קוראים יקרים, אני מודה שנשבר לי. וסיפור שהיה כך היה.
לפני שנתיים כתבתי ביקורת על קרם פנים של Neutrogena שכללה את המשפט הבא:
בשנתיים שחלפו מאז אירוע Neutrogena ירדה כמות משרדי יחסי הציבור שמוכנה לעבוד איתי למינימום. אני מופצצת מדי יום באינספור מיילים מאינספור משרדי יח"צ על אינספור אירועים ומוצרים אליהם אליהם לא הוזמנתי ואותם לא קיבלתי ורואה מדי יום סיקורים באינספור בלוגים על אותם אירועים ומוצרים.
בשבועות האחרונים יצא לי לרגל כמעה אחר נתונים סטיסטיים של כמה מחברותי לבלוגוספירה. יש בלוגריות בארץ שיש להן נתוני כניסות חודשיים שאני יכולה רק לחלום עליהן, רובן גם פופולריות בחו"ל (פלח הקוראים הבינלאומי שלי מצומצם יחסית, ככל הנראה מפני שבחרתי לכתוב בעברית בלבד) ועם זאת, למרבית הבלוגריות שאני מכירה ביום יום יש נתוני כניסות יחודיים קטנים משלי, חלקן מגיעות בחודשים הכי טובים שלהן למחצית מנתוני הכניסות בחודשים הכי גרועים שלי. אחרי הכל, השבלוג מתקרב להנאתו למליון כניסות יחודיות. אני אגלה לכם סוד קטן - אני "גילחתי" 11000 ומשהו כניסות יחודיות מנתוני החודש האחרון כי חשדתי שהן הגיעו מרובוטים ולא מקוראים אמיתים. חלק מהבלוגריות שאני מכירה קונות כניסות ולייקים ואני מגלחת מה שמריח לי חשוד.
אז יש לי מוניטין של אמינות ונאמנות בקרב הקוראים שלי, וזו כנראה אחת הסיבות שיש לי הרבה קוראים ואני באמת גאה בזה. אבל אני משלמת על זה במחיר ריכולים ולעג מצד יחצנים ובלוגריות אחרות אותם אני מרגישה כמו סכין בפעמים הבודדות בהן אני כן מראה את האף שלי באיזו השקה או אירוע שמענינים אותי. אני הבלוגרית המשוגעת. אני צריכה להתחנן ליחצנים לקבל לסקירה מוצרים שמעניינים אותי וכל הבלוגריות האחרות קיבלו כבר לפני חודש ולרב מקבלת תשובה שלילית. אני שולחת מיילים שמודיעים שאני קימת ומעונינת להצטרף לרשימות דיוור והפצה שבלוגריות שכותבות שבועיים כבר נמצאות בהן. הרבה פעמים אני כותבת ולא טורחים אפילו לענות לי.
לאישה בת 37 שנמצאת בתעשיה בה הרב השולט הוא בן 25 ומטה זו חוויה קשה. למזלי, הערך העצמי שלי עומד בזה בלי בעיה. אני לא נעלבת או מושפלת או כל רגש עצובי אחר. אבל אני כועסת (כפי שאולי שמתם לב). קוראי הותיקים יודעים שהיו תקופות שכתבתי על הנושא הזה המון עד שהרגשתי שעברתי את הגבול ומיתנתי את עצמי. אבל השבוע יצא לי להוציא הון קטן בקנית מוצרים שבלוגריות אחרות מקבלות במתנה ובאמת שנמאס לי לקנות דברים שמי שלא מגיעה לקרסוליים שלי (הנה, אמרתי את זה) מקבלת במתנה, למרות שכהייטקיסטית ללא ילדים אני יכולה לקנות לי את כל הדיורים והקליניקים והתיקים והבגדים שמתחשמק לי ואז אני כותבת עליהם סקירות בכל מקרה.
אז הנה השורה התחתונה, ושהבלוגריות שמלכלכות עלי ילכלכו ושהיחצנים שמקללים אותי יקללו וכל שאר הצקצקנים יצקצקו עד מחר. מוכנים? הנה זה בא -
זהו. אני את שלי אמרתי. ועכשיו אקח את התחת השמן והקטלני שלי לאכול צהרים.
