‏הצגת רשומות עם תוויות לונדון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות לונדון. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 6 בינואר 2019

עשי זאת בעצמך, או איך הכנתי את המוזיקאי הנפלא בעולם


בנובמבר שעבר נסעתי לטיול שורשים בפרוסיה (פולין וגרמניה של היום) אותו סיימתי בהופעה אדירה של ג'וני פלין, שבדיוק חגג את שחרור האלבום Sillion (מאנגלית עתיקה, גל האדמה החום והחם שהמחרשה הופכת וחושפת לראשונה לאוויר העולם). אלבום שתואר בידי אחד המבקרים כאחד שנשמע כאילו חפרו אותו מבור באדמה והוא הטוב ששמעתי בשנים האחרונות וללא ספק אחד האהובים עליי אי פעם (יחד עם Disintegration ו-Pornography של הקיור ו-The Queen Is Dead של הסמיתס).

כבר אז חשבתי להכין לו בובה קטנה בצורת עצמו, אבל השתפנתי ונתתי לכמה אנשים לשכנע אותי שזה יקריפ לו את הנשמה וויתרתי על הרעיון. כן הצלחתי לגשת אליו ולדבר איתו אחרי ההופעה, מה ששימח אותי מאד (הוא איש נחמד נורא ואדיב להפליא), אבל לא נתתי לו שום דבר בתמורה לכל מה שהוא נתן לי - מוזיקה ומילים שחודרות לנשמה ומרוממות אותה, גם במצבים הקשים ביותר. אקיצר, יהויפלין חזר הביתה בידיים ריקות (חוץ מהגיטרות, הבנג'ו, המנדולינה והחצוצרה זאת אומרת) ואני חזרתי ותאוותי בידי.

פרוורדו שנה קדימה, ואני מתכננת גיחה קצרה ללונדון לראות 4 הצגות ב-4 ימים, אחת מהן (וזו שהתחילה את כל הענין) היא True West של סם שפרד בכיכוב היהויפלין. הפעם, אמרתי לעצמי, אני מכינה לו בובה, כי זו הדרך היחידה שיש לי לתת לו חתיכה מעצמי כמו שהוא נותן למעריציו כל השנים.

אמרתי ועשיתי!

ראשית בחרתי צילום להתבסס עליו והוא זה. בדיעבד (כפי שתגלו בהמשך) התברר שבחרתי בדיוק בצילום הנכון.


הייתם מצפים, אני מניחה, שאתחיל בבנית הבובה הבסיסית. אבל מאחר ואני ממש מפחדת מתפירה, בחרתי להתחיל דוקא מהכובע, שהוא סוג של סמל מסחרי של הפלין (נסו למצוא צילום שבו הוא לא חובש כובע או נועל בלאנדסטון, אפילו עם טוקסידו, I dare you למצוא כזה). מאחר וחברתי הסורגת היתה באמצע מעבר דירה והעדיפה טיגון בשמן חם על פני לסרוג בשבילי כובע זעיר, נאלצתי לתפור אחד מסריג שמצאתי בקופסת הבדים שלי.


עכשיו, כשהר הכובע בידי, ידעתי שאפשר להתחיל את העבודה. הרכבת הבובה לקחה בסך הכל חודש, מתחילתה ועד סופה (כי חיכיתי לדברים שיישלחו אליי מחו"ל) אבל אני די בטוחה שאת הפלין האמיתי לקח כתשעה חודשים להכין, אז מצבי טוב יחסית.


הכנתי את הבסיס ואז התחלתי להתאבסס על עיצוב הפנים. ראשית התאבססתי על האף, צורתו ומיקומו.


אחר כך התאבססנו, יערה ואני, על עיניים.



אכן תמונות קשות
בשלב כלשהו, הרמתי ידיים והתחלתי להתחבט בנוגע לשיער.

יערה מפנימה שבובנאות זה לא קל



כולל משחקים שונים עם הפנים לפני שאני מתחילה להדביק.



