קסם הפארש

מעטים הדברים שהופכים אותי לפמיניסטית יורקת אש ונטולת חוש הומור כמו לצפות בצילומים של חבריי תוקעים מרציפן במילוי תמרים במילוי מרציפן בחגיגות המימונה בזמן שאני תקועה בבית עם מצה יבשה כמו החיים שלי. זו כנראה הסיבה לדיון העצבני שמתנהל ביממה האחרונה בפייסבוק שלי, אותו חשבתי להעביר לכאן בסילוק הפרטים המזהים, שכן הוא עקרוני עבורי ולגבי נושאו אני נשאלת לעתים קרובות בהקשר הפרטי כמו גם בזה של השבלוג.

מדובר שם בבעלת עסק שנוהגת לשווק את עצמה (כמותג) ואת העסק שלה באמצעות כתיבת סטטוסים משתפכים שהם שיר הלל לה עצמה ולנשיות מתפרצת ולנשים אמיתיות ולקסם העוצמה הנשית וכאלה. היא רק אחת מאלף משווקות מסוגה, אבל אתמול היא העלתה סטטוס שכולל הערה מיזוגנית להחריד במסווה של קסם הפרי והסבלנות שלי לדברים כאלה נמוכה מאד. 

כמנהלת, יועצת שיווקית לעת מצוא, פמיניסטית ואדם אינטילגנטי באופן כללי יש לי עינים בגב בכל הנוגע למיתוג ושיטות שיווק ומכירה ואני מוצאת את השילוב בין רגשות וכסף ציני מאין כמותו. יעל רגב (עורכת סגנון של מעריב, בלוגרית וותיקה, מובילת דיעה בתחום האופנה בארץ ומטופלת בדבר מה שדומה לכלב) קוראת לשיווק מהסוג הזה שיווק אג'נדה, כלומר כזה שמנצל אג'נדות חברתיות כדי לנסות למכור לנו משהו. במקרה הזה, מנסים למכור לנו פמיניזם במסווה של לייף סטייל.

עכשיו, אני לא תמימה. אלוהים והשטן יודעים כמה טקטיקות שיווקיות חסרות בושה קיימות בעולם ושיווק אג'נדה הוא רק אחד מעשרות המכות השיווקיות שנפלו על הארץ והים והרשתות החברתיות. מה שמטריד אותי במיוחד הוא שהשיטה הזו רווחת בישראל דוקא בעסקים נשיים קטנים. קל להאשים את עולם העסקים בציניות ממנה נובעת שיטת השיווק הזו, אבל נראה לי שככל שהעסק/המותג קטנים יותר, כך קטנה כמות הציניות וגדלים חוסר המקצועיות והכוונות הטובות. נשים משווקות את עצמן לנשים אחרות בכלים של רגש כי הן חושבות שזו זווית המכירה הכי טובה שיש להן (מעין גרסה למבוגרים של "תאהבו אותי תאהבו אותי תאהבו אותי" שנובעת מחוסר בטחון בסיסי) או כי הן חושבות שזה כלי שיווקי חזק וטוב (כלל שיווקי בסיסי קובע שמוצרים זולים מוכרים בפניה לרגש ומוצרים יקרים מוכרים באמצעות סיפוק כמה שיותר נתונים) והתוצאה הסופית מעוררת בי קבס.

תהיה הסיבה בה בחרה המשווקת להשתמש בשיטה הזו, בחירה מושכלת או חוסר יכולת לעשות משהו אחר, התוצאה הסופית זהה - נשים מנצלות את תמימותן של נשים כדי לעשות רווח. 

שנחזור על זה שנית? נשים, במסווה של אחווה נשית והעצמה נשית, בונות לעצמן עסק באמצעות טקטיקות ניצול רגשי של נשים אחרות. שיטת השיווק הזו יוצאת מנקודת הנחה שאם תגעו לקהל הלקוחות בטריגר הרגשי הנכון, הוא לא יוכל לעמוד בפני הדחף לקנות. נשים מוכרות לנשים אשליות מתוך הנחה שקל לנצל אותן. ורובן עושות את זה מתוך חוסר מודעות מוחלט. משהו מכל זה נשמע לכם פמיניסטי?? וכאילו זה לא גרוע מספיק, מרביתן עושות את זה באמצעות כתיבה אינפנטילית, עילגת ומגוחכת ללא כל יכולת עריכה או ביקורת עצמית או מודעות עצמית תוך זילות מוחלט של המדיום הדיגיטלי והשפה העברית. כל מותג פותח בלוג, כאשר הדבר היחיד שיש לרובם לומר בבלוג הזה הוא "בבקשה תקנו ממני אני אישהההה ויש לי מה לומררררר". והדבר המדהים ביותר בכל העסק, הוא שגורואיות שיווק בעיניי עצמן מעודדות בעלות עסקים קטנים לפעול בשיטה הזו תוך כדי שימוש בשיטה הזו!

סבתו של אבי מאשה, עליה השלום, מביעה את דעתה על הנושא

הסנדלרית הספציפית שעוררה את הדיון הזה נתפסה מסתובבת יחפה, כאמור, בשל הערה מיזוגנית שהוציאה לי עשן מהאוזנים. זה היה אגבי כל כך, שאני בטוחה שאם הייתי מטיחה בפניה את טענותיי היא לא היתה יודעת על מה אני מדברת. זה היה רק פרט אחד בבליל שטויות פסאודו-פמיניסטיות שבא מהלב ולא מהשכל ולפי שלל התגובות על הסטטוס שלה, אף אחת לא שמה לב או טרחה להתייחס. התגובות הן כולן "את קסם!!!" וחיזוקים וחיבוקים.

חשבתי לסגור את הרשומה הזו בפרודיה על שיווק קסם הפארש הזה, באמצעותה אני מפצירה בקוראותיי לחשוב לפני שהן קונות. אבל החלטתי שיותר מלהצחיק, חשוב שאהיה ברורה כאן. אני לא אומרת שאסור לקנות את המוצרים שהנשים האלה משווקות. מה שאני אומרת הוא שצריך לעשות זאת עם עיניים ושכל פתוחים, תוך הכרת השיטה והפרדה בין המוצר (אותו אני אוהבת) לבין השיטה (אותה אני מוצאת מזלזלת). ואם אפשר, בדרך תומכת ומכבדת, הביעו את דעתכן על הדרך. אמרו לנשות העסקים האלה, אותן אתן מכבדות ובהצלחתן אתן רוצות, שתכבדו אותן יותר אם הן יתחילו לשווק את המוצרים שלהן כמו נשים רציניות ובוגרות במקום כמו ילדות מבוהלות. בסופו של דבר, כולנו נרוויח מזה.