לפני שנתיים כתבתי ביקורת על קרם פנים של Neutrogena שכללה את המשפט הבא:
הריח שלו איום ונורא ולכן המריחה לא נעימה בכללמיד לאחר מכן קיבלתי שיחת טלפון תוקפנית ממשרד היחצ שנתן לי את המוצר. תוקפנית עד כדי כך שפניתי למנהל חברת היחצ וסיפרתי לו איך דיברו אלי ודרשתי התנצלות. למחרת קיבלתי ממנו אימייל ארוך מאד שמתאר בפרטי פרטים כמה אני לוזרית שמנה ויתומה שכולם צוחקים עליה שלא מבינה ולעולם לא תבין איך מתנהלת עבודה עיתונאית. זמן קצר אחר כך קיבלתי שיחת טלפון ממשרד יחצ אחר בנוגע למוצר בו התעניינתי ובה נאמר לי שכל התעשיה מדברת על זה שאני בלוגרית קטלנית ושאסור לעבוד איתי.
בשנתיים שחלפו מאז אירוע Neutrogena ירדה כמות משרדי יחסי הציבור שמוכנה לעבוד איתי למינימום. אני מופצצת מדי יום באינספור מיילים מאינספור משרדי יח"צ על אינספור אירועים ומוצרים אליהם אליהם לא הוזמנתי ואותם לא קיבלתי ורואה מדי יום סיקורים באינספור בלוגים על אותם אירועים ומוצרים.
בשבועות האחרונים יצא לי לרגל כמעה אחר נתונים סטיסטיים של כמה מחברותי לבלוגוספירה. יש בלוגריות בארץ שיש להן נתוני כניסות חודשיים שאני יכולה רק לחלום עליהן, רובן גם פופולריות בחו"ל (פלח הקוראים הבינלאומי שלי מצומצם יחסית, ככל הנראה מפני שבחרתי לכתוב בעברית בלבד) ועם זאת, למרבית הבלוגריות שאני מכירה ביום יום יש נתוני כניסות יחודיים קטנים משלי, חלקן מגיעות בחודשים הכי טובים שלהן למחצית מנתוני הכניסות בחודשים הכי גרועים שלי. אחרי הכל, השבלוג מתקרב להנאתו למליון כניסות יחודיות. אני אגלה לכם סוד קטן - אני "גילחתי" 11000 ומשהו כניסות יחודיות מנתוני החודש האחרון כי חשדתי שהן הגיעו מרובוטים ולא מקוראים אמיתים. חלק מהבלוגריות שאני מכירה קונות כניסות ולייקים ואני מגלחת מה שמריח לי חשוד.
אז יש לי מוניטין של אמינות ונאמנות בקרב הקוראים שלי, וזו כנראה אחת הסיבות שיש לי הרבה קוראים ואני באמת גאה בזה. אבל אני משלמת על זה במחיר ריכולים ולעג מצד יחצנים ובלוגריות אחרות אותם אני מרגישה כמו סכין בפעמים הבודדות בהן אני כן מראה את האף שלי באיזו השקה או אירוע שמענינים אותי. אני הבלוגרית המשוגעת. אני צריכה להתחנן ליחצנים לקבל לסקירה מוצרים שמעניינים אותי וכל הבלוגריות האחרות קיבלו כבר לפני חודש ולרב מקבלת תשובה שלילית. אני שולחת מיילים שמודיעים שאני קימת ומעונינת להצטרף לרשימות דיוור והפצה שבלוגריות שכותבות שבועיים כבר נמצאות בהן. הרבה פעמים אני כותבת ולא טורחים אפילו לענות לי.