כל הזמן הזה, יערה ציירה לידי והוכיחה שהדור הבא לאמני משפחת ראובני כמעט בשל לצאת אל העולם.


הגיע הזמן להדביק את הבוב, אבל רק מהמותניים ומעלה, כי בשלב זה כבר קניתי לו נעלים באיביי וידעתי שעדיף שהרגלים יחוברו אל הגוף רק בסוף התהליך, לאחר שהנעלים יקובעו במקומן.






והחלק הכי כיפי - איפור הפנים. אני לא יודעת איך בובנאים אחרים עושים את זה, אבל הבובות שלי חולקות את האיפור שלי (בתוספת עפרונות וצבעי מים ואקריליק במידת הצורך).

עוד סיבה להשאיר את הרגליים לרגע האחרון - כדי להקל על מלאת הצביעה
יהופלין הוא בריטי בלונדיני ורוד לחיים ולחיו מעוטרת בצלקת מתקיפת כלב בינקותו.


הצלקת אתגרה אותי כי מחד, היא מאפיין בולט שלו, ומאידך מי רוצה לקבל בובה מצולקת של עצמו? מה גם שבובנאות היא אמנות ה-Understatement. החלטתי ללכת על רמיזה עדינה בלבד, כראוי ליהויבוב.



עכשיו התחיל משחק ההמתנה לכל ההזמנות מאיביי - היגיעו בזמן? התחלתי את העבודה על הבובייל חודש ושבוע לפני הטיסה, כדי שיהיה להכל זמן להגיע. ואכן, כמעט הכל הגיע בזמן. חוץ מתקלה אחת שארעה ממש בשניה האחרונה.

ברור, מן הסתם, לכל מי שעיניו בראשו ומכיר אותי שהפכתי חצי עולם בחיפוש אחר בלאנדסטון זעירים. לצערי, החיפוש העלה אבק ונאלצתי להסתפק במשהו דומה לנעלים אחרות שיש לו, בתקווה שאצליח להסתיר אותן מתחת למכנסים בדיוק מידה הנכונה. כשהן הגיעו, הייתי מרוצה עד השמים.

דרוש - סינדרל
כעת אחסנתי את חצי היהויבוב בשקית אטומה היטב לכשלושה שבועות, מוציאה אותו מדי פעם כדי לבדוק את הרכישות שהגיעו.

התלבטתי איזו גיטרה זעירה לקנות לו, כי לפלין יש רזונייטור משוחזר כבן שמונים, והגיטרה הזו מזוהה איתו. מצד שני, הרזונייטור הזעיר היחיד שמצאתי באיביי עלה כמעט 200 ש"ח והגיע ללא קייס וגם גודלו היה מאיים במידת מה, כי הוא היה ארוך באינץ' ממה שחיפשתי ופחדתי שזה יהיה גדול מדי. לבסוף החלטתי להתפשר על יושרתי האמנותית ולקנות לו גיטרה אקוסטית בסיסית מעץ עם קייס ומעמד קטן שעלתה עשירית. זאת מתוך שכנוע עצמי עמוק שהוא ממש קשור לקייס שלו, שמלא מדבקות מכל מסעותיו בעולם (עוד הימור שהשתלם בדיעבד, כפי שתראו).

תתחדש!
בסוף השבוע שלפני נסיעתי, אשר יגורתי בא לי ולא נותרה ברירה אלא להלביש את הנער, יענו לתפור, שלא נדע מצרות. נחושה בדעתי להתמודד עם המשימה וחמושה באקדח דבק מעשן ניגשתי למשימה, שכללה פירוק והרכבה של פריטים קיימים (יתברך שמו) כמו גם מלאכת יד כושלת.

צילום אחרון בלי רגליים
זהו, עכשיו הוא יוכל לברוח אם בא לו


הסנדלר הולך יחף? לא ולא!

אתם לא רוצים להבין מה אני עושה בצילום הזה, תאמינו לי
מדידות אחרונות עם הגיטרה. התלבטתי אם לחבר את הגיטרה אליו או לא וחבריי החליטו שיש לחבר.


