קוראיי הנאמנים יודעים שאני מעדיפה טיגון בשמן עמוק מאשר לקנות או לדרוך בחנויות של רשתות למידות גדולות בארץ. מרבית הרשתות האלה מגלמות את כל מה שרע בהלבשה למידות גדולות בישראל: מוכרות מעצבנות, הטעיית הצרכן במחירים ומבצעים, בגדים סינטטיים מעודדי הזעה, גזרות משמינות ומיושנות, קשת צבעים של שחור-אדום-פוקסיה-טורקיז-חרדל שאף אישה צעירה (או מבוגרת) לא צריכה ללבוש לטעמי, מחשופי ענק, פייטים וניטים בכל פינה, טווח מידות שקטן והולך עם השנים ודוגמניות רזות מדי.
באופן כללי - הם לא מספקים לאישה השמנה את מה שהיא (אני) רוצה - בגדים יפים ומגניבים, במגוון סגנונות (אלגנטי, פאנקי, סקסי, נוח), מבדים טבעיים ונושמים, בצבעים טבעיים ורכים, עיצוב מחמיא ומחירים נוחים. או בעברית - אותם הבגדים שרזות מקבלות, רק במידה גדולה יותר. כלומר, כבוד ללקוחה השמנה ולשיקול דעתה. ואנא, חיסכו ממני את הרצאת ה"קשה וגם נורא יקר להכין גזרות למידות גדולות". נכחתי בשיעור מידות גדולות בשנקר וגם קראתי מספיק בשביל לדעת שזה תירוץ, בפרט כשרואים את המחירים שהרשתות האלה גובות מאיתנו. אצל אלמביקה למשל, מכנסים עולים אותו הדבר אם הם במידה 0 או 6 והולך לה טוב מאד, אז אנא מכם.
הבוקר, בזמן סיור הבלוגים שלי, נתקלתי בפוסט הבא אצל הבלוגרית השמנמנה אליסון. מסתבר שרשת ההלבשה במידות גדולות, ליין בריינט, הזמינה אותה ובלוגריות שמנמנות אחרות ליום כיף. הם נתנו להן תלבושת במתנה (מהג'קט ועד לתכשיטים), איפרו, סרקו וצילמו אותן, סיפרו להם על האג'נדה של החברה, שאלו אותן שאלות ובגדול - יצרו אצלן הערכה ונאמנות למותג. מיד חשבתי לעצמי - איך זה שבארץ אף רשת לא טורחת לגייס לטובתה את מעצבי הדיעה באינטרנט כדי לדרבן מכירות?
תארו לעצמכם אירוע, כמו זה שאליסון היתה בו, שבו במקום לדקלם לנו מצגות של יח"צ ואז לתת לנו קטלוג ולשלוח אותנו הביתה בציפיה שנשווק אותם על בליינד לקוראינו, היו מספקים לנו חוויה מתקנת אמיתית. כזו שהיתה גורמת אפילו לי להגיד "וואו, [הכנס מותג אקראי למידות גדולות כאן] באמת משתדלים להעלות את הרף!". תנו לי להרגיש הכי יפה שאפשר בבגדים שלכם, נשית וסקסית. תנו לי מבחר סגנונות למצוא בו את עצמי. תנו לי להתלהב לשם שינוי ממשהו שיש לכם להציע. למען השם, תנו לי להרגיש שאתם לא יורקים בפרצוף שלי. שאני לא ארנק מהלך עבורכם. שאתם מבינים שלקוחה מרוצה, כזאת שעונים על הדרישות הכי גבוהות שלה, היא הנכס הכי יקר שיכול להיות לחברות שלכם.
אני קוראת עליכם תגר - רגשו אותי, עזרו לי לאהוב אתכם. עייפתי מאכזבות. אני רוצה לכתוב פוסט שכותרתו "איביי מת, יחי אבי מלכה". מה אתם אומרים, רוצים לעזור לי?
