כרוניקה של פליס מושאל ידוע מראש

ביום שישי עליתי ג'רוזליימה לבדוק מה מזג האויר ואם יש משהו טעים לאכול (כי כשאין לי כח לבשל, עד כדי כך אין לי כח לבשל). הסתבר שנעים מאד ביום וקר בערב. אחרי ששקעה השמש ישבנו במרפסת ואני רעדתי בתוך מעיל הפליס שהושאל לי וחשבתי מחשבות על חורף.

כשהגעתי ואחרי שליטפתי חתול, שמנו פעמינו לעין כרם כשבראש סדר העדיפויות שלנו אכילת אוכל טעים ומהר, כי מתנו מרעב. בתפריט של כרמא מצאתי את המנה הבלתי סבירה בעליל הבאה, שכוללת חונקי כרמים ברוטב בולונז, עם כדורי בשר ומוצרלה שנאפו בתנור בציפוי בצק פיצה. האמת שחששתי קצת מהמנה הזו, אבל היא היתה כל כך טעימה! כל מרכיב בה היה מוצלח בפני עצמו, והשילוב שלהם בקדירה חמה וריחנית עם בצק רך וטרי לטבילה ברוטב היה פשוט מושלם. מאחר והיא היתה ענקית, לקחתי את השאריות הביתה לארוחת ערב מאוחרת. נום! בא לי שוב.

אחרי שהרעב נרגע יצאנו לשוטט ומצאנו את כנסית יוחנן המטביל בהרים פתוחה לשם שינוי. אני רגילה כבר לראות אותה מבחוץ, כי תמיד כשאני שם היא סגורה למבקרים, ושמחתי להכנס לחללים הקרירים שלה, לראות קברים ופסיפסים ביזנטיים ולהחליף מילה או שתים עם המושיע, שגם הביא את השה שלו.

מחוץ לכנסיה יש שוק קטן אך נחוש של מזכרות לתיירים.

מאחר והנחתי שמזג האויר יהיה קריר מבתל אביב, תכננתי תלבושת מודולרית שכללה גלביה, ג'ינס שלבשתי רק כשהגעתי לירושלים, וקרדיגן ורוד ששכחתי במכונית אחרי שחזרנו מהטיול, ולכן נאלצתי לשאול את מעיל הפליס שהזכרתי למעלה. 

אני לובשת

גלביה של קרן שביט

ג'ינס ממרקס אנד ספנסר

שרשרת מאקססורייז (ישנה)

תיק עם נקודות של אנטונלו סריו (ישן מאד)

כפכפים מגאפ

ראו הפירות שאני צבעונית ואמרו למה לא למה לא. האבטיחים נראו שמחים לראות אותי.

וכמה רימונים ואשכוליות עשו לי עינים, ממש כמו באירופה.

בשלב זה, אחרי גלידת שוקולד ומנגו מלאכת יד מהשוקולדיה שסמוכה לכנסיה, החלטנו שהגיע הזמן להתאחד עם מכונת האספרסו והמרפסת. צפינו בשקיעה והצצנו לציפורים ואז התחלתי לרעוד ואת הסוף אתם יודעים כבר כי מעיל פליס שמוזכר במערכה הראשונה, יושאל במערכה האחרונה.

שבוע טוב לכולם והיכונו לפסטיבל 10 השנים לבלוגים פשוט מבשלת ועפיפונים, בו אני משתתפת, שמתחיל מחר.