בשלב הזה, למרות שחשבתי שגמרתי, קיבלתי שתי החלטות של הרגע האחרון - להוסיף לו צעיף מפליס אפור (הוא מצולם רבות עם צעיפים) ולקשט את הקייס של הגיטרה במדבקות, כמו הקייס האמיתי שלו. כמו כן, זכרתי שבאחת התמונות הישנות שלו הקייס מכוסה במדבקות Fragile מטיסות עבר. לצורך הענין, גזרתי כמה תוויות של דואר ישראל שאני שומרת לצורך משלוח דואר רשום והוספתי מדבקות זעירות מהאוסף שלי.



למחרת בבוקר, יום לפני הנסיעה, הגיע הזמן לצלם יהויבוק!




הכי כיף להקפיד על הפרטים הקטנטנים, כמו טבעת הנישואים שלו למשל
שמחתי לגלות שיש לי בבית את הרקע המושלם, שמתאים בדיוק למילות השירים שלו
זהו. כל שנותר הוא לארוז את יהויבוב באינסוף פצפצים, שקיות וקופסה קשיחה במיוחד שתשרוד טיסה במזוודה קומפלט עם מעיכות מכל הכיוונים ולעלות על המטוס.

לאחר ההצגה, כשנרגעו התשואות ומחיאות הכפיים, שמנו פעמינו בריצה קלה ליציאת השחקנים שם התארגן כבר תור בריטי מנומס מאחורי גדר ברזל מעוטרת בשני שומרי ראש מפחידים למראה (אך חביבים מאד) וחיכינו בקור המטורלל לטקס הענקת היהויבוב.

כשג'וני יצא סוף סוף אל הקהל הקפוא הוא היה מקסים כהרגלו למרות שנראה מותש (הוא קורע את עצמו בהצגה הזו, זה די נפלא לראות אותו מפרק את התפאורה עם אלת גולף לאורך המערכה השניה). אני, שבינתים התחלתי לפחד שוב שהוא יחשוב שהמתנה שלי היא הדבר הקריפי ביותר שראה מימיו (גגלו וקראו על ג'יימי דורנן ותגובתו הנוראית לעוגה בצורתו שהכינה מעריצה), שמחתי מאד לראות את פניו אורות למראה יהויבוב. הוא הפך והפך אותו ואמר שהקייס נראה בדיוק כמו זה שלו (יש!) ושזה הכובע האהוב עליו, שהלך לאיבוד בשנה שעברה (דאבל יש!). לא אאריך בסיפורי אלף סבתא וסבתא ואסכם שיהויפלין נראה מרוצה, יהויבוב נראה מרוצה ואני הרגשתי מרוצה עד הגג.




נראה כמו לקוח מרוצה!
זו היתה חוויה נפלאה ממש. מעבר לכך שאני אוהבת להכין בובות, בוביילים בפרט ופרוטרטים בבובייל הכי בעולם, האפשרות לתת לאדם שנתן לי (ולהמוני אחרים) כל כך הרבה מעצמו פיסה קטנה מהיצירה שלי ולשמח אותו קצת ריגשה אותי מאד. אין הרבה אמנים שמנהלים יחסים דו כיווניות עם המעריצים שלהם, ואני שמחה שיצא לי לעניק לו משהו קטן ממני, שיראה לו כמה שמחה הוא מביא לחיים של אנשים. זה הדלק שמניע את רב האמנים ליצור וללא ספק, אחד מאלה שמניעים אותי.

כולי תקווה שיהויבוב נהנה בחייו החדשים בלונדון ולא נלעס בתאווה ברגעים אלה ממש בידי שתי תינוקות לצלילי גיטרה. בכל מקרה, הזהרתי את ג'וני שלא יתן לקטנות שלו להתקרב לבובה מחשש להתנתקות חלקים קטנים. אני נהנית לדמיין אותו נח על מדף בסטודיו מוקף בכלי נגינה שונים ומשונים בזמן שחם ונעים לו. אני מתכוונת ליהויבוב כן? ג'וני על מדף זה רעיון ממש גרוע לדעתי, אבל הי - אני האחרונה שתשפוט את נפש האמן.

