לאחרונה נוצר בונטון חדש - איום על בלוגרים מצד חברות וגופים עסקיים שאוזכרו בבלוג (לרב לרעה, הפתעה הפתעה). בהתחשב בפייסקו התקשורתי הגלובאלי באמצעו אנחנו שקועים עכשיו עד אחרון תלתלינו, זה לא ממש מפתיע שחברות הפרסום והיח"צ בישראל תקועות (בחלקן - אל תתבעו אותי) בשלהי שנות השמונים, עת ציצים וגלעחטרים א-לה "חייך אכלת אותה" הצליחו למכור לישראלים הלבנטיניים משהו.
היום המצב שונה - עוד לפני שהאירוע קרה כבר כתבו עליו במיליון אתרים. והבלוגרים (אני מתייחסת לתחום האופנה, אליו אני משתייכת, אבל אני מניחה שזה זהה בתחומי הטכנולוגיה, התרבות ועוד) הם מעצבי דעת קהל מהחשובים שיש. מעצבי האופנה בחו"ל הלכו עם זה עד הקצה וגיחכו את עצמם לדעת כשהציבו את טאבי בת השלוש עשרה בשורה הראשונה של כל התצוגות הגדולות ביותר. זו רק דוגמה אחת מבין אלפים. רק במדינת הגמדים שלנו (ביבי, אל תתבע אותי) מאיימים לתבוע ולנקנק בלוגרים. רק פה מעזים מעצבים להציף בלוגרית צעירה וחביבה שאין לה עצם אחת רעה בגוף (אני מניחה, אל תתבעו אותי) בתגובות אנונימיות אלימות, מתלהמות וגסות.
הגישה שלי, עליה חטפתי הרבה במהלך השנים אבל זה מה יש, היא להמנע מסודות כדי להמנע מניצולם על ידי אויבים. רוצים לקרוא לי שמנה בבלוג שלי? הלא אני הכרזתי שאני שמנה, זה בלוג של שמנה. הכרזתי גם שאני משחקת בבובות בגיל 34 (וגם מתפרנסת מזה, תתבעו אותי) אז יאללה נסו לצחוק עליי. רוצים להגיד שהתכשיטים שאני מוכרת באטסי לא מקוריים? אני אמרתי את זה לפניכם. הציורים שלי, הבובות שלי, הם מקוריים והם יצירת אמנות. התכשיטים הם פופולאריים. אז יאללה, תקראו לי מעתיקנית. תקראו לי סנובית, בזבזנית, דכאונית, מכורה למותגים, מוזרה, קשקשנית, נודניקית, קראו לי מה שאתם רוצים - אני אמרתי את זה לפניכם וממילא אם תעברו את הגבול אני אתבע אתכם.
הנקודה שלי היא זו - מוטב שתרגיעו ומהר. למדו מחברות היח"צ הרציניות שיש בארץ, ויש כאלה. אנחנו, כפי שאמרה היחצ"נית החביבה עליי למעצבת בעת שהציגה אותי ואת חברותיי, הדור השלישי של העיתונאות. אתם לא צריכים לפחד מאיתנו, אבל אתם צריכים לתת לנו כבוד. לא רק בגלל שאנחנו כוח הקניה והמכירה מספר אחד בתחום, אלא בגלל שאנחנו בני אדם לא מכונות. אנחנו לא שייכים לכם, יש לנו רצונות משלנו, אנחנו כותבים יומנים מקוונים, זו לא פרנסתנו ובלבנטינית מדוברת - אנחנו לא חייבים לכם כלום. אנחנו מחוייבים למוסר ולחוק ולעצמנו. לפני שאתם באים בדרישות ואיומים לפלטפורמה חדשנית שאתם לא מבינים בכלל, התיעצו עם מבוגר אחראי, שיסביר לכם כמה דברים על העולם.
ומחשבה בצידו - אולי הגיע הזמן שנתאגד, אנחנו בלוגריות האופנה המקומיות, ונגדיר לעצמנו איזה קודקס או אתיקה? אני אשמח לשמוע מחשבות. ותחשבו טוב לפני שאתם מגיבים - כי אני.. טוב אתם יודעים מה אני אעשה.
היום המצב שונה - עוד לפני שהאירוע קרה כבר כתבו עליו במיליון אתרים. והבלוגרים (אני מתייחסת לתחום האופנה, אליו אני משתייכת, אבל אני מניחה שזה זהה בתחומי הטכנולוגיה, התרבות ועוד) הם מעצבי דעת קהל מהחשובים שיש. מעצבי האופנה בחו"ל הלכו עם זה עד הקצה וגיחכו את עצמם לדעת כשהציבו את טאבי בת השלוש עשרה בשורה הראשונה של כל התצוגות הגדולות ביותר. זו רק דוגמה אחת מבין אלפים. רק במדינת הגמדים שלנו (ביבי, אל תתבע אותי) מאיימים לתבוע ולנקנק בלוגרים. רק פה מעזים מעצבים להציף בלוגרית צעירה וחביבה שאין לה עצם אחת רעה בגוף (אני מניחה, אל תתבעו אותי) בתגובות אנונימיות אלימות, מתלהמות וגסות.
