מבחיל לי

משפחת ראובני מעולם לא הצטיינה באופטימיזם. אבא תמיד היה אומר לי "אנחנו מצפים לרע ומקווים לטוב", אחי נותן קולו בקרחצען כשנחה עליו הרוח, אמא היתה זוחלת, ולי יש בלוג.

ובכן, הבוקר נערכה השקת קולקצית סתיו-חורף של מתאים לי.

חמושה במצלמה יצאתי לקניות רמת אביב ובידי ציפור התקווה השברירית. אולי, אמרתי לעצמי, אולי יקרה משהו ואמצא עצמי אוכלת את הכובע הקטן והחמוד שקניתי בלונדון? אולי אוכל לכתוב בקומונה שלא משנה מה מידתך, 46 או 56, מצאתי עבורך את הג'ינס המושלם? אולי, לראשונה בחיי, אוכל לקרוא למשמין לי מתאים לי בלי לחייך אפילו טיפה? זיבי מיט לוקשען.

הקולקציה מגיעה במידות 0-6 שזה בעברית 40-52. לא כל הפריטים קיימים בכל טווח המידות. אין מידות אורך, כמקובל ברשתות בחו"ל. הבגדים עצמם פשוט איומים. אין שמלה אחת מחמיאה, הכל מלא ניטים, תחרות ונצנצים. גם הפרטים שמרחוק נראו חלקים ובסיסיים התגלו כבעייתים מקרוב - לכולם יש איזה נצנץ מיותר או הדפס מכוער שהורס אותם. שני הסריגים היחידים שמצאו חן בעייני לא היו למכירה, וגם הם היו יקרים מדי ורחוקים מלהיות מקוריים. לשאלתי, אמרה המעצבת שמקורות ההשראה שלה הם תערוכות בילאומיות ובת' דיטו (אותה תיארה המעצבת כ"הזמרת הכושית השמנה מאמריקה, עם השיער הקצר").

 "זו הגדולה של אבי מלכה" אמרה לנו המעצבת "הוא מעז ופונה ללקוחות צעירות"

 

חלק גדול מהפריטים עשויים מהבדים הסינטטיים הגרועים ביותר (אלה שבשילוב זיעה מפיצים ריח רע שניתן להריח מקילומטר ויפרסמו כל פיסת תאית או שומן מיותר בגופך למרחקים) בסקלת הצבעים השמנה המקובלת של שחור, אדום וגם (מעצבת הקו הצעיר של המותג הזדעקה כשאמרתי שאלה צבעים זקנים) כחול כהה וסגול שזיף. בכל החנות אין פריט טרנדי אחד, פרט אולי למעיל טרנץ' שמגיע באדום ושחור (לא קאמל, לא ורוד ואפילו לא off-white) שהכפתורים שלו נראים כאילו הם עומדים ליפול אפילו בצילומי הקטלוג. הבגדים מיוצרים בסין, תורכיה ומיעוטם בישראל. אני מוכנה לשלם יותר בשביל תוצרת הארץ, כשמשמעות הדבר תעסוקה הוגנת לפועלים ישראלים, אבל לא אשלם 299.99 לטישרט סינטטי תוצרת סין כשב-H&M יש כאלה יפים פי מיליון בשליש מחיר (כן, גם במידה 54).

כשאמרתי למעצבת שאין להם פריטים טרנדיים או כאלה שפונים לקהל צעיר, היא הציגה בפניי בגאווה חולצת חלבנית ציצקונית מהבד הסרחוני, בדוגמת פרחים כחולים על רקע לבן וציינה שאפשר ללכת איתה גם עם כתפיים חשופות! אני עוד לא פגשתי שמנה אחת שיכולה להרשות לעצמה ללכת בלי חזיה, כך שגם אם החולצה היתה יפה לא הייתי ממליצה עליה. אין בחנות ג'קט אחד שיציג לראווה את קו המותן שלך או חצאית באורך הנכון. יש להם חגורות במידות גדולות, אבל הן מלאות בניטים ופאייטים (חלק מהאבנים בחגורה שמדדתי היו חסרות).

המעצבת מציגה, לבקשתי, Outfit צעיר ומגניב לעבודה או לקפה עם חברות

כאילו שזה לא מספיק, המעצבת נזפה בי על כך שאני תוקפנית ודרשה ממני להגדיל ראש ולזרום עם הרציונאל של מנהל ומעצבות הרשת. ובכן, יש לי חדשות בשבילכם - אני הלקוחה, ואני יודעת יותר טוב מכם מה אני רוצה לקנות. יותר מזה, אני מעצבת דעת קהל (קטנה, שמנה, אבל מעצבת דעת קהל) בתחום האופנה המלאה בארץ וכדאי לכם להקשיב לי. לא רוצים? המשיכו למחזר את הסחורה שלכם ואני אמשיך לקנות בכל מקום פרט לאצלכם.

בנסיון נואש להיות חיובית, שהתבסס רובו על המבוכה שנבעה מהרוגז הרב שחשתי באירוע, ביקשתי מחברות בעלות נסיון ענף בסטיילינג וראש פתוח (כלומר, רזות ולכן אובייקטיביות בנוגע להיצע בחנות) לבנות לי Outfit מגניב לעבודה. ככה יצאתי מהבית בבוקר - 

חולצת חתלתולים - דורותי פרקינס (לונדון)
מכנסים - אסוס (אינטרנט)
נעלים - קליגולה

וזה המיטב שהן מצאו עבורי בחנות.

זה הזמן לספר לכם שאני בחודש השביעי להריוני, NOT

לסיכום - אין להם זכות קיום בשוק הישראלי או בכל שוק עלי אדמות.

מדד השרונה -

משם הלכתי, עייפה ועצבנית, לאפריל לחדש את מלאי סומק הקסם החביב עליי (מוצר מעולה ומומלץ בחום לחובבות הסומק הורדרד-טבעי) ואחר כך, בהיותי בעיצומו של קריז קניות מטורף (תקלטו, קיבלתי תלושים לרכישה בחנות ולא מצאתי אפילו פריט אחד שרציתי!) נכנסתי לזארה ושם מצאתי Outfit חמוד זה. אמנם הוא לא הכי מרזה שבעולם, אבל הוא עדין טוב עשרת מונים מכל דבר שיש למשמין לי להציע.

שמלה ונעלים - זארה

תשמחו לשמוע שלא קניתי כלום, למרות שהיו לי תלושי החג שלי עליי. בחרתי לשמור אותם למועד מאוחר יותר, כי אני זוממת לרכוש מין פולובר פרווה מלאכותית רך כזה בשלב מאוחר יותר של הסתיו. איך אני שומרת על דיאטת הבגדים שלי הא? ילדה טובה שכמותי, גם אם עצבנית.

ויש המשך.