יום רביעי, 2 בינואר 2019

לשנה הבאה בג'רוזליים


2019 שמחה לכולם! האם, כנהוג במקומותינו, קיבלתם החלטות לשנה החדשה? לחזור למידת הג'ינס של התיכון? להתמנות סוף סוף למנכ"לית? להביא לעולם ילד בכור? להתחתן עם מייקל נסיך מולדביה? באשר לי, אני חושבת שהגיע הזמן להתחייב לעדכן את השבלוג פעמיים בחודש וגם מקווה לפגוש את יהויפלין (ראו ערך, הממ אולי אעדכן את התמונה באמת) בתדירות גבוהה יותר מפעם בשנה, מה שאומר שיש סיכוי של 50% שאממש 50% מהחלטותיי לשנה החדשה, ותודו שזה גבוה בהרבה מסיכויי להוריד 20 קילו ממנכ"לית בכורה.

בכל מקרה, הצעד הראשון הפשוט ביותר בדרכי להחלטה מספר אחת הוא להעלות מה לבשתי בתשעת אלפים השנים האחרונות, וזאת אעשה תכף ומיד. 

תלבושת לתאטרון
חולצה של טולה
מיזע אפור של נקסט (לא מצולם אבל היה קר בחוץ)
חצאית מאסוס
סטן סמית אפורות של אדידס


שמעו, חצאית הניצנוצאז' הזו בוהקת בקנה מידה לא סביר בשיט. במונית בדרך לתאטרון היא עשתה מופע אורקולי שהיה משכנע את כל עדת ישראל להשמיד את עגל הזהב (ולעבוד אותה במקום). היא כל כך נוצצת שכל מי שמסתכל עליה ישירות מתעוור מיד. היא כל כך נוצצת שרואים אותה מהירח בעין בלתי מזויינת. הדרך היחידה שאני מכירה להתמודד עם בגד כזה היא להקיף אותו בפריטים האפורים ביותר שיש לי ברפרטואר. הטישרט האפור של טולה היה בכביסה אז הלכתי על שחור במקום. במקום מעיל לבשתי מיזע גדול ואפור כהה נטול כל קישוטים והלכתי על נעלים ועגילים מינימליים ככל האפשר. התוצאה - אש יא גולש!

תלבושת ליציאה קז'ואלית
גופיה של טליה
שמלה של חיה ניר לכתומנטה (יד שניה)
ג'ינס צמוד מנקסט
הבלאנדסטון הקדושים


לעתים קרובות שואלים אותי שרונה, איך את לובשת כל מה שבא לך וזה עדין נראה הגיוני? התשובה היא - צמדו כל בגד, לא משנה מה הוא, עם הנעלים הכי גסות שיש לכם ואז הוא יהפוך למשהו אחר וסביר במידה לא סבירה. אני נוהגת לעשות את זה עם הבלאנדסטון הקדושים או עם סניקרז (עדינות או מטורללות, תלוי בבגד). עכשיו קניתי בלונדון, אגב, מחוכים ושמלה ויקטוריאנית מתחרה בצבע קרם. חכו לראות איך אני משלבת אותם עם ג'ינס קרוע ובלאנדסטון. 

השמלה בכל מקרה, שקופה ומהממת ואסימטרית ואני פשוט לא מאמינה שכתומנטה, שהיתה בולעת את משכורתי כשהייתי בת עשרים וקצת, היא עכשיו וינטאז' ועוד כזה נדיר. קניתי אותה מחברה שירדה המון במשקל (נבלה!) והחליטה בעקבות זאת להחליף את כל המלתחה (שתהיה בריאה!) ואני חוגגת עליה שחבלז.

