מה אני אגיד לכם, בכל פעם שאני חושבת לשניה שיש איזה שיפור קטן באיכות החיים שלי נוחת עליי איזה משט של אנטי-שרונאים חמושים שכל רצונם בעולם לקרקס לי את המנחוס עם איזה פיליפס חצי מטר.
ביום שישי למשל, נחטפתי על ידי לא אחת אלא שלוש בלוגריות פלוס גמדונת חמודה אחת לדיזינגוף סנטר על מנת לבדרני בניכר ולהשכיח ממני לכמה שעות את הזיפת הקיומי שמחכה לי בבית. נעצו בפי ארוחת בוקר של ארקפה וחצי קלונקס ולקחו אותי לסיבוב. חיפשתי משקפי שמש במקום אלה שנשברו לי בבית החולים לפני שבועיים, ולא מצאתי. חיפשתי משהו מעניין באלדו (קיבלתי תלוש מתנה לשם לפני כחודש) ולא מצאתי. כל מה שמצאתי היה ילדה קטנה להטרידה בדיונים שונים ומשונים שהמשותף לכולם הוא טחינה וכל מיני אביזרי בלהה שקשורים בטיפוח ציפורניים.
למשל - המתנה המושלמת לגבר בחייכן, אמבט אקרילי להמסת ציפורניים בנויות.
או גדמים קטנים ונחמדים.
בשבת באו בנות הבראנץ' לעודדני ובידיהן שקיות מלאות כל טוב. בתמורה, האחת קיבלה סוף סוף את שארית הזכיה שלה בהגרלת הלקים המוזרה של ברבי פיצי והאוכמנית, והשניה קיבלה ממני מריחת לק יצירתית במיוחד.
והיום, היום רצתי למשרד לגמור סוף סוף משהו שהדדליין עליו עבר כבר מזמן ואחר כך נסעתי (באוטו נטול מזגן שמישהו יירה בי) למכון הטיפוח החדש בדיזינגוף סנטר Happy Hour לטיפול פדיקור מפנק מתנת היח"צ. המכון הזה עובד לפי מתכונת ניו יורקית לפיה פשוט מגיעים בלי לקבוע תור. מאחר וכך, ביקשתי אם אני כבר שם אחרי שבועות ארוכים של פיג'מות ורגלים שעירות בבית, שיעשו לי גם גבות (בתשלום) בנוסף לטיפול עבורו הוזמנתי.
מה אומר לכם. אני שנאת שמסדרים לי את הגבות שנאת מוות, זה כמו עינוי סיני בשבילי, אבל זה היה מצב חירום כי כבר איבדתי את היכולת לתחזק את הגבות לבד בבית. יחסית לכמות הסבל שלרב אני חווה בטיפולים כאלה, היה בסדר. אמנם כאב ושיגע כרגיל, אבל הגבנית היתה סבלנית ואדיבה והפסיקה בכל פעם שהייתי צריכה לנוח בלי שאומר דבר, לא אמרה אפילו פעם "מה יהיה כשתלדי?" כמו כל מטומטמת אחרת שעשיתי אצלה גבות עד כה, וגם עיצבה אותן יפה, קצת דק מדי לטעמי, אבל יפה. עד כאן הכל טוב. אבל אז התחיל הפדיקור. יצאתי משם אחרי שעה ומשהו עם עקבים חצי עשויים (זה יכאב ויהיה מכוער רצח בעוד כמה ימים, אחרי שהאיזור יחלים) ועם פצע כזה באגודל שאני לא יכולה לדרוך עליו. לפני כמה דקות מרחתי עליו משחה מחטאת כזאת, שאני משתמשת בה לאינפקציות, ושורף לי אש.
בדרך לאוטו רעדתי כבר מרעב, היה אחרי שלוש ולא אכלתי כלום חוץ משני קרקרים מוקדם בבוקר. לא מצאתי את מקדונלדס וכאב לי ללכת אז קניתי לי בורגר ראנץ'. אלוהים איזו טעות, ואיזה וואחד גועל.
שורה תחתונה - כמו שאמא אומרת, עדיף להיות בבית (הקלידה וקיללה את הרגע שנולדה).
