ניקוי ארונות אביבי והזוכים בהגרלה

השלום והברכה לכם שגעוניות ומטריפים. אתם עייפים? גם אני. שנדבר ישר ולעניין? יאללה, אני זורמת.

ראשית, רציתי לעדכן שביום שישי הקרוב (ח"י למרץ 2016) אני עורכת מכירונת ניקוי ארונות אביבית. הפעם לא חברתי לאף חברה אופנתית או מעצבת שאני אוהבת, אלא בחרתי לָטוּסוֹלוֹ. זו תהיה מכירונת מרווחת עם מגוון קטן אך מוקפד של בגדי ואביזרי מעצבים ואחרים מגניבים (ששון קדם, אלמביקה, אדידס, טליה, דניאלה להבי, טובה'לס, קום איל פו, Les Néréides ועוד) מארוני.

המכירה תערך בתל אביב בין השעות 10:00-14:00 והנה קצת מידע:

• יימכרו בגדים יד שניה מארוני במידות 42-52 ונעליים מארוני במידות 39-41
• אני מעלה תמונות של פריטים למכירה לאירוע המכירה בפייסבוק אם תוכלו לבקש לשמור לכם אותם (יענו, דיבס) או לבקש שאשלח לכם אותם בדואר בתוספת 25 ש"ח דמי משלוחה בדואר רשומה.
• אני אשמור פריטים לבקשתכן עד השעה 11:00 ואז הם יעברו לרשות הכלל.
• בין הפריטים למכירה אני מניחה פריטים שקיבלתי במתנה ממעצבים ואיני רוצה למכור. מי שתרצה לקנות פריט כזה תגלה שהוא שלה במתנה.
• אין באפשרותי לקבל כרטיסי אשראי.

את שאר המידע תוכלו למצוא פה.

הנה כמה דוגמיות של פריטים (אלוהים, פריטים זו מילה מעצבנת. תמיד כשאני כותבת אותה אני שומעת מורה חמוצה לפיזיקה קוראת אותה באוזניי) שיהיו במכירה.

סנדלים של סופיה וובסטר במידה 40 (צרות מאד), חדשים בקופסה
170₪

חולצת סנאי הורס בתים של דריה שועלי מקום איל פו, מידה 44-48
100₪

סרפן מפוסל של ששון קדם, One Size
350₪

שמלה של דודו בר-אור לגולף, מידה XL
180₪

שרשרת בעיצובי, עם חרוזי חרסינה, זכוכית וסברובסקי
150₪

שמלה או טוניקה שקופה מכופתרת של טליה, מידה 4
120₪

חולצה מדורותי פרקינס, מידה 20 (48)
50₪

ילקוט עור של דניאלה להבי, 400₪

Pharrell Williams & Adidas Originals Supershell, מידה 41
בקופסה המקורית (ננעלו פעם אחת), 320₪

בדף האירוע בפייסבוק, כאמור, יש עוד הרבה צילומים ואת כל הפרטים שאתם צריכים. אתם מוזמנים להציץ, לשמור, לרכוש בדואר או להגיע למכירה למדוד. אשמח מאד לפגוש אתכם ויותר מכך, אף אגיש לכם כוס מיץ!

ושנית ואחרונית, הנה הזוכות בספר "זמן ביניים" מאת מאיה דנק 

ברכות לזוכות, ונא שלחו לי לכאן את כתובת הדואר שלכן. אני מקווה שתהנו מהספר כפי שאני נהניתי ממנו!

שווער צו זיין א ייד אונט שווער צו זיין א שמיינע יידינע

לפני כמה ימים טיילתי עם חברים ברחוב בירושלים ואיש אחד צרח עלינו "אשכנזים מסריחים כמו פלוצים בריח גפילטע פיש". יש סיכוי מצוין שזה הדבר הכי מכוער שאמרו לי אי פעם.

אני גאה מאד להיות יהודיה גרמנייה ומעטים הדברים שמוציאים אותי מכליי כמו הזלזול במורשת שלי. אם אני אקרא לאדם ממוצא ספרדי בשם גנאי עדתי יעשו עליי עליהום תוך שניה ובצדק, אבל לחגוג על הגב של הייקים מותר חופשי. אחרי הכל, חברי כנסת מבזים את היהדות הגרמנית כבר שבועות בלי הפרעה, אז למה שהאזרח הקטן לא יקפוץ על העגלה המדרדרת? אני לא רוצה לחשוב אפילו מה הייתי מרגישה לו הייתי פולניה. על כל עלבון שאני חוטפת כגרמניה הם חוטפים פי ארבע, במיוחד אם הן נשים. מצד שני, כל חכמולוג שני אומר לי שאני פולנייה וכשאני מתקנת שאני גרמניה אומר לי "מה זה משנה, פולנייה זה לא מוצא פולנייה זה State of Mind". רק לכתוב את זה מעלה לי את לחץ הדם. אבל הי, כולנו לבנבנים ומדברים מצחיק אז מה זה משנה נכון?