תלבושת לפגישות 
מכנסים של טולה
חולצה של מוטיף
מיזע מנקסט
תיק של Lazy Oaf
הבלאנדסטון הקדושים


אני אוהבת מכנסים רחבים, כידוע, ואלה החורפיים החדשים של טולה מוצלחים ביותר, מה גם שזה הבגד היחיד שיש לי בצבע הזה. חשבתי שיהיה נחמד ללבוש לעבודה שילוב של ורוד וחום חיוורים מאד ואכן כך היה. התיק הוא מקולקציית החורף של לייזי והוא דומה לדוב עם פרצופים, שזה אחלה. בנוסף לאוזניים יש בו מקום רב להפתיע ורצועה ארוכה מאז שמתאימה לאלכסון גם לשמנות/גבוהות כמוני.

דיס דוב איז גואינג פלייסז
תלבושת ליום עבודה
שמלה של לוקיטה
סריג של טולה
צמודונים מנקסט
בחיים לא תנחשו אילו נעליים


טוב, מה אתם רוצים ממני? קניתי את הנעלים האלה בגלל יהויפלין ואז גיליתי שהן הדבר הכי נוח בעולם ומתאימות לכל הבגדים שיש (למרות שיש לי חברה שחושבת שהן גבריות ומגעילות) ועמידות לגשם וממילא 90% מהוויוורק נועלים בלאנדסטון. אקיצר, תתמודדו. בכל מקרה, אני חושבת שאני צריכה ללבוש יותר שמלות קצרות. במיוחד כשהן עשויות מבד שמיכי כמו זו של לוקיטה.

תלבושת לביקור בכפר
מכנסים של טולה
חולצה של טולה
קימונו מבל וסו
אוי שכחו מזה



אוי הקימונו הזה. כמה שרציתי אותו, ואז קניתי אותו, ואז לא הצלחתי ללבוש אותו כמעט שנה כי לא היה מזג אויר מתאים! כשקריר הוא דק מדי, כשחם אין סיכוי שאערים על עצמי שכבה מיותרת. בקיצור, הוא שכב בארון ובכה עד שביום שישי אחד בתחילת דצמבר היה פתאום מזג אויר מושלם לקימונו ועוד ביום שתכננו לנסוע למכירה בכפר, שם את פשוט יודעת שכל הנשים ילבשו קימונואים ויענדו שרשראות זהב עדינות מוערמות כאלה. אז כן, זה בגד שלובשים פעם בשנה, אבל כמה מחמאות שקיבלתי עליו ווי ווי.

מה לובשים בלונדון בדצמבר 
ג'ינס מאסוס
מעיל עצום מאסוס
חולצה של מותק
עזבו אותי באמא'שכם


שמעו, המעיל הזה מעיק ברמות כשצריך להחזיק אותו (הסתובבתי בפריימרק עם עגלה מלאה במעיל ועליה מגדל מאוזן היטב של פיג'מות רכות ותחתונים 100% כותנה שעולים בארץ פי 10 וזה לא היה דומה לנוח אפילו) אבל ברב המקומות בלונדון יש מקומות ייעודיים למעילים ובחוץ היה קור כלבים. לפיכך, ולאחר שהמעיל שלבשתי לפולין וגרמניה שנה שעברה החזיר נשמתו לבורא, זו הוכיחה את עצמה כקניה מעולה, מה גם שקניתי אותו בסייל מטורף באסוס שנה שעברה. מה שכן, אני בספק אם אין פעם אלבש אותו בישראל.

תלבושת לשיטוטים בלונדון
סוודר של Lazy Oaf
כובע וצעיף ישנים מלא זוכרת איפה
ג'ינס מאסוס
ילקוט מאמזון
עם הפה הזה אתם מנשקים את אמא שלכם??


