לקט מלבושים לשבועות

חג שבועות שמח, גביניות ומאפים! לקראת החג אציג בפניכם מספר תלבושות מהזמן האחרון (לא עשיתי את זה כמעט חודשיים, מסתבר). אחת מהן ישנה (רואים לפי השיער) והשאר חדשות יותר. 

תלבושת אביבית

שמלה מאסוס

גופיה מדורותי פרקינס

ג'ינס מנקסט

שרשרת של ה.שטרן

כפכפים מגאפ

אני מרוצה מאד מהשמלה הריפרופית הזו. הבעיה היחידה איתה שיש לה גב פתוח ולכן אני חיבת ללבוש מתחתיה גופיה זה מעצבן קלות. אבל שוין! זה שווה את ההאסל. אני לובשת אותה מעל ג'ינס ארוכים או קצרים או מעל כלום.

תלבושת לסיפור הפרברים

חצאית מאסוס

גופיה של טליה

סטן סמית אפורות של אדידס

תיק של Monki

עובדה ידועה היא שבמעמד נשואיי אומר "I Tulle" שכן אני אוהבת טול בכל ליבי, ואין מקום טוב יותר ללבוש אליו טול מאשר התיאטרון. לפיכך לבשתי את חצאית המאה קילו טול האפורה שלי למחזמר בפעם השניה, והפעם היה זה סיפור הפרברים בקאמרי (אותו הכתרתי רשמית כמחזמר הטוב ביותר שראיתי בישראל אי פעם, רוצו לראות אם טרם הספיקותם). הלוואי שיכולתי ללבוש חצאיות כאלה כל יום, בחיי. נולדתי בבירור במאה הלא נכונה.

תלבושת לשיקודז

חתול עצבן מפריימרק

ג'ינס מנקסט

סניקרז משופרא

את חולצת פלומבי חתולת החלל הקצפתית קיבלתי מחברתי האהובה אלכס, שטרם ביקורה מגרמניה הלכה לפריימרק לחפש בשבילי תחתונים ומצאה מלוכה במקום. רשמית זו פיג'מה אבל לא רשמית זה לא מענין אותי. אם אני רוצה ללבוש את פלומבי בגוגל אני אלבש את פלומבי בגוגל נקודה.

עוד תלבושת לשיקודז

חולצה מרזילי

מכנסים של נעמה חסין לטובל'ס

כפכפים משופרא

חשבון מהיר מעיד שיש לי את המכנסים האלה בין 15 ל-17 שנים, מה שאומר שאני ממש (אבל ממש) זקנה. בכל מקרה, הם מקסימים בעיני, מתאימים לשלל מידות השרונה לאורך השנים (הייתי רזה בהרבה כשקניתי אותם) והם השארית האחרונה שיש לי, יחד עם חצאית חורפית ועוד זוג מכנסים שקטן עליי, למותג האופנה האהוב עליי משנות התשעים, טובל'ס של נעמה חסין (בלי אמא שלה). במשך השנים המכנסים האלה עברו ביני לבין אמא שלי וחשבתי שיהיה נחמד להוציא אותם סוף סוף מהארון ולתת להם לשזוף מעט שמש (או ההפך). 

וכעת, ברשותכם, אלך לראות את עשרת הדברות עם צ'רלסטון הסטון תוך אכילת בליצ'קעס. שתהיו בריאים!

מה לבשתי בארבעת אלפים השנים האחרונות

שולם עליכם, אתם נראים לי מוכרים. זוכרים אותי? אני שמנה!

מאחר ולא הייתי פה פלוס מינוס מאז הומצא הלחם הפרוס, חשבתי להזכיר לכם איך אני נראית באמצעות מגוון צילומים בהם אני לובשת בגד זה או אחר. תהנו.

