגלל שמכל מה שמדדתי, דוקא היא לא נסגרה עליי. מה שבא ללמדנו שאהבה ממבט ראשון נגמרת הרבה פעמים בחוסר התאמה אינהרנטי. מצד שני, נדלקתי על שמלת אוניצ'קה והייתי קונה לי אותה לו היה לי כסף לבזבז על שמלות יפות עכשיו. אתם רואים? לא כל הבלוגריות דורשות מתנות תמורת סקירה. 

בדרך חזרה מלירון חלפתי על פני פרסום החוצות הגאוני ביותר בו נתקלתי בחיי. על שלט גדול ליד רמזור התנוססה תמונתו של איש רציני בחליפה מהודרת עם הכתובת בקרוב אני אמכור את הדירה שלך. בעודי תוהה מה פשר האיום הלא מי יודע מה מרומז הזה על נכס הדלא ניידי הכמעט יחיד שיש לי הבחנתי בלוגו חברת התיווך בה עובד בחורנו ושמה בישראל טאבו לה ראסה, איי שיט יו נוט. וכך לראשונה בחיי, התאהבתי בחברת נדל"ן וסגרתי מעגל עם תחילת הרשומה והעיר שומן צהלה ושמחה.

יום ראשון, 3 באפריל 2016

מה לבשתי לחתולר


ביום שישי נערכה חתולת המאה בין שני חברי האהובים והטובים אספתול ואורתול. לצורך כך התכנסנו, אני ו-350 מחבריהם הטובים ביותר, בבאר של סבא כדי להשתתף בשמחה ולאכול מטעמים כיד המלך. בלטה בהיעדרה בתם המזונבת של הזוג, חתולת הנזר לילר, שנאלצה להשאר בבית מפאת חרדת קהל. לא נורא לילר, העיקר שקיבלת חמגשיות עם שאריות טעימות. אני, כצפוי, ניצלתי את ההזדמנות ללבוש שמלה עם חצאית עטירת טול. 


אני לובשת
שמלה ממוד קלות'
עגילים מרזילי (ישנים)
תיק של אנטונלו סריו (ישן)
נעלים מגאפ


פשוט לא יאמן שכמעט מכרתי את השמלה הזו במכירה הקודמת שלי. למרבה המזל כמה מקוראותיי הקימו קול צעקה ועצרו אותי ברגע האחרון. מה הייתי לובשת לחתולר צהרים אם לא היה לי אותה? פיג'מה? או חס ושלום, שמלה בלי טול???

בכל מקרה, היא פה והכל בסדר והנה צילום של העגילים הנחמדים שענדתי ולצידם הילה פרחונית.


והנה אני והאכמונית מרימות קוקטיילילר לחיי הזוג המאושר. אני לא זוכרת מתי לאחרונה שתיתי כל כך הרבה אלכוהול בשעה מוקדמת כל כך, היק!


במהלך החופה, בחלק של דיצה רינה וכו' מישהו בקהל צעק "ולילר!". יתכן שהמישהו הזה היה אני. בכל מקרה, זו היתה החופה היפה ביותר שראיתי זמן רב וגם הרב היה על הכיפאק. הקהל היה מאושר וכל החוויה היתה מרגשת ביותר.


במידה ואינכם מכירים את חתול הלילר (או שאינכם חברים בקבוצת הפייסבוק הפופולרית The Dailylar), הנה היא מנסה להרע לדיוקנה שציירתי בכוחותיי האחרונים.


ובברכת מזל טוב לזוג הקשיש ואוי ואבוי לי על ששקלתי למכור את השמלה הזו אסיים. שבוע טוב לכולם!