באופן כללי - הם לא מספקים לאישה השמנה את מה שהיא (אני) רוצה - בגדים יפים ומגניבים, במגוון סגנונות (אלגנטי, פאנקי, סקסי, נוח), מבדים טבעיים ונושמים, בצבעים טבעיים ורכים, עיצוב מחמיא ומחירים נוחים. או בעברית - אותם הבגדים שרזות מקבלות, רק במידה גדולה יותר. כלומר, כבוד ללקוחה השמנה ולשיקול דעתה. ואנא, חיסכו ממני את הרצאת ה"קשה וגם נורא יקר להכין גזרות למידות גדולות". נכחתי בשיעור מידות גדולות בשנקר וגם קראתי מספיק בשביל לדעת שזה תירוץ, בפרט כשרואים את המחירים שהרשתות האלה גובות מאיתנו. אצל אלמביקה למשל, מכנסים עולים אותו הדבר אם הם במידה 0 או 6 והולך לה טוב מאד, אז אנא מכם.
הבוקר, בזמן סיור הבלוגים שלי, נתקלתי בפוסט הבא אצל הבלוגרית השמנמנה אליסון. מסתבר שרשת ההלבשה במידות גדולות, ליין בריינט, הזמינה אותה ובלוגריות שמנמנות אחרות ליום כיף. הם נתנו להן תלבושת במתנה (מהג'קט ועד לתכשיטים), איפרו, סרקו וצילמו אותן, סיפרו להם על האג'נדה של החברה, שאלו אותן שאלות ובגדול - יצרו אצלן הערכה ונאמנות למותג. מיד חשבתי לעצמי - איך זה שבארץ אף רשת לא טורחת לגייס לטובתה את מעצבי הדיעה באינטרנט כדי לדרבן מכירות?
תארו לעצמכם אירוע, כמו זה שאליסון היתה בו, שבו במקום לדקלם לנו מצגות של יח"צ ואז לתת לנו קטלוג ולשלוח אותנו הביתה בציפיה שנשווק אותם על בליינד לקוראינו, היו מספקים לנו חוויה מתקנת אמיתית. כזו שהיתה גורמת אפילו לי להגיד "וואו, [הכנס מותג אקראי למידות גדולות כאן] באמת משתדלים להעלות את הרף!". תנו לי להרגיש הכי יפה שאפשר בבגדים שלכם, נשית וסקסית. תנו לי מבחר סגנונות למצוא בו את עצמי. תנו לי להתלהב לשם שינוי ממשהו שיש לכם להציע. למען השם, תנו לי להרגיש שאתם לא יורקים בפרצוף שלי. שאני לא ארנק מהלך עבורכם. שאתם מבינים שלקוחה מרוצה, כזאת שעונים על הדרישות הכי גבוהות שלה, היא הנכס הכי יקר שיכול להיות לחברות שלכם.
אני קוראת עליכם תגר - רגשו אותי, עזרו לי לאהוב אתכם. עייפתי מאכזבות. אני רוצה לכתוב פוסט שכותרתו "איביי מת, יחי אבי מלכה". מה אתם אומרים, רוצים לעזור לי?
מאוד אוהבת את הבלוגרית האמריקנית,
השבמחקהיא רק העלתה את התמונות המקצועיות והן מהממות!
כשהם יחליטו לעשות קמפיין בסגנון,
אל תשכחי להזמין אותי P-:
היא די חדשה בשבילי, גיליתי אותה לא מזמן.
השבמחקכמובן, אני יודעת במה פרוסת הלחם שלי מרוחה ומי מורחת אותה :-)
נו הלוואי וזה ישנה משהו =)
השבמחקנו הלוואי וזה ישנה משהו =)
השבמחקHear Hear, Sister!
השבמחקאוח... ליין בריינט, אני כל כך מתגעגעת לחנות הזאת; תמיד הצלחתי למצוא שם בגדים מחמיאים למידות הגדולות ולא את האוהלים ושקי השינה שמוכרים ב"משמין לי" וכו'. לפני כמה שנים כשחזרתי מארה"ב התכתבתי עם מנהלת השירות שלהם כדי לנסות לפתוח איתם ערוץ מכירה לארץ אבל הם היו עיקשים בטענה שאינם מוכרים מחוץ לארה"ב. ממש חבל.
השבמחקAMEN TO THAT, SISTER!
השבמחקלמרות שאני קונה לעתים ברשתות האלה, חוויית הקנייה לא נעימה במיוחד ואני צריכה להיות במצברוח מאד רגוע כדי ללכת לקנות בגדים, למצוא משהו יפה ולא לסבול על הדרך.