נשים, כידוע, הן ציד מותר במרחב הציבורי ומותר לשרוק, לצעוק ולהעיר להן כאוות הנפש. נשים שמנות זה כבר פסטיבל של ממש. רק עכשיו כתבה לי מישהי בדף של מלכוד 42 שאני כל כך שמנה שכשאני נכנסת לבריכה יש צונאמי, שהקבלה העצמית שלי מזויפת כמו החיוך שלי ושהיא ממליצה לי לעשות ניתוח קיצור קיבה דחוף.

אחרי זה היא שלחה לי גם הודעה פרטית, בה ביקשה להמשיך את הדיון

למה אני מספרת לכם את כל זה? ראשית, כדי שתתחילו לכבד את המורשת הייקית שלי ועל הדרך תהיו יותר מנומסים לפולניות. ושנית, כי יש סוג מסוים של עלבונות שסבלנותי אליו אזלה. ואלה העלבונות שלוקחים תכונה אנושית שאין כל קשר בינה לבין שליליות או ערך אחר מסוג כלשהו ומנסים להפוך אותה לסכין בידו של בריון. אני מתכוונת לערביה, שמן, פולניה, אשכזי, נכה, חולת נפש, הומו ושאר ירקות רקובים שמוטחים מסביבי מסביב לשעון כלפי כל דיכפין שחוטא בהבעת עמדה השונה מזו של הבריון המקלל, תהיה העמדה הבעת דיעה בכתב או בעל פה או אפילו סתם הליכה ברחוב במכנסים קצרים על גוף ממוצע יותר או פחות. ואל תטעו לחשוב שאתם לא בריונים בעצמכם אם השתמשתם בקללות כאלה פה ושם.

קוראי השבלוג הוותיקים מכירים כבר בוודאי את סבתו של אבי מאשה, עליה השלום. אבא נהג לומר על מגוון דברים שהם מעניינים את סבתו מאשה, עליה השלום, ואני הגדלתי את טווח חוסר העניין שלה רבות מאז החליט אבא לבדוק במפתיע מה שלומה מקרוב. לסבתו של אבי מאשה לא אכפת מי חושב מה עליי, שרונה ראובני. מעניין את סבתה של סבתו של אבי מאשה, עליה השלום, מה דעתה של מיכל כהן על מידת המכנסים הפרטית שלי, על מידת השלמות שלי עם המשקל שלי, על צבע העור שלי, על העברית המליצית שבפי (ביום שאני אבין איך העברית שלי נחשבת מליצית כשכל מילה שניה שלי זה תחת.. אוח עזבו), על זה שאני פריבילגית תחת מהרצליה או מה שלא יהיה. מי שחושב שערבי או הומו או שמנה זה קללה, אני חשה כלפיו שעמום או גג רחמים.

מה שכן מענין את סבתה של סבתו של אבי מאשה, עליה השלום, ואת סבתו של אבי מאשה, עליה השלום ואותי זה כשאנשים שמים ללעג קהילות אליהן אני משתייכת. תהיה זו קהילת היהודים הגרמנים או קהילת השמנים או קהילת החנונים או כל קהילה אחרת, שאני חלק ממנה. אל תצפו ממני לשבת בשקט בזמן שמשמיצים את המקום שבו ליבי פורש כנפיים, מקום בו אני מרגישה מוגנת ובבית ורבים אחרים כמוני מרגישים אותו הדבר. זה כבר עובר את גבול הטמטום ומגיע למחוזות החוצפה, ולי יש רגישות גבוהה לזלזול בכבוד שלי ושל אהוביי (גרמניה, כאמור).

מה שאני רוצה לומר, בפעם המיליון בשבלוג הזה ובדף שמלווה אותו, זה שבשביל כבוד לא צריך לעבוד. כבוד צריך לקבל על שום היותך אדם, בלי קשר לצבע העור, מידת המכנסיים או מספר הגפיים בו אתה מתהדר. הבעיה המרכזית של מדינת ישראל, בעייני, היא חוסר כבוד כוללני. חוסר כבוד עצמי, חוסר כבוד לאחרים, חוסר כבוד בפוליטיקה ובמערכת החינוך, חוסר כבוד במערכת הבריאות ובמערכות תומכות המוות וחוסר כבוד לאחר שניצב מולנו במכולת או בפייסבוק. 

