שבוע האופנה בתל אביב - תלונות ותמונות

אחח שבוע האופנה שבוע האופנה. קשה להתרכז בך כשהבית מט ליפול ומריח כמו בית חרושת לדברים מסריחים שחבלז. אבל מה לעשות ומארגני האירוע לא הסכימו לדחות אותו עד שבעל הבית שלי יתקן את כל נזקי הגשם שנגרמו לדירה ולאוטו שלי ולכן ארזתי את עצביי המרוטים בתיק ורוד יפה ונסעתי לתחנה. פעמיים.

ביום הראשון אחרתי לתצוגה של ששון קדם בגלל פקק תנועה נוראי בדרך יפו בזכותו הגעתי בדיוק בזמן לשמוע את הקהל מוחא כפיים למעצב. אחרי שהתאוששתי מהתסכול הרב שחשתי, ראיתי את התצוגה של יוסף שהדבר היחיד שהיה טוב בה היה נינט, שליוותה את התצוגה במוזיקה מהתקליט האנגלי החדש שלה. אני מודה, עד אותו הלילה חשבתי שנינט היא בלון אויר חם של יחצנים שאין מאחוריו כלום, אבל הגברת היא רוקיסטית מחוננת. סחטיש עליך יא נינה.

הנעלים בתצוגה היו זולות כל כך (אומרים לי שרובן היו של זארה) ומידתן לא התאימה לדוגמניות שהתקשו בהליכה. מעין קרת, דוגמנית עם עבר מפואר ונסיון רב בתצוגות מסביב לעולם, קירפצה על המסלול דוגמת הקיפץ מנוטרדם.

אחרי התצוגה ביליתי עם לובה, שיר ומרים שהן גם יפות, גם כותבות וגם מבריקות, חכמות וחמודות. ומצחיקות. מתה על שלושתן, בחיי. אם שיר ומרים רק היו מפסיקות לכתוב בתפוז ועוברות לפלטפורמת בלוגים נורמלית הן היו מושלמות (כמו לובה, שסגרה את הבלוג שלה וכותבת היום בעיקר באתרים מסחריים).

אני לובשת אפודה מ-Betty Blue בהרצליה
חולצה מ-Next
ג'ינס ישן מאוונס
מגפיים מאוונס (שנה שעברה)
עגילים מ-Accessorize (שנה שעברה)

מרים לובשת שמלה מאסוס (משגעת, הייתי קונה אבל אני לא מוצאת אותה)
חגורה ישנה
נעלים מ-Nine West

(את התמונה סחבתי מהבלוג של מרים)

התבאסתי נורא כי כולם היו לבושים בשמלות יפות ומאופרות יפה ונועלות עקבים קוקטיים ואני לא, ונשבעתי שמחר אבוא לבושה בשמלה קטנה וחמודה ואמרח אייליינר חתולי. בהמשך תראו שעמדתי בשבועתי.

ביום השני יצאתי שעה לפני התצוגה של טובלה כדי להגיע בזמן. עמדתי בהבטחתי לעצמי ולבשתי שמלה קטנה ונחמדה שגרמה לכל הגברים במשרד להגיד שאני נראית כמו בלרינה. מראש תכננתי גירסת אחר צהרים וגרסת ערב לתלבושת, ואני חושבת שיצא לי לא רע הפעם.

גרסת אחר הצהרים כוללת - שמלה מאסוס

קרדיגן מ-Primark (שנה שעברה)

גרביונים מ-We Love Colors

סניקרז מ-Primark 

תיק מ-Betty Blue בהרצליה
שרשרת של Les Nereides ומאנוש

חיכיתי כל כך לתצוגה הזו והיא היתה כל כך עלובה ומאכזבת. אני יודעת שאנשים בקהל (האולם, אגב, היה חצי ריק) שמכירים את המעצבת התרגשו מאד בשבילה וזה היה נחמד, אבל הבגדים היו נטולי השראה ומשעממים ובחירת הבדים היתה מוזרה, כי חלקם נראו לי נורא זולים. נראה שטובלה היא סוס מת, ובעייני הריקודים המתמשכים שלה על המסלול בסוף התצוגה נראו גרוטסקיים ומעוררי חמלה. אבל אני יודעת שיש כמה וכמה אנשים שחושבים שאני טועה ובגדול. בכל מקרה הצלחתי לצלם כמה תמונות יפות.