מה לבשתי למסיבת פורים

בגד גוף של מוטיף

חצאית ממוד קלות'

תחתונית טול מאסוס

צעיף מרזילי

נעלי סירה מפריימרק

תיק משנת טיכו

איכות הצילום נוראית, אבל המסיבה היתה נהדרת ולכבודה התחפשתי למישהי משנות החמישים קומפלט עם חצאית ורודה בעיטור פודלים צרפתיים, טוטו ענק ושחור ששימש אותי כתחתונית לחצאית שגם כך היתה די ענקית, נעלי סירה שחורות, בגד גוף שחור, צעיף פודלים צרפתיים אחרים ותיק הכלב הוותיק שלי שמשמש בעת הצורך לסינון גברים בדייטים (בוהה בתיק עם פרצוף חמוץ - אני משליכתהו היאורה, עושה לתיק קוצ'י קוצ'י קוצ'י בבטן - לוקחת הביתה לאמא). בצילום לא רואים כמה החצאית היתה ענקית. למעשה, בקושי נכנסתי איתה למונית מה שגרם לנהג להתפוצץ מצחוק. 

מה לבשתי לעבודה, מתחת לחגורה

ג'ינס מנקסט (עתיקים)

מגפונים מנקסט

את המגפונים האלה קניתי לי ליומולדת, אחרי חודשים ארוכים של חיפוש אחרי מגפוני ברוקאד אופנתיים ללא עקב. באסוס יש מגוון יפהפה ממש של מגפוני ברוקאד (בד כבד ורקום שמשמש לרב לריפוד ספות או לחצאיות של יקתרינה הגדולה) אבל כולן ללא יוצא דופן בעלות עקבים גבוהים. אני לא נועלת עקבים גבוהים והפסקתי כבר לקנות כאלה מתוך תקוות טפשות שאוכל לנעול אותן למרות שאני לא יכולה לנעול אותן. אלה של נקסט גם יפהפיות, גם שטוחות כמעט לחלוטין וגם נראות מלמעלה כאילו יש להן עקבים גבוהים. בקיצור, אני מאוהבת בהם לחלוטין. רק אל תשאלו אותי באיזה צבע הם כי אין לי מושג.

מה לבשתי לעבודה, מעל החגורה

חולצה של Lazy Oaf

אני, כידוע, חובבת חולצות חתולים וזו של Lazy Oaf מעוטרת בכל סוגי החתולים שיש. חתולים שמנים, חתולים רזים, חתולים לבנים, חתולים עייפים, חתולים עסוקים, חתולים כהנה וחתולים כהנה. אפילו עכבר יש עליה. אז כיף ללבוש אותה, במיוחד כשעצבניים.

מה לבשתי לעלובי החיים

ג'קט עור מאסוס (ישן)

חולצה מרזילי (ישנה)

חצאית מאסוס

סטן סמית אפורות מאסוס

תיק של מונקי

עכשיו תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב. מי שמכיר אותי יודע שרק דבר אחד מענין אותי בחיים האלה זה טול. חצאיות טול ושמלות טול וכמה שיותר טול באופן כללי. החצאית הזאת, שהיא החלק השני של מתנת היומולדת שלי לעצמי השנה, היא הדבר הכי מלא בטול שראיתם בחיים שלכם. ללכת בה זה תענוג מרשרש שלא יאומן. וכאילו זה לא מספיק, העיצוב שלה מושלם - מותניים צרים מאד עם טול שמתחיל להתרחב מהירכיים ומטה, צבע אפור מושלם ועיצוב אסימטרי שמציל אותה מצלילה למחוזות הקיטש. בחיים שלי לא התענגתי על בגד כמו על החצאית הזו ומי שלא נסע באוטובוס עם חצאית טול ענקית לא יודע נסיעה מהנה באוטובוס מהי.

מה לבשתי למסיבת היומולדת שלי

שמלה של So Simple (ישנה)

השמלה הזו היא ללא ספק הדבר הכי טוב שיצא מ-So Simple אי פעם (וקניתי אותה לפני 3 שנים).

מה לבשתי ליריד של נתנאלה

חולצה של נקסט

ג'ינס אופנוענים מנקסט

שטרונגול ענקי מזהב טהור?

מה כבר אפשר לכתוב על שטרונגול ענקי מזהב טהור?

זהו, זה מה יש. לעת עתה, אבל היכונו היכונו כי בהמשך השבוע תעלה הגרלה אביבית לפסח! ועד אז, להתראות וביי.

רבותיי ההיסטוריה חוזרת

בצהרי יום שישי שרונה קמה פשטה את הפיג'מה, התארגנה למסיבה של הדורפמנים ותהתה למה היא מדברת אל עצמה בגוף שלישי. 

