במקום בו צובעים מדפים, שם יאופרו אנשים

הימים האחרונים עוברים עליי על ארגזים, אבל תודה לאל - סוף סוף אני נמצאת מצידם השני. הדירה החדשה מבולגנת להרהיב, מלאה ארגזים ושקיות שכמעט בלתי אפשרי לפרוק, כי אין עדין רהיטים לפרוק אותם לתוכם וכמובן שאני גם חולה, כך שקצב הפינוי איטי עוד יותר. עם זאת, החלטתי שהגיע הזמן להוציא את השבלוג מתרדמתו ולהחזירו אט אט לחיים וזאת באמצעות מספר פריימים מתוכננים היטב (כך שלא תראו שמסביב למוקד הצילום יש הררי ארגזים ובלגן שלא ברא הינשוף) ולהשוויץ קצת בעבודה המשותפת שלי ושל המעצבת האקסטרא-אורדינר שלי, סטפני גריב. 

ראשית, בקרוב למה שוודאי ישמש כרקע להרבה צילומי "מה לבשתי היום" (אני יודעת, לא היו פה כאלה הרבה מאד זמן) הטפט החדש של פיפ שמקשט את הכניסה לדירה. מתה מתה מתה עליו, למרות שבתקופה הקצרה שהוא נמצא כאן כבר הבנתי שלזכרים מכל סוג ומין יש בעיה חמורה איתו. שוין, שיתמודדו!

חברי יודעים שמאז שקניתי את הדירה נושא יחיד לשיחה ענין אותי, והוא מקררים של Smeg. החברה הזאת מייצרת מקררים יפהפים בעיצוב רטרו (שלא לדבר על מכונות הכביסה המושלמות שלהם, שזכו בפרסי עיצוב בינלאומיים רבים) שעולים מעל עשרים אלף ש"ח. הפנטזיה לקנות מקרר ורדרד או מפוספס שלהם התפצפצה לי בפנים בשלב מוקדם מאד של תכנון התקציב לעיצוב הדירה, שכן כל מכשירי החשמל בדירה עלו לבסוף ביחד פחות מהסכום הזה. אבל מותר לבחורה לחלום, וכל הזמן קיוויתי שאזכה בטוטו או אתחתן עם מיליונר לפני ספטמבר, ואוכל לממן מקרר כזה.

כשהגיע רגע האמת, וידעתי שסמג לא יהיה פה, החלטתי להתפנק ולקנות מקרר עם מקפיא תחתון במקום. אז קניתי אחד, ואז גיליתי שהוא גדול מדי בשביל המטבח בדירה. בשלב הזה אמרתי "קיבינימט, ניקח את המקרר הכי זול שיש ולעזעזל עם זה" ובמהלך חיפושיי אחרי המקרר הזה, מצאתי את דגם A7 של אמקור, שמגיע בשלל צבעים וביניהם ירוק שהם טוענים שהוא תפוח ואני טוענת שהוא גג התפוח המורעל ששילגיה בלעה טרם התפגרה לה. מאז שהוא הגיע אני מפנה לפחות רבע שעה ביום כדי ללטף אותו. אלוהים, הוא כל כך יפה. ניתן לראות בפינה של התמונה את מדפי העץ של המטבח אותם צבעתי לורוד כדי שיתאימו למקרר ויוסיפו מכה של צבע לדירה הלבנה.

סטפני תכננה וליקטה חומרים למנורה מקסימה להפליא שמתאימה בול למקרר.

מאחר ואני חובבת צבעים ידועה, היה לי חשש מסוים בנוגע לדירה שעובד לכדי המוטו שלא יראה פה כמו חנות של רייס, כמו דירות שאני רואה בבלוגים מסוימים שרובם דנים. אבל היה דבר אחד שמיד כשראיתי הייתי חייבת לרכוש לדירה. מושלם צבעונית ואירוחית, מעמד הכוסות הזה שקניתי בסופי קרץ לי וקרא לי בשמות, רובם יפים, מהרגע הראשון שראיתי אותו. כך שבמהלך ששת החודשים האחרונים ניצלתי הזדמנויות שעלו פה ושם להוסיף עוד כוסות לאוסף המלמין של החברה, כדי שיספיקו למלא את כל 18 המקומות. כשרואים אותו מיד מבינים שהמעמד מחייב!

דבר נוסף שקניתי בקולאז' סייל קדום וחיכה בסבלנות אין קץ לצאת מהארגז, הוא גברת הסקוצ'ברייט הזאת בעיצוב פוגי נעים. לפני כמה ימים ראיתי בפייסבוק שלה צילום כמעט זהה מדירה אחרת ותהיתי כמה גברות כאלה אורבות בכמה ארגזים לכמה בעלי בתים ומה לעזאזל הן זוממות מאחורי החיוך הכביכול תמים שלהן.

ועל מה אני יושבת בין פירוק ארגז לקינוח אף קולני, ודאי שאלתם את עצמכם. התשובה המתבקשת היא כמובן על ספה, אבל החנות הדרום תל אביבית בה קנינו את הספה (גרייז' אנשים, היא בצבע גרייז'. אמא ודאי כל כך גאה בי) ייצרה בטעות ספה בגובה שגוי, כך שיעברו עוד שבועיים עד שאקבל את הספה שלי. תכלס, זה לא כזה נורא כי ממילא הסלון מלא ארגזים ואין מקום לספה כרגע. מה שכן הגיע, הם ההדום והכורסה שהזמנו במטרו.

צמוד לקיר בתמונה, ניתן לראות ספרית איקאה שנחה בשלום על ארגזה

יש חנות אחת ב-ID Design Center שמייבאת רהיטים מברזיל, שבא למות. הבעיה היא שכל מה שאני אוהבת שם גדול מדי בשביל דירתי הגמדית, כך שנאלצתי לוותר על הספסלים היפים שלהם. אבל מאחר ולא יכולתי לצאת משם בידים ריקות, קניתי את המנורה המגניבה הזאת בכמעט חצי מחיר. הבלגן הצבעוני ברקע הוא המזוודה שלי מפריימרק.

מסתבר שהגענו לתמונה האחרונה. סבבה! כל שאר הדירה שרויה בכזו מהפכה שאני לא מעזה להראות צילומים אחרים לבני אדם. אבל כפי שאתם ודאי מתארים לעצמכם, יהיו תמונות נוספות בהמשך. בינתים אאחל לכולם גמר חתימה טובה ושלא יסתמו לכם האוזניים, כי שלי סתומות מהבוקר וזה מעצבן שלא תדעו מצרות.