לאישה בת 37 שנמצאת בתעשיה בה הרב השולט הוא בן 25 ומטה זו חוויה קשה. למזלי, הערך העצמי שלי עומד בזה בלי בעיה. אני לא נעלבת או מושפלת או כל רגש עצובי אחר. אבל אני כועסת (כפי שאולי שמתם לב). קוראי הותיקים יודעים שהיו תקופות שכתבתי על הנושא הזה המון עד שהרגשתי שעברתי את הגבול ומיתנתי את עצמי. אבל השבוע יצא לי להוציא הון קטן בקנית מוצרים שבלוגריות אחרות מקבלות במתנה ובאמת שנמאס לי לקנות דברים שמי שלא מגיעה לקרסוליים שלי (הנה, אמרתי את זה) מקבלת במתנה, למרות שכהייטקיסטית ללא ילדים אני יכולה לקנות לי את כל הדיורים והקליניקים והתיקים והבגדים שמתחשמק לי ואז אני כותבת עליהם סקירות בכל מקרה.
אז הנה השורה התחתונה, ושהבלוגריות שמלכלכות עלי ילכלכו ושהיחצנים שמקללים אותי יקללו וכל שאר הצקצקנים יצקצקו עד מחר. מוכנים? הנה זה בא -
תתבישו לכם שאתם בוחרים ללעוג, להשמיץ ולהחרים אותי. זה שאתם בוחרים להתעלם מכח פרסום מוערך של 20000 ומשהו כניסות יחודיות בחודש מעיד על אוזלת היד שלכם כיחצנים ועל חוסר ההבנה שלכם את המדיום.היחצנים המעטים שנהנים לעבוד איתי והאנשים ששוכרים את שרותי כיועצת הם אלה שמרויחים מהמעצמה הקטנה שבניתי. בניגוד לרצוני הפכתי לבלוג בוטיק.
זהו. אני את שלי אמרתי. ועכשיו אקח את התחת השמן והקטלני שלי לאכול צהרים.
שלום, אני אחת מהכניסות הייחודיות של השבלוג. אני לא קוראת שום בלוג אופנה וטיפוח אחר, כי הם משעממים לי את התחת, מלאים בתיאורים רפטטיביים ולא אמינים, וכוללים שימוש חוזר במילים מקסים-מהמם-מדהים עד כדי סכנה ממשית לרמת הסוכר בדם. פה לעומת זאת אני קוראת, כי כששרונה מבקרת מוצר, אפשר להאמין לה. כשהיא נתקלת במוצר לא טוב, היא אומרת. בלוג שעף על כל מוצר שהוא מבקר פשוט לא אמין. אני גם קוראת פה כי שרונה מצחיקה ומעניינת, בניגוד לרוב הבלוגריות בתחום שהן, כפי שכבר אמרתי, רפטטיביות ומשעממות. בקיצור, אם אתם יחצ"נים ואתם בוחרים לעבוד רק עם בלוגריות שמתחייבות לעשות פוצי מוצי למוצרים שלכם, אני לא אדע על המוצרים ואני כנראה לא אקנה אותם.
השבמחקתודה על התמיכה!
השבמחקאז ככה, ראשית, שאפו על היושרה שלך, על האמינות ועל כך שאת כותבת בלוג שאני סומכת עליו.
השבמחקאני ממעטת לקרוא בלוגי אופנה מקומיים, בעיקר כי רובם נכתבים על-ידי נשים צעירות ו/או רזות שיש לי מעט מאד משותף איתן. אני קוראת בנאמנות את הבלוג שלך, משום שהוא מעניין וחכם, ומשום שלמרות הבדלי הגילאים בינינו, אני מוצאת בו דברים שמתאימים לי. מלבד זה, אני סומכת עליך, בדיוק בגלל אותו הדבר בגללו משרדי יח"צ מסויימים מעדיפים להדיר אותך.
אם הם לא מבינים את חשיבותה של בלוגרית אמינה וישרה, הם באמת מבינים מעט מאד (אמרה מי שבעברה היתה חלק מצוות יחסי הציבור של לחברות קטנות כמו טמפקס, טבע, גורי, הונדה ועוד).