אספרסו חזק מאוחר יותר, החלטתי ללבוש למסיבה שמלה שלא לבשתי 4 שנים (כך לפי השבלוג, כאן מתועדת הפעם הקודמת שלבשתי אותה ב-9.7.12) ותוך כדי נזכרתי שאין לי שום נעלים ושום תיק שמתאימים לה. לאחרונה אני נועלת סניקרז 99% מהזמן וגם הנעלים הבודדות שיש לי שאינן סניקרז לא התאימו לשמלה הזו. שום סנדלים ושום נעלי סירה ושום חמועל לא התאימו לשמלה הבעייתית שהתעקשתי ללבוש כי בא לי. מי שמע על שמלה שאי אפשר לנעול איתה סניקרז מלכתחילה? בטח שלא אני. בסוף שלפתי מתחתית הערימה את הסנדלים שהכי פחות מתאימים לסגנון שלי וגיליתי שהם מתאימים לשמלה במידה סבירה. סביר זה טוב מספיק בשבילי ולכן התחלתי לחפש תיק.

הפכתי את סטנד התיקים שלי תוך כדי העפות והטחות וקללות נמרצות ושום דבר לא התאים אפילו קצת או שהיה קטן מדי גם לסלולרי וגם למשקפי שמש וגם למניפה כשלפתע איבדתי את ההכרה. כשהתעוררת מצאתי עצמי שכובה על הרצפה ועל ראשי יוני החתולתיק שנפל מהמדף העליון. "יוני!! יא חתולתיק ממוזל ודמוני" צעקתי עליו "אתה בדיוק בצבע של השמלה המזורגגת!" יוני חייך ולא יסף.

יוני ואני מחייכים למראה

בדיקה מהירה במראה הבהירה שאני לבושה בתלבושת חסרת הגיון לחלוטין - השמלה קיצית עד בלתי נראית, הסנדלים תנכיות כאילו יצאו הרגע מהפקולטה לקולנוע בבנין מקסיקו * ויוני פרוותי כאילו עכשיו מינימום דצמבר בסנט פטרסבורג. "שוין" אמרתי ויצאתי מהבית לנשק תינוקות ולאכול דבר מה בחברותא.

תגידו מה שתגידו, הדורפמנים יודעים לארגן מסיבה. השתיה זרמה כמים וכללה מיני בירות איזוטריות שלא ברא השטן, הקייטרינג היה דלוקס קומפלט עם הצלפים הכי גדולים שראיתי בחיי והתינוקות היו באיכות מקסימלית.

אפילו יוני, שהעדיף להתבודד בתחילת האירוע, מצא חברים לקראת סופו. בשלב מסוים רצינו הביתה להרביץ איזה שלאף שטונדה טוב, ואני ניסיתי להזכיר איפה הנחתי אותו בפעם האחרונה. דקות אחדות מאוחר יותר מצאתי אותו משחק עם ילדה קטנה שמצאה בו חבר נאמן. קרב משיכות קצר מאוחר יותר הוא חזר לידיי והרבצנו ריצה מהירה לאוטו לפני שהזאטוטה הבוכייה תקרא לאבא המאד גבוה ורחב שלה.

יוני מבלה בסבבה

אני לובשת

שמלה של eShakti (ישנה דלוקס)

סנדלים משופרא (כנ"ל)

יוני מאסוס (ישן)

משקפמש מרזילי (כנ"ל)

עגילים של ליאת דעדוש

וכך נסענו, יונתן ואני, הביתה שם חרפנו במזגן עד שבאו תלמידינו ואמרו לנו "רבותינו, הגיע זמן לצאת לארוחת ערב טעימה". ובברכת שבוע טוב לכולם, אסיים.