השמלה היחידה בתצוגה שעוררה בי תשוקת מה

חשוב לי להבהיר - אני לא מקצוענית. אני מבינה מעט בגזרות ובחירת בדים, אבל המדד העיקרי שלי לקולקציה של מעצב היא התשובה לשאלה כמה פריטים מתוכה הייתי רוצה לעצמי, והתשובה לכך הן בתצוגה הזו היתה אחד, וגם זה לא חובה. בתצוגה של יוסף, אגב, לא היה פריט אחד כזה (עכשיו דמיינו תצוגה ממוצעת של סטלה מקארתני ונסו לנחש בכמה פריטים מתוכה הייתם חושקים).

אחרי התצוגה העברתי זמן עם יעל רגב, שגססה באלגנטיות ממחלה כזו או אחרת, ודקות אחדות לפני התצוגה של גדעון וקארן אוברזון קפצתי לאוטו להחליף לגרסת הערב של התלבושת שלי.

אותם שמלה, גרביונים ותיק. השרשרת הלכה.
מעיל ממרקס אנד ספנסר (שנה שעברה)
מעלים משופרא

התצוגה היתה מרשימה בהרבה, אבל עדין מדד ה"מה בא לי" נשאר נמוך. איי, מה אני אגיד לכם. כנראה שישראל זה פשוט לא זה. כשהדוגמניות צועדות מטר ממך ואת רואה את שכבת המייקאפ העבה מדי (אולי זה מיועד לצילומים בלבד?) ויכולה להרגיש כמה השיער של הדוגמנית קשה בלי לגעת בו, הקסם מתפורר, ולזה אני חיכיתי - לקסם.

השוס של הערב אמור היה להיות סיום התצוגה בידי סטלה עמר, המוזה האגדתית של גוטייה ומוגלר ומן הסתם, של אוברזון. ציפיתי לראות אותה צועדת בשמלה זוהרת כלשהי, אבל השמלה שלה דמתה לחלוק לילה שקוף של סבתות משנות השישים. אבל מאחר ואני בקטע של תנועה מרוחה בימים האחרונים, אני אוהבת את התמונה שיצאה לי מהצעידה שלה. תאמינו לי, עדיף ככה.

היום הייתי אמורה להגיע לתצוגה של אלמביקה, אבל לצערי נקבעה לי פגישה חשובה שהסתיימה אחרי שהתצוגה כבר התחילה. חבל, כי רציתי לראות את ריי שגב צועדת על המסלול.

לסיכום, התאכזבתי מהפרטים הקטנים, למרות שהתמונה הגדולה היתה זוהרת למדי. ראיתי הרבה אנשים יפים (רשומה עם צילומים בקרוב) ופגשתי כמה וכמה אנשים מקסימים. על השאר אין טעם להתעכב. ללא ספק, קיבלתי מנת תצוגות אופנה שתספיק לי לשנה לכל הפחות. היה כיף, אבל היה מעייף. ובחרוז זה אפרד מכם.

אני אדם פשוט, סוניה

הקולקציה החדשה של סוניה רקייל באסוס משובבת לב ממש. ראיתי תכנית על בית האופנה שלה בערוץ 8 לפני כמה שבועות, ונראה שהמעבר מניהול בידי סוניה לבתה גובה מחיר מכל המעורבים, ועדין - לו רק יכולתי לממן את הפריטים הבאים, הייתי קונה אותם בלי לחשוב פעמיים.

השמלה הזו למשל עושה לי שמח בלב עם הנקודות הגדולות והקטנות שלה.