שרונה,
השבמחקגם אני משתדלת לא להכנס לחנויות המידות הגדולות בארץ.
רגע השבירה שבו החלטתי להקים את האתר פסטיבל בגדי הים של תמי, היה כשמוכרת מעצבנת הציעה לי את אותו בגד ים כמו שנה שעברה, במחיר מופקע כמובן, והתפלאה שהבעתי תרעומת - גם מחיר מופקע וגם לא טורחים לחדש. חוצפה ישראלית.
תמי
פסטיבל בגדי הים של תמי
אני חושבת שהחברות למידות גדולות בארץ הכניסו את הראש שלהן כ"כ עמוק לת*ת של עצמן, שלא רק שהן לא מחדשות גזרות/דגמים/צבעים, הן כנראה גם לא יודעות מה זה בלוגריות.
השבמחקכדי שמה שכתבת אכן יתקיים, חברות האופנה בארץ צריכות להפסיק לראות בלקוחות שלהן מטומטמות שקונות כל הבא ליד ואני לא מאמינה שזה יקרה (כמובן שאי אפשר להכליל את כולם תחת ההגדרה הזו אבל היא תקפה לגבי רובם). מצד שני, אולי כדאי בכל זאת לשמור על אופטימיות.
השבמחקחן חן על היוזמה ועל כתיבת הפוסט הזה.
פוסט מעולה. כמי שנמצא בצד השני של המתרס, אני חייבת להגיד לך שאני רואה נשים שמנות ברחוב וממש לא מצליחה להבין את זה. האם אין שום דבר אחר שאפשר ללבוש, חוץ ממכנסי לייקרה רחבים מתנפנפים, טוניקה שחורה ענקית עם כריות כתפיים והדפס אלכסוני בפוקסיה וטורקיז, והכי גרוע - שולי תחרה שחורה בשביל ה"סקסיות"?
השבמחקמצד שני אני בזמן האחרון נכנסת די הרבה לבלוגרים של שמנמנות ושמנות מאוד (כמו סטפני) בשביל לקבל רעיונות בשביל עצמי! איזה רעיונות? ובכן. אהמ..אהמ..., יש לי תסביך שאני מרגישה שמנה מידי בעצמי (BMI על הצד הנמוך של הטווח התקין, בואי נקרא לזה בעיה פסיכולוגית). וכשאני רואה את הבחורות היפהפיות האלה, מלאות בטחון עצמי וקורנות יופי ושמחת חיים, גם אני מקבלת אומץ להעיז.
מי כמוך יודעת את שיטת העבודה של חברות האופנה הישראליות עם בלוגריות. "בואו נזרוק עליהן שובר שבו אפשר לקנות מעט מאוד (אם בכלל) ונשלח אותן לבלוגים להתפעל מהמותג". שום ניסיון כן ואמיתי לנהל דיאלוג, להשתמש בניסיון שלהן כקבוצת מיקוד או לתת להן ערך מוסף אמיתי. זו השיטה וכך נראים הפוסטים התואמים.
השבמחקAMEN SISTAH !
השבמחקקודם כל, את אמנם לא שומעת אותי, אבל אני מוחאת לך כפיים. כל הכבוד על הפוסט המרגש והכ"כ נכון הזה.
השבמחקשנית, הבעיה של ראיית הלקוחה כחלק מעדר מטומטם הקונה מכל דבר וטרנד הבא ליד אינה נחלת בעלי החנויות למידות גדולות בלבד. בודדות החנויות בהן עובדים מוכרים מקצועיים, המבינים באופנה, וידעו להתאים ללקוחה את הפריט והאאוטפיט שהכי יחמיא לה.
הראייה בארץ היא צרה, ולפיה כולם הם בעצם אותו הדבר. אחרת איך זה שאין פה מידות אורך למכנסיים, מידות ראש לכובעים, מידות רוחב לנעליים, נעליים מחוץ לסקלת 36-41? והמעצבן מכל בעיניי- מידת OS...
איך זה שמעולם לא מצאתי חולצה או שמלה מכופתרת שתתאים לי, כי בארץ לא מבינים ששילוב של חזה גדול (שהוא בכלל בינוני) ומותן צרה הוא לגיטימי?