שרלטני הניו אייג' למיניהם נוהגים לומר שלא ניתן לכבד את האחר לפני שתכבד את עצמך. סבתו של אבי מאשה, עליה השלום, ואני אומרות שמענין את התחת השמן שלנו אם אתה מכבד את עצמך או לא. כבד את האחר או שהקהילה תקיא אותך מתוכה. אני חושבת שהרבה יותר נחמד להיות חלק מקהילה מאשר להנות בבידוד מאשליית החופש לומר מה שבא לך מתי שבא לך על גבו של מי שלא יהיה. אבל היי, אני סתם גרמניה שמנה מהרצליה עם סבתא רבתא שיש לה הרבה יותר מדי דיעות יחסית למי שהתפגרה לפני חמישים שנים, פלוס מינוס, אז מה אני כבר מבינה נכון?

סבתו של אבי מאשה, עליה השלום. תכל'ס התחת שלה בכלל לא שמן והיא אפילו לא גרמניה!

תקציר מלבושי הסופ"ש

היוש קוראות וקוראים חתיכות וחתיכים. שבוע מעייף עבר על כוחותינו, שבוע מעייף מאד. וכשלוקים כשבוע מעייף מאד חשוב להתרענן כמה שאפשר בחברת אנשים. ולצורך זה בדיוק נועדו שתי התלבושות שלבשתי בסוף השבוע.

תלבושת לבילוי נינוח עם הבנות

שמלה של מוטיף

שרשרת מדורית שדה

תיק של Tous

כפכפים מגאפ

לק של אסי שמתאים לתיק

השמלה שקיבלתי ממוטיף כל כך נוחה ונחמדה. יש לה כיסים והיא רכה ואני מאד אוהבת את מפתח הגב הנדיב שלה.

התיק הזה של Tous קטן עד מאד, אבל הוא חמוד וצבעוני ולפעמים זה מספיק. בקיץ האחרון אימצתי את הטרנד הסופר מגוחך של להתאים את התיק לצבע הלק (וההפך) ולכן יש לי לק שמתאים לו בדיוק. אף אחד לא שם לב לזה חוץ ממני, אבל זה לא ממש משנה לי.

ביום שישי הלכתי לבריכה, כי רטוב שם ומרענן. אני שמחה לבשר לכם שבזכות התמרחות תדירה (מאד מאד) בספריי הגנה מהשמש בעוצמה 50 הצלחתי, לראשונה זה עידנים, להשתזף בלי להישרף. בחיי, הלבן שלי קצת יותר דומה לקליפת ביצה מלשלג עכשיו!

"תלבושת" לבריכה

גלביה של קרן שביט

טנקיני מאסוס 

תחתוני ביקיני מדרגונפליי 

בגד הים הזה הוא תוצר של אחלה קומבינה. חברה הזמינה לעצמה את הטניקי במידה 22 מאסוס וגילתה שהוא דומה יותר למידה 18 (תזהרו אם אתן מזמינות בגדי ים משם, משהו במידות שלהם לגמרי באופסייד) ושאלה אם אני רוצה לנסות אותו. מאחר והוא התאים לי, קיבלתי אותו במתנה. את תחתוני הביקיני קיבלתי במתנה מהגברות החביבות של דרגונפליי, כשנפגשנו באירוע המידות הגדולות של גאלה. אני מרוצה מאד מהחיתוך שלהם, שמחמיא ונוח בו"ז. הם מכסים את כל הישבנכס מבלי להותיר חריץ לדמיון ומתאימים בול לטנקיני. בקיצור - בכל מה שנוגע לבגד הים הזה, שיחקתי אותה ובגדול.

זהו לעת עתה אבל בהמשך השבוע אני מתכוונת להעלות פה הגרלה נחמדה, אז עיקבו בהמוניכם!

לא קל, לא קל

אחח ימים קשים עוברים על השבלוג. אל מחשבוס דל קאזה אס מורטוס (יענו התפגר המחשב הביתי) וכמעט בלתי אפשרי לכתוב רשומות. וכאילו שזה לא מספיק, אני ממש אבל ממש חייבת להסתפר.

