ובו אני עושה עליונים כתחתונים (פלוס הגרלה)

אם יש נושא שלא מדברים עליו מספיק, זה עולמן הקסום של ההפרשות הנשיות. נשים רבות מפרישות הפרשות אך מעטות הנשים שמשתפות בכך את העולם, וכך פשטה האמונה הרווחת כי נשים לא עושות קקי ולא סובלות מגזים אף פעם (פרט, כמובן, למתרחש בפרסומות של יוגורט ביו). ובכן, הרשו לי להיות האישה שתפוצץ עבורכם את הבועה - נשים מפרישות בדיוק כמו גברים ואף יותר מכך! אנחנו מחרבנות, משתינות, נופחות (בניחוח תותים ומרמלד כמובן) ואחת למספר שבועות מדממות כמה ימים ברציפות תוך כדי כאבים עזים ומצב רוח הורמונלי דלוקס שנכון יהיה להשוותו לבליץ על לונדון, רק בלי חלונות הראווה היפים ועם הרבה יותר נפגעים בנפש.

מה שמזכיר לי, שאתמול חגגנו את חתונתם של בובת היציאה הרכה שלי, קקי, ובחירת לבו - בולשיט בניחוח קוקוס שקניתי בלונדון בחודש שעבר. קולולולו ושלשולים!!!

מזל טוב לזוג המאושר!!

ובחזרה לעניינו, גם פמיניסטיות מדממות במחזור (את דם הפטריארכיה מן הסתם) ולכן שמחתי מאד כשיח"צ זה או אחר פנה אליי יום לפני התאריך המיוחל כמו מזלג בעין והציע לי להתנסות בתחתוני מחזור שייבואם לארץ החל לא מזמן. ראשית, שמחתי כי אני מתה על מוצרים חינם. שנית שמחתי כי יש בבעלותי מוצר מתחרה שרכשתי לפני מספר חודשים וחשבתי שיהיה מצוין להשוות ביניהם. ושלישית שמחתי על שקיבלתי הזדמנות להיות אמיצה ולדבר בכנות על שני נושאים שרב הנשים מעדיפות לחטוף מזלג בעין לא לדבר עליהם - ווסת ודליפת שתן (אחלה שמות לבובות הבאות שלי).

אתרע מזלי ונולדתי עם בקע ושלל סיבוכים אחרים הודות להם לפעמים, בעיקר בעת התקפת שיעול רצינית (נגיד בפעם בשנה שאני חוטפת דלקת ריאות בגלל הרפלוקס שלי) אני סובלת מדליפת שתן או בשם הפחות מעיק שנתתי לה, דליפ"ש. הנה, כתבתי את זה (נשימה עמוקההההה וממשיכים). בנוסף אתרע מזלי להוולד עם שני כרומוזומי X כך שאני מקבלת ווסת כאחת לחודש וזה כרוך בהפרשת דם במגוון פורמטים מאזור בגופי שהשתיקה יפה לו כי אני אחרי הכל, ייקית. 

עד כה התנסיתי במוצרים האמריקאים האחים - Thinx למחזור ל-Icon לדליפ"ש. שניהם של אותה החברה, אך נמכרים באתרים שונים. המוצר שנשלח אליי הוא Modiboi שמיועד בעת ובעונה אחת לשתי ההפרשות הנ"ל. כדי לא להאריך בתיאורים יתר על המידה, בחרתי לסכם את ההתנסות שלי בשני המוצרים בטבלה, והנה היא לפניכם. לפני כן, הערה - מאחר ולדליפ"ש אין פתרון פרט לתחבושת, השוויתי את התחתונים לתחבושות (ואגב תחבושות לדליפ"ש - Always הוציאו לפני כשנה קולקצייה של תחבושות לדליפ"ש, מזעירות ודקיקות ועד לתחתונים חד פעמיים לספיגה מקסימלית, והמוצרים האלה שניתן להשיג ברשתות הפארם למיניהן מעולים עשרת מונים מכל מוצר מקביל אחר שיש בשוק).

לחצו על הטבלה על מנת להציג אותה בגודל מלא

* חשוב לציין שלדם מחזור נקי אין ריח, החיידקים אליו הוא נחשף יוצרים את הריח

** חשוב לציין גם שהיחצנית ביקשה שאמנע משימוש במילה "חיתול" אבל אני לא רואה איך ניתן להימנע מכך בהקשר הזה, אז עמה ועם היבואן הסליחה

ואם כבר מדברים על חיתולים, נשים רבות מאבדות, בעקבות לידה, מחלה או זקנה, את השליטה על שלפוחית השתן ונאלצות לחיות עם חיתולים. מניסיוני בתחום, אומר שלו הנשים שאהבתי ונאלצו ללבוש חיתול בזקנתן יכלו ללבוש תחתונים כאלה במקום, הן היו חוות דרגה נמוכה משמעותית של אובדן השליטה על גופן ואובדן הכבוד וזה היה מפחית משמעותית את סבלן לקראת סוף חייהן. אבל אין לי היכולת הנפשית לדון בכך באריכות ולכן נעבור הלאה.

בנוגע למחירים, ששכחתי להכניס לטבלה (ועכשיו רבע לחצות ולכן גם לא אכניס) - המחירים דומים למדי ונעים סביב ה-140 ש"ח ומעלה לזוג תחתונים, כאשר Modibodi הם הזולים בחבורה. שלושת האתרים מציעים מבצעים שונים על קניה כמותית (כרגע יש ב-Modibodi הנחה של 15% על קנית שלושה זוגות).

אני, אגב, בחרתי לי את הדגם הזה (ביקיני סקסי) ואני מרוצה ממנו עד הגג.

נראה ומרגיש אחלה, גם כשאת שמנה פי 2 מהדוגמנית בצילום

אם לסכם, תחתוני Modibodi עדיפים על המתחרים שבדקתי ועדיפים לאין שיעור על תחבושות לדליפ"ש או מחזור. בנוגע לטמפונים וכוסיות למיניהן לדם המחזור, זה כבר ענין של העדפה אישית. אני מעדיפה את התחתונים על פניהם, אבל כל אישה לגופה. במקרים בהם הספיגה של אלה לא מספיקה (זרימה כבדה מאד, אחרי לידה וכו'), לכל הפחות, אני ממליצה בחום לנסות את Modibodi.

וכעת לחדשות הטובות - Modibodi הסכימו בטובם להגריל 3 זוכות תחתונים בין הקוראות! כדי להכנס להגרלה יש לבצע את הפעולות הבאות:

1. להגיב פה (ישירות או עם תוסף הפייסבוק פה למטה) עם שמכן המלא ותשובה לשאלה מתי סוף סוף נדבר בחופשיות על הגוף שלנו בלי להתבייש בו?
2. לעשות לייק לדף של השבלוג בפייסבוק
3. לעשות לייק לדף של Modibodi בפייסבוק
4. שתפו את דבר ההגרלה לחברותיכן באמצעות פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, לינקדאין וכמובן גיטאהב (שלא תעזו לשתף בלינקדאין וגיטהאב!)

את שמות הזוכות אפרסם כאן ביום ראשון ה-11.2.19. בהצלחה לכולן!!! 

ועכשיו אם תסלחו לי, קיבלתי מחזור לפני כמה שעות וזה הזמן לקחת 2 אופטלגין, לעשות מקלחת חמה מהירה ולקפוץ ראש למיטה.

נעלי התעמלות וחצאית

אביב הגיע פסח בא ואיתו הזמן לחשוף רגלים כי איך אומר לכם את זה בעדינות, קוראים יקרים, מתחיל להיות חם שם בחוץ.

אני נוהגת ללבוש סניקרז עם מכנסים מחוייטים לעבודה כבר שנים רבות (אני ממש אוהבת את השילוב הזה, כפי שהבנתם ודאי מרשומת הלבוש לראיונות עבודה שלי) אבל לאחרונה התאהבתי בשילוב ההו כה טרנדי של סניקרז וחצאיות או שמלות ואני מתרגלת אותו כדי להחליט מה דעתי עליו בגזרה הפרטית, כי לא כל מה שיפה על בלוגרית שבדית המיתמרת לגובה שלושה מטרים יפה גם על שרונות.

מאחר והסניקרז החביבים עליי כבר בני שש אם לא יותר ונראים יותר ויותר מהוהים, הגיע הזמן למצוא להם מחליף ונראה לי שסוף סוף מצאתי. הנייקי האלה הן גם נוחות (אני אוהבת את העקב המוגבה מעט, זה ממש נחמד לשרירי הגב שלי) וגם מצופות טוויד אפור בשני גוונים קרובים שהופך אותן לנעלים יומיומיות נאות לכל דבר.

וזה השילוב שלבשתי היום לצורך ארוחת צהרים טעימה.

אני לובשת

חולצה מאסוס

חצאית של מאיה נגרי

נעלים נייקי איירמקס 

תיק של Tous

עגילים מסוהו (מתנה ליומולדת)

בפעם הבאה, נראה לי, אנסה חולצה קצרה יותר (יענו Cropped) ומחשוף רחב יותר, כדי להוסיף צווארים ולטשטש סנטרים. עם זאת, אני מרוצה. בעיקר מהבמבי. ומהחצאית היפה. ומהנעלים הנוחות. ומזה שהתיק הזה גמדון אבל מכיל כל מה שצריך. וכי היה ממש טעים וכיף.

שילוב אחר של חצאית ונעלי התעמלות לבשתי אתמול לשיעור טניס שהיה מהנה במיוחד. אני לא יודעת מה המאמן שלי יגיד על זה או אם זה מבוסס מדעית, אבל לתחושתי אימונים הולכים הרבה יותר טוב אם לובשים חצאית טניס חמודה במקום סתם מכנסי התעמלות, על אחת כמה וכמה אם התברכת במשמנים.

אני לובשת

חצאית מכנסים (Skort*) של ליין בריינט

חולצת דרייפיט של ליין בריינט

גרביים של נייקי

נעלים של אדידס

הבעיה היחידה עם החצאית הזו (מעבר לזה שהיא קצת גדולה עלי, אבל נארגן לה כמה תפרים ויהיה בסדר) היא שאין בה כיסים. למה כל כך קשה למצוא בגדי התעמלות עם כיסים? ועוד חצאית טניס? איפה אני אמורה לשמור את הכדורים כשאני מגישה, בכיס הבטן כמו קנגורו?? 

בכל מקרה, זהו. אני מניחה שתראו פה עוד הרבה חצאיות ונעלים שטוחות שאינן בהכרח מתאימות בזמן הקרוב. החלטתי שזה יהיה התחביב החדש שלי, שילובי נעלים לא סבירות עם חצאיות. שיהיה לי בהצלחה ואביב נעים לכולכם!

* צריך למצוא לזה מילה עברית ראויה. אני לא סגורה על מכנצאית, זה לא גולש יפה מהלשון. אשמח לקבל הצעות!

פיזיותרפיה לסטריאוטיפים - מאמר של ניר קריגר

את המאמר הזה שלח לי ניר קריגר, פיזיותרפיסט בוגר אוניברסיטת אריאל, מעסה רפואי ומדריך כושר, שאשתו לירון קוראת את השבלוג. הוא נתקל ברשומה הזו שלי והחליט לשלב אותה במאמר מקצועי שכתב אודות המנעות מאבחון לקוי בשל סטראוטיפים על מטופלים. המאמר מדבר, לדעתי, גם להדיוטות שמנמנים ואחרים. ביקשתי מניר רשות לפרסם אותו גם כאן גם כדי לתרום להפצתו וגם כדי להראות לקוראיי, שכמוני נפגעו מאבחון לקוי בשל עודף המשקל שלהם, שיש מי שמקשיב ומבקש לתקן את עצמו ואחרים כדי לעזור להם. מכאן והלאה, רשות הדיבור לניר.

פיזיותרפיה לסטריאוטיפים

לחדרו של אביב הפיזיותרפיסט נכנסה מטופלת שמנה. אביב ביצע עימה היכרות קצרה וביקש את ההפניה מהאורטופד. בהפניה תואר בקצרה כי המטופלת סובלת מכאבי ברכיים (אבחנה אורטופדית- דלקת פרקים ניוונית- OA) מזה שנה, ומציע טיפול פיזיותרפי הכולל טיפולי אולטרה סאונד. בצד הדף רשומה אבחנה רפואית בשם Overweight. אילו שאלות ישאל את המטופלת? איזו בדיקות יבצע אביב על מנת לאשש את האבחנה הדקה של עמיתו האורטופד? האם תהליך הסקת המסקנות שלו יכלול את כל הגורמים המשפיעים על כאב הברך במידה הסטטיסטית המתאימה?

דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה והמחבר של "לחשוב מהר, לחשוב לאט" כנראה יהמר שברגע שאביב רואה מטופלת שמנה, ורואה אבחנה מקצועית בשם "משקל יתר"- הוא יתעלם או יקטין את חשיבותם של הגורמים האחרים. בבלוג של שרונה ראובני מתוארת סיטואציה דומה שהביאה אותה כמעט לניתוח ללא בירור מעמיק של כלל הגורמים לתלונתה (החזר ושטי). מתוך הבלוג:

"אני סובלת בשנים האחרונות ממחלת ההחזר הושטי (רפלוקס)... מאז שאובחנה הבעיה אני מטופלת בידי רופאת אף אוזן גרון מצוינת והיא הפנתה אותי לפני זמן מה לגסטרואנטרולוגית שתבדוק מה הסיבה לבעיה הזו. חצי שנה חיכיתי לתור לרופאה הזו ברעננה, שכל מי שהזכרתי את שמה בפניו הילל ושיבח. חצי שנה זה לא הרבה לחכות למומחה מדרגה ראשונה. לבסוף הגיע היום הקסום ונכנסתי למשרדה עם מכתבים מהרופאים שלי ותקווה שסוף סוף יגמר הסבל הזה. שתי דקות מאוחר יותר נזרקתי משם עם הפניה לניתוח קיצור קיבה באיכילוב."

בספרו כהנמן מתאר 2 ערוצי חשיבה בהם אנו מתנהלים. מערכת 1- היא מערכת אינטואיטיבית הפועלת באופן אוטומטי ובמהירות, תוך השקעת מאמץ מועט אם בכלל, וללא תחושה של שליטה רצונית.
מערכת 2- היא מערכת מבוקרת ומחושבת, אשר מקצה קשב לפעילויות מנטאליות מאומצות הדורשות זאת. פעולותיה מקושרות לחוויה סובייקטיבית של סוכנות (רצון חופשי), של בחירה ושל ריכוז.

כהנמן מסביר כי על פי רוב, מערכת 1 היא השולטת בדפוסי החשיבה וההתנהלות שלנו. היא מושפעת בקלות ממצבי רוח, לחץ, מידע מוקדם ואמונות, ובעצם כל דבר. אף על פי כן יש לה יכולת מרשימה לפעול במהירות ובדיוק יחסי, והיא לא גוזלת משאבים כמו זמן ואנרגיה. מערכת 2 היא מערכת קרה ומבוקרת, אשר פועלת בעיקר כאשר דורשים ממנה לפעול. היא אחראית על משימות חשיבה מורכבות אשר דורשות זהירות וחשיבה סטטיסטית. עצלות היא האויב של מערכת זו. 

בהמשך הספר מתייחס כהנמן לניסויים סטטיסטיים וחברתיים אשר ממחישים עד כמה נוחים המחשבה ושיקול הדעת שלנו להשפעה ולהטייה (BIAS). בחרתי להתייחס לשני מושגים חשובים מתוך הספר הממחישים עד כמה קל לנו כאנשים (וקלינאים- נ.ק.) לטעות או להיות מושפעים מהטיות אלו.

קלות קוגניטיבית- "כיצד אתה יודע שטענה מסוימת נכונה? אם יש לה קשר חזק – לוגי או אסוציאטיבי – לאמונות או להעדפות אחרות שלך, או אם היא מגיעה ממקור שאתה נותן בו אמון ומחבב אותו, אתה תחוש קלות קוגניטיבית. הצרה היא שייתכנו סיבות נוספות לתחושת הקלות שלך, ובכללן (למשל) איכות הגופן והקצב המושך של המילים- ואין לך דרך פשוטה להתחקות אחר המקור לרגשותיך...(רק) כשיש לאנשים מוטיבציה חזקה לעשות זאת, הם מסוגלים להתגבר על חלק מהגורמים השטחיים שיוצרים אשליות של אמת..."

סטריאוטיפיזציה- "אחד ממאפייניה הבסיסיים של מערכת 1 (האינטואיטיבית- נ.ק.) היא הייצוג של קטגוריות באמצעות נורמות ואבות-טיפוס. כך אנחנו חושבים על סוסים, על מקררים ועל שוטרים; בזיכרוננו קיים ייצוג אחד או יותר של חבר "רגיל" מכל אחד מהקטגוריות הללו. כאשר הקטגוריות הן חברתיות, הייצוגים נקראים סטריאוטיפים. ישנם סטריאוטיפים שגויים באופן ממאיר, (...) אך לא ניתן להתעלם מהעובדות הפסיכולוגיות: סטריאוטיפים נכונים וכוזבים הם דרכנו לחשוב על קטגוריות."

בסיטואציה המתוארת למעלה, רואה אביב מטופלת שמנה. הוא לא רואה מטופלת עם חולשת שרירי אגן, או מטופלת עם הגבלת טווחי תנועה בשוק. אביב נפגש בדיוק אתמול עם מטופלת שמנה שסבלה מכאבים בברך, וקרא תקציר מאמר על הקשר בין OA לבין עודף משקל, והופ... הסטריאוטיפ השתלט, והתמונה בראשו כבר נצרבה: עודף המשקל לוחץ את עצם הירך לשוק ונוצר חיכוך בין העצמות, אשר גורם לדלקת מפרקים וכאבים. המטופלת טרם הוציאה מילה מפיה וכבר גורלה נחרץ. אין ברירה, היא חייבת לרזות על מנת לשפר את מצבה.

אביב סובל מקלות קוגניטיבית, והמטופלת שלו נפגעת מכך. אם אביב היה יכול לשים בצד את גורם המשקל, התהליך האידיאלי היה פועל בסדר הבא:

1. היכרות עם המטופלת 
2. קבלה סובייקטיבית (תיאור המטופל את הבעיה ממנה הוא סובל)
3. קבלה אובייקטיבית (בדיקות קליניות אשר מאששות\מפריכות את חשד המטפל על פי החלק הקודם)
4. סיכום הממצאים ושקלול משקלם באבחנה הקלינית על פי ממצאים סטטיסטיים מקובלים בספרות וכן ניסיון המטפל.
5. המלצות וטיפול.

אביב הגיע לשלב האחרון לפני שהתחיל עם הראשון.

סביר להניח כי מי שסובל מעודף משקל מודע לכך היטב, ולא שלם לגמרי עם מצבו. ייתכן והמטופלת ניסתה לפתור זאת בדרכים שונות ונכשלה פעם אחר פעם. מבחינת מטופלת זו- הדרך לירידה במשקל היא דרך ללא מוצא. ואולם ידוע כי עודף משקל הוא לא הגורם לדלקת פרקים. הסיבות שונות ומגוונות, ויש הסובלים מOA ללא עודף משקל וגם להיפך. עודף משקל הוא רק חלק מתוך מגוון גורמים אשר מחריפים את תופעות הלוואי של OA . אם יבחר אביב לפנות למטופלת ולהסביר לה את מגוון הגורמים ודרכי הפעולה שניתן לפעול בהם, ולהדגיש את חשיבותם של הדרכים שבהן היא יכולה לחולל שינוי במצבה- ייתכן ותרתם ותהיה חלק פעיל ומרכזי בשיקומה, וידוע לנו כמה זה נחוץ להצלחת הטיפול.

כך גם הציעה שרונה מהבלוג: 

"מסתבר שבקופות חולים אחדות (אולי בכולן? לא יודעת) רופאים מקבלים הנחיה מלמעלה לדבר עם חולים שמנים על עודף המשקל שלהם. אני אומרת, גם אם יש הוראה מלמעלה יש דרך לעשות דברים, ויש טיימינג וטאקט. אפשר למשל, בזמן בדיקה שגרתית ובלי שום בעיה בוערת, לשאול על הרגלי התזונה וההתעמלות של המטופל ולהציע טיפים ורעיונות לשיפור. בלי לתקוף, בלי להטיף, ורק בצורה של דיאלוג, לא מונולוג."

ציטוט לסיום, של סנט פרנסיס:

"אלוהים תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות ואת החוכמה להבדיל בין השניים."

הפיזיותרפיסט אמנם אינו אלוהים, אך יש בכוחו לתת את הכוח והאומץ הדרושים על מנת לחולל שינוי אמיתי במטופל. פעמים רבות המטופל עצמו לכוד בסטריאוטיפ. הוא אינו מאמין שיש ביכולתו לשבור את חומת הסטריאוטיפ מכיוון שכל חייו התייחסו אליו ככזה, או מכיוון שקיבל את הרושם הזה ממקור מידע מוטעה.
לעתים אף נוח לו לחשוב כי אין ביכולתו לשבור את החומה (כבר הזכרנו שעצלות היא האויב של מערכת 2 המבוקרת). תפקידו של הפיזיותרפיסט הוא לתת בסיס נוח ואמין למטופל לשפעל את מערכת הבקרה של המטופל, ולתת לו כלים מעשיים ליצור שינוי אמיתי במצבו. ביסוס סטריאוטיפים כמו מבנה גוף, משקל, גיל או כל טייפ קאסט אחר הוא האויב הגדול של הרפואה.

ועוד מילה: הפוסט הנ"ל מדבר על טיפול פיזיותרפי, אך גם ניתן להחליף את שמות התואר- רופאים, מאמני כושר, פסיכולוגים ושאר נותני השירות בתחום הבריאות ובכלל- המפתח להצלחה שלנו במקצוע תלויה בלקוח שלנו- המטופל. כשמטופל פונה לעזרה, חובתנו להקשיב לו. הקשבה, כבוד ואמפתיה הם הבסיס לאבחון וטיפול יעיל ואיכותי.

חזרה למגרש

נראה שהשבלוג החליט לשים את מידת הגאווה שלי למבחן בימים האחרונים. ראשית החלטתי לפרסם את הפוסט הזה, למרות שכמה מהצילומים בו גורמים לי לרצות להתחבא מתחת למיטה, ועכשיו זה. בגלגול הבא, בי נשבעתי, אחזור כבלוגרית דוגמנית שכולם אוהבים, בהנחה שעדין יהיו אז בלוגים.

בכל מקרה, זוכרים שהתלוננתי לא פעם ולא פעמיים על העובדה שאין בארץ בגדי ספורט לשמנות (יכול להיות שגם לשמנים, אבל טרם יצא לי להיות שמן)? וזוכרים שמצאתי חנות מקוונת שמוכרת בגדי ספורט מקצועיים גם במידות גדולות והזמנתי כמה? ובכן אתמול, אחרי חמישה חודשי העדרות בעקבות הפציעות בידים שלי והניתוח שעברתי, סוף סוף חזרתי למגרש הטניס ולמאמן שלי כדי לראות איזה נזק נגרם לי, אם בכלל, ואם אני יכולה לסבול אימון של חצי שעה בלי יותר מדי כאבים.

כל כך התגעגעתי לטניס. פשוט לא יאמן איך אדם כמוני, שלא הולך למכולת ברגל, יכול לסבול מהעדר פעילות גופנית. הבנתי את זה במלוא העוצמה כשהגעתי אתמול לחניה של המגרשים בהרצליה והתחלתי לבכות בהתרגשות למראה השלט בכניסה. יש בזה משהו, במאמץ להשתפר כל הזמן, שמשמח אותי. באימוני הטניס אני לא מוותרת לעצמי וממשיכה גם כשכואב וכשאני עייפה ואדומה כמו תשע עגבניות ועוצרת רק כשהמאמן שלי מורה לי להעביר את המחבט ליד השניה ולשתות. אז לכבוד המאורע המשמח לבשתי את מיטב בגדי הספורט החדשים שלי והנה הם לפניכם, בתמונה בה העינים שלי עצומות והרגלים שלי מוזרות ואני נראית כמו תחש שהרגע סיים שחייה מהנה ועודו לח. גלגול הבא, דוגמנית, וגו'.

אני לובשת 

חצאית טניס מאתלטא (שזה בעצם גאפ האמריקאי)

חולצת ספורט 100% כותנה מ-H&M

גרבים של נייקי

נעלי טניס של אדידס (ישנות)

תיק טניס של ווילסון מאיביי (אם מענין מישהו שאסקור אותו פה, תגידו)

אז אולי אני לא נראית מי יודע מה, אבל ההרגשה היתה נהדרת. וצלחתי את השיעור בלי יותר מדי כאבים. ומסתבר שלא שכחתי את הטכניקה, רק שסיבולת הלב-ריאה והשרירים שלי הדלדלו (כצפוי) וצריכים לחזור לעצמם. אבל אני מאמינה שבעוד שנים שלושה אימונים מקוצרים אוכל לחזור לשיעורים מלאים ולסגור את הפער תוך חודש-חודשיים.

ועכשיו, יום אחרי, השרירים שלי כואבים כמו שלא כאבו הרבה זמן ואני מאושרת מזה. אני. ספורט. אהבה. מה הלאה, שלום במזרח התיכון? לכו תדעו.

קציף ציף מעל הרציף

 

תאשימו את מנדי וסדרת ה-52 Smoothies בשנה שלה, אבל העובדה היא שבשבועות האחרונים כל מה שאני רוצה זה איזה Smoothie טוב.

מאחר ואני אוהבת מילים עבריות, תרגמתי Smoothie לתחמיץ, כי הוא חצי תחליב וחצי מיץ. השתמשתי במילה הזו יום וחצי בערך, אבל לבסוף נכנעתי לאקדמיה ללשון עברית ולחידוש שלה -

שנאמר, עברי דבר עברית.

אז ישבתי בביתי הקט, ובמשרדי, ובשרותים, ואצל חברים, ובארוחת שישי וכל מה שחשבתי הוא קציף וקציף וקציף ולא עשיתי כלום ,כי אני לא אמורה להוציא עכשיו כסף על דברים לא חיוניים. ואז זה נפל עליי כרעם ביום בהיר - יש לי זיכוי של 150 ש"ח להום סנטר! דלוג דילגתי לסניף הקרוב לביתי, ושם הוספתי 50 ש"ח לזיכוי שלי ויצאתי ובידי קציפמנוע איכותי ונוצץ מדגם Smoothie Junior של קנווד, שמרסק קרח ויש לו ברז קטן ונחמד בשביל הרושם.

הצעד הבא היה לקנות את ירק השאול שמנדי הנ"ל נועצת בכל קציף שני שהיא מכינה, הוא כרוב העל  העשיר בברזל, אנטי אוקסידנטים ועופרת יצוקה, קייל. אני שומרת אותו בתוך קופסת פלסטיק מלאה מים במקרר, כמו פרחים באגרטל, כדי שישרוד עד סוף השבוע. שמחתי לגלות שלא רק שהוא לא מפריע לטעמי הפירות, הוא משתלב איתם מאד יפה ונותן איזה סיומת עגולה וכמעט (אבל לא ממש) מרירה ומאד נעימה לקציף.

איזה ירק, איזה ירק!

בערב הראשון הכנתי קציף מפנק במיוחד - מבננות, חמאת בוטנים, יוגורט וחלב עיזים, קרח ודבש. אויש זה היה טוב.

את בוקר שבת ביליתי בחיתוך פירות והקפאתם.

ערב אחד הכנתי לי קציף מקייל,פירות יער קפואים (מהסופר), שקדים טחונים, קרח, בננה קפואה, תפוז קפוא, אפרסק ונקטרינה קפואים ומעט דבש ומים. יצא מכוער וטעים מאד.

ועכשיו הכנתי לי קציף מקייל, תפוזים קפואים, בננות קפואות, משמש קפוא דבש ומים. יצא פחות ברדי משקיוויתי, אבל טעים להפליא. ממש מרגישים את הבריאות (ואת חתיכות הירוקת שנתקעות בחינניות בין השיניים). בפעם הבאה, אוסיף קרח.

אני חייבת להודות שאפילו חובבת גָ'חְנֶה ומאפים כמוני מוצאת עצמה לעתים, בערב קיץ חם, עם בטן מקרקרת מאידך וחוסר רצון מוחלט לאכול משהו עם מרקם של אוכל. זה המקום בו נכנס הקציפמנוע ומכין ארוחה משביעה ומפנקת מחד, ומרעננת להפליא מאידך. ואם זו לא סיבה לחבר שיר, איני יודעת מה כן. שירו איתי!

יצא קצפי
זרם לכוס
כל כך נעים
כרוב על לגרוס

הוסף משמש
ושפוך צימוק
בריא תהיה לעד
מאברוק!

אאאההההה איזה כיף!

איזה כיף להגיע למשרד בבוקר ולגלות חבילה שמנמנה ממתינה לי ובה בגדי הספורט שהזמנתי מחול. ווהוהו!

אוקי, אז בעקבות משבר האדידס המפורסם, חיפשתי בטירוף חנות מקוונת ששולחת בגדי ספורט מקצועיים לישראל ובסוף מצאתי אחת. לחנות קוראים אתלטה והם מוכרים בגדי ספורט מקצועיים לנשים לפי מקצועות, בין השאר גם בגדי טניס. מאחר והמחירים יקרים, ואני לא רגילה לקנות מידות אמריקאיות החלטתי לצנזר את עצמי בקניה הראשונה ולעשות להם מעין אודישן לעולמה הקסום של שרונה. לפני שאראה לכם מה קניתי, אציין שהמשלוח לישראל מאד יקר (מעל מאה ש"ח) וכולל בתוכו גם הערכת מיסים (שבמקרה שלי היתה נכונה כנראה, כי לא שילמתי מכס). החנות מאד יפה, התמונות של הבגדים מאד אינפורמטיביות והממשק הנוח מאפשר לכם לזהות את עצמכם כישראלים (ישראליות למעשה, כי אין שם בגדי גברים) ולהציג את המחירים בשקלים. הבגדים עצמם מהונדסים להפליא ומגיעים במגוון אדיר של צבעים, מידות וגזרות. אני הזמנתי את המידה הכי גדולה. יש גם מחלקת הנחות שווה.

כדי למיין לפי מידות, בוחרים קטגוריה ואז לוחצים על Size selections > לשונית Plus ומסמנים את המידה הרלבנטית (מן הסתם, אם אתן רזות לא תלחצו על Plus אלא תסמנו מיד את המידה). עכשיו המערכת תציג את הבגדים במידה שלכן בלבד ויהיה קל בהרבה לבחור. עלאק.

ראשית, כי הייתי חייבת חייבת חייבת, הזמנתי לי חצאית טניס. החצאית עשויה מאריג נושם ומנדף זיעה, ארוכה מספיק בשביל ירכיי השמנמנות, יש לה כיס אחורי שמתאים לסמארטפון ועוד כיס (שמשום מה לא רשום בתיאור והפתיע אותי לטובה) צידי שמתאים לכדור טניס. יש לה מכנסים מרשת גמישה ומנדפת זיעה, שהופכים את החצאית לנוחה בהרבה ומספקים כסת"ח נאות. לחצאית הזו יש בד עבה יחסית וגזרת A. עכשיו כשאני יודעת שהמידות טובות, אני מתכוונת להזמין לקראת הקיץ כמה חצאיות עוד יותר מגניבות כמו זו שמגיעה במגוון צבעים משמחים.

כדי להגיע למידות הגדולות, יש ללחוץ על לשונית Plus (שסימנתי בתמונה בורוד) ואז ניתן לבחור מידה גדולה, בהנחה שהיא קיימת במלאי (יש דגמים שלא מגיעים במידות גדולות, אבל תאמינו לי שהמבחר שכן קיים עצום ומשמח להפליא). כל הבגדים שאני קניתי הם במידה 2X שהיא 20 אמריקאית שהיא 50-52 ישראלית (הבגדים צמודים והעדפתי שיהיה גדול מקטן).

נקסט! החולצה הבאה מהונדסת להפליא, עם בד מנדף זיעה ונושם, הגזרה ממש נחמדה ומחמיאה ולא צמודה מדי, השרוולים ארוכים וכוללים סמי כפפה אופציונלית (חור לאגודל שמאפשר לשרוול לכסות את פרק כף היד, למרות שמניסיוני זה ממש מפריע בטניס) וכוללת כיס אחורי למפתחות שלדעתי יתאים לכדור טניס, פסים מחזירי אור לריצה בשטח ובד רשת מאוורר בבתי השחי (רעיון גאוני שעכשיו אני מחפשת בכל החולצות שלהם).

החולצה בסגלגל

 ושלי ירוקה

ולבסוף, חולצת טניס ורודה מכווצת צדדים להסתרת משמני מחמד, או כמו שהם מתארים את זה Ultra-cute shirring down sides hides all your lumps and bumps, מנדפת זיעה ונושמת, בגזרת פולו צרה, עם הגנה מקרינת שמש, קלה כמו נוצה וורודה כבר אמרתי?

 אז נכון, טרם ניסיתי אותם על המגרש אבל יש לי תחושה שהמאמן שלי יהיה ממש מרוצה, שלא לדבר על כמה שאני אהיה מרוצה. אני חייבת לומר לכם שכבר עכשיו אני ממש ממש מרוצה. למעשה, אני כל כך מרוצה שאני חשה שביעות רצון עצומה וזה כשלעצמו עושה כיף בבטן ומה יותר טוב מכיף בבטן? אולי רק מאפה שמרים קטן במילוי שוקולד וחלבה, וגם זה רק אולי.

שמנה בלי כיסים

ביום שישי הגעתי לאימון טניס עצבנית ובלי כיסים, כרגיל. בשלב כלשהו שאל אותי המאמן שלי למה אני עצבנית ולמה אני אף פעם לא באה עם כיסים (צריך כיסים כדי לשמור כדורים להגשה). אז סיפרתי לו, תוך כדי ניסיונות לצלוף בו עם חבטות עצבניות במיוחד, מה עשיתי לפני השיעור.

לפני השיעור נסעתי לנמל תל אביב עם חברתי המתחתנת. אחרי שאכלנו ארוחת בוקר מפנקת ונשמנו אויר ימי מרענן הסתובבנו לנו בשוק ובין החנויות שבנמל. אחת החנויות שקרצו לי עוד לפני ארוחת הבוקר היא חנות גדולה של אדידס. מאחר ואני די מיואשת מהסיכויים לקנות בגדי ספורט מקצועיים במידה שלי החלטתי שלא מענין אותי כמה זה עולה, אני אקנה לי שם משהו איכותי כי נמאס לי להזיע בבגדים מבאסים וסינתטיים.

המבחר בחנות יפהפה וצבעוני כל כך, אבל בלטו לעיני שני קולקציות מדהימות ביופין - סטלה מקרטני לאדידס, קולקציה כללית 2013 וסטלה מקרטני לאדידס קולקצית טניס 2013. בחנות היו פריטים משתי הקולקציות במידות 2XS, XS, S ו-M (כן, גם אני בחיים לא שמעתי על 2XS עד יום שישי). אפילו L לא היה, שלא לדבר על XL (שאני מודה שאיני בטוחה שקיים בקולקציה הזו). ולמה אני כל כך נעולה דוקא על סטלה מקרטני אתם שואלים? 

כי אלה הבגדים שהייתי יכולה ללבוש לאימון טניס לולא הייתי שרונה ראובני.

הצילומים מפה

הצילום מפה

תשמחו לשמוע שהמצחייה בתמונה אשכרה עולה עליי, ואכן קניתי אותה אתמול

ואלה הבגדים שהייתי לובשת לאימון טניס, אם הייתי שרונה ראובני.

אני לובשת

כובע מלמטייל

טישרט מהוה שלא ממש סופג זיעה

טרנינג מחנות כלשהי בסנטר

נעלים של אדידס

איזה כיף לי, אש יא באבא

המוכרים בחנות היו פחות מאדיבים כלפי, בואו נגדיר זאת כך. לא מפתיע לנוכח זה שאני שמנה וכן מפתיע לנוכח זה שנעלתי נעלי טניס עם לוגו אדידס בורוד זוהר שרואים מקילומטרים. הציעו לי, כרגיל, מכנסי טניס מקולקציית הגברים במידה XL וכשאמרתי שאני לא רוצה עזבו אותי לנפשי. בסוף קניתי את המצחיה הלבנה של סטלה ובזמן ששילמתי הסתכלתי על דוכן התחתונים הספורטיביים (אל תשאלו אותי) שבדרך לקופה שם נתלו זה לצד זה תחתונים במידה XS לנשים ותחתונים במידה 2XL לגברים. אותי זה מרתיח. גם המאמן שלי כעס מאד ואמר לי לכתוב להנהלה האמריקאית של הרשת לדרוש שיספקו לסניפים בישראל את ההיצע המלא שיש בארצות הברית. אמרתי לו שאעשה את זה.

אבל בואו נעזוב את אדידס, אני באמת לא בטוחה מה טווח המידות האמריקאי שלהם כי באתר שלהם אין מידות. אבל נייקי, הם מייצרים קולקצית טניס (וגם כללית) למידות גדולות ויש שם חצאיות טניס במידה 3XL שאני יכולה לשחות בהן. אז למה בחנויות הישראליות שלהם יש בגדי ספורט לנשים במידה L אבל לא את ה-XL שלא לדבר על יותר מזה?

אודליה, מפורום אופנה מלאה בתפוז, המליצה לי על חנות בשם Z Sport שמוכרת בגדי ספורט במידות גדולות (סיפרו לי שיש 5XL) ואף נותנת 10% הנחה לחברות הפורום. נסעתי לשם לפני כמה שבועות ומדדתי בשמחה כל מה שהיה במידה 2XL כולל מכנסים קצרים וכמעט כל מה שמדדתי היה קטן עליי. יצאתי משם עם זוג אחד של מכנסי ספורט שחורים (כרגיל) בלי כיסים, אבל מחמיאים למדי, שלוש חזיות ספורט צבעוניות (יש להם מבחר גדול בתחום הזה) ושתי עליוניות עם ריצ'רץ'. אני לא מאמינה שהבגדים האלה עשוים מבד מיוחד לספורטאים אבל זה מה שנאמר לי. מבחר המכנסים היה קטן מאד ואני קניתי את הגדולים ביותר, כך שאין סיכוי שמישהי שמנה ממני תמצא שם בגדים במידה שלה. סה"כ, מאכזב כי אין שם שום דבר שלא מוצאים בחנויות בקומה התחתונה של דיזינגוף סנטר. למי שמעוניינת לנסות, החנות נמצאת מול הקניון איילון בצמוד לספורט ורטהיימר עודפים. ברחוב כנרת 15, בני ברק טלפון 03-5700629.

לסיכום, שוב אני לא מוצאת בגדי ספורט נורמלים במידה שלי. וכשאני אומרת נורמלים אני מתכוונת ראשית כל למקצועיים (בדים נושמים, גזרה נושמת, פתחי אוורור, גזרה וכיסים שמתאימים לסוג הספורט וכולי) ורק אחרי כן לצבעוניים, יפים ומפנקים. מספיק קשה לעשות ספורט עם 30 קילו עודפים גם בלי לעשות אותו בבגדים שמכבידים עליי במקום להקל עליי. הידיעה שבארצות הברית הייתי יכולה לקנות מה שבא לי ובישראל אני לקוחה סוג ז' מתסכלת במידה מדהימה ממש. במהלך השבת עשיתי חיפוש מטורף באינטרנט והצלחתי למצוא חנות אמריקאית ששולחת לישראל בגדי ספורט מקצועיים במגוון מידות, אך בעלות גבוהה. עשיתי מהם הזמנת טסט אתמול, אז אנא התפללו איתי שהמידות אכן יתאימו לי.

לסיכום איגור, מאמן אהוב שלי, בפעם הבאה שאתה רואה אותי אל תשאל אותי שוב למה אין לי כיסים במכנסיים ובמקום זה חזור על המנטרה "התלמידה שלי שמנה, התלמידה שלי שמנה, התלמידה שלי ממש ממש שמנה".

שמנה אקטיבית? אגרסיה פסיבית!

כמו דלקת בגיד הנשה נפלה עליי ההבנה הפתאומית והכואבת שאני עושה ספורט עכשיו וזהו, זה סגור. מהבריכה נפרדתי די מהר, אבל הטניס ואני זו אהבת אמת. האמת היא שכל כך הרבה שנים לא עשיתי ספורט, שפשוט לא היו לי אף חולצה או מכנסים, קצרים או ארוכים, שניתן להתעמל איתם. למעשה, לשיעור הראשון הלכתי עם פיג'מה.

נעלים קניתי עוד לפני שהתחלתי לשחק. ראיתי נעלי טניס שממש מצאו חן בעייני ואמרתי לעצמי "אני קונה לך אותן רק בתנאי שאת משחקת טניס". אז הסכמתי לתנאי, קניתי אותן ויום אחרי זה קבעתי עם מדריך חדש במגרש חדש ועכשיו אני שם. למצוא בגדים, לעומת זאת, היה מסובך בהרבה.

 הן גדולות הן גדולות הן גדולות, הן גדולות.

איפה לא הייתי? מגה ספורט והמתחרה שלה ששכחתי את שמה, אדידס, נייקי, אמריקן אפרל, חצי דיזינגוף סנטר, משמין לי - בשום מקום לא מצאתי טרנינג במידה שלי. אם הייתי רוצה לקנות משהו ממחלקת הגברים הייתי מוצאת, אבל מאחר ואני אישה (שמנה, אבל עדין אישה) לא היתה לי שום כוונה לעשות את זה. כל בגדי הספורט החמודים והצבעוניים שמצאתי הגיעו עד מידה 42 גג, שלא לדבר על הכשלון הטוטלי לאתר חצאית טניס שתעלה על מישהי גדולה מברבי, הברבי שלי. האמת, שזה התחיל להרתיח לי את הדם. חצי מאוכלוסיית המדינה טוחנת לנו בשכל שאנחנו שמנות כי אנחנו לא זזות, וכשאנחנו רוצות לעשות ספורט אין בשום חנות בגדי ספורט בשבילנו? שלא לדבר על זה שאני רציתי, בעוונותיי, בגדי ספורט יפים. יפים! לא כאלה של גברים, לא כאלה מהסופר עם גומי מגעיל במותנים. בגדי ספורט ממש כמו שנשים אחרות מקבלות, כלומר כאלה שאינו עסיסיות או עגלגלות או עולות על גדותיהן או איך שהחברה כל כך אוהבת לקרוא לנו.

בעלת הבית חווה קשיים.

אבל שבלוג אופטימי הוא זה, ומטרתו מציאת פתרונות (מיוגמה ליוזמה היא ססמתנו!) ולכן תשמחו לשמוע שנמצאו שני צדיקים שמנמנים בסדום, ושניהם מפתיעים - האחד כי בחיים לא שמעתי עליו והשני, כי הוא המקום האחרון ביקום שציפיתי למצוא בו בגדי ספורט במידה 48.

אחרי שעברתי את כל דיזינגוף סנטר וירדתי עצבנית לחניון, נתקלתי למטה למטה בחנות בשם פרופר שמחזיקה בגדים של פרוט אוף דה לום וה-XXL שלהם ממש ענק (גם ה-XL סבבה). קניתי שם שני מכנסי טרנינג רכים ונחמדים מהסוג הדק שאני אוהבת, בשני גוונים של אפור, 6 זוגות גרבי ספורט קצרות ושני שרוולונים כאלה עם קשירה, כמו של בלרינות, ב-400 ש"ח.

כמה ימים מאוחר יותר, חיפשתי משהו מסוים בסניף H&M בעזריאלי ומצאתי אוצר בלום של בגדי ספורט המידה XL. חלקם אפילו גדולים משמעותית עליי. קניתי שם שני זוגות מכנסים (כולל מכנסי קטיפה סגולים נחמדים), חמש חולצות מתוכן שתי חולצות יוגה דקות עם שרוול ארוך שמכסה את שורש כף היד עם חור לאגודל, שזה ממש נעים וכיף כשקר וסווטשירט רך רך ממין בד מגבת כזה עם קפוצ'ון ענק שמכסה את הצוואר וטוב לימי רוח. הבגדים הללו עלו בין 79-149 ש"ח כל אחד וכל אחד ואחד מהם נוח להפליא, ונראה מצוין.

אז זהו. כנראה שחצאית טניס אני אזמין באיביי (הידעתם שבארצות הברית של אמריקה יש חצאיות טניס של נייקי עד מידה XXXL? הבעיה שאני לא יודעת איזו מידה להזמין, 1XL או 2XL) ומכנסי התעמלות ורודים או דמויי שרוול אני כבר אקנה לי בחול בהזדמנות, אבל נכון לעכשיו יש לי מספיק טרנינגים להתעמל איתם וגם לשרוץ בהם בבית או בבתי חברים, וזה טוב בהרבה ממה שהיה קודם. ובבנין Faith21 ננוחם.

חולצה - Next (מלונדון)

מכנסים - H&M

נעלי טניס - אדידס
מסקרה עמידה למים - Bourjois Volume Clubbing (מלונדון)

הזמנה לתגובה

שלום לקוראיי החביבים. היום אני ארים להנחתה ואפנה אליכם שאלה שאשמח אם תענו עליה - 

אני מחפשת פעילות ספורטיבית שהיא לא חדר כושר ולא הליכה לעסוק בה. משהו שיתאים למתחילים ברמת כושר אפסית, ושיהיה כיפי (כדי שאתמיד בו). כל הצעה תתקבל בברכה! אם אתם מציעים לי מקום מסוים, אנא ספרו לי איפה זה נמצא וכמה זה עולה. טווח הנסיעה שלי הוא רעננה-הרצליה-תל אביב- רמת השרון.

למקומות, היכון, הגב!

צעד קטן לדיאטה, צעד גדול לבריאות

אורח החיים הנוכחי שלי לא מאפשר לי עכשיו לאזור את הכוחות הרבים הדרושים לדיאטה, אבל כבר מזמן הפנמתי את דרך הקייזן. שיטת ניהול זו אומרת בקיצור נמרץ, שמהפיכות נכשלות תמיד לטווח הרחוק בכל תחומי החיים (למעשה, המהפיכה המוצלחת היחידה שאני יכולה לחשוב עליה היא המהפכה האמריקאית. אם למישהו יש רעיון נוסף, אשמח לשמוע) והדרך הטובה ביותר לשנות דפוסי, אמונות והתנהגויות היא צעד קטן אחר צעד קטן בזרימה בלתי פוסקת.

מאחר ודיאטה אאוט אבל בריאות אין, הצטרפתי לפני חודש לחדר כושר לנשים בלבד (או בעברית - אני יכולה להתאמץ ולהיות אדומה ומיוזעת כמה שצריך בלי להתבייש) ואני מתחילה בצעדי קטנים לשפר את הבריאות שלי ולזרוע את הזרעים שיבשילו בעתיד לאורח חיים תומך הרזיה.