כמה פעמים מדדתי פריטים שלא ישבו טוב, מסיבות שונות ומשונות, ותגובתם של המוכרים הייתה- לא נורא, לא רואים, ככה זה אמור להיות, תתרגלי, ושאר גיבובי שטויות.
כך ששרונה יקירתי, אל נא תרגישי מיוחדת :P גם בנו, בנות "המידות הסטנדרטיות", מזלזלים ובגדול.
אולי ביום שבו הלקוחות הישראלים יפסיקו לקנות כל דבר שדוחפים להם בכל מחיר, המצב יראה אחרת.
אני מאוד אוהבת לקרוא את הבלוג ומזדהה איתו לעיתים קרובות אבל למה להיות כל כך שלילית?
השבמחקמתי בפעם האחרונה יצא לך לבלות בעונות או מתאים לי? בשנתיים האחרונות רכשתי משם בגדים שלא רק יפים לדעתי אלא גם גרמו לבחורות רזות לשאול 'מאיפה זה?' כי הן חמדו לעצמן.
ברור שיש דברים זקנים ומצועצעים - יש לזה ביקוש ואם תפסלי חנות כי היא מחזיקה בגדים כעורים לא תישארי עם כמעט חנויות לקנות בהן.
ההצעה לדיאלוג עם הבלוגריות היא כמובן מצוינת ואם מישהו מהמושכים בחוטים ישכיל לאמץ אותה זה יהיה נהדר. עם זאת, אני חושבת שאת גיבשת עמדה שלילית וזה חבל. אם מחפשים על מה להתלונן - תמיד מוצאים הרי.
ואו נראה לי שיעברו יובלות עד שיעשו משהו כזה בארץ...
השבמחקובנתיים כל מה שנשאר לנו לעשות זהסבול מקיפוח ולראות זוועות ברחוב!
אנונימית, כל השראה לחיים מאושרים יותר היא ברוכה, אז הידד!
השבמחקרינת, תמצתת את זה נכון כל כך. מה הפלא שכל כך הרבה נשים שמנות ממורמרות מהיצע החנויות והבגדים העומד לרשותן, לא חשבתי על זה כך קודם אבל עכשיו שאמרת מה שאמרת (כתבת) אני מבינה את המירמור שלי טוב יותר.
תודה רבה לסנדי, יעל ושאר המחזקות. אני מעריכה את זה! תתפלאו אולי, אבל כבר פנתה אליי מעצבת שרוצה להפגש ולדבר. עדכונים יבואו.
בלונדינית, על טעם ועל ריח אין להתווכח, ואני בטוחה שיש רזות שרואות דגמים מסוימים של הרשתות האלה ורוצות גם, ובצדק. ההבדל הוא, שלהן יש מבחר ענק ולנו יש אפשרויות מצומצמות מאד, במיוחד לאלה מאתנו שתקציב הבגדים שלהן מצומצם. לי יש מזל, אני "רק" מידה 48 (למרות שאם המשב ימשך כפי שהוא בחזיתות בהן אני נלחמת, אני עוד אהיה 50 בקרוב) ולכן יש לי מבחר. יש לי גם כרטיס אשראי בינ"ל שמאפשר לי לקנות אונליין. המצב לא תקין. אמנם "זה לא צריך להיות ככה" ואני רחוקה מלהיות אחת מהנשים שגאות להיות שמנות או מעודדות את זה או שמחות להיות שמנות. אני רוצה להיות מידה 44 באופן קבוע, אבל השלמתי עם זה שכרגע זה מה יש ואין לי את הכוחות לשנות את זה עד להודעה חדשה. אבל הטעם שלי בבגדים עדין פלצני כפי שהיה כשהייתי 42-44 וזה לא עומד להשתנות, ואני מרגישה שדופקים אותי. אז כן, אני מרירה. אבל תמיד הייתי, אז זה בסדר.
ובחיי שאני משתדלת להיות אופטימית בבלוג הזה. לרב זה גם הולך לי, אני חושבת.
רק במקרה התוודעתי לבלוג שלך והוא מקסים .גמאני אוהבת להתלבש שיקי ולא כמו דודה ומעט מעצבים הולכים לקראתנו...
השבמחקתודה לך, אנונימית.
השבמחקאני מנסה למצוא אלטרנטיבות לשקים שמנסים למכור לנו, אז stay tuned :-)