אבל כדי להצדיק את קיומו של השבליג חייבים להעלות פה רשומה מדי פעם, אז הנה אני וחולצת הכלבוזו שלי. כלבוזו אמנם לא חדש, יש לי אותו כשנתיים נדמה לי, אבל הוא מעביר מסר שימושי לשמנמנות בחבורה והוא שתמיד כדאי לחטט גם בקולקציות וחנויות שלא נועדו לכן ולשכמותכן. שכן כלבוזו הוא חולצה מידה 16 (44 ישראלי) מקו הפטיט של אסוס והוא עדין מתאים לי יותר מחלק מהחולצות במידה 18 מהקו הרגיל שלהם. אז אם אתן רואות איזה כלבוז או חתוז שמוצא חן בעיניכן והוא לא במידה המדויקת שלכן עדין שווה למדוד, תראו איזו חיבה הדדית יש בינינו!

אגב, בזמן שציוד המיחשוב הביתי שלי גוסס כאילו אין מחר (ויש, עינאל רבקום, יש) אני מבשלת משהו גדול מאד שיתחיל בחגים הבאים עלינו לטובה. אז זיקפו אוזניים ופיקחו עינים כי זה ממש מעבר לפינה.

הבלוגיים חייבים להמשך

היוש קוראיים. שמתם לב שעדין לא בא לי לכתוב כלום? בטח ששמתם, הלא אני לא כותבת כלום. מוזר שאפילו כשאמא שלי גססה נתליתי בכתיבה בבלוג הזה כמו בבלון חמצן ודוקא עכשיו אין לי כח. מצד שני, אם הייתי מוותרת אז הייתי יכולה לסגור את הבאסטה ועכשיו לא יקרה כלום אם אני אכנס לדכאון לכמה ימים יחד עם חצי מדינה כי ברור שמאוחר יותר אני אצא מזה. ובכל זאת, לא ניתן לחמאס להכניע את הבלוגוספירה הציונית או משהו, אז הנה כמה תמונות שהעליתי השבוע לאינסטוש וכמה דברים שמעודדים אותי בחמש הדקות היומיות בהן אני מתעודדת ממשהו (בין הרגע שאני מגיעה הביתה מהעבודה ועד שאני פותחת טלויזיה לראות חדשות).

מאחר ואני מלאת אנרגיה כמו אתרוג, צילמתי השבוע את מה שלבשתי מלמעלה וזה מה יצא.

שרשרת של COS

חולצה מהודיס

ג'ינס מנקסט

נעלים מפריימרק

חולצה של טליה

ג'ינס מנקסט

תיק של דיאן פון פירסטנבורג

לק של מארק ג'ייקובס (שנקנה במיוחד לתיק)

גופיה מנקסט

ג'ינס מעונות

כפכפים מגאפ

שרשרת ארוכה מנעמה בצלאל

חולצה מדורותי פרקינס

ג'ינס מנקסט

קפקפים מגאפ 

לק של לנקום

לכבוד המלחמה פרשתי סדין אדום והלבשתי את השקע שלי בפיל (מאסופה ליד שוק הפשפשים ביפו).

ואם כבר בסדין עסקינן, התהדרתי בפיג'מה חדשה מאתר עליו אני מבטיחה לכתוב ברגע שיהיה לי כח.

 הכפכמועלים מנקסט

השבוע ראיתי שיש סייל ענק בנט אה פורטה ובשביל הצחוקים הצצתי על המחירים של שתי סופיות שבעיצוביהן אני מאוהבת - סופי הולם (מעצבת תיקים בריטית) וסופיה וובסטר (מעצבת הנעלים הנודעת). התיקים של סופי הולם עלו חצי ממחירם הרגיל, מה שהשאיר אותם במחלקת הכמה מאות פאונדים יותר ממה שיש לי להוציא עכשיו, אבל אצל סופיה וובסטר מצאתי נעלים שטוחות (!) שאחרי מגוון קופונים והנחות עלו 170₪ במקום 750₪ (!) והזוג היחיד שנותר במלאי היה במידה 40.5. שלחתי לאלוהים אסמס תודה קצר ולחצתי על Buy Now. עשרים וארבע שעות מאוחר יותר הגיע הביתה שליח עם הקופסה המלבבת הזו

ובה השקפקפים האלה עם עקב ניצנוצאז' כתום ואימום נוח ורך שמתאימים בול לכורסה שלי. הם קצת צרים, אבל אני מאמינה שישתחררו טיפונת אחרי נעילה או שתים ואם לא, אביא אותם לסנדלר למתיחה קצרה על הגלגל.