זה לא שלג, זו פיקציה. גאון כזה או אחר הציב בכיכר בשוק קמדן מכונת שלג וכל העוברים והשבים דרסו זה את זו כדי להצטלם תחתיה. בכל מקרה, ביום הזה החלטתי, בידיעה שאני עומדת להסתובב בתוך ומחוץ לשוק במשך שעות, שאין בכוונתי לסחוב את מעיל הכבירים ביד ובחרתי לסכן נפשי עם סוודר עבה בלבד. זה הלך לא רע למען האמת, בפרט שידעתי שלפני שנצא שוב בלילה נחזור למלון ואוכל להתאחד עם מעילי שניה לפני שאהפוך לנציבת קרח.

הסוודר, במידה ולא הבחנתם, מעוטר בהמבורגר עם מצב רוח מצוין.

הוא חושק בי או סתם מרוצה לראות אותי? טבעוני בכל מקרה הוא לא
תלבושת לשנה החדשה
סוודר מאסוס 
ג'ינס מאסוס 
עגילים של פאולה לפידות
נשבעת לכם שנעלתי סניקרז של D.A.T.E


את השנה החדשה יש לקדם עם חברים אהובים וכך עשיתי במהלך כל יומה האחרון של שנת 2018. את הסוודר הענק והרך עד גיחוך הזה קניתי במחלקת המידות הגדולות לגברים של אסוס, מה שבא ללמדנו. מענין שהטעם שלי השתנה עד כדי כך שאני ממש סבבה עם ללבוש בגדים של תיכוניסטיות, מה שדעתי לא סבלה במשך עשרים ומשהו השנים האחרונות.

כפי שאתם רואים, אני ממשיכה בנחישות לגדל את שיער השיבה שלי
אם שרדתם עד כאן, כל הכבוד לכם ושנה טובה! את האיסנטושבלוג, אגב, אני מעדכנת בתדירות קבועה לחלוטין ואתם מוזמנים לעקוב אחריו במידה וטרם עשיתם זאת, דבר שיעזור לכם לנהל מעקב סטטיסטי אחר כמות הפעמים שאני נועלת אוי לכו תציקו למישהו אחר.

יום ראשון, 26 בפברואר 2017

שרונה חולצה אפורה


היום, ביושבי לעבוד בבית הקפה השכונתי, פנתה אליי קוראת חתיכה של השבלוג וציינה בצער את העובדה המדויקת שאני לא כותבת כמעט כלום בזמן האחרון. עובדה זו לא רק שמדויקת אלא גם מצערת, לפחות אותי, בפרט שיש לי התחיבות לקיים שטרם מצאתי את הזמן הראוי להצמיד ישבניי (כן, את שניהם!) לכסא ולפרסם. 

אקיצר, רגשות אשמה התעוררו בי ולכן החלטתי שלא אלך הביתה, גם כשאגמור את המשימה עבורה התיישבתי פה, מבלי להעלות משהו, ולא משנה מה, לשבלוג. וכידוע, כשצריך להעלות משהו ולא משנה מה לשבלוג, פונים לאינסטושבלוג ובודקים מה העליתי בו לאחרונה ומשלבים בתנועות חינניות קופי וגם פייסט. אז הנה מה לבשתי או ענדתי או גרבתי לאחרונה ואני מבטיחה להשתדל לפנות זמן בימים הקרובים לכתוב פה כמו בת אדם, או כמו משהו שמתיימר להיות בת אדם ומשכנע במידה העולה על 65%. 

ואגב האינסטושבלוג, אני ממליצה לכם לעקוב אחריו שכן אני מעלה לשם תמונות שאיני משתפת פה. רובן של מאפים. רובן לפני שאכלתי אותם (אבל לא רק).

ראשית הנה שרשרת יום ההולדת ה-39 שלי. לרב אני עונדת אותה רק בקיץ אבל לפני שבוע ומשהו היה יום חמים כזה ולא היה לי כוח לעגילים ופתאום התגעגעתי אליה ושלפתי אותה מהמגירה. השרשרת של המותג הצרפתי החביב עליי N2.