הגישה שלי, עליה חטפתי הרבה במהלך השנים אבל זה מה יש, היא להמנע מסודות כדי להמנע מניצולם על ידי אויבים. רוצים לקרוא לי שמנה בבלוג שלי? הלא אני הכרזתי שאני שמנה, זה בלוג של שמנה. הכרזתי גם שאני משחקת בבובות בגיל 34 (וגם מתפרנסת מזה, תתבעו אותי) אז יאללה נסו לצחוק עליי. רוצים להגיד שהתכשיטים שאני מוכרת באטסי לא מקוריים? אני אמרתי את זה לפניכם. הציורים שלי, הבובות שלי, הם מקוריים והם יצירת אמנות. התכשיטים הם פופולאריים. אז יאללה, תקראו לי מעתיקנית. תקראו לי סנובית, בזבזנית, דכאונית, מכורה למותגים, מוזרה, קשקשנית, נודניקית, קראו לי מה שאתם רוצים - אני אמרתי את זה לפניכם וממילא אם תעברו את הגבול אני אתבע אתכם.
הנקודה שלי היא זו - מוטב שתרגיעו ומהר. למדו מחברות היח"צ הרציניות שיש בארץ, ויש כאלה. אנחנו, כפי שאמרה היחצ"נית החביבה עליי למעצבת בעת שהציגה אותי ואת חברותיי, הדור השלישי של העיתונאות. אתם לא צריכים לפחד מאיתנו, אבל אתם צריכים לתת לנו כבוד. לא רק בגלל שאנחנו כוח הקניה והמכירה מספר אחד בתחום, אלא בגלל שאנחנו בני אדם לא מכונות. אנחנו לא שייכים לכם, יש לנו רצונות משלנו, אנחנו כותבים יומנים מקוונים, זו לא פרנסתנו ובלבנטינית מדוברת - אנחנו לא חייבים לכם כלום. אנחנו מחוייבים למוסר ולחוק ולעצמנו. לפני שאתם באים בדרישות ואיומים לפלטפורמה חדשנית שאתם לא מבינים בכלל, התיעצו עם מבוגר אחראי, שיסביר לכם כמה דברים על העולם.
ומחשבה בצידו - אולי הגיע הזמן שנתאגד, אנחנו בלוגריות האופנה המקומיות, ונגדיר לעצמנו איזה קודקס או אתיקה? אני אשמח לשמוע מחשבות. ותחשבו טוב לפני שאתם מגיבים - כי אני.. טוב אתם יודעים מה אני אעשה.
תענוג לקרוא אותך. אמרתי לך את זה כבר?
השבמחקמצאתי את עצמי מהנהנת ומחייכת לסירוגין.
:)
השבמחקהפוסט הזה גרם לי לחייך בפעם הראשונה מזה יומיים! כל כך צחקתי ממנו! אני מקווה ש"תרמתי" לכתיבתו ותודה לך על התמיכה בבלוג שלי. אני אשמח לראות אותך אצלי בבלוג בנושאים יותר משמחים. פרסמתי את הפוסט הזה אצלי בפייסבוק.
השבמחקהיי שרונה,
השבמחקאני קוראת אצלך באופן קבוע אבל לא מגיבה. עניין של אופי.
בכל אופן, אני מאוד מבינה מאיפה הגיע הפוסט הזה - גם אני נרעמתי למשמע המקרה המצער עם חברת "שיק". אבל גם שם, שוב נוכחנו לראות שדוד, ולא גוליית, ניצח.
כתבתי על הנושא לפני חודשים בבלוג שלי, אבל מכיוון אחר. האתיקה הנדרשת בעצם באה להגן על קוראי הבלוגים, כי הם אלו שנאלצים להיחשף לתכנים לא רלוונטיים וכאלו שלא עומדים בקנה אחד עם נושא הבלוג (ע"ע הקמפיין של כמה בלוגריות אמריקאיות למסטיק אורביט... כן, כן, מסטיק אורביט מסריח שמגיח מכל תמונה שנייה). חברות יח"צ צריכות להפנים שהיושרה של בלוגר באה מהתוכן שהוא בוחר להעלות בכל פוסט, ולא צריך להיות גאון הדור כדי להריח פוסט מכור או לא אותנטי.
אין לי בעיה בכלל עם שיתופי פעולה, אפילו כאלה שהם בתשלום - כל עוד החופש לבחור ניתן (למשל, איזה פריט מהקולקציה לקחת, ולא לקבל מעין שמלה גנרית מכוערת ולהתקע עם המחויבות לעשות עליה פוסט), והחופש לפרסם או לא לפרסם פוסט בנושא.