דבר נוסף שהגיע השבוע הוא מכתבון תודה ממחסה העצלנים בקוסטה ריקה, להם תרמתי קצת כסף החודש. הם שלחו מגנט עם צילום של באטרקאפ (העצלנית הכי ותיקה במחסה, כבר 22 שנים) ותכשיט קטן.

מאחר ואני עדין מתקשה לענוד מה שלא יהיה על הידים (הצלקות משני הניתוחים עדין לא נרפאו) נתתי לפודינג, העצלנית המאומצת שלי (הבכורה זאת אומרת, את סומסום העצלן רואים נח על הכורסה בתמונה למעלה) את התכשיט. האין היא יפה כלבנה?

ולסיום, עליתי קילו או שניים מאז תחילת המלחמה (ואני יודעת שאני לא היחידה שזה קרה לה) וזה מאחר וגיליתי את הסוד לשלוות הנפש, והוא לא סמים ולא אלכוהול ולא סקס ולא קניות ברשת, אלא בורקס טריים. חמאס יכולים לגרום לי להתרחץ בדקה וחצי ולישון עם אוזן אחת פתוחה, אבל הם לא יקחו ממני את המאפים שלי.

תראו מה זה, אפילו כח להוסיף לרשומה לינקים אין לי, זמן לעוד קפה חזק ויאללה ביי. תחזיקו מעמד והמשיכו להתעדכן בדף הפייסבוק של הבלוג, אליו אני מעלה תמונות של חיות מטופשות ושאר ירקות (מטופשים) לשיפור המוראל הכללי.

גרפיקה חדשה לשבליג

ביום חמישי, בדיוק כשעמדתי לתקוע לעצמי מזלג בעין ולגמור עם זה, הגיע מייל מהמאיירת האמריקאית שלי עם הגרפיקה לבלוג שהזמנתי לפני יותר משלושה חודשים. מאחר והיה טפשי להתאבד בזריקת מזלג שניה אחרי תשלום כמות נאה של דולרים עבור עבודה לה חיכיתי חודשים, החלטתי לבטל את המזלג וללכת על עיצוב ניירת ובאנר חדשים לשבלוג במקום. למעשה, התכוונתי לעצב מחדש את כל השבלוג במהלך הסופ"ש אבל במקום זה ביליתי את השבת ברביצה מול הטלוויזיה במזגן עם הפסקות לנמנומים מדי פעם, אז יש לי עוד עבודה. אבל הכי חשוב שהר האיורים סוף סוף בידינו.

קיבלתי כזה

וגם כזה 

ובגלל שהזמנתי אותם בחורף וקיבלתי בקיץ, ביקשתי ממנה שתדביק את הראש עם השיער הקצר על הגוף הם הטישרט חתולסקי מהפעם הקודמת שהיא ציירה אותי, וקיבלתי כזה

בנוסף קיבלתי ממנה מכתב מרגש על המלחמה וכמה היא מעריכה אותנו, הישראלים, על יכולת העמידה שלנו בלחצים האלה. הודיתי לה מקרב לב, וחסכתי לה את סיפור המזלג בעין כדי לא להרוס את הרושם הטוב.

ועכשיו - חזרה לעבודה. שבוע טוב ושקט לכולם!

במלחמה כמו במלחמה

חברות וחברים, השבוע הזה דרדר אותי לתהומות מהם טרם הגחתי וגרוע מכך, אני מוסיפה להידרדר וגם יש לי תמונות שמוכיחות את זה. אז אין כוח לחשוב או לכתוב או לעשות משהו שדורש אייקיו מסוג כלשהו ובדיוק בשביל זה אלוהים המציא את מצלמת הסלולרי.

תמונה = 1000 מילים
12 * תמונה = 12000 מילים

הכי עצוב זה שכשבאתי לתייג את הרשומה, גיליתי שכבר יש לי תגית מלחמה בבלוג מהמלחמה הקודמת. אבל החלטתי לנסות להעלות חיוך קטן על פניכם בכל מקרה.

נקודת הפתיחה של השבוע דווקא נראתה מבטיחה. לבשתי חולצת ינשופים ישנה מנקסט והייתי מרוצה מעצמי.

חולצה מנקסט, ג'ינס מנקסט, כפכפים של ג'ייסון וו למליסה

הלכתי לאירוע סלפי בביקיני של גאלה רחמילביץ' למרות שהעדפתי להישאר בבית לראות מונדיאל, כי אחיות חייבות לתמוך האחת בשניה.

