חולצה מטיילת בוואדי

מן האירוניות הגדולות של זמננו היא, שהתיישבתי לכתוב רשומה על חולצות כשאיני לובשת חולצה. ולא סתם רשומה על חולצות היא זו, אלא רשומת חולצות ישראליות למהדרין לקראת יום העצמאות השבעים למדינת ישראל הבא עלינו לטובה!

מנהג רווח אצלי הוא לשנות את דעתי אחת ל, ולאחרונה התחלתי לחבב טישרטים מודפסים לאחר שנים ארוכתו שלא סבלתי אותם (אני חושדת שזה קשור בפיונה). מאחר וזאת, יצאתי לצוד. ואת הטישרטים שלי אני אוהבת כמו שאני אוהבת את הגברים שלי, כלומר מתאימים לי, חתיכים, יוצאי דופן, אינטליגנטים ודוברי עברית כשפת אם. לשמחתי המפתיעה, מצאתי לאחרונה שני מקורות לחולצות מוצלחות במיוחד שמתאימות לתיאור זה בדיוק.

החולצה הכי מבוקשת בעיר

חולצה של Tres

סריג של טולה

מכנסים מאסוס

נעלים משופרא

תתעלמו מהשיער

תאמינו או לא, אבל החולצה הזו היא באמת החולצה הכי מבוקשת בעיר. טרס הצליחו, זה קיץ שני ברציפות, לעצב חולצה שכל היפסטר, פאשיוניסטה ובלוגר\ית בשנק\ל יתנו חצי נשמתם כדי ללבוש. אני לא יודעת מה הקונספט השיווקי שלהם, אבל אני יכולה לומר לכם שהלוגו של מועדון החברים התל אביבי מצליח ליצור אווירת קופקבנה מחד וגאווה תל אביבית מאידך בו"ז. הגרסה הוורודה שיצאה עכשיו חמודה אף יותר בעיני ומפרגנת לנשות תל אביב הגנובות (היוש!). החולצות מגיעות עד מידה L, שאני לובשת פה. מי יודע מה נדיבה היא לא, אבל לאחרונה קיבלתי את המכנסים האלה עם החגורה הרחבה והמכנס הרחב, והם כל כך רחבים שאין כמעט ברירה אחרת מללבוש אותם עם חולצה צרה בפנים.

החולצה שאבא בחר בשבילי
חולצה של משפט אחד ביום

ג'ינס מנקסט

נעלים של בלאנדסטון

לב גרוסמן מ-Lazy Oaf

עגילים מאלוהים יודע איפה

כששמעתי שמשפט אחד ביום התחיל להדפיס חולצות עם משפטים בעברית, צהלתי ופתחתי בריצת אמוק חיננית למכירה קצרת המועד ומוגבלת המהדורה (500 חולצות בלבד) שנערכה במלון קטן בתל אביב. כשהגעתי לשם מצאתי אוסף נחמד, אך לא ממש רלבנטי עבורי, של משפטים מודפסים על חולצות. היו הצהרות אהבה לפיצה (אני לא אוהבת פיצה) והיו חולצות עם מילים כמו מאמי (שלא מתאימות לי). היתה חולצה שכתוב עליה מוגזמת, שנראתה לי סחית רצח, וחולצה שכמעט התאימה לי ועליה כתוב מי שטוב לו ושמח שיסביר (אני נוהגת לומר מי שטוב לו ושמח ווט דה פאק, שזה דומה אבל שונה).

את החולצה עליה כתוב תתאהב בי כבר רציתי מאד מההתחלה, אבל היא אפס בסוף לא מצא חן בעיני בכלל. אני לא אוהבת לקלל אנשים ובטח לא כאלה שאני מאוהבת בהם. להבדיל מבנים שהוסללו מלידתם, אני לא מאמינה שמשיכה בצמה היא הדרך הטובה ביותר לליבו של חתיך שחבל"ז. חצי שעה מרחתי שם בהתלבטויות איזו חולצה לקנות עד שדימיתי לשמוע, מעבר לקבר, את פפישו קורא אליי קחי את החולצה כבר, מי שלא מתאהב בך הוא באמת אפס. וכשאבא אומר לי לעשות משהו אני עושה.

דבר אחד בטוח, אף אדם לא נשאר אדיש לחולצה הזו

הנה המלצה קטנה לפני שאני עוברת לחולצה הבאה - תחשבו טוב טוב כשאתם יוצאים מהבית בבוקר לבושים בחולצה הזו אם יש סיכוי שתמצאו את עצמכם מתישהו במהלך היום בדייט, כי זה קרה לי וזה היה מביך במידה שאין לתאר (וכמעט נגמר בדו-קרב).

חולצת שרונה

חולצה של משפט אחד ביום

ג'ינס מאסוס

סריג של טולה

שרשרת פודינג מאטסי

נעלים משופרא

זו החולצה הראשונה שבחרתי במכירה. להבדיל מהראשונה שהראיתי לכם, לגביה התלבטתי חצי שעה כמעט, לזו הושטתי יד מיד כשראיתי אותה. גם פמיניסטית, גם שנונה וגם במידה XXL ועשויה מחומרים טבעיים בלבד? למען השם, זה אני בחולצה!

החולצות של משפט מגיעות ממידה XS עד XXL (שאני לובשת במידה 50) ובקרוב תפתח חנות מקוונת של המותג, מה שעלול להביא לגרום להצפה של השוק בחולצות האלה ולי להפסיק ללבוש אותן, אז אני מתכוונת להנות מהן כל עוד הן נדירות.

עובדה הידועה לקוראי השבלוג הוותיקים היא שהעברית חשובה לי מאד. אני משתדלת לעברת כאן כמה שיותר מונחים לועזיים וכשאני משתמשת במונחים כאלה, אני עושה זאת מבחירה מודעת ומנומקת. אני שמחה שיש סוף סוף מישהו שמייצר חולצות עבריות למהדרין, ואם להיות כנה סחיות היא תופעה ישראלית רווחת שיש לה מקום, כך שגם הדגמים הסחיים מוצאים חן בעיני.

מה שכן, אני לא מרוצה מהשימוש במונח "טישרט" ולכן אשמח אם תעזרו לי לחשוב על חלופות עבריות ראויות, כאן או בדף הפייסבוק של השבלוג. יום עצמאות שמח לכולכם, קוראים יקרים. נהיה אשר נהיה - סחים, חננות או היפסטרים, כולנו אחים ואחיות והמדינה הזו שייכת לכולנו. מי יתן ושנת השבעים ואחת למדינה תחגוג סובלנות, חברות וערבות הדדית ויגיע כבר הסוף לאווירה העצובה והמשתקת בה אנו חיים בשנים האחרונות.

Winter Is Coming

אתן זוכרות איך היינו שמנות בראשית שנות האלפיים, כשבשום חנות לא היו בגדים בשבילנו חוץ מבסניפי משמין לי, שמכרו אוהלים שחורים-אדומים במחירים שלא ברא השטן, ומי שלא רצתה לשלם את המחיר נאלצה לבחור בין בגדי גברים מהסופר לתחפושת ליצן אקרילית משוק בצלאל? ובכן, הימים האלה חוזרים להידפק על דלתותינו והם לא מביאים איתם תפוחי אדמה, אז תתכוננו. 

ביקור בשבוע המידות הגדולות, שנפתח היום במתחם יד חרוצים בתל אביב, הותיר אותי מיואשת. לראייה, אין בי יותר הכוח לכנות אותו אירוע המידות ההוגנות, כפי שנהגתי בפעמים הקודמות. הרמזים המטרימים ניכרו כבר באירוע הקודם שנערך ביולי. כבר אז הצטמצם מספר המשתתפות, נוספו מוכרי שמעטס ויחס אביזרי האופנה למעצבים החל להתערער. באירוע הנוכחי, נאלצתי להתאמץ ממש כדי למצוא בגדים שרציתי במתחם הקטן העמוס במוכרי תכשיטים וקרמים לשיער ומנוקד בדוכני מעצבים בודדים, שמרביתם מציעים בגדים שלא הייתי לובשת ללוויה של עצמי.

לנשים בעלות טעם אופנתי כלשהו, אין מה לחפש באירוע פרט לדוכנים של טליה וטולה. טולה, כרגיל, מציעה לבנות מידות הביניים בגדים ששלי גרוס היתה רוצה שילבשו (נקיים, פשוטים, מגניבים, בטוחים בעצמם) וטליה מציעה, כרגיל, בגדים סולידיים בגזרות מחמיאות. שתי המעצבות מציעות הנחות מצוינות על פריטים מהעונה הנוכחית והנחות גדולות עד מאד על פריטים מעונות קודמות. אבל גם הצדיקות האלה מייצרת בגדים רק עד מידה 50, אז מה יהא על השמנות במידות 52 ומעלה? 

שאר הדוכנים מציעים אוהלים שחורים יקרים וכעורים מחד ובגדים קטנים מדי בשביל שמנות לייט כמוני (כולה מידה 48-50) מאידך. באחד הדוכנים, שלא אזכיר את שמו, מדדתי משום מה אוברול של אלמביקה שעלה כמעט 750₪ אחרי הנחה והיה קטן עליי בשתי מידות. בעודי בוהה במראה בהלם, התעקשה המוכרת שאני חייבת לקנות את הבגד כי הוא מתאים לי בול כאילו היינו באחרון הקניונים. הייתי מתווכחת איתה, אבל הייתי חייבת לפשוט אותו לפני שאפתח נמק במפשעה.

