שיתופי פעולה בין בלוגריות שמנות ובתי אופנה

לאחרונה, במדינות העולם המערבי, רואים יותר ויותר שיתופי פעולה בין בלוגריות שמנות ובתי אופנה. ניקולט, נדיה, אליסון וחברותיהן עיצבו קולקציית מעילי עור עבור MYNT1792. אודרי וכמה חברות צרפתיות עיצבו שמלות עבור Kiabi. סטפאני מעצבת כבר שנים ללה רדו, ועכשיו יש לה שיתוף פעולה חדש עם ז'אן מארק פיליפ. לורה, לורן ואמה עצבו שמלות עבור Simply Be. את קולקציית בגדי הים של גבי כמעט כל התעשיה מכירה ויש עוד ועוד.

הקולקציה של גבי גרג ל-Swimsuits For All

אבל במדינת הגמדים אין מקום לבלוגריות שמנות או לשמנות באופן כללי. פעם מזמן לקחה רשת מקומית אחת בלוגרית פופולרית אחת לתפקיד מפתח ובמשך שנה נופפה בה כעלה תאנה בזמן שבפועל, כלום לא השתנה. מותג אחר למידות גדולות, שאפילו עזרתי לפתח בתחילת דרכו, מגייס בלוגריות רזות יותר ויותר כדי לייצג אותו ופתח חנות גדולה למידות רגילות. ויש את הרשת שלקחה את הבלוגרית המלאה הכי יפה בארץ כדי לשכנע אותנו שאם נקנה את הבגדים שלהם נראה נפלא כמוה. לעין הבוחנת היה ברור מלכתחילה שמי שמרים את השני למעלה זה היא אותם ולא הם אותה. שום שינוי משמעותי לא נרשם במגוון הגזרות, העיצובים והבדים שלהם. הדבר החדש היחיד היה הפרזנטורית. והבוקר שמענו שהופ! הם שוב החליפו פרזנטורית. זה מזכיר לי את הדיון שמתרחש בכנסת בימים אלה, על החלפת סמל המדינה בסמל מודרני יותר. כי לזה יש לנו זמן ומשאבים - עדכון הקנקן על חשבון מה שבתוכו.

קולקצית מעילי העור של הבלוגריות ל-MYNT1792

אפשר לחשוב כמה בלוגריות שמנות כבר יש בישראל, אני שומעת כמה מכם אומרים ובצדק. אבל יש הרבה מאד נשים יצירתיות ובעלות טעם משובח שלובשות מידה 46 ומעלה - אמהות, נשות תקשורת, זמרות, שחקניות, כותבות, נשות עסקים, הייטקיסטיות, מעצבות פנים ועוד ועוד שיודעות טוב מאד מה הן רוצות ללבוש, מה יחמיא להן ומה ישמח נשים ישראליות אחרות במידתן. כל קשקשן ישראלי טוחן למוות את המונח המאוס נשים אמיתיות כשם נקי לשמנות. אלה הנשים האמיתיות האמיתיות, והן רק מחכות שמישהו יפנה אליהן ויציע להן לעצב לעצמן תלבושת. אז למה כולם מחכים? אנחנו לא זקוקים לעוד עלי תאנה אלא לתאנים עצמן.

אמה לורן ולורה ל-Simply Be

מה שאני רוצה, אם לקצר, זה לראות בתי אופנה ישראלים מרימים את הכפפה ומעצבים קולקציות במידות גדולות שיעוצבו בשיתוף ובהשראת כמה מהנשים הנפלאות האלה. לא חסרים פה מעצבים שיכולים להרים את הכפפה הזו - מקסטרו והוניגמן והמשביר מחסני אופנה ועד קום איל פו ואוברזון. עסקים אמורים לרצות להרוויח מקסימום כסף ומעצבי אופנה אמורים לרצות להתמודד עם אתגרים וליצר בגדים מרהיבים, מחמיאים ומשמחים. איך הם מוותרים מראש על שוק המידות הגדולות, אני לא אבין לעולם.

אז אני פה, מחכה לבית אופנה שיציע לי שותפות שתכבד אותי רגשית, כספית ויצירתית, ויחד איתי מחכות עוד אלפי שמנות גאות כמוני. תכף מתקשרים אלינו. רק עוד שניה.