כל התלבושת הזו (הנעלים, אגב, של אסוס ובחיים לא אוכל לנעול עקבים כאלה, אבל אנחנו היפותטיים פה נכון? נכון). נא לא לשכוח את תיק הדובדבן.

כל התלבושת הזו גם הולכת. את המשקפיים שמרו בכיף לעצמכם.

והג'קט הזה, עם הכיסים הענקיים הנחמדים והעוגן (כל אישה זקוקה לעוגן בחייה).

ולסיום, סוודר קטן לימים הקרירים שעוד נותרו לפני שהקיץ יפרוץ במלוא עוזו.

ואם כבר אנחנו בשוונג, אני רוצה גם את האיפור והשיער של הדוגמנית. תודה ואל תשכחו לכתוב על החבילה "מתנה" אחרת אני אשלם אלפי שקלים רק על המכס.

להזכירכם - בשבת נערכת מכירת הגג השניה של תמר ניר ושלי, בואו בהמוניכם! פרטים נוספים, תמצאו כאן.

נעים להכיר, לואיז גריי

בשיטוטיי האובסיביים באסוס השבוע, נתקלתי בקולקציה מרהיבה ביופיה של מעצבת בריטית צעירה שטרם הכרתי ושמה לואיז גריי.

גריי למדה בגלזגו ובסיינט מרטינז בלונדון, והציגה כבר מספר קולקציות המאופיינות בצבעים עזים וטקסטורות שמשתמשות בטכניקות מסורתיות כדי ליצור בגדים מודרניים עם שפיץ.

צבעים וטקסטורות מלהיבים מלאכת יד

הבעיה שלי איתה היא המחירים השערורייתים שלה. החולצה הזו, למשל, יפהפיה אבל לא שווה 708$ תהיה טכניקת הייצור שלה אשר תהיה.

חליפה מופלאה וסטיילינג מושלם מקוקו ועד נעל

באסוס יש מספר פריטים שלה, כולל קולקציה מצומצמת שיצרה במיוחד לאתר במחירים נוחים ביותר, שגם נמכרים בהנחה בימים אלה כך ששמלת מיני צבעונית עולה כ-40$ בלבד. לסיום, מצאתי בקולקצית חורף 2011, המוצגת באתר שלה, את התלבושת המושלמת ליום חורף קר. כל פעם שאני רואה אותה אני מתמוגגת מאושר, היא מזכירה לי את עוגי! תודו שאני אראה חמודה במיוחד אם אלבש אותה לעבודה או לבית קפה עם חברים או אפילו לדייט.

אני אוהבת עוגיות!

בגדי מעצבים במידות גדולות

דיאטת הבגדים הגדולה דוחקת אותי למיני קיצונויות. לדוגמה, היא גורמת לי לשוטט להנאתי בנט א-פורטר במקום באתרים זולים יותר. כל כך נעים להיות מוגנת בחיק התחייבותי, כך אני יכולה לשחק בנדמה לי בחופשיות בלי שבטעות תשלף הויזה מהארנק והופ! יהיה לי תיק בארבעת אלפים שקל (ולא, אין לי תיק שמתקרב לזה אפילו).

תארו לעצמכם כמה שמחתי והופתעתי לגלות שאחד מבתי האופנה המופלאים בעולם, בעייני, מיו מיו מייצר בגדים במידות של עד 50. זה פשוט נפלא! צלילה קצרה בין פרטי הקולקציה החדשה שלהם העלתה את ה-outfit הנ"ל שמחירו 10105 ש"ח וארבעים ותשע אגורות בלבד.

קרדיגן שחור עם שרוולי פעמון

מגפי עור בצבע שוקולד

כפפות עור בעיטור פרוות נמר מלאכותית (משיער כבש)

קלאץ' כתום עם מנעול מסתובב

סקסי ומהודר כל כל, והכי יפה - זה יכול להיות אמיתי. להיות שמנה זה לא מחסום יותר (בארצות המתורבתות שמעבר לים). עכשיו רק נשאר להיות עשירה והופ, זה בהישג ידי.