* האמת שהייתי סטודנטית לקולנוע בבנין מקסיקו לפני כ-7000 שנה פלוס מינוס

לכל פסח יש מוצאי פסח ואוזניים משולשות של חתול

מה נסגר איתך שרונה מה נסגר, ממתי מעלים רשומה מלפני ערב פסח כמה ימים אחרי שנגמר פסח? ובכן, זה השבלוג שלי ואני אאחר איף איי וונט טו אנד במקרה הזה, איי דו. לא יקרה לכם כלום אם תשבו שתי דקות מול המחשב ותקראו חדשות ישנות, זה לא שיש לכם משהו חשוב יותר לעשות עכשיו נכון? כלומר, עוד מוקדם לארוחת ערב והילדים עוד לא גמרו שיעורים ולמי יש כח להתפשט כדי להכנס עכשיו למקלחת. שבו חמש דקות, אתם יודעים שתהנו מזה. יש פה תמונות צבעוניות, גג שבע דקות וקמתם לנשנש איזה משהו.

ואחרי ההקדמה הפסיבית אגרסיבית הזו (אני רעבה), אספר לכם שלפני פסח הייתי במכירה נחמדה בסטודיו קטן בדרום תל אביב בה התארחו מעצבת האופנה החדשה החביבה עליי ואחת ממעצבות התכשיטים הוותיקות החביבה עליי יחד עם עוד כמה חברות וחברים וחשבתי שמן הראוי לבקר ולצלמן.

המכירה נערכה בסטודיו של מעצבת הטקסטיל דיקלה לבסקי, וכל המקום עוטר ביצירות הצבעוניות שלה. 

את התכשיטים הביאה מורן פורת, שאת יצירותיה אני מכירה כבר כמה שנים. למעשה, יש לי עגילים מדהימים מלאכת ידה שקניתי לפני מאה שנים בערך ברזילי ואז איבדתי ואז מצאתי ממש לפני כמה שבועות. אז שמחתי מאד לראות מה חדש אצלה. מורן עובדת בטכניקה ייחודית של הטבעת אבני חן בבד, כך שרק תבניתן נותרת בו, נוצצת כמעט כמו האבן עצמה. הטכניקה הופכת את התכשיטים האלה ל-Conversation Piece, יענו משהו לדבר עליו, וזו תוספת מצוינת לערך האסתטי של התכשיט, לדעתי.

אני מודדת שרשרת צבעונית של מורן

וגם עגילים גדולים

באופן כללי היה נעים ביותר. הסטודיו שנראה נטוש לחלוטין מבחוץ מלבב מבפנים, כדרכם של מבנים תל אביביים רבים, והאווירה היתה צחקקנית ועליזה עד מאד. הלקוחות של המעצבת לירון הורביץ (עליה כתבתי פה לא מזמן) מדדו את הבגדים המגניבים שלה והיו מרוצות גם כן.

נעמה מודדת טוניקה של לירון ולירון מרוצה מהחיים

מבקרת יפה מודדת שמלה אחרת של לירון

אני עצמי הייתי מדושנת עונג באופן כללי

בעלה של לירון, גיא הורביץ, הרביץ במתוקים והכין אוסף עוגות ובונבונים מהטעימים שיצא לי לבלוע לאחרונה. כל זה יפה במיוחד לנוכח העובדה שהוא בכלל מהנדס תוכנה, כמו רבים מאתנו, וחוטא במתוקים בזמנו הפנוי בלבד. השילובים שלו, למשל בונבון שוקולד לבן במילוי עגבניות שרי ווניל, טעימים שאין דברים כאלה. אין מה לומר, לירון שיחקה אותה בלוטו הבעלים.

המגדנייה הניידת של גיא הורביץ 

במכירה התוודעתי לראשונה לעבודות של המאיירת אפרת חסון דה בוטון, שעשתה במקום ציורים בהזמנה על מגוון כלים לחג. האיורים נעשים בטושים מיוחדים ואחרי שלושה ימים אפשר להדיח את הכלים בכל אמצעי שיש לכם, והאיור ישרוד (כך מספרים).

מאחר והוזמנתי לליל הסדר בבית הקטן בהרחבה, הבנתי מיד שאפרת הונחה כאן בידי שמיים כדי להכין עבורי צלחת לילרסדר חגיגית, שי לבעלי הבית. לכן קפצתי עליה עם צילום של חתול הלילר וערימת שטרות והודעתי לה שהגיע הזמן לצייר חתול אשכנזי נימוח המאופיין באוזנים משולשות מהרגיל אחרת מה יהיה. מאחר והיא נבהלה ממש, היא לא העזה לסרב וכך באה לעולם יצירת המופת הבאה.

