ביום חמישי, בדיוק כשעמדתי לתקוע לעצמי מזלג בעין ולגמור עם זה, הגיע מייל מהמאיירת האמריקאית שלי עם הגרפיקה לבלוג שהזמנתי לפני יותר משלושה חודשים. מאחר והיה טפשי להתאבד בזריקת מזלג שניה אחרי תשלום כמות נאה של דולרים עבור עבודה לה חיכיתי חודשים, החלטתי לבטל את המזלג וללכת על עיצוב ניירת ובאנר חדשים לשבלוג במקום. למעשה, התכוונתי לעצב מחדש את כל השבלוג במהלך הסופ"ש אבל במקום זה ביליתי את השבת ברביצה מול הטלוויזיה במזגן עם הפסקות לנמנומים מדי פעם, אז יש לי עוד עבודה. אבל הכי חשוב שהר האיורים סוף סוף בידינו.
קיבלתי כזה
וגם כזה
ובגלל שהזמנתי אותם בחורף וקיבלתי בקיץ, ביקשתי ממנה שתדביק את הראש עם השיער הקצר על הגוף הם הטישרט חתולסקי מהפעם הקודמת שהיא ציירה אותי, וקיבלתי כזה
בנוסף קיבלתי ממנה מכתב מרגש על המלחמה וכמה היא מעריכה אותנו, הישראלים, על יכולת העמידה שלנו בלחצים האלה. הודיתי לה מקרב לב, וחסכתי לה את סיפור המזלג בעין כדי לא להרוס את הרושם הטוב.
ועכשיו - חזרה לעבודה. שבוע טוב ושקט לכולם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים