כותרות החדשות

שלום חתיכים וחתיכות. הנה מקבץ חדשות השבלוג.

ראשית, הזוכה בהגרלה הריחנית היא...

הידד! הזוכה מתבקשת לכתוב לי לכתובת raisinlike @ gmail.com (בלי הרווחים) או לשלוח לי הודעה פרטית בדף הפייסבוק של השבלוג. יש לך 24 שעות ליצור איתי קשר (עד חמישי ב-12:00 בצהרים) אחרת אגריל זוכה אחרת.

הלאה! זוכרים שכתבתי שקיבלתי אחרי התצוגה של גולברי כרטיס 300₪ שי לקניה ברשת וכבר חודשים אני מסתובבת איתו ולא מוצאת שום דבר לקנות (כי מכוער, כי סינתטי פחד או כי לא עולה על כל אחת מירכיי השמנות בנפרד)? אז לקחתי אותו לסיבוב אחרון לפני שאני מוסיפה אותו לשלל של ההגרלה ותאמינו או לא, סוף סוף מצאתי מה לרכוש באמצעותו.

מדדתי הכל, אגב, מעל הגופייה הצהובה איתה באתי מהבית, אז יש עיוות צבעים קטן בתמונות. ובכלל, חדי העין מביניכם ודאי יבחינו בתמה הפסטלית העוברת כחוט השני (הפסטלי) ברשומה זו.

ראשית מדדתי את החולצה הזו שהיתה קטנה למטה ונזרקה חזרה לייאור ממנו הגיעה.

אבל אז מצאתי את הגופייה הנחמדה הזו ב-99₪. נכון, זה לא בד שאני אוהבת וזה ממש לא הסגנון שאני נוהגת ללבוש, אבל שילוב הצבעים החמוד קנה אותי (אם לדייק, אני קניתי אותו. ואם לדייק ממש, אפילו זה לא, כי לא באמת שילמתי כאמור).

לסיום, מדדתי והחלטתי לקחת את החולצה הבאה. ברצוני להדגיש שבחיים לא הייתי קונה אותה בכסף אמיתי, כי הבד שלה כל כך מוזר שהוא מזכיר לי בד לפורים, אבל הצבע קיצי ומתוק והגזרה מחמיאה אז אמרתי יאללה, שיהיה.

החולצה הזו עלתה 199₪ והיתה עליה הנחה של 30% מה שהשאיר לי 60₪ בכרטיס השי ובו קניתי כובע כחול רחב תיתורה שאפשר ללכת איתו לים, ואותו נכנה כובע הריי של שרונה כי ריי שגב תמיד חובשת כאלה.

ולסיום כותרות החדשות ליום זה, מה לבשתי היום קטן מהיום בו נסעתי לקניון איילון לצרכי גולברי ועוד משהו עליו אכתוב פה בקרוב.

תלבושת לנסיעה לקניון ביום חם

ג'ינס קצר מ- Asos (שנה שעברה)

חולצה (סט גופיה ועליונית) מרונן חן

כפכפים מגאפ (ישנים)

נסעתי עם חברה לביקור בחנות של רונן חן במתחם התחנה אחרי זמן רב שלא קניתי ברשת. התחושה שלי היתה שטווח המידות שלהם קטן ואין לי מה לחפש שם. לשמחתי מצאתי די הרבה חולצות ושמלות שהתאימו לי (לא מדדתי מכנסים כי אני שפן שמן) ובסוף קניתי בהנחה הנחמדה שהיתה להם שתי חולצות - את הצהובה הזו (מידה 4 מתוך 5) ועוד אחת חמודה לעבודה שאראה לכם בהזדמנות. סה"כ אפשר לומר שבאתי לחזק ויצאתי מחוזקת.

אני שמנה, לא מתה!

הנה רשומה קצרה שהיא הרחבה של סטטוס שפרסמתי מקודם בדף הפייסבוק של השבלוג.

במסגרת היותי שבלוגרית, יצא לי בימים האחרונים להיחשף לקולקציות חדשות של כמה רשתות מקומיות למידות גדולות (הן מתעלמות מהפילוח הזה או לכל היותר קוראות לעצמן רשתות למידות בינים אבל ברור שמדובר ברשתות למידות גדולות). המשותף לכל הקולקציות האלה הוא שאני לא רוצה ללבוש או לקנות או אפילו לקבל במתנה מהיחצ אף בגד שיש בהן. קראתם נכון, אפילו לא אחד. גולברי נתנו לי זיכוי של 300₪ שנמצא בארנק שלי כבר שלושה חודשים ועדין לא מצאתי משהו לקנות באמצעותו. סו סימפל הציעה לי 50% הנחה על כל הקולקציה ולא רציתי כלום. קרייזי ליין שלחו צילומים של קולקציית קפסולה צעירה שהדבר היחיד הצעיר בה הוא טווח המידות המצומצם ביחס לזה הרגיל של הרשת, כי כידוע אין צעירות שמנות. מהגרה לא שמעתי לאחרונה וזה הגיוני, אחרי שאמרתי להם שהיחס שלהם באירוע הבלוגרים האחרון בו הייתי היה מביש (זה האירוע שבו לי ולשמנה השניה שהוזמנה לא היה מספיק מקום ליד השולחן אז שמו לנו כסאות בצד מהם צפינו על הרזות אוכלות ארוחת בוקר) אבל אני מתקשה להאמין שהם המציאו את עצמם מחדש בעונה הזו.

מה שאני רוצה להבין (שוב ושוב ושוב) זה למה רשתות אופנה ישראליות חושבות שאישה כלשהי תרצה ללבוש את הבגדים שהם מוכרים לנו כ"מידות גדולות"?

1. המידות לא באמת גדולות (50 זה תחילת טווח המידות הגדולות בעולם המערבי, לא הסוף)
2. הבדים סינתטיים, עבים, מעובדים, חמים
3. ההדפסים מיושנים
4. הצבעים סטראוטיפים לשמנות (שחור שזור סיבים סינתטיים הבוהקים מטבעם, פוקסיה, וצבעי הבסיס אדום, כחול, לבן)
5. הגזרות מיושנות
6. הגזרות לא מחמיאות
7. העיטורים השונים, עבר זמנם מזמן
8. המחירים שערורייתיים ביחס לאיכות הנמוכה ובכלל

מתי תקום פה רשת שמכבדת את הלקוחות הפוטנציאליות שלה? מתי תקום פה רשת שתרצה לקחת מאיתנו את הכסף שלנו? שתיתן לנו את אותה חווית הקניה שנשים רזות מקבלות? שתאפשר לנו למדוד את הבגדים שאנחנו קונות לפני הרכישה ולברור מתוכם רק את מה שאנחנו באמת רוצות ומתאים לסגנון האישי שלנו? מתי יהיו רשתות רק עם בגדים לשמנות סולידיות וכאלה רק לשמנות פאנקיסטיות וכאלה רק לשמנות רומנטיות? האם הכסף שלנו מתועב? מזוהם? האם מי שמקבל כסף מאישה שמנה נדבק ממנה במחלה מדבקת????

ישבתי השבוע עם מנכ"ל חברת אופנה אדיב, חכם, קשוב ונחמד להפליא שמציעה עכשיו גם בגדים למידות בינים. הוא סיפר לי שמטרתו הראשית היא לחנך את הנשים הצעירות שיש להן אלטרנטיבה והן יכולות להתלבש צעיר גם אם הן לובשות מידה 46 והוא באמת אדם שליבו במקום הנכון. או לפחות כך הוא מאמין. אני לא רוצה שיחנכו אותי, ואני לא מעוניינת לשמוע את המילה חינוך בהקשר של אופנה. רוצים לחנך בהקשר של נשים שמנות? חנכו את הציבור לקבל אותן כאחת האדם. השתמשו בשוגמניות בקטלוגים שלכם במקום בדוגמניות שדופות. הציעו לשמנות הצעירות בגדים מגניבים באמת, טרנדיים באמת. פנקו אותן. אל תציעו להן בגדים שמתאימים לאישה בת 60 במדינה אירופאית קרירה וחשוכה ותצפו מהן להיות מאושרות. ואפשרו גם לנשים מעל מידה 48 למצוא אצלכם מכנסיים. זה מה שאני רוצה. אבל גם הרצל השמן רצה וזה לא יצא. אנחנו נאלץ, ככל הנראה, לבחור אחד מהשנים - לרזות ולקנות בגדים נורמליים או להמשיך להיות מקופחות ובינתים, הכסף שלנו ימשיך לזרום לחו"ל.

ועל זה האחיינית הצעירה שלי נוהגת לומר איזה עולב.

גול-עצמי-ברי

בבוקר יום ב' הבלוגרית קמה, פשטה את הפיג'מה המהודרת שהאוכמנית הביאה לה מלונדון ומיהרה ללבוש את שמלת היומולדת שלה, וללכת לתצוגת אופנה של גולברי.

אודה ולא אבוש, אחרי תצוגת החורף שלהם לא היו לי הרבה ציפיות מהקולקציה החדשה, כך שלא התאכזבתי יתר על המידה. למעשה, נרשם שיפור מהתצוגה הקודמת בה בלטו הבדים הזולים והגזרות חסרות המעוף. הקולקציה ככלל נראתה אחידה יותר, אבל כל פריט בפני עצמו עדין בעייתי מאד.

אני לא יודעת אם הרשת מתיימרת להיות חדשנית או רק לספק פתרון סולידי ובטוח למי שאינה חובבת טרנדים. עם זאת, הגבול בין סולידי למיושן חמקמק מאד וקל לעבור אותו, בפרט כשבוחרים בבדים סינטטים או קמיטים. ראיתי הערב תכנית מעניינת בערוץ 8 על בתי אופנה אקולוגיים. מעולם לא הקדשתי מחשבה למידת המיחזור של בגדים או לטביעת הרגל האקולוגית של היצרן על הסביבה. אני לא יודעת אם הבדים של גולברי ממוחזרים או ניתנים למיחזור (אני מעריכה שאם היו כאלה, היו מציינים את זה לפני התצוגה, שכן ירוק זה הו כה טרנדי בימים אלה) אבל הם נראים כתוצר של עיבוד נפט, וזה לא מוסיף להם נקודות. אבל לא הוגן לשפוט אותם לפי אמת מידה חדשה שאימצתי הרגע (ואני עצמי רחוקה מלהיות קדושה בתחום הקניה הירוקה).

יהיה מענין לרכוש בגדים מנקודת מבט אקולוגית. האם קיימים בתי אופנה סביבתיים בארץ? אם מישהו יודע על עסקים שעוסקים במיחזור בדים, ייצור בגדים שניתן למחזר או בגדים מכותנה אורגנית, אשמח לשמוע.

בכל מקרה, היו הרבה שמלות חסרות מעוף וכבדות למראה ובגדי קיץ סטנדרטיים שרואים בכל רשת (כותנה לבנה חצי שקופה עם תחרות בלה). מדי פעם הבליחו בגדים שקיימים כנראה בכל קולקציה של כל רשת ישראלית ממוצעת, כדוגמת מכנסי ג'ינס גזורים עם חולצות משובצות קשורות או חצאיות באורך הברך עם גימור תחרה כבד.

זה אולי שימושי וצבעוני, אבל מקומו לא יכירנו בבלוג אופנה רציני.

הדגם הכי פחות מקורי ביקום, לשיפוטכם.

קולקציית הערב כוללת מגוון בגדים שחורים, חלקם בגזרות שפשוט פושעות לגוף. יתכן שחלק מהחולצות והשמלות יראו טוב דווקא על נשים מלאות ולא מחמיאות לגזרה דקה כנייר של דוגמנית. אני בכל מקרה, לא אוהבת שחור כידוע, כך שלא התרשמתי.

מה שכן מצא חן בעייני בתצוגה היה כמה מתלבושות האורחים. את עצמי לא צילמתי מפאת המולת אחרי התצוגה, והגשם שמרח לי את האיפור והשיער אחריה, אז תראו את שמלת היומולדת בהזדמנות אחרת. אבל חלוק אחלוק אתכן את האישה הכי יפה באירוע, שאת שם משפחתה אני מתביישת לומר ששכחתי (סליחה). שמה מירב והיא, אם איני טועה, עורכת אופנה בלאישה. פגשתי אותה כבר בגאפ, שם התלהבתי מהתספורת המעולה שלה וקיבלתי ממנה המלצה על ספר (איתן מאייקו בתל אביב) והיום היא היממה אותי במראה פשוט ומשובח. מירב, אני מתה עליך. את אכלת כל דוגמנית ופליטת ראליטי שהיתה במקום בלי מלח.

אישה יפה עם חוש טעם משובח. אני מתנצלת על התמונות הגרועות.

לסיום - עדכון קצר. החלטתי לדחות את הגרלת הסטיילינג ליום שישי ה-4.3 כדי שעוד אנשים יוכלו להרשם (וכי אני עייפה מכדי להתחיל את פרוצדורת ההגרלה עכשיו..). אז הרשמו ותהנו!

האיש בעל אלף הפרצופים וכולם זהים

אני מתה מעייפות חברים וחברות. אתמול התלויתי לנילי לתצוגת האופנה החגיגית של גולברי. בתכנית - אילת זורר על המסלול והופעה של שלומי שבת וכל זאת באמפי של קיסריה. אני מודה ומתוודה, בת שלושים אני וארבע שנים ומעולם לא ראיתי הופעה בקיסריה. לכן התרגשתי לקראת האירוע. אפילו לבשתי את שמלת האסוס הנפלאה שלי, מאה אחוזי כותנה ומאתיים אחוזי הנאה ללובשת, והייתי מוכנה לערב של הנאה ושיעול בלתי פוסקים, ואכן השתעלתי כל הערב.

מפחיד, הא? שיעמם לי קצת אז שיחקתי עם רקעים

הנה ההערות שרשמתי לי במהלך התצוגה:

מביך, מאד מביך, שוק במחיר של קניון, בדים פוּשטים, אין אף פריט טרנדי לחורף (הכל שחור, איפה הכאמל?), שמלות קיציות מתחת לאלף וריאציות לג'קט דמוי עור וכולן זהות, אילת זורר יפהפיה לא פלא שהיא הסכימה להופיע רק לשניה ורבע בסוף, אין אפילו פריט אחד שהייתי רוצה, ממש מביך.

שמלה קיצית שראינו מיליון פעם מתחת לסריג אקרילי מהוה

זה לא צלופח חשמלי, זו שמלה עם מנורות, כמה מקורי!

גזירה גרועה, בדים זולים וסטיילינג מהשוק סירקה 1970

אחרי התצוגה פיהקנו פיהוק רחב וקיוינו לטוב, אבל ההופעה של שלומי שבת היתה פשוט משעממת. חיכינו בשל הנימוס (ישבנו מאד קרוב לבמה) חמישה שירים וברחנו כל עוד נפשנו בנו. אני חושבת שאמרתי מספיק.

מחר בבוקר, אני מתרגשת לומר, תערך הפרזנטציה המסקרנת של העונה עבורי - זו של משמין לי. יש לה פוטנציאל לשמח רבים או לגרום לי להתגלגל מצחוק על הרצפה בשלולית קיא של עצמי. אני מאד מקווה שיפתיעו אותנו והאפשרות הראשונה תתברר כנכונה. דיווחים בקרוב! ועכשיו, אם תסלחו לי, אני צריכה להשתעל.