בקיצור, היה נחמד וגם נעים וגם טעים והצער היחיד שנגרם לי היה על כך שמשם המשכנו להסתובב ולא יכולתי לרכוש פאי חמאת בוטנים ושוקולד של גיא לנשנש בערב. גזרה כמו שלי צריך לתחזק אתם יודעים. אחרי הכל, בלוג שמנופמיניסטי לא הולך ברגל (אלא נוסע ממקום למקום תוך כדי אכילת עוגות). ועכשיו - בתאבון לכולנו והמשך שבוע נעים לכם, קוראות וקוראים יקרים.

מה לבשתי לחתולר

ביום שישי נערכה חתולת המאה בין שני חברי האהובים והטובים אספתול ואורתול. לצורך כך התכנסנו, אני ו-350 מחבריהם הטובים ביותר, בבאר של סבא כדי להשתתף בשמחה ולאכול מטעמים כיד המלך. בלטה בהיעדרה בתם המזונבת של הזוג, חתולת הנזר לילר, שנאלצה להשאר בבית מפאת חרדת קהל. לא נורא לילר, העיקר שקיבלת חמגשיות עם שאריות טעימות. אני, כצפוי, ניצלתי את ההזדמנות ללבוש שמלה עם חצאית עטירת טול. 

אני לובשת

שמלה ממוד קלות'

עגילים מרזילי (ישנים)

תיק של אנטונלו סריו (ישן)

נעלים מגאפ

פשוט לא יאמן שכמעט מכרתי את השמלה הזו במכירה הקודמת שלי. למרבה המזל כמה מקוראותיי הקימו קול צעקה ועצרו אותי ברגע האחרון. מה הייתי לובשת לחתולר צהרים אם לא היה לי אותה? פיג'מה? או חס ושלום, שמלה בלי טול???

בכל מקרה, היא פה והכל בסדר והנה צילום של העגילים הנחמדים שענדתי ולצידם הילה פרחונית.

והנה אני והאכמונית מרימות קוקטיילילר לחיי הזוג המאושר. אני לא זוכרת מתי לאחרונה שתיתי כל כך הרבה אלכוהול בשעה מוקדמת כל כך, היק!

במהלך החופה, בחלק של דיצה רינה וכו' מישהו בקהל צעק "ולילר!". יתכן שהמישהו הזה היה אני. בכל מקרה, זו היתה החופה היפה ביותר שראיתי זמן רב וגם הרב היה על הכיפאק. הקהל היה מאושר וכל החוויה היתה מרגשת ביותר.

במידה ואינכם מכירים את חתול הלילר (או שאינכם חברים בקבוצת הפייסבוק הפופולרית The Dailylar), הנה היא מנסה להרע לדיוקנה שציירתי בכוחותיי האחרונים.

ובברכת מזל טוב לזוג הקשיש ואוי ואבוי לי על ששקלתי למכור את השמלה הזו אסיים. שבוע טוב לכולם!

מה לבשתי לשבוע האופנה של תל אביב - יום 1

היוש לכם תל אביביים ואופנתיות. השבוע מספק לי ולקהילת האופנה המקומית אסקפיזם קליל בדמות שבוע האופנה של תל אביב. שבוע האופנה נמשך שלושה ימים (הי, אל תסתכלו עליי) במהלכם מציגים מגוון מעצבים וותיקים ומתחילים את מרכולתם החורפית. השנה נערך האירוע במתחם האופנה החדש של גינדי, הידוע בכינויו אתר בניה ענק. 

יש לי מערכת שעות מסודרת של מה אני אמורה לראות בכל יום, ואני מדווחת על התצוגות בדף הפייסבוק של השבלוג ובאינסטושבלוג החדש. כאן אדווח לכם בקצרה מה לבשתי בכל יום כי אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני מעדיפה לחשוב על מה לבשתי לשבוע האופנה מאשר על דברים אחרים שקורים בימים אלה. כוונתי היא ללכת על סגנון לבוש שונה בכל יום, במטרה הכפולה להנות ככל האפשר מחד ולהתאים את ההופעה לשעה ולתכניותיי האחרות לאותו היום מאידך. לאירוע הגאלה שנערך אמש לא יכולתי לבוא. היום הגעתי לשתי תצוגות בערב, מחר יש לי שתי תצוגות ליליות (בהזמנה כתוב שקוד הלבוש הוא קוקטייל למרות שאני לא בטוחה עד כמה זה רציני) וביום רביעי אני מגיעה אחרי הצהרים אחרי כמה שעות של קורס תכנות ופגישות לא מחייבות. 

היום הלכתי על סגנון מגניב אך לא מתאמץ (ודאי ברור לכם שככל שרוצים להתאמץ פחות כך מתאמצים יותר, אבל בחיי שעשיתי מאמצים לא להתאמץ יותר מדי), הכולל תלבושת מונוכרומטית שחורה ויוני *.

התלבושת כולה סבבה את יוני ולכן הקפדתי על הרוגע הכללי כך שחתולינו ישאר בגדר המזניב (והמוזנב) ולא יראה כמו בדיחה עצובה. קל מאד להראות מגוחכת כשאת מתהדרת באביזרי Novelty ולכן חשוב לא להעמיס. 

תלבושת ליום 1 של שבוע האופנה

אוברול של Asos Curve

נעליים של פומה

יוני החתולתיק (מאסוס, שנה שעברה)

שרשראות מה. שטרן

קוראיי הוותיקים יודעים שאני מעדיפה להיעקץ בידי תנין מאשר לנעול נעלי עקב. עם זאת נשאלה השאלה, אילו נעלים נועלים עם אוברול באורך כזה, שאינן נעלי סטילטו שחורות מחד או אדידס לבנות מאידך (אפשרות שנפסלה מיידית בשל היותה טרנד לעוס עד דק). אחרי אי אלו דקות של מדידת ובעיטת נעלים שונות ברחבי הבית נזכרתי שבין נעלי החורף שמאוחסנות מתחת למיטה מחכה הזוג הזה של פומה שמתאים בול.

נעלי התעמלות של פומה קומפלט עם שפיץ, ניטים ניצנוצאז' ו"עור נחש"

לסיום, צילמתי עבורכם סרטון קצר המתאר את ההרפתקה של יוני בשבוע האופנה. תשמרו על עצמכם ונתראה מחר.

* כל מאמצי לא להתאמץ, אגב, טבעו בתהום הנשייה בשניה שהתיישבתי, לבושה ומאופרת, על הספה להזמין מונית. בעוד אני מתעסקת עם הסלולרי שמעתי צליל קחחחח רם וכשקפצתי בבהלה קלטתי שישבניי, שעד לפני שניה היו מכוסים בבד לא מתאמץ בעליל, חשופים לרוח הקרה ולאפשרות ברורה ללעג. מאחר ואני ליידי ולא יוצאת מהבית בלי מכנסיים (חשוב לי להבהיר זאת, מאחר ויתכן ומעסיקים פוטנציאלים קוראים את השבלוג) הורדתי במהירות את האוברול העדין והארור ותפרתי אותו תוך כדי איתות נואש לנהג המונית שהנה אני כבר יוצאת. את שארית הערב ביליתי בלפסוע בצעדים זעירים כמו גיישה חיגרת והתיישבתי רק אחרי שווידאתי שהבד סביב ישבני רפוי ואיש לא עומד בדיוק מאחוריי.

תשוויץ חולני משהו

היוש חצילים שלי. את השבוע האחרון "ביליתי" חולה במיטתי (פרט ליום אומלל אחד בו ניסיתי להיות בוגרת וללכת לעבודה למרות שלא הרגשתי טוב, מה שהתברר כרעיון גרוע) עם רמות אנרגיה של חצי צפרדי חצי קרפד חצי פגר. אז אין לי מעללים מעניינים לשעשע אתכם בהם או אפילו תוכן שיווקי רענן (ודאי ציפיתם כל כך לרשומה על בגדים לבנים לשבועות). כל מה שיש לי זה כמה דברים חדשים להראות לכם לפני שאני חוזרת למיטה לעוד סשן מרטיט של נחירות ושיעולים. מוכנים? הנה.