שרונה, אני קוראת אותך הרבה מאד זמן, אני מתה על הסקירות שלך ואת (וגם קרן... למרות שהיא בקושי כותבת על טיפוח) היחידות שאני אקח מהן המלצה. בעקבותייך קניתי את קרם ההגנה של ד"ר קרבלניק ועוד כמה מוצרים שאני מאד מרוצה מהם! את מצחיקה, את ייחודית, את מעניינת ואני שמחה כל פעם שאת מפרסמת פוסט. תמונות של בגדים חדשים, סקירת מוצרים, הוצאת קיטור, אבזור הבית, טיולים בארץ- מבחינתי את יכולה לכתוב על גרמלינים, כל כך כיף לקרוא אותך. מאחלת לך שתרגישי מתוגמלת מכל הבחינות.
השבמחקאני גם אחת מהכניסות הייחודיות! תמשיכי ככה, את אולי בודדה במערכה אבל זה שווה את זה! באמת שאני לא מסוגלת לקרוא יותר משתי שורות ברוב הבלוגים המוכרים בארץ, כי לקרוא העתק הדבק מהיחצן אני יכולה גם במדור הצרכני של אקסנט..
השבמחקאני אוהבת את הבלוג שלך מאוד. השפה הייחודית שלך משעשעת אותי, האופי הבאבלי שלך מגניב אותי, ואת מצליחה לכתוב מעניין גם על הנושאים הבנאליים ביותר.
השבמחקעם זאת, יש לי השגות לגבי העיסוק החוזר ונשנה שלך בסוגיית היחצ"נים, או ליתר דיוק - המתנות שאת מקבלת מהם. אני לגמרי בעד לחשוף את שמם של ניוטרוג'ינה, שהתנהלו באופן מחפיר. אבל למה רק שנתיים אחרי? ולמה להמשיך לדוש בנושא שנדון בעבר בבלוג ובעמוד הפייסבוק שלך שוב ושוב? די, חדל. בחרת להיות אמינה, והקוראים שלך בחרו בך בתמורה. זו תמורה יפה ומספקת, לעניות דעתי. הרשומה הזו, כשהיא מצטרפת להרבה מאוד רשומות קודמות, מעלה ניחוחות לא נעימים של חמדנות גרידא. אני חשה צורך להעיר לך על כך כקוראת מסורה ואוהבת של הבלוג.
ראשית, תודה לכולם.
השבמחקשנית, ברור שאני חמדנית - אני בנאדם. אני לא מכירה הרבה אנשים שמסוגלים לשבת בשבת ולזמזם שיר עליז בזמן שהם נענשים על זה שהם עושים הכל בדיוק כמו שצריך, בזמן שאחרים מקבלים פרס על התנהגות בזויה. חצי מהתנך עוסק ב"רשע וטוב לו צדיק ורע לו". זה טבעי וזה הגיוני בעיני.
אני זוכרת תקופה שבה התעסקתי בשאלה "האם הדלאי לאמה נעלב\מתרגז או שהוא אדיש לחלוטין לרגשות כאלה?". חיפשתי את התשובה לשאלה הזו הרבה זמן ולבסוף הבנתי שהוא מרגיש כל מה שכל אדם אחר מרגיש, אבל משחרר את זה מהר יותר מאתנו (לא נצמד, במונחים בודהיסטים). אז אני, במקום להחזיק בבטן משחררת החוצה, חולקת את התסכול שלי, מקבלת אישורים לכך שמעריכים אותי ומתרצה עד הפעם הבאה שמוציאים אותי מהכלים.
עוד סיבה, אגב, שאני מרבה לכתוב על יחצים היא שהבלוג מיועד, בין השאר, גם לבלוגרים. לפעמים אני עוסקת בנושאים שמעניינים רק בלוגרים כמו שלפעמים אני מתעסקת בנושאים שמעניינים רק שמנות, או רק נשים שאוהבות לק, או רק אנשים שמבינים את ההומור השחור והלא מי יודע מה קל לעיכול שלי.
בקיצור - אני מבינה את מה שאת מרגישה ומקבלת, אבל ככל הנראה יהיו עוד כאלה מדי פעם. עשי מה שאני עושה עם הבלוגים שאני אוהבת וכותבים שטויות שלא מעניינות אותי - מפסיקה באמצע ומחכה לפוסט הבא.
הבהרה - אני לא משווה את מעלתי הרוחנית לזו של הדלאי לאמה, ירחם הטריפל שם.
