ביום שישי נערכה חתולת המאה בין שני חברי האהובים והטובים אספתול ואורתול. לצורך כך התכנסנו, אני ו-350 מחבריהם הטובים ביותר, בבאר של סבא כדי להשתתף בשמחה ולאכול מטעמים כיד המלך. בלטה בהיעדרה בתם המזונבת של הזוג, חתולת הנזר לילר, שנאלצה להשאר בבית מפאת חרדת קהל. לא נורא לילר, העיקר שקיבלת חמגשיות עם שאריות טעימות. אני, כצפוי, ניצלתי את ההזדמנות ללבוש שמלה עם חצאית עטירת טול.
אני לובשת
שמלה ממוד קלות'
עגילים מרזילי (ישנים)
תיק של אנטונלו סריו (ישן)
נעלים מגאפ
פשוט לא יאמן שכמעט מכרתי את השמלה הזו במכירה הקודמת שלי. למרבה המזל כמה מקוראותיי הקימו קול צעקה ועצרו אותי ברגע האחרון. מה הייתי לובשת לחתולר צהרים אם לא היה לי אותה? פיג'מה? או חס ושלום, שמלה בלי טול???
בכל מקרה, היא פה והכל בסדר והנה צילום של העגילים הנחמדים שענדתי ולצידם הילה פרחונית.
והנה אני והאכמונית מרימות קוקטיילילר לחיי הזוג המאושר. אני לא זוכרת מתי לאחרונה שתיתי כל כך הרבה אלכוהול בשעה מוקדמת כל כך, היק!
במהלך החופה, בחלק של דיצה רינה וכו' מישהו בקהל צעק "ולילר!". יתכן שהמישהו הזה היה אני. בכל מקרה, זו היתה החופה היפה ביותר שראיתי זמן רב וגם הרב היה על הכיפאק. הקהל היה מאושר וכל החוויה היתה מרגשת ביותר.
במידה ואינכם מכירים את חתול הלילר (או שאינכם חברים בקבוצת הפייסבוק הפופולרית The Dailylar), הנה היא מנסה להרע לדיוקנה שציירתי בכוחותיי האחרונים.
ובברכת מזל טוב לזוג הקשיש ואוי ואבוי לי על ששקלתי למכור את השמלה הזו אסיים. שבוע טוב לכולם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שאלות? תגובות? רגשות חיוביים לגבי טחינה מלאה או רגילה? שתפו אותי ואת הקוראים