אין טעם להאריך עוד במילים. תעשיית המידות הגדולות המקומית קורסת. בלי לשים לב חזרנו עשור אחורה. אלה שפשוט רוצות בגדים ללבוש יאלצו לרכוש אותם במחירים שערורייתיים או להסתפק בזבל מיובא מסין. אלה שרוצות בגדים אופנתיים, מגניבים, אלגנטיים, יפים או מיוחדים חייבות להמשיך לתמוך במעטות שמציעות תמורה לכספנו, או שיאלצו לרכוש את כל המלתחה שלהן בחו"ל. 

צילום אילוסטרציה

לפני סיום, חשוב לי להבהיר - אין לי טענות לגאלה רחמילביץ' עצמה. גאלה עמלה כבר שנים בתעשייה כפויית טובה, שטורפת אנשים לארוחות בוקר צהרים וערב, כדי להביא לישראליות השמנות מגוון בגדים ללבוש. היא מפיקה את האירועים האלה מכיסה הפרטי ובעשר אצבעותיה יחד עם חבורה קטנה ומהודקת שפועלת למען קהילת השמנות המקומית כנגד כל הסיכויים. המאמצים שלה להפוך את האירוע הנוכחי לנעים ומפנק ניכרים, הן בחזרה למתחם יד חרוצים הזכור לטובה מהעבר והן בשקית המתנות שניתנת בכניסה למגיעות לאירוע ובמיני המעסים והכורסאות הנוחות שמפוזרים במקום. אבל גאלה ניצבת מול כוחות שוק שמרסקים מעצבים חדשים שמעזים לחלום, סכסוכים בין אישיים שהיו מביישים כל גן ילדים רציני ולקוחות שאיבדו כבר את הסבלנות ואת הכוח (כמוני, למשל).

כל שנותר לי הוא להודות לאבי על ששכנע אותי, כשהייתי צעירה בת 21 שהתלבטה בין לימודי עיצוב אופנה בשנקר להמשך העבודה בתחום התוכנה, שעדיף שיהיה לי כסף לקנות בגדים יפים מלייצר אותם ולחיות במאבק כלכלי תמידי.

בקיצור, אם לצטט את משוררנו הלאומי, צאו והכינו תפוחי אדמה כי הקיץ גווע והמצב בטטה.

קוונטום של נחמה

ברשומתי הקודמת סיפרתי לכם על תלאותיי בחנות החדשה זה: על והבטחתי לספר על המשך חוויותיי בקניון פשן מוללללל. ובכן, לאחר הביקור בחנות הזו זחלתי, כולי יוגמה וחרלש, במעלה המדרגות הנעות אל סניף COS הראשון בישראל לחפש קורטוב של נחמה.

COS היא חנות רגילה (כלומר כזו שמוכרת לנשים, גברים וילדים רזים) והיא אחת מהחנויות האהובות עליי בלונדון. מדובר במותג הפרימיום של רשת H&M, המתאפיין בבגדים מפוסלים, נקיים ואיכותיים. מאחר וטרנד האוברזייס, יתברך שמו, עדין איתנו ניתן למצוא שם מגוון מה של בגדים שמתאימים אפילו לשמנות כמוני, במידה 48-50 וגובה 1.71. שמנמנות רזות ממני ימצאו שם מגוון רחב אף יותר. בכל מקרה, למרות שזו רשת שמיועדת לאנשים רזים מצאתי שם יותר בגדים שמצאו חן בעיני מבמעלה חרלש שבקומה הראשונה, וזה כבר אומר הרבה.

אני לובשת

שמלה במידה L מתוך L שעולה 355₪

כשראיתי אותה על הקולב ולקחתיה לתא המדידה הייתי בטוחה שמדובר בחולצה מהסוג הקצר מקדימה וארוך מאחורה, כך שרבה היתה הפתעתי כשגיליתי שמדובר למעשה בשמלונת. הבד נעים אך עבה יחסית (ראו הערתי לקראת סיום הרשומה) וגמיש. חבל רק שהצווארון שלה לא פתוח יותר, כי אני מרגישה חנוקה משהו בצווארונים סגורים. בכל מקרה, היא מגיעה גם באדום יפה ובתכלת כמעט מחוק.

אני לובשת

שמלה במידה L מתוך L שעולה 455₪

ברור לי שזה ענין של טעם, אבל בעיני השמלה הזו פשוט מהממת. טוב, אולי לא מהממת אבל ממש מגניבה. היא אסימטרית, מכווצת בנעימות, יש לה אחלה כיסים, האורך שלה אידיאלי ללבוש ככה או מעל מכנסיים והיא נעימה מאד. אם מישהי משתינו נראית לא מי יודע מה, זו אני ולא היא.

אני לובשת

עליונית במידה L מתוך L שעולה 555₪

מכנסים במידה L מתוך L שעולים 295₪

רב המכנסים והחצאיות המחוייטים לא יעלו על שמנדובה שכמוני, אבל יש ב-COS גם כאלה מבדים גמישים יחסית שמתאימים לי בהחלט. המכנסים האלה יושבים על התפר האלגנטי שבין טרנינג למכנסיים מחוייטים לעבודה. יש להם כפתורים לא מזיקים בקרסול וכיסים וגומי במותניים. העליונית בצבע קרם היא פינוק רציני, אבל עניינה חורף ואנחנו עניינו קיץ.

פרט לבגדים, COS חזקים באביזרי אופנה. יש להם תיקים, תכשיטים ונעלים יפים במחירים סבירים ביותר (לרב). בצילום הבא אני מודדת כמה זוגות נעלים שעולים בסביבות ה-450₪ (כולן מעור). הנעלים שמדדתי נוחות מאד וקל לראות שיהויתיק, תיקי החביב, חיבב אותן גם (הוא קיבל יחס מאד מפנק מהמוכרות, אגב).

מדובר בחנות עם בגדים יפים מאד ולא טרנדיים (יענו, על-זמניים) שמיועדת לרזים שבחבורה אך יכולה לשמש גם את השמנים שבה (בפרט עם תרחיבו את טווח החיפוש שלכן למחלקת הגברים, שם יש בגדים רבים שיכולים לשמש גם אתכן מבלי לבאס את הנשמה על עצם התיוג). הבעיה המרכזית בה נתקלתי בשני ביקוריי בסניף היא שהבגדים שלהם מתאימים לרחוב הלונדוני ולא לזה הישראלי. הבדים עבים מדי, השרוולים ארוכים מדי והמעילים נוכחים מדי. התקשיתי ממש למצוא טישרט קצר שרוולים למדוד ובזמן שבחוץ להטה תל אביב בשלושים ומשהו מעלות, הקולבים היו עמוסים בבגדים ארוכי שרוולים, מיזעים וסריגים. עם זאת, יתכן ששונאות המזגנים יעריכו דוקא את התכונה הזו.

בעיה נוספת היא שהמוכרים לא לובשים מדים ולכן הדרך היחידה לאתר אותם היא לשאול כל מי שנושא יותר מקולב אחד אם הוא עובד במקום, וזה מביך קמעה לכל המעורבים. לו לפחות היו עונדים תגית שם, זה היה קל יותר. אני לא מצליחה להזכר אם בלונדון זה גם כך או לא. 

שורה תחתונה - אם יש לכן סבלנות לחטט בין מבחר המידות הקטנות בחיפוש אחר אוצרות, אם אם אתן שמנמנות לייט (שלא לדבר על רזות) או מחפשות אביזרי אופנה יפים ואלגנטיים, זה המקום בשבילכן (ו בשבילכם).

זה: על

מכירים את זה שאתם מגיעים לחנות בגדים כשאין לכם מי יודע מה הרבה כסף להוציא על בגדים והכל כל כך יפה שאתם מקללים את הרגע שנולדתם? ובכן, אתם יכולים להרגע, כי בחנות עליה באתי לספר לכם זה לא עומד לקרות.

לכבוד תחילת השנה היהודית הקדמונית בשבועות, הלכתי לסקור עבורכם את החנות החדשה זה: על (או במקור is: about) בקניון האופנה החדש והמצוחצח של תל אביב, הוא קניון פשן מולללל. חברה, שתקרא כאן פזית, סיפרה לי שמדובר בחנות נחמדה עם בגדים במידות גדולות בה כדאי לי להציץ וכשפזית ממליצה, אני מתמלצת.

החנות נמצאת בקומה הראשונה של הקניון ליד המדרגות הנעות, כמעט מתחת ל-COS. החנות עצמה נראית כמו עוד סניף של עונות או משמין לי, עם מגוון בגדים לא טרנדיים במיטב הצבעים למוקיון הסינתטי. עם זאת, פזית אמרה שיש אחלה ג'ינסים ואני הייתי נחושה לא לשפוט את הקנקן לפי תוכו לפני שאמדוד אותו. לפני התמונות וכו' אזכיר לכם שאני לובשת לובשת מידה 48-50 וגובהי 1.71.

ראשית, ביקשתי מהמוכרות האפטיות למדוד מכנסים קצרים מג'ינס במידתי. רשמית, החנות מוכרת עד מידה 52, אבל בפועל המידה הגדולה ביותר בדגם הזה היתה 48. לזאת ציוותתי את הטישרט הסביר ביותר שמצאתי, בצבע אפור עם ניצנוצאז' (אני בטוחה שאם היתה מוכרת באיזור, היתה מוציאה מפיה את מילת העוועים מלאנז').

אני לובשת

טופ ריב לורקס מידה 4 מתוך 5 שעולה 129₪

ג'ינס מידה 48 שהוא הכי גדול שהיה בחנות ועולה 159.9₪

המכנסים גמישים למדי ואני מאמינה שאחרי שעת לבישה היו מתרווחים לכדי בויפרנד רגוע. בכל מקרה הם נוחים גם במצבם הבסיסי. על החולצה לא נראה לי שיש צורך להכביר מילים.

