לכל פסח יש מוצאי פסח ואוזניים משולשות של חתול

מה נסגר איתך שרונה מה נסגר, ממתי מעלים רשומה מלפני ערב פסח כמה ימים אחרי שנגמר פסח? ובכן, זה השבלוג שלי ואני אאחר איף איי וונט טו אנד במקרה הזה, איי דו. לא יקרה לכם כלום אם תשבו שתי דקות מול המחשב ותקראו חדשות ישנות, זה לא שיש לכם משהו חשוב יותר לעשות עכשיו נכון? כלומר, עוד מוקדם לארוחת ערב והילדים עוד לא גמרו שיעורים ולמי יש כח להתפשט כדי להכנס עכשיו למקלחת. שבו חמש דקות, אתם יודעים שתהנו מזה. יש פה תמונות צבעוניות, גג שבע דקות וקמתם לנשנש איזה משהו.

ואחרי ההקדמה הפסיבית אגרסיבית הזו (אני רעבה), אספר לכם שלפני פסח הייתי במכירה נחמדה בסטודיו קטן בדרום תל אביב בה התארחו מעצבת האופנה החדשה החביבה עליי ואחת ממעצבות התכשיטים הוותיקות החביבה עליי יחד עם עוד כמה חברות וחברים וחשבתי שמן הראוי לבקר ולצלמן.

המכירה נערכה בסטודיו של מעצבת הטקסטיל דיקלה לבסקי, וכל המקום עוטר ביצירות הצבעוניות שלה. 

את התכשיטים הביאה מורן פורת, שאת יצירותיה אני מכירה כבר כמה שנים. למעשה, יש לי עגילים מדהימים מלאכת ידה שקניתי לפני מאה שנים בערך ברזילי ואז איבדתי ואז מצאתי ממש לפני כמה שבועות. אז שמחתי מאד לראות מה חדש אצלה. מורן עובדת בטכניקה ייחודית של הטבעת אבני חן בבד, כך שרק תבניתן נותרת בו, נוצצת כמעט כמו האבן עצמה. הטכניקה הופכת את התכשיטים האלה ל-Conversation Piece, יענו משהו לדבר עליו, וזו תוספת מצוינת לערך האסתטי של התכשיט, לדעתי.

אני מודדת שרשרת צבעונית של מורן

וגם עגילים גדולים

באופן כללי היה נעים ביותר. הסטודיו שנראה נטוש לחלוטין מבחוץ מלבב מבפנים, כדרכם של מבנים תל אביביים רבים, והאווירה היתה צחקקנית ועליזה עד מאד. הלקוחות של המעצבת לירון הורביץ (עליה כתבתי פה לא מזמן) מדדו את הבגדים המגניבים שלה והיו מרוצות גם כן.

נעמה מודדת טוניקה של לירון ולירון מרוצה מהחיים

מבקרת יפה מודדת שמלה אחרת של לירון

אני עצמי הייתי מדושנת עונג באופן כללי

בעלה של לירון, גיא הורביץ, הרביץ במתוקים והכין אוסף עוגות ובונבונים מהטעימים שיצא לי לבלוע לאחרונה. כל זה יפה במיוחד לנוכח העובדה שהוא בכלל מהנדס תוכנה, כמו רבים מאתנו, וחוטא במתוקים בזמנו הפנוי בלבד. השילובים שלו, למשל בונבון שוקולד לבן במילוי עגבניות שרי ווניל, טעימים שאין דברים כאלה. אין מה לומר, לירון שיחקה אותה בלוטו הבעלים.

המגדנייה הניידת של גיא הורביץ 

במכירה התוודעתי לראשונה לעבודות של המאיירת אפרת חסון דה בוטון, שעשתה במקום ציורים בהזמנה על מגוון כלים לחג. האיורים נעשים בטושים מיוחדים ואחרי שלושה ימים אפשר להדיח את הכלים בכל אמצעי שיש לכם, והאיור ישרוד (כך מספרים).

מאחר והוזמנתי לליל הסדר בבית הקטן בהרחבה, הבנתי מיד שאפרת הונחה כאן בידי שמיים כדי להכין עבורי צלחת לילרסדר חגיגית, שי לבעלי הבית. לכן קפצתי עליה עם צילום של חתול הלילר וערימת שטרות והודעתי לה שהגיע הזמן לצייר חתול אשכנזי נימוח המאופיין באוזנים משולשות מהרגיל אחרת מה יהיה. מאחר והיא נבהלה ממש, היא לא העזה לסרב וכך באה לעולם יצירת המופת הבאה.

בקיצור, היה נחמד וגם נעים וגם טעים והצער היחיד שנגרם לי היה על כך שמשם המשכנו להסתובב ולא יכולתי לרכוש פאי חמאת בוטנים ושוקולד של גיא לנשנש בערב. גזרה כמו שלי צריך לתחזק אתם יודעים. אחרי הכל, בלוג שמנופמיניסטי לא הולך ברגל (אלא נוסע ממקום למקום תוך כדי אכילת עוגות). ועכשיו - בתאבון לכולנו והמשך שבוע נעים לכם, קוראות וקוראים יקרים.