ביום שישי למשל, נחטפתי על ידי לא אחת אלא שלוש בלוגריות פלוס גמדונת חמודה אחת לדיזינגוף סנטר על מנת לבדרני בניכר ולהשכיח ממני לכמה שעות את הזיפת הקיומי שמחכה לי בבית. נעצו בפי ארוחת בוקר של ארקפה וחצי קלונקס ולקחו אותי לסיבוב. חיפשתי משקפי שמש במקום אלה שנשברו לי בבית החולים לפני שבועיים, ולא מצאתי. חיפשתי משהו מעניין באלדו (קיבלתי תלוש מתנה לשם לפני כחודש) ולא מצאתי. כל מה שמצאתי היה ילדה קטנה להטרידה בדיונים שונים ומשונים שהמשותף לכולם הוא טחינה וכל מיני אביזרי בלהה שקשורים בטיפוח ציפורניים.
למשל - המתנה המושלמת לגבר בחייכן, אמבט אקרילי להמסת ציפורניים בנויות.
מי אוהב אותך יותר ממני
או גדמים קטנים ונחמדים.
עכשיו אני יודעת מה לקנות לך ליומולדת הבא
בשבת באו בנות הבראנץ' לעודדני ובידיהן שקיות מלאות כל טוב. בתמורה, האחת קיבלה סוף סוף את שארית הזכיה שלה בהגרלת הלקים המוזרה של ברבי פיצי והאוכמנית, והשניה קיבלה ממני מריחת לק יצירתית במיוחד.
זו לא פטריה, זו שרונה
והיום, היום רצתי למשרד לגמור סוף סוף משהו שהדדליין עליו עבר כבר מזמן ואחר כך נסעתי (באוטו נטול מזגן שמישהו יירה בי) למכון הטיפוח החדש בדיזינגוף סנטר Happy Hour לטיפול פדיקור מפנק מתנת היח"צ. המכון הזה עובד לפי מתכונת ניו יורקית לפיה פשוט מגיעים בלי לקבוע תור. מאחר וכך, ביקשתי אם אני כבר שם אחרי שבועות ארוכים של פיג'מות ורגלים שעירות בבית, שיעשו לי גם גבות (בתשלום) בנוסף לטיפול עבורו הוזמנתי.
מה אומר לכם. אני שנאת שמסדרים לי את הגבות שנאת מוות, זה כמו עינוי סיני בשבילי, אבל זה היה מצב חירום כי כבר איבדתי את היכולת לתחזק את הגבות לבד בבית. יחסית לכמות הסבל שלרב אני חווה בטיפולים כאלה, היה בסדר. אמנם כאב ושיגע כרגיל, אבל הגבנית היתה סבלנית ואדיבה והפסיקה בכל פעם שהייתי צריכה לנוח בלי שאומר דבר, לא אמרה אפילו פעם "מה יהיה כשתלדי?" כמו כל מטומטמת אחרת שעשיתי אצלה גבות עד כה, וגם עיצבה אותן יפה, קצת דק מדי לטעמי, אבל יפה. עד כאן הכל טוב. אבל אז התחיל הפדיקור. יצאתי משם אחרי שעה ומשהו עם עקבים חצי עשויים (זה יכאב ויהיה מכוער רצח בעוד כמה ימים, אחרי שהאיזור יחלים) ועם פצע כזה באגודל שאני לא יכולה לדרוך עליו. לפני כמה דקות מרחתי עליו משחה מחטאת כזאת, שאני משתמשת בה לאינפקציות, ושורף לי אש.
בחרתי איזה Essie קורל-ורוד ווטאוור כזה
בדרך לאוטו רעדתי כבר מרעב, היה אחרי שלוש ולא אכלתי כלום חוץ משני קרקרים מוקדם בבוקר. לא מצאתי את מקדונלדס וכאב לי ללכת אז קניתי לי בורגר ראנץ'. אלוהים איזו טעות, ואיזה וואחד גועל.
שורה תחתונה - כמו שאמא אומרת, עדיף להיות בבית (הקלידה וקיללה את הרגע שנולדה).