השבמחקשרונה יקירה,
השבמחקמחרה מחזיקה אחרי כל קודמותי. כיף פה. מצחיק פה. אינטליגנטי פה (השם תשמור...).
אבל- אם זה כל כך חורה לך, ואני מבינה למה, תתחילי לעבוד בזה- כמו כל זבות החוטם החנפניות שאת עאלק מתקנאה בהן. לא בישראל, ולא בליקוק ליחצ"ן זה או אחר, אלא עם חו"ל, במימדים אחרים לגמרי. כמו שאת עושה עם מוד קלות'. נכון, זה זמן, והשקעה, וסבלנות, אבל רק ככה תראי לעמישראל מה זה אינטגריטי, מקצועיות וכד'
חייבת לציין שזה שאת בלוגרית לא אומר שאת חייבת לקבל מוצרים חינם להתנסות. מה עם כל הקוראות שלך? הן מקבלות אותם חינם? המשפט הזה קצת פגע בי, כאחת שלא תמיד יכולה להרשות לעצמה להתנסות במוצרים...
השבמחקיח"צנים שבוחרים לא לעבוד איתך הם פשוט לא מקצועיים...
השבמחקגלגולה - יפה אמרת ואני אכן עובדת על שיתופי פעולה מוספים כאלה.
השבמחקנויה - צודקת כשאני חושבת על זה, יודעת מה? מה שאמרת עוזר לי להרגיש שאני בצד הצודק והראוי שהמשוואה הזו.
עם זאת, ראוי עם זאת להבהיר שהזמנות לאירועי יחצ ומתנות חינם (אופסי. התכוונתי כמובן למוצרים לסקירה) הם הסטנדרט בתעשיה, מסריחים ככל שיראו (ובצדק) למי שאינו חלק ממנה. אני מעריכה, אגב, שמחצית אם לא יותר מהמתנות חי.. מוצרים לסקירה שאני מקבלת מגיעים לחברים ומשפחה מחד ולקוראי השבלוג מאידך.
מה שמזכיר לי, שלהבדיל מבלוגריות רבות שמגרילות מוצרים שקיבלו לשם הגרלתם, את רב הדברים שאני מגרילה בבלוג קניתי.
דבר מבאס, אגב, הוא שמאחר ורב היחצנים לא עוקבים אחרי הבלוגים איתם הם עובדים סביר שאף אחד מהם, קהל היעד של הפוסט הזה, לא יקרא אותו לעולם.
השבמחקשרונה, חזקי ואמצי.
השבמחקכל מי שקוראת שלך - יודעת בדיוק למה: ההומור, השנינות, הכנות, והאמינות.
יש לך את כל הסיבות להיות גאה בעצמך.
וכן, גם מותר לך לקטר פה ושם, זה טבעי ומובן.
תמשיכי ככה, ורק ככה!
בהצלחה.
גם אני כניסה ייחודית (גורם לי להרגיש מיוחדת), בעבר עוד דגמתי בלוגים אחרים, אבל אפשר להריח תוך שתי שורות את ניחוח היחצנות פחות או יותר מכולם, ולא נעים לי להרגיש שמשקרים לי, אז אני פה ורק פה, ומעוד סיבות פרט ליח"צ.
השבמחקולכן גם אודה ואומר- אני בצד שמעדיף שלא תקבלי מוצרים להתנסות ותרכשי אותם בעצמך, כי עם כל הערכתי הוירטואלית ליושרה ולכשרון שלך, והחיוך שעלה לי מההתייחסות לדלאי למה, בודדים האנשים שיצליחו להפריד את עצמם מתחושת מחויבות למוצרים וחברות שמרעיפים עליהם תשורות, בעיקר כשעולבים בהם כך אם הם לא מספקים את הסחורה.
מבחינתי הסיקור שלך שווה הרבה, והסיקורים הטובים ביותר שלך הם של מוצרים שרכשת בעצמך והתנסית בהם בכספך, והמילה שלך שווה כוח קנייה.
הקמת בלוג בוטיק אמיתי, אני תוהה כמה בלוגים ברמה שלך קיימים בכלל בבלוגוספירה הישראלית.