אני לובשת

שמלה במידה 4 מתוך 4 ששכחתי לרשום את מחירה (בוז)

יתכן שהשמלה מיועדת לנשים נמוכות ממני, אבל עליי האורך הזה פשוט מגוחך. השמלה צריכה להיות קצרה או ארוכה ב-5 ס"מ לפחות כדי להראות הגיונית. פרט לכך, הבד (הקלדתי בטעות סד חחח) קליל אבל סינתטי לחלוטין והסרט במחשוף מיותר לגמרי וכפי שניתן לראות בצילום ניתן לראות מבעדה כל תחתון ונקודת חן שיש לי.

אני לובשת

ג'ינס סקיני אפור קרעים במידה 52 מתוך 52 שעולה 239.90₪

גופית ספגטי עם סיומת תחרה במידה 3 שהיא הכי גדולה שהיתה בחנות ועולה 109.90₪

גופית רוק במידה 3 שהיא הכי גדולה שהיתה בחנות ועולה 89₪

לפני שיצאתי מתא ההלבשה, חששתי שהגרביים המפוספסים שלי יהרסו את הלוק אבל לאחר שהצצתי בראי הבנתי שרמת הגיחוך של הגרביים משתלבת יפה באאוטפיט והכל סבבה אגוזיים. בכל מקרה, הג'ינס קצרים וקרועים מדי, הקומבניזון קטן מדי והגופיה גם קטנה מדי.

אני לא אוהבת חנויות מידות גדולות (עלאק) בהן אין את המידות הגדולות. איני יודעת אם באמת חיסלו להם את המלאי או שהם מביאים מעט מדי מידות גדולות לחנות אבל השורה התחתונה היא שלא היה הרבה למדוד במידה שלי. בנוסף, המידה שלי בחברה לא אחידה - בג'ינס אחד הייתי 48 והיה לי נוח מאד ובאחרים 52 היה טוב הוא מעט קטן עליי. 

לסיכום - כשהגעתי לשם קיוויתי למצוא חנות שאפשר למצוא בה פרטי בייסיק מוצלחים למידתי (ג'ינסים, טישרטים פשוטים וטובים, חולצות ומכנסים לעבודה וכו') ובמקום זה מצאתי עוד חנות אופיינית למידות ביניים שמתיימרת לספק בגדים טרנדיים לציבור השמנמנות והשמנות-לייט הישראלי ולמעשה מוסיפות עוד טפח סינתטי וסר טעם שמכסה טפחיים שלצערי הרב יש לי במגוון מידות מצומצם מדי. בקיצור, עם כל הכבוד לפזית נאלצתי לגרור רגליי לחנות השכנה מלמעלה כדי להתאושש קצת, ועל כך ברשומה הבאה.

שורה תחתונה - לצערי, עליי זה לא יעלה.

בונבונים מפונפנים להמונים

שבוע צח שבוע לח לכולם. לאחרונה הזנחתי את השבלוג ואני חושבת שהגיע הזמן לתת לו קצת צומי. המשימה הראשונה שלי במחלקת הצומי היא להפסיק להעלות סיכום אינסטושבלוג פעם בחודש וחצי ולהעלות מה לבשתי השבוע אחת לשבוע במקום. שבועות יגידו אם זו משימה ברת ביצוע.

השבוע אראה לכם שתי תלבושות פנאי, שכוללות שתיהן בגדים מהחנות האהובה עליי, טונארי. האחד נרכש בתקופה האחרונה והשני, בשלהי שנת טיכו ושניהם של החברה היפנית חסרת הבורג ובגדול Ne-net. Ne-net היא מסוג החברות (כמו Lazy Oaf הבריטית) שגורמות לי לתהות מי קונה מהן חוץ ממני. התשובה היא, ככל הנראה, יפנים. אלה חברות שמייצרות בגדים שיפנים ושרונות אוהבים. לראייה, רכשתי בטונארי לפני שנתיים סוודר חום בצורת עצלן, קומפלט עם ארבע גפיים, זנב ופרצופון. רק אלוהים יודע לכמה אנשים בעולם יש את הסוודר הזה, אבל הייתי שמחה לפגוש את כולם למסיבה של שיחה ומאפים טעימים. ועכשיו לענייננו.

תלבושת לאירוע המידות הנדיבות

שמלה של Ne-net מטונארי

צמודונים מרזילי (ישנים מאד)

נעלים של Supra משופרא (ישנות)

תיק ממחסה העצלנים בקוסטה ריקה

במבט ראשון, השמלה הזו נראית סולידית יחסית. היא עשויה מבד עבה (כמו מיזע) ולכן התאימה למזג האוויר הזה שאינו קר ואינו חם. מאחר והגעתי לאירוע כדי למדוד ולצלם בגדים, לבשתי את הצמודונים האלה שקל למדוד איתם (התעצלתי כל כך בשלב כלשהו שלא טרחתי להוריד אותם כשמדדתי מכנסים). עם זאת, כשמסתכלים עליה מאחור קולטים שיש לה סנפיר גב, אותו רואים בצילום הזה. למה שמלה צריכה סנפיר גב, אתם שואלים? מאותה הסיבה שלדולפין יש סנפיר גב, כמובן - כדי שייקל על הצופים מרחוק לזהות את הלובשת. ראית שמלה של Ne-net עם סנפיר גב מרחוק? ככל הנראה יש בתוכה שרונה. 

את הנעלים של Supra קניתי לפני שנתיים ולמרות שהן מהוהות משהו (ככה זה עם נעלים בהירות) נשאלתי עליהן שוב ושוב במהלך האירוע. נעלתי אותן כי ידעתי שאעמוד על הרגלים במשך שעות באותו היום ואלה הנעלים הכי נוחות שיש לי. האימום הפנימי שלהן רך כמו כרית ותומך כראוי ברגל בו זמנית. אני מתכוונת לקנות עוד נעלים של המותג הזה בעתיד, ללא ספק.

את התיק קיבלתי כשתרמתי למחסה העצלנים בקוסטה ריקה שנה שעברה. לא רואים אותו פה בבירור, אבל יש עליו עצלן חביב במיוחד.

תלבושת לאירוע פתיחת חנות בונבונים

חולצה של Ne-net מטונארי (ישנה)

גופיה מעונות

ג'ינס מנקסט (ישן)

נעלים משופרא 

תיק של Monki מאסוס

לא רואים את זה בתמונה, וגם בחיים צריך להסתכל מקרוב כדי לראות אותם, אבל החולצה מעוטרת בהדפס של היפופוטמים בצבע תכלת. היא גברית ונשית בוזמנית ואני אוהבת היפופוטמים וגם את השילוב של וורוד ותכלת, ולכן חולצה זו חביבה עליי. אני לא לובשת אותה הרבה כי היא קצרה ולכן מתאימה לעונה הקצרה מאד בה אפשר ללבוש חולצה קצרת שרוולים אבל עם גופיה מתחת מבלי למות מחום או מקור. 

חנות הבונבונים, papabubble (ה-lowercase במקור), היא זכיון מקומי חדש של מותג ספרדי לסוכריות מלאכת יד. הסוכריות מיוצרות בידי צוות בונבוניות מקומי שעבר הכשרה בינלאומית, תהליך בו ניתן לצפות בחנות. זה נראה מלבב, צבעוני ונחמד, אבל כמי שכבר השמידה כמה מזרועותיה תוך ביצוע מילפיורי בקנה מידה קטן משמעותית (לפני כמה שנים אהבתי מאד להכין תכשיטי אוכל מיניאטורי מפימו, תהליך דומה אך בקנה מידה קטן יותר), ידוע לי שמדובר בתהליך פיזי קשה עד מאד. הן עובדות עם סוכר רותח ועל שולחנות חימום ואני מניחה שיש להן שרירי ידיים כמו של גל גדות. תראו אותן בפעולה!

אני צילמתי במאונך? מה פתאום, חייזרים השתלטו לי על הסלולרי

בסיום האירוע, יצאתי מהמקום עם מגוון בונבונים וחשבתי לעצמי "זה מאד נחמד, אבל אני לא רואה איך הם שורדים יותר מארבעה חודשים". הסוכריות טעימות ויפות והעובדות בחנות מקסימות, אבל אני מתקשה להבין את התכנית העסקית של המיזם הזה. יש להם חנות גדולה בדיזינגוף בה הם מוכרים אך ורק סוכריות, ומגוון הסוכריות מצומצם למדי. אני לא רואה איך אפשר לתמחר מוצר כזה כך שיהיה מכיר מחד ומשתלם לייצור מאידך. הם מתכוונים להכין סוכריות בהתאמה אישית למותגים ולעשות אירועים, ועדין זו תעלומה מסחרית מבחינתי. עם זאת, התעלומה מלבבת אז אני ממליצה לחובבי הסוכריות הקשות לבקר במקום, לצפות בתהליך היצירה ולרכוש בונבונים מפונפנים מלאכת יד כל עוד הדבר אפשרי. החנות נמצאת ברחוב דיזנגוף 179 תל אביב.

אני לא יודעת מה אתכם חברים, אבל כשהשבוע שלכם כולל אירוע מעצבים לשמנות ואירוע בונבונים מפונפנים, אתם הופכים לשבלוגרית מרוצה. ובתקווה שגם השבוע הקרוב יהיה משביע רצון לכולנו, אסיים.

