רשומת הנעליים המדוברת

אני חושדת שהטיסה ללונדון כללה מסע בזמן.

אני בקובנט גארדן, מוכנה לצייד נעליים

בלייזר - זארה (שנה שעברה)

צעיף וגרביים - H&M

 שמלה - רזילי

ג'ינס - אוונס (שנה שעברה)

נעליים - קליגולה

אני רצינית אנשים. העובדה המוזרה מאד (מאד) היא שמצאתי את עצמי רוכשת נעליים שהייתי קונה כשהייתי בת עשרים, משוחררת טריה שרק רוצה להתרחק מהמונוכרומטיות האפורה של המדים. כך מצאתי את עצמי ביומה הראשון של הנסיעה עטופה בצעיף בקובנט גארדן ומחפשת לצוד נעליים. מיד עם הגיענו למקום נתקלנו בנעליים האלה בחלון הראווה של קורט גייגר. זו היתה הזמנה להכנס.

 בקומה הראשונה יש תצוגה יפהפיה של נעליים יפהפיות.

וקיר מלא נעליים שטוחות (תודה לאל, אני לא יכולה ללכת עם עקבים).

לצער האנושות, האוכמנית לא אהבה את החנות אז יצאתי משם מבלי לבחון את ההיצע. אבל לקראת סוף הנסיעה, כשכבר הבנתי ביני לבין עצמי שמה שאני רוצה (עיין ערך גיל 20) הוא נעליי זמש שטוחות גבוהות עם שני חורים לשרוכים, כמו שפפישו נהג ללבוש (גברים בארץ לא הולכים עם נעליים כאלה, מה עובר עליכם?? אלה הנעליים הכי סקסיות שיש בחורף. רק המחשבה על גבר צעיר ויפה עם מכנסי קורדרוי ונעלי זמש עושה לי נעים בבטן). בקיצור, ביום שישי חזרתי לשם ירדתי לקומת הקרקע ושם מצאתי נעלי זמש כחולות מקסימות שישבו עכשיו בארון בסבלנות ויחכו לסימן ראשון לגשם (לא לדאוג, קיבלתי ספריי להגנת העור מגשם ולכלוך). גשם גשם בוא.

ואם כבר בגשם גשם בוא עסקינן, סיפרתי לכם כבר על המגפיים שקניתי באוונס. אלה שנגמרות בירך. הן יהיו מושלמות כל כך מעל סקיני ג'ינס או עם שמלה קצרה, שבא לי לרקוד. אבל גם הן, חמודות שכמותן, יאלצו לחכות כמה חודשים עד שיגיע זמנן לזהור (ואתם תחכו לראות תמונה, מוהאהאהא!).

נעל אחרונה חביבה, וכל כך שנות עשרימית שלי שאני מצחקקת כל פעם שאני רואה אותה, היא תוצר של חיפושי הבלתי נגמר (למעשה, הוא התחיל בנסיעתי הקודמת ללונדון בנובמבר לפני שהשבלוג נולד, נמשך כל השנה בארץ וחזר ללונדון) אחרי נעלי אוקספורד. רציתי כאלה נוחות, מגניבות, מתאימות לכמה שיותר בגדים (בפרט לחצאיות ושמלות)  ולא נפוצות מדי (יש כמה סוגים שיש לכל היפסטרית או דודה באיזור תל אביב רבתי). רב אלו שראיתי הפעם לא מצאו חן בעייני (כרגיל) או שהיו יפות אבל מאד לא נוחות - עקב נעל מצופה לק יכול להיות גהנום לא קטן, כפי שלמדתי לצערי עם הסנדלים המושלמים למראה של רידלי שאני לא יכולה לנעול למרות כל הנסיונות לרכך אותם שאני והסנדלר שלי העלינו על דעתנו. לבסוף מצאתי את עצמי קונה נעלים שראיתי ביום השני לנסיעה, מדדתי, אמרתי "אז זהו שלא" וחזרתי לקנות ביום הלפני אחרון. אלוהים אני כל כך צפויה..

כן, הלכתי על הגבוהות הוורודות. ביזארי, אני יודעת. היו לי נעליים זהות כמעט בירוק בוהק כשהייתי בת עשרים. בכל מקרה, החלטתי שהאוקספורד היחידה שלא תחתוך אותי בעקב תהיה אוקספורד גבוהה, והן דוקא נראות טוב עם חצאית חצרה. חוץ מזה חשבתי (למעשה, היא היתה בראש שלי כל הנסיעה) על הבחורה שראיתי במעלית בעבודה, שלבשה אפור ושחור מלמעלה עד למטה, חוץ מסיכת הפרח הורודה בשיער. עם הנעלים האלה אני אוכל לעשות ווריאציות על המראה הזה. רציונליזציה, סוף.