מאוד שמחה שבחרתי שלא להזיז ישיבה ולהגיע לפדיקור הזה. כפות רגליי יהיו מופקדות אצל אצל אחותי המוכשרת לעד, בלי סכינים ובלי פציעות ובלי כאב. מקסימום דגדוגים ☺
השבמחקמקווה שיעבור לך הכאב בבוהן במהרה.
אויש. לא ולא. חוויה מתקנת ומיד! :-/
השבמחקלמי יש זמן לחוויה מתקנת :-(
השבמחקאיך פצעו אותך כל כך?
השבמחקאויש, זוועה :-(
השבמחקטוב שבאת איתנו בשישי. מאי לא מפסיקה לדבר עלייך :) מי עשה לך את זה? אוקסנה עבדה עליי עד זוב כפפות, אבל לא פצעה אותי (אם כי כ-ל האביזרים שהיו לה, החל מהפצירה ועד המשייפת, נשברו לפחות פעמיים עקב מצב כפות הרגליים עתירות נוזלי הלימפה שלי). מאוד מאוד חבל לי שלא עבר טוב. יש לי רעיון לפינוק-פיצוי, דברי איתי!
השבמחקאוי גוועלד ידיי השקופות מככבות שם!
השבמחקתקשיבי, בואי לא נדבר על הפינוק. לכולנו מגיע פינוק פיצוי! באלוהים...
אני עד עכשיו מחכה שהלק יתייבש לי)-:
אני יודעת שאני לא אמורה לקטר שכואב לי, בהתחשב שמי שיושבת בסלון ומה שעובר עליה, אבל קיבינימט - כבר שעות שאני לא יכולה לדרוך על הבוהן ואני הולכת עקום לגמרי, וכואבות לי כל העצמות בכף רגל ואפילו לשבת נורמלי אני לא יכולה כי אני לא יכולה לסבול שהבוהן נוגעת במשהו.
השבמחקולחשוב שכשהייתי שם רק התחננתי כל הזמן שיתנו לי פלסטר ויתנו לי ללכת, כי כל העובדות עמדו סביבי ושאלו את מי שטיפלה בי שוב ושוב איך זה קרה, ואני כל כך פחדשתי שיפטרו אותה או משהו שהתחננתי להם שיעזבו אותי ואותה בשקט. עכשיו, לעומת זאת, אם היא היתה עומדת לידי הייתי חונקת אותה. קיבינימט!
פינוק פיצוי פינוק פיצוי. אני רוצה פינוק פיצוי :-(
אה איך, היא חשבה שיש לי בכרית של הבוהן משהו שצריך להוציא, אז היא חתכה וגזרה אותו ועכשיו הכרית מלאה חתכים וכמו קרעים כאלה. אם זה לא יהיה מוגלתי מחר, אני צנצנת (מלאה מוגלה).
השבמחקמה כבר צריך להוציא בכרית הבוהן?!
השבמחקזה למה אני עושה לבד. מ]חדת מהן פחד מוות!
החדשות הטובות הן שבניגוד לחששותיי, הגיע בוקר ואני יכולה ללכת כמו בנאדם נורמלי.
השבמחקאם זה מנחם אז גם אני סובלת מאותה הבעיה.. יש לי סינטומצין קבוע בבית למקרה חירום. כרגע אני מנסה משהו חדשני, פשוט לגדל את הציפורן עד קצה גבול היכולת! מקווה שיעזור. תחזיקי מעמד
השבמחקבדיוק, סנטומיצין זה מה שמרחתי על היוגמה. אני מניחה שהוא עבד כי עכשיו כואב משמעותית פחות. אבל אני חוששת שהסדקים האלה שהיא עשתה לי יזדהמו.
השבמחקאייי מה אני אגיד לך.
ועם זאת - ברוכה הבאה לבלוג :-)
אויש.. לא נעים בכלל :-(
השבמחקואהבתי את התמונה הפוטוגנית שלך :-)
תודה דנרה, זו לא אני - זו הנעלולית :-)
השבמחקאני יודעת שזו נעלולית, גם עשיתי לה LIKE בפייסבוק אתמול, אבל התמונה אצלך עכשיו :-)
השבמחק