תלבושת לארוחת ערב מהירה
מעיל עור מאסוס (ישן)
מיזע אפור מנקסט
גופיית תחרה מציצה משנת טיכו
ג'ינס מנקסט
סניקרז משופרא (ישנים)
יוני החתולתיק מאסוס (ישן)


באותו הערב מצאתי עצמי אומרת שמצידי ללבוש כל יום כל היום ג'ינס קרועים עם חולצה אפורה וסניקרז. מהמתרחש באינסטושבלוג שלי לאחרונה, נראה שאני כבר עושה את זה פלוס מינוס. ונעבור לחולצה האפורה הבאה.

בהמשך השבוע שלפתי מהארסנל את השרשרת הזו, ממותג האם של N2, לה נריד. השרשרת הזו היא מתכון בטוח לשיחות עם אנשים, כי מי שמבחין בה לא מצליח להתעלם ממנה. וזה רק הגיוני, שכן רואים בה את כיפה אדומה וסבתא בבטן הזאב.


תלבושת לאירוע קפה איכותי (אגב התחייבויות שאני לא מקיימת) 
חולצה של מותק הדס הול
ג'ינס מנקסט
סניקרז משופרא


אוי מה יהיה מה יהיה, כל הזמן אותם מכנסים ואותן נעלים? לא! לפעמים אני מחליפה גם את המכנסים וגם את הנעלים ולראייה, התמונה הבאה.

תלבושת (מהמותן ומטה) לעבודה
מכנסים של טולה
סטן סמית' אפורות 


*טוק טוק*
מי שם?
נעלים
איזה נעלים?
נעלים מושלמות
שלום לכן סטן סמית' אפורות, הכנסו ושבו ומיד אגיש לכן עוגה טעימה!

תלבושת לעבודה (מהמותן ומעלה)
חולצת דובים של Lazy Oaf מסטורי
עגילים מאסוס


כל פעם שאני מגיעה לסטורי אני בודקת מה חדש בלייזיאופייה. מאחר והם מביאים פריטים בודדים מכל דגם, חשוב להניח עליהם את הטלפיים מבעוד מועד. אני, אגב, לובשת מידה מדיום\לארג' בבגדים שלהם.

ולסיום, קראתם את האלכימאי? ובכן גם אני חיפשתי זהב בכל העולם ומצאתי אותו השבוע בביתי שלי. כל העולם האופנתי עונד עכשיו עגילי ענק שונים ומשונים, רובם מוזהבים. אני נדלקתי על הדבר וחיפשתי כל מיני מקומות עגילים ענקיים מעניינים ולא כבדים מדי, כשלפתע נזכרתי שיש לי כאלה בדיוק, שאני לעולם לא עונדת. אז נכון, הם גדולים כל כך שבכל פעם שסובבתי את הראש כשענדתי אותם נאלצתי לנפנף אותם מצווארי בתנועה חדה מעשה חתיכה בשיערה הגולש או פיל בחדקו, אבל הם מוזהבים וגדולים ואני ממש אוהבת אותם. כמה נחמד לעשות קניות בארון של עצמך! 


אה כן, כמעט שכחתי. קניתי אותם לפני הרבה שנים בחנות המתנות של מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, גן עדן של ממש לחובבות התכשיטים האוונגרדיים. יש שם יצירות מקוריות של מגוון תכשיטנים, רפליקות של תכשיטים מפורסמים ותכשיטים בהשראת יצירות אמנות המוצגות במקום. אני מציעה לסיים כל ביקור במוזיאון היפהפה הזה בטיול בחנות. אם אתם חושבים שלבחור שני כדורי גלידה ממגוון של עשרים טעמים זו משימה בלתי אפשרית, שלא תדעו מה מחכה לכם שם.

ועכשיו שהשלמתי את עבודתי להיום וגם פרסמתי רשומה עלאק וגם אכלתי פאי שוקולד עם וויסקי קטן, הגיע הזמן ללכת הביתה ולהמשיך לעבוד! תהיו ילדים טובים ואמן שכולכם תקבלו פאי שוקולד קטן משמיים למקום בו אתם יושבים עכשיו.