יום אחד לפני ארבע מאות שנים פלוס מינוס, עת הייתי ילדונת בקוקיות המתענה חזור וענה בפרויקט המחוננים של הרצליה, שזפו עיני מראה חדש ומענין. לפתע באמצע השנה, צצה בכיתה ילדה חדשה עם צמה ארוכה ועינים יפות. התברר שהיא עברה זה עתה להרצליה וגרה בצד השני של הרחוב שלי, בית וחצי הצידה. לילדה קראו מאיה דנק, ולאורך השנים זכיתי לראות אותה מתבגרת, לומדת ומתפתחת בהדרגה לאחת הנשים המרשימות, החזקות והיפות שהכרתי בחיי.
מאיה היא אישה מרובת תארים. היא דוקטור לפסיכו-בלשנות, מנהלת במכון מחקר, אמא לדובדבנית בקצפת, מנחה אקדמאית ועוד. בכל פעם שאני מסיימת למנות את מעלותיה אני נאלצת לתפוס איזה שלאף שטונדע קטן כדי להרגע. ועכשיו היא מוסיפה עוד תואר לרשימה - סופרת. ספרה הראשון למבוגרים (ספר לילדים יצא לפני מספר שנים) נקרא זמן ביניים והוא אוסף סיפורים קצרים שמחברים בין הביוגרפיה הפרטית של מאיה למטען התרבותי שלה (ילדה מבית פולני טוב).
אני התענגתי על הקריאה. השפה העשירה מדלגת בין גבוה ונמוך (קוראיי הוותיקים יודעים שסגנון הכתיבה הזה אהוב עליי) וכל סיפור הוא פתח הצצה קטן לתודעתה של הסופרת ולדמיון העשיר שלה. כחברה שהעבירה חלק נכבד מילדותה ונעוריה לצד מאיה, נהניתי לזהות אירועים ואנשים מוכרים והופתעתי לעתים מהאופן השונה לחלוטין בו תפסנו אותם.
אני התענגתי על הקריאה. השפה העשירה מדלגת בין גבוה ונמוך (קוראיי הוותיקים יודעים שסגנון הכתיבה הזה אהוב עליי) וכל סיפור הוא פתח הצצה קטן לתודעתה של הסופרת ולדמיון העשיר שלה. כחברה שהעבירה חלק נכבד מילדותה ונעוריה לצד מאיה, נהניתי לזהות אירועים ואנשים מוכרים והופתעתי לעתים מהאופן השונה לחלוטין בו תפסנו אותם.
 |
| מאיה ואנוכי בנות עשרה |
הנה מובאה קטנה מהסיפור חוצלארץ, שמדגימה את סגנון הכתיבה הייחודי של מאיה.
כמו כל מצביא דגול, גם סבתא הניה ידעה שהצבא צועד על קיבתו, ולכן מדי יום, כשניקתה וקצצה את בשר השניצלים שנקנה מוקדם בבוקר אצל הקצב, הייתה צוברת מנה הגונה של מנחה בשרית על כפולת העמודים של דפי עיתון האתמול של סבא. רגע לפני שהייתה טובלת את רצועות הבשר השמנמנות בבלילת הקמח והביצה, הייתה עוטפת בקפידה את שארית הקיצוצים בתוך דף העיתון, פותחת את החלון ומכניסה לפיה שתי אצבעות. הפה של סבתא הניה היה ככל הנראה מזן משרוקיות הכלבים, כי מעולם לא הצלחתי לשמוע את קול השריקה שבקע ממנו. אבל החתולים שמעו אותה ועוד איך, והיו ניצבים ממש מתחת לחלון המטבח, אוזניהם שלוחות לכיוון הפתח והם מייללים כאחוזי טירוף. אז היה הטקס מתחיל, ופתית ראשון של נגיס עוף עסיסי היה נופל ונח לו על הדשא.
הקרובים היו מתנפלים על השלל. השאר, שהיו רחוקים יותר ממקום הנפילה, לא טרחו למוש ממקומם, שכן ידעו שגם להם תבוא ברכה. ואכן, עד מהרה נחתו חתיכות בשר נוספות, מרפדות את קיבתם של חתולי הפחים הרעבים. עשר דקות לאחר מכן עדיין היו שם, בטניהם מלאות, מלקקים בעונג אינסופי את שפמותיהם. אחר היו מותחים במתיקות את איבריהם, מסרקים את פרוותם בלשונם המחוספסת, ומתנמנמים בשמש. לשעה קלה היו חתולי פחי הזבל לפרות אלפיניות הרועות באחו, וסבתא – להיידי בת ההרים.
פעמיים ביום הייתה סבתא יוצאת מהבית. כל בוקר בשעה שבע וחצי הייתה פותחת את שערי הארמון לסידורי היום. בשעה שבע עשרים וחמש הם עמדו, טופריהם מחודדים ומזומנים ללוותה במסע – היישר במורד הרחוב, בדרך למעבר החצייה, אל עבר מחוזות הלחם, החלב-שלושה-אחוז והגבינה הלבנה. הפמליה יצאה – חתול ג'ינג'י מרוט זנב וקצוץ אוזן צועד בראש, אחריו סבתא עטופה באפודה הירוקה הנצחית, ומסביבה כעשרים מחתולי השכונה המובחרים.
הם ליוו אותה עד למעבר החצייה, ליד הספסל, ושם נפרדו. סבתא הייתה חוצה לאט ובנחישות, פס לבן אחר פס לבן, ועוברת אל הממלכה המעתירה של שכונת רמת יוסף, השופעת מכולות, אטליזים נוטפי קבנוס ושאר משמני האדמה.
 |
| כריכת הספר |
ראשית, מאיה מציעה הטבה ברכישת הספר לקוראות וקוראי השבלוג וזו תעלה בדף ההטבות לקוראי השבלוג בימים הקרובים. שנית, קיבלתי ממאיה שני עותקים של הספר להגריל בין הקוראים. הידד!
הנה הוראות ההרשמה:
- ההגרלה תמשך מהיום (רביעי 2.3.16) עד יום רביעי ה-23.3.16 בערב, אז אודיע כאן בשבלוג את שמות הזוכים ואיך ליצור איתי קשר. אם לא אקבל תשובה תוך 24 שעות, אבחר זוכה חדש\ה.
- הספרים ישלחו לזוכים בדואר.
- כדי להירשם להגרלה יש להגיב כאן למטה. התגובה חייבת לכלול תשובה לשאלה מהו הספר ממנו הכי נהניתם השנה? ואת שמכם (או כל אמצעי זיהוי ייחודי אחר שייצג אתכם בהגרלה).
- אם אתם לא עושים זאת כבר, יש לעקוב אחרי השבלוג (יש כפתור "הצטרף לאתר זה" למעלה).
- יש לעשות לייק לדף השבלוג בפייסבוק וגם לרשומה הזו (יש כפתור "Like" מתחת לכותרת הרשומה).
- שתפו את החבר'ה בדבר ההגרלה באמצעות המייל, פייסבוק, טוויטר, שיחות סלון, חבילות שי ממותגות ואחרות, שפת הסימנים ושפת המניפות.
שימו ♥ - התגובות בשבלוג מוסתרות עד שאני מאשרת אותן, אז אין צורך להגיב שוב אם אתם לא רואים את התגובה שלכם מתפרסמת מיד.
מוכנים? היכון, גריל!
מוכנים? היכון, גריל!
י