כולם היו בגדיי פלוס מנעמי

נראה שעברה שנה בדיוק מאז סקרתי בפעם האחרונה את הנעשה בחנות של נעמי פלוס ברחוב בזל 32 בתל אביב. מאחר וכך חשבתי שרק מן הראוי להיענות להזמנתה הנדיבה של נעמי לבוא לראות מה חדש בחנות, עכשיו שהיא חזרה מפריז ובאמתחתה מגוון בגדים אביביים ישר מהתנור.

הביקור בחנות הציב לי אתגר. כידוע לי, לנעמי ולכם, הקוראים, אני נוהגת לצלם בחנויות בהן אני מתארחת רק תלבושות שמתאימות לאופיי ולטעם שלי במקום לתת לאחרים לסגנן או להלביש אותי כרצונם. כרגע הטעם שלי מונוכרומטי, מרוחק מהגוף, פשוט ויש שיאמרו יבש (כמו יין טוב ולא כמו הומור דלוח, לפחות כך אני מקווה) ואילו הקולקציה של נעמי כולה עליצות צבעונית עם קריצות היפיות וטישרטים עם הדפסים עליזים. קשה למצוא בגדים שמתאימים לך כשאת פרצופלוחה בחנות של חביבים! 

למרות כל זאת, עמדתי בפרץ ובחרתי חמש תלבושות להראות לכם. סביר שלא תראו אותי מהדסת ברחוב בשמלת תחרה מפוסטלת בימים הקרובים, אבל בהחלט אעשה לכם לייק נלהב אם תלבשו אותה בעצמכם.

אני לובשת

חולצה במידה יחידה שעולה 199₪

ג'ינס סקיני במידה 48 מתוך 48 שעולה 299₪

כובע קש שעולה 99₪

החולצה הזו מגיעה גם בכחול בוהק והיא מעוטרת לבבות נחמדים. היא מזכירה לי חולצה מדהימה ביופיה שקניתי בפריז לפני 400 שנים וקילוגרמים פלוס מינוס. הגי'נס יתאים גם למידה 50 שכן הוא נדיב בגמישותו.

אני לובשת

שמלת פשתן במידה יחידה שעולה 399₪

צעיף מוזהב שעולה 149₪

השמלה הזו מתאימה למידות 42 עד 60 (לקוחה במידה 60 רכשה אותה השבוע) ומגיעה במגוון הדפסים וצבעים. היא מאד נוחה ונעימה על הגוף. את הצעיף צרפנו כי הרגשתי שהשמלה חייבת איזה je ne sais qui שירים אותה למעלה והשרשראות הרבות בחנות הן (שוב) צבעוניות ועליזות מדי לטעמי כרגע. מה קרה לי שאני לובשת רק אפור שחור וקרם לאחרונה? מי את ומה עשית לשרונה?

אני לובשת

שמלה של Aye במידה 5 מתוך 5 שעולה 610₪

נעמי מחזיקה בחנות מגוון בגדים של Aye מאת איילת קוצר רדעי, שהרחיבה את טווח המידות עד 52 (להערכתי). מדדתי שמלה וחצאית במידה הגדולה ביותר ושתיהן היו גדולות עליי. הדגמים שלה רומנטיים ובהירים וכל כך לא מתאימים לסגנון הנוכחי שלי שזו אגדה ממש, אבל נעים מאד ללבוש אותם. יש לציין שהבגדים שלה הם היקרים בחנות (מה לעשות, ככה זה כשמייצרים סדרות קטנות בייצור מקומי).

אני לובשת

ג'ינס בויפרנד במידה 48 שעולה 449₪

חולצה עם "תחתית" שיפון במידה יחידה שעולה 229₪

הג'ינס היה גדול עליי ויתאים למידה 50 ואולי גם ל-52. העונה אני לובשת רק ג'ינס בגזרת בויפרנד ונאלצתי להתאפק שלא להוסיף את המכנסיים האלה לאוסף, כי כמה מכנסים באותה גזרה כבר אפשר לקנות. יש בחנות חולצות בסגנון הזה, עם חלק עליון דמוי טישרט מפוספס וחלק תחתון שמדמה חולצת שיפון שמציצה מלמטה , במגוון צבעים ודגמים.

אני לובשת

חולצה במידה XXL מתוך XXL שעולה 249₪

וג'ינס סקיני במידה 48 מתוך 48 שעולה 299₪

לחולצה יש שרוולוני "כתף קרה" מתנפנפים שאופנתיים עכשיו (ראו התמונה הבאה) והיא מגיעה בעוד מספר הדפסים. הג'ינס מאד רכים וצמודים דלוקס. נשים שאוהבות להרגיש שהבגד "מחזיק" אותן טוב יאהבו אותו, לדעתי.

כל הצילומים מאת אורית ליסק

מאחר וכל הצבעוניות הזו ממש לא מתאימה לי עכשיו, כאמור, בחרתי לי חולצה מחויטת יחסית בצבע קרם עם שרוולנים מתנפנפים קצרצרים, שהיא בדיוק מה שאני צריכה עכשיו לעבודה (חסרה לי חולצה בהירה וחלקה ללבוש עם מכנסים מחוייטים רחבים ושחורים שהם כמעט המדים שלי לאחרונה לעבודה). קיבלתי אותה במתנה מנעמי ותראו אותה כאן בקרוב במסגרת מה לבשתי היום.

איך מסכמים סקירה של חנות מלבבת שאין בה כמעט פריט אחד לטעמי? אני חושבת שגדולתו של השבלוג (אגב כל האגו במידות גדולות הזה שמסתובב בפייסבוק ביממה האחרונה) היא היכולת להיות אוביקטיבי. ואוביקטיבית, נעמי פלוס היא החנות היחידה בארץ בה ניתן להשיג בגדים אירופאים קלילים ועליזים באיכות טובה ומחיר סביר במידות 50-52. אני תמיד הייתי בעדה ואני ממשיכה להיות בעדה גם העונה (מה גם שנעמי עצמה היא אישה מקסימה, שמחה לעזור ובעלת טעם מצוין). ואגב, בזמן שצילמתי בחנות היתה שם עורכת דין יפה כבת ארבעים שקנתה כמה בגדים מחוייטים שחורים ולבנים לבית המשפט וכולם נראו עליה נהדר, כך שכמוני גם היא מצאה שם אוצרות למרות שהעליזות האופנתית לא מתאימה לצרכיה.

נעמי החתיכה (היא באמת אישה יפה עד מאד) מציעה לקוראות השבלוג 15% הנחה על כל קניה מעתה ועד ה-15.6.16. פשוט ציינו שהגעתן דרכי ושלמו פחות. לא יודעת מה דעתכן בנושא, אבל עבורי זה הפך את המקום לשמח אף יותר.

מה חדש אצל טליה

עם פרוץ האביב, ולקראת אירוע המידות ההוגנות הקרוב, המקבץ מגוון מעצבי בגדים (ונעליים) בטווח מידות רחב מהרגיל במקום אחד, חשבתי שיהיה נחמד לבדוק מה חדש אצל כמה מהמעצבות החביבות עליי ואף להציג לכם כמה מעצבים חדשים. הראשונה אצלה ביקרתי היא טלי שרף חזן, הבעלים של טליה, שכן היא חברה טובה ויש לה בקבוק גדול של מיץ פטל במאחורה של הסטודיו.

כנהוג במחוזותינו, בחרתי לי את הבגדים החביבים עליי מהקולקציה הנוכחית וציוותי אותם לכדי תלבושות אותם צילמה טלי. המטרה היתה ברורה - לארגן תלבושות שלא יאלצו אותי להחליף נעלים. נדמה לי שעמדתי בזה כמעט בכבוד.

הדבר היחיד שמבאס אותי הוא שטלי החליטה, בצער רב, להפסיק לייצר מידה 5 כפי שעשתה בחודשים האחרונים. אני הייתי בין אלה שדרשו ממנה (דרשו ממש) להגדיל את טווח המידות ולהוסיף מידה 52, אבל אחרי שהיא עשתה זאת המידות האלה פשוט לא נמכרו. מאחר ואפשר להוליך את הסוס השמן לשוקת אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות, התקבלה ההחלטה הכלכלית לחזור לטווח המידות הקודם שבין 38-48. אם לא קונים, אז לא קונים ואני אשאר בלי מכנסי הקיץ המחויטים הוורודים שנורא רציתי אבל בקושי נסגרים עליי במידה 4. נו טוב, הנה בגדים שכן מתאימים לי!

אני לובשת
שמלת מקסי מידה 4 מתוך 4

תימכר באירוע ב-250₪ במקום 499₪

השמלה מגיעה גם בבורדו ובהדפס בהיר

אני לובשת
שמלת פסים במחיר 359₪
השמלה מגיעה במידה יחידה ונמכרת רק בחנות המעצבת (כלומר לא תגיע ליריד)

אני לובשת
שמלה כחולה במידה 4 מתוך 4

שתעלה ביריד 370₪ במקום 459₪

בחרתי בצילום הלא מי יודע מה מחמיא הזה כי זו הפעם הראשונה שאני רואה את שני הקעקועים שלי יחד

אני לובשת

חצאית טוטו במידה 4 מתוך 4

שתעלה באירוע 552₪ במקום 650₪

 (מידה 4 גדולה עליי אבל זה התאים לצילום)

וטישרט חתולים במידה 2 מתוך 4

באירוע יימכרו שני טישרטים מהסדרה ב-300₪ במקום אחד ב-199₪ בחנות

אני לובשת
טוניקה משובצת במידה 4 מתוך 4

שתעלה באירוע 275₪ במקום 459₪

אני לובשת
חולצת בטן ניצנוצאז' במידה 4 מתוך 4

שתעלה באירוע 425₪ במקום 499₪

וחצאית טוטו לבנה במידה 3 מתוך 4

שתעלה באירוע 552₪ במקום 650₪

אחרי שחזרתי הביתה, טלי כתבה לי שמוכרת מחנות שכנה בבית טפר בירכה אותה על צילומי הכלה שעשתה בחנות. אני אומרת, פחח נראה לה שהייתי עושה צילומי כלה בלי לחפוף ראש קודם? מה זה פה, שכונה?