מקווה שתתעודדי, ותחזרי להתייחס לעצמך בכבוד שהקוראים שלך רוכשים לך.
את יודעת שאת הגורו שלי בענייני אופנה וטיפוח. רק הלוואי שהיה לי האומץ להתלבש מגניב כמוך. אין ספק שאת ההשראה שלי להוציא את השחור מהארון שלי. רוב מוצרי הטיפוח שלי בשנתיים האחרונות נקנו בהלצתך. אין אף בלוג טיפוח/קוסמטיקה/אופנה וכ"ו אחר שאני מסוגלת לקרוא כי הם משעממים לי ת'_ח_..... ואת יודעת לכתוב. תמשיכי בדרך שלך ושימותו הקנאים.
השבמחקתודה תודה תודה
השבמחקלשרונה יש בלוג יפה וגם מקסים
השבמחקשכל מי שקורא אותו חושב שהוא מדהים,
אז מה אם כמה יחצניות וגם כמה משווקים
לא מבינים את הכמויות של הקוראים המעריצים.
כי שרונה אהובה שלי, אמרו זאת כבר חז"ל
"טוב שם טוב משמן טוב" בארץ ובכלל.
כי אמינות, מקצועיות יוקרה וכישרון
חלפו מן העולם ועברו לישימון.
ואם מוצאים פיסה קטנה שלה אנו מאמינים,
נמשיך לקרוא אותך שרונה בכל מקום כל השנים.
הו תמי כמה מקסימה את! תודה רבה :-)
השבמחקבאהבה שרונה ובהערצה. אני קוראת ותיקה של שנים ואוהבת אותך ואת הבלוג.
השבמחקאני לא מגיבה הרבה, כי את דורשת כניסה עם חשבון גוגל, ואני מתעצלת להחליף לכתובת שאיתה נרשמתי.
השבמחקאבל הפעם חשוב לי להגיב, אז טרחתי...
אחת הסיבות שאני קוראת את הבלוג שלך, פרט לתכנים הייחודיים לך, לשפה ולסגנון המיוחדים שלך, היא שאין כאן הרבה תוכן שיווקי.
כשרק גיליתי את בלוגי האופנה העבריים, קראתי המונים מהם בקביעות, ואז ראיתי שחוץ מתוכן שיווקי וסקירות דלות שפה וטעם אין בהם הרבה.
אני מניחה שזה נחמד מאוד לקבל מוצרים בחינם, וגם מחמאות וחנופה זה כייף, אבל אני מפצירה בך להשאר כמו שאת. אמיתית, מקורית ונשכנית כשצריך, כדי שאוכל להמשיך לקרוא אותך בהנאה כמו שעשיתי עד עכשיו.
בשביל לקרוא עד כמה המסקרה של ג'ייד מהממת, אני לא צריכה אותך (והאמת שאני לא צריכה את זה בכלל). שימי את מה שבא לך לשים על היחצ"נים המטומטמים, הם (והמסקרה של ג'ייד) לא שווים שתתעצבי בגללם. את כבר תמצאי איך למנף את הבלוג שלך לעשיית רווחים.
תודה חצאיתית :)
השבמחקשרונה, חזקי ואמצי. אנשים הכותבים ונוהגים מחוץ ל-fold לעיתים מתקבלים בעיני הקורא כיותר אמינים, או לפחות בעיני שלי. אני אוהבת את שנינותך, את הזווית היחודית שלך וסקירותייך המרתקות.
השבמחקכקוראת בלוגי אופנה מקומיים ובינ"ל, עלי לומר לך ששלך מככב ברשימת הבלוגים היומיים שלי. בלוגים ג'נריים פחות מעכבים לי את הקרנית, כל "הגילויים הנאותים" די מסיטים את תשומת לבי. בלוג בעל אמירה הניחן ביכולות לבקר ולקדם באותו עמוד - זהו בלוג הראוי לקוראיו.
בברכת עלי והצליחי,
עוד כניסה שבלוג יחודית
תודה ציצית! אני צריכה להקדיש זמן לבלוג שלך, הוא נראה מרתק.
השבמחק