ראשית, הגיעו סוף סוף העגילים שקניתי לפני חודשיים (הידד לשביתה בדואר). הם אולי נראים כמו עגילי הטישרט המפורסמים של דיור, אבל הם מאיביי ועלו ח"י שקלים הצמד בעוד שאלה האמיתיים עולים 1700₪.

למי שלא מכירה, עונדים אותם עם העיגול הגדול מאחורי האוזן, כפי שמדגימה עבורנו אמה ווטסון עם צמד עגילי טרייבל פנינה של דיור (או שגם שלה מאיביי? איכשהו, לא נראה לי).

את שלי בכל מקרה קניתי אחרי שקיבלתי כבר שני זוגות דומים מאיביי בעבר - האחד חום יפה מאד והשני פנינה שנראה כמו פלסטיק של ילדות. החיקוי האדום, יש לציין, נלהב כל כך שאפילו טרחו לזייף את הלוגו של דיור בצידו הפנימי. אני נהנית לדמיין ששלחו לי בטעות דיור אמיתי. מותר לי, אני חולה.

חוץ מזה, הזמנתי וקיבלתי לאחרונה שרשרת מקוסטמת בצורת פודינג העצלנית אוחזת לב גדול. כמה חמוד, ועלה גרושים! אם גם אתם רוצים שרשרת עם עצלן, אתם מוזמנים להזמין לכם אחת מהמוכרת החביבה הזו באטסי.

ולסיום, הגיעה החולצה הנאה הזו במהדורה מוגבלת של רפי וספגטי מהחנות של אילנה זעפרן. אז נכון, אני נראית כמו חצי צפרדי חצי וגו' בצילום, אבל חייבים לציין לשבח את ההדפס האיכותי ואת החולצה הרכה, הנעימה והמרווחת. כידוע לקוראי השבלוג הוותיקים, כשאני מרגישה כמו תחש אני לובשת חולצת חתול. וזו, ללא ספק, עזרה לי לצלוח את היום שבערבו כבר הייתי פגר חולני בסטייל.

 ובאיחולי החלמה מהירה ותתחדשי, נסיים.

רשומה אורחת - ארון הבגדים החתולי

קוראים יקרים, בזמן שאתם קוראים רשומה זו אני לובשת חליפה ירוקה חד פעמית ומתגלגלת לחדר הניתוח, לניתוח בידי השמאלית (חשוב לגוון). מאחר וכך, ומאחר ואיני רואה את עצמי עושה משהו בימים הקרובים שאינו כולל אנחות קורעות לב, שינה ובליעת כדורים נגד כאבים ו\או מרק, הזמנתי כמה מהכותבים החביבים עלי לפרסם פה רשומות אורח.

הראשונה בין הכותבים האורחים היא בריי. בריי היא בלוגרית מחוננת השולחת כפה במגוון עיסוקים אחרים, ביניהם אמנויות לחימה, עיצוב פנים, פתיחת מקררים ונשיכה חופשית. בנוסף לכך, היא חתול. קבלו אותה!

ארון הבגדים החתולי

עם כל הכבוד לכמה שקשה למצוא בגדים כשאת שמנה, תנסו למצוא בגדים כשאתם חתולה! משום מה אנשים חושבים שרק כי חתולים הם חתולים וכל מה שהם עושים כל היום זה לישון, לאכול ולהרוס את הרהיטים זה אומר שהם לא יכולים להתעניין באופנה, אבל אין טעות גדולה מכך. ולכן החלטתי לשנות את הסטיגמה ולתרום קצת מחוכמתי האינסופית ומחוש הסגנון הנעלה שלי.

דבר ראשון שחשוב לכל חתולה – וגם חתול, אני לא מפלה – זה לדעת איך לבחור בדים איכותיים. אז הנה כלל כפה בשבילכם – בד טוב הוא לא סתם כל בד רך ונעים, אלא כזה שסופח אליו פרווה באופן השלם והיסודי ביותר. איך יודעים אם הוא עושה את זה? אין מנוס מתהליך של ניסוי וטעייה. מלבד התוצאות שאתם רואים בשטח, אפשר גם להיעזר באדם שלכם. אם הוא נכנס להיסטריה בכל פעם שאתם מתקרבים לבגד מסוים, כנראה שבחרתם נכון (ובכל זאת רשימת המלצות קצרה: כותנה ופליס שולטים!).