התיק החייכני שלי, אגב, הוא מהחנות של My Urban Runway והוא כבר התחיל לצבור מעריצים בחייו הקצרים. תכלס זה לא מפתיע אותי, שכן הוא אביבי, חמוד ופרקטי שאין דברים כאלה עם כל התאים והרצועות שלו. אני פשוט אמשיך עם מדיניות קניית חיקויי הפנדי שלי עד שיהיו לי כמה עשרות אלפי שקלים להוציא על אחד מקורי. למה לא, למה לא.

הערה קצרה על קולקציית החורף של הגרה

אתמול הוזמנתי להשקת קולקציית החורף של Hagara בקניון איילון. התכנית היתה לצלם רשומה עבורכן, הקוראות השמנמנות, אך היא לא צלחה.

הגרה מייצרים בגדים במידות 40-52. המחירים שלהם בינוניים-סבירים והבגדים נוחים, רכים ומפנקים. אז מה הבעיה, אתם שואלים? ובכן, לא היה בחנות בגד אחד שרציתי. 

קיבלנו שוברים לרכישה ואני הבלוגרית היחידה שהגיעה להשקה ויצאה עם השוברים שלה בתיק. הבגדים אכן נוחים ונעימים. יש המון פולוברים ושכמיות ועליוניות רכות בגזרת מעיל. אבל סקלת הצבעים (שחור-אדום-לבן-זית-חוז'), הגזרות וההדפסים נעים כולם על הסקלה שבין קשיש לפיג'מה ואני עברתי את הגיל וגם טרם הגעתי לגיל שבו אפשר ללבוש בגדים כאלה לעבודה, פגישות, פנאי או אירועים. רובכם יודעים שאני עוברת תהליך של דיוק וקיצוץ המלתחה שלי ופשוט אין בה מקום לבגדים כאלה, כי זה לא משרת את מטרותיי. גם בגדי פנאי יכולים (ויש יאמרו צריכים) לבטא את אופיה וטעמה של הלובשת. הגרה, לדעתי, מייצרים בגדים לנשים שלא אכפת להן מבגדים (ויש הרבה כאלה). נשים אלה יהנו מהנוחות ולא יוטרדו מהחסרונות של הקולקציה, כי הן ישמחו על העובדה שהן לובשות שמיכי.

שמלה לדוגמה, נעימה ונוחה ונטולת חן, אמירה או שיק

בעוד כשבוע אמורה להגיע לחנויות עוד קולקציה והבטחתי לבדוק אותה לפני שאני נכנעת רשמית. במידה ולא אמצא שם חומר לרשומה, אעדכן שוב פה. בינתיים, הנה מה שלבשתי להשקה. 

אני לובשת 

מקטורן מהמשביר לצרכן

חולצה מ-Boohoo

ג'ינס מנקסט

מגפונים משופרא

תיק מ-Fancy Box

A photo posted by Sharona R (@sharona_shblog) on Nov 11, 2015 at 3:49am PST

זה הסתיו עם הענן ועם ה-So Simple המבלבל

בשבת סיפרתי לכם איך נסעתי לקניון רננים כדי לשזוף במו עייני הטרוטות את קולקציית הסתיו החדשה של So Simple. המסקנה היתה שלמרות זיופים צורמים במידות ובדיוק של הפרטים הקטנים רשמתי שיפור בגזרות, בבדים ובגישה - מרשת המייצרת בגדי ליצנים לשמנות (עלאק, המידה הגדולה ביותר שלהם היא 48 וחלק ניכר מהדגמים מסתיים במידה 46 או 44) לרשת המנסה לספק ללקוחותיה בגדים סולידיים ראויים. בנוסף סיפרתי לכם שהתאהבתי בשמלה אחת שחלקכם אהבתם וחלקכם ממש לא (אבל זה לא מפתיע אותי, כי אני רגילה לתגובות בסגנון "לא הייתי לובשת את זה בחיים אבל עליך זה ממש מגניב" מיום שפתחתי את השבלוג). 

הפעם נסעתי לסניף בקניון גבעתיים. את השמלות הגאומטריות שבגללן יצאתי למסע הזה לא מצאתי גם שם אבל כן מצאתי בגדים רבים אחרים שלא היו בחנות בה ביקרתי בשבוע שעבר. למי שלא שולט במידותיי (למה אתם לא שולטים במידותיי?) אני לובשת מידה 48-50 וגובהי 1.71 מטרים.

ראשית, תיקון לרשומה הקודמת - המוכרת בחנות ברננים אמרה לי שהמכנסים בצבע אבן שמצאו חן בעיני מגיעים עד מידה 4 בלבד. אבל היא טעתה, הם קיימים גם במידה 5 והנה הם לפניכם.

אני לובשת מכנסי ניס במידה 5 מתוך 5 שעולים 329₪
וטוניקת קרפ במידה 4 מתוך ? שעולה 199₪

המכנסים אכן נחמדים ונוחים כמו שציפיתי. הם רכים וחביבים ומגיעים בבז' המצולם ובאפור מגניב. יש להם כיסים וגומי במותניים והם נינוחים מחד ומתאימים לעבודה מאידך. את הטוניקה לא אהבתי אבל היא החולצה היחידה בחנות שנראתה סבירה עם המכנסים. אני הייתי לובשת אותם בחורף עם טישרט שחור רך שמתחתיו מציצה גופייה לבנה וסניקרז או נעלי אוקספורד גבריות.

מהשמלה הבאה לא ציפיתי להרבה. הבד שלה לא היה נעים למישוש, בשל היותו עבה וטיפה מחוספס, אבל שילוב הצבעים של חומים וסגולים מצא חן בעיני. המידה הגדולה בחנות היתה 4 ולא ברור אם זה מאחר והיא לא מיוצרת במידה 5 או שהמידה חסרה. בכל מקרה, היא היתה צרה עליי וגרמה לי להראות בחודש השניים עשר. אני הראשונה להודות שיש לי בטן עגולה ובולטת (כאילו שיעזור לי להכחיש את העובדה הזו) אבל גזרה נכונה היתה מאזנת אותה במקום להבליט. אני לא נוהגת לחפש בגדים מרזים אבל זה מוגזם. אולי אם הייתי מודדת מידה 5 זה היה נראה טוב יותר.

אני לובשת שמלת סורבון במידה 4 מתוך ? שעולה 329₪

בשלב זה חשבתי שמן הראוי שאמדוד שמלה גדולה יותר. אז לקחתי את השמלה הזו במידה 5 ואבוי לי, היא היתה קטנה. השרוולים היו צרים כל כך שפחדתי שהם יקרעו והיא היתה מונחת עליי בצורה גרועה מאד. 

אני לובשת שמלת טורונטו במידה 5 מתוך 5 שעולה 329₪

הבלגן המידתי ממשיך עם הצירוף הבא של חצאית וחולצה.

החצאית מגיעה לפי דברי המוכרת רק עד מידה 3 אבל המותנים שלה גמישים ולכן היא התאימה לי. הבד מתאים בהחלט לסתיו והחורף הישראלים מבלי להכביד, והגזרה מאד בריטית. אני חושבת שעם מגפים חומים בעלי עקב עבה וכמה טיפות גשם אפשר יהיה לדמיין בכיף שהלובשת יצאה הרגע מהטיוב בלונדון. אגב, היתה בחנות חצאית נוספת יפה בהרבה אבל גם היא הגיעה רק עד מידה 3 ולא עלתה לי על פלח עכוז יחיד. חבל.

החולצה, לעומת זאת, מגיעה עד מידה 5 והיתה תלויה עליי כמו שק. הבד ממנו היא עשויה דומה לפיקה דקיק מוזר ולא אהבתי אותו. בכל הנוגע לשילוב של החולצה עם החצאית, עובדה ידועה היא שאני לא נראית טוב בחצאית וחולצה כך שאני מאשימה את עצמי ולא את המעצבת. חצאית עם טישרט או גופיה צרה אני עוד יכולה ללבוש ולהראות כמו בת אדם, אבל חצאית עם חולצה מחויטת? ועוד בפנים? הבטן שלי בולטת מדי לדברים כאלה ואני נראית כמו בלונה בארונה. בגלל זה החלטתי לפני זמן מה שאני מפסיקה להתפתות לחצאיות וקונה מעכשיו רק שמלות.

אני לובשת חצאית דוריס במידה 3 מתוך 3 שעולה 269₪
וחולצת דנית במידה 5 מתוך 5 שעולה 229₪

והנה בגד שכל קוראיי וחבריי ודאי יחשבו שיוצר במיוחד בשבילי, אבל הם מפספסים בשנה. מדובר בשמלת חולצה נחמדה בעיטור כלבלבים. היא נוחה, עשויה מבד נעים, הסגירה הרמטית (להבדיל מכל כך הרבה שמלות וחולצות כפתורים אחרות, בהן תמיד נפתח פער חושפני בין הכפתורים העליונים לעור הלובשת) והכל סבבה פרט לזה שהטעם שלי השתנה בשנה האחרונה ולא בא לי כרגע על הדפסים מהסוג הזה. עם זאת, היא מקסימה ונוחה ואני בטוחה שהרבה שמנמנות יאהבו אותה כפי שהיא, או עם חגורה, או מעל מכנסים. 