בעניין ההתאגדות - אני בעניין, צריך ליזום. רק צריך לזכור שבין כל אוהבות האופנה שמנהלות בלוגים יש לא מעט שעושות זאת רק עבור המתנות. מי ישמע כמה מתנות כבר יש... (בתור מישהי שלא גרה בת"א ולא יכולה להגיע ל-99% מהאירועים)
בעניין התכשיטים שלך - הם מאוד מקוריים ויפים.
סליחה על הבלאגן בדברים. אני אדם אסוציאטיבי.
האגז,
דנה
מותק, כל הכבוד לך על הפוסט הזה. ממש כמוך, גם אני מופתעת מגל האיומים על תביעה זו או אחרת, התכתובות המשפילות וכיוב' שראינו בתקופה האחרונה בין חברות שונות או מעצבות כאלה ואחרות.
השבמחקמה לא ברור? לנו יש את הכח.
התאגדות יכולה להיות רעיון מאוד טוב, אבל לדעתי, לא בבלוגוספירה שלנו. את יודעת למה? בערך בגלל מה שדנה כתבה. יש בלוגריות שנמצאות איפה שהן נמצאות בשביל עוד משהו חינמי. שלא לדבר על זה, שראינו כמה שאף הגדילו ראש והעתיקו ישירות מהקומוניקטים במסווה של פוסט אותנתי.
מעבר לכך, בלוגריות חדשות צצות בבלוגוספירה חדשות לבקרים. בעיני זה מבורך, אך מאוד יקשה על עבודתו של ה"רגולטור הבלוגוספירי".
במילים אחרות, שכל אחת תעשה את הבחירות שלה. הכי חשוב, שמי שצריך להפנים שאנחנו בעלי ההשפעה ובעלי הכח, יפנים את זה ולא יבלבל את המח עם איומים כאלה ואחרים.
מלכה.
השבמחקתודה ושוב תודה על התמיכה והמחמאות!
השבמחקתמר, אני שמחה ובהחלט :-)
דנה, אני יודעת שאני לא מבזבזת יותר מרבע שניה על בלוגים שמעתיקים מקומוניקטים, ויש כמה וכמה כאלה וזה אכן שקוף לחלוטין, כפי שציינת. ותודה על המחמאה על התכשיטים.
אני לא סגורה עם עצמי על ענין ההתאגדות. בעולם נחמד שבו אנשים שומרים על גבולות הנימוס, האדיבות, המוסר והחוק אין סיבה לגבש אתיקה לבלוגרים, אבל מאחר ופה זה ישראל.. לא יודעת.
בתור מנהלת פורום, וכידוע, גם הפורומים הפכו למעצבי דעת קהל לא קטנים ולכן מזמינים אותי כמנהלת פורום להמון אירועי יחצ"נות, נותנים לי מוצרים וספרים לכתוב עליהם ביקורת בפורום שלי וכיו"ב, אני לגמרי איתך.
השבמחקאני תמיד כנה מאד בביקורת שלי, ולא נותנת לזה שקיבלתי משהו במתנה להשפיע עליי אם מה שקיבלתי לא שווה או שהיחס כלפיי היה לקוי.
כבר קרה לי שאלה שהזמינו אותנו כדי שנפרסם אותם התנהגו אלינו בזלזול, לחצו מאד שנכתוב מהר מהר אבל לא עמדו בהבטחות שלהם כלפינו ומשכו אותנו כמו מסטיק ברגע שקיבלו את מה שהם רצו מאתנו...
כמובן ששמחתי מאד שהביקורת שלי עליהם, שנכתבה ופורסמה לפני שידעתי כמה הם יעצבנו אותי בהמשך, לא היתה מאד מפרגנת (כי לא היה על מה לפרגן מכל הלב). מאז אני ממליצה לכל מי ששואל את דעתי לא להתקרב אליהם.
בדיוק בגלל מקרים כאלה המפרסמים/יחצ"נים צריכים להתנהג אלינו בכבוד. דעת קהל הגולשים באינטרנט (ויש מלאאא כאלה) יכולה לקום וליפול על מנהלי פורום/בלוגרים שמתייחסים אליהם בזלזול, מאיימים עליהם בתביעה וכיו"ב.
אולי באמת גם אני צריכה להציע לחבריי מנהלי הפורומים לכתוב איזשהם סטנדרטים לביקורת בונה וקודים.
או בקיצור - POWER TO THE PEOPLE!
אני לא יודעת אם זה גל כמו צעדים נוספים בדרך להגדיר את היחסים בין הבלוגרים לחברות שרוצות להשתמש במשאב שהם. כמו שאני מבינה את המציאות, יש מצד אחד רצון מאוד גדול לעבוד עם בלוגרים ואמונה שהם כן חשובים, אבל מצד שני, נוח וקל מאוד להאמין שמכיוון שהם במינוי עצמי ומכיוון שאינם מאוגדים (ויש גם את ההנחה שבלוגריות אופנה וטיפוח הן ילדות קטנות), יהיה קל יותר ללחוץ עליהם או לנתב אותם לעשות דברים בניגוד לרצונם.
השבמחק