דבר שני שחשוב הוא כמובן התאמת צבעים. אז נכון, אפשר לנמנם גם על בגד שתואם במדויק את צבע הפרווה שלכם, אבל מה הכיף בזה, תגידו לי? הרעיון הוא שיהיה כמה שיותר קונטרסט, כדי שכשתשירו את הפרווה שלכם (ואין ספק שזה יקרה), יישארו עדויות בולטות לכך. אז אם אתם שחורים, תמצאו אדם שאוהב ללבוש בגדים לבנים ולהפך. ואם אתם מרובי צבעים כמוני, ברכותיי – יש  לכם הרבה יותר אופציות.

דבר אחרון להפעם, ואין מספיק מיאו בפי להדגיש את חשיבות העניין – תמצאו מרכך כביסה שאתם אוהבים ותישארו נאמנים לו. אתם תריחו אותו הרבה, אז כדאי שזה יהיה ניחוח שנעים גם לכם וגם לאדם שלכם, כי זה יוריד לו קצת את החשק לצרוח עליכם כשתקפצו עליו מדיפים ריח רענן של כביסה נקייה.

בררריייי

מה לבשתי היום:

נ.ב. המחשבה היומית להיום – סוף מעשה במחשבת חתולה

חתולסקי יוצא לטיול

ביום שישי, כידוע, מקובל לקחת חתול ולהוציא אותו לטיול. ואני, כידוע, נוהגת כמקובל. לפיכך, עם פרוץ שישי לקחתי את חתולסקי החולצה לטייל. 

ראשית, נסענו למסעדת דגים בראשון. אני אכלתי פיש אנד צ'יפס וחתולסקי אכל רק פיש.

 אחר כך המשכנו לנמל ביפו. שם ראינו דגים, וחתולים, וכלבים ואנפות בקר. חתולסקי אהב את הסירות הצבעוניות.

על רקע השקיעה, סיפרתי לחתולסקי על ימיי כבלרינה צעירה בבולשוי באלט. הוא התרגש מאד וביקש לראות צעד או שניים, ואני פיזזתי כאיילה קסומה ופסקתי רק כשלהקת שחפים החלה לחוג סביבי ולהשליך עליי צדפים ודגיגים מסוגים שונים. נורא נעלבתי אז הלכנו הביתה וכך נהרס כל יום שישי. חבל!

אני לובשת

חולצת חתולסקי מ-Threadless

חצאית מ-H&M (ישנה)

חגורה מ-New Look

סנדלים שיש לי כמה שנים ושכחתי מאיפה הם

תיק של זארה

צילומים שלי - אודליה ממן
צילומי נוף - שלי

ח חת חתו חתול מזונב

השבוע עצבנו אותי כמו שצריך, וכשמעצבנים אותי כמו שצריך אני מתלבשת כמו שצריך, כלומר - לובשת חתול. כלומר, לא חתול אמיתי וזה, אלא הדפס בצורת חתול קומפלט עם זנב ושפם. לזה מדרדרות בלוגריות אופנה ישראליות בשוק שבו אין בגדים עם הדפסים קומפלט של תחש.

שלשום לבשתי חתול נאה מאסוס. זה סריג רך עם חתולסקי שהתלבש לו על הכתפיים. בגב החולצה רואים את הרגלים האחוריות ואת הזנב שלו, כמו שצריך.

היום לבשתי את חתולינו מ-Threadless. לצערי, הוא מגיע רק בשרוול קצר. לשמחתי, נורא חם לי היום (הלכתי ברגל עם עקבים לסייל של סוהו ועמדתי איזה שעה בתור. מיותר לגמרי). חתולינו מאד מרוצה מהחיים ונראה שהוא מאד אוהב אותי. אני אוהבת אותו גם, ולכן אני מקפידה להרחיק לו מהשנוז את הכבל של האוזניות.

זהו לעת עתה. ועכשיו אתם גם יודעים לברוח לצד השני של הכביש אם אני מתקרבת אליכם לובשת חתול, שלא יגידו שהבלוג הזה לא חולק מידע מועיל.