אני לובשת שמלת מוניקה במידה 5 מתוך 5 שעולה 349₪

את השמלה בכתום ובורדו שעל תמונותיה אני מזילה ריר כבר שבועיים לא מצאתי גם כאן וגם בסניף הזה, כמו בקודמו, המוכרת אמרה שמעולם לא ראתה כזו. אבל כן מצאתי אותה בבד אחר, שחור בהדפס פרחים גדולים. כשביקשתי למדוד אותה במידה 5 נעניתי (אתם יודעים מה מגיע עכשיו נכון?) שהיא קיימת רק עד מידה 3. מאחר ודבר דומה נאמר לי בטעות בחנות ברננים על המכנסים שמדדתי בתחילת הרשומה, ביקשתי ממנה פעמיים לבדוק במחשב ולפי נתוני המלאי הרשתיים שהיא מצאה, השמלה אכן לא קיימת במידה גדולה מ-3. ליתר בטחון, שאלתי בדף הפייסבוק של הרשת אם השמלה קיימת גם במידה גדולה יותר ואעדכן בדף הפייסבוק של השבלוג וכאן אם יתברר שאכן כן.

בכל מקרה, בדומה לאחותה השחורה מהסיבוב הקודם, מדובר בשמלה שהפתיעה אותי לטובה. במילה אחת, היא מהממת. הבד החורפי נעים, החצאית רחבה ומקסימה ומגיעה לי בדיוק למקום הנכון בקרסול. כל מה שקורה מעל המותן פשוט מטורף. יש לה מחשוף שנות שבעימי מהמם, שניתן לצמצם או להגדיל באמצעות הכפתורים. את הסרט השארתי פתוח, כי הסנטרים הכפולים ומכופלים שלי דורשים הארכה מקסימלית של מפתח הצוואר פן אראה כמו צפרדי וקרפד חברים. 

מאחר ומדובר במידה 3 ולא במידתי, השארתי את כפתורי השרוולים פתוחים אחרת הם היו צרים מדי. בנוסף, לא היו מזיקים לי כמה סנטימטרים נוספים של בד מסביב לישבנבטן. עם זאת, חשוב לי להבהיר שהתמונות לא עושות צדק עם השמלה. במציאות היא גורמת לי להראות כמו אמזונה בגובה 1.80 מטרים. היא תהיה מושלמת מתחת לסוודר או למעיל עור או למעיל ג'ינס, עם מגפיים או סנדלים או נעלי עקב. היא פשוט פצצה ואם יתברר שהיא אכן מגיעה רק עד מידה 3 זו תהיה עוולה של ממש ללקוחות הרשת, מה שמוביל אותי לסיכום סקירת הקולקצייה הזו.

אני לובשת שמלת מרינה במידה 3 מתוך 3 שעולה 599₪

אני מחזיקה בדעתי שיש כאן שיפור משמעותי מהעונות הקודמות. תאמרו מה שתאמרו על הבגדים שהראיתי, מגוחכים הם לא. אלה לא בגדים של שמנות ולא בגדים שמתבלטים בשום צורה. הם פשוט בגדים, וזה כל מה שאני רוצה - רשת שתמכור בגדים נורמליים לשמנות.

יחד עם זאת, ניכרת עדין הבעיה הפיזית והאידאולוגית במידות. הבגדים היפים והמיוחדים בקולקצייה מגיעים, כמו בעונות הקודמות, רק במידות הקטנות. אין לכך שום סיבה מעשית ולכן מוצאות עצמן הלקוחות במידה 46 ו-48 להן מיועדת הרשת (הממותגת כרשת למידות הביניים 40-48) תוהות למה לי לא מגיע? האם המעצבת לא רוצה להיות מזוהה עם לקוחות שמנמנות? האם היא מתביישת בקהל אליו היא עצמה מכוונת? האם היא חושבת שנשים במידה 46-48 לא יכולות ללבוש שמלות יפות או חצאיות קצרות? האם היא לא סומכת על היכולת שלה לייצר גזרות מוצלות למידות האלה? האם היא חושבת שזה ידרוש תוספת בד ולכן לא הוגן לתמחר את כל המידות של אותו הדגם באותו האופן ולכן עדיף כבר לוותר מראש על המידות הגדולות? למה לנשים במידה 46-48 לא מגיע ללבוש את אותה השמלה שהרשת מוכרת במידה 44? ולמה הרשת מתעקשת למתג את עצמה כרשת למידות הבינים בזמן שבאופן שיטתי היא מונעת מהלקוחות השמנות יותר שלה גישה לבגדים שהרזות יכולות לקנות?

השאלה למה? תשאר ככל הנראה בלי תשובה, וזה מכאיב לי. כל מי שהיה קורבן לבריונות בחייו נושא בליבו את השאלה הזו. אני כמעט בת ארבעים ועדין חולמת לגלות למה הבריונית של השכבה התעללה דווקא בי 14 שנים. כל כך הרבה ילדות, נערות ונשים שמנמנות ושמנות היו קרבן לבריונות בחייהן ואנחנו עדין ממלאות את תפקיד שק האגרוף של תעשיית האופנה. לדפנה לווינסון יש את הכח להעצים את הנשים האלה ובמקום זאת, היא מוסיפה עוד למה? לרשימה האינסופית שרובנו סוחבות איתנו.

בימים בהם הייתי בת בית ברשת, ביקשתי מהם שוב ושוב שיגדילו את טווח המידות. כעת אני מבקשת דבר אחר, פשוט בהרבה - ייצרו את כל הדגמים בכל המידות וודאו שכל המידות נמצאות במלאי של כל הסניפים לאורך כל העונה. האין זה So Simple? בעיני זה אלמנטרי.

מה חדש בנעמי פלוס

במהלך ההכנות למכירה שערכנו בשבוע שעבר, יצא לי לחטט בבגדים החדשים שהגיעו לחנות של נעמי בבאזל. מאחר וכך, החליטותי למדוד ולצלם עבורכם כמה מהבגדים החדשים למען תראו ותריעו.

נעמי מחדשת את הבגדים בחנות מדי כמה שבועות, כך שבכל עת תמצאו פרטים חדשים לצד פרטים ישנים יותר. מאחר והיא מביאה כמות קטנה מאד מכל דגם, קצב הרענון של החנות גבוה למדי. גם הפעם מצאתי הרבה בגדים שאהבתי והרבה שלא. זה מה שאני אוהבת בחנות שלה - היא מתחדשת לעתים קרובות, היא שונה מכל חנות ישראלית אחרת למידות ביניים ויש שם מגוון גדול מספיק למגוון טעמים. כך שמה שלא מוצא חן בעיני, עשוי בהחלט למצוא חן בעיני אחרת.

דבורה בארון

חברות וחברים, אנו מתקרבים לסוף סיור קולקציות הקיץ השמנוני שלי. היינו בעונות, דורותי פרקינס וגאפ, אצל טולה, נומה וטליה ואפילו בגלביה היינו, ועכשיו הגיעה תורה של מעצבת עצמאית נוספת במידות 36-50 והיא ענבל מימרן, בעלת המותג Honey B.

ענבל היא הייטקיסטית שהחליטה להגשים את חלומה לעצב בגדים. היא למדה עיצוב אופנה ועזבה את המשרה הבטוחה שלה לטובת הקמת חברה קטנה ששורדת יפה כבר מספר שנים. את הבגדים היא מוכרת בחנות בבעלותה, ברחוב אברבנאל 49 בתל אביב (איזור פלורנטין). היא מתרכזת בגזרות המחמיאות לנשים מלאות ומייצרת בעיקר שמלות. בחנות תמצאו גם מבחר מצומצם של חצאיות, חולצות ועליוניות. מכנסים לא תמצאו שם. 

כהרגלי בקודש, מדדתי כל מה שנראה לי טוב על הקולב כולל בגדים שאינם לטעמי אבל אני חושבת שימצאו חן בעיני הקוראות. והנה הם לפניכם. את שרשרת הפנינים וחיות המשק הבאתי מהבית, אבל העגילים המופיעים בחלק מהתמונות נמכרים בחנות.

יש לי גלידה הכי טובה

יתכן שהבחנתם שלאחרונה אני עוסקת בסיבוב חנויות לצורך סקירת קולקציות האביב-קיץ החדשות. אחרי הכל, יש פריחה מסוימת של חנויות למידות בינים-גדולות\קטנות לאחרונה (באמא שלי, יש איזה שש לפחות!) ומן הראוי לסקור מה הן מציעות. מאחר וכולנו יודעים שטלי שרף חזן, המעצבת והבעלים של טליה, ואני חברות וגם עושות שיתופי פעולה עסקיים מדי פעם, הקפדתי לא לפתוח איתה את הסבב כדי להימנע ממראית עין של פייבירוטיזם (חשוב להזהר, כי פייבירוטיזם נורא מגרד). אבל הגיעה העת לבדוק מה יש לטלי להציע לשמנמנות שחמים להן. 

לשמחתי, מצאתי אוסף של בגדים בהירים בצבעי גלידה נעימים.