ביקיני מליאה לונדון

שיחקתי קצת טניס.

 מכנצאית של ליין בריינט, נעלי טניס של סטלה מקרטני לאדידס

מאוחר יותר החלפתי את הלק לאחד שיתאים לתיק הקיצי שלי.

תיק של דיאן פון פירטסנבורג, לק של מארק ג'ייקובס, כפכפים ישנים מגאפ

ותכלס גם למקרר.

ולעוגת הפטרוזיליה שהכנתי ממתכון של בצק אלים.

בשלב זה העסק התחיל להדרדר.

החמאס זרק עליי טילים!

ניסיתי לעודד רוחי עם שרשר אצבעונית.

 חולצה של גולברי, שרשרת של N2 ללה נריד (ישנה)

אבל זה רק החמיר את המצב.

לפני עשרים דקות בערך היה פה בום בלי אזעקה!

חולצה של טליה

לפעמים אני רוצה הביתה לאמא שלי. אבל אז אני נזכרת שאני אמא שלי עכשיו ושעליי לטפל בי טוב. אחרי הכל, אני הבוס.

שמרו על עצמכם גם אתם ולחיי ימים טובים יותר במהרה. 

האם יש לך את הגוף לביקיני?

לכבוד הקיץ שהגיע, כתבתי שיר:

קיץ קיץ כיף וים
ארטיק, טחינה כלב גם
רטובים הם הגלים
מה קצופים הם וכחולים
אך אבוי, אוי לבושה!
איך זה אכנס לים
ועודני לבושה?

חיש מהר אפשוט הבגד

וגם כפכפים
יש ביקיני ומגבת

ושניהם יפים

את רגליי בים טובלת

כלב רץ רחוק
אנשים לוטשים עינים
כאילו להיות שמנה בביקיני 

זה פאקין בניגוד לחוק

לה לה לה

לה לה לה *

כן כן חברות, הגיע העונה הקסומה בה כל דיכפין מרשה לעצמו לייעץ, להעיר, להאיר ולפרסם תועבות בסגנון הכיני גופך לקיץ. נכון שמרבית קוראיי הם נשים ונשים, כידוע, תפקידן להנעים את המרחב הציבורי בחיוכים, מילים רכות ומראה נאה. אך בלוג זה רדיקלי הוא ולכן אבקש לספק לכן גם אני עצה טובה בבואכן ללבוש בגד ים בכלל וביקיני בפרט. עצתי היא זו:

שימו קצוץ ועשו מה שמשמח אתכן.

ועכשיו שעברנו את השלב הקשה, הנה עוד תמונה שלי בביקיני. אנא נסו לא להקיא, למרות שאני יודעת שרבים מכם רגישים לענבים.

לסיום, ועל מנת להעניק משנה תוקף לדבריי, אני מצרפת תרשים זרימה מועיל שפורסם בהאפינגטון פוסט בתקווה שיסייע למי שעדין מתלבטת להחליט האם היא יכולה ללבוש ביקיני או לא.

צריכות עזרה עם בגדי ים? הנה כל הרשומות שפרסמתי בנושא ובדף החנויות המומלצות של השבלוג יש רשימה של חנויות לבגדי ים.

לסיום, נשירה יחדיו!

קיץ קיץ כיף לשיר
גם אם יש לך גוף שעיר
גם אם את שמנה מאד
קחי לך בגד ים ורוד
ויחדיו נצא לרקוד

הופ הופ הופ
הופ הופ הופ

* הידעתם קוראים יקרים, שאם מחפשים בגוגל תמונות היפופוטם סגול מקבלים תמונה שלי בבגד ים?

הג'ירפות בהופעה

לפני כמה ימים, התנהלה ההתכתבות הבאה בפייסבוק.

אני: חולצת הגירפות שלי הגיעה והיא חמודה
אור: חניתי בחניה צרה מדי. אני לא יכולה לצאת מהאוטו
אני: את חושבת שיש ג'ירפות במידות גדולות שיש להן חולצת שרונה?
אור: כן
(כמה דקות שתיקה)
אור: החלפתי לחניה במידות גדולות

בתמונה, כורסת המשרד ואני לובשות

חולצת ג'ירפות במידה גדולה ממוד קלות'

גופיה של גאפ

ג'ינס מדורותי פרקינס

חגורה מניו לוק

סנדלים מעמנואל (ישנים מאד)

לק כתום ניצנוצאז' של סיאטה