לכן, כשהתקשרו אליי לפני כמה ימים והציעו לי לראיין את מאמן הכושר ברק צור מ"לרדת בגדול" (לקראת אירוע Goodlife של סופר-פארם) הסכמתי, מאחר והצטברו אצלי כמה שאלות בנושא. אני מודה שחששתי ממה שיהיה לגורו מהפיכות ההרזיה הקיצוניות לומר לי, אבל לשמחתי התגלה האיש כמבין של נפש האדם השמן (או לפחות, נפשי) וסיפק תשובות מועילות ומאד לא שטנציות לשאלותיי. וכעת, לראיון.

אתה מאמן רזים ומלאים. מה ההבדל בין שני סוגי האימונים, אם בכלל, ומהם הדגשים באימון אנשים בעלי עודף משקל משמעותי?
אני משתדל היום להפריד בין אימון אנשים שמתחברים לספורט ובין אנשים שזה ממש לא מובן להם. בהרבה מקרים אלו גם אנשים בעודף משקל אבל לא תמיד החיבור מחוייב. המטרה שלי היא לפתוח לאותו קהל את התיאבון, כמו בבופה מקסים במלון, לאתגר אותם לצאת ולחפש איזה ספורט יעשה להם את זה כשברקע אני מנסה להחליף להם כל מיני פרדיגמות ודקלומים של שנים, כמו אני שונא להזיע, ספורט זה לא בשבילי, תמיד הייתי גרוע וכדומה..

אילו טיפים היית נותן למלא/ה שרוצים להיכנס לכושר ומתחיל מנקודת האפס (עודף משקל משמעותי + אפס פעילות גופנית)?
אם זה גבר, הייתי לוקח אותו למקום שבו יישתמש במסה שלו: קיקבוקס, משקולות. אשה דווקא הייתי לוקח למקום שיאפשר לה להרגיש יותר קלה, להתעמלות במים, לרכיבה על אופניים , לריקוד בסטודיו בלי מראות...

* לדעתי זה טיפ מעולה. אני זוכרת כשהתחלתי לרקוד ריקודי בטן, הייתי נפעמת מרב תענוג והרגשתי קלה כל כך. אני מאד מתגעגעת לזה, ומאד רוצה ללמוד פלמנקו (לדעתי השניים מאד קרובים, למרות שהפלמנקו יותר מלודרמטי).

התהליך שעוברים המשתתפים ב"לרדת בגדול" קיצוני ביותר. האם סיכויי ההצלחה לטווח הרחוק טובים, והאם אתה יכול לסייע למי שמעוניין לעבור את התהליך באופן מתון יותר?
בצורה מוזרה, יש קהל שצריך את ה"פטיש בראש" של חשיפה כל כך קיצונית מול מצלמות ותוכנית דראסטית בחווה סגורה. לרוב האנשים זה באמת פחות מתאים. אני מאמין בלהתחיל לאט, לראות שהגוף לא נכנס לסטרס, לייצב קשר טוב עם הצוות המלווה ואז אחרי חודשיים שלושה אפשר להגביר את הקצב.

אילו סוגי פעילות גופנית מומלצים ביותר לבעלי עודף משקל משמעותי?
אני מת על אופניים, כל עוד משקיעים בהחלפת המושב למושב יותר רך. אימון במים הוא נפלא כי חבר'ה גדולים גם לרוב סובלים יותר מחום, המים מבטלים את המשקל בצורה משמעותית וזו סביבה מעולה. בכלל להתחבר למוזיקה ודרך זה לזוז, זו דרך מעולה.

אילו המלצות תזונתיות היית נותן למי שאינו יכול לפתוח בדיאטת הרזיה עכשיו, אך מעוניין לאמץ אורח חיים בריא יותר?
אני שונא דיאטות, אני נגד תפריטים ואני נגנב מכמה אנשים מתעסקים בזה ורק נכשלים, זו מהות הבעיה היום בעולם המערבי וזה רק מקצין את הבעיה. כדי לרזות הגוף צריך שקט קלורי, לא להיות בסטרס. בצורה מאוד עצובה, אנשים רבים היו נראים הרבה יותר טוב אם הם היו אוכלים יותר אוכל אמיתי ולא מתעסקים כל היום בלהתאפק ואז בערב נשברים ו"תוקעים". זהו אורח חיים מאוזן - להבין את חילוף החומרים במנוחה וכמה אני שורף כגבר או כאשה. הלוואי שהיו מלמדים בביה"ס קורסי חובה בתחום, אני מסתובב בכל הארץ ומרצה ובא לי לבכות מחוסר ההבנה ומהשאלות האמיתיות והנאיביות של בנים ובנות בתחום.

אם היית יכול לתת טיפ אחד בלבד (תזונתי או ספורטיבי) לנשים כמוני, מה הוא היה?
הייתי מתחנן בפניך, שתסמכי עליי ולחצי שנה לא תתעסקי במשקל אלא במהות. לתת לי להראות לך כמה אפשר לאכול בכייף לאורך היום עם פינוקים של מסעדות ודרינקים ומול זה לזרום איתי ולפתוח את הראש לכל מיני סוגי ספורט, כדי להראות לך שבאמת אפשר להתמכר לעניין.  

העצה הרווחת ביותר לאנשים בתהליך הרזיה היא "ללכת". הרבה אנשים לא אוהבים ללכת (זה משעמם, דורש שינוי של סדר היום ובלילה לא נעים ללכת לבד). האם אתה יכול להציע תחליף, שאינו דורש תקציב משמעותי לחדר כושר או רכישת מכשירים?
אני חייב להגיד שאני די מסכים. רכיבה על אופניים יותר מגניבה, אני מכסה שטחים גדולים יותר, כל עשרים דקות הייתי עוצר בפארק מתקני אימון שכל כך הרבה עיריות הקימו, מייצר שם עוד 20 דקות של תרגילי כוח וממשיך לרכב, כשבסוף השעתיים אימון יש ארוחת בוקר ישראלית ומגניבה בבית קפה!

הליכה לחדר הכושר בבוקר דורשת השכמה מוקדמת. כדי לצמצם זאת ככל האפשר אני מדלגת על ארוחת הבוקר, אבל אז אני לא מרגישה חזקה מספיק עבור האימון. האם תוכל להציע אלטרנטיבה לארוחת בוקר לפני אימון שלא תכביד על הגוף גם אם אוכלים אותה כרבע שעה בלבד לפני האימון?
זה מאוד תלוי בבן אדם, בסוג האימון ובפירוש יש כאן אלמנט של הסתגלות אבל פרי טרי כמו חצי בננה, פרי יבש כמו תמר , אולי יוגורט פירותי, בפירוש יעשו את העבודה לאימון בן שעה. מעבר לזה, כבר יש צורך בהכנסה קלורית גדולה ואיכותית יותר.