גלבייה גלבייה

שאלוהים יעזור לי, יש לי מספיק גלביות. אחת פרחונית ורודה עם ציפור נודניקית של קרן שביט, אחת שחורה אלגנטית מסטאן של טליה ואחת גזעית עם ניטים של דורית בר אור לגולף. חלאס! חלאס עם הגלביות. כלומר, לא מספיק? גלביה היא הבגד שכל השמנות הזדקנות לובשות במיאמי וכשמותגי מידות גדולות מכינים אותן הן מאבדות לרב צלם אנוש. כל זכר למגניבות נעלם מהן, וכל שנותר הוא אוהל סינתטי מצויץ שמוצץ ממך כל זכר למיניות זו או אחרת. 

הו, אבל כשהן טובות.. גלביות טובות הן הבגד הישראלי ביותר בנמצא. הן קורצות לעליות הראשונות ולדור החלוצים. הן קורצות לפלשתינאים שעיבדו את האדמות כשאנחנו עוד היינו ניצנוץ בעינים של סבא רבא. הן הכי אווריריות, הכי נעימות, הכי סקסיות והכי גזעיות מכל הבגדים גם יחד. גלביות, איי קראמבה!

לפני כמה ימים הסתובבתי עם אודליה (שהעבירה סוף סוף את הבלוג שלה מתפוז לבלוגר, כל הכבוד לצה"ל) בקניון ארנה השומם. אכלנו גלידה וחיפשנו משהו ששכחתי כשנתקלנו בחנות של גלביה. על הרשת הזו קראתי בעבר בבלוג של שלי גרוס. כשביקשתי להכנס לחנות הצבעונית, אודליה אמרה שככל הזכור לה צפויה לי אכזבה, כי הם מוכרים בגדים זעירים בלבד. אני זכרתי דבר דומה, כי לפני כמה חודשים ראיתי חולצה משגעת שלהם אצל שלי וכשרציתי לקנות אותה לא היתה שום מידה שמתקרבת לשלי.

לפיכך, זקפנו ראשנו ונכנסנו בדחילו ורחימו לחנות בכוונה להציץ הצצה מהירה ולסגת לפני שהמוכרת החמוצה תגיד לנו שאין לנו במידה שלך. הבעיה היא שהמוכרת היתה חמודה לאללה והיה להם ועוד איך במידה שלנו.

גלביה מוכרים (הפתעה!) גלביות בכל צבע שאפשר להעלות על הדעת. יש גלביות שקופות לים במאות בודדות של שקלים ויש גלביות ערב מעוטרות חרוזים באלפי שקלים ויש גם חולצות גלביה וגלביות ליום יום במחירים בינוניים-גבוהים שנעים בין 500 ל-1000 ש"ח פלוס מינוס. חלק קטן מהבגדים מגיע ב-One Size אבל רובם מגיעות במידות S-XXXL, כשאני במידה 48-50 לובשת את ה-XXXL כפי שתראו בצילומים הבאים.

הגלביה הראשונה שמדדתי היתה חתיכית למדי.

אני לובשת שמלת ארוגם במידה XXXL שעולה 790 ₪

הגלביה הזו הזכירה לי את זו של משכית שאמא לבשה לחתונה של אחיה הדוד ב-1980. תראו כמה יפה היא! 

בשלב זה, הייתי מלאה מחשבות אוהבות על אמא ולכן המשכתי למדוד בשמחה.

הצהובה הזו שמחה לאללה, אבל הצווארון שלה קצת סגור לטעמי. דמיינו שאני לא נועלת סניקרז אלא משהו סנדלי יותר.

אני לובשת שמלת אלדין במידה XXXL שעולה 1190 ₪

החמודה הזו יכלה להיות מזעזעת אם לא היו נזהרים, אבל הם נזהרו. מסתבר שיש לה גם גרסת מיני חתיכית שהייתי קונה לי בשמחה, לולא היתה ארוכת שרוולים.

אני לובשת שמלת פסים במידה XXXL שעולה 790 ₪

הגלביה הבאה יפהפייה מעל המותן ומוצלחת פחות מהמותן ומטה, אבל אם היא היתה חולצה או אפילו טוניקה היא היתה נהדרת (מה שמזכיר לי שהמוכרת המקסימה אמרה שהם עושים תיקונים לפי הצורך, כמו קיצוצי שרוולים).

אני לובשת שמלת סידני במידה XXXL שעולה 790 ₪

והנה אחת חתיכית בגזרת מיני. היא נראית מקסימה בתמונה, אבל אם תסתכלו טוב תראו היא קטנה עליי ולכן לא קניתי אותה. חבל!

אני לובשת שמלת ניו יורק מיני במידה XXXL ועולה 690 ₪

אז מה השורה התחתונה? ובכן, אם אתן רזות או שמנות לייט (עד מידה 50) שאוהבות גלביות, אם מהזן בגזעי בלתי מתאמץ ואם מהזן הסופר צבעוני שאנטי כיף, ויש לכן כסף לבזבז זו החנות בשבילכן. אני בטוח אבקר בה שוב בעתיד.

פרט לסניף בקניון ארנה בהרצליה יש גם סניף בנווה צדק וחנות מקוונת עם משלוחינם. תוכלו למצוא את כל הפרטים בדף הפייסבוק של המותג.

עד לכאן גלביה. אך לפני סיום, עדכון קטן מחנות אחרת בקניון ארנה.

אחת הרשומות הנקראות ביותר בשבלוג היא זו שכתבתי כשנפתחה בארץ החנות הראשונה של דורותי פרקינס. היה זה אירוע משמח, שכן הרשת הבריטית מוכרת את אותם הבגדים במידות 2 עד 20, כל זאת במחירים סבירים ביותר. מאז דורותי פרקינס העולמית שקעה בשיממון שעמומי כלשהו. בביקור האחרון שלי בלונדון, לפני מספר חודשים, התקשיתי למצוא סניפים שלהם כאשר בביקור שקדם לו במספר שנים היו שלוש חנויות שלהן רק באוקספורד סטריט. גם בסניף הדגל של הרשת בקניון שרונים לא מצאתי בשנתיים האחרונות שום דבר לכתוב עליו הביתה.

מאחר וכבר היינו שם החלטנו להכנס, ומדדתי כמה מכנסיים במידה 20 (48 ישראלי). 

מכנסים במידה 48 בדורותי פרקינס

הברמודה מג'ינס עולה 150 ש"ח
המכנסים הפרחוניים הדקים עולים 180 ש"ח
הסקיני ג'ינס עם נקודות עולה 180 ש"ח
המכנסים האדומים עולים 130 ש"ח

המחירים מצוינים ללא ספק, אבל האיכות נראית לי נמוכה למדי. הסקיני היו צמודים רצח אבל ברור היה שכביסה אחת תרחיב אותם משמעותית. הפרחוניים היו חביבים וכך גם הברמודה, למרות שזה ממש לא הסגנון שלי. המכנסים האדומים עשוים מבד שמבליט כל צלוליט, נקודת חן או ישבן בצורה מאד לא מחמיאה ולא הייתי ממליצה לאיש או אישה לרכוש אותם. אז נכון, הסניף בארנה תמיד היה החלש מבין השנים (גם השירות בו איום ונורא) אך עדין התאכזבתי. מצד שני, כן יש בו מגוון של בגדים במידה 48 במחירים נוחים, אז אני בטוחה שיש שמנמנות שיהנו ממנו.

ועד כאן תוכניתנו ביקורת חנויות שמנונית להפעם. היו ברוכים ותהיו נחמדים לאמא, אתם אף פעם לא יודעים מתי היא תאזול מהמלאי לבלי שוב.

הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות

בתחילת אפריל נערכה השקת קולקציית הקיץ של עונות. ההשקה היתה נחמדה וכללה שיפודים טעימים ותצוגת אופנה שהוקרנה על קיר וידאו מאחורי האורחים. בהשקה קיבלנו תווי קניה לרשת, טישרט חביב ואת הווסט הסינתטי הזה.

כשראיתי את הווסט החלטתי שאני לא יכולה להגריל אותו פה כי הוא מזעזע ובטח ובטח שאיני רוצה אותו לעצמי. לכן ביקשתי וקיבלתי אישור חריג להחליף אותו בחנות כשאגיע לסקור את הקולקציה.

חשוב לי לציין שחרגתי מנוהגי והלכתי לשתי חנויות שונות של הרשת. הייתי בהרצליה לפני כשלושה שבועות ובקניון איילון לפני יום העצמאות. הסיבות לכך שלושתן במחלקת הגילוי הנאות - ראשית, קיבלתי יחס מועדף בהשקת הקולקציה ורציתי להיות שלמה עם עצמי שנתתי להם כל צ'אנס אפשרי לפני שאני כותבת את הביקורת שלי. שנית קיבלתי במסגרת אותו יחס מועדף תו קניה גדול במיוחד לרשת וחבל היה לי לבזבז אותו כי בביקור הראשון שלי לא מצאתי שום דבר לקנות באמצעותו (אזכיר לכם שבנוסף לתו המוגדל היה לי גם הזיכוי על הווסט, בשווי 259 ש"ח). בנוסף, חיכיתי שהפיג'מות הקצרות יגיעו לחנויות ואוכל לקנות לי כמה אם הן יתבררו כנעימות (אני סובלת ממחסור בפיג'מות קיציות), אחרי כמה שבועות הבנתי שהן לא יגיעו בקרוב ועדיף לא לדחות יותר את הביקורת.

לפני התמונות אזכיר למי שלא זוכר את מידותיי בעל פה (אני משתוממת ממך!) שגובהי 171 קילו משקלי 110 ס"מ ומידתי נעה בין 48 ל-50. מאחר ולא היה לי כח לרשום את כל המחירים אתם מוזמנים להניח שהמכנסים עולים בין 150-350 ש"ח החולצות בין 100-300 ש"ח השמלות בין 150-400 ש"ח ופחות או יותר זהו. את המחירים המדויקים תוכלו לראות בחנות המקוונת החדשה שלהם.

זו שמלת הדגל של הקולקציה שנלבשה בידי מיכאלה ברקו בהשקה וגם הקטלוג. עליי היא מזעזעת אבל שמעתי שמועה שיש מישהי שהעלתה תמונה לפורום כלשהו שבה היא לובשת אותה ונראית פיצוץ. אני אאמין כשאני אראה, כי לא קונץ להראות בסדר כשאת מיכאלה ברקו.

הנה גופיית גולגלות עם נוצות בכתפיים. לבשתי אותה פעם אחת עם מכנסי ברמודה מגי'נס דקיק והחלטתי שאם תראו את התמונה לא תאמינו שלא כיערתי אותה בכוונה, אז צילמתי שוב הפעם בפנים ועם שרוואל ג'ינס דקיק. למקרה שעוד לא הבנתם אני אחזור על זה שוב - מדובר בגופיה עם גולגולת ונוצות בכתפיים. התפתיתי לקנות אותה רק בשביל לבדוק איך זה שורד כביסה אבל התאפקתי.

הנה שמלה במידה 4. הטורקיז שמציץ מהמחשוף זו חזיית ספורט מעולה שקניתי באתלטה (ביקור א' נערך בדרך לטניס). עליי היא איומה אבל על חברתי הבלוגרית חובבת המקסי עם שרוולים שבאה איתי לסיבוב השני בקניון איילון היא נראתה טוב בהרבה והיא קנתה את הגרסה השחורה שלה.

גופיית סבא במידה 4 (מגיעות בשחור ולבן בלבד) ומכנסי נמר במידה 50. שימו לב שמכנס אחד ארוך משמעותית מהשני. דוקא רציתי לאהוב את המכנסים האלה.

גופית סבא לבנה במידה 4 ומכנסים "טרנדיים" עם כתמים בורוד וירוק זרחני במידה 5. אני אומרת "טרנדיים" כי אם הם היו טרנדיים הם לא היו נהיים צרים בקרסול אלא נשארים בגזרת Wide Leg. בגלל ההצרה הזו הם גורמים ללובשת להראות כמו דומבו הליצן השמנוני. גם את המכנסים האלה רציתי לאהוב (אגב, קראתי בבלוג אחר שגם הרצל רצה).

שמלת ערב עם פאייטים במידה 4. כל מילה נוספת מיותרת, אני מאמינה.

עוד שמלת ערב במידה 4. אז נכון, הבד רך ונעים והיא לא איומה במידה קיצונית כמו שמלות אחרות בקולקציה, אבל זו לא סיבה לאהוב אותה או לחשוב שהיא מחמיאה. אין שום דבר חגיגי באורך השרוולים או בעובדה שהיא מגיעה בדיוק מתחת לברכיים. היא נטולת כל שמץ של חינניות ואין בה שום דבר משמח. אז למה ללבוש אותה לאירוע (או בכלל)?

גופיית ספורט במידה 3 מתוך 5. הבד כל כך עבה ואטום ונצמד שלא הייתי מוכנה לעשות בה ספורט תמורת אלף ש"ח. תמורת 5000 ש"ח הייתי עושה בה אימון של שעה אבל הייתי סובלת מכל רגע. תכלס, שווה להזיע כמו חמור במשך שעה ולסבול משפשפת קלה כמה שעות בשביל 5000 ש"ח. המכנסים הם מכנסים מחויטים מקולקציית הערב במידה 50 שנראים בצילום כמו מכנסי התעמלות ולכן אין צורך להרחיב עליהם.

אני גאה להציג בפניכם את החולצה המגרדת בעולם. הבד שלה כל כך מגרה את העור שכשהורדתי אותה היתה לי שריטה ארוכה ונפוחה במחשוף שנעלמה אחרי כמה דקות. פרט לכך הבד הנוקשה עומד מסביב לצוואר כמו פרי אהבתם של עמילן וברזנט.

שמלה במידה 4. הבד סינתטי ומבריק ומלא רכבות כבר על הקולב. היא מלבנית לחלוטין ולכן לא מחמיאה לשום גזרה. היא גרמה לי להרגיש כמו מנקה בעיריית תל אביב בסרט משנות השבעים המאוחרות וכל הזמן חיכיתי שששי קשת הצעיר יקפוץ עליי עם וידוי אהבה יוקדת וייקח אותי מכאן.

מכנסים קצרים לבנים עם קרעים שמגיעים רק עד מידה 48 (כמו כל המכנסים הקצרים בחנות) וטוניקה כחולה פרחונית במידה 4. המכנסים מתרחבים לקראת הסוף, וזה פשוט מדהים בעייני כי אין שום צידוק לגזרה הזו. מעולם לא ראיתי אישה שהירך שלה צרה למעלה ומתרחבת לפני הברך. אבל מה אני יודעת. חברתי הבלוגרית חשבה שהטוניקה יפה, אבל ליחידה שהיתה במידתי בחנות היה כפתור חד ששרט אותי והחלטתי שאני לא רוצה לקחת אותה או להזמין אחרת מסניף אחר. זה עוד בגד שישכב בארון שלי ולא אלבש לעולם.

חולצת פרנזים במידה 3 ואותם המכנסים מלמעלה, הפעם בתכלת. הם מונחים רע כל כך במפשעה שאפשר לכתוב על זה שירים (ולכן ציוותתי אותם לחולצת הפרנזים). החולצה מזעזעת בעיני וקניתי אותה כי היה לי כיף לנפנף בפרנזים וכן, זה מאד מביך אותי.

חולצה בצבע שמנת מאותו בד של שמלת הערב מלמעלה (רך ונעים) והמכנסונים בוורוד. לדעתי, אני נראית פה כמו פולקע שבושל במים עם הרבה מיונז.

ולסיום - טישרט ורודה עם סקיני ג'ינס ורודים. האלה מהתמונה הקודמת לקחו את הפולקע, שטפו את המיונז ושמו במקום רוטב אלף האיים. שימו לב איך הבד של החולצה מבליט כל כפל בגופי ובחזיה והמכנסים שמתחתיו.

מאחר והפיג'מות לא הגיעו והייתי חייבת לבחור משהו, כי אחרת הייתי נתקעת עם הווסט, בחרתי לקנות את המכנסים הקצרים הלבנים (כי זה טרנדי ואני יכולה לעבוד עם זה), 3 גופיות סבא במחיר 99 ש"ח (כי חסרות לי גופיות לבנות) ואת חולצת הפרנזים (כי אני אהבלה). יצא ששילמתי 25 ש"ח מכספי למרות שהיו לי זיכוי של 259 ש"ח ועוד תלוש שי בשווי 500 ש"ח. מאחר ולא ניתן לקבל עודף מתלוש השי, העדפתי לשלם קצת ולשמור את התלוש למקרה שהפיג'מות יגיעו ויהיו סבירות (למרות שראיתי כבר בקטלוג שהן שחורות, ופיג'מות שחורות לא עושות לי טוב). במידה והפיג'מות יהיו בעייתיות אני אגריל את הזיכוי בבלוג או משהו, כי יש לו דדליין קצר מאד.

עכשיו, בואו נהיה רציניים. אני באמת ניסיתי לחבב את עונות השנה. אני לא אוהבת לזלזל במי שנוהג בי בכבוד ואני לא נהנית מזה. מה גם שאני יודעת שהמנהלים בחברה קראו את הרשומה בה הצעתי תכנית מיתוג מחדש לרשת בשנה שעברה והתייחסו אליה ברצינות. אבל בשני הביקורים בחנויות הרגשתי שלועגים לי, כאישה בכלל ושמנה בפרט. רב הבגדים שמדדתי בחנויות (ויש המון תמונות שלא העליתי) פשוט מכוערים. אחרים עשויים מבדים שלא ניתן להעלות על הדעת ללבוש בקיץ או בכלל. ורבים מהם גם מכוערים וגם עשוים מבדים לא נוחים.

השורה התחתונה שלי היא זו - עונות של קיץ 2015 היא חנות לנשים שלא מתעניינות בבגדים ולשמנות שאין להן ברירה.

נשים שלא מתעניינות בבגדים לובשות מה שנראה להן סביר ונוח והולכות הביתה שמחות וטובות לב. שמנות שאין להן ברירה קונות כל בגד שמתאים להן (וחלק גדול מהבגדים ברשת מגיעים עד מידה 54) והולכות הביתה מתוסכלות ומרות נפש. מי שהלבוש שהלבוש שלה הוא חלק מהדימוי העצמי שלה וכלי לביטוי עצמי, מי שהתקציב שלה גבוה יותר ומי שיש לה נגישות וחיבה לקניות ברשת לא צריכה להגיע לעונות. נכון, הבגדים זולים יחסית לרשתות אחרות, אבל בנקסט למשל אפשר למצוא בגדים איכותיים ויפים בהרבה במחירים נמוכים משמעותית. נכון, גם בנקסט יש שמעטס בוהו טרנדיים עלאק, אבל יש שם גם ג'ינסים מצוינים, פיג'מות מהאגדות וטישרטים מצוינים מכל סוג ומין בפחות מחמישים ש"ח החולצה.

אז של מי הכוונות הטובות אותן הזכרתי בכותרת הרשומה? שלי, כי באמת ניסיתי לחבב אותם, ושלהם, כי הם באמת ניסו לגרום לי לחבב אותם. כולנו ניסינו וכולנו